1. התובע יליד 1987, תושב נפת "טוּבַּאס" שליד ג'נין בגדה המערבית, הגיש תביעתו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונת עבודה בכפר יאסיף ביום 16.11.09, בשירות הנתבעים; הנתבע 1 הנו מזמין העבודה (להלן "היזם" או "המזמין") והנתבע 2 הנו המעביד (להלן "הקבלן או המעביד").

2. נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת. הנתבע 1, רואה חשבון בהכשרתו, בנה את ביתו בכפר יאסיף, ובגמר עבודות השלד התקשר עם נתבע 2, המעביד של התובע, לחיפוי חיצוני של מעטפת הבנין בעבודות אבן. התובע, שוהה בלתי חוקי, עבד ללא היתר חוקי. המעביד לא דווח לביטוח לאומי על העסקת התובע, ושלם לו את שכרו במזומן, ללא תלושי שכר. ביום 16.11.09 נתבקש התובע לזרוק פסולת ממרפסת לא מגודרת בקומה הרביעית ותוך כדי השלכת הפסולת נפל מגובה של כ-12 מ' ארצה. במועד התאונה היה התובע בן 22 שנים. כתוצאה מהנפילה נפגע התובע פגיעה רב מערכתית (להלן "התאונה").

3. התובע פונה למיון בית חולים נהריה ואובחנו שברים בחוליות L1-L2 , ושברים בשני העקבים , עם פריקה של המפרק הסובטלרי. תחילה הניע את שתי הרגליים ולאחר זמן קצר הופיע שיתוק בגפיים וחוסר שליטה על הסוגרים. כמו כן הודגם שבר בעצם החזה. התובע עבר ניתוחי גב שהביאו לשיפור במצבו הנוירולוגי לרבות שליטה על הסוגרים. לאחר חודש של אשפוז שוחרר התובע להמשך טיפול שיקומי. תחילה אושפז 29 יום במכון לשיקום ברשות הפלשתינאית, וביום 9.1.10 הועבר לבית חולים סיעודי בירכא. ביום 20.5.10 אושפז לשיקום בבית חולים לוינשטין. שוחרר ביום 5.7.10 כשהוא הולך עם קביים, בהמלצה להמשך פיזיוטרפיה.

4. האחריות

4.1 ב"כ הצדדים אינם חולקים על כך שאין לייחס אשם תורם כלשהו לתובע עצמו. הדיון מתמקד בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם.

4.2 התובע צירף את חוות דעתו של המומחה מר בעז מוגילבקין – שמאי טכני, בוחן וקצין בטיחות מורשה – מיום 11.10.11 (ת/6 א) שהוגשה כנספח לתצהיר העדות הראשית מטעמו; המומחה ייחס בחוות דעתו את האחריות לאירוע התאונה לנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד. הנתבעים מנגד, הכחישו האחריות באופן כללי בכתב ההגנה אך לא העלו טענות כלשהן לשלילת האחריות, לא סתרו את טיעוני התובע לאחריותם ואף לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמם הנוגדת את זו שהוגשה על ידי התובע. בשלב הסיכומים ציין בא כוח הנתבעים מפורשות כי אין בדעת הנתבעים להתעכב יתר על המידה על נסיבות התאונה.

4.3 הדיון בשאלת האחריות נע בין עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין), ועוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין.

סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין מורה:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".

היסוד הראשון הוא קיום חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק. החובות החקוקות המוטלות על מבצע בניה נקבעו בסעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן – "פקודת הבטיחות בעבודה"), שלפיו יש להתקין אמצעים לבטיחותו של מקום שקיימת סכנת נפילה ממנו מגובה שני מטרים ומעלה . בתקנה 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן – "תקנות הבטיחות בעבודה"), נקבעה החובה להכשיר משטחי עבודה ולגדרם, אם עלול אדם ליפול מהם לעומק העולה על שני מטרים.

חובה נוספת קבועה בתקנה 15 לתקנות הבטיחות בעבודה לפיה יש להסיר מכשול כלשהו או עצם בולט ממשטח העבודה, שבו עלול להתקל אדם, וכן הוראת תקנה 166 (א) המורה על הכנת תכנית ארגון בטיחותי של האתר לפי הנחיות מפקח העבודה הראשי, והחובה בהוראות תקנה 168 המורה על התקנת אמצעי בטיחות למניעת נפילת אדם לעומק העולה על 2 מטרים. תקנה 177 אוסרת על השלכת חומרים או כלי עבודה מגובה העולה על 2 מטרים ומורה על הורדתם בזהירות.

כמו כן הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז-1977 (להלן "תקנות ציוד מגן אישי"), קובעות חובה לשימוש בציוד מגן אישי שתוכנן במיוחד להגנה על העובד מפני סיכון העלול לפגוע בבטיחותו או בבריאותו.(חגורת בטיחות או רתמת בטיחות).

הרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של העובד. לפיכך, החיקוק נועד למנוע את נזקו של התובע במקרה זה.

4.4 החובות הקבועות בחיקוק חלות על נתבע 1 מכח היותו "מבצע הבניה" והוא היה חייב במילוין, בעצמו או באמצעות מנהל עבודה מוסמך שחייב היה למנות על מנת לדאוג למצב הבטיחות באתר הבנייה. הנתבע 1 עונה להגדרת "מבצע בניה" כפי שניתן ללמוד מההגדרות הקבועות בס' 1 בתקנות הבטיחות בעבודה :

"מבצע בניה" – קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו;

"מזמין" – בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה;

"קבלן ראשי" – מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית".

תקנה 2 לתקנות הבטיחות מטילות על "מבצע בניה" חובה למנות "מנהל עבודה" -

"מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו."

מינוי

מנהל העבודה יהיה אחראי, בין היתר, על קיומן של הוראות הבטיחות החלות על עבודות בניה כפי שנקבעו בתקנה 5 (א) -

"מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה".

בתקנה 5(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה נקבע כי אם לא מונה מנהל עבודה, מוטלת האחריות לקיומן של הוראות הבטיחות על "מבצע הבניה".

נתבע 1 ראוי להקרא "מבצע הבניה" לפי תקנה 6 לתקנות הבטיחות, על סעיפי המשנה שבה, שכן את עבודת בניית ביתו הטיל על יותר מקבלן אחד. לא נטען על ידי מי מהצדדים כי מונה מנהל עבודה, ולפיכך, האחריות לקיומן של תקנות הבטיחות נמצאת לפתחו של "מבצע הבניה", הוא הנתבע 1 . ( ראו בע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה (4.1.09); ע"א 3805/01 דואני נ' אמנון ואח' (27.4.03)).

4.5 הפרת החובות החקוקות שצוינו לעיל על ידי הנתבע 1, יש בה כדי לחייבו בתשלום נזקו של התובע.

