בשם המערער: עו"ד רון גוברין (מתחילת הדיון ועד 14/3/12) והמערער בעצמו בהמשך

בשם המשיב: עו"ד יוסף דאוד – ס' בכיר בפמ"ח (אזרחי)

1. הערעור הוא על שומות בצו שהוציא המשיב למערער לשנות המס 2003-2000 (להלן: שנות המס שבערעור). המחלוקת מתמקדת בשתי סוגיות:

(1) פסילת ספרים לשנים 2002-2000;

(2) באיזו מידה חישוב השומות שנעשה, משקף חיוב במס אמת.

2. לעניין מועד הגשת הערעור, יש לציין כי הערעור צריך היה להיות מוגש עד לחודש אוגוסט 2005. הערעור הוגש ב- ביום 09/12/09, כ-4.5 שנים לאחר חלוף המועד להגשתו ולאחר שחלף המועד החוקי לפתיחת שומה לפי סעיף 147 לפקודת מס ההכנסה (להלן: הפקודה). למרות האיחור המשמעותי, היה נכון המשיב להסכים למתן ארכה מתבקשת, בשל מצב בריאותו של המערער.

ההחלטה הדוחה את טענת ההתיישנות ניתנה ביום 20/09/10.

רקע והליכים קודמים:

3. בשנות המס שבערעור היה המערער הבעלים של מסעדת הדגים "נפטון" בשכונת בת גלים בחיפה, בנכס שהמערער היה בעליו. כמו כן היה בבעלותו עובר לאותו מועד נכס נוסף בתחנה המרכזית הישנה בחיפה, נכס שהיה מושכר לדוכן פלאפל.

ביום 16/02/04 ערך המשיב ביקורת בעסקו של המערער. בעקבות ממצאי ביקורת זו הוצאו למערער שומות בצו לשנות המס שבערעור והמשיב פסל את ספרי המערער לשנים 2002-2000 בשל אי שמירת סרטי קופה וכן עקב אי שמירת "בונים" - ספרי הזמנות.

4. לטענת המשיב, לא היה שיתוף פעולה מצד המערער ומייצגו בהמצאת מסמכים והסברים שנדרשו על ידי המשיב. כמו כן לא הופיעו לדיונים שנקבעו, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד המשיב.

לטענת המערער, בשל מצב בריאותו, לא היה בידו לשתף פעולה עם המשיב בדיוני השומות, וכמו כן מי שהיה מייצגו הפסיק לייצגו בשלב הדיונים, עוד טרם הוצאת הצווים.

5. לעניין ייצוגו של המערער במהלך הערעור, יש לציין כי תחילה היה מיוצג על ידי עו"ד רון גוברין. ביום 15/03/12 נתקבלה בקשת המערער לשחרר את בא כוחו. משלב ההוכחות ואילך לא היה ייצוג למערער.

השומה שהוצאה:

6. בנוסף לפסילת הספרים בשל אי שמירת סרטי קופה רושמת, וכן בשל איש שמירה של ספרי הזמנות – "בונים" לאחר הרישום בקופה, נעשתה עבודת ביקורת בשיתוף המחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה ונמצאו הממצאים הבאים:

בתיק תיעוד חוץ שמסר המערער למשיב לצורך ביקורת, לא נכללו מסמכים רבים לגבי קניות מספקים;

חשבוניות רבות אחרות חסרות, ועל חשבוניות אחרות שמצויות אין רישום של כמויות קניות;

קיימות הוצאות שרשומות בספרים אך לא נדרשו בדוחות הכספיים, ומנגד הוצאות שנדרשו בדוחות ולא נרשמו בספרים.

בנוסף, בדוחות הכספיים לשנות המס שבערעור אחוז החומר המדווח נע בין 55% - 58.8%: בשנת המס 2000 - 58.80%; בשנת המס 2001 - 55.00%; בשנת המס 2002 - 57.20%; בשנת המס 2003 - 58.00%.

לעניין אחוז החומר, על בסיס ניתוחים כלכליים, ביקורת ושקילות שנעשו במקום, מצא המשיב שאחוז החומר צריך להיות 36%, והצווים הוצאו בהתאם, למרות שעל פי קווי ההנחיה של התדריכים הכלכליים של נציבות מס הכנסה, אחוז החומר עומד על כ-40%.

