צד ג' 1. לקטיבי חברה לפיתוח בע"מ

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שפרבר

3. איתן אלקיים הנדסה בע"מ ח.פ. 513203083

ע"י ב"כ עו"ד הורביץ "מבקשת"

4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רפפורט

לפני בקשה להארכת מועד ולביטול פסק דין (להלן: "הבקשה"), שניתן נגד איתן אלקיים הנדסה בע"מ ח.פ. 513203083 (להלן: "צד ג' 3 או המבקשת"), במעמד צד אחד לטובת נתבעת 1 (להלן: "המשיבה").

1. בדיון מיום 20.6.2013 ניתן פסק דין נגד צד ג' 3, בהיעדר התייצבות לדיונים ולאחר התעלמות חוזרת מהחלטות בית משפט. (פסיקתות נחתמו ביום 26.6.2013 1.7.2013, וביום 20.1.2014).
2. ביום 24.9.2013 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים: התובעת, נתבעת 1, נתבעת 2 (צד ג' 1-2) וצד ג' 4 (להלן: "הסכם הפשרה").

במסגרת הסכם הפשרה נקבע בסעיף 3:

"למען הסר ספק, מובהר כי הסכם זה מסלק את כל טענות ו/או התביעות שבין כל הצדדים בינם לבין עצמם ו/או חברות הביטוח מטעמם, לרבות פסק הדין שניתן בתאריך 20/6/2013 כנגד צד ג' 3, הפסיקתא שניתנה כנגד הצד ג' 3 בתאריך 1/7/2013 וכן כל פסיקתא עתידית שתינתן כנגד הצד השלישי 3 לטובתה של הנתבעת 1, לפיהם על הצד השלישי 3 לשפות את הנתבעת מס' 1 על מלוא הסכום בו חויבה כלפי התובעת בתביעה העיקרית ולרבות בגין ההוצאות ניהול המשפט, שכ"ט עוה"ד ומע"מ אשר הוצאו על ידה, ובתוספת הוצאות שנפסקו לטובתה של הנתבעת 1 בהחלטת בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 20.8.2013".

בסעיף 4 נקבע:

"כמו כן, ולמען הסר ספק, מובהר בזאת כי הצדדים אינם מוותרים על ההוצאות אשר נפסקו לטובתם בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 20.5.2013".

1. לטענת צד ג'3, הסכם הפשרה מבטל את פסקי הדין שניתן נגד צד ג'3 ומוחק את הודעת צד ג'3. לבקשה צורף תצהיר של הבעלים ומנהל צד ג'3, מר איתן אלקיים. לטענתו, יש בידו טענות הגנה טובות כמפורט בכתב ההגנה שהוגש ביום 22.5.2011. שכן, האחריות חלה על נתבעות 1-2 וצד ג' 1-2, זאת בהתאם לחלוקת האחריות כפי שנקבעה בהסכם הפשרה. לטענתו הסכם הפשרה קובע במפורש כי איננו חב ולא יחוב כלפי נתבעת 1 בכל חוב או הוצאה, לרבות תביעה או פסיקתא שניתנו או יינתנו כנגד נתבעת 1.

עוד, נטען כי במערכת היחסים בין צד ג'3 לבין שולחת ההודעה, צד ג'3 שימשה מפקחת ומילאה את כל המוטל עליה. למעלה מכך, במסגרת הסכם פשרה נמחקה התובענה כנגד צד ג'4 המבטחת של המבקשת ללא צו להוצאות.

מר אלקיים הוסיף בתצהירו כי החל מחודש מרץ 2013 הוא מצוי בהליכי גירושין קשים ומורכבים אשר נטלו ממנו את מירב תשומת הלב והגיעו לשיאם במועד מתן פסק הדין בתובענה. באותה תקופה נאלץ לעזוב את ביתו ונדרש להתגונן בתביעות שבתיק הגירושין שהוגשו כנגדו. לטענתו בקשה זו הוגשה באיחור מאחר וכל כולו היה נתון להליך הגירושין. עוד, נטען כי התובענה הסתיימה בהסכם פשרה וללא הליכי הוכחות, לפיכך, התשלומים שנפסקו לנתבעת 1, אינם סבירים ולחילופי חילופין מתבקש בית המשפט להורות על הפחתת סכום ההוצאות.

