נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד, בכך שכנטען נגדו בכתב האישום הוא קפץ ביום 19/7/09 מעבר לגדר בית ברחוב טבנקין בפתח תקוה ונכנס לחצר הבית ובמהלך פעולתו זו שבר חלק מן הגדר.

בני בדני שוטר קהילתי בפתח תקוה, מסר בבית המשפט כי אותו יום דווח לו במכשיר הקשר כי יש חשד לפריצה בבית פרטי ברחוב טבנקין. הדיווח היה כי נשמעו רעשים מתוך דירה שבעליה אינם נמצאים. השוטר היה לבוש מדים ועל אופנועו המשטרתי והגיע למקום במהרה.

הוא הבחין כי לבית גדר אשר חלקה מאבן וחלקה מפרספקס וכי החלק השמאלי שלה העשוי מפרספקס - שבור.

לבית המשפט הוצגו תמונות של הגדר והנזק שנגרם לה (ת/2) והעד אישר כי אכן בכך המדובר.

העד המשיך ותאר כי שער הבית לא נפתח והיה נעול ומשהציץ מבעד לחריצי הגדר לא הבחין בדבר. הוא המשיך בהליכתו בצד הגדר ובצד ימין הבחין בשתי דמויות בורחות מתוך החצר ונמלטות לכיוון החלק האחורי של הבית, כאשר בצידו השני של הבית יש קיר אבן ומעליו גדר רשת. הוא ציין כי הבחין בנאשם עליו הצביע ואותו זיהה אז על פי הבגדים שלבש, שכן את פניו לא זיהה אז בוודאות, במנוסה. הוא ציין כי הנאשם לבש אותו יום חולצה בצבע תכלת ומכנסיים בהירים ואישר כי כך הוא נראה כפי שצולם לאחר מכן אותו יום במשטרה ( ת/1).

הוא הבחין בנאשם מגבו והבחור השני הקדים אותו במנוסתו. משהבחין כי הם נמלטים חזר לאופנועו ושב לדלוק אחריהם לכיוון אליו נמלטו ואז הבחין בשניים רצים לעבר רכב חונה ומשביקשו לפתוח את הרכב, חסם את דרכם על מנת שלא יימלטו וצעק לעברם כי הם עצורים. משהגיע אליהם, כך ציין, השניים התנשפו והזיעו מאוד, בגדיהם היו רטובים מהריצה וניכר היה עליהם כי הם מבוהלים מאוד. משהודע להם כי הם עצורים הבחור האחר נמלט מן המקום וכיוון שהיה לבדו במקום נאלץ להסתפק במעצרו של הנאשם בלבד. הנאשם לא התנגד למעצרו וטען בפניו כי לא עשה דבר.

עוד ציין עד זה כי משהציץ אל הבית הבחין כי סורגי חלון צדדי נשברו וכי הבית היה הפוך והדבר מעיד כי נעשתה פריצה אל הבית. עם זאת אישר כי לא הבחין בשניים עוזבים את הדירה עצמה.

בחקירה הנגדית ציין העד כי פרט באופן מלא יותר את לבושו של הנאשם מאשר את פרטיו של האחר, כיוון שהבחין בו היטב והאחר נמלט לפניו, בעוד שהנאשם הסתיר אותו. אולם משעצר את שניהם ברחוב לאחר מכן, הבחין בשניהם היטב.

העד אישר כי היה אובדן קשר עין מסויים עם הנמלטים אך ציין כי מדובר היה במספר שניות. הוא הבחין בהם נמלטים מעל גדר האבן שעליה הרשת, במקביל הוא חזר אל אופנועו ולאחר מספר שניות הבחין בהם ליד הרכב אותו ניסו לפתוח.

משהטיחה בו ב"כ הנאשם כי יתכן ואלה שנמלטו, לא המשיכו בבריחתם אלא שבו לחצר, שלל אפשרות זו וציין כי הדברים היו כפי שסיפר אותם.