המשיב טען עוד בנימוקי השומה שמבדיקת השוואת ההון שנעשתה על ידו לתקופות 31/12/95 ו-31/12/02 נתגלו הפרשי הון בלתי מוסברים בסכום של 824,641 ₪.

להלן תחשיבו של המשיב:

7. המחלוקת כאמור מתמקדת בין הצדדים בשני נושאים: פסילת הספרים וסבירותה של השומה.

נדון תחילה בנושא פסילת הספרים.

טענות הצדדים:

8. בעניין פסילת הספרים טוען המערער כי הביקורות הנטענות על ידי המשיב (ביקורת מיום 31/12/00, 31/12/01 ו-31/12/02) לא נערכו בתאריכים הנ"ל או בשנות המס הנלוות. ככל שהמשיב עומד על טענות בדבר עריכת ביקורות במועדים הנ"ל, ביקש המערער להציג לו תרשומת ממצאים מאותם תאריכים שפורטו לעיל, וכן להצביע על תרשומת בקשר לביקורת בעסק בכל אחד מהמועדים הנ"ל.

עוד טוען המערער כי היה שיהוי רב - כשלוש וחצי שנים - עד למתן הודעה בדבר הפסילה הראשונה, וכשנה וחצי מהפסילה האחרונה, וזאת מאחר שההודעות נשלחו רק ב-14/7/04.

בביקורת פיזית שנערכה בעסקו של המערער ביום 3/1/01 נתקבל קוד "3", כלומר ספריו קבילים ולא נפסלו. לאחר ביקורת פיזית בשנת 2004 נפסלו הספרים של המערער לשנות המס 2002-2000 - פסילת ספרים על פי קוד "6", שעניינו אי ניהול קופה רושמת.

לטענת המערער, ביקורת שנערכה ב-2004 אינה יכולה לבסס פסילה רטרואקטיבית לשנות המס 2002-2000, במיוחד כאשר במועד הביקורת לא נבדקו הספרים של המערער לשנות המס שבערעור.

ולכן עתר המערער לביטול ההחלטה של המשיב.

לעניין אי שמירה על ה"בונים" טען המערער, כי לא מוטלת עליו חובה לשמור "בונים", ואין עליו חובה לנהל ספר הזמנות. לעניין זה הפנה המערער לעמ"ה (מחוזי-י-ם) 7075/03 משה סמי נ' פקיד שומה ירושלים 1 (מיסים כג/4 (אוגוסט 2009) ה-14, 120) (השופטת מ' מזרחי) [10/6/09] (להלן: פס"ד סמי משה), וכן לפסק דין שניתן בעמ"ה 112/97 (חב' שיפודי הבירה נ' פקיד שומה ירושלים מיסים יד/1 (פברואר 2000 ה-22, 190).

לפיכך, עתר המערער לביטול הפסילה.

9. לעמדת המשיב יש לדחות הערעור בנושא פסילת הספרים על הסף, מאחר שההודעה על הפסילה לגבי השנים 2002-2000 ניתנה לפי סעיף 145ב(ב) לפקודה, וזו אינה מקנה לנישום זכות ערעור יחד עם הגשת ערעור על השומות שהוצאו. ועוד, הנטל להוכיח כי מדובר בספרים קבילים מוטל על המערער, והוא לא הציג, אף לא ראשית ראיה לכך: המערער לא הציג קיום של סרטי קופה רושמת, וגם הבונים לא נשמרו.

דיון ומסקנות בנושא פסילת הספרים:

10. סע' 145ב(ב) לפקודה קובע:

"נישום החייב בניהול סרט קופה רושמת על פי הוראות המנהל מכוח סע' 130 ולא ניהלו, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים"

מעיון בנימוקי השומה עולה כי המשיב לא טען שהנישום לא ניהל קופה רושמת, אלא שספריו של המערער נפסלו בשל אי שמירת סרטי קופה רושמת. לא הועלתה טענה - לא במסגרת נימוקי השומה ואף לא הוגשה עדות לעניין זה מטעמו של המשיב - שהמערער לא ניהל קופה רושמת.

