בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 17.3.13 עד למתן הכרעה בערעור.

המבקש טוען כי סיכויי הערעור טובים וכי יקשה עליו, ככל שיזכה בערעור, להשיב את המצב לקדמותו שכן תוצאות פסק הדין אשר משמעו פינוי המבקש מהנכס נשוא התובענה והחיוב הכספי בפסק הדין יגרמו לו נזק בלתי הפיך. לטענתו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.

התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה. לטענתה לא עלה בידי המבקש להוכיח כי סיכויי הערעור טובים. לטענתה, ככל שיזכה המבקש בערעורו, אין כל סיכון שלא יוכל לגבות כספו חזרה. לטענתה מטרת בקשת העיכוב ביחס לפסק הדין הכספי, מטרתה דחיית הקץ בלבד. יחד עם זאת ציינה המבקשת בבקשתה כי תסכים לעיכוב ביצועו של פסק הדין בכפוף לתשלום סכום פסק הדין במלואו למשיבה או הפקדתו בקופת בית המשפט ולחלופין ככל שישלם למשיבה 50% מסכום פסק הדין ואת היתרה בתשלומים.

בהודעתו מיום 28.4.13, הבהיר המבקש כי הוא אינו מסכים להצעת המשיבה והוא עומד על בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין או לכל הפחות עומד על עיכוב ביצוע הפינוי.

דיון:

הכללים לבחינת עיכוב ביצועו של פסק דין נקבעו בתקנות 466 ו 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. יש להידרש הן לשאלת סיכויי הערעור והן לבחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו, אם וכאשר יתקבל הערעור.

לעניין קביעת סיכויי הערעור.

מעיון בבקשת המבקש לעיכוב הביצוע עולה כי עיקר טענותיו בערעור, מתייחסות לקביעות עובדתיות בפסק הדין. בתיק בית המשפט אין מצויה אסמכתא בדבר הגשתו של ערעור כנטען.

הלכה היא שטענות נגד ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככלל, אינן מבססות סיכויים לכאוריים טובים בערעור ואינן מצדיקות מתן סעד זמני לתקופת הערעור.

ע"א 3496/12 עו"ד עמית סייג נ' עו"ד ארז איתן, תק-על 2012(3), 2631 , 2632 (2012); ע"א 10702/05 איתן ידיד לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 2007(1), 509 , 512 (2007);

ע"א 6573/12 בת חן חנה חליווה נ' לריסה בלביץ, תק-על 2012(4), 3295 , 3297 (2012)

לעניין האפשרות להשבת המצב לקדמותו.

הכלל הינו כי הגשת ערעור או הודעה על הכוונה להגישו, אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו מערערים וצריך טעם מיוחד על מנת שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי זכייתו.

ע"א 2965/96 עטיה נ. עיריית תל אביב פ"ד נ (1) 668.

בש"א 8240/96 חנני נ. פ"ש חיפה פ"ד נ(5) 403.

טעם מיוחד עשוי להתקיים כאשר סיכויי ערעורו של המבקש הינם טובים והנזק אשר עשוי להיגרם למבקש באם לא תתקבל בקשתו הינו ממשי ובלתי הפיך.

רע"א 8317/06 טהוליאן נ. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (ניתן 21/1/07).

שיקולים אלו שלובים זה בזה.

ראה ע"א 4079/02 חלואני נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (ניתן ביום 30/7/02).

כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין שתוצאתו פינוי מדירת מגורים, הנטיה היא ככלל להיעתר לבקשה כאשר בית המשפט מתרשם כי מדובר במצב בו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו.

ע"א 8764/08 רוט נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (ניתן ביום 1/4/09).

רע"א 764/03 עתמי נ. מעברי (ניתן ביום 27/5/03).

אלא שאף זאת אינו כלל בל יעבור ועל בית המשפט חובה לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות. נקבע כי אם סיכויי הערעור קלושים ואף אם מדובר בפינוי דירת מגורים, הרי שאין להיעתר לבקשה שכן הכלל הידוע הוא שיש להתיר לזוכה להיענות מפרי זכייתו.

ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( ניתן ביום 11.11.2004)

ע"א 10702/05 לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (ניתן ביום 14.1.2007)

ע"א 7326/10 אגמון נ' עו"ד ערן אטלס ועו"ד נפתלי נשר בתפקידם כנאמנים (ניתן ביום 16.6.2011);

ע"א 5086/11 לוי נ' כובני ( ניתן ביום 14.8.2011)

ע"א 6573/12 בת חן חנה חליווה נ' לריסה בלביץ, תק-על 2012(4), 3295.

בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אין להתעלם מכך כי מדובר באדם פרטי אשר הנכס נדרש לו למגוריו, אל מול המשיבה שהנכס נחוץ לה כחברה משכנת בדיור הציבורי, דבר המשנה את מאזן הנוחות לטובת המבקש. בנסיבות אלו הנזק אשר יגרם למבקש בשל פינויו מהנכס בטרם הכרעת ערכאת הערעור בעניינו, עולה על הנזק שייגרם למשיבה בשל העיכוב שיחול בפינוי הנכס עד למתן פסק הדין בערעור.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 17.3.2013, ככל שהוא מתייחס לפינוי המבקש מהנכס, ככל שאכן יוגש ערעור שכזה, אשר אין מצויה בתיק אסמכתא בדבר הגשתו כדין ואף זאת עד למתן הכרעה בערעור.

באשר לחיוב הכספי בפסק הדין - כאשר מדובר בחיוב כספי , הכלל הינו כי אין זה מסוג העניינים החריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב הביצוע.

ע"א 8939/01 חפציבה נ. אביצור (ניתן ביום 30/1/02).

בענייננו, המשיבה, חברת בת של הסוכנות היהודית ומנהלת בעבור המדינה דירות בדיור הציבורי ולמעשה אין חשש כי המבקש ייתקל בקשיים בעת גביית כספים המגיעים לו ככל שזה יזכה בערעורו. יתרה מכך, מעיון בבקשת המבקש עולה כי אין כל התייחסות לעניין זה והוא כלל אינו מפרט קשיים כלשהם בעת גביית הכספים מהמשיבה ככל שיזכה בערעורו כאמור, מעבר לעובדה כי הדבר יגרום לו לנזק כלכלי.

בנסיבות אלו ולאור ההלכה לעיל, לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי.

סוף דבר,

אני מורה על עיכוב פסק הדין ביחס לפינוי המבקש מהנכס, אך ורק ככל שתוגש לתיק זה אסמכתא בדבר הגשת ערעור כדין ואף זאת עד למתן הכרעה בערעור.

הבקשה לעיכוב ביצוע החיוב הכספי בפסק הדין, נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.