בפני בקשת התובע בהתאם להוראותיה של תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

הוראותיה של תקנה 135 האמורה קובעות כי "בית המשפט או הרשם רשאי להורות למומחה רפואי לבדוק בדיקה נוספת מי שטעון בדיקה לפי סימן זה ולהגיש חוות דעת נוספת; כן, הוא רשאי להורות לבעל דין שיעמיד מי שטעון בדיקה כאמור לבדיקה נוספת בידי מומחה רפואי אחר".

תביעת התובע הינה תביעה לתגמולי ביטוח ואל נוכח פערים משמעותיים בין מסקנות חוות הדעת אשר הוגשו מטעמם של הצדדים, מונה דר' אבי וינר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית, על מנת שיחווה דעתו באשר לאובדן כושר העבודה של התובע כתוצאה מאירוע המתואר בכתב התביעה. בחוות דעתו של דר' וינר נקבע כי מר בשיר איבד למעלה מ- 75% מכושר עבודתו, באופן זמני למשך חצי שנה ממועד מתן חוות הדעת. דר' וינר קבע כי ככל שתוגש חוות דעת רפואית בתחום הפרוקטולוגיה בעניין השליטה בסוגר פי הטבעת, ניתן יהיה לקבוע מחדש את כושרו של התובע לעבודה.

משכך, בהסכמת הצדדים, מונה דר' אריה ביטרמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפרוקטולוגיה, כאשר זה נדרש לחוות דעתו האם קיימת לתובע פגיעה בשליטה בסוגר פי הטבעת דרגת חומרתה, והאם הפגיעה הנה זמנית או צמיתה.

ביום 19.12.2012 התקבלה חוות דעת המומחה דר' ביטרמן. בפרק הבדיקה צוין בין היתר:

"בבדיקה רקטלית לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת, לא בכיווץ ולא בהרפיה של פי הטבעת, עקב חוסר שיתוף פעולה". בפרק הסיכום והמסקנות צוין כי לאור הבדיקות שעבר התובע אשר צוינו בחוות הדעת, ניתן לקבוע כי אין פגיעה, אף לא קלה, בשרירי הסוגרים של פי הטבעת מבחינה תפקודית וכי איזור הכריתה רחוק מאוד ממערכת העצבים המשפיעה על שרירי הסוגרים.

נקבעו לתובע 10% נכות בגין מצב לאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים וכן 5% בגין צלקת מכערת.

לאחר קבלת חוות הדעת מטעמו של דר' ביטרמן, הועברה זו ביום 19.12.2012 לעיונו של דר' וינר על מנת שהאחרון יעדכן חוות דעתו בתחום התעסוקתי, בהתאם.

ביום 20.2.2013, הגיש התובע את הבקשה שבנדון.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, עולה מחוות הדעת של דר' ביטרמן כי המומחה לא בדק את התובע פיזית מאחר והתובע לא שיתף פעולה בבדיקה. לטענתו של התובע הוא לא נדרש על ידי המומחה לעבור בדיקה חיצונית, פולשנית או בכלל ואין כל מניעה מצדו לעבור את הבדיקה, כפי שעשה אצל מומחים אחרים לרבות המומחה מטעמה של הנתבעת. עוד טוען התובע כי אין כל הסבר הגיוני המניח את הדעת מדוע לא ישתף פעולה עם המומחה, מקום שבדיקה זו אמורה לקדם את עניינו. לטענת התובע, המומחה לא מילא אחר התקנות שכן הוא מחויב לבדוק את התובע בטרם יסיק מסקנותיו. לטענתו, לכל הפחות היה על המומחה לפנות אל בית המשפט ולהעמידו על כך כי אינו יכול לערוך את חוות דעתו בהעדר שיתוף פעולה מצדו של התובע ואין בחוות הדעת כל נימוק מהו המקור לאי שיתוף הפעולה – האם היה זה רצון התובע או שמא הייתה מניעה רפואית פיזית לכך. התובע טוען כי היה על המומחה לבחון את חוות דעת הצדדים, לנמק ולפרט את מסקנותיו, לעומת מסקנות חוות דעת אלו. לבקשת התובע צורפו תצהירו ותצהירה של בתו אשר התלוותה אליו לביקור אצל המומחה.