1. התובעת בתגובתה לבקשה, טענה כי איננה צד לבקשה והוסיפה כי למיטב הבנתה, הבקשה היא לביטול פסה"ד שניתן לטובת נתבעת 1 ולא פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה בין התובעת לנתבעים.
2. הנתבעת 1, בתגובתה לבקשה טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופו של עניין. לטענתה לא יתכן כי המבקש יתעלם באופן מכוון מהחלטות שיפוטיות ובדיעבד יטען בהינף יד לביטול פסק הדין, כאשר ברור כי ביטול פסק הדין ייסב נזקים אדירים הן למשיבה והן ליתר הצדדים וזמן שיפוט יקר. נתבעת 1 הפנתה לחוסר תו"ל של המבקש, אשר לא רק התעלם מהחלטות שיפוטיות, אלא גם לא שילם עד היום את הסכום שנקבע בפסק הדין.
3. לטעמים הפרוצדורליים, נטען כי בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקסד"א), בקשה לביטול פסק דין יש להגיש, 30 יום ממועד המצאת פסק דין. מאחר שלא מתקיימים "מטעמים מיוחדים שירשמו" להארכת המועד, כאמור בתקנה 528 לתקסד"א, דין הבקשה להדחות. המבקש לא ציין את המועד בו הומצא לו פסק הדין. הבקשה הוגשה באיחור ניכר ובחלוף 9 חודשים. הפסיקתא אותה מבקש צד ג' לבטל אינה מתייחסת לפסק דין מתאריך 24.9.2013 (הסכם הפשרה) אלא הפסיקתא מתייחסת לפסק הדין שניתן כנגד צד ג' כבר בתאריך 20.6.2013 ולהוצאות שנפסקו נגדו ביום 21.5.2013. עוד, נטען כי בתיק התקיימו 7 קדמי משפט, הוגשו לא פחות מ 50 בקשות שונות אשר צד ג' לא לקח חלק בהן, תוך התעלמות מקיומם. המשיבה הפנתה להחלטות בהם התייחס בית המשפט באופן מפורש לצד ג'3 ולהתעלמות מהחלטותיו.
4. לטענת המשיבה, בתאריך 13.10.2013, פנה לראשונה ב"כ צד ג'3 ב'הודעה ובקשה' לביהמ"ש, וביקש את הפסקת ייצוגו של צד ג' בתביעה תוך שהוא מציין כי: "כל ההחלטות, כתבי בי הדין והפרוטוקולים שהגיעו למשרד הח"מ, הועברו לידיעת צד ג' זה ע"י הח"מ". צד ג'3 מתעלם בבקשה שלפניי מהעובדה שהיה מיוצג ע"י עוה"ד. כמו כן, חרף בקשתו של עו"ד רגב להתפטר מייצוג של צד ג'3, בתאריך 5.3.2014 פנה אליה עו"ד רגב טלפונית ונמסרו לו לבקשתו ההחלטות, פסק הדין והבקשה למתן פסיקתא.
5. לגופו של עניין, נטען כי בבקשה לא פורט נימוקי הגנה. מוסיפה וטוענת המשיבה כי בהסכם הפשרה נדחתה התביעה כנגד צד ג'4 ללא צו להוצאות בשל טענתו של צד ג'4 להיעדר כיסוי ביטוחי לצד ג' 3 ולאור טענת צד ג' 4 כי סכום ההשתתפות העצמית של צד ג'3 גבוה מסכום הפשרה הכולל בתיק זה ולכן ממילא צד ג' 3 יישא בסכום שייפסק באופן עצמאי, טענה שלא נסתרה ע"י המבקש. המשיבה הפנתה בעניין זה לפרוטוקול הדיון מיום 30.4.2013 שם בין היתר העלה ב"כ צד ג' 4 טענותיו כאמור.
6. לפרשנות הפסיקתא, טוענת המשיבה כי לפסיקתא צורפה כרטסת הוצאותיה של הנתבעת להוכחת הסכום הכולל ובתאריך 20.1.2014 בית המשפט נתן תוקף של החלטה לפסיקתא בסך כולל של 30,784 ₪.הנתבעת לא מוצאת לנכון בשלב זה וללא כל הוראה מפורשת מבית המשפט ליתן הסברים נוספים לסכומים המפורטים בה.

