1. לפני תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975.

2. ביום 4.1.09 נפגעה התובעת ילידת 29.12.56, מטפלת בקשישים במקצועה, עת חצתה הכביש כהולכת רגל, מרכב מ.ר. 4728735, בו נהג הנתבע 2, אשר את השימוש בו ביטחה בפוליסה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), כתוצאה מהפגיעה בה נגרמו לה נזקי גוף כפי שיתואר להלן (להלן: "התאונה").

3. הנתבעת אינה מכחישה את חבותה בגין התאונה. עיקר המחלוקת בתיק זה שיעור הנכות התפקודית, בסיס השכר ואומדן הנזקים עקב התאונה. בבית המשפט נחקרו התובעת ועד מטעמה, אחיה- מר יהושוע ליסקר. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

הנכות הרפואית:

4. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים "וולפסון" ומשם לבית החולים "שיבא" עקב חבלת ראש עם דימומים תוך מוחיים, רסיס עצם מנותק בע"ש צווארי וחבלה באגן עם שבר. התובעת אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית בתל השומר לשישה ימים ולאחר מכן הועברה לטיפול שיקומי בבית חולים "רעות" – שם אושפזה ל-21 ימים נוספים. התובעת הופנתה לטיפול פסיכיאטרי במרכז הקהילתי לבריאות הנפש בהרצליה שם היא מטופלת גם כיום על בסיס שבועי. בית המשפט נעתר לבקשתה של התובע ומינה מומחים שונים לבחינת שיעורי הנכות כתוצאה מהפגיעות מהן סבלה עקב התאונה.

5. חוות דעת פרופ' סלעי- אורטופד: המומחה מצא הגבלה קלה בע"ש צווארי בחלק מהתנועות. המומחה ציין כי בברך שמאל נמצא טווח תנועות מלא ועל כן אינו רואה סיבה אורגנית לשימוש במקל הליכה- אותו התובעת אוחזת ביד שמאל. המומחה העריך נכותה של התובעת בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (5) א' לקובץ התקנות המל"ל, עקב הגבלה קלה רק בחלק מתנועות ע"ש צווארי. המומחה ציין כי אינו רואה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורתופדיים. העריך את אי כושר הזמני לשלושה חודשים באופן מלא וכן לשלושה חודשים נוספים בשיעור של 50%.

6. חוות דעת ד"ר ישראל שטיינר- נוירולוג: המומחה לא מצא כל הפרעה נוירולוגית וקבע כי תלונותיה של התובעת מרוכזות במישור נפשי. על כן המליץ לקבל חוות דעת פסיכיאטרית בכדי להעריך את הקשר שבין הליקויים לתאונה ואת חומרתם.

7. חוות דעת פרופ' משה קוטלר- פסיכיאטר: המומחה מצא כי התובעת סובלת עקב תאונת הדרכים והחבלה בראשה, הפרעה בתר חבלתית , מלווה בדיכאון משני, בדרגת חומרה בינונית התואמת לנכות צמיתה בשיעור של 10% המלווה בפגימה בתפקודה התעסוקתי, החברתי והבין אישי. זקוקה להמשך ולמעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי תומך, שמן הראוי שיינתן במסגרות הנוכחיות בהן מטופלת כיום, ללא עלות ישירה נוספת לנבדקת. לאחר שהתבצעה בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית לבקשת המומחה, עדכן המומחה את חוות דעתו וקבע כי התובעת סובלת מהפרעה בתר חבלתית המלווה בדיכאון משני בדרגה בינונית. המומחה סבור כי קיימת תיאטרליות והאדרה מצדה של הנבדקת, אך אלו אינם מבטלים את ההפרעה האמיתית שפוגמת באיכות חייה ובתפקודה של הנבדקת. בהתאם לכך העריך את נכותה הנפשית של הנבדקת ב-20% לפי סעיף 34 ג' לתקנות המל"ל.

8. חוות דעת ד"ר מרדכי הימלפרב- מומחה א.א.ג: המומחה קבע כי התובעת זכאית לנכות בשיעור של 10% על פי סעיף 72 (4) ב' בגין הסחרחורת.

