1. השאלה העולה לדיון בתיק זה היא האם התובעת זכאית לשיפוי מהנתבע בגין כספים ששילמה למבוטחת שלה, בעקבות נזקים לביתה, שנגרמו כתוצאה משריפה, שהחלה בשטח הנתבע ביום 25.6.08.

טענות הצדדים:

2. התביעה שבפני היא כספית על סך של 115,906 ₪.

3. התובעת טענה כי במועדים הרלוונטיים ביטחה את גברת נורית סמל (להלן: "המבוטחת") בפוליסת ביטוח "הבית שלי" המכסה, בין היתר, מבנה ותכולה של בית המגורים של המבוטחת ברחוב תל-דן 10א' בהוד השרון, שהינו בית פרטי (להלן: "בית המבוטחת").

4. לטענת התובעת, ביום 26.5.08 פרצה שריפה במגרש הנתבע (להלן: "המגרש"), השוכן בסמיכות לבית המבוטחת, והאש התפשטה וחדרה לעברו.

5. לטענת התובעת, האש גרמה לנזק בבית המבוטחת, המכוסה בפוליסת הביטוח שנערכה על ידי התובעת, והתובעת נאלצה לפצותה בגין נזקיה.

6. התובעת טענה, כי יש מקום להחיל את הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"). על כן, על הנתבע הנטל להוכיח כי לא התרשל התרשלות בגינה יחוב.

7. בד בבד עם טענת היפוך הנטל, התובעת טענה כי השריפה פרצה עקב מחדלו של הנתבע, כי הנתבע או מי מטעמו לא נקט במידת הזהירות שאדם סביר, זהיר ונבון או מחזיק מקרקעין סביר היה נוקט באותן נסיבות, וכי הנזק נגרם בנסיבות שאדם סביר יכול היה או צריך היה לצפותן מראש.

8. לטענת התובעת, ערך הנזקים שנגרמו לבית המבוטחת הוערך על ידי השמאי מטעמה בסך של 109,989 ₪, היא נאלצה לשלם למבוטחת סכום של 109,524 ₪, והיא נשאה בתשלום שכ"ט שמאי בסך של 2,657 ₪. מכאן תביעת השיבוב המוגשת על ידה.

9. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את כלל טענות התובעת. לטענתו, מקור השריפה אינו במגרש, נסיבות פרוץ השריפה לא היו בשליטתו וכן מבוטחת המבוטחת היא שגרמה או תרמה באופן מכריע להתפשטות האש.

10. על כן, טען הנתבע, אין קשר בין הנזקים הנטענים והמוכחשים לבין הטענות שיוחסו לו, המוכחשות כשלעצמן.

11. הנתבע טען, כי השריפה פרצה ככל הנראה עקב השלכת מקור אש למגרש על ידי צד שלישי, באופן שאין ולא הייתה לו כל דרך לצפות ו/או למנוע מעשה זה. הנתבע מפנה אצבע מאשימה כלפי זיו ודפנה הצופה, אשר בנו את ביתם בסמוך לחלק ממגרשו (להלן "ה"ה הצופה").

לטענת הנתבע, עובדי קבלן שהועסק על ידי ה"ה הצופה השליכו סיגריה לשטח המגרש וזוהי הסיבה לשריפה.

12. עוד טען הנתבע כי, התפשטות האש לחצר המבוטחת התאפשרה בשל העובדה שצמחיה שמקורה בשטח המבוטחת התפשטה לשטח המגרש.

13. לטענת הנתבע, אין מקום להחלת הכלל שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין ועל כן הנטל מוטל על התובעת.

14. באשר לנזקים הנטענים, הנתבע טען כי הם מופרכים ומופרזים ואינם ברי הוכחה.

15. יחד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד ה"ה הצופה (להלן: "ההודעה לצד ג'").

16. ה"ה הצופה הגישו הודעה לצד ד', כנגד הקבלן אשר ביצע את העבודות הנטענות (להלן: "ההודעה לצד ד'" ו-"הקבלן", בהתאמה), וטענו כי ככל שתתקבל טענת הנתבע באשר לנסיבות השריפה, האחריות לשפותם היא עליו.

17. כאן אציין, כי במסגרת ישיבת הסיכומים בעל פה, שהתקיימה בפני ביום 10.6.15, בהמלצתי, הגיעו הנתבע, צדדי ג' וצד ד' להסכמה לפיה, מבלי שיהא בכך כדי להוות ויתור על טענות הנתבע כלפי התובעת, ידחו ההודעה לצד שלישי וההודעה לצד רביעי, ללא צו להוצאות. להסכמתם זו ניתן תוקף של פסק דין חלקי באותו היום.

ראיות הצדדים:

18. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של המבוטחת (ת/2), של עו"ד איריס קירשנבוים, מנהלת צוות תביעות עסקים אצל התובעת (להלן: "עו"ד קירשנבוים") (ת/3), וכן חוות דעת שמאי מטעמה, מר אריה פלינר (להלן: "השמאי") (ת/1).

19. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אבנר רואש, בנו של הנתבע (להלן: "מר רואש") (נ/3) ושל גב' יערית רשף בת הזוג של מר רואש (להלן: "גב' רשף") (נ/4).

20. מטעם צד ג' הוגשו תצהירים של גב' תקוה רובינזון, אמה של צד ג' 2 (להלן: "גב' רובינזון") (נ/5) ושל מר זיו הצופה- צד ג' 1 (להלן: "מר הצופה") (נ/6).

21. מטעם צד ד' הוגשו תצהירים של מר יוסף חרוב, מנהל צד ד' (נ/7), מר חאמד חרוב, מנהל עבודה אצל צד ד' (נ/9) ומר פרסאן חרובי, פועל בנין אצל צד ד' (להלן: "מר חרובי") (נ/8).

22. כלל העדים נחקרו בפני בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק.

דיון והכרעה:

23. לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שעיינתי בכלל החומר המונח בפני, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

אלו השאלות העומדות לדיון בפני:

א. מיהו הנושא בנטל הראיה להוכחת החבות?

ב. האם הנושא בנטל הוכיח את טענתו בסוגיית החבות?

ג. בהנחה שהוכחה אחריות הנתבע לשריפה, האם יש להטיל על המבוטחת מידה של אחריות כלשהי?

ד. האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק?

ה. מהו שיעור הנזק שנגרם בגין האירוע?

ו. מהו הנזק המכוסה בפוליסה מכוחה הוגשה תביעת השיבוב?

ז. האם יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת השמאי?

מיהו הנושא בנטל הראיה להוכחת החבות?

24. סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע, כי "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער אש, או שהוא תופש מקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש-על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

25. על מנת שיחול הכלל הקבוע בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, על הטוען לו להוכיח כי מתקיימים כל התנאים הבאים:

25.1 קיומו של נזק אצל המבוטחת, שהתובעת נכנסה בנעליה.

25.2 העובדה כי הנזק נגרם על ידי האש.

25.3 כי האש יצאה המקרקעין שהוא התופש שלהם (להלן: "התנאי השלישי").