לפיכך מבקשת המשיבה להותיר על כנם את פסקי הדין שניתנו בתאריכים 20.6.2013 ו-24.9.2013 ושלא להורות על ביטולם משניתנו כדין ולחייב את צד ג' למלא אחר הפסיקתא וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

דיון והכרעה

1. צד ג'3 הגיש כתב הגנה בתיק ביום 22.5.2011. לאחר מכן התעלם מההליכים שנוהלו בתיק, לא הגיב לבקשות, לא הופיע לדיונים והתעלם באופן עיקבי מהחלטות בית משפט, כפי שיפורט להלן:

לדיון מיום 6.5.2012 צד ג'3 לא התייצב.

לדיון מיום 16.1.2013 ג'3 לא התייצב. בהחלטתי התייחסתי לכך כדלקמן: "צד ג' 3 לא התייצב לדיון, עולה כי הוחלף הייצוג, אולם לא התקבלה על כך הודעה בבית המשפט. תוך 7 ימים מהיום, מבוקשת התייחסות צד ג' 3 לכך שלא התייצב לדיון."

במועד שנקבע לתזכורת ביום 26.1.2013, נוכח היעדר התייחסות מצד ג'3 ניתנה החלטתי כדלקמן:

"בהעדר הודעה או הסבר נאות מטעם הצדדים נתבעת 1 וצד ג' 1-2 עד ליום 3 בפברואר 2013 אפעל בהתאם לתקנה 122 לתקנות סד"א לרבות בחיוב לטובת אוצר המדינה".

ביום 5.2.2013 הודיעה ב"כ התובעת, כי שוחחה עם ב"כ צד ג'3 שהבהיר שאינו מייצג את צד ג'3 והתיר לה לשוחח עם מנכ"ל צד ג'3 באופן אישי, שהודיע לה כי הוא מקבל את הצעת בית משפט והוסכם כי ב"כ התובעת תודיע על כך לבית משפט. לא הוגשה הודעה מב"כ צד ג'3 לבית משפט על הפסקת ייצוג.

בדיון מיום 27.2.2013 צד ג' 3 לא התייצב.

בדיון מיום 30.4.2013 צד ג' 3 גם כן לא התייצב וניתנה החלטתי:

"צד ג 3 לא התייצב לדיון היום אף כי זומן כדין, ואין זו הפעם הראשונה שאינו מתייצב לישיבות ביהמ"ש. ב"כ צד ג' 3 מתבקש להבהיר בתוך 7 ימים מהיום, מדוע הוא לא התייצב לדיון היום ומדוע לא יחויב בהוצאותיהם של עורכי הדין. "

ביום 21.5.2013, שוב בהעדר התייחסות, ניתנה החלטתי כדלקמן:

"צד ג' 3 מתעלם מהחלטות ביהמ"ש וכן אינו מתייצב לדיונים אליהם הוא מוזמן. בשלב ראשון הנני מחייבת את צד ג'3 לשאת בהוצאות עוה"ד אשר התייצבו לדיון מיום 30 אפריל 2013 בסך של 1,000 ₪ כ"א וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪ גם כן.

עוד מובהר כי ככל שלא יתייצב צד ג'3 לדיון הקבוע ליום 20 יוני 2013 יינתן נגדו פס"ד בהעדר התייצבות.

תשומת לב המזכירות כי יש לשגר החלטה זו לצד ג'3 בדואר רגיל ובדואר רשום. עוד יש לשגר החלטה זו למרכז לגביית קנסות".

בדיון מיום 20.6.2013 צד ג'3 לא התייצב וניתן על ידי פסק דין חלקי:

"צד ג' 3 לא מתייצב לדיונים, לא מתייחס להחלטות ביהמ"ש, ומתעלם מהן באופן עקבי.

עולה, כי החלטות ביהמ"ש משוגרות לבא כוחו עו"ד רגב. בנסיבות אלו, ניתן פס"ד במסגרת הודעת צד ג' נגד צד ג' 3.

לאחר מיצוי ההליכים במסגרת ההליך, תוגש פסיקתא לחתימה ולאישור. "

ביום 26.6.2014 וביום 1.7.2014 ניתן פסיקתא כנגד צד ג'3 לטובת נתבעת.

ביום 24.9.2013 התובעת, נתבעת 1, נתבעת 2 וצד ג'1-2, ונתבעת 4 הגישו הסכם פשרה לפיה תפוצה התובעת בסך של 43,529 ₪ שניתן לו תוקף של פסק דין.

ביום 13.10.2013 הוגשה הודעה לבית משפט מעו"ד רגב לפיה אינו מייצג את זה מכבר את צד ג' בתיק וזה וזאת על עפ"י בקשת צד ג'3 : "כפי שנמסר לח"מ צד ג' מעוניין להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעם הביטוח ועל כן ביקש את הפסקת הייצוג על ידי הח"מ. יצויין ויודגש כי צד ג' זה ניתק קשר עם הח"מ ואיננו משתף פעולה עימו כך שאין הח"מ יודע בוודאות היכן עומדים הדברים מבחינתו. עוד יצויין כי לאורך הזמן הזה, לאור בקשת צד ג' זה, בוצע קשר ישיר בינו לבין הצדדים השונים בתיק זה... יחד עם זאת, כל ההחלטות, כתבי בי הדין והפרוטוקולים שהגיעו למשרד הח"מ, הועברו לידיעת צד ג' ע"י הח"מ. (הדגשה שלי – ס.ר.ז.) יודגש כי הח"מ השתדל, על מנת שלא לפגוע בצד ג', להימנע מלהעביר הודעה זו בעצמו אלא להמתין עד שתימסר הודעה מתאימה על ידי עורך דינו החדש של צד ג' אך משזה לא מבוצע נאלץ הח"מ להגיש הודעה זו כפי שהיא".

ביום 20.1.2014 נחתמה פסיקתא לטובת נתבעת 1 בסך של 30,784 ₪ עם פירוט הוצאות.

רק ביום 28.5.2014 הוגשה הבקשה דנן.

1. לבית המשפט סמכות למתן פסק דין בהתאם לסעיף 214 לתקסד"א כדלקמן:

(א) ניתן פסק דין לפי פרק זה באין בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר, והגיש בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו פסק הדין, רשאי בית המשפט או הרשם לבטל את פסק הדין לפי הוראות תקנה 201.

לשון תקנה 528 לתקנות:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים  שיירשמו."

בענייננו, אין מחלוקת כי המבקש לא הגיש את הבקשה לביטול פסק-הדין במועד הקבוע.ב המבקש לא מתייחס בבקשתו ובתגובה למועד בו קיבל את פסק דין מיום 21.6.2013 וכאמור הבקשה הוגשה ביום 28.5.2014. ואף אינו טוען כי לא ידע על מתן הפסק דין במועד. המבקש בתצהירו רק טוען כי החל מחודש מרץ 2013 מצוי בהליכי גירושין קשים.

