צדדים שלישיים 1. גרשון מורביצקי

2. יצחק מורביצקי

שניהם ע"י ב"כ עו"ד מריצה דוידוף-יעקובי

מבוא

בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובעת גב' מורן ווסטלר (להלן: "התובעת") נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.2.09 (להלן: "התאונה") כאשר נסעה באוטובוס זעיר מ.ר. 7133335 (להלן: "הרכב ו/או האוטובוס הזעיר").

הצדדים חלוקים לגבי החבות ולפיכך הדיון בתיק זה פוצל ובשלב זה נשמעו ההוכחות רק בסוגית החבות.

פסק הדין החלקי מתייחס לסוגית החבות בלבד.

גדר המחלוקת

התובעת טענה בסיכומיה, כי לאחר שהוכח על ידה כי מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים היא זכאית לפיצוי בין מהנתבעת 2 על פי הפוליסה ובין מהנתבעת 3 מכוח חוק הפיצויים.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 (שהוא גם צד שלישי 1) נהג ברכב במועד התאונה וכי הנתבעת 2 ביטחה את הרכב בביטוח חובה במועד התאונה.

המחלוקת בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 ולצדדים השלישיים מתמקדת בסוגיה האם הנסיעה בעת קרות התאונה הייתה במסגרת הסעה בשכר.

לטענת הנתבעת 2 (המבטחת) מדובר בתאונה שאירעה במהלך שימוש של "הסעה בשכר" שאינו מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח ולפיכך השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח.

לטענת הנתבעת 3 והצדדים שלישיים, הנסיעה במהלכה אירעה התאונה לא הייתה במסגרת "הסעה בשכר" ולכן חלה על הנתבעת 2 החבות לפצות את התובעת שנסעה ברכב על פי פוליסת הביטוח. לחלופין טוענת הנתבעת 3 כי אם ייקבע שהנסיעה בוצעה במסגרת "הסעה בשכר" אשר מוחרגת מהפוליסה והחבות תוטל על הנתבעת 3, יש לחייב את הצדדים השלישיים (הנהג והבעלים של הרכב) בהחזר מלא של כל הסכומים שתשלם הנתבעת 3 לרבות הוצאותיה ושכר הטרחה בגין ניהול הגנתה נגד התביעה העיקרית ובמסגרת ההליכים נגד צדדים שלישיים, שכן זכות החזרה כלפי הצדדים השלישיים היא מוחלטת לפי סעיף 9 (ב) לחוק הפיצויים.

הנתבע 1 וצדדים שלישיים מפנים בסיכומיהם לתצהירו של הנתבע 1 לפיו פוליסת הביטוח לרכב לא כיסתה נהיגה שמטרתה הסעה בשכר ועובדה זו היתה ידועה לנתבע 1 היטב (סעיף 18 לסיכומים). לטענתם, הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא שכנעה ברמה הדרושה כי התאונה אירעה במהלך הסעה בשכר כמשמעות המונח בדין ולכן החבות לפצות את התובעת מוטלת עליה.

המסגרת המשפטית

לפי ההלכה הפסוקה "הסעה בשכר" צריכה לקיים שני תנאים מצטברים, שהרכב המבוטח משמש לעסק של הסעה והנסיעה היא למטרות רווח ולעניין זה אני מפנה לע"א 359/91 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נגד פאיזה עיסא ואח', פ"ד מז (3) 788, 791:

"לדעתי, הדיבור 'הסעה בשכר' מכוון למצבים שבהם הרכב המבוטח משמש לעסק של הסעה.

...

המבחן אם כן, כרוך באופי הנסיעה. נסיעה שהיא למטרות רווח ובעלת צביון עסקי תהא בגדר 'הסעה בשכר'. לא די בכך שמשתלם כסף, על ידי הנוסעים ברכב או על-ידי צד שלישי, לבעל הרכב לשם כיסוי הוצאותיו. תשלום כזה כשלעצמו אינו מצדיק פטור מאחריות לחברת הביטוח. על-מנת שיתקיימו תנאי הפטור יש להראות כי קיימים אלמנטים עסקיים בהפעלת הרכב".