26. אין מחלוקת בתובענה שבפני, כי עסקינן באירוע שנגרם על ידי אש, וכי האש יצאה מהמגרש, אשר הנתבע הוא בעליו (סיכומי הנתבע, עמ' 89 לפרוטוקול שורה 3).

כמו כן, מחוות הדעת עולה כי נגרם נזק בשל השריפה ועל כן מתקיימים שני התנאים הראשונים המצוינים. השאלה העולה נוגעת לתנאי השלישי.

27. הגדרת תופש מקרקעין בסעיף 2 לפקודת הנזיקין היא כדלקמן- "אדם התופש מקרקעין כדין, או הזכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותם או להשתמש בהם, ובאין אדם כאמור - בעל המקרקעין".

28. כלומר, אם לא הראה בעל המקרקעין, כי מסר את החזקה והשליטה במקרקעין לגורם אחר, יראו בו כתופש המקרקעין.

29. הנתבע הוא הבעלים של המגרש, אולם בפועל, המגרש מוחזק על ידי בנו, מר רואש ובת זוגו גב' רשף והדבר עולה באופן מפורש מכלל הראיות בתיק (ראה סעיף 2 בל-נ/4 וסעיפים 2 ו-3 ל-נ/3).

30. מכאן, שאין לראות בנתבע כתופש במקרקעין על פי הגדרת המונח בפקודת הנזיקין, אלא דווקא בבנו- מר רואש- ובת זוגו- גב' רשף. מכאן שלא מתקיים התנאי השלישי הקבוע בסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

יצוין כי, שונה היתה המסקנה לו התביעה הוגשה כנגד מר רואש או גב' רשף או שניהם יחדיו.

31. מאחר ושלושת התנאים הם מצטברים, אני קובעת שאין מקום להחלת סעיף 39 לפקודת הנזיקין בנסיבות העניין.

האם הנושא בנטל הוכיח את טענתו בסוגיית החבות?

32. נוכח קביעתי האמור, התובעת היא שנושאת בנטל להוכיח את אחריות הנתבע.

33. כאמור, התובעת טענה בכתב תביעתה כי, השריפה פרצה עקב מחדלו של הנתבע, כי הנתבע או מי מטעמו לא נקט במידת הזהירות שאדם סביר, זהיר ונבון או מחזיק מקרקעין סביר היה נוקט באותן נסיבות וכי הנזק נגרם בנסיבות שאדם סביר יכול היה או צריך היה לצפותן מראש (סעיף 8 לכתב התביעה).

34. גרסת הנתבע כפי שהיא מפורטת בהודעה לצד ג', כמו גם בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמו היא, שפועל שעבד בשטח בית ה"ה הצופה השליך סיגריה מידיו לתוך שטח המגרש וזו הסיבה להתלקחות האש.

35. לטענת מר רואש, מאחר שבאותו היום נשבה רוח חזקה, היא גרמה להתלקחות מהירה של האש והתפשטותה לכיוון בית המבוטחת וביתו.

36. גרסת הנתבע, שהובעה גם באמצעות העדים מטעמו, היא, כי מר רואש וגב' רשף ישבו ביום האירוע בשעה 15:00 לערך במרפסת ביתם, הצופה לחצר ושתו קפה (סעיף 4 לנ/4).

37. בהתאם לעדותם, ראו מר רואש וגב' רשף פועלי בנין שעבדו ביציקת גדר בבית ה"ה הצופה; ומאחר שנכון לאותו מועד עדיין לא הספיקו להזמין ניקוי של העשבייה במגרש, שגובהה היה באותה עת כ-50 ס"מ, ביקשו מהעובדים שלא לעשן בשעה שעבדו בתוך תחום המגרש הצמוד לבית (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 15-16).

38. בתצהירם מציינים מר רואש וגב' רשף, כי חלק מהעובדים היו בתוך שטח המגרש, וחלק בתוך שטח מגרש ה"ה הצופה (סעיף 5 לנ/4; סעיף 7 לנ/3).

39. עוד הם מציינים בתצהיריהם, כי ממש ברגע שבו ביקשו מהעובדים שלא לעשן, אחד העובדים זרק את הסיגריה מידיו לתוך המגרש (סעיף 6 לנ/4; סעיף 8 לנ/3).

40. לאחר ששמעתי את כלל עדויות העדים שהעידו בפני, אין ביכולתי לקבל את הגרסה העובדתית הנטענת על ידי הנתבע ביחס לסיבת פרוץ השריפה.

41. בנוסף, בהתחשב בראיות שהוצגו בפני אני סבורה כי, לנתבע אחריות לקרות פרוץ השריפה. הנתבע החזיק בשטח, לא מגודר, שבמועד האירוע היה מלא בשיחים וקוצים יבשים בגובה של כ-50 ס"מ.

42. בעדות מר רואש בפני הוא ציין, שהוא גוזם את הצמחייה בחודש יוני בכל שנה, לאחר שהעירייה מתריעה ושולחת מכתבים (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 1, 2).

43. המבוטחת העידה כי, המדובר בשדה קוצים מוזנח לחלוטין, שלא גרים בו, מלא צמחיית בור וצמחיה צהובה, במצב של יובש (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 9-10 ועמ' 22 לפרוטוקול שורות 19-20).

גב' רובינזון העידה כי בכל שטח המגרש היו קוצים, עד לאזור הבית בו יש גינה (עמ' 50 לפרוטוקול שורות 4-5).

עדויות אלו עולות בקנה אחד עם ראיות הנתבע.

44. אחריותו של בעלים של מקרקעין היא לדאוג שבשטחו לא יהיו מפגעים כלשהם. קיומם של שיחים וקוצים יבשים בשטח חשוף, על אחת כמה וכמה שאינו מגודר ומופרד כמו המגרש בפנינו (עדות גב' רשף, עמ' 36 לפרוטוקול שורות 25-26), מהווה מפגע בכל ימות השנה.

45. על בעל מקרקעין לדאוג לאחזקה שוטפת של המקרקעין שבבעלותו והאמור נכון גם בחודשי החורף וגם בחודשי הקיץ, וגם מקום שהם מוחזקים על ידי אחר. אין באמור כדי למנוע מבעל המקרקעין להעלות טענות כנגד המחזיק בפועל.

46. אין ביכולתי לקבל את טענת הנתבע כפי שהיא נשמעה בסיכומיו, שאין לצפות מבעל מקרקעין להחזיק עובדים או פועלים ולנקש עשבים אחת לשבוע או אחת חודש (עמ' 93 לפרוטוקול, שורות 11-12). העשביה בה מדובר, בהתחשב בגובהה, היא לא כזו שנוקשה כחודש לפני האירוע וקל וחומר לא שבוע לפני האירוע. כפי שהעיד מר רואש, העשבייה נוקשה אחת לשנה בסמוך לחודש יוני של כל שנה.

בכך אין די. על בעל מקרקעין לדאוג כי, בשטחו לא יהיו מפגעים, גם מקום שהעירייה אינה דורשת את סילוק המפגע. עשביה יבשה, לא כל שכל גבוהה, ובמיוחד במגרש פתוח, היא מפגע לא רק בחודשי הקיץ, והאחריות לסלקו מוטלת על בעל המקרקעין.