4.6 הנתבע 1 בקש להיבנות מפסק דין ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח' (1.10.03)בדבר העדר אחריותו כבעל המקרקעין באשר העביר הפעלתו לידי הנתבע 2 במקרה דנן ובכך יצא לטענתו ידי חובתו כלפי התובע. אך שלא כבעלת המקרקעין-אלתא בפרשת סולל בונה, הנתבע 1 הלכה למעשה, לא הוציא מידיו את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח על ידי מינוי קבלן עצמאי האחראי לביצוע עבודות הקמת המבנה בשלמותו. יתר על כן, כפי שציינתי לעיל, לא מינה מנהל עבודה שיפקח על הבטיחות והנעשה בשטח כמתחייב מתקנות הבטיחות, ולפיכך, דין טענתו להידחות.

4.7 אציין בנוסף כי חובתו של נתבע 1 כלפי התובע קמה גם מכח עוולת הרשלנות. על הנתבע 1 כ"מזמין" והבעלים של השטח היתה מוטלת החובה הכללית לדאוג להבטחת שלומו ובטחונו של כל אדם המצוי בשטח שבבעלותו וכן, כ"מבצע הבניה" היתה מוטלת עליו החובה לפקח על אתר העבודה ולדאוג לאמצעי בטיחות נאותים ומכאן כי קיימת חובת זהירות מושגית . באשר לחובת הזהירות הקונקרטית המטילה על האדם הסביר חובת צפיות התרחשות הנזק שנגרם לתובע, הרי שגם היא מתקיימת, באשר היה על נתבע 1 לצפות כי נפילה מקום בו קיים שלד בלבד במרפסת שאינה מגודרת, העולה על גובה של 2 מטרים, ללא שסופק לתובע ציוד מגן אישי או הותקנו או אמצעי בטיחות כלשהם, תיתכן בהחלט וזה מסוג הנזקים שהיה עליו לצפותם. הנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירים. כאינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שהאדם הסביר חייב בו בנסיבות כשלנו, משמשים החיקוקים הרלוונטיים בעניין הבטיחות בעבודה . הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר (ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה, ) 5.7.82); ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג , (26.2.85); וכן ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, (9.9.96) .

יוער כי מלבד החיקוקים האמורים, קיימות חוברות הדרכה מפורטות הכוללות הוראות בטיחות דומות מטעם המוסד לבטיחות וגהות – תאגיד ללא כוונת רווח מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד -1954, אשר שם לו למטרה לשמור על בטיחותם וחייהם של העובדים. הוראות הבטיחות בחוברות אלו המהוות אינדיקציה נוספת לדרך התנהגות סבירה של קבלנים ומעבידים באתר בניה.

4.8 נתבע 2 היה מעבידו הישיר של התובע. הוא אשר קבל על עצמו את האחריות לביצוע העבודה בשטח, של חיפוי קירות הבנין באבן. נתבע 2 הינו בעל המקצוע המיומן לצורך הענין, שבקיא בעבודת הבניה, בתדרוך העובדים, בהשגחה ובפיקוח בשטח. ביחסים שבין מעביד לעובדו יש להכיר בחובת זהירות מושגית. עלהמעביד חלה חובה לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח ולהזהירם מפני סיכונים בלתי נמנעים באותו מקום. ראו דברי כב'השופט (כתוארו אז) אהרון ברק בע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, (23.9.80 ) -"חובתו של המעביד היא כפולה – להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה, עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע".

המשמעות המעשית היא, כי מיוחסת למעביד צפיות טכנית ונורמטיבית לגבי נזק העתיד להיגרם לעובד (ראו; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, (21.4.82) ; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, (16.5.99).

על נתבע 2 היתה מוטלת החובה להדריך את העובד, לפקח על העבודה במקום, לדאוג לקיומם של תנאי בטיחות בעבודה. כמו כן קיימת חובת זהירות קונקרטית שכן אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את הסכנה הניכרת לשלמות גופו ולנזק שעלול להיגרם לעובד שעומד במרפסת בלתי מגודרת בקומה רביעית, וזורק משם פסולת למטה, כאשר על גבי משטח העבודה עצמו במרפסת קיימים מכשולים. עוד יש לתת את הדעת לכך שהאמצעים הדרושים למניעתו של הנזק הם פשוטים. חובת הזהירות כלפי התובע – הופרה. הנתבע 2 נקט בשיטת עבודה פסולה ומסוכנת בכך שאפשר לתובע לעמוד על משטח עבודה בלתי מגודר בגובה של 12 מ', רצוף מכשולים, ולבצע מנקודה זו עבודה של זריקת פסולת כלפי מטה. לא הוכח כי הנתבע 2 הדריך או תדרך את התובע טרם עבודתו והזהיר אותו מפני הסכנה הצפויה לו. לתובע לא סופק כל ציוד מגן אישי ולא סופקו כל אמצעי הגנה שהם על ידי הנתבע 2.

יש לציין כי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) תשס"ז 2007 חלות גם על נתבע 2 כקבלן המבצע עבודה בגובה, וכן חלות עליו החובות בתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי ) התשנ"ז 1977 ולפיכך יש לראותו גם כמפר חובה חקוקה לענין זה.

4.9 עולה כי נתבעים 1,2, אחראים לנזקו של התובע. אין באחריות האחד כדי לשחרר את השני מאחריותו. באשר לחלוקת האחריות שבין נתבע 1 לנתבע 2 –

הנתבע 1 הינו רואה חשבון במקצועו אשר בנה את ביתו ולצורך כך פנה לנתבע 2, חברה המבצעת חיפוי אבן לבנין. הנתבע 1 לא מינה קבלן ראשי לבניית הבנין ואף לא מינה מנהל עבודה כנדרש בחוק. נתבע 2 הינו מי שתפס בפועל שליטה על המקום ומי שהיה בעל הידע המקצועי הדרוש לביצוע העבודה. נתבע 2 הפר את חובותיו כמעביד לדאוג לבטיחות העובד.

בנסיבות המקרה, בו החובה החוקית הסטטוטורית מוטלת על נתבע 1 אשר בנוסף הפר את חובת הזהירות שלו לתובע, השליטה הישירה בשטח היתה של נתבע 2, המעביד הישיר, אשר אף הוא התרשל בהתנהלותו, מצאתי לנכון לקבוע חלוקת אחריות שווה בין הצדדים. דהיינו כל אחד מהנתבעים אחראי למחצית נזקו של התובע.

5. נכותו הרפואית של התובע

5.1 התובע הגיש חוות דעת מומחים בתחום האורטופדי ובתחום הפסיכיאטרי, כדלקמן :

חוות דעת ד"ר קליגמן (אורטופד) (ת/1) אשר בדק את התובע ביום 13.12.11 ,שמע תלונותיו לגבי כאבים בעקבים עם הגבלת תנועות, הליכה עם צליעה, חולשה בגפיים תחתונות והגבלות בטווח תנועה של עמ"ש גבי מותני, וקבע לאחר בדיקה כדלקמן:

פגיעה בע"ש גבי מותני – בגין קשיון נוח של עמ"ש מותני עם הגבלה ניכרת בתנועה 30% נכות לפי ס' 37 3 (א)

בגין שבר בעצם העקב ונזק במפרק סבטלארי עם הגבלה בתנועות כף הרגל 20% נכות בכל אחת מכפות הרגליים –לפי ס' 49 (2) ו

פגיעה נוירולוגית – בגין נזק מוטורי ותחושתי של הגפיים התחתונות
80% נכות לפי ס' 29 (2) ג

סה"כ נכות משוקללת של 92%.