המומחה בתגובתו הבהיר כי הוא משמש שנים רבות כמנהל שתי מחלקות כירורגיות במרכז הרפואי זבולון ובמרכז הרפואי כרמל, משמש כמחנך לסטודנטים לרפואה ונותן חוות דעת לבית המשפט כעניין שבשגרה. המומחה הפנה לכך כי בחוות הדעת נרשם תחת הסעיף בדיקה: "בבדיקה רקטלית לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת....", ועל כן לטענתו לא ברור כיצד זה טוען התובע כי הוא לא נבדק כלל על ידי המומחה. בעניין זה מוסיף המומחה ומבהיר כי לא ניתן לבצע בדיקה רקטלית למטופל מבלי לבצע בדיקה פיזית וכי בזמן הבדיקה הרקטלית הוא ביקש מהתובע לכווץ ולהרפות את שריר הסוגר והתובע לא שיתף פעולה בעניין זה. מכאן עולה כי המומחה מילא אחר התקנות שכן בחוות הדעת מצוין במפורש כי בוצעה בדיקה פיזיקאלית. בתגובתו מציין המומחה כי הוא נדהם למקרא תצהיריהם של התובע ובתו אשר צורפו לתמיכה בבקשה והאמור בהם אינו אמת שכן במהלך הבדיקה בוצעה בדיקת בטן ובדיקה רקטלית והמפגש כלל שיחה עם התובע, בה נשאל התובע על תלונותיו מאז הניתוח ועד הבדיקה, כפי שצוין בחוות הדעת. לגבי תצהירה של הבת מציין המומחה כי התובע ביקש מבתו לאחר השיחה ולפני הבדיקה הפיזיקלית לצאת מהחדר. המומחה מעלה תהיה מדוע זה טענות התובע לא עלו מיד לאחר הבדיקה, אלא רק לאחר מתן חוות הדעת וכשלושה חודשים לאחר הבדיקה.

הנתבעת בתגובתה טוענת כי די בשיהוי בהגשת הבקשה ובאמור בתגובת המומחה, בכדי לדחות את הבקשה. הנתבעת מציינת כי למעשה המדובר בבקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה וזאת לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו ובנסיבות אלו, היות ובתוצאות חוות הדעת יש בכדי להשפיע על שיקוליו של התובע מבקש הפסילה, נקבע בפסיקה רף גבוה שיש לעמוד בו על מנת להביא לפסילת המומחה. בעניינו, כעולה מתגובת המומחה, לא היה כל דופי בבדיקתו את התובע ותוצאות הבדיקה הרפואית מפורטות במלואן בחוות הדעת. במהלך הבדיקה הפיזית התבקש התובע לכווץ ולהרפות את שריר הסוגר אולם זה לא שיתף פעולה כאמור. לאור זאת ציין המומחה בחוות דעתו כי לא ניתן לקבל אבחנה מדויקת באמצעות בדיקה זו, לשלילה או לחיוב. לטענתה של הנתבעת, מסקנתו של המומחה מתבססת על הבדיקות הרפואיות האובייקטיביות המפורטות בחוות הדעת.

בתשובותיו לתגובות המומחה הנתבעת, חוזר התובע על הטענות כפי שהועלו בבקשתו הראשונית ולטעמו מסקנת המומחה לפיה התובע אינו סובל מנכות כלשהי עדיין מעורפלת ולא זכתה להסבר חד משמעי. לטענת התובע היה על המומחה לברר סוגיה זו עם התובע במעמד הבדיקה ולהעלות את הדברים על הכתב בגוף חוות הדעת. התובע טוען כי עלול להיגרם לו עיוות דין משמעותי ומכן שיש להפנותו לבדיקה נוספת. התובע טוען כי מאחר ובינו לבין המומחה קיים חוסר אמון הדדי, עניין זה מצדיק מינוי מומחה נוסף. לעניין עיתוי הגשת הבקשה טוען התובע כי באת כוחו לא עיינה בחוות הדעת אלא רק בסמוך לדיון שהיה קבוע ליום 30.1.13 וזאת מאחר ויומנה הגדוש בדיונים לא אפשר לה לעשות זאת, מה שגם שחוות הדעת התקבלה אצלה רק ביום 19.12.12. לטענת התובע משיקולי יעילות, סבר כי עדיף להמתין לקבלת התייחסותו של דר' וינר לחוות דעת דר' ביטרמן והיה מקום להורות לדר' וינר לבצע בדיקה נוספת לתובע מאחר וחלפה שנה ממועד ממתן חוות דעתו.