47. האמור נכון עוד יותר מקום שמר רואש וגב' רשף הצהירו והעידו כי מאחר שהיו מודעים לסכנת ההתלקחות של המגרש, ביקשו מעובדי הקבלן שלא לעשן בסמוך לאזור זה.

48. על הנתבע היה לצפות שבשל תחזוקה רשלנית של המגרש, אפשר שתתלקח בו אש, תתפשט ותגרום נזק. הלכה היא כי די לצפות את סוג הנזק ואין צורך בצפיית ההתרחשות המדויקת שתסב את הנזק (ראו ע"א 2061/90, מרצלי נגד מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802, 817).

49. הנתבע בהחלט יכול היה, וגם חייב היה, לצפות את קרות השריפה במגרשו עקב מצבו המוזנח, והתפשטותה מעבר לגבולות המגרש, בכל חודשי השנה.

50. יוער כי, בהיות הנתבע ומר רואש אב ובן, אשר הקשר ביניהם הוא טוב, כפי שהעיד מר רואש (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 6-7), ובהתחשב בכך שהנתבע גם הגיע למקום יום לאחר האירוע (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 25-26) ניתן להסיק כי הגם שהנתבע לא תפש את המגרש הייתה לו זיקה למגרש והוא היה מודע למצבו עובר לאירוע. מכאן, שאין מקום להפחית מאחריות הנתבע בגין אי החזקה בנכס.

51. יחד עם זאת, הנתבע יהיה פטור מאחריות או שיעור אחריותו תפחת, מקום שיוכיח כי מקור הנזק אינו תלוי בו ואינו קשור אליו.

52. כאמור; לטענת הנתבע, המקור לשריפה הינו סגריה שהושלכה על ידי פועלי הקבלן, שהועסק על ידי ה"ה הצופה. אלא שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת הטענה ועל כן, כאמור, אינני מקבלת את גרסתו העובדתית האמורה.

53. להלן אפרט.

54. מר רואש העיד כי הוא וגב' רשף ישבו בגינת ביתם, במקום שסומן על ידי מר רואש באיקס על גבי התמונה השלישית לנספח ג' לתצהיר העדות הראשית של מר הצופה (נ/6).

55. עוד העיד מר רואש כי נכון למועד הארוע לא היתה במקום גדר הבמבוק הנראית בתמונה, המפרידה בין שטח החצר הסמוך לבית המגורים ליתרת שטח המגרש בו מצויה העשביה, וכי המרחק בין המקום בו הם ישבו לבין עובדי הקבלן היה כ- 40 מ' (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 17-20). גב' רשף העידה, כי המרחק ביניהם לבין העובדים היה כ- 50 מ' (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 23-26).

56. מר רואש העיד כי הוא ביקש מהעובדים שיכבו את הסיגריה "ואיך שביקשתי הם זרקו" אותה (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 21).

57. בעדותו ציין, כי דברים אלו לא נאמרו בצעקה כי אם באמירה (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 17-18).

58. ככל שהנתונים שצוינו ביחס למיקום מר רואש וגב' רשף ועובדי הקבלן הם נכונים- היינו שהפרידו ביניהם בין 40 ל-50 מטר, הרי שהסבירות שעובדי הקבלן ישמעו אמירות שנאמרו שלא תוך הרמת הקול לכדי צעקה הינה נמוכה ביותר עד כדי אפסית. לכן, אני סבורה שאין ממש בטענה עובדתית זו והיא נטענה רק כדי לסייע לנתבע בהגנתו.

בנוסף, עובדי הקבלן שעבדו במקום, מר חאמד חרוב ומר חרובי, העידו כי לא נאמר להם דבר וחצי דבר על ידי מר רואש וגב' רשף (ראה סעיפים 10 ל-נ/7 ו-נ/9) ועדותם לא נסתרה.

59. בנוסף, גרסה זו של מר רואש וגב' רשף אינה סבירה. עולה מגרסתם כאילו הסגריה הושלכה מידי עובדי הקבלן מיד לאחר אלו הוזהרו שלא להשליך לעבר המגרש, היינו השלכה בזדון לאחר אמירה ברורה של מר רואש וגב' רשף, לטענתם.

60. מהעדויות שבפני לא התרשמתי כי עובדי הקבלן יבצעו מעשה זדוני שכזה והדבר גם לא הוכח בפני.

61. זאת ועוד, מר רואש העיד כי בעת האירוע היה נוכח בביתו ושתה עם גב' רשף קפה במרפסת הפונה לחצר (סעיף 6 לתצהירו נ/3). זוהי גם גרסת גב' רשף (סעיף 4 לנ/4).

מנגד, גרסת עדי צדדי ג', כמו גם עדי הקבלן, הייתה כי כלל לא ראו את מר רואש, אשר לא נכח במקום בעת האירוע.

62. כך, גב' רובינזון הצהירה בתצהירה (סעיף 5 ל-נ/5) כי כשהגיעה למקום במועד האירוע, ראתה את גב' רשף ושמעה צעקותיה הרמות, אולם "את בנו של הנתבע, אני לא ראיתי בשום מקום" (ההדגשה אינה במקור-א.א.א). גם מר הצופה הצהיר בתצהירו כי, כאשר הגיע לאחר פרוץ השריפה ראה את גב' רשף שצעקה ולא הבחין בבן הנתבע (סעיף 5 ל-נ/6).

הצהרתם זו לא נסתרה בחקירתם הנגדית. הגם שגב' רובינזון ומר הצופה נחקרו ארוכות בידי ב"כ הנתבע בחקירה נגדית, הם לא נשאלו בעניין זה אף לא שאלה אחת.

63. לכך יש להוסיף את העובדה כי, התרשמותי מעדותם של גב' רובינזון ומר הצופה היא כי עדותם היתה אותנטית, נטולת מגמתיות ואמינה.

64. כך למשל, גב' רובינזון העידה כי היא אינה זוכרת אילו עבודות בוצעו בבית ביתה- גב' הצופה- במועד האירוע (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 18-19). ככל שהעדות היתה מגמתית וכדי לתמוך בטענות ה"ה הצופה, היינו מצפים כי גב' רובינזון תעיד שבוצעו עבודות בתוך הבית ולא מחוצה לו.

65. כך למשל, מר הצופה העיד כי במועד האירוע, עובדי הקבלן עבדו בתוך הבית (ולא עסקו בבניית הגדר), וכאשר נשאל בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבע האם ראה את העובדים עובדים בתוך הבית השיב בשלילה. לו היתה עדותו מגמתית היה וודאי משיב בחיוב (עמ' 53 לפרוטוקול שורות 10-13).

66. בנוסף, גם מר חרובי, מטעם הקבלן, העיד כי לא ראה את מר רואש במקום בעת האירוע (עמ' 74 לפרוטוקול שורות 30-31 ועמ' 75 לפרוטוקול שורות 11-12) ועדותו זו לא נסתרה.

67. אשר על כן, ובהתחשב בכלל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת שיש להטיל על הנתבע את האחריות לשריפה.

68. בטרם סיום פרק זה, אני מוצאת לנכון לציין כי לא נתתי משקל כלשהו בפסק דין להתייחסות השמאי לגורם האש, שכן השמאי העיד שלא ביצע בדיקות כלשהן לבדיקת הגורם לאש (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 16-17).