בתחום הפסיכיאטריה, הגיש התובע חוות דעת מטעם ד"ר כיאל גסאן מיום 4.1.13 (ת/3), אשר קבע לתובע נכות פסיכיאטרית של 50% בגין פוסט טראומה שהתפתחה למצב דכאוני.

5.2 הנתבעים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם כמפורט להלן :

בתחום האורטופדיה הוגשה חוות דעת מטעם ד"ר שי פריימן מיום 18.6.12 (נ/3). המומחה ציין כי החולשה אשר הציג התובע במסגרת הבדיקה הקלינית בגפיים התחתונות נובעת ככל הנראה משיתוף פעולה חלקי, זאת לאור התעוד הרפואי אשר עמד לפניו ממנו עלה כי ממצאי בדיקה שנערכה לתובע בבי"ח בנהריה עוד בשנת 2010 העלו כי התובע מתהלך עצמאית ללא עזרים עם כח גס של 4-5 בגפיים התחתונות ותחושה שמורה, ואף ממצאים דומים הודגמו במסגרת בדיקה בבי"ח לוינשטיין ועל כן – לאור ממצאים אלה ולאור ממצאי בדיקתו הקלינית , לפיהם התובע מסוגל ללכת מספר צעדים בעזרת קביים קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 44% כדלקמן:
30% בגין פרפלגיה בינונית.
20% בגין הגבלת תנועה בינונית בעמ"ש מותני

בתחום הפסיכיאטריה הגישו הנתבעים חוות דעת מטעם ד"ר מיגל שסטצקי מיום 25.5.13 (נ/4). המומחה התרשם כי התובע סובל מהפרעה נפשית בדרגה קלה בלבד, בעיקר ביחס לדימוי העצמי בעוד יתר הממדים (אפקט חשיבה, תפיסה, זכרון קשב וריכוז) תקינים – ללא מחשבות שווא או חודרניות - ועל כן המליץ להכיר בנכות נפשית בשיעור 10% בלבד.

5.3 לאור הפער בין חוות הדעת בתחום האורטופדי מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את פרופ' מיכאל סודרי , אשר בדק את התובע ביום 3.3.13 והפנה אותו למספר בדיקות. מחוות דעתו מיום 24.12.13 (מ/1) עולה כי בבדיקה התובע התנייד בכסא גלגלים, וטען בפניו כי אינו יכול להזיז את גפיו התחתונות. המומחה התייחס לתיעוד הרפואי בתקופה שבין הבדיקה למתן חוות הדעת -שם עלה כי כ-7 חודשים לאחר מועד הבדיקה על ידי מומחה בית המשפט, הזיז התובע את המפרקים בגפיים תחתונות עם חולשת שרירים על אף שטען שאיננו יכול להזיז את הגפיים התחתונות. לאור זאת, ולאור ממצאי בדיקת ה-EMG קבע כי יש לסווג הפרפלגיה ממנה סובל התובע כבינונית וקבע נכות צמיתה לתובע כדלקמן;

• 30% בגין קיבוע של ע"ש גבי תחתון ו-4 חוליות בע"ש מותני.
• 50% בגין פרפלגיה בינונית.
• 20% בגין שבר בעקב ימין.
• 20% בגין שבר בעקב שמאל.

ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור 77.6%

המומחה העיר כי לאור גילו ומקצועו של התובע הוא סבור כי יש להפעיל תקנה 15 במלואה.

5.4 פרופ' סודרי נחקר על חוות דעתו, אולם במסגרת החקירה לא קועקעו קביעותיו, ועל כן אחוזי הנכות אשר קבע נותרו בעינם.

5.5 התאונה הוכרה כתאונת עבודה במוסד לביטוח לאומי . ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע ביום 24.2.13 דרגת נכות רפואית צמיתה של 64%, כדלקמן : 30% בגין פגיעה בעצב, 20% בגין כל עקב, 20% בגין חולשה ברגליים ובסה"כ משוקלל- 64%, תקנה 15 - 97% החל מיום 14.12.11.

5.6 מתוך מכלול הראיות, דרגת הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע בתחום האורטופדי

היא כפי שנקבעה על ידי פרופ' סודרי.

5.7 לענין הנכות הפסיכיאטרית – המומחים לא נחקרו. מלבד סדרת מפגשים של טיפוליים אינטנסיביים שקיבל התובע במשך כחודש (אשר אליבא דנתבעים נערכו לצרכי משפט) לא קיבל התובע טיפול בכל מסגרת אחרת. טענת התובע כי הוא מקבל טיפולים נפשיים באזור מגוריו נטענה בעלמא וללא תימוכין. נכות פסיכיאטרית של 50% שמורה למצב קיצון כמו פסיכוזה, סכיזופרניה, דכאון מג'ורי, מצבים המחייבים טיפול תרופתי. מחוות הדעת עולה כי התובע איננו מצוי במצב כזה. לטעמי, הכף נוטה לכיוון הקביעה כי ככל שהתובע אכן סובל מנכות בתחום הנפשי, הרי שמדובר בנכות נפשית קלה אשר תיתכן, מטבע הדברים, במצבו של התובע שחייו השתנו לאחר הפגיעה ללא הכר. עוד אציין כי בפני המוסד לביטוח לאומי, לא טען התובע כלל לנכות נפשית כלשהי. אני סבורה כי יש לקבוע נכות פסיכיאטרית בדרגה של 20%.

6. הנכות התפקודית

6.1 התובע למד 10 שנים בבית הספר. אביו הינו מורה בתחום החשמל. התובע הצהיר

כי נאלץ לעזוב את הלימודים בתום 10 שנים על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. ברור לכן כי עיקר יכולתו של התובע במועד התאונה הייתה בתחום העבודה הפיזית – עבודת כפיים. לא מוכרים לי מוסדות בגדה המערבית ("האזור"), המעסיקים עובדים במצבו של התובע לאחר הפגיעה. עוד, לא הוכחו נתונים כלשהם בדבר יכולתו האישית של התובע ללמוד מקצוע מסוים משקם, שאיננו נסמך על פעילות פיזית. כמו כן לא הוכח כי באזור מגוריו של התובע קיימת מסגרת שיקומית אשר יכול להיעזר בה על מנת שיוכשר לעבודה באזור, המותאמת למצבו. לענין הנכות התפקודית בהיבט של אובדן כושר השתכרות, , בין אם התובע נעזר בקביים ובין אם ישוב בכסא גלגלים, בנסיבות הענין נכותו התפקודית לצורך אובדן כושר השתכרות מגיעה לכדי 100%.