המסקנה מן הטיעון בנימוקי השומה היא, שהמערער ניהל קופה רושמת, אך לא שמר על סרטי הקופה הרושמת.

עובדה אחרת עולה לכאורה מהודעת המשיב מיום 14/7/04 אל המערער בנוגע לליקויים בניהול הספרים, בביקורת שנערכה ביום 13/12/00. באותה הודעה הייתה התייחסות אחרת לעובדות הנ"ל, שם נרשם כי: "אי ניהול סרט קופה רושמת ואי שמירה על ספר הזמנות".

בנימוקי הערעור שהוגשו מטעם המערער הכחיש האחרון שנערכה ביקורת בעסקו ביום 31/12/00 וכן במועדים הנוספים שצוינו בהודעות הפסילה לשנות המס 2002-2000, כולל, ודרש כי אם אכן נערכו ביקורות באותם תאריכים, למסור לו את דוחות הביקורת בעסקו באותן שלוש שנות המס.

המערער הדגיש עוד את השיהוי המשמעותי בין המועד בו נערכה הביקורת הנטענת לבין המועד בו נשלחה הודעת הפסילה.

11. למרות הדרישה האמורה, לא המציא המשיב הודעות לגבי הביקורות שנערכו בשנות המס שבערעור, ואף לא ההודעה בקשר לביקורת שנערכה בעסק כנטען על ידו ב-31/12/00.

אין גם להתעלם מחוסר הבהירות בנוגע לעובדה אם אכן לא נמצאה קופה רושמת, או שמא לא הוצגו סרטי הקופה.

ועוד, אין גם להתעלם מן העובדה כי המשיב לא הגיש כל תצהיר מטעמו לעניין זה, ולא עמד על הטענה העובדתית, כי לא הייתה קופה רושמת בעסק של המערער.

בנסיבות אלה, ומאחר שלא הובאה כל עדות אחרת מטעם המשיב, כדי להצביע שאכן באותה עת - בעת שנערכה הביקורת הנטענת - לא הייתה קופה רושמת במקום העסק, הרי שאין לקבל את המסקנה שהסיק המשיב בעת שנשלחה ההודעה על פסילת הספרים למעלה משלוש שנים אחרי הביקורת הנטענת שהייתה בעסק.

יש להניח שהמשיב עצמו היה ער לכך בעת הכנת נימוקי השומה, ונמנע מלטעון כי לא הייתה קופה רושמת בעסק. טענתו שם (סע' 8 לנימוקי השומה) הייתה, כפי שנכתב: "אי שמירת סרטי קופה רושמת". בנוסף, הודעה על פסילה למעלה משלוש שנים לאחר הביקורת, יש בה שיהוי משמעותי, אשר יכול לתת הסבר מסוים מדוע לא הוצגו הסרטים, במיוחד לאור מצב בריאותו של המערער. יש לזכור כי למערער הוכרה נכות צמיתה בשיעור של 95.62% מתאריך 10/8/04.

12. לכך יש להוסיף כי לא הייתה הכחשה לטענות המערער כי בביקורת שנערכה בעסקו ביום 3/1/01 נתקבל קוד "3", קרי; כי ספריו נמצאו קבילים ולא נפסלו. ביקורת פיזית נוספת נערכה בשנת 2004 ובעקבות ביקורת זו כפי הנראה ביקש המשיב לפסול הספרים לשנות המס 2002-2000, על פי קוד "6", שעניינו: "אי ניהול קופה רושמת".

ככל שאכן היה ממצא כזה ב-2004 - שהיא כאמור שנה בעייתית לגבי עריכת שומה בשל מצבו הבריאותי של המערער באותה תקופה - הרי שלא ניתן היה להשליך מממצאים אלה לגבי שנות המס 2002-2000, במיוחד כאשר המשיב נמנע מלהציג תרשומות בקשר לביקורות בביקורות שנערכו במועדים שנטענו במהלך שנות המס הנ"ל, וכאשר לא הייתה הבחנה נדרשת, כאמור, בין אי שמירה על סרטי קופה לבין העדר קופה רושמת.

13. בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא, שהמשיב לא הוכיח במידה הנדרשת כי פסילת הספרים היא אכן לפי סע' 145ב(ב) לפקודה, וממילא עומדת למערער זכות הערעור. המערער מיצה את זכות הערעור ויש לקבל טענתו במחלוקת זו.

אדגיש עוד, כי משביקש המערער שלא לעמוד על טענת ההתיישנות, לא סייג המשיב הסכמתו לעניין השומה בלבד. ההסכמה שניתנה, על פני הדברים, ניתנה הן לצורך שמיעת הערעור על פסילת הספרים, והן לצורך השומה שנקבעה.

14. הטעם הנוסף לפסילת הספרים בשנות המס 2002-2000 התבסס על אי שמירה על ספר הזמנות - ה"בונים". גם בנושא זה יש לקבל את עמדת המערער.

נקודת המוצא היא שהמערער לא חייב היה לנהל ספר הזמנות ואי ניהולו של ספר הזמנות אינו בגדר סטייה מהוראות ניהול ספרים.

על פי המפורט בנימוקי השומה, לא הייתה שמירה של ה"בונים" לאחר הרישום בקופה (סע' 8 לנימוקי השומה). מכאן, שוב עולה המסקנה כי אכן הייתה קופה רושמת בעסק, ובמקרה כזה, לא הייתה חובה גם לשמור על ה"בונים" לאחר שאלה נרשמו בקופה, וניתן היה לראות ברישום כזה משום תיעוד נדרש, שיש בו כדי לאפיין את הפרטים הנדרשים.

מכל מקום, כאשר נישום פטור מניהול יומן הזמנות, אין הוא גם מחויב במילוי מדוקדק של ה"בונים", שעריכתם שקולה לניהול של יומן הזמנות, וככל שנפל פגם בנוגע לניהול ה"בונים", אין לראותו בנסיבות העניין כליקוי מהותי המצדיק את פסילת הספרים של בעל המסעדה (על דרך ההשוואה, ראה עמ"ה (מחוזי-ת"א-יפו) 1083/02 צבעים בקפה התיאטרון 1994 בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא (כב' השופט אלטוביה) [2/9/09].

ולכן, יש לקבוע כי לא היה מקום במקרה דנן להורות על פסילת הספרים בגין אי שמירת ה"בונים".

15. יש לזכור כי בשל הסנקציה החמורה אשר מתלווה לפסילת ספרים, על המשיב לנהוג בנושא ביתר זהירות ולהימנע מאזכור עובדות ונתונים שאינם ברורים או נתונים סותרים. ככל שנפל פגם, יש לחזור ולבדוק אם אכן מדובר בפגם מהותי, לאחר הגדרת הממצאים וקביעת מהותו ומשקלו של הפגם הנטען; והכול תוך פירוט נדרש לגבי הממצאים שנמצאו, תוך מסירת הודעה במועד סביר סמוך לאחר הביקורת שנעשתה, ובאופן המאפשר לנישום שמירה על ראיות לצורך מימוש זכות הטיעון של הנישום.

16. לעניין חוסר הבהירות העובדתית שהיה על המשיב להקפיד עליה, יש להזכיר כי מנימוקי השומה עולה כי פסילת הספרים מקורה בביקורת על תיעוד חוץ שנערכה על ידי המשיב בשיתוף המחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה. הדבר לא נזכר בתצהירים שהוגשו.

לטענת המשיב, ביקורת זו העלתה חוסר של חשבוניות רבות בעוד חשבוניות אחרות חסרו מידע על כמות הקניות. כמו כן לא נכללו בתיק מסמכים רבים הנוגעים לקניות מספקים. כן היו הוצאות שנרשמו בספרים אך לא הופיעו בדוחות הכספיים ולעומת זאת היו הוצאות שנדרשו בדוחות הכספיים ולא נרשמו בספרים.

נתונים אלה לא הוזכרו בהודעה על פסילת הספרים.