69. עוד אציין, כי אינני רואה בעובדה שהנתבע הוא ששילם לשירותי הכיבוי בגין כיבוי השריפה משום הודאה באשר לאחריותו, אלא כמי שאחראי לתשלום עבור כיבוי שריפה שמקורה בשטחו, ללא כל קשר לשאלת האחריות לה. טענה זו גם לא נטענה על ידי התובעת בסיכומיה.

בהנחה שהוכחה אחריות הנתבע לשריפה, האם יש להטיל על המבוטחת מידה של אחריות כלשהי לשריפה?

70. מהעדויות שבפני עולה, כי שטח המבוטחת גבוה בכשני מטרים מהמגרש (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 24-26).

71. עוד עולה כי בין חלקת המבוטחת לבין חלק מהמגרש, בחלק בו המגרשים צמודים, קיימת חומה מפרידה בגובה של כשני מטרים (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 30-31). על גבי חומה זו גדל צמח בוגנוויליה רב ענפים, שבסיסו בשטח המבוטחת ושפלש לתוך המגרש במספר מטרים (נ/3).

72. בעדות המבוטחת בפני, היא העידה כי, גינתה מתוחזקת היטב והיא דאגה לגזום את שיח הבוגנוויליה בשטח חצרה, אולם לא גזמה את שיח הבוגנוויליה שהגיע משטחה לשטח המגרש מאחר ולדבריה: "מה שמשתפל לצד השני...זה לא מגרש בתחום האחריות שלי" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 6-7). על עמדתה זו שבה המבוטחת בעדותה מספר פעמים (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 31 ועמ' 23 לפרוטוקול שורות 2-4).

73. המבוטחת הוסיפה בעדותה כי, המגרש "זה שדה שאף אחד לא גר בו, מוזנח לחלוטין, ולא ראיתי שום צורך לגזום את זה" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 9-10) וכי היא לא ראתה את השיח מצדו השני, היינו – מהמגרש (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 27).

74. המבוטחת הוסיפה והעידה כי היא כלל לא ידעה מיהו בעלי המגרש, והיא סברה שהמגרש מוזנח (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 9).

75. בד בבד עם טענת המבוטחת כאמור לעיל, העידה המבוטחת בזו הלשון:

"יש לי שכן שגובל בי בצד שני, יש לי עץ שמגיע ומפריע לו, ובכל פעם שזה מפריע לו, אני נכנסת אליו לגינה בהרשאתו כמובן, והגנן גוזם. פה לא הגיעה שום תלונה. זה שדה שאף אחד לא גר בו, מוזנח לחלוטין, ולא ראיתי שום צורך לגזום את זה" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 7-10).

76. לשון אחר, המבוטחת מכירה בחבותה לדאוג לגיזום הצמחייה הגדלה בשטחה ופולשת לשטח השכנים. יחד עם זאת, לגישתה, חובה זו קמה לעולם רק מקום שהיא נדרשת לעשות כן על ידי השכן.

היינו לגישתה, מקום שהשכן- הנתבע- לא דרש את גיזום הצמחייה שהגיעה משטחה לשטחו, לא מוטלת עליה כל אחריות לביצועו.

77. השאלה העולה היא, האם יש להטיל חובה, מושגית וקונקרטית, על בעל מקרקעין לגזום את הצמחייה הפולשת משטחו לשטח השכן והאם היה על המבוטחת, בנסיבות אלו, לעשות כן.

78. לדידי התשובה לכך חיובית.

79. המבוטחת העידה כי, הצמחייה במגרש הייתה בגובה גבוה מאוד, כלשונה, צמחיית בור וצמחיה צהובה, שדה קוצים, במצב של יובש (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 19-20). כמו כן, מעדות המבוטחת עולה כי, היא מודעת לכך ששילוב של שמש ו"דבר יבש", כלשונה, עלול להיות בעייתי בנסיבות העניין (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 20-21).

80. העובדה שהמבוטח ראתה למולה שדה מוזנח, ובו צמחייה יבשה וגבוהה, צמחיית בור והעובדה כי ידעה ששילוב של שמש ו"דבר יבש" עלול להיות בעייתי, חייבו אותה, לכל הפחות, לפנות לבעל המגרש ולבקש רשותו להיכנס לחצריו לצורך ביצוע גיזום השיח שגדל משטחה. כך, היה ביכולתה להפחית את הסיכון לשטחה, כתוצאה משריפה כלשהי בשטח המגרש.

81. אין ספק, וגם המבוטחת מודעת לכך, שגם מקום בו השיח היוצא משטחה הוא ירוק, אש שפורצת במקום אחר יכולה לאחוז בו ולהבעירו (ראו עדותה בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 23, 24).

גם בהתחשב בכך אין ביכולתי לקבל את טענת התובעת בסיכומיה שאין מקום לקבוע רשלנות המבוטחת נוכח היות השיח ירוק (עמ' 85 לפרוטוקול שורה 31).

82. אין מחלוקת גם כי, המבוטחת לא פנתה לנתבע או למר רואש או לגב' רשף וביקשה רשותם להיכנס למגרש לצורך גיזום הבוגנוויליה.

83. הנתבע טוען כי, שיח הבוגנוויליה פלש לשטח המגרש ובתמיכה לטענות אלו הציג תמונות (נספחים לתצהיריו). אמנם התמונות שצורפו כאמור צולמו לאחר האירוע (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 11-12), אך לאור עדות המבוטחת כי לא פעלה לגיזום השיח, אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה השיח פלש לשטחו גם במועד האירוע.

84. לטענת הנתבע, יש להטיל על המבוטחת, ומכאן על התובעת, מידה רבה של אחריות באופן המחייב קבלת מסקנה לפיה, התנהגותה היא שהביאה לידי קרות האירוע. לחילופין, טען הנתבע, כי יש להטיל על המבוטחת מידה משמעותית של אשם תורם בשיעור של 90%, ולמעלה מכך.

85. אני סבורה כי בעל מקרקעין המגדל בשטחו צמחיה, הוא האחראי לצמחיה זו גם מקום שהיא יוצאת מהשטח שבבעלותו או בהחזקתו.

86. אינני יכולה לקבל את עמדת המבוטחת כי הנתבע הוא שאחראי לצמחיה שבשטחו, גם מקום שהיא צומחת משטחה.

87. אין ביכולתי גם לקבל את הטענה כי היה על הנתבע לבקש מאת המבוטחת לגזום את השיח שבשטחו ומקום שלא עשה כן, יש במחדל זה כדי לפעול לחובתו.

88. אילו הייתה המבוטחת פונה אל הנתבע ומבקשת להיכנס לשטחו לצורך ביצוע הגיזום והנתבע היה מסרב, היה ביכולתי לקבל את הטענה, אולם מעדות המבוטחת עצמה עולה שהיא כלל לא פנתה לנתבע או מי מטעמו לצורך כניסה למגרש לביצוע הגיזום ודי בכך.