דיון:

מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי.

בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673;

בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378;

ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579.

ככלל לא יתייחס בית המשפט באהדה לבקשה להמרת מומחה באחר, שבאה לאחר שנתגלה תוכנה של חוות הדעת למבקש לפסול אותה ובקשה שכזו תיבחן במשנה זהירות.

ראה ברע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ' גמליאלי עמיקם, תק-על 2004(4), 712.
על אחת כמה וכמה, כאשר המדובר בבקשה לשלוח את התובע לבדיקה אצל מומחה נוסף, על פניו של מומחה שמונה מטעמו של בית המשפט, זאת לאחר היוודע תוצאותיה של חוות דעתו.

ראה למשל בספרו של כבוד השופט ריבלין "תאונות דרכים תחולת החוק , סדרי דין וחישוב פיצויים" מהדורה רביעית תשע"ב 2012.

בעניינו, חוות דעת המומחה דר' ביטרמן הושלמה והוגשה אל תיק בית המשפט ביום 19.12.12 בעוד שבקשת התובע למתן הוראות הוגשה אל בתיק בית המשפט ביום 20.2.2013, לאחר כחודשיים מיום מתן חוות הדעת. לא למותר לציין כי ביום 29.1.2013 הגישה ב"כ התובע בקשה לבית משפט זה לדחיית מועד הדיון אשר היה קבוע ליום 30.1.2013 מהנימוק כי טרם נתקבלה התייחסותו של דר' וינר לחוו"ד דעת דר' ביטרמן, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.12.2012.

אין כל הצדקה להמתין עם בקשה למינוי מומחה נוסף או בקשה לבדיקה נוספת בידי אותו מומחה עד לאחר קבלת תוצאות בדיקת המומחה הראשון. בדיקת חוות הדעת כמעט כחודשיים לאחר קבלתה, תמוהה ועיתוי העלאת ההשגות בעניינה של בדיקת המומחה רק לאחר היוודע תוצאות בדיקתו, תמוה עוד יותר. יתרה מכך, ככל שהיו לתובע אי אילו השגות לגבי אופן התנהלותו של המומחה בעת הבדיקה, הרי שאך סביר היה כי טענות אלו היו עולות סמוך לאחר הבדיקה ועוד בטרם קבלת חוות הדעת. ככל שטענת התובע נכונה והוא אכן לא עבר בדיקה כלל אצל המומחה, הרי דבר זה היה אמור להדליק נורה אדומה אצל התובע ולבטח היה פונה מיידית אל בית המשפט, לאחר הבדיקה.

לא ברור אילו שיקולי יעילות הובילו את התובע לסברה כי עדיף להמתין לקבלת התייחסותו של דר' וינר לחוות דעת דר' ביטרמן, ככל שהתובע סבור כי לא ניתן כלל להסתמך על ממצאי חוות דעת דר' ביטרמן ויש להעמידו לבדיקה נוספת אצלו או אצל מומחה נוסף.

בנסיבות אלו עולה החשש כי כל תכלית הבקשה, בשים לב לכך כי מסקנות חוות דעת המומחה בתחום הפרוקטולוגיה אינן משביעות רצון התובע, הינה העמדת התובע לבדיקה אצל מומחה נוסף, שמא תתקבל תוצאה ההולמת יותר את מאוויי התובע.

זאת ועוד, אין לי ספק כי ד"ר ביטרמן פעל בתום לב, באופן ניטראלי ולפי מיטב שיקול דעתו המקצועי. מדובר במומחה בית המשפט, אשר אין לו כל עניין עם הצדדים וודאי אין לו אינטרס בתוצאותיה של תובענה זו. זאת לא ניתן לאמר על התובע וסבורני כי להצהרות התובע ולאופן התבטאותו בכתבי בי-דין באשר למומחה בית המשפט, כלל לא היה מקום. משקל הראיות הנדרש לצורך הפרכת החזקה בדבר מקצועיותו של מומחה בית המשפט כבד הרבה יותר מאשר טענותיו של התובע דנן בפני. כאן יודגש כי התובע כלל לא מיצה הסעדים הקנויים לו דוגמת חקירת המומחה ואף עניין זה יש לו משקל בבואנו ליישם הוראותיה של תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

ראה בעניין זה ברע"א 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו(4) 673.