6.2 התובע טען להתניידות אך ורק בכסא גלגלים, ולצורך בעזרה בפעולות היומיומיות כמו במעברים מהמיטה לעגלת הנכים או לרכב, וכן עזרה בהכנת אוכל, רחצה, נקיון, שירותים קניות ועוד. התובע אף המציא חוות דעת של ד"ר עצמון צור, מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום אשר בדק את התובע ביום 24.1.14 . התובע מסר לד"ר צור כי הוא פראפלג אך שולט על הסוגרים. כמו כן מסר התובע כי הוא מתלבש ומתקלח בכוחות עצמו. ד"ר צור סווג את התובע כפראפלג ASIA A למרות שעם שחרור מבית חולים לוינשטין סווג כפראפלג מסוג ASIA C . ד"ר צור ייחס את ההחמרה (דרגה A ) לחוסר טיפולי שיקום באזור מגוריו.

הנתבעים צרפו חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר, מומחה לרפואת שיקום אשר בדק את התובע ביום 10.8.14 ומצא כי התובע סובל מפראפלגיה חלקית. המומחה הבהיר כי טענת התובע לשיתוק מלא אינה מקובלת עליו, זאת אף לאור ממצאים שעלו מן התיעוד הרפואי וחוות דעת המומחים השונים אשר עמדו לפניו, המעידים על חוסר עקביות בהצגת הדברים – "דבר שמחשיד בהעצמת הנכות". המומחה סבור כי במשך הזמן אמנם יכולים לחול שינויים תפקודיים כאלה ואחרים, ברם, לא יתכנו שינויים קיצוניים של חוסר תפקוד פתאומי. ד"ר לנגר קבע כי התובע עצמאי בפעולות היום יום בתנאי ישיבה ואיננו זקוק לליווי או השגחה, לא במגוריו ולא כאשר יוצא מביתו.

6.3 אין מחלוקת כי פגיעתו של התובע בתאונה הינה קשה, אך הנתבעים טוענים כי התובע מתנייע עם קביים, מסוגל לבצע פעולות יומיומיות והטענה לשיתוק מוחלט הינה חלק מאסטרטגית "העצמת" נכותו התפקודית לצורך ההליך.

אקדים ואציין כי הוכח שהתובע סובל מפראפלגיה חלקית, ולא משיתוק מלא, יש לו יכולת להלך על קביים, לרבות עליה וירידה במדרגות, הגם שלמרחקים קצרים. התובע עצמאי בפעולות יומיומיות של אכילה, שתייה, רחצה, לבוש פלג גוף עליון ולבוש פלג גוף תחתון. המסקנה מוסקת ממכלול הראיות שלהלן:

א. מומחה בית המשפט, פרופ' סודרי, לא קבל את טענת התובע כי אינו יכול להזיז את גפיו התחתונות הן בשל בדיקת מעקב מיום 13.10.13 בבית חולים נהריה והן לאור ממצאי EMG וקבע כי התובע סובל מפראפלגיה בינונית. בחקירתו ציין פרופ' סודרי כי מצב ASIA A הוא מצב שאין פעילות סנסורית ומוטורית ואין שליטה על הסוגרים ואילו מצבו של התובע הוא פראפלגיה חלקית. פרופ' סודרי העיד כי הפעילות בחודשים הראשונים בסמוך לפגיעה היא החשובה ביותר. הטיפולים השיקומיים בהמשך חשובים, אך יכולים להשפיע רק בין 20%-30%, כאשר לחלוף הזמן יש השפעה מיטיבה דווקא.

ב. סקירה של מסמכים ובדיקות רפואיות ממועד הפגיעה ועד לבדיקה אצל פרופ' סודרי מלמדת על כך שהתובע התנייע בקביים, ירד ועלה במדרגות עם קביים התלבש לבד, לרבות גריבת גרביים ונעליים ולבוש פלג גוף עליון, ירד מהמיטה באופן עצמאי , אוכל ושותה באופן עצמאי, שולט על הסוגרים, אובחן עם כח גס ברגליים (4 מתוך 5 ברגל שמאל ו-2-3 מתוך 5 ברגל ימין. 5 היא דרגת הכח הגבוהה ביותר). ראו ממצאים אלו בגליון טיפולי פיזיוטרפיה מבית לוינשטין (נ/2) דו"ח ועדה רפואית של המל"ל מיום 27.7.10 , הערכה תפקודית מטעם מחלקת הסיעוד של המל"ל מיום 11.9.11 (נ/1), סיכום ביקור מבי"ח לוינשטין מיום 26.9.11, חוו"ד של ד"ר קליגמן ממנה עלה כי התובע התהלך עם צליעה ובעזרת תמיכה, וכן הגיע לבדיקה של הפסיכיאטר מטעמו, ד"ר גסאן, עם קביים (אך לבדיקת הפסיכיאטרית מטעם הנתבעים הגיע ישוב בכסא גלגלים, טען שאיננו יכול לעלות 8 מדרגות ולכן התקיימה הפגישה בבית קפה סמוך). יש להוסיף לכך את התרשמותו של פרופ' סודרי כי קיימת אצל התובע נטייה לאגרבציה (עמ' 19 לפרטיכל).

ג. חשוב לציין את דבריו של פרופ' סודרי בחקירתו, כי גם לפי ממצאיו, אמנם התובע

יכול ללכת מספר צעדים לפה ולשם, אך איננו יכול ללכת למרחקים ארוכים. הוא יכול לקום וללכת לשירותים אך מחוץ לבית הוא צריך להשתמש בהסעה (עמ' 19 לפרטיכל). עוד ציין פרופ' סודרי כי אין לתובע פגיעה שלא מאפשרת ללכת אך יש ענין של סף כאב, של רצון ומוטיבציה. יש כאלו שהופכים חסרי ישע, ויש כאלו הקמים ומתמודדים. (עמ' 18 לפרטיכל).

ד. על נטייתו של התובע להאדיר את נזקו ניתן ללמוד מחקירתו, שם טען כי מעולם לא נעזר או השתמש בקביים, השתחרר מבית החולים עם כסא גלגלים ומאז הוא מתנייד רק עם כסא גלגלים (עמ 51 לפרטיכל). התובע העיד כי מי שמציין כי הוא מתנייד עם קביים – משקר. כסא הגלגלים היחידי שהיה בשימושו של התובע הוא זה שנרכש, כאשר הקבלה מעידה על רכישתו ביום 13.1.14 (עמ' 241 לנספח לת /8), דהיינו כארבע שנים לאחר התאונה. גם כשהוצגה לתובע תמונה בו הוא מצולם (על ידי חוקר) כמי שיושב על כסא רגיל ולידיו מונחות הקביים (נ/13) הכחיש שהוא נעזר בקביים. ההכחשה הגורפת של התובע, המנוגדת וסותרת חד משמעית ראיות אובייקטיביות - אומרת דרשני.