89. אין ביכולתי גם לקבל את הטענה כי הנתבע הוא היחיד שראה את צמיחת השיח לתוך המגרש (עמ' 86 לפרוטוקול, שורות 6 ו-8). ניתן לראות את השיח שגדל מעבר לחומה גם משטח גינת המבוטחת. בית המגורים בשטח המבוטחת הוא בן שתי קומות (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 21), ותמונות שצולמו מהקומה השנייה של בית המבוטחת מלמדות כי ניתן לראות מהקומה השנייה את שטח המגרש (תמונות שצורפו לתצהירי התובעת ועמ' 14 לפרוטוקול שורות 21-22).

90. יתרה מכך, כפי שעולה מהעדויות ומהתמונות שהוגשו בתיק, שטח המגרש היה ברובו לא מגודר ועל כן לא היה כל קושי לגשת לעברו השני, לצד הדרומי והחשוף שלו, ולבחון האם השיח פולש אם לאו.

91. האש שפרצה במגרש, אחזה בשיח שצמח לתוך שטח המגרש והגיעה לבית המבוטחת. יש לזכור כי בית המבוטחת מצוי בשטח הגבוה בכשני מטרים משטח המגרש, וביניהם חומה, וכי גובה העשבייה היה כ-50 ס"מ.

על כן, וגם בהתחשב בכך שגובה האש מגיע מעבר לגובה העשבייה, קיומו של השיח המצוי בשטח המגרש והמגיע לשטח בית המבוטחת, מהווה מעין גשר לאש שקישר בין שטח המגרש לבית המבוטחת. ספק אם בהתחשב בהפרשי הגבהים, החומה וגובה העשבייה, הייתה האש עוברת לשטח המבוטחת, אילו השיח לא היה גולש לשטח המגרש.

92. התובעת טענה בסיכומיה כי ככל שהנתבע ביקש להוכיח את טענתו בדבר אחריות המבוטחת, היה עליו להגיש חוות דעת מומחה. כן טענה התובעת כי יתכן שבתוך שיח הבוגנוויליה יכול שהיו שיחים או קוצים אחרים של הנתבע.

93. אין ביכולתי לקבל טענות אלו של התובעת.

94. באשר לטענת הצורך במומחה- ראשית, התובעת בעצמה לא הגישה חוות דעת מומחה שיחווה דעתו באשר לנסיבות אחיזת האש בשטח המגרש ומכאן ניתן להסיק כי לגישתה אין צורך בהגשת חוות דעת בנושא עובדתי זה.

שנית, אין צורך בחוות דעת מומחה לעניין אחיזת האש בשיח הבוגנוויליה, בדיוק כפי שאין צורך בחוות דעת מומחה בשאלת אחיזת האש בשטח המגרש. זהו לא עניין שבמומחיות. אלו שאלות עובדתיות גרידא.

95. באשר לטענת קיומם של שיחים או קוצים אחרים של הנתבע בתוך שיח הבוגנוויליה- הרי שטענה זו לא הוכחה והיא נותרה בגדר אפשרות. התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן יהא להסיק כי בתוך שיח הבוגנוויליה צמחה צמחיה שמקורה בשטח הנתבע.

96. בעודי קובעת קביעות אלה, אין ביכולתי לקבל את טענת הנתבע כי מחדל המבוטחת בהותרת השיח ללא כל טיפול, בשטח המגרש, היא שגרמה לנזק בשטחה ויש מקום להחלת הוראת סעיף 65 לפקודת הנזיקין.

97. הוראת סעיף 65 לפקודת הנזיקין קובעת כך:

"נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק".

98. הנתבע לא הוכיח שאלמלא קיומו של שיח הבוגנוויליה לא היה נגרם למבוטחת הנזק הנתבע, ועל כן לא ניתן לקבוע שהתנהגות המבוטחת, ומכאן התובעת, היא ש"הביאה לידי האשם".

99. יחד עם זאת, בנסיבות המתוארות יש בהחלט מקום לקבוע כי למבוטחת אשם תורם, בהתאם להוראת סעיף 68 לפקודת הנזיקין.

100. אמנם מקור האש הוא בשטח הנתבע, אולם בהתחשב בנסיבות המתוארות, גם המבוטחת אשמה בקרות הנזק. לאור מכלול הנתונים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לייחס למבוטחת, ומכאן לתובעת, אשם תורם בשיעור של 30% מהנזקים שנגרמו.

101. כאן אציין כי, נתתי דעתי לטענת התובעת שרשלנותו הקיצונית של הנתבע מנתקת קשר סיבתי וכל טענה לאשם תורם, כפי שנטען בסיכומי התובעת (עמ' 85 לפרוטוקול שורות 29-30), ואין ביכולתי לקבל טענה זו.

102. בית המשפט העליון התייחס לשאלה מהי רשלנות המהווה "רשלנות רבתי" וקבע כי "רשלנות רבתי פירושה, מחדל מלנקוט אותם אמצעי זהירות שאפילו רשלן היה נוקט אותם" [ע"פ 478/72, פנקס נגד מדינת ישראל, פד"י כז (2) 617].

103. נסיבות המקרה אינן עונות להגדרה זו.

104. רשלן הוא מי שאינו דואג להסרת מפגע של עשביה משטחו ומכוח כך גם נקבעה אחריותו של הנתבע בתיק זה. רשלנות רבתי יכול שהיתה נקבעת לו היינו עוסקים בנתבע שעשה מעשה או מחדל שבר דעת לא היה עושה אותו או שהיה מלמד על חוסר אכפתיות של ממש. זאת לא התרשמתי בתיק שבפנינו. עובדה היא כי, הנתבע דאג לניקוי המגרש אחת לשנה, ניקוי שאין בו די, ומכאן נקבעה רשלנותו, אולם די בו כדי לקבוע כי התרשלותו אינה בבחינת רשלנות רבתי.

105. על כן, הטענה נדחית.

האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק?

106. לטענת הנתבע, על התובעת הנטל להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות, ככל שיקבע שיש התרשלות, לבין הנזק, גם מקום שחל סעיף 39 לפקודת הנזיקין.

107. ראש וראשון, כפי שנקבע ברישת פסק הדין, אין מקום להחלת סעיף 39 לפקודת הנזיקין בענייננו.

108. מעבר לכך, התובעת עמדה בנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות שגרמה לשריפה לבין הנזקים. השמאי פרט בחוות דעתו את הנזקים ככאלו שנגרמו מהאש שפרצה והגיעה לשטח המבוטחת והנתבעים לא הוכיחו אחרת.

109. אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת שהוכח הקשר הסיבתי הנדרש.

מהו שיעור הנזק שנגרם בגין האירוע?

110. להוכחת שיעור הנזק הגישה התובעת חוות דעת שמאי מטעמה (ת/1) (להלן: "חוות הדעת"), אשר בה פורטו רכיבי הנזק השונים. ערך הנזק על פי חוות הדעת הוא 109,989 ₪.

111. אכן, התובעת, כחברת ביטוח, מוחזקת כמי שאינה ממהרת ומתנדבת לשלם (עמ' 86 לפרוטוקול שורות 28-29). יחד עם זאת, יש להעביר את התשלום שבוצע תחת שבט ביקורת בית המשפט, מקום שמועלות כנגדו טענות.

