1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב שהיו מעורבים באירוע תאונת דרכים.
2. התובעות טענו כי התובעת 2 אשר נהגה ברכב שבוטח על ידי התובעת 1 עצרה את הרכב לאור הוראת האור האדום ברמזור. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק היא החלה בנסיעה. בטרם היא השלימה את חציית הצומת הגיח לפתע רכב הנתבעים, אשר הנהג בו לא ציית להוראת האור האדום ברמזור ופגע ברכב התובעת. סכום התביעה עמד על סך של 37,647 ₪.
3. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הנתבע שנהג ברכבם עצר אותו לאור הוראת האור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו. לאחר שהאור האדום התחלף לירוק הוא החל בנסיעה. לפתע פגע בו רכב התובעות אשר חצה את הצומת במהירות באור אדום. לאור זאת הם טענו כי דין התביעה להידחות. הנתבעת 2 הגישה כתב תביעה שכנגד בגין נזקיה אותם היא העמידה על סך של 5,361 ₪.
4. בדיון שמעתי את עדויותיהם של התובעת 2 ושל הנתבע שנהגו בכלי הרכב. כן שמעתי את עדותה של גברת מרינה מיורסקי, אשר מתגוררת בבניין סמוך למקום אירוע.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד, לאחר שהעדפתי את גרסת הנתבע להתרחשות התאונה.
6. הנתבע אמר כי טרם כניסתו לצומת הוא עצר בשל האור האדום ברמזור. רכבו היה הראשון. לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק הוא נכנס לצומת בנסיעה איטית של כ- 10 קמ"ש. לדבריו בעת שהוא נכנס לצומת הוא לא הבחין ברכב התובעות. כשראה את הרכב הוא בלם. הוא אמר שרכב התובעות הגיע במהירות גבוהה ופגע ברכבו. בעת התאונה רכבו עמד באלכסון זאת מאחר שהכביש בכיוון נסיעתו הנו אלכסוני לצומת.
7. בגרסתו בדבר כניסה לצומת באור ירוק תמכה העדה גב' מרינה מיורסקי. אף שזו לא ראתה את אירוע ההתנגשות, ניתן היה ללמוד בבירור מעדותה כי הנתבע נכנס לצומת, כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. היא אמרה כי החלון של הסלון שלה הממוקם בקומה רביעית צופה אל הצומת. באותה עת היא עמדה ליד החלון וטיפלה בעציצים שהיו שם. היא שמעה את רעש ההתנגשות ושבריר שנייה, כך בלשונה, לאחר מכן היא הרימה את ראשה ועיניה הביטו אל הרמזור בכיוון נסיעתו של הנתבע, אשר היה מולה. היא ראתה בבירור כי האור ברמזור היה ירוק וכי זה התחלף מיד אחר כך לצהוב. על כך היא חזרה מספר פעמים בעדותה. רק לאחר מכן היא הסיטה את מבטה לעבר כלי הרכב המעורבים. אציין כי עדותה של עדה זו הייתה מהימנה עלי. התרשמתי כי אין לה כל היכרות מוקדמת עם הנתבע וכי היא אמרה את אשר היא קלטה בחושיה.
8. התובעת 2 אמרה בעדותה כי היא נכנסה לצומת באור ירוק לאחר שקודם עמדה בהוראת האור האדום ברמזור. לדבריה היא נכנסה לצומת בעקבות רכב אחר שהיה לפניה. הרכב שלפניה לא נפגע בתאונה. מאחר שרכב התובעת היה ראשון ברמזור יש להניח כי אם אכן היה רכב כאמור, הרי מאחר שזה החל בנסיעה לאחר שעמד קודם בהוראת האור האדום ברמזור, שאז סביר היה להניח שהנתבע היה פוגע בו עם רכבו או לפחות היה מבחין בו. פגיעה שכזו לא הייתה והנתבע לא הזכיר כלל את קיומו של רכב כזה.
9. זאת ועוד, מעדותה של התובעת 2 למדתי כי לאירוע התאונה היו עדים, עובדים של מוסך המצוי בסמוך. למרות זאת לא זומנו עדים אלה לעדות. עניין זה פועל לחובת התובעות וגורם גם הוא להעדפת גרסת הנתבע.
10. יש לציין כי את עדותה פתחה התובעת 2 במילים הבאות: "עד כמה שזכור לי, אני נסעתי והייתי באמצע הצומת ברמזור אדום" (עמוד 10 שורה 2). מיד לאחר מכן היא תיקנה את דבריה. מילים ראשוניות אלה, אולי מעידות יותר מכל על שאירע.
11. שקלתי האם יש להטיל אחריות כלשהי לאירוע התאונה על הנתבע, לאור זאת שמדובר בתאונה בצומת והחלטתי שלא לעשות כן. שוכנעתי מעדות הנתבע כי הוא הבחין ברכב התובעות רק לאחר שהוא נכנס כבר עם רכבו לצומת. הוא נכנס לצומת במהירות איטית. מיד לאחר שזיהה את רכב התובעות הוא בלם את הרכב. לדבריו בכיוון נסיעת רכב התובעות הייתה משאית שחנתה לפני הרמזור וזו הסתירה אותו ולכן יכול היה להבחין ברכב רק לאחר שנכנס לצומת.
12. ב"כ התובעות הפנה לצילומי הנזק של רכב התובעות. לטענתו הנזק באזור הדלת הקדמית מלמד על כך שרכב הנתבעים הוא שהתנגש ברכב התובעות. איני רואה כי בכך יש כדי לשנות ממסקנתי. כאמור הנתבע בלם את הרכב וייתכן שהוא נע מעט קדימה בזמן ההתנגשות. בנוסף, אופי הפגיעה ברכב התובעות מתיישב עם כך שרכב הנתבעים היה באלכסון והמגע עמו היה בפינה הימנית קדמית.

1. סוף דבר התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת. התובעת נשאה בתשלום לנתבע שהנו מבוטחה בסך של 4,961 ₪ וכן נשאה בשכר טרחת השמאי בסך של 400 ₪. אשר על כן הנתבעות שכנגד ביחד ולחוד תשלמנה לתובעת שכנגד סך של 5,361 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 27.11.09 ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, הוצאות העדים ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪.
2. מאחר שגם התביעה העיקרית נדחתה ובהתחשב בסכומה ובכך שבתיק התקיימו 2 ישיבות נוספות בהן לא התקיים דיון לגופו של עניין בשל התובעות, תשלמנה התובעות ביחד ולחוד לנתבעים הוצאות נוספות בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.