וראה גם בפסק דין חלקי והחלטה בת.א. (מחוזי חיפה) 1092/04 עזבון המנוח JAIMES HUBER KIBBEN ואח' נגד הנהג חג'אזי ואח' שניתנו ביום 21.2.07 מפי כב' השופטת וילנר:

"המושג 'הסעה בשכר' משמעותו הסעה בעלת אופי עסקי שמטרתה הפקת רווח או קבלת טובות הנאה במסגרת עסק של הסעות. מדובר לטעמי בשני תנאים מצטברים;

(1) ההסעה נועדה למטרות רווח, (2) במסגרת עסק של הסעות. לא כל הסעה שהינה למטרות רווח תחשב הסעה בשכר, ולא כל הסעה שנעשתה במסגרת עסק של הסעות, תחשב ככזו. רק שילוב של השניים – עשיית רווח, בעסק של הסעות – יהווה 'הסעה בשכר'".

בפסיקה קיימת גם התייחסות למקרים של שימוש חד פעמי ואפילו יותר מכך של הסעת נוסעים שהיו אמורים להיות מוסעים ברכב עסקי ובהקשר זה אני מפנה לת.א. (מחוזי י-ם) 1471/97 מרים משולם נגד אררט חברה לביטוח בע"מ (צלטנר, עמ' 7621) עמ' 7626, 7627:

"... הרכב שבו נהגה התובעת לא שימש לעסק של הסעה, מכל מקום לא הוכח בהתדיינות זו כי הוא שימש ככזה.

...

השימוש החד פעמי להסעת שני ילדים שהיו אמורים להיות מוסעים ברכב העסקי – אינה מכניסה את הרכב לגדר רכב עסקי שבו נעשתה הסעה בשכר או בתמורה אחרת. עזרה חד פעמית, כאמור, אפילו נעשתה יותר מפעם אחת, כל עוד אין הרכב משמש תדיר או באופן קבוע וממושך לעסק – אין לפרשה כהסעה בשכר או בתמורה אחרת. המבחן לענין זה הוא האקראיות, בבחינת יוצא מן הכלל, ואם העזרה בהסעה, כאמור, חוזרת ונשנית, כי אז לא יהיה מנוס מלקרוא לעזרה זו שימוש ברכב להסעה בשכר או בתמורה אחרת, גם אם התמורה ניתנת לא לתובעת אלא לבעלה או לבנה".

בע"א 8840/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נגד משולם מרים (פורסם בנבו) אישר בית המשפט העליון את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת.א. 1471/97 ואת קביעתו כי ההסעה באותו מקרה לא הייתה בשכר.

השאלה במחלוקת היא האם הנסיעה שבמהלכה אירעה התאונה בוצעה במסגרת "הסעה בשכר". הנטל להוכיח כי ההסעה היתה בשכר ולכן מוחרגת מהפוליסה מוטל על הנתבעת 2 (המבטחת) שהיא הטוענת להחרגה.

סקירה וניתוח של העדויות והראיות

התובעת העידה בתצהירה לגבי נסיבות התאונה שהייתה מעורבת בה עת נסעה ברכב ביום 27/2/09 ולא נחקרה על כך על ידי ב"כ הצדדים האחרים שלמעשה אינם חולקים על נסיבות התאונה ועל כך שמדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. התובעת העידה שהיא ראתה את הנתבע 1 פעם ראשונה במועד התאונה אולם הוסיפה שהיא הייתה במספר ארועים בלבד של קייטרינג וכי הסיעו אותה במונית לארועים הנ"ל בשונה מההסעה באוטובוס זעיר כפי שהיה במועד התאונה.

