נוכחים:

ב"כ המאשימה, עו"ד רייכמן

ב"כ הנאשם, עו"ד אוזן – סנגוריה ציבורית

הנאשם בעצמו

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 21.8.09 הסיע הנאשם ברכבו שני תושבי האזור בכביש 444, ללא אישורי שהיה כחוק.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם נגזר דינו.

תסקיר שירות המבחן

מהתסקיר עולה כי הנאשם כבן 42, רווק , עובד כנהג מונית כשבע שנים.

לנאשם אין עבירות קודמות והתרשמות קצינת המבחן היתה כי הוא איננו מתאפיין בדפוסי התנהגות עברייניים.

הנאשם עלה עם משפחתו מאתיופיה בגיל 20. משפחתו, המונה 8 אחים ואחיות, תוארה כמשפחה נורמטיבית. הוריו אינם עובדים על רקע בעיות רפואיות, וסובלים מבעיות כלכליות עקב כך.

לאחר עלייתו לארץ למד באולפן ולאחר מכן בפנימייה. התגייס בגיל 24 למשך שנה, ושרת לשביעות רצון הממונים עליו. השלים לימודים לאחר שחרורו, ועבד מספר שנים כחקלאי. בשבע השנים האחרונות עובד כנהג מונית. לאור עיסוקו, סברה קצינת המבחן כי להרשעה בפלילים תהא השפעה של ממש על פרנסתו ועבודתו.

הנאשם מסר לגבי העבירה נשוא כתב האישום כי לא היה מודע לכך שמדובר בשוהים בלתי חוקיים, וכי חשש מפניהם לנוכח זהותם הערבית.

הנאשם הבין כי שגה בהתנהגותו, בכך שלא בדק את תעודות הזהות של הנוסעים, והרושם שהתקבל הוא כי חומרת העבירה והשלכותיה הובנו על ידו. הנאשם הביע חשש מפני הרשעה שתפגע בעיסוקו.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי וללא דפוסים עברייניים, מתמיד במסגרות תעסוקתיות ומאופיין ביציבות. לאור זאת העבירה נתפסה כמעידה חד פעמית עבורו.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בעיסוקו, הומלץ להטיל עליו עונש של"צ בהיקף של 120 שעות, ולבטל הרשעתו.

צוין כי הרשעה עלולה לפגוע בעיסוקו, ומעבר לכך אף בדימויו העצמי כאדם נורמטיבי, בעל יכולות תעסוקתיות.

הטיעונים לעונש

מטעם הנאשם העיד מר גדי טמנו, אחיו, כעד אופי. לדבריו הנאשם הינו בחור טוב וחברותי. הוא העיד כי הנאשם מביע חרטה אמיתית על ביצוע העבירה, ומתקשה בהתנהלותו הכללית ובהתנהלותו בעבודה מאז ביצועה. בנוסף, העיד מר טמנו, כי הנאשם חושש מפני תוצאות ההליך, באם יורשע, וכך אף המשפחה כולה.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם הודה בהסעת שני תושבי שטחים ללא אישורים ברכב מסוג מונית. העבירה היא מלפני התיקון לחוק.

בנסיבות אלה נטען כי עמדת המאשימה הינה למאסר בעבודות שרות, מאסר על תנאי, פסילה וקנס כספי כפי שנטען בכל התיקים.

באשר לשאלת ביטול הרשעתו של הנאשם נטען כי אמנם התקבל תסקיר אשר ממליץ על אי הרשעה וענישה של של"צ, אך על פי הלכת כתב ופסיקה עניפה נוספת, הכלל הינו הרשעה, והחריג הינו אי הרשעה, ולא ניתן להסתפק בכך שהנאשם חושש מכך שהרשעה תפגע בו, אלא יש להוכיח פגיעה ממשית ביכולת התעסוקה שלו.

נטען כי נסיבות תיק זה אינן שונות מתיקים אחרים בהם נשפטו הנאשמים על ידי מותב זה לעבודות שרות. במצב זה, נטען כי בהתחשב בעקרון אחידות הענישה, סבורה המאשימה שנכון יהיה להשית על הנאשם עבודות שרות, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי.