דוחות הביקורות שנערכו בתאריכים האמורים או בתאריכים אחרים לא צורפו. לאור זאת לא עלה בידי להתחקות אחר מהלך האירועים שהוביל לפסילת הספרים לשנים 2000 -2002. כמו כן, מתרשומת שהוגשה על ידי המערער (נספח ב' לנימוקי הערעור) ומטענותיו עולה כי ביקורת שנערכה ביום 01/03/01 קבעה לו "קוד 3" כלומר, לא פסלה את ספריו. למעשה, לא נפסלו ספרי המערער לשנה זו. המשיב לא בחן שנה זו באופן שונה, משבא לקבוע את השומה.

למעשה לא ברור מתי נערכה הביקורת שעמדה בבסיס ההחלטה בדבר פסילת ספרי המערער והאם ביקורת שכזו אכן נערכה.

המשיב התעלם מטענות המערער בעניין זה ולא סיפק לכך הסבר.

17. אין חולק כי בשנת המס 2003 לא נפסלו ספרי המערער. מאחר שהגעתי למסקנה שיש לבטל את פסילת הספרים לגבי שנות המס 2002-2000, התוצאה היא שנטלי הראייה לגבי גובה השומה משתנה, ועל המשיב במקרה כזה להצדיק את החלטתו בדבר השומות שהוצאו (סע' 155 לפקודה).

אשר על כן אני קובעת כי הערעור בנוגע לפסילת הספרים בשנות המס 2002-2000, מתקבל, והפסילה בטלה.

השומה:

18. המערער טען כי הרווח הגולמי אותו קבע המשיב ועליו התבסס בעריכת השומה, אינו ריאלי בתיק זה. הביקורת הייתה ב-16/2/04, כאשר המערער הפסיק את עבודתו בשל מצבו הבריאותי הירוד, ומפאת האשפוזים הרבים בבתי החולים.

עוד טען המערער, כי הביקורת בשנת המס 2004 אינה יכולה לשמש בסיס לקביעות שומות לשנים עברו. לטענתו, בשנת 2004 נמכרה מנה בסך של 59 ₪ בעוד ש בשנת 2003 אותה מנה נמכרה ב-49 ₪, מה שהקטין משמעותית את אחוז הרווח הגולמי בכ-20%. לעניין זה הפנה המערער לתיק עמ"ה 127/00 (פראן פואד נ' פקיד שומה עכו, מיסים טז/6 (דצמבר 2006) ה-15, 142.

עוד טען המערער שהמנות שבדק המשיב בביקורת הן ארוחות חריגות שמחירן גבוה, ושאין בהן לשקף נכונה את אחוז הרווח הגולמי כלל; וכי לא ניתן ביטוי לאותן ארוחות שנמכרות תדיר ומהוות רוב במחזור העסקי שלו. כך טען לדוגמה שהמנות הראשונות של סלטים מייתרות ככלל הזמנה נפרדת לסלטים המיוחדים.

המערער ביקש להזכיר כי הועלתה בפניו הצעה במהלך הדיונים להסכים לשומה בהסכמה על סך 100,000 ₪, והוא סירב מאחר שסבר שסכום זה חורג מהותית ממס אמת.

19. לעניין הפרש ההון, טוען המערער, כי לא ניתן היה לקבוע הפרש כזה, מאחר שבהשוואה בין 31/12/92 לבין הצהרת ההון האחרונה ליום 31/12/02, לא נמצא כל הפרש הון, וההפרש שקיים הוא למעשה הוצאות מחיה המשקפות נכונה את רמת חייו.

זאת ועוד, טענת המשיב כי המערער הגיש הצהרת הון ביום 31/12/95, אין לה כל בסיס מאחר שהמערער לא הגיש הצהרת הון לאותו מועד.

המערער הוסיף וטען כי עובר למועד בו נתן תצהירו (פברואר 2012), נמכר העסק בכינוס נכסים. בשנת המס 2004 החלה הידרדרות במצבו הבריאותי. הוא צבר חובות נכון ל- 24/5/2011 המגיעים למעלה מ- 200,000 ₪ ונותר חסר כול.

יוער בהקשר זה כי עם כול הרצון להתחשבות במצב זה, אין אלה נתונים שיש בהם כדי להכריע בשומות לשנות המס שבערעור. מצב כלכלי קשה בהווה אין בו בהכרח ללמד על הפסדים מצטברים בשנות המס שבערעור.