9. חוות דעת ד"ר דורון אבניאלי- רופא שיניים: קבע כי התובעת סובלת כיום מכאבים באזור שרירי הלעיסה, כאבים בפרקי הלסת וקושי בלעיסה. התופעות מהן היא סובלת קשורות לתאונה ונובעות ממנה. בנוסף ציין כי חוסר התמיכה האחורית עקב חוסר שיניים טוחנות בלסת התחתונה מהווה גורם מסייע לחוסר יציבות הסגר ויכול כשלעצמו לגרום לכאבים בפרקי הלסת. המומחה סבור כי התובעת תזדקק לשימוש קבוע בסד לילה קשיח ולפיזיותרפיה. מחיר סד קשיח- 1000 ₪. יש להחליפו כל ארבע שנים. התובעת צפויה לארבע החלפות. סך הכול עלות הסד וההחלפות- 5,000 ₪. טיפולי הפיזיותרפיה ללא עלות דרך קופת החולים. התובעת זכאית ל- 5% נכות על פי סעיף 73 (ב) 1 לתקנות המל"ל בגין כאבים בלעיסה.

10. סך הכול נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת בשיעור 35%. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם.

הנכות התפקודית:

11. התובעת העידה כי היא נעזרת במקל הליכה בגלל סחרחורות מאד חזקות מהן סובלת. טוענת כי היא אוחזת במקל רק ביד ימין. אינה מקבלת את דברי הרופאים אשר כתבו כי היא מאדירה את נזקיה, לפני התאונה לא התהלכה עם מקל . לא זכרה כי קיבלה תשלומים תכופים. העידה כי היא גרושה, מתארחת אצל חבר בהרצליה המתגורר בדירה עם מעלית בעשר השנים האחרונות. לפני התאונה טיפלה בקשישים. 4-5 שעות ביום. נשארה על פי בקשת המשפחות מעבר להיקף השעות לעזרה. משכורת של 2000-2400 ₪. קיבלה טיפים מהמשפחות בנוסף למשכורת החודשית, מדובר ב- 1,000 ₪ תוספת חודשית. מר יהושוע ליסקר- אח התובעת: העיד כי התובעת מתגוררת אצל הבן זוג שלה שנים.

12. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי, נכותה התפקודית של התובעת עולה לאין ערוך על נכותה הרפואית. התובעת כאמור הייתה מטפלת בקשישים במקצועה, עבודה הכרוכה במאמצים פיסיים ונפשיים ואין ספק כי אלמלא התאונה הייתה ממשיכה לעבוד בעבודתה ושכרה היה גדל ומשתבח.

13. טוענת הנתבעת כי, מבחינה תפקודית אין לנכות הרפואית בתחום הפה והלסת כל השפעה. הנתבעת מצביעה על הקביעה כי אין ולא היו מגבלות תפקודיות למעט קושי באכילה. כך, גם כתוצאה מקביעת הנכות הרפואית כתוצאה מחבלתה של התובעת בצווארה, מדובר במגבלה קלה אשר אינה יכולה להתקבל כנכות תפקודית במלואה. על כן לכל היותר יש מקום לקבוע נכות תפקודית בשיעור של 30%.

14. אני סבור כי יש מקום לקבוע את נכות התפקודית של התובעת למעלה מנכותה הרפואית ובשיעור של 40%. עובר לתאונה התובעת עבדה בעבודה פיסית, טיפלה בקשישים כאשר לאחריה לא שבה לעבודתה ולא השתלבה במסגרת תעסוקתית. על אף שחלק מהמומחים השתכנעו כי התובעת מאדירה את נזקיה ותיאטרלית, ועל אף שגם בעדותה התגלו אי אלו דיוקים והגזמות, התרשמתי כי התובעת איבדה את כושר התפקוד בשיעור זה. לא ניתן להתעלם מפגיעותיה בתחומים השונים. התובעת נפגעה כהולכת רגל אושפזה לשישה ימים ולאחריהן הועברה לאשפוז שיקומי נוסף בבית החולים רעות ל-21 ימים נוספים. מאז שחרורה היא מטופלת במרכז לבריאות הנפש באופן קבוע.

15. עיקר נכותה התפקודית נובעת מנכותה הרפואית בתחום בריאות הנפש אשר הנה בשיעור 20% ועל פי המומחה הרי נכות רפואית זו מפריעה לאיכות חייה ולתפקודה. כך גם הנכות שנקבעה לה בתחום הא.א.ג בשיעור של 10% בגין סחרחורות חוזרות ונכותה האורתופדית בצוואר בשיעור 5% כל אלו יחד מציירים תמונה אחת של תובעת אשר פגיעתה לא קלה, על כן יש מקום לקבוע נכותה התפקודית למעלה מנכותה הרפואית.