1. נקבע כי לעניין "הטעמים המיוחדים" צריך שאלו יהיו טעמים אובייקטיבים שאינם בשליטת בעל-הדין המבקש הארכת מועד ומקורם בגורם חיצוני. בענייננו, הגם שהמבקש מפרט כי נקלע למצב אישי מורכב, לא מצאתי כל טעם אובייקטיבי או מיוחד המצדיק התעלמות בוטה ומתמשכת מהחלטות כה רבות שניתנו על ידי ביהמ"ש ומפס"ד שניתן בסופו של דבר המצדיקים התנהלות כפי שפורטה.

המבקש לא התייצב לדיונים, התעלם מהחלטות בית משפט ולא הגיש את הבקשות הצריכות ולעניין זה נקבע על-ידי כבוד השופט נ' הנדל ברע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ (פורסם ביום 10.5.2012). ראו גם בבר"ע (ב"ש) 1532/97 אלומנרקיס בית מסחר לפרופילי אלומיניום בע"מ נ' ארביב [1], בפיסקה 3 לפסק-הדין:

"בבוא בימ"ש או הרשם לשקול את האיחור יש חשיבות למידת האיחור. כלל זה אינו סותר את העובדה המשפטית שגם איחור של יום אחד, איחור הוא. יחד עם זאת אם נכון הדבר ש'ככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש ההארכה קשה יותר'...".

עולה כי המבקש היה מודע להחלטות בית משפט וכן לפסק הדין שניתן נגדו. המבקש ביקש להצדיק התנהלותו בנסיבות, איני מוצאת כי הליכים אלו, אשר התמשכו ככל הנראה על פני תקופה, מצדיקים זלזול כה בוטה בהליכי בית המשפט, בבית המשפט ובצדדים להליך, אשר החלו עוד קודם לבעיות האישיות של המבקש כי שטען. לפיכך, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, שכן בהיעדר טעמים מיוחדים, די בשיהוי ובזמן שחלף עד להגשת הבקשה כאן, כדי להביא לדחיית הבקשה.

1. לפנים משורת הדין, אתייחס גם בקצרה לבקשה לביטול פסק-דין. כאמור, בבוא בית-המשפט לדון בבקשה לביטול פסק-דין שניתן, עליו להבחין בין ביטול מתוך "חובת הצדק" לבין ביטול בתוקף "שיקול דעתו של ביהמ"ש".

ביטול מחמת הצדק

1. בית-המשפט רשאי לבטל פסק-הדין, מחובת הצדק, כאשר פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד פגום, בהעדר המצאה כדין למבקש, כאשר נופל פגם בהליך ההמצאה, זאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. "פגם בהליך ההמצאה משמש, כשלעצמו, עילה מספקת לביטול ההחלטה. אולם, כאשר ההמצאה לא נפסלה, אין מקום להורות על ביטול ההחלטה מחובת הצדק" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 2003, עמ' 282, וכן ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד לז (4) 485, 486 ו). טעמים אלו לא מתקיימים בענייננו, המבקש אינו טוען כי לא בוצעה מצאה כדין של פסה"ד או של החלטות ביהמ"ש.
2. כפי שפורט לעיל, עו"ד רגב ב"כ של צד ג'3 נתן שיגר הודעה לבית משפט כי חדל מלייצג את צד ג'3 לאחר שכבר ניתן פסק דין כנגד צד ג'3 ולאחר שהוגשו 3 פסיקתות לחתימה ולאחר שהוגש הסכם הפשרה. עוד, בהתאם להודעת עו"ד רגב כל ההחלטות, כתבי בי הדין והפרוטוקולים הועברו לידי צד ג' 3. לא נטען בבקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר כי לא המבקש לא היה מודע להחלטות בית המשפט. משכך לא הוכח כי קיים פגם בהליך ההמצאה.