20. המשיב טוען כי השומות שהוצאו נעשו על סמך תחשיב כלכלי המבוסס על ביקורת שנעשתה בעסקו של המערער בשנת 2004. לגישתו, נטל הראיה מוטל על המערער לסתור סבירות שומות אלו.

דיון ומסקנות בנושא השומה:

21. בנושא השומה, אכן הובאו בפני בית המשפט עדויות מפורטות מטעם המשיב, לרבות נתונים נדרשים, ואולם עדיין נותרה השאלה מדוע יש פער בין אחוז החומר הגולמי של 40% על פי התדריך בענף, שצויין בשומה, לעומת התצהיר שהוגש, שם דובר על אחוז החומר הנע בין 34%-31%.

רו"ח גיא בן חיים, מפקח ראשי אצל המשיב (להלן: מר בן-חיים) הגיש עדותו בתצהיר (מסומן מש/3). מר בן-חיים טיפל בשומות המערער בשלב השני, לאחר שהמערער הגיש השגה על שומות שלב א', שהוצאו לו לפי מיטב השפיטה.

כדי לקבוע את אחוז החומר, לא הסתפק המשיב בתדריך הכלכלי המעמיד את אחוז החומר כנע בין 34%-31%, אלא ערך ביקורת בבית העסק ומצא אחוז חומר של 36%. המערער הוזמן לדיונים בשומות ומשלא הופיע בשל הגבלת תקופת ההתיישנות הוצאו הצווים, לפי סעיף 152(ב) לפקודה.

הגב' מזל בנמו, המשמשת כמנהלת תחום במחלקה הכלכלית של רשות המיסים, והאחראית על תחום תמחיר מזון במחלקה הכלכלית ברשות המיסים (להלן: הגב' בנמו), ערכה את התדריך הכלכלי של אגף מס הכנסה לענף מסעדת הדגים. תצהיר עדותה הראשית סומן מש/2.

הגב' בנמו, בתוקף תפקידה ערכה מספר רב של ביקורות במסעדות ברחבי הארץ וביום 16/2/2004 ערכה ביקורת בעסקו של המערער, בלוויית מפקחים נוספים.

במסגרת הביקורת במסעדת המערער בוצעה שקילה של המנות שנקנו וכן של מנות דומות ממקרר המסעדה. זאת, בנוכחות אשת המערער, בנו וטבח המסעדה. גב' בנמו התחשבה בטענות לגבי פחת ספציפי ולכך הוסיפה פחת כללי הלוקח בחשבון, בין היתר, תנודתיות במחירי המזון. כן נלקחה בחשבון עלות של שתייה, סלטים ופיתות. עלות זו חושבה על פי חשבוניות קנייה שנמסרו למשיב על ידי המערער. שיעור החומר הממוצע נקבע על 36% - הוא שיעור הנמוך באופן ניכר מהשיעור שדווח על ידי המערער. התחשיב לקח בחשבון את עלויות הסלטים והפיתות אך לא חישב תמורה בגינן, באופן המיטיב עם המערער. כמו כן ציינה כי מדגם המנות מכסה את מירב המנות המוצעות - דבר העדיף על פני מדגם מייצג (התחשיב צורף כנספח ד' לתצהיר הגב' בנמו שסומן מש/2).

המערער לא הציג תחשיב מטעמו המראה כי חישובי המשיב מופרכים.

לטענת המערער כי אין לקבוע אחוז שווה לכל שנות המס עונה המשיב כי תחשיב המשיב הוביל לקביעת אחוז החומר מתוך המכירות. אחוז זה הינו ערך יחסי. כאשר מחירי התשומות עלו כך עלה מחיר המנות ולאור זאת סבירה המסקנה כי שיעור זה מתקיים לאורך השנים. למרות זאת נלקח בחשבון אחוז פחת נוסף בשיעור של 15% הנותן ביטוי בין היתר לתנודות במחירי המזון.

המשיב מתנגד לטענת המערער כי בעבר הוגשו סוגי סלטים נוספים וזאת משום שלטענתו, טענה זו עלתה לראשונה בסיכומים. לטענה זו לא ניתן כל ביטוי בתחשיב מטעם המערער וגם משום כך יש לדחותה.