7. נזק מיוחד

7.1 הפסד שכר בעבר - התובע טען כי קבל שכר של 350 ₪ ליום עבודה ועבד כ-25 ימים

בחודש. את התובע היו "מבריחים" לתחומי המדינה, כפי שהעיד, ובהמשך היה ישן בבנין או במקום שסדר לו נתבע 2 . לפי עדות האב, התובע היה שוהה בתחומי המדינה כחמשה עד ששה חודשים ,מגיע לחופשה של שבוע בבית, וחוזר לעבודתו. המעביד טען בחקירתו כי שלם לתובע שכר של 300 ₪ ליום עבודה, אך בהמשך הבהיר כי הוא משלם שכר מינימום (4,300 ₪) בעבור 25 ימי עבודה, ובחשבון פשוט עולה כי התשלום ליום עומד על סך של 172 ₪. התובע בחקירתו טען כי בסוף החודש היה שכרו מגיע לסכום של 4,000-4,500 ₪. מכאן, שהשכר היומי הוא כ-170 ₪. (וראו גם תשובתו לשאלון, שאלה 15, נ/12 ). לא הובאה כל ראיה תומכת מצד התובע או מצד נתבע 2 לענין השכר ששולם לתובע. אין תלושי שכר, אין קבלות, אין דפי בנק המעידים על משיכות או הפקדות, מאום. נתבע 2 העיד כי התובע עבד אצלו מהלך של שנת עבודה אחת, (התובע העיד כי עבד אצל נתבע 2 בין 3 ל-4 שנים) ולכל אורך התקופה אין כל ראיה על גובה התשלום. יתרה מזאת. נתבע 2 אישר במהלך עבודתו כי לעובד אחר בשם אמג'ד הוא מוציא תלוש שכר ,שם השכר הוא משכורת מינימום ל-25 ימי עבודה.

עוד אציין כי מדובר בעבודת בנין, שמטבע הדברים איננה יכולה להתבצע בכל ימות השנה בשל ימים בהם מזג האוויר קיצוני, כפי שאישר נתבע 2 בחקירתו, וכפי שאישר גם התובע בחקירתו – היו הפסקות עבודה בחורף, או בשל איחור בהספקת האבן - עובדה זו אף מפחיתה את השתכרותו של התובע מעבודה זו.

בסיס השכר כפי שנרשם במוסד לביטוח לאומי לצורך גמלת דמי פגיעה הוא 9241 ₪, דהיינו 3080 ₪ לחודש.

7.2 לצורך חישוב נזקי העבר, יצאתי מהנחה, הנוטה לטובת התובע, שהיה ממשיך ועובד אצל נתבע 2 בעבודות בניה בתחומי המדינה , על אף היותו שוהה בלתי חוקי. לצורך הפסדי עבר, אני מחשבת את יכולת ההשתכרות החודשית של התובע בממוצע בסך של 3,800 ₪, בהנחה שלא כל ימי החודש היו ימי עבודה. עבור התקופה מיום התאונה 16.11.09 ועד היום (תקופה של 76 חודשים ) מגיע נזקו של התובע לסך של 288,800 ₪.

7.3 הוצאות נסיעה בעבר -התובע טען להוצאות בגין נסיעות וניידות בעבר בסך של

50,000 ₪. החזר דמי הנסיעות לאשפוזים ולטיפולים השונים אמור התובע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. יש לציין כי התובע צירף מספר "קבלות" המתייחסות לנסיעות לכאורה, אך אינן נחזות להיות קבלות של נותן שירות הנסיעות אלא מופיעות על טופס קבלה של "ע.א. שירותים משפטיים " מכפר מנדא, (עוסק מורשה 040384596) טופס עליו נרשמו נסיעות לטיפולים, אך גם קבלה עבור צילומים, עזרת צד ג' בזמן שהות במוטל, בדיקה של פסיכולוג ועוד. לא קבלתי קבלות מוזרות אלו כמוכיחות הוצאה כספית של התובע. מכל מקום נסיעות לבדיקות וטיפולים מכוסות על ידי הביטוח הלאומי. למקרה של צרכי נסיעה נוספים בעבר בשל מצבו של התובע בסמוך לתאונה, אני קובעת בדרך של אומדנא סכום של 20,000 ₪.

7.4 הוצאות רפואיות בעבר - התובע טען להוצאות רפואיות בעבר בסך של 111,600 ₪.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וחלות עליה תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה ) התשכ"ח 1968. אבי התובע אישר בחקירתו כי לא שלם כספים כלשהם עבור בתי החולים והטיפולים שקבלו במסגרת האשפוז והשיקום (עמ' 29 לפרטיכל). אבי התובע העיד כי לא פנה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל החזרים עבור הוצאותיו הרפואיות, אך בפועל הוא זכאי לקבלן. מתוך הנספחים שצורפו לתצהיר התובע (עמ' 300) עולה כי מנהל מדור תאונות עבודה בביטוח לאומי נתן הוראת תשלום של 8966 ₪ לב"כ התובע , החזר הוצאות ריפוי במרכז אבו ריא לשיקום ברמאללה , ללמדך, כי כנגד הגשת קבלות על הוצאות מתקבלים החזרים מהמוסד לביטוח לאומי.

התובע צרף את החשבונות שקבל מבית חולים גליל מערבי נהריה, חשבונות שקבל מבית חולים גריאטרי סיעודי, חשבונות עבור טיפולי פיזיוטרפיה והידרוטרפיה בכפר ורדים, מכון רנטגן והדמיה מאור. התובע לא פרט מדוע אין הוצאות אלו כלולות בתשלומי הביטוח הלאומי לנפגעי עבודה, מה גם שאבי התובע אישר כי הוא לא שילם מאום עבור אשפוז בבית חולים, או אשפוז בשיקום. הנתבעים הגישו את אוגדן "קווים מנחים למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה" (נ/10) המלמד על זכאות התובע לקבלת החזרים בעבור טיפול על ידי רופאים מקצועיים, מרפאות חוץ ומכונים בגין הפגיעות שהוכרו על ידי המל"ל. כן זכאי נפגע עבודה להחזר כספי עבור התרופות ונסיעות לטיפולים הקשורים באופן ישיר לפגיעה שהוכרה. כמו כן זכאי התובע לטיפולי פזיוטרפיה, לתרופות הכלולות בסל התרופות שלפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולשיקום פיזיקלי.

על מנת להשלים חוסרים של הוצאות רפואיות, כשאלו נגעו לטיפול פסיכולוגי שאיננו נכות מוכרת במל"ל, או להוצאות שלא הוגשו במועד, אני מעריכה פיצוי גלובלי של 15,000 ₪ בראש נזק זה.