למרות שאלות חוזרות ונשנות של ב"כ הנאשם עמד העד על כך כי הוא הסתכל בחצר מבעד למקומות שונים בגדרו הבחין בחשודים נעים בגדר וכן יוצאים אל מעבר לגדר בצד האחר של הבית. הוא שלל את הטענות שהציגה כי הבית הסתיר לו את הצפיה בהם עוברים לצד האחר וכיו"ב ועמד על כך כי הדברים ארעו כפי שתאר אותם וכי כך צפה בהם. הוא הדגיש כי לא ראה אותם יוצאים מחלון הבית אך ראה אותם מסתובבים בחצר וכי היה לו קשר עין עימם מרגע זה ועד רגע הגיעם אל הגדר בצידו האחורי של הבית.

העד אישר כי משנעצר הנאשם לא נתפס על גופו דבר.

ב"כ הנאשם ביקשה להגיש את דו"ח המעצר שערך העד ובו ציין כי הנאשם נראה נמלט מחצר בית שבו ארעה התפרצות לדירה וכן נרשמה תגובתו של הנאשם: "על מה אתה עוצר אותי?" (נ/2)

הוגש בהסכמה דו"ח פעולה שערך השוטר שניר משריקי ולפיו לאחר קבלת הודעה מהשוטר בני בדני יצאו צוותים לדלוק אחר החשוד השני, על פי התיאור שמסר בני בדני וכן תאר פרטי חיפוש שערך על גופו של הנאשם. (ת/6).

עוד הוגשה בהסכמה הודעתו של אבינועם פירסט (ת/4) שהינו שכנם של משפחת בלק המתגוררת בבית הרלבנטי לכתב האישום. העד סיפר בהודעתו כי כחודש קודם לכן, טסה בעלת הבית ללונדון וביקשה ממנו להשגיח על הבית ולהשקות את העציצים ואף השאירה לו לצורך כך את מפתחו הבית. הוא סיפר כי מדי יום הוא נכנס אל הבית לבדוק כי הכל כשורה וכי גם במועד הרלבנטי נכנס בשעות הבוקר לעשות כן ולא כגילה כל דבר חריג לרבות החלון שהיה שלם . בשעות אחה"צ נכנס אל החצר ולא הבחין בדבר. הוא ציין כי לא שמע דבר בשעת הפריצה וכי השלב בגדר אשר נשבר הוא מצידה האחר של החצר אשר גובל עם שכניהם האחרים של בעלי הבית ולא בצידו של ביתו שלו.

כן הוגשה הודעתה של רונית לינקובסקי – בלק (ת/5) בתם של בעלי הבית אשר מסרה כי השכן אבינועם התקשר אליה על מנת לדווח לה כי בית אמה נפרץ ומשהגיעה למקום הבחינה כי הסורג של חלון חדר השינה נעקר מהקיר וכי החלון נפרץ . הבית כולו הפוך ותכולת הארונות הוצאה החוצה והיא אינה יכולה למסור האם נלקח דבר מה אם לאו.

העדה ציינה כי לא הבחינה כי שלב בגדר שבור כיוון שלא הסתכלה על הגדר כלל ועיקר.

הוגשה הודעתו של הנאשם (ת/3) בה מסר כי מקור החשדות נגדו בטעות וכי אותו יום ניגש לרכבו ואזי ניגש אליו שוטר במדים ובאותו רגע ממש עבר בסמוך בחור נוסף שגם הוא נקרא אל השוטר ואזי נמלט אותו בחור מן המקום ואין הוא יודע מדוע. הנאשם שהינו תושב לוד והכריז על עצמו כמי שעוסק בשיפוצים, נשאל מה עשה אותו יום בפתח תקוה וסיפר כי הוא מעוניין לרכוש רכב מסוג מזדה 323 "ואני סתם במקרה הגעתי לרחוב כי אני נוסע ומחפש רכב כזה לקניה ובאמת באותו רחוב שתפסו אותי היה כה רכב למכירה ואני התעניינתי בו ויצאתי להסתכל עליו ואז פנה אלי השוטר ועצר אותי".

