1. לא התקבלה תגובה לבקשה לביטול הפסיקתא (צריך להיות בקשה לביטול פסק דין, שכן לכך מתייחסת הבקשה לאשורה). יחד עם זאת הנטל על מבקש הביטול להמחיש ההצדקה לביטול, ולא הומחשה הצדקה כזו, ולו לכאורית.

2. ראשית אין מדובר בביטול מחובת הצדק. מדובר בפסק דין שניתן לבקשת המשיב, באין התייצבות של המבקש לישיבה הוכחות, לאחר שלב הגשת התצהירים. המבקש טוען כי לא יודע במועד הדיון שכן נותק הקשר עם בא כוחו, והוא לא קיבל זימון לדיון. אלא שאותו דיון אליו לא התייצב המבקש (אף לא מי מטעמו) נקבע במעמד הצדדים, בישיבה קודמת בה נכחו המבקש ובא כוחו דאז. לא היה אמור להישלח אפוא זימון נוסף לאותה ישיבה אליה לא התייצב. גם אם לאחר אותה ישיבה קודמת נותק הקשר עם ב"כ המבקש דאז או שחדל מלייצג מבלי שהמבקש תוזכר על ידי בא כוחו במועד, מדובר במחדל שנעוץ במערכת היחסים שבין המבקש לבא כוחו, ולא בפגם שנפל בפסק הדין המחייב ביטולו.

3. אפילו מדובר היה בביטול מחובת הצדק (וזה כאמור לא המצב), הרי שהמבקש לא המחיש בבקשתו אימתי נודע לו על פסק הדין. מדובר על פסק דין שנשלח לכתובתו הידועה של המבקש, המופיעה בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה שהגיש הוא עצמו. הוא לא מסר כתובת אחרת ולא פירט אותה בכותרת התביעה כפי שנדרש בתקנות, כך שיש לראות בה משום הכתובת הידועה למשלוח כתבי בי דין והחלטות. הוא גם לא עדכן ביהמ"ש על שינוי כתובת (כך שחלה תק' 480 לתקנות סדר הדין האזרחי). פסה"ד דוור גם לבא כוחו דאז שלא ברור אימתי חדל לייצג . המבקש הוא זה שצריך להציג הנתונים - ולהמחיש מכל מקום אימתי נודע לו על פסק הדין; שכן בקשת הביטול הוגשה (בלא בקשת הארכה) שלוש וחצי שנים תמימות לאחר שניתן פסק הדין.

אפילו כאשר מדובר בביטול מחובת הצדק, המועד להגשת בקשת הביטול הקבוע בתק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי הנו 30 יום.

4. חלף אפוא המועד להגשת הבקשה, אין חובת ביטול מן הצדק, ולמעלה מן הצורך, הבקשה אינה טוענת לביטול מתוקף שיקול דעת ביהמ"ש ואינה מתייחס לסיכויי ההגנה לגופם בתביעה שכנגד שהתקבלה. למעלה מן הצורך – שכן כאמור המבקש לא המחיש שהבקשה הוגשה במועד , ועל פני הדברים אין הדבר כך.

5. הבקשה לביטול פסה"ד ועיכוב הליכי הוצל"פ נדחית אפוא. משעה שלא הוגשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.