7.5 עזרת צד ג' בעבר - התובע לא העסיק עזרה בשכר אך נטען כי אביו ואחיו מסייעים

לו ביום יום. אביו של התובע, מורה, פרש לפנסיה בשנת 1997 בהיותו בן 58. בבית מתגוררים ,נכון למועד שמיעת ההוכחות, התובע, אביו אשת אביו שאיננה עובדת וכן האח ג'יהאד, יליד 1990 העובד כפועל בקיבוץ באזור יריחו ומשתכר עבור חודש עבודה מלא בין 2,000-3000 ₪. לעתים נמצא התובע אצל אחותו. יש להעריך את עזרת בני המשפחה בעבר בשווי של כ- 1,000₪ לחודש, דהיינו עבור עזרת עבר הפיצוי הינו בסך של 76,000 ₪.

8. כאב וסבל - נזק לא ממוני

בהתחשב באופי הפגיעה ובתקופת האשפוז והשיקום הממושכת שנדרש לה התובע בגין התאונה, בשים לב לדרגת הנכות וההשפעה על תפקודו, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי של 350,000 ₪.

9. נזק כללי

9.1 אובדן כושר השתכרות בעתיד - התובע טוען כי את בסיס השכר לצורך הערכת הפיצוי בראש נזק זה יש לקבוע כסך של 6,000 ₪ לחודש, עד גיל 67. זאת בהתחשב בכך שמדובר בשכר עבודה באזור הנמוך מהשכר הממוצע בתחומי המדינה. (שכן בחישוב הנזק לעבר בקש התובע להתבסס על שכר חודשי של 7,000 ₪ ).

הנתבעים צרפו חוו "ד של ד"ר גיל פיילר המתמחה בכלכלת האזור, וסוקר את שוק העבודה באזור. (נ/7). המומחה מציין כי מגזר השירותים הוא המוביל בתעסוקה באזור (כ-33% מהמועסקים). 15% מהמועסקים הגברים, מתעסקים בענף הבניה. שיעורי האבטלה הגיעו בשנת 2013 ל-16.8% .השכר היומי הממוצע של מועסקים גברים באזור הגיע בשנת 2013 ל-90.5 ₪ (שכר חודשי בקרוב של 2,000 ₪). התעסוקה בישראל של עובדים מהאזור היא מבוקרת ותלוית מדיניות ומפוקחת באמצעות רשיונות עבודה. הוחמרו הצעדים כנגד העסקת עובדים מהאזור ללא אישורי עבודה חוקיים והתהדקה האכיפה כנגד שב"חים. על פי חוקי המדינה העובדים הפלשתינים בישראל זכאים לשכר מינימום ולהטבות נלוות. השכר החודשי יכול להיות פחות משכר המינימום אם העובד איננו עובד חודש מלא. לפי נתוני הרשות הפלסטינית, נכון לשנת 2013, רמת השכר הממוצעת של שכיר מהאזור בישראל ובהתנחלויות הגיעה ל-175.6 ₪ ביום, ממוצע של 19.8 ימי עבודה בחודש, ובסה"כ – 3,465 ₪. נתוני שכר אלו הם אם התובע יצליח לקבל אישור לעבוד בישראל. לפיכך בטווח שבין 2000 ₪ לבין 3,500 ₪ אני קובעת את בסיס השכר של התובע לצורך אובדן כושר השתכרות בעתיד כסך של 3.000 ₪.

(ראו את ההתייחסות לקושי התחזית ,בהתחשב במכלול הגורמים שאינם ודאיים בת.א (י-ם) 1423/97 חמידה נ. עזבון המנוח שרביט משה ז"ל (5.1.99); ת.א (י-ם) 1547/98 בני עודה ג'מאל נ. משרד הבטחון (22.3.06);ת.א 2864/06 עזבון המנוח שאדי אלגנימת נ. ב. יאיר חברה קבלנית לעובדות בניה בע"מ (12.1.09), ע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ. מנורה חב' לביטוח בע"מ (5.5.10).

לגבי גיל הפרישה לפנסיה – ד"ר פיילר ציין בחוות דעתו כי לא קיימים נתונים רשמיים לגבי תוחלת העבודה של העובדים בגדה המערבית. במחקר שפורסם בשנת 2007 על ידי חוקרים פלסטינים וגרמנים נכתב כי גיל הפרישה נע בין 55 לבין 65 ולצורך חישובי המחקר העריכו את גיל הפרישה כ-60 שנה.

לצורך חישוב אובדן השתכרות בעתיד, לקחתי את גיל הפרישה של התובע כגיל 62.

לפיכך, הפיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד עומד על סך של 753,540₪.

(3,000₪ X 251.18 =753,540 ₪. )

9.2 עזרת צד ג' בעתיד - מצבו התפקודי של התובע כבר נסקר לעיל. למרחקים קצרים התובע מתנייע בקביים. יש לו יכולת לעבור ממקום למקום בבית מגוריו, הוא עצמאי באכילה , שתייה, לבוש הגוף כולו, ורחצה. התובע כבר בנה את ביתו, כפי שמסתבר מחקירתו, בצמוד לבית אביו, המצוי בקומת קרקע. בניית ביתו של התובע הושלמה עוד טרם אירוע התאונה. בינתיים מתגורר התובע בבית אביו. התובע איננו זקוק להשגחה של 24 שעות, אך זקוק לעזרה באחזקת הבית ונקיונו.

מומחה הנתבעים, ד"ר פיילר, מתייחס למקובל בנושא עזרה סיעודית באזור. המשפחה נמנעת בדרך כלל מקבלת מטפל זר לצורך הענקת עזרה לאחד מבני המשפחה וזה נעשה רק במקרים של "אין ברירה". גם במקרה כזה יש העדפה שהזר יהיה קרוב משפחה, בדרך כלל מובטל. צויין כי שכר לעובד ללא הכשרה סיעודית שנותן עזרה סיעודית על בסיס יום יומי יהיה כ-2000 ₪ לחודש, ולעובד עם הכשרה סיעודית סך של 2,500 ₪.

מומחה הנתבעים, מר גדעון האס מציין כי בדק בעבר את נושא הסיעוד באזור. הוא מאשר כי עזרה מתבצעת בדרך כלל על ידי בני המשפחה ומעריך שניתן להשיג עזרה וליווי ל-24 שעות ביממה בשכר שנע בין 2000 ל-2500 ₪ לחודש.

