1. התובע 1 הינו יליד 1997, היה במועדים הרלוונטיים לתביעה תושב שכונת אם המושבות בפתח-תקווה ותלמיד בבית-הספר היסודי "בר-לב" בשכונת מגוריו.

נתבעת 1 הינה רשות מקומית, ונתבעת 2 הינה חברת ביטוח, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את נתבעת 1 מפני אחריות כלפי צדדים שלישיים.

2. עפ"י האמור בכתב התביעה, התאונה אירעה ביום שבת ה-12.01.08 בצהריים, בעת שטייל עם בני משפחתו בפארק בשכונת מגורים. משפחתו של התובע התכוונה לשוב לביתה והתובע חזר על אופניו. במדרכה ברחוב ראש פינה. סמוך לבית 29 נתקל גלגל אופניו במפגע במדרכה, שבלט 4 ס"מ מעל לפני הקרקע. כתוצאה מכך נפל התובע ונפגע במרפקו, הובהל לביה"ח "בלינסון" וידו גובסה.

3. התובעים צירפו לכתב תביעתם חוו"ד של פרופ' יואל אנג'ל, אשר הגיע למסקנה כי :

"מדובר בשבר סופרה-קונדילרי", שבר זה הותיר את הנפגע עם צלקת באזור בולט המהווה פגם אסטטי ושינוי ציר (רוטציה) ושינוי זווית הנשיאה. ניכרת במרפק דפורמציה גרמית.

בשל האמור לעיל זכאי הנפגע ל-10% נכות על פי תקנה 41 (5) ב' ו-10% נכות נוספת על פי תקנה 75(ב)(1)ב'. בתקופת הקיבוע בגבס קיים היה אי כושר זמני שחייב את עזרת הזולת".

4. ב"כ התובעים טוען בכתב התביעה, כי נתבעת 1 התרשלה בשמירה על המדרכה וכן הפרה הוראה חוקית של סע' 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

5. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי האירוע לא היה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, וכי התובע נפל מאופניו באופן טבעי, וזהו סיכון יומיומי שבגינו אין אחריות.

הנתבעת אף הכחישה, כי הייתה מרצפת מורמת מעל הקרקע. הנתבעת אף מכחישה את הנזק וסכומי הנזק הנתבעים.

6. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' להורי התובע (תובעים 2 ו-3), בה נטען, כי היה על ההורים ,שאפשרו לתובע לנסוע על המדרכה, להשגיח עליו.

7. הנתבעות הגישו חוו"ד של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה ד"ר מיכאל ליבני, אשר קבע לתובע 5% קוסמטית.

להלן פרק הסיכום והמסקנות של ד"ר ליבני:

"ניב ילד בן 13, נפגע בתאונה ביום 12.1.08 כשנפל מאופניים ונחבל במרפק ימין. נגרם לו שבר של הקונדיל הלטרלי של מרפק ימין עם תזוזה. ביום קבלתו, עבר ניתוח להחזרה וקיבוע של השבר עם פינים. לאחר מכן היד קובעה בסד גבס. לאחר כחודש הסד הוסר, הפינים הוצאו והוא קיבל טיפול פיזיותרפי ובריפוי בעיסוק.

בבדיקה כיום למעט הגבלה מזערית וזניחה של מספר מעלות ביישור, אין כל ממצא קליני פתולוגי ביד. קיימת צלקת תקינה עם דיסקולורציה מעל המרפק.

לפיכך, יש לפסוק לו, לדעתי, נכות קוסמטית בשיעור של 5%, לפי סעיף 75(1), של תקנות המל"ל, בין א' ל-ב'. לא נותרה נכות תפקודית כלשהי.