הנתבע 1 (שהוא גם צד שלישי 1) העיד בתצהירו שהוא הבעלים והמנהל של חברת ציא הסעות ומאפה בע"מ (להלן: "ציא הסעות") שעסקה בתחילת דרכה בביצוע הסעות בשכר ועם הזמן התפתחה והוסיפה אפיקי עיסוק נוספים וכיום עוסקת, בין היתר, בשיווק ובהפצה של לחמים ומאפים לגופים שונים וכן הפעלת חברת ניקיון בה מועסקים עשרות עובדים. מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ (להלן: "מידף") עוסקת בשירותי קייטרינג והיא פרטנר עסקי ותיק של ציא הסעות שמספקת לה לחמים ומוצרי מאפה. בתקופה הרלוונטית לתביעה התרכזה ציא הסעות בעיקר בשיווק והפצה של מוצרי מאפה ושירותי ניקיון ואילו את הזמנות העבודה בתחום ההסעות שהמשיכה לקבל מלקוחותיה הוותיקים נהגה להעביר לקבלני משנה בתחום ההסעות שביצעו את העבודה בפועל. בתקופה הרלוונטית ציא הסעות עבדה, בעיקר, עם שלושה קבלני משנה קבועים, מר קסטריאנו, מר סלח וקבלן משנה נוסף שהפסיקה לעבוד איתו. בעת קבלת ההזמנה (נשוא הנסיעה שבמהלכה אירעה התאונה) ממידף לא היה לציא הסעות קבלן משנה פנוי שיכל לקבל את העבודה. נוכח האמור לעיל ומאחר ומידף היא אחד הלקוחות הטובים של ציא הסעות והיה חשוב לשמר את המוניטין של ציא הסעות ולחזק את הקשרים העסקיים עם מידף לא דחתה ציא הסעות את הזמנת העבודה של מידף והנתבע 1 באופן אישי ביצע את הסעת העובדים שהוזמנה ביום 27.2.09. ההסעה בוצעה ברכב של ציא הסעות, אוטובוס זעיר מ.ר. 7133335 (לעיל ולהלן: "הרכב /או האוטובוס הזעיר") בו נהגה ציא הסעות להסיע את עובדי הניקיון שלה ואשר היה מבוטח כדין אצל הנתבעת 2. מאחר ופוליסת הביטוח לא כיסתה את הנסיעה הנ"ל שמטרתה נסיעה בשכר ועובדה זו הייתה ידועה לנתבע 1 היטב שכן הרכב שימש את ציא הסעות לצרכים אחרים כגון הסעת עובדיה שלה שלא בשכר, הוא ביצע את ההסעה הספציפית ביום 27.2.09 ללא תמורה ובעצמו וזאת כמחווה למידף. לא נגבה כל תשלום מהנוסעים או ממידף בגין ההסעה הנ"ל אשר נעשתה על ידי הנתבע 1 ללא כל תמורה מתוך ציפיה לחזק את הקשרים עם מידף (ראה תצהירו של הנתבע 1).