נטען כי מתחם הענישה ההולם לפי תיקון 113, הינו ענישה של חודש עד שישה חודשים בעבודות שרות.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם הינו אדם מאד חיובי, והתסקיר שהתקבל מאשר זאת. נטען כי קצינת המבחן מפרטת את הרקע של הנאשם, לרבות עברו התעסוקתי, ומציינת כי להרשעה פלילית תהיה השפעה קשה על עיסוקו ופרנסתו לעתיד. בתסקיר מצוין עוד כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות עבריניים, ומדובר במעידה חד פעמית.

ב"כ הנאשם טענה כי בפסיקה קיימת הרחבה להלכת כתב, ועל כן במקרה זה כאשר מדובר באדם שעבר מספר גלגולים תעסוקתיים, וכיום עבודתו כנהג מונית משמשת אותו כעבודתו היציבה והיחידה, יש מקום להתחשב בו ולהימנע מהרשעתו.

נטען כי בתסקיר מצוין כי לנאשם הורים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות ומבעיות כלכליות. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם, שהינו הבכור במשפחה, מסייע ותומך בהוריו.

ב"כ הנאשם טענה לגבי נסיבות העבירה כי קבלן מסוים יצר קשר עם הנאשם וביקש ממנו לאסוף פועלים, נטען כי הפועל הראשון הציג בפני הנאשם אישור כחוק, וברגע של שיקול דעת מוטעה הנאשם לא ביקש מהשניים האחרים להציג בפניו את אותם האישורים. נטען כי הנאשם הפיק את הלקח ומאז נזהר, ואינו חוזר על אותה טעות.

בנסיבות אלה עתרה ב"כ הנאשם לקבל את המלצת שירות המבחן, לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהשית עליו עונש של"צ בהיקף של 120 שעות.

בדיון שהתקיים הביע הנאשם חרטה על המעשה וביקש לסיים את ההליך ללא הרשעה בכדי שיוכל להמשיך בעבודתו.

דיון

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, מצאתי כי קיימות במקרה דנן נסיבות מקלות המאפשרות ביטול ההרשעה והטלת של"צ.

מדובר באדם נורמטיבי העוסק בהסעת נוסעים בשכר במסגרת עבודתו כנהג מונית. לא היתה לו ידיעה בפועל על היות הנוסעים שנכנסו לרכבו שוהים בלתי חוקיים, ודאי שלא היתה לו כוונה להעסיק שוהים בלתי חוקיים או להכניסם ארצה בניגוד לחוק תמורת שכר. כל שביקש הוא לבצע את עבודתו הרגילה בהסעת נוסעים במונית, תוך כשלון רגעי בהפעלת שיקול הדעת לגבי החשד הסביר שעלה לגבי היותם שוהים לא חוקיים, ודרישה להצגת מסמכים.

חוק הכניסה לישראל תוקן לקולא בשנת 2010 (תיקון מס' 13), בין היתר נוכח מצבם הלא נוח של נהגי מוניות המבצעים הסעת נוסעים שאינם מוכרים להם, כדבר שבשגרה, ועלולים להיות חשופים למצבים לא נעימים מסוגים שונים, אם יעלו כלפי הנוסעים דרישה להצגת מסמכים. לגבי מקרים כאלה, התחייבה המדינה במסגרת הליכי החקיקה בוועדת הפנים של הכנסת כי לא תעמיד לדין נהגים העוברים עבירה אחת של הסעה ללא נסיבות מחמירות. מקרהו של הנאשם אינו נופל בקבוצה זו, מאחר וביצע את העבירה לפני כניסת התיקון לתוקף.

עם זאת, אותם שיקולים שעמדו לנגד עיני נציגי המדינה עומדים גם במקרה זה, וכוחם יפה לעניין הענישה, לרבות לעניין ביטול ההרשעה.

נוכח החשש לפגיעה בתעסוקתו של הנאשם כנהג מונית, ונוכח העובדה שמדובר בכשלון חד פעמי רשלני בהפעלת שיקול הדעת ולא במקרה מכוון של הסעת שב"ח תמורת רווח כספי, אני סבורה כי מתקיימים התנאים של הלכת כתב לביטול הרשעה.

לפיכך אני מאמצת את המלצת שירות המבחן, מבטלת את ההרשעה ומטילה על הנאשם של"צ בהיקף של 120 שעות.

שה"מ ידווח לבית המשפט על ביצוע השל"צ.

הודעה זכות הערעור בתוך 45 יום.

2#>

ניתן והודע היום ח' כסלו תשע"ג, 22/11/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל עזורי