16. בסיס השכר: על פי תלוש חודש נובמבר לשנת 2009 שכרה החודשי הממוצע של התובעת היה בסך של 2,138 ₪ ברוטו.

17. ב"כ התובעת טוען כי, שכרה החודשי הממוצע היה גבוה הרבה יותר ועמד על סך של 3,500 ₪ אשר היה מורכב משכרה אשר צוין בתלוש השכר ושולם לה על ידי המעסיק וכן משכר נוסף, בונוסים שהשתלמו לה ממשפחות הקשישים בעבור שעות נוספות ולאות תודה בגין טיפול מסור.

18. אולם בהעדר כל ראיה בכתב או עדות נוספת איני יכול לקבוע כי אכן מדובר בתוספת בשעות העבודה ובשכר בהתאמה כטענת התובעת. אובדן שכר ורכיבי נזק יש להוכיח בראיות מתאימות ובהעדרן איני יכול לחייב הנתבעת על סמך מוצא פיה בלבד של התובעת. על כן אני קובע כי בסיס שכרה של התובעת יהיה בסך של 2,138 ₪ לחודש משוערך ליום זה לסך של 2,600 ₪.

אומדן הנזקים:

19. כאב וסבל: על פי נכותה הרפואית הצמיתה בשיעור של 35% ו-27 ימי אשפוז, גילה ונסיבות התאונה יש לפצות התובעת בסך של 61,960 ₪ בגין פרק זה.

20. אובדן שכר לעבר: מיום התאונה לשלושה חודשים התובעת איבדה באופן מלא את כושר העבודה על כן : 2,600X3 חודשים= 7,800 ₪. שלושה חודשים לאחר מכן איבדה את כושר התפקוד בשיעור של 50%: 2,600 ₪ X 3 חודשים X 50% = 3,900 ₪ . לאחר מכן ועד היום עברו ארבע שנים ו-11 חודשים: 59 חודשים X 2,600 ₪ X 40% נכות תפקודית= 61,360 ₪. אובדן שכר לעתיד ותנאים סוציאליים: נותרו לתובעת עוד עשר שנות עבודה עד הגיעה לגיל הפרישה. על כן יש לפצותה באחוזי הנכות התפקודית במכפלת בסיס השכר במכפלת מקדם ההיוון המתאים: 40% X 2,600 ₪ X 103.5618= 107,704 ₪ בתוספת אובדן תנאים סוציאליים בסך של 25,000 ₪. סך הכול: 132,704 ₪.

22. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: הוצאות רפואיות על פי הקבלות פני עבר- 12,500 ₪. הוצאות רפואיות פני עתיד: 5,000 ₪ לפי קביעת מומחה פה ולסת. מומחה בתחום בריאות הנפש קבע כי את הטיפולים הללו התובעת יכולה לקבל במסגרת קופת החולים ללא עלות נוספת מצדה. בעבור תרופות וטיפולים נוספים אני מעריך פני עתיד בסך של 5,000 ₪ נוספים. סך הכול פיצוי עבור עבר ועתיד גם יחד סך של 22,500 ₪.

23. הוצאות נסיעה עבר ועתיד: על פי הקבלות שצורפו ובהתחשב בנסיבות התיק פיצוי בסך של 10,000 ₪ ראוי בגין פרק זה.

24. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: לתקופת השיקום וההחלמה ופני עבר יש מקום לפצות את התובעת בסך של 20,000 ₪. פני עתיד לא מצאתי הגבלה תפקודית המצריכה עזרת הזולת. אין תימוכין לכך בחוות הדעת הרפואיות, התרשמתי כי התובעת מתניידת ומתפקדת באופן עצמאי.

סוף דבר:

25. סכום התביעה: 308,524 ₪. ניכויים: יש לנכות לתובעת את סכומי התשלומים התכופים המשוערכים ששולמו לתובעת, המגיעים לסך של 83,983 ₪.

26. סכום התביעה לאחר ניכויים: 224,541 ₪.

27. הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה. בנוסף תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר טרחת המומחה הרפואי, אגרות ושכר על פי הפרוטוקולים. בנוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% כדין. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו נשא בהם התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת.

28. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.