הנתבע 1 העיד בבית המשפט שיום לפני מועד הנסיעה הוא פנה לקבלני המשנה שיקבלו על עצמם את הנסיעה נשוא התאונה אך הם לא יכלו לבצע אותה. הנתבע 1 אישר שבמועד התאונה היו לציא הסעות מספר כלי רכב מהסוג של הרכב שהיה מעורב בתאונה שבכל אחד מהם מקום ל- 11 עד 14 נוסעים ושבאותו מועד לרכבים הנ"ל לא הייתה פוליסת ביטוח הכוללת ביטוח להסעה בשכר. עד למועד התאונה חברת ציא הסעות לא ביצעה בעצמה הסעה בשכר לעובדי מידף וכל ההסעות בשכר עבור מידף בוצעו באמצעות קבלני משנה. באותה תקופה, ציא הסעות עבדה רק עם מידף בתחום הסעות בשכר וזאת באמצעות קבלני משנה. ציא הסעות הוציאה חשבונית לחברת מידף עבור ההסעות מדי חודש והרוויחה קומיסיון מהתיווך בין מידף לבין קבלני המשנה שלה לצורך הסעות. ההתחשבנות מול קבלני ההסעות הייתה התחשבנות חודשית. הנתבע 1 טען כי אינו יכול לדעת מי מקבלני המשנה ביצע את הנסיעות לפי החשבוניות של ציא הסעות למידף מהחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009 וזאת היות ולאחר אישור התשלום החודשי הנתונים לא נשמרו. הנתבע 1 שלא זכר האם ההזמנות של מידף היו בכתב או בעל-פה אישר כי אשתו גב' עדינה מורביצקי היא שהוציאה את החשבוניות של ציא הסעות וטען שלא התבקש לזמנה לעדות. הנתבע 1 לא ידע מי ביצע את ההסעה של עובדי מידף בבוקר יום התאונה לירושלים ואישר שהוא זה שנהג ברכב בשעות אחר הצהריים בחזרה מירושלים. הנתבע 1 אישר שריכוז נתוני ההסעות מול מידף מתבצע בערך כחודש לאחר ביצוע ההסעות בפועל וזאת לצורך תשלום. הנתבע 1 לא זכר מתי סיפר לקבלני המשנה, מר סלח ומר קסטריאנו, על התאונה. הנתבע 1 התבקש להתייחס לעדותו בבית המשפט של העד מטעמו מר מקס רבין, עובד מידף, שהעיד שהנתבע 1 נהג בהסעות שמר רבין היה בהן ושהיו לפחות כמה נסיעות כאלה ובתשובתו העדיף לא להתייחס לדברי מר רבין (פרו' עמ' 19). בהמשך עדותו של הנתבע 1 הוא נשאל פעם נוספת לגבי הסעות של עובדי מידף שהוא ביצע וענה שאם מקס (מר רבין) אומר אז כנראה הוא יודע מה הוא אומר ובכמה פעמים מדובר הוא לא יכול לדעת. הנתבע 1 הוסיף שבמקרה של ההסעה ביום התאונה הוא הודיע למידף שההסעה היא ללא חיוב מאחר ואין לו קבלני משנה פנויים. הנתבע 1 אישר שהיו מקרים נוספים שהוא הסיע את עובדי מידף יחד עם מקס (מר רבין) וכי "מזל מאלוהים שהנסיעה הזאת הודעתי בפוקס לפני זה שלא יהיה חיוב בתשלום" כלשונו. כאשר נשאל האם בנסיעות הקודמות שהסיע הוא חייב את מידף בתשלום השיב שצריך לבדוק זאת עם אשתו. הוא גם אישר שהרכב שהיה מעורב בתאונה היה רשום על בנו. בסיום חקירתו הנגדית, השיב הנתבע 1 שהרכב שהיה מעורב בתאונה עבד בדרך כלל עבור ציא הסעות בהסעת מנקות, שההסעה ביום 27.2.09 לא הייתה אקראית, הוא עובד מול קבלנים וכשיש בעיה של אילוצים ואין ברירה הוא עושה את ההסעה בעצמו ובמקרים אחרים הוא לא יודע אם הוא גבה שכר (ממידף) עבור ההסעה וגם לא יכול לענות כיון שאינו זוכר כמה מקרים אחרים כאלה היו. הנתבע 1 טען כי ב- 99% מהמקרים קבלני המשנה הם שביצעו את ההסעות (פרו' עמ' 23).

מר רבין שהוא מנהל רכש ובקרה במידף וזומן לעדות על ידי הנתבע 1 מסר תצהיר קצר לפיו לפני יום התאונה סיפקה חברת ציא הסעות, בין היתר, שירותי הסעות בשכר למידף באמצעות הקבלנים שלה. הוא הוסיף כי בגין הסעת עובדי מידף ביום 27.2.09 מירושלים לבתיהם שבוצעה על ידי הנתבע 1 לא גבתה ציא הסעות תמורה.