112. בחוות הדעת צוין, שהמבוטחת העבירה לידי התובעת הצעות לשיקום הנזקים בסכומים שהשמאי סבר שהם גבוהים, ומשכך, שלח השמאי לבית המבוטחת גנן משקם מטעמו, שהוא גם מעצב גינות, והצעת המחיר מטעמו עמדה על סך של 79,260 ₪ (להלן: "ההצעה").

113. עוד צוין בחוות הדעת כי לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין עבודות חשמל; גיזום מוקדם שנעשה; שרברבות והוצאות למי כיבוי שנלקחו מבית המבוטחת.

114. השמאי העיד, כי רכיבי הנזק המסומנים בחוות הדעת בספרות 1 ("שיקום נזקי שריפה"), 3 ("כדים+ מילוי+ צנרת+ הובלה"), 4 ("חידוש צמחיה") וסכום של 6,000 ₪ מתוך הנזק המפורט בסעיף 5 ("עבודות כריתה וגיזום") בעמ' 3 לחוות דעתו, נכללו במסגרת ההצעה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 18-32; עמ' 12 לפרוטוקול שורות 1-6).

יתרת רכיבי הנזקים המסומנים בחוות הדעת בספרות 2 ("עדנות"- כך נכתב בחוות הדעת), חלק מ-5 ("עבודות כריתה וגיזום"), 6 ("תיקוני צינור"), 7 ("חומרי חשמל ואינסטלציה"), 8 ("פינוי גזם"), 9 ("הפרש צריכת מים"), לא נכללים בהצעה, לפי עדות השמאי.

115. עוד העיד השמאי, כי חלק מעבודות הכריתה והגיזום בוצעו מיידית כדי לאפשר טיפול וזאת עוד לפני שהוא הגיע למקום (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 4).

116. כאן יצוין, כי מחוות הדעת ומעדות השמאי עולה, שהשמאי הגיע למחרת האירוע, לפני הצהריים, לבית המבוטחת אשר מסרה לו שבשעות אחר הצהריים של יום האתמול ארעה השריפה ("פרק המקרה" עמ' 2 לת/1 וכן עמ' 18 לפרוטוקול שורות 29-30).

117. במסגרת עדות השמאי הוגש לבית המשפט נייר עבודה שהוא ערך, בכתב ידו (נ/2). השמאי העיד כי נייר עבודה זה הוא תרשומת של תמצית השיחה שנעשתה בינו לבין המבוטחת (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 3-5 ושורה 13).

118. פרט למסמך זה לא הציג השמאי את ההצעה או את החשבוניות שהועברו אליו על ידי המבוטחת לצורך הוכחת הוצאות התיקון בפועל, כפי שציין בחוות דעתו.

119. במסגרת סיכומיו טען הנתבע, כי אי הצגת החשבוניות - יש בה לפעול לחובתה של התובעת (עמ' 90 לפרוטוקול שורות 12-17).

120. אכן, רצוי כי שמאי, ככל מומחה אחר, יצרף לחוות דעתו את הבסיס העובדתי עלו הוא מסתמך, אלא שבנסיבות המקרה, אין במחדל האמור כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת או קביעה כי יש בכך משום קיפוח הנתבע.

121. ראשון וראשון, השמאי העיד כי הוצגו בפניו חשבוניות התומכות בכל הנזקים המפורטים בחוות דעתו (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-3), ועדות זו לא נסתרה.

122. שנית, בחוות הדעת צוין – ברחל בתך הקטנה – כי התיקונים בוצעו בפועל, וכי ההערכה בחוות הדעת היא בהתאם לחשבוניות והחשבונות שהוצגו בפני השמאי. גם טענה זו לא נסתרה.

123. בנוסף, אותו מסמך על בסיסו הוגשה חוות הדעת, בנוסח זהה לזה שהוגש במסגרת חוות הדעת ובטרם נערכה כחוות דעת לפי דיני הראיות, צורף כנספח לכתב התביעה.

ככל שהנתבע סבר שחשבוניות אלו הן רלוונטיות, והיה ברצונו לבחון אותן, לא הייתה כל מניעה לדרוש אותם במסגרת הליכים מקדמיים בתיק זה. ככל שהנתבע בחר שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

124. אוסיף כי, במסגרת חקירתו החוזרת התבקש השמאי לפרט אילו מסמכים מצויים בתיק התביעה שהיה מונח בפניו במועד מתן עדותו (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 23). הנתבע התנגד לשאלה, בין היתר, מאחר שהנושא לא עלה בחקירה הנגדית. לא התרתי את השאלה (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 23-28 ועמ' 20 לפרוטוקול שורות 13-14).

125. במסגרת סיכומי התובעת היא ניסתה להסביר את הסתירה הקיימת בין עדות השמאי לפיה, הרכיבים המסומנים בספרות 1, 3, 4 ו- 6,000 ₪ מתוך הרכיב המסומן בספרה 5, נכללים במסגרת ההצעה, לבין המצוין בחוות הדעת לפיה ערך ההצעה עמד על סך של 79,260 ₪. יצוין כי, הסתירה נובעת מכך, שערך סכימת הרכיבים האמורים הוא 91,005 ₪ ולא סכום ההצעה. כן הסבירה התובעת כי יכול שבפועל ערך התיקון היה גבוה מערך ההצעה כפי שקורה לעיתים והשמאי אישר את ההוצאות בפועל (עמ' 87 לפרוטוקול שורות 14-21).

126. לעמדת הנתבע, כפי שהיא מפורטת בסיכומיו, אין מקום להוסיף סכומי נזק נוספים מעבר להצעה (עמ' 92 לפרוטוקול שורות 3-15).

127. אכן, לכאורה היה ראוי שההצעה שניתנה תכלול את כלל רכיבי הנזק, אולם בהחלט יתכן שבפועל הנזקים היו גבוהים מערך ההצעה. השמאי אישר שהוצגו בפניו חשבוניות בגין הוצאות בפועל, מעבר לערך ההצעה, אותן מצא כנזק בר כיסוי ואני מקבלת את עמדתו (בכפוף לסייגים הקבועים בפסק הדין באשר לשאלת הכיסוי, שיפורטו להלן).

128. בהתחשב באמור, אני מעמידה את שיעור הנזק בגין הרכיבים המסומנים בספרות 1, 3, 4 וחלק מרכיב 5 על סך של 79,260 ₪, הוא סכום ההצעה.

129. עתה אני נדרשת לדון ברכיבים הנוספים להצעה.

130. באשר לרכיב המסומן בספרה 2 – אדני רכבת ("עדנות", כלשון חוות הדעת). במסגרת חקירתו הנגדית, העיד השמאי כי, בכימות שביצע לנזק בגין "חידוש צמחיה" הסתמך על ההצעה וכי "בהצעות המחיר יש פירוט מלא של כמות עצים, כמות עציצים, כמות אדנים וכו'" [עמ' 18 לפרוטוקול שורות 16-19 (ההדגשות אינן במקור- א.א.א)]. היינו, לפי עדות השמאי, ההצעה כוללת את רכיב ה"אדנים".

131. עדות זו סותרת את חוות דעת השמאי, לפיה יש להוסיף את רכיב אדני הרכבת להצעה שניתנה.

132. בנוסף, ספק אם רכיב זה, שהוא פריט עיצובי, לא נכלל בהצעה שניתנה על ידי מעצב גינות, שזהו תפקידו.