בר"ע 600/96 אדרי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נב 658.

ת.א. (ת"א) 613/95 ששון נ. מתכת ששון(1984) בע"מ דינים מחוזי לב(2) 599.

להשלמת נקודה זו יודגש כי המומחה מציין בפירוש בתגובתו, כי בניגוד לאמור בתצהירי התובע ובתו, המפגש עם התובע כלל שיחה במסגרתה נשאל התובע על תלונותיו מאז הניתוח וכן בדיקה פיזית ובכללה בדיקה רקטלית ועיון במלוא תיקו הרפואי של התובע. הדברים אף צוינו בחוות הדעת. עוד מציין המומחה כי התובע עצמו ביקש מבתו לצאת מהחדר במהלך הבדיקה הפיזיקאלית, זאת בניגוד גמור לאמור בתצהיר הבת לפיו היא הייתה נוכחת בחדר, משך כל הזמן הביקור.

המומחה אף מבהיר במסגרת תגובתו כי ישמח להופיע בפני בית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו.

דברים אלו אכן יבדקו עד תום במהלכה של ישיבת הוכחות במסגרתו של תיק זה וללא ספק תהינה לכך השלכות באשר להכרעה בהליך כולו.

זאת ועוד, אף אי שיתוף הפעולה של התובע במהלך הבדיקה הרקטלית, בין אם היה או לא היה כטענת התובע, אינו מהווה פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטולה של חוות הדעת מכל וכל והעמדת התובע לבדיקה נוספת או מינוי מומחה אחר תחת מינוי דר' ביטרמן. כעולה מחוות הדעת, מעבר לבדיקה שעבר התובע אצל המומחה, קביעת המומחה באשר למצבו של התובע נתמכה בבדיקות נוספות אשר היו בפניו של המומחה, בדיקות אובייקטיביות מדעיות אשר אינן נדרשות לשיתוף פעולה מטעמו של התובע, כלהלן: בדיקת מנומטריה אנו- רקטלית, בדיקתEMG וסונוגרפיה של פי הטבעת, בה נמצא כי שרירי הסוגר תקינים מבחינה אנטומית.

לאור ממצאים אלו, קבע המומחה כי אין פגיעה, אף לא קלה, בשריר הסוגרים של פי הטבעת מבחינה תפקודית ואנטומית. כן נקבע כי איזור הכריתה רחוק מאוד ממערכת העצבים המשפיעה על שרירי הסוגרים. המומחה ציין כי קיימות תופעות של כאבי בטן, לאחר ניתוחים בטניים כאשר מקור הכאב אינו ברור, שיכולים להופיע עד 35% מהאנשים המגיעים לחדר המיון, ואף הפנה לספרות המקצועית הרלבנטית.

נוכח ממצאים אלו לא ניתן לקבוע כי לא ניתן לסמוך עוד על ממצאי חוות הדעת ואף לא ניתן לאמר אל נוכח המפורט לעיל, כי בית המשפט איבד אמונו במומחה אשר מינה, דר' ביטרמן.

מכל האמור לעיל, עולה כי יש לדחות את הבקשה להעמיד את התובע לבדיקה נוספת בידי המומחה דר' ביטרמן או בידי מומחה אחר אשר ימונה תחתיו, באמצעות בית המשפט.

כאמור בהחלטתי מיום 19.12.2012, וככל שהדבר טרם נעשה, אני מורה לצדדים להעביר את חוות דעת המומחה דר' ביטרמן לעיונו של דר' וינר לצורך מתן השלמה לחוות דעתו.

התובע ישא בהוצאות הבקשה בסך 2000 ₪.

לתזכורת פנימית ליום 18.4.2013 לצורך קבלת חוות הדעת המשלימה מטעמו של דר' וינר.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.