מר רבין העיד בבית המשפט שהוא עובד במידף מיום 23.4.06 וכי במועד התאונה הוא היה מנהל תפעול ולוגיסטיקה של הקייטרינג של מידף ובין היתר הזמין עובדים, הסעות וספקים לאירועים הכל לפי הצורך. הוא אישר שמידף עבדה עם ציא הסעות בשנים 2008 ו- 2009 וכי הוא הכיר את הנתבע 1 גם מעבודתו הקודמת שאז שימש הנתבע 1 כספק הסעות. הוא אישר שבשנת 2008 מידף השתמשה בשירותים של ציא הסעות עשרות פעמים וכשהוצגו לו המסמכים לחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009 אישר שהיו 70 הסעות בחודשיים הנ"ל מאחר וזאת תקופת הפסטיגל. מר רבין העיד כי התשלום של מידף בוצע לאחר קבלת דרישה מרוכזת (חודשית) בגין ההסעות והוסיף כי חברת ציא הסעות לא גבתה תשלום ממידף על ההסעה ביום 27.2.09 במהלכה אירעה התאונה וזאת מאחר ולא הוגשה חשבונית לגבי הסעה ספציפית זו על ידי ציא הסעות. בשונה מהאמור בתצהירו, העיד מר רבין שאינו יודע אם נהגי ההסעות היו קבלני משנה או עובדים של ציא הסעות וכן שבנסיעות שהוא נסע ברוב המקרים הנהג היה הנתבע 1 אבל לטענתו מדובר בנסיעות בודדות. בעדותו בבית המשפט הופנה מר רבין לעמ' 12 לתמליל השיחה שלו עם החוקר מטעם הנתבעת 2 (הוגש כמוצג נתבעת 1/2) והוצג בפניו במסגרת השאלה, שהוא נשאל בתמליל אם הוא נסע הרבה עם הנתבע 1 כשהיה במידף וכי הוא אישר שמדובר בעשרות פעמים. בתשובה לשאלה זו השיב מר רבין שיכול להיות שהוא לא הבין את החוקר והוסיף: "אולי במהלך השנתיים 2008, 2009 אני נסעתי עם גרשון עשרות פעמים, והכוונה שלי הייתה של הרבה זה לעבר בתקופה שעבדתי בחברת מלצר רץ" (פרו' עמ' 10 שורות 20 – 25). בהמשך כשנשאל מר רבין על ידי ב"כ הנתבעת 3 פעם נוספת בסוגיה זו, כמה פעמים הוא אישית נסע עם הנתבע 1 במסגרת העבודה שלו במידף לפני התאונה השיב שאינו זוכר ואינו רוצה לזרוק מספר (כלשונו) וכי אינו יכול להגיד אם מדובר בעשרות פעמים או פעמים בודדות. מר רבין חזר על כך שאינו רוצה להשיב סתם לשאלה כמה פעמים נסע עם הנתבע 1 בהסעה בשנת 2008 ובתחילת שנת 2009. הוא גם השיב שאינו יודע לגבי הטענה של הנתבע 1 שההסעות של ציא הסעות עבור מידף נעשו באמצעות קבלני משנה. הוא גם לא יכל להשיב על השאלה באיזה רכב נסע עם הנתבע 1 בהסעות אחרות והאם מדובר באותו רכב שהנתבע 1 השתמש בו לצורך ההסעה ביום התאונה (פרו' עמ' 12).

הנתבע 1 העיד מטעמו גם שני קבלני משנה שביצעו עבורו הסעות בשכר למידף.

מר קסטריאנו העיד בתצהירו שהוא מנהל עסק של הסעות בשם "כפיר הסעות". במסגרת העסק הנ"ל הוא מקבל הזמנות לביצוע הסעות באופן ישיר מאנשים פרטים או מבעלי עסקים וכן מבצע הסעות בקבלנות משנה ללקוחות של חברות הסעות אחרות. ציא הסעות היא חברה עבורה הוא ביצע עבודות וקבלנות משנה. מר קסטריאנו העיד כי קיבל מציא הסעות הזמנה לביצוע הסעה של עובדי חברת קייטרינג בירושלים ביום 27.2.09 אך לא יכל לקבל על עצמו לבצע את ההסעה הנ"ל מכיון שבאותו מועד היו לו עבודות אחרות.

מר קסטריאנו העיד בבית המשפט כי ביצע עבור הנתבע 1 לפחות שתיים שלוש הסעות ביום. לטענתו, הבן שלו שעובד איתו בעסק הוציא חשבונית מרוכזת מדי חודש לגבי כל ההסעות באותו חודש. העד לא זכר את היום הספציפי שבו אירעה התאונה אבל זכר שהנתבע 1 יצר איתו קשר בסמוך לאחר התאונה ואמר לו שהייתה תאונה ושאל אם הוא באזור כדי לעזור. נוכח כך, הוא גם זוכר שהנתבע 1 ביקש ממנו יום או יומיים לפני כן לבצע הסעה והוא לא יכל.