מומחית התביעה ,גב' שטולברג, התייחסה לעלות חודשית עבור העסקת מטפל צמוד דרך חברת סיעוד , בסך של 27,597 ₪ ובהעסקה ישירה בסך של 22,887 ₪. סכומים אלו אינם מתייחסים לעלויות באזור, וגם במונחים של תחומי המדינה אינם מקובלים. על כך שאין לעשות שימוש במונחי שכר עזרה בתחומי המדינה לצורך הערכת הפיצוי בגין עזרה באזור ראו רעא 6914/14 פלונית נ. קרנית (7.12.14) -

" דומני כי לא נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין לגזור גזירה שווה – "אוטומטית" – מהסכומים אשר נקבעו בפסיקה כ"כלל אצבע" לצורך אומדן הפיצוי בגין אבדן שירותים במדינת ישראל, לסכומי הפיצוי אותם יש לשלם לניזוקים כאשר מדובר באבדן שירותים במקום אחר, בו עלויות העזרה שונות. זאת, בין אם הדבר פועל לטובת הניזוקים בקביעת סכום הפיצוי או לרעתם. אכן, השכר ועלויות העזרה בשוק הישראלי עשויים להיות שונים מעלויות העזרה בשווקים אחרים, ושוני זה עשוי לקבל ביטוי בסכום הפיצוי. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דברי השופט א' ריבלין בפרשת ינון (ע"א 1432/03 ינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פ"ד נט 345, 382 (2005)):

"המערערת מוסיפה וטוענת כי אין להחיל את הדין הישראלי על תביעת המשיבה משום שרמת חייה, כתושבת השטחים, נחותה מרמת החיים הממוצעת של תושב ישראל. אף טענה זו אין בה כדי לשנות מן המסקנה שהגענו אליה. בנתוניו של הנפגע הנתון – ובכלל זה בנתונים בדבר רמת חייו לפני התאונה ובדבר כושר השתכרותו – מתחשב בית-המשפט, גם בעת שהוא מחיל את הדין הישראלי, בבואו להעריך את גובה הנזק. בעשותו כן יתחשב בית-המשפט גם במקום מושבו של הנפגע." (ההדגשה הוספה – צ.ז)."

במקרה של התובע, איננו זקוק לעזרה צמודה של מטפל , 24 שעות, מדי יום כל החודש. ניתן להסתפק להערכתי ב-24 שעות שבועיות, לפי 4 שעות מדי יום בימות השבוע (למעט יום המנוחה) או בחלוקה אחרת כלשהי. יש לזכור כי התובע מתגורר בחיק משפחתו או בסמוך להם (קיר משותף), מה שמאפשר הגשת עזרה נקודתית מבני המשפחה למקרה הצורך, עזרה שאיננה בשכר. אני מעריכה את השכר בגין עזרה של צד שלישי בסכומים המקובלים באזור בסך כולל של 1200 ₪ לחודש לפי תוחלת חיים שעד גיל 76.

לפיכך, בראש נזק זה יש לקבוע פיצוי של 362,604 ₪.

(1200 ₪ X 302.17 =362,604 ₪).

9.3 רכב וניידות לעתיד - התובע מוגבל בניידות שכן למרחקים ארוכים אינו יכול להשתמש בקביים, והוא מוגבל לכסא גלגלים. אבי התובע העיד כי לתובע רשיון נהיגה מגיל 18 או 19. התובע הגיש חוות דעת של מר בעז מוגילבגין המציע שתי אפשרויות לניידות : הסעה במכונית VAN פולקסווגן T-5 עם מנוע 2000 סמ"ק המאושרת לנכים הרתוקים לכסא גלגלים. אם יאושר לו לנהוג, יוכל לנהוג ברכב פרטי, דוגמת הונדה סיויק 1800 סמ"ק המאושר לנכים המסוגלים לנהוג (מנגנון יד). מאחר והתובע איננו רתוק לכסא גלגלים האופציה של נהיגה ברכב עם מנגנון יד, סבירה ולפי חוות דעת מומחה התובע מדובר ברכישה של מכונית בסך של 145,000 ₪ ועלות אחזקה שנתית של 27,322 ₪, מבוסס על הוצאות דלק של 12,000 ק"מ בשנה.

לכך יש להעיר : בעקרון ניתן להסתפק ברכב עם מנוע של 1600 סמ"ק. הרכב לא חייב להיות יד ראשונה. התובע הוערך כמי שאיננו עובד, לכן ברור שהיקף נסיעותיו לצרכיו הוא – מוגבל. לתובע רשיון נהיגה כבר מגיל 18, או 19, כך שאין להוציא מחשבון אפשרות שממילא היה בוחר לרכוש רכב. במקרה כזה יש להתייחס רק להפרש העלות בגין המנגנון המיוחד ברכב שיצטרך להוסיף. נכון להניח כי רכב זה ישמש לא רק את התובע אלא גם את בני משפחתו. לולא הפגיעה, היה התובע מתנייד ברכב פרטי, או בתחבורה ציבורית או במוניות למרחקים, ובמקרה כזה היה נושא בתשלום הוצאות התחבורה ממילא. בנסיבות אלו נראה כי סכום של 400,000 ₪ איננו מקפח את התובע, בנסיבות.

9.4 התאמת דיור - התובע טען כי בית מגוריו מרוחק מכביש האספלט מרחק של כ-60-70 מ' והשביל אל הבית הוא דרך עפר מלאת מהמורות המקשה את גישתו של התובע לבית. התובע צירף חוות דעת מומחה, המהנדס וליד נאסר לפיה עלות התאמת דרך הגישה מהדירה הקיימת לכביש האספלט היא 194,000 ₪, והתאמת מעלון בין החניה לכניסה הינם בסך של 115,000₪. עוד צויין כי יש להתאים את בית המגורים של התובע בסכום של 132,000 ₪. לסכומים אלו יש להוסיף מ.ע.מ, סה"כ – 516,116 ₪.

מומחה מטעם הנתבעים הסתמך על הנתונים בחוות הדעת של המהנדס וליד נאסר והעריך את הצורך בהתאמת הדיור לפי הדירה שבתשריט A בסכום של 12,540 ₪. ההתאמה כוללת הגדלת פתחי הדלתות של החדרים, וגודל מתאים של חדר רחצה ושירותים (פירוק דלתות, טיח פנים, הריסת מחיצות בנויות, בניית מחיצות בלוקים, חיפוי קירות שירותים באריחי קרמיקה , אסלת נכים, מאחזי יד, ריצוף שירותים ). מומחה הנתבעים סוקר אחת לאחת את האלמנטים המיותרים המופיעים בחוות דעתו של מומחה התובע, לרבות העדר הצדקה למעלון בין החניה לכניסה.

חוות הדעת של מומחה התובע התייחסה גם לעלות מבנה חדש עבור התובע בסכום של 787,831 ₪, והתובע מבקש לפסוק את הסכום המצטבר של התאמת הדיור מחד, ובנית מבנה חדש מאידך. דרישה זו איננה מובנת על רקע חקירתו של התובע בה אישר כי בנה את ביתו בסמוך לבית אביו עוד טרם התאונה, ולפיכך, כל שדרוש הוא לערוך התאמה לכסא גלגלים בביתו של התובע.

באשר לשביל הגישה – מרגע שאושר בחישוב הנזק שימוש לתובע ברכב, הבעייתיות של שביל העפר בכניסה לבית למעשה מתאיינת.

כנפגע עבודה זכאי התובע למענק חד פעמי לצורך התאמת דיור. ראו חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח 1968 תקנות בדבר מענק לסידורים חד פעמיים וקצבה מיוחדת . התובע לא פרט אם פנה לקבלת קצבה כזו.

