כולם ע"י ב"כ עו"ד אמיר גורן

1. המדינה האשימה את הנאשמים במסגרתו של כתב אישום מתוקן מיום 10.11.10 בשורה של עבירות הסותרות את הוראות חוק שמירת הנקיון, תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"), ועוד, והכל לאחר שמשאיות של הנאשמת 1, שפכו לכאורה חומר הקרוי בנטונייט, ברשות הרבים, במספר הזדמנויות.
2. אליבא דהמדינה, הבנטונייט מהווה "פסולת בנין", ומכאן האישום הראשי בגין איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2 + 13 (ב) לחוק.
3. ההגנה טוענת כי לא דובים ולא יער, לא פסולת ולא בנין. לשיטתה, המשאיות אכן שפכו חומר, אמנם אין המדובר בפסולת, אלא באדמה טהורה, המותרת בשפיכה (ראו טענתו המקדמית של הסנגור המלומד, בפרוטוקול יום 4.10.11, בפני כב' השופט דרויאן).
4. ביני לביני עבר התיק לטיפולי, וההגנה שבה על טענתה המקדמית; נוכח זאת קבעתי, ביום 25.6.12, כי ראשית חוכמה תלובן השאלה אם אכן מדובר בפסולת^[1], או שמא כתב האישום הוגש, לפחות לענין אישום זה - על לא עוול בכף הנאשמים.
5. בהתאם לכך נקבע דיון לשמיעת מומחי הצדדים, בלבד, על מנת לפתור את הפלוגתא המקדמית, וכך היה. ביום 23.9.12 נשמעו מומחי הצדדים, שניים מכל צד.
6. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת מומחיהם, החלטתי לדחות את טענתה המקדמית של ההגנה, הכל כמבואר להלן.
7. ראשית אומר, כי נוכח העובדות המוסכמות, כפי שהן עולות גם מחוות הדעת של הצדדים וגם מטענתה המקדמית של ההגנה, לא היה למעשה צורך בשמיעת המומחים, או שלמצער - בוודאי שלא היה מקום לדיון ארוך בטיב החומר, אותו הבנטונייט.
   
   אסביר: ההגנה מודה למעשה כי שפכה חומר מסוג בנטונייט, בריכוז כזה או אחר, במועדים כאלה או אחרים, ברשות הרבים. היא אך טוענת, כעולה משתי חוות דעתה, כי אין המדובר בפסולת בנין, אלא ב"עודפי עפר" (חוות דעת המהנדס רמי אלקלעי - נ/2) או ב"קרקע היוצאת כתוצר של קידוח" (חוות דעתו של מר אלי רז ממעבדת דריל טסט - נ/1).
8. דא עקא, ששני מומחי ההגנה, בהגינותם, לא יכלו להתכחש לעובדה פשוטה ביותר, לפיה הבטונייט, בריכוז כזה או אחר, משמש, הלכה למעשה, לפעולות הקשורות בקשר הדוק לפעולות בניה.
   
   כך למשל, המומחה רז, מסביר כי החומר משמש ל"קידוחי קרקע לביסוס מבנים" (עמ' 1 לחוות דעתו). ראו גם את תשובת מר רז לשאלת בית המשפט, בדבר בניית בית משפט חדש, על כלונסאותיו, ועל השימוש המתבקש בבטונייט לאותו הצורך - ללמדך על הקשר ההדוק שבין בניה, או אפילו תחילתה, לבין השימוש בבנטונייט (עמ' 22 שו' 24 לישיבת יום 23.9.12). העובדה שהחומר משמש כמעין חומר עזר "מקדים" ליציקה של בטון לאחר מכן, תחתיו, אינה מעלה או מורידה: הבנטונייט משמש, או למצער - הוא בוודאי קשור, לעבודות בניה.
   
   גם המומחה אלקלעי, אף הוא מטעם ההגנה, מבהיר כי הבנטונייט (ולו תערובת שלו) משמש לעבודות תימוך וביסוס, על מנת למנוע התמוטטות של קדח "ולאפשר יציקת בטון". ישאל השואל: לשם מה יוצקים בטון? לשם נטיעת עצים? שתילת פרחים? על כך השיב המומחה אלקלעי, בעצמו, כי "החומר המפונה מבניינים שבוצעו בעזרת בנטונייט הינה אדמה רגילה..." (ההדגשה שלי - ש.ב.), אלא שלדעתו אחוז החומר בה הוא מזערי.
   