קראתי את חוות דעתו של עמיתי הנכבד, פרופ' אנג'ל ויש לי מספר השגות על חוות דעתו:

• מאז שניב נבדק ע"י פרופ' אנג'ל, חלף זמן נוסף וכיום אין, למעשה, הגבלה בטווח התנועה של המרפק (אם כי מצאתי הגבלה מזערית וזניחה, של מספר מעלות ביישור, פרופ' אנגל ציין שהיישור הוא של 0 מעלות), אין כל הגבלה המקנה נכות כלשהי.
• זווית הנשיאה שבעטיה קבע עמיתי נכות, הינה תקינה כיום ואין זווית פתולוגית כלשהי.
• פרופ' אנג'ל מציין שהיה לתובע שבר סופרקונדילרי. לא זו הייתה האבחנה (ר' סיכום המחלה מביה"ח שניידר) – מדובר בשבר של הקונדיל הלטרלי עם תזוזה. שבר כזה שמקובע בניתוח, לא מותיר, בד"כ, שינוי בזווית הנשיאה.
• פרופ' אנג'ל מציין בחוות דעתו, בפרק הבדיקה: עיסוק: בן 12, תלמיד כיתה ז', משחק כדור יד. לפי תיאור זה ניתן ללמוד שלמעשה לא קיימת הגבלה תפקודית בידו. כידוע עיסוק בכדוריד מחייב שימוש מלא בשתי הידיים.

ראוי לציין שכבר כאשר התובע נבדק במרפאה האורתופדית של ביה"ח שניידר, נכתב בגיליון המרפאה ביום 18.10.09 (ד"ר ד. וייגל) – "צלקת ניתוחית תקינה. יישור מלא. כיפוף 130 מעלות סימטרית. זווית נשיאה 5 מעלות משמאל ו-3 מעלות מימין.(גם הפרש זה, של שתי מעלות בזווית, הינו זניח וחסר משמעות.

הוא סיכם בכך ש"לאור טווחי התנועה והעדר תלונות סובייקטיביות מומלץ על המשך מעקב וביקורת רטנגנית בעוד שנה".

לצערי, על אף שביקשתי להמציא לי את צילומי הרנטגן העדכניים, עד מועד כתיבת חוות הדעת, הם לא הומצאו לי, אולם לפי הפיענוח מיום 18.10.09, לא היה ממצא שאירי."

8. הדיון פוצל ונערך קודם דיון בשאלת האחריות.

9. התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית.

תובע 1 ניב נאור בתצהיר עדותו הראשית חזר על נסיבות האירוע, כפי שפורטו בכתב התביעה. הוא מוסיף בסעיף 9 כי :

"המדרכה איפה שנפלתי היא משובשת ויש שם בלטה בולטת. אני לא ראיתי את הבליטה בעת הנסיעה".

בחקירתו הנגדית העיד, כי היה בכיתה ו' בעת האירוע והסתבר, כי היה בכיתה ה'. התובע רכב על אופניו באותו רחוב פעמים רבות. בעת הנפילה לא השתמש בקסדה ובמגיני מרפקים. לא עשה תחרות עם אחותו שרכבה על קורקינט. הוא רכב רגיל ולא מיהר, אך הנסיעה לא הייתה איטית. הרחוב היה במישור והוא לא דיבר עם אף אחד במהלך הרכיבה. התובע תיאר את המדרכה ביום האירוע. התובע העיד, כי לא איבד שיווי משקל, אך לא יודע עקב מה נפל, אביו סיפר לו. את התמונות צילמו הוריו חודש או חודשיים לאחר האירוע.

10. תובעת מס' 3, אימו של תובע מס' 1, הגב' סיגל נאור בתצהיר עדותה הראשית חזרה על האמור בכתב התביעה והוסיפה בסעיף 14 כדלקמן :

"כאשר חזרנו למקום בו בני נפל, ראינו כי המקום משובש ויש מדרכה שמאוד בולטת. בעלי צילם את המקום".