22. אכן אין להתעלם מהבדיקה הרצינית שנערכה בעסק של המערער על ידי הגב' בנמו, ומבחינה זו כאשר עדות זו יש לקרוא לצד עדותו של בן חיים, המסקנה המתבקשת היא שהמשיב הוכיח טיעוניו, וכי עמד בחובת ההצדקה, כנדרש על פי סע' 155 לפקודה.

יחד עם זאת, אין להתעלם מן הנתונים שאפיינו את המערער בשנה בה הוצאה השומה, ולא ברור באיזו מידה נלקחו בחשבון נתונים ספציפיים הנוגעים לשנות המס 2002-2000.

בנסיבות אלה, אני מעמידה את אחוז החומר הגולמי על 40% כפי שפורט בנימוקי השומה, וזאת מעבר לאחוז הפחת שעמד על 15%.

הפרשי ההון:

23. בסע' 10 לנימוקי השומה טוען המשיב כי השוואת הון של המערער לתקופה שבין 31/12/95 ו- 31/12/02 מעלה הפרש הון בלתי מוסבר בסך של 824,641 ₪. המערער מכחיש קיומו של מסמך הצהרת הון ליום 31/12/95.

לאור זאת טוען המערער כי לא ייתכן הפרש הון המבוסס על מסמך שאינו קיים. המערער טוען כי המשיב התחייב לבדוק אם אכן נפלה בידו טעות ותשובתו לא נתקבלה עד למועד הגשת סיכומי המערער ( עמ' 7 סעיף 29, 30 לסיכומי המערער). לאור זאת יש להתעלם, כך לטענת המערער, מטענות המשיב בעניין זה. יתר על כן, טוען המערער בסיכומי התשובה מטעמו כי לו היה המשיב מבצע השוואת הון הרי שהיה מגיע למסקנה כי השומות שהוצאו על ידו הינן שגויות.

המשיב טוען כי אכן בסע' 10 לנימוקי השומה צוין הפרש הון בלתי מוסבר בין השנים 1995 ו-2002 בסך של 824,641 ₪. עם זאת, השומות נערכו בהסתמך על תחשיב כלכלי אשר התבסס על נתוני אמת מעסקו של המערער ולא על הפרשי הון.

גם במחלוקת זו יש לקבל את עמדת המערער. המשיב לא הציג את הצהרת ההון לתאריך 31/12/95, ומשלא עשה כן, אין הוא יכול להסתמך על הפרשי ההון הנטענים, במיוחד כאשר מנגד ישנה הודעתו של המערער כי לא הגיש הצהרת הון נכון ליום 31/12/95.

הוצאות:

24. מירב הערעור התקבל. לכן, זכאי המערער להוצאותיו בערעור.

יחד עם זאת, לעניין גובה ההוצאות, אין להתעלם מן העובדה שהארכת ההתדיינות הייתה בגינו. המשיב הסכים להאריך את המועד להגשת הערעור, למרות שזה הוגש באיחור משמעותי, ואפשר למערער לממש במלואו את זכות הטיעון.

לפיכך, בהתחשב בכלל הנתונים הרלוונטיים לנושא זה, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. נתונה סמכות מלאה למשיב לקזז סכום ההוצאות ושכה"ט בהם חויב המשיב, מחובו של המערער למשיב, ככול שנותר חוב כזה.

התוצאה:

25. אשר על כן אני מורה על קבלת הערעור, לפי המפורט להלן:

פסילת הספרים לשנות המס 2002-2000, בטלה.

יש לערוך שומות לכלל שנות המס שבערעור, על בסיס העובדה שהספרים לא נפסלו.

השומה כמתבססת על הפרשי ההון, בטלה.

לעניין נתוני השומה, יש לערוך את השומה על בסיס אחוז חומר גולמי של 40%, לכל אחת משנות המס שבערעור, וזאת מעבר לאחוז הפחת שהועמד על 15%.

המשיב ישלם למערער הוצאות בסך של 5,000 ₪. התשלום יבוצע - ככל שנותר חוב מס - בדרך של קיזוז הסכום מחוב המס.

ככל שנותר חוב מס, וככל שניתן, ממליץ בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של המערער, לצורך ביצוע תשלום החוב.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.