   הנה כי כן, שני מומחי ההגנה ניסו – אך לא הצליחו - להרחיק את הבנטונייט מסביבתו ה"טבעית" ומשימושו הייעודי והרלוונטי לכאורה לכתב האישום דכאן: בניית בניינים או מבנים, כאשר החומר משמש לקידוח מוצלח של כלונסאות ובהמשך - ליציקת בטון, המחליף את אותו בנטונייט.
9. אמור מעתה: הבנטונייט משמש לבניה, גם אם בשלב ראשוני, ועת הוא מוצא מאתר הבניה, גם אם הוא נראה כאדמה, או כמלט, או כעפר - הוא אינו אלא פסולת בניה.
   
   לענין זה יובהר ויודגש, כאמור, כי אין נפקא מינה אם החומר מזהם אם לאו, אם משתמשים בו למאגרי מים, או אפילו - ארחיק לכת - כבסיס למזון תינוקות. אחת היא למחוקק: ערימות של "עודפי עפר" (כך מכנה המומחה מטעם ההגנה את הבנטונייט המוצא מאתרי קידוח הכלונסאות) - אינן מהוות חומר שכל מאן דהוא רשאי לשופכם כאוות נפשו ברשות הרבים, ועל כן הן נופלות גם נופלות בהגדרה הרחבה ביותר של פסולת בנין.
10. כך הגדיר המחוקק בחוק הנ"ל את פסולת הבנין (הדגשים שלי כמובן – ש.ב):

"פסולת בנין", "פסולת גושית" – חמרים ושיירי חמרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים;".

הנה כי כן, חוות דעתו של המומחה אלקלעי, לפיה רק "חלקי בנין הרוסים, שברי גגות, לוחות עץ, שיירי בטון, חלקי ברזל בניין, שיירי אינסטלציה סניטרית וכדומה" - מהווים פסולת בנין, אין בה ממש, בכל הכבוד.

נכון אולי כי מדובר בפרשנות אסוציאטיבית נאה עליה יסמוך כל הדיוט המדמה בנפשו לראות "פסולת בנין", אולם המחוקק, בהגדרתו הרחבה, שלא לומר הגורפת ממש, ביקש שלא להותיר ספק: לא רק חומרים המשמשים לבניה ייחשבו לפסולת בנין, אלא גם כאלה שעושים בהם שימוש בקשר לעבודות בניה - לפסולת ייחשבו.

הגם שדי בהגדרות הללו כדי להביא את הבנטונייט אל גדרי החוק והאיסורים הנובעים הימנו (שהרי הבנטונייט משמש לבניה, כאמור, גם אם מדובר בשלב הראשוני של תקיעת הכלונסאות), הרי שהמחוקק לא התכוון להותיר ולו פרצה צרה הקוראת לשופך - ועל כן יצא מגדרו והבהיר בהגדרתו כי גם "ערימות אדמה" - אסורות בהשלכה. ומה הם "עודפי עפר", כהגדרת המומחה מטעם ההגנה עצמו, אם לא ערימות אדמה? לגבי דידי, פשיטא שהמדובר באותה הגברת בשינוי אדרת, הא ותו לא.

ואף זאת, אשוב ואבהיר: הגדרת פסולת בנין אינה דורשת זיהום. ודוק: ברי שערימות אדמה אינן מזהמות, ואולם בכל זאת הן מוגדרות, כשלעצמן, כפסולת בנין.

1. מר אורי טל, מרכז הטיפול בפסולת הבנין במשרד להגנת הסביבה עמד בסיפא לחוות דעתו (ת/2) על ערימות הפסולת הנערמות בארצנו תחת כל עץ רענן. כל מי שפסע לאורך הירקון או הכסלון, רק לדוגמא, אינו זקוק לחוות הדעת דנא, שכן הערימות נגלות בכיעורן המקומם לעיני כל.
   
   המחוקק אסר מלחמה על המפגע האקולוגי האמור, בהגדרתו הרחבה לעיל, ביחס לפסולת בנין, ואני סבור כי שומה על בית המשפט שלא לכרסם ברוחב יריעתה של פרשנות זו, המחייבת סילוק כל פסולת בנין לאתרים מורשים, ואליהם בלבד.
2. סוף דבר, שטענתה המקדמית של ההגנה – נדחית. בנטונייט, או החומר המעורב עם בנטונייט, ולא משנה שיעור האחוז, מהווה פסולת בנין, שהשלכתו אסורה על פי דין.
3. אני קובע התיק ליום 25.10.12 שעה 09:30, לשם קביעת התיק להוכחות ו/או לכל התקדמות אחרת בבירור האישום דנן.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

1. לציין, כי בהחלטה מיום 25.6.12 קבעתי, ליתר דיוק, כי תידון השאלה אם הבנטונייט הוא אכן "מזהם או פסולת" (ההדגשה אינה במקור), כאשר בדיעבד, וכפי שיובהר עוד בהמשך, שאלת הזיהום כלל אינה רלוונטית כלל לענייננו, שכן הגדרת החוק אינה דורשת כי פסולת תהא גם, בהכרח, מזהמת. ↑