133. בהתחשב באמור, התובעת לא הרימה את הנטל בנוגע לרכיב נזק זה ולכן אין מקום לכלול אותו במסגרת הנזק בתובענה זו.

134. באשר לחלק מרכיב המסומן בספרה 5, אשר השמאי העיד שרק חלקו מפורט בהצעה- "עבודות כריתה וגיזום" (סך של 6,000 ₪ מתוך 13,513 ₪ המצוינים בחוות הדעת נכלל בהצעה), הרי שגם לנושא זה לא ניתן הסבר כנדרש באופן המרים את הנטל המוטל על התובעת להוכחת נזקיה.

135. השמאי העיד שחלק מהעבודות בוצעות מיידית כדי לאפשר טיפול, עוד לפני שהוא ביקר במקום, וזוהי הסיבה בגינה לא נכללו במסגרת ההצעה כל הסכומים שנדרשה הוצאתם עבור הוצאות כריתה וגיזום (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 4).

136. אין ביכולתי לקבל טענה זו. השריפה ארעה ביום 26.5.08 בשעות אחר הצהריים. השמאי הגיע לבית המבוטחת, יום למחרת, בשעות הצהריים. לא ברור אלו עבודות כריתה וגיזום בוצעו בפרק הזמן הזה, וניתן להניח כי המבוטחת המתינה עם ביצוע התיקונים עד אשר שמאי חברת הביטוח – היא התובעת – יגיע לבחון את הנזק.

137. אעיר כי, יכול שלו הייתה מוצגת בפני ההצעה, מסקנתי הייתה שונה. אולם, בהתחשב בעובדה כי ההצעה לא הוצגה בפני, בהתחשב בחוסר סבירות הטענה כמפורט לעיל ובהתחשב בכך שלא הוגשו בפני ראיות התומכות בעדות השמאי בנושא זה, אין מקום לקביעה שנגרם נזק בשיעור ההפרש שבין 13,513 ₪ ל-6,000 ש"ח.

138. באשר לרכיב מס' 6- "תיקוני צינור"- השמאי העיד כי במסגרת הרכיב המסומן בספרה 1 –"שיקום נזקי השריפה"- כלולה החלפת צנרת (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 14), על כן לא ברור מדוע רכיב נזק זה מופיע פעם נוספת בחוות הדעת. אין לכך הסבר בחוות הדעת והשמאי גם לא הסביר זאת בעדותו. מכאן שאין מקום לקביעה שנגרם נזק בשיעור המפורט בחוות הדעת.

139. באשר לרכיב המסומן בספרה 7- "חומרי חשמל ואינסטלציה"- אני מקבלת את הערכת השמאי לפיה היה צורך בעבודות חשמל ושרברבות, כמפורט ברכיב מס' 7 לחוות הדעת ובסכום המוערך בחוות הדעת. חוות הדעת, כמו גם עדות השמאי, לא נסתרו על ידי הנתבע, ויש להוסיף לערך הנזק סכום של 1,838 ש"ח.

140. באשר לרכיב המסומן בספרה 8- "פינוי גזם"- לא הוסבר ולא ברור מדוע פינוי הגזם לא נכלל במסגרת "עבודות כריתה וגיזום". לכאורה "עבודות כריתה וגיזום" (הרכיב המסומן בספרה 5) כוללות או צריכות לכלול, גם את פינוי הנזק ומדובר בכפילות. ההצעה, כאמור, לא הובאה בפני. משכך, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולכן אין מקום לקביעה שנגרם נזק בשיעור המפורט בחוות הדעת.

141. באשר לרכיב המסומן בספרה 9 – "הפרש צריכת מים"- בחוות הדעת ציין השמאי, שהוצגו בפניו חשבונות מים מהעבר, לצורך השוואה בין סכום הוצאות המים למי הכיבוי, שנלקחו מבית המבוטחת, לבין השימוש במים עובר לשריפה.

142. השמאי ציין, כי הסכום שצוין בחוות דעתו משקף את ההפרש שבין הערכים האמורים ועדותו לא נסתרה. על כן, אני מקבל את עדותו בנושא זה וקובעת כי יש להוסיף לערך הנזק סכום של 906 ש"ח.

143. סיכומו של ענין הוא, כי ערך הנזק בגין השריפה עומד ע"ס של 82,004 ₪, נכון ליום 3.9.08, הוא יום עריכת המסמך שצורף לחוות הדעת.

מהו הנזק המכוסה בפוליסה מכוחה הוגשה תביעת התחלוף?

144. מאחר שהתביעה בה עסקינן הינה תביעת תחלוף מכוח הוראת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, השאלה העומדת לפתחי כעת היא, האם כלל הנזקים המפורטים לעיל, מכוסים בפוליסת הביטוח שצורפה כנספח א' לתצהיר עו"ד קירשנבוים (ת/3) (להלן: "הפוליסה").

145. במסגרת סיכומי הנתבע נטענה טענה לפיה, מאחר שעו"ד קרשנבוים לא עבדה אצל התובעת במועדים הרלוונטיים לתובענה, הרי שבמישור הראייתי היא איננה יכולה להעיד על מה שנעשה אז; על השיקולים, הבדיקות, האישורים (עמ' 91 לפרוטוקול שורות 16-20). אין ביכולתי לקבל טענה זו.

146. עו"ד קירשנבוים העידה כי, קראה את תיק התביעה ולמדה אודות המפורט בתצהירה מהמסמכים המצויים בתיק (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 1-2).

147. עיון בתצהיר עו"ד קירשנבוים מלמדנו כי, היא מעידה על עצם קיומה של הפוליסה ועל תנאיה, בהתאם לנוסח הפוליסה המצורף לתצהירה; על המידע שהתקבל אצל התובעת באשר לעצם קרות האירוע; על קיומו של נזק כמפורט בחוות הדעת, המצורפת כנספח לתצהירה; ועל סכומי התשלומים שבוצעו על ידי התובעת, תוך צירוף תדפיס ממוחשב של הוראות התשלום של התובעת.

148. גם המבוטחת הצהירה בתצהירה (ת/2) כי זוהי הפוליסה שנערכה לה וכי שולמו לה הסכומים המפורטים באותו תדפיס תשלומים שצורף לתצהיר עו"ד קירשנבוים. עדות המבוטחת בנושא זה אינה בבחינת עדות שמיעה.

149. על כן, אפילו יש קושי ראייתי בעדות עו"ד קירשנבוים לעניין הפוליסה ותנאיה ולעניין התשלומים ששולמו על ידי התובעת, הרי שדי בתצהיר המבוטחת כדי להרים את הנטל הדרוש באשר לעובדות אלו- קרי תנאי הפוליסה והסכומים ששולמו על ידי התובעת למבוטחת.

150. חוות דעת השמאי עומדת בפני עצמה ועל כן אין צורך לדון במשקלה הראייתי של חוות הדעת כנספח לתצהיר עו"ד קירשנבוים. כמו כן, האירוע מתואר היטב על ידי המבוטחת בתצהירה (סעיף 4 ל-ת/2) ועל כן, אין חשיבות לשאלת קבילות העדות בנושא זה.