ביטול מתוקף שיקול-הדעת של בית-המשפט וסיכוי הגנה

1. מאחר שקבעתי כי בוצעה המצאה כדין, והוכח כי צד ג'3 היה מיוצג ע"י עו"ד רגב בהליך המשפטי, במועד מתן פסק דין החלקי אשר ניתן בעניינו ובמתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, השאלה השנייה בה עלי להכריע, הינה סיכויי הגנתו של המבקש. הלכה היא כי בשלב זה, די להצביע על טענות סבירות וראיה לכאורה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח פד"י ל"ז(3) 431, א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 393).

"על המבקש להראות כי לגופו של העניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת. לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את ביהמ"ש למתן החלטה שונה מזו שניתנה בפסק הדין שביטולו מבוקש".

צד ג' 3 הפנה לכתב ההגנה ולהסכם פשרה לעניין חלוקת החיוב בין הנתבעים וצד ג'1-2 בהסכם. כמו כן, טען כי הסכם הפשרה קבע במפורש כי צד ג'3 איננו חב כלפי נתבעת 1. לגופו טען כי "המבקשת בתפקידה כמפקחת מילאה חברת אלקיים את כל המוטל עליה בהתאם להסכם ההתקשרות שבינה לבין המודיעה וכי האמור בכתב התביעה אינו נכלל במסגרת תפקידיה לא זו אף זו- יודגש כי במסגרת הסדר הפשרה נמחקה התובענה כנגד צד ג'4 – המבטחת של המבקשת- ללא צו להוצאות". כאמור לעיל, המבקש לא פירט דבר לסיכויי הגנתו, מעבר לחזרה על האמור בכתב ההגנה וטען טענות בעלמא ללא כל ראייה לכאורה להוכחת הגנתו. התנהלות זו הינה המשך ישיר להתנהלותו המזלזלת של המבקש בביהמ"ש.

1. למעלה מהצורך, אתייחס לטענתו של צד ג'3 לכך כי סעיף 3 להסכם הפשרה מסלק את כל הטענות כנגדו ואת הפסיקתות שבהם הוא חוייב. הסכם הפשרה נחתם בין התובעת לבין נתבעת 1, נתבעת 2 (צד ג'1-2) ובין צד ג' 4. כאמור, צד ג'3 אינו צד להסכם הפשרה. מאחר ובענינו של צד ג'3 ניתן פסק דין חלקי כבר ביום 21.6.2013 והיות והסכם הפשרה בין הצדדים מסיים את ההליך בתיק, הובהר בהסכם הפשרה כי הוא מסלק את כל התביעות ו/או הטענות בין הצדדים להסכם הפשרה לרבות הפסק דין מיום 21.6.2013. לפיכך, החיובים של צד ג'3 נותרו כלפי נתבעת 1. כמו כן, בסעיף 4 להסכם הפשרה הובהר כי הצדדים אינם מוותרים על ההוצאות שנפסקו לטובת הצדדים ביום 21.5.2013.

טענת צד ג'3 לכך היא כי הודעת צד ג' נדחתה כנגד צד ג'4, יש בה כדי להשליך על אחריותו, גם היא אין בה ממש מאחר וצד ג' 4 יוצגה בנפרד והבהיר בדיון מיום 30.4.2013 מדוע אינו מייצגת את צד ג' 3 בהעדר כיסוי.

לטענת המבקש לגובה הסכומים שנקבעו בפסיקתא, רק אוסיף כי מצאתיהם סבירים בנסיבות העניין.

1. מכל האמור אני דוחה את הבקשה להארכת מועד וכן לביטול פסק הדין. יש לזכור כי כנגד זכותו החוקתית של המבקש לגשת לערכאות, עומדת חובתו כלפי בית המשפט ובעלי הדין האחרים לקיים את חובתם הבסיסית לקיום הליך שיפוטי תקין. (ראו רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, מיום 5.6.05).

המבקש ישא בשכ"ט ב"כ נתבעת-1, בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.