מר סלח העיד בתצהירו כי הוא הבעלים והמנהל של עסק הסעות במסגרתו הוא מבצע הסעות עבור גופים שונים ובין היתר הוא מקבל הזמנות להסעות בקבלנות משנה מציא הסעות. הוא אישר כי ציא הסעות הזמינה ממנו הסעה ליום 27.2.09, הסעה של עובדי קייטרינג מהמרכז לירושלים וחזרה לרבות נסיעה בירושלים ופיזור העובדים לאחר סיום עבודתם. הוא לא יכל לקבל את העבודה הנ"ל מאחר והיו לו התחייבויות קודמות.

מר סלח העיד בבית המשפט שבחודש פברואר 2009 היה לו שניים או שלושה רכבי הסעות. מר סלח צירף שתי חשבוניות על שתי נסיעות לאותו יום וטען שמאחר ומדובר ביום שישי אחר הצהריים לא כל הנהגים שלו שחלקם דתיים עבדו. הנתבע 1 ביקש ממר סלח לבצע את ההסעה של הערב והוא השיב שאינו יכול. מר סלח זכר שבמוצאי אותה שבת הוא קיבל דיווח על התאונה מהנתבע 1. הוא הוסיף שבתקופה לפני ואחרי התאונה הוא ביצע עשר הסעות בשכר בממוצע בחודש עבור הנתבע 1 וכי הם היו מתקזזים ביניהם וכי היו מקרים נוספים שהנתבע 1 פנה אליו לבצע הסעה והוא לא יכל. מר סלח העיד כי הנתבע 1 פנה אליו ערב קודם בנוגע להסעה שבמהלכה אירעה התאונה. מר סלח השיב שהוא זוכר שהתאונה אירעה ביום 27.2.09 מאחר והוא זוכר את התאונה ואת המקרה ואת העובדה שלא יכל לבצע הסעה במועד התאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי שהתאונה אירעה במהלך שימוש של הסעה בשכר שאינו מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח. נוכח האמור לעיל התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית והתביעה נגד הנתבעת 3 וההודעה לצדדים שלישיים מתקבלות.

מהעדויות של קבלני המשנה מר קסטריאנו וסלח עולה שגם הם בצעו הסעות של עובדי מידף כקבלני משנה של ציא הסעות. עם זאת, לא שוכנעתי לגבי היקף הנסיעות שבצעו עבור ציא הסעות ושהם בצעו את מלוא ההסעות של עובדי מידף.

עדותו של מר רבין שהעיד מטעם הנתבע 1 סתרה את עדותו של הנתבע 1 בסוגיה של היקף נסיעותיו של הנתבע 1 כנהג שהסיע את עובדי מידף. הנתבע 1 יצר את הרושם שהנסיעה במועד התאונה הייתה מקרה בודד ולא ציין בתצהירו שהיו פעמים נוספות בהן הוא עצמו הסיע אישית את עובדי חברת מידף ובכך פגע במהימנות עדותו. התייחסותו של הנתבע 1 לעדותו של מר רבין תומכת בכך שההסעה ביום התאונה לא היה המקרה היחיד וכי הנתבע 1 הסיע את עובדי מידף ברכב של ציא הסעות גם במועדים אחרים וכי לא היה מדובר בפעמים בודדות אלא למעלה מכך ואפילו עשרות פעמים במהלך השנים 2008 ו - 2009.

התרשמתי שמר רבין שהעיד מטעם הנתבע 1 ניסה לסייע לאחרון בעדותו. למשל, בתצהירו הקצר העיד מר רבין שציא הסעות סיפקה למידף שרותי הסעות באמצעות הקבלנים שלה ואילו בבית המשפט העיד שאינו יודע אם נהגי ההסעות היו קבלני משנה של ציא הסעות. אם כך, מדוע כתב זאת בתצהירו הקצר?. מר רבין העיד בבית המשפט שנסע עשרות פעמים עם הנתבע 1 בשנים 2008 – 2009 וזאת בהמשך לדבריו בשיחתו עם החוקר הפרטי מטעם הנתבעת 2 שתמלילה הוצג לו במהלך עדותו. יצויין שבטרם הוצג לו התמליל העיד מר רבין בסוגיה זו שבנסיעות שהוא נסע ברוב המקרים הנהג היה הנתבע 1 אבל מדובר היה בנסיעות בודדות ורק לאחר שהוצג לו תמליל השיחה עם חוקר הנתבע 2 העיד שהיה מדובר בעשרות פעמים כאשר בהמשך עדותו טען שאינו זוכר כמה פעמים הוא נסע אישית עם הנתבע 1. מהלך עדותו של מר רבין כאמור לעיל מחזק את טענת הנתבעת 2 כי מדובר בעשרות מקרים שהנתבע 1 היה הנהג של הסעת עובדי מידף.