בנוסף, המהנדס שנתן את חוות דעתו התבסס על "סקיצה " שקבל, המתייחסת לבית בו שוהה התובע עם אביו, אשת אביו ואחיו. המהנדס לא התייחס לבית שבנה התובע עבור עצמו, שיתכן ושם לא קיים כל צורך בהתאמה כלשהי. המהנדס לא ראה את הבית, אלא נתן חוות דעת על בסיס תרשים. בנסיבות אלו, ולפנים משורת הדין, אני קובעת סכום של 15,000 ₪ עבור התאמת הדיור בדירת התובע.

9.5 טיפולים, צרכי שיקום ואביזרים - התובע מצביע על הצורך בטיפולים השיקומיים

הבאים בהסתמך על חוות דעת מומחים מטעמו, ד"ר צור,

א. פיזיוטרפיה בתדירות של פעמיים בשבוע

ב. הידרוטרפיה בתדירות של פעמיים בשבוע

ג. יעוץ פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע לתקופה של שנתיים

ד. סדרה של 30 מפגשים לייעוץ מין ופוריות

ה. ביקורי מעקב אצל רופאים ורכישת תרופות, (לא צויינו שמות התרופות למעט משחה להגנת עור העכוז)

ו. רכישת מנוי ספורט למועדון לנכים באזור מגוריו.

לגבי הציוד הדרוש, פרטה חוות הדעת של ד"ר צור מטעם התובע צורך ברפידות לעקבים על מנת שלא יווצרו פצעי לחץ ,מכשיר העמדה, ומכשיר בהפעלה חשמלית להפעלת הגפיים התחתונות. ציוד זה איננו דרוש באופן ודאי שכן ד"ר צור יצא מהנחה כי לתובע שיתוק גפיים מוחלט, עובדה שנסתרה. עוד פרטה חוות הדעת של ד"ר צור את הצורך בכסא גלגלים וכסא גלגלים חלופי, עגלת רחצה ושירותים, ותוספת מימון לפרטי לבוש.

נפגע עבודה תושב האזור אמור לפנות לקופת חולים כללית ולמוסד לביטוח לאומי לקבלת טיפול ועזרה ברכישת ציוד נחוץ. לפי מסמך "קווים מנחים למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה " (נ/10) התובע זכאי לטיפול רפואי וטיפול פארה רפואי לרבות אשפוזים, תרופות, בדיקות, החלמה, אספקת מכשירים שדרושים למצב נכותו ואושרו על ידי רופא .

עיון בקובץ "קווים מנחים" מלמד כי התובע זכאי לקבל כסא גלגלים רגיל, כרית לכסא גלגלים, כסא שירותים ורחצה, מיטת פאולר, מזון אויר למניעת פצעי לחץ, (ס' 3 (א)2 א'), 12 טיפולי פיזיוטרפיה בשנה, 30 טיפולים פסיכולוגיים בשנה. כמו כן זכאי התובע לטיפולים רפואיים בתחומי פגיעתו דהיינו גם בתחום האורולוגי.

מומחה הנתבעים מר האס, ציין עלויות לטיפולים במוסד "הנסיכה" במזרח ירושלים, שהוא 50 ₪ לשעה לטיפול פזיוטרפי או הידרותרפי, בבית ג'אלה בעלות של 15 ₪ לטיפול, ובמרכז אל רוחה בעלות של 50 ₪ לטיפול. כמו כן ציין עלויות לטיפולים נוספים בקופת חולים כללית, בנוסף על המכסה המצויינת לעיל, כמו עלות של 104 ₪ לכל טיפול פיזיוטרפי שנוסף על המכסה הניתנת ללא תשלום.

אין כל הצדקה במצבו של התובע לצריכה עודפת של ביגוד ומצעים, מכונת כביסה וייבוש או צריכה עודפת של מזגנים.

לאחר שעיינתי בדרישות התובעים לטיפולים וציוד, אני מעריכה כי פיצוי של 35,000 ₪, בדרך האומדנא, יפצה את התובע , מעבר לזכויות הנתונות לו במסגרת המוסד לביטוח לאומי וקופת חולים כללית.

10. סיכום גובה הנזק

10.1 נזק מיוחד –

הפסד השתכרות בעבר 288,800 ₪

הוצאות נסיעה וניידות 20,000 ₪

הוצאות רפואיות בעבר 15,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר 76,000 ₪.

10.2 נזק כללי –

נזק לא ממוני 350,000 ₪

אובדן כושר השתכרות 753,540 ₪

עזרת צד ג', עתיד 362,604 ₪.

רכב וניידות לעתיד 400,000 ₪

התאמת דיור 15,000 ₪

טיפולים שיקום ואביזרים 35,000 ₪

----------------------------------------------------------------------------

סה"כ 2,315,944 ₪.

11. ניכוי תגמולי המל"ל

התובע מקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי . הוגש דו"ח אקטוארי (נ/9 א, נ/9ב).

קצבת נכות מעבודה משוערכת ומהוונת עומדת על סך של 1,159,845 ₪.

שערוך והיוון קצבאות מיוחדות עומד על 1,428,900 ₪.

סה"כ לניכוי סכום של 2,588,745 ₪.

התביעה נבלעת.

12. לסיכום

12.1 נתבע 1 ישא בפיצוי התובע בסך של 25% ממחצית נזקו, דהיינו בסך של 289,493₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ וכן הוצאות משפט (שכר מומחים) בסך כולל של 37,000 ₪ (על בסיס קבלות קריאות +ושכר עדות מומחה שהגיע לעדות). סכום שכר הטרחה וההוצאות לעיל כולל מ.ע.מ.

12.2 הבסיס הנורמטיבי לניכוי הגמלאות הינה זכותו של המל"ל לקבלת שיפוי מהמזיק על גמלאות ששילם ושעתיד הוא לשלם לניזוק בשל מעשה הנזיקין, כקבוע בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הנתבע 2 הינו מעבידו של התובע ובארוע נזיקי שהינו תאונת עבודה, ניכוי התגמולים שקיבל העובד מסכום הפיצוי בו חוייב המעביד, מוסדר בהוראת חוק מפורשת בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זכות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי אינה קמה מקום שהמזיק הוא מעבידו של הניזוק.

בהתייחס לכך נקבע בע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י,(2.6.04) -

השוני המהותי בין מזיק רגיל למזיק שהוא מעביד, בא לידי ביטוי בהוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, לפיה ניזוק התובע את המזיק יהיה זכאי ל-25% מסכום הנזק שנפסק – גם אם סכום הגמלאות שקיבל עולה על 75% מהסכום הפסוק. זכותו זו של הניזוק אינה קיימת כשהמזיק הינו מעבידו של הניזוק.

כאן, על אף שהנתבע 2, המעביד, לא שלם דמי ביטוח עבור התובע, עדין הינו נופל במסגרת הגדרת "מעביד" בס' 82(ב) לפקודת הנזיקין - "מעביד" – החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו."

על האפשרויות העומדות בפני המל"ל במקרה כזה בו הוא משלם תגמולים לעובד נפגע בגין תאונת עבודה, והמעביד לא שלם את דמי הביטוח עבור העובד, לא ארחיב את הדיבור בפסק דין זה.

12.3 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין .

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ו, 08 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.

ד