151. על כן, אין ביכולתי לקבל את טענות הנתבע לעניין זה.

152. טענה נוספת של הנתבע בסוגיה זו היא כי בחוות הדעת נכללים נזקים שאינם מכוסים בפוליסה (עמ' 91 לפרוטוקול שורות 24-25). לטענתו הפוליסה אינה מכסה כדים; אדנים ואביזרי נוי.

153. מנגד, טענה התובעת כי כלל רכיבי הנזק המפורטים בחוות הדעת, מכוסים במסגרת הפוליסה (עמ' 87 לפרוטוקול שורות 25-31).

154. התובעת מפנה לסעיף 1 (ד), בעמ' 8 לפוליסה, שכותרתו היא "ביטוח בריכה ומבנים אחרים וחצר של בתים פרטיים" וזוהי לשונו:

"אם הדירה המבוטחת מהווה בית פרטי... הביטוח לפי פרק זה מורחב כדי לכסות נזק מלא או חלקי לבריכת שחיה ולמבני עזר אחרים, שאינם צמודים לדירה, מערכת השקיה, עצים, שיחים, מדשאות וצמחים שנגרם על ידי אש...".

155. עיון בחוות הדעת (סעיף 6) מלמדנו כי לא מצוין בו רכיב נזק של "אביזרי נוי", כנטען על ידי הנתבע, אלא "אדנים" ו-"כדים" (כחלק מרכיב נזק רחב יותר המסומן בספרה 3). מאחר שלא מצאתי שיש מקום לקבוע פיצוי בתיק זה בגין רכיב ה"אדנים", אינני נדרשת לשאלת הכיסוי הביטוחי של הנזק בפוליסה.

156. באשר ל"כדים", אינני סבורה שהם מכוסים בפוליסה. כפי שעולה מחוות הדעת, שמאי התובעת קבע שאין מקום לפצות את המבוטחת בגין "כסאות", וכלשונו "בהעדר כיסוי לתכולה לא אושר בהמלצתנו פיצוי בגין כסאות גינה שניזוקו" (עמ' 4 לחוות הדעת).

157. הסעיף אליו מפנה התובעת בפוליסה- סעיף 1 (ד) בעמ' 8- נכלל במסגרת פרק המבנה ונוסחו אכן תואם את תכלית הכיסוי. ניתן לראות בפריטים המפורטים בו כחלק בלתי נפרד מהמבנה. לא כך באשר לכיסאות, ועל אותו המשקל, לא כך באשר ל"כדים". כדים הם חלק מתכולה, בדיוק כפי שכיסאות הם חלק מתכולה.

158. עתה השאלה העולה היא, מהו ערך הכדים שיש להפחית מתוך סך כל הנזק המפורט ברכיב הנזק המסומן בספרה 3 לחוות הדעת- "כדים+ מילוי+ צנרת+ הובלה ...27,030 ₪".

159. הנתבע בסיכומיו טען כי לא ברור מהם הכדים השווים 27,030 ₪ ומחוות הדעת עולה כי סכום זה מורכב ממספר רכיבי נזק. חלקם מכוסים בפוליסה וחלקם לא.

160. בחקירתו הנגדית של השמאי, העיד כי הצילומים שצולמו על ידו משקפים חלק גדול מאוד מהנזק (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 25). בתמונות המצורפות לחוות דעת השמאי ניתן להבחין ב-4 כדים, רגילים, המונחים באופן תדיר בגינות ואין בהם דבר מה מיוחד.

161. התובעת לא הציגה בפני את הערך הנטען של כל אחד מהנזקים המפורטים תחת הספרה 3- "כדים+ מילוי+ צנרת+ הובלה". ככל שהשמאי בחר שלא לצרף אסמכתאות לחוות דעת היה ראוי לפחות שבמסגרת חוות הדעת יפרט, ברחל ביתך הקטנה, ערך כל רכיב ורכיב, גם מקום שהם נכללים במסגרת ההצעה, אשר גם היא, כאמור, לא צורפה.

162. בהעדר פירוט כאמור, לא ניתן לומר שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את ערך הנזק בגין הרכיבים המכוסים בפוליסה.

163. יפה לעניין זה פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 153/04, רובינוביץ נגד רוזנבוים (פורסם בנבו) (06.02.2006), לפיה לא די בהוכחת קיומו של נזק, אלא יש להוכיח את שיעורו.

164. מקום שניתן להוכיח את שיעור הנזק, אין מקום לפסוק על דרך האומדנא [פסקה מס' 31 לע"א 8279/02, גולן נגד עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל (פורסם בנבו)].

165. התובעת כאמור, לא הוכיחה מה שיעור הנזק המכוסה מתוך סך כל הנזק המפורט תחת הספרה 3 ועל כן, לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחתו. משרכיב זה נכלל במסגרת ההצעה- יש להפחית מסכום ההצעה את הסך של 27,030 ₪.

166. בהתחשב באמור אני קובעת, כי הנזק המכוסה בפוליסה, אשר הוכח בפני, עומד על סך של 54,974 ₪, נכון ליום 3.9.08, הוא מועד עריכת דוח השמאי על בסיסו נערכה חוות הדעת.

האם יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת השמאי?

167. התובעת עותרת לחיוב הנתבע בסכום של 2,657 ₪ בגין שכר טרחת השמאי שמונה מטעמה.

168. לטענת הנתבע אין מקום לחייבו בתשלום הוצאה זו, שכן על פי ההלכה שכרו של השמאי אינו בר שיבוב מאחר שמדובר בהוצאה שהתובעת נדרשת להוציא לצורך בדיקת היקף הנזק הנטען, במסגרת מערכת היחסים שבינה לבין המבוטחת (עמ' 91 לפרוטוקול שורות 21-23).

169. אין ביכולתי לקבל את עמדת הנתבע.

170. אכן, התובעת נדרשה לשאת בשכר טרחת המומחה במסגרת בדיקת תביעת המבוטחת כנגדה לקבלת תגמולי ביטוח, אולם התובעת הגישה תביעת תחלוף מכוח זכאותה על פי הדין.

במסגרת תביעתה זו, נדרשת התובעת להוכיח נזקיה באמצעות חוות דעת מומחה ואין כל טעם המצדיק שלא לפסוק לטובתה את שיעור השכר בו נשאה, הגם שאותה חוות דעת שימשה את התובעת במסגרת מערכת היחסים עם המבוטחת [ע"א 2906/01, עיריית חיפה נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06), פורסם בנבו].

171. נוכח האמור, על הנתבע לשלם לתובעת את שיעור שכר טרחת השמאי בהתאם לתביעתה- סך של 2,657 ₪, נכון ליום 18.9.08, מועד התשלום.

סיכום:

172. בהתחשב במפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 38,482 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.9.08 ועד התשלום בפועל וכן סך של 1,860 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.9.08 ועד התשלום בפועל.

173. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך של 5,000 ₪. יובהר כי, בקביעת ההוצאות האמורות נלקח בחשבון כי, הנתבע חויב לשאת בעלות שכר טרחת השמאי כמצוין בפסק הדין וסכום ההוצאות הינו בנוסף לשכר טרחת השמאי.

174. כלל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.