שוכנעתי מעדויותיהם של קבלני המשנה מר קסטריאנו ומר סלח שהם ביצעו הזמנות להסעות בקבלנות משנה מציא הסעות. השניים גם העידו שציא הסעות פנתה אליהם לגבי ההסעה הספציפית ביום 27.2.09 במהלכה אירעה התאונה והם לא יכלו לבצע אותה. ההסבר שנתנו בעדותם, כי הם זוכרים את ההזמנה של ציא הסעות להסעה הספציפית (במהלכה אירעה התאונה) ושלא היה באפשרותם לבצע אותה נוכח כך שהם זוכרים את התאונה הוא סביר ומתקבל על הדעת. עם זאת, לא ניתן ללמוד מעדויותיהם כי בתקופה הרלוונטית לתביעה ציא הסעות פעלה בתחום ההסעות באמצעות קבלני משנה בלבד ובהקשר זה הוסיפה וטענה הנתבעת 2 כי לא הוצגו החשבוניות שהוצאו על ידי מר קסטריאנו לציא הסעות בחודשים שבטרם התאונה.

מהעדויות של שני קבלני ההסעות והנתבע 1 שוכנעתי כי הנתבע 1 ביצע את הסעת העובדים של מידף ביום 27.2.09 נוכח כך שלא היה לציא הסעות קבלן משנה פנוי שיוכל לבצע את ההסעה הנ"ל. עם זאת, ממכלול הראיות ונוכח נסיונו של הנתבע 1 להרחיק את עצמו מהפעמים הנוספות שהסיע את עובדי מידף, התמונה המצטיירת היא שציא הסעות עבדה בעסק של הסעות בשכר הן כמתווכת באמצעות קבלני משנה והן באמצעות רכביה שלה.

תשובתו של הנתבע 1 במהלך עדותו שהוא מתחיל לחשוב (כלשונו) שאולי היה לו בתקופה הרלוונטית למועד התאונה רכב עם רישיון הפעלה להסעת נוסעים בשכר וכי הוא מבולבל ואינו יודע מה לענות מחזקת את חוסר העקביות בעדותו ותומכת אף היא בכך שלציא הסעות היה עסק של הסעות בשכר של נוסעים. שהרי, תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע 1 בתצהירו כי היה מודע היטב לכך שפוליסת הביטוח של הרכב המעורב בתאונה לא כיסתה הסעה בשכר. אם היה לו רכב עם ביטוח מתאים מדוע להשתמש ברכב ללא ביטוח מתאים להסעה בשכר תוך הודעה מראש שלא יגבה תשלום לטענתו.

בהקשר זה יצוין שלא ברור באיזה רכב או רכבים של ציא הסעות בוצעו ההסעות הנוספות של עובדי מידף על ידי הנתבע 1 וייתכן בהחלט שלא מדובר רק ברכב הספציפי שביצע את ההסעה במהלכה ארעה התאונה ביום 27.2.09. עדיין, כאשר מדובר בעסק כמו ציא הסעות שמחזיק מספר כלי רכב גדולים ומבצע מספר רב של הסעות בשכר עד עשרות וזאת במהלך השנים 2008 – 2009 לא ניתן לקבל את הטענה כי במצב דברים שלא הוכח שציא הסעות השתמשו להסעת עובדי מידף רק ברכב הספציפי שהיה מעורב בתאונה, הנתבע 1 הוא שצריך להנות מהספק. עסק כמו ציא הסעות שמבצע עד עשרות נסיעות בשכר של עובדי מידף חייב לבטח לפחות את אחד הרכבים בביטוח מתאים להסעה בשכר ולהשתמש בו ומשלא עשה כן הוא אחראי להתנהלותו.