בחקירתה הנגדית השיבה, כי היא יודעת שאסור לרכב על אופניים במדרכה, אך היא לא נתנה לתובע 1 לרכב על המדרכה. היא לא בדקה לפני האירוע את המדרכה. בשלב הנפילה היא לא ראתה את תובע 1. את המקום צילם בעלה זמן רב לאחר האירוע. מה שעניין את העדה באותו רגע זה הילד ולא מקום הנפילה. גובה הבליטה הייתה כ-4 ס"מ.

העדה העידה כי התקשרה למוקד של העירייה, אך סירבה למסור במוקד פרטים שלה. בשאלון שעליו ענתה השיבה, כי לא התקשרה. טוענת שעד למועד העדות לא תיקנו את המרצפת. את תמונות התקריב צילמו לאחר שנפגשו עם עו"ד וזה היה כשנה וחצי לאחר התאונה.

11. תובע מס' 2, אביו של תובע 1, מר יובל נאור בתצהיר עדותו הראשית הצהיר על נסיבות האירוע כפי שמופיעות בכתב התביעה, והוסיף בסעיף 14 כדלקמן :

"כאשר חזרנו למקום בו בני נפל, ראינו כי המקום משובש ויש מדרכה שמאוד בולטת. צלמתי את המקום והתמונות מצורפות".

העד השיב כי לא רכב על האופניים של בנו, למרות שאשתו העידה כי רכב עליהם. למרות שאשתו השיבה כי הם קיבלו את האופניים במתנה, העד מסר כי רכש את האופניים מחבר. התובע 1 רוכב רק למקומות קרובים לבית כמו אולם הספורט, שם הוא משחק בד"כ.

העד לא ראה את האירוע כי היה מאחור. הוא צילם תמונות לפני שנפגש עם עוה"ד וגם אח"כ. העד לא דיווח למוקד של העירייה. אשתו טיפלה בעניין מול העירייה. בשאלון השיב העד, כי דיווח לעירייה על המפגע.

ניתוח הראיות :

12. התובע 1 בחקירתו הנגדית השיב, כי לא ידע ממה נפל. אביו הוא זה שאמר לו.

13. אימו של התובע 1, תובעת 3, הלכה מאחור עם עגלת תינוק ולא ראתה את הנפילה וגם לא ראתה ממה נפל. מה שעניין אותה זה מצבו של התובע 1.

14. תובע 2, אביו של תובע 1, הלך אף מאחורי האם וגם הוא לא ראה את האירוע הנפילה.

15. תובעים 2 ו-3 לא העידו מתי חזרו למקום האירוע. את התמונות הראשונות צילם האב, עפ"י עדות תובע 1 לפחות חודש לאחר האירוע, ואת התמונות הנוספות צילם כעבור שנה וחצי, תובע 3 לא ידע למסור אילו תמונות צילם ראשונות ואילו מאוחר יותר, הן לא נושאות תאריך.

16. התמונות צולמו באופן שלא ניתן לראות את כל רוחב המדרכה ואת העצים שבקצה המדרכה, כדי לנסות ולקשר את המקום לאירוע.

17. לא צולמה בתמונות גובה הבליטה.

18. לא הובאה כל ראיה מה היה מצב המדרכה ביום האירוע. גם תובעים 2 ו-3 לא העידו, כי ראו את המפגע ביום האירוע.

19. בתשובות לשאלון השיבה התובעת, כי לא דיווחה למוקד, אך בחקירתה הנגדית השיבה כי דיווחה למוקד. את הסתירה הסבירה בכך שדיווחה בצורה אנונימית. תשובה זו אינה הגיונית, שכן אם היה מפגע ובנה נפצע, מדוע לא לציין את שם המדווח.

20. התובע רכב פעמים רבות במקום וגם הוריו עברו שם, כיצד ייתכן שלא ראו את המפגע?!

21. ברכיבה על אופניים קיים סיכון של נפילה.

22. לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם. אני דוחה את התביעה.

לנוכח האמור נדחית גם הודעת צד ג'.

23. אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעות הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ד, 24 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.