שוכנעתי כי הנתבע 1 ביצע הסעות בשכר של עובדי מידף באמצעות הרכב שהיה מעורב בתאונה ורכבים אחרים של ציא הסעות לא כעזרה חד פעמית ולא באקראי אלא באופן חוזר ונשנה ולכן מדובר ברכב ששמש בעסק של הסעות. המבחן של הקביעה בדבר היקף השמוש המכניס את הרכב להגדרת רכב עסקי הוא מבחן התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה ואני סבור שדי בראיות בענייננו לקיים את המבחן המכניס את הרכב שהיה מעורב בתאונה להגדרה של רכב שמשמש בעסק של הסעות נוסעים בשכר.

גם התנאי המצטבר השני כי ההסעה ביום 27.2.09 נועדה למטרות רווח מתקיים בענייננו. מהעדויות אכן עולה כי ציא הסעות לא גבתה תשלום בגין הנסיעה במהלכה אירעה התאונה. עם זאת, לא שוכנעתי שהנתבע 1 הודיע לפני הנסיעה שציא הסעות לא תגבה תשלום בגין הנסיעה. מהראיות עולה שציא הסעות נהגה להוציא חשבונית לחברת מידף עבור ההסעות מדי חודש בחודשו וזאת בערך כחודש לאחר ביצוע ההסעות בפועל. נוכח ההתנהלות בין ציא הסעות למידף כאמור לעיל, סביר יותר להניח שציא הסעות לא דרשה תשלום בגין ההסעה הספציפית נוכח התאונה שאירעה במהלכה. בהקשר זה יצוין, כי הנתבע 1 העיד שאינו יודע אם במקרים האחרים שהוא ביצע את ההסעה גבתה ציא הסעות תשלום ממידף וכי עליו לבדוק זאת עם אשתו (שאותה לא זימן לעדות) ויש בכך לחזק את המסקנה שלא הייתה הודעה מראש של הנתבע 1 בדבר אי תשלום בגין הנסיעה הספציפית במהלכה אירעה התאונה אלא שציא הסעות לא הגישה חשבונית לגבי ההסעה הספציפית הנ"ל כפי שהעיד מר רבין. בהקשר זה, לא ניתן לקבל את עדות הנתבע 1 כי לגבי הנסיעה הספציפית הודיע בפוקס (כלשונו) לפני ביצוע ההסעה שלא יהיה תשלום כאשר לגבי נסיעות אחרות שהסיע לא ידע לענות אם ציא הסעות חייבה את מידף עליהן אם לאו. במצב דברים זה כאשר ציא הסעות לא הגישה בדיעבד חשבונית לגבי ההסעה הספציפית ולכן לא גבתה תשלום אין מקום לתת לנתון זה משקל ונוכח האמור לעיל, אני סבור כי ההסעה ביום 27.2.09 נעשתה למטרות רווח במסגרת שרותי ההסעות שנתה ציא הסעות למידף בעצמה ובאמצעות קבלני המשנה שלה.

נוכח האמור לעיל, שוכנעתי שההסעה הספציפית ביום 27.2.09 במהלכה אירעה התאונה הייתה הסעה בשכר מאחר והתקיימו שני התנאים המצטברים והם שההסעה נעשתה במסגרת עסק של הסעות ונועדה למטרות רווח ולפיכך השימוש ברכב במועד התאונה לא היה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח.

לסיום

נוכח האמור לעיל התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

התביעה נגד נתבעת 3 מתקבלת וכך גם ההודעה לצדדים שלישיים.

הנתבעת 3 תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

הנתבעת 3 תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ ובנוסף הוצאות משפט בפועל.

הנתבעת 3 תישא באגרת המשפט בגין התביעה העיקרית והצדדים השלישיים ישאו באגרת המשפט בגין ההודעה לצדדים השלישיים.

הצדדים השלישיים ישלמו לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ ובנוסף את מלוא הוצאות המשפט שנשאה בהן.

התיק נקבע לקדם משפט ליום 7/3/13 שעה 9:00.

ניתן היום, 1 בפברואר 2013, בהעדר.

חתימה