משהקשה עליו החוקר ושאל האם זו דרכו לחפש אחר רכב מסוג מסויים – להסתובב ברחובות צדדים של ערים באזרו המרכז, השיב הנאשם בשאלה משלו והתריס שאין על כך כל איסור ועוד הוסיף כי אינו נעזר במודעות בעיתון או באינטרנט כיוון ששם כולם סוחרים והוא מחפש לרכוש רכב מאדם פרטי.

הנאשם הכחיש כי נכנס לחצר הבית נשוא כתב האישום וטען כי אם השוטר טוען אחרת ככל הנראה טעה השוטר בזיהוי. ועוד טען כי טעה השוטר בקובעו כי הוא הגיע אליו כאשר הוא מזיע ומתנשף.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי הגיע לאזור על מנת לחפש אחר רכב עבור בת זוגו שחיה עימו ובעת שמצא כזה ועמד לחייג למספר שהיה רשום, הגיע השוטר וקרא לבחור נוסף שעבר במקום, אלא שהלה נמלט. הוא ציין כי אינו יודע מיהו אותו בחור ואינו מכיר אותו.

הנאשם ציין כי ביקר במקום האירוע יחד עם סניגוריתו ובמקום גדר גבוהה ועצים ולא ניתן היה לצפות באנשים כפי שציין העד השוטר ועל כן לטעמו קיימת טעות בזיהוי.

חרף טענתו זו, הוא ציין כי אכן "שן" אחת של הגדר שבורה, כפי שהודגם בבית המשפט וממקום זה ניתן לצפות בחצר וניתן אף להבחין בגדר האחורית, אלא שהיא גבוהה ולא ניתן לקפוץ אל מעבר לה.

הוא אישר כי יתכן והגיע אל השוטר כשהוא מזיע כיוון שהיה אותו יום יום קיץ חם והוא נוטה להזעה ועם זאת הכחיש כי הגיע אליו כאשר הוא מתנשף.

בחקירה הנגדית חזר הנאשם על עמדתו כי זו היתה דרכו לחפש אחר רכב אותו ביקש לרכוש ומשנשאל מדוע בחר דווקא בפתח תקוה באם הוא תושב לוד, ציין כי מדובר בשכנות וכי לא בחר ברמלה או בתל אביב כי שם ישנם סוחרים רבים.

בחקירה הנגדית ציין הנאשם כי לא הזיע כלל ועיקר משהגיע אל השוטר ועל כן הטיח בו התובע כי הנה אך בחקירתו הראשית ציין כי מדובר היה ביום חם וכי הוא סובל מהזעת יתר. הנאשם השיב לענין זה תשובה מפותלת וסוף דבר לא לענין.

הנאשם עמד על טענתו כי לא ניתן היה לצפות אל החצר ואל חלקה האחורי כפי שהעיד השוטר וכי על כל פנים השוטר טעה בזיהוי.

זו מול זו עומדות גרסאותיהם של הנאשם ושל השוטר בני בדני.

מצאתי להאמין לגרסתו של השוטר בדני, אשר לא הפריז בעדותו לא העצים בה. הוא לא ניסה להתחמק מקטעים אשר הקשו עליו ולא כיחד כי היה אף קטע בו איבד קשר עין עם הנמלטים וכן לא כיחד כי לא ראה את פניהם אלא ראה אותם מגבם וזיהה את בגדיהם.

עדותו היתה סדורה, קוהרנטית ונחושה. הוא עמד על כך כי בוודאות הבחין בחשודים מצויים בחצר הבית וקופצים מעבר לגדר בחלקו האחר של הבית ולאחר מכן זיהה אחד מהנמלטים בוודאות בסמוך לרכב. העד אף הסביר הכיצד הבחין בחשודים וכיצד תחילה לא ראה דבר וכי ממקום מסויים אחר הבחין במעשיהם.

עדותו של בדני ותאורו את מצב החצר והבית קיבלו תימוכין מהודעתה של רונית בלק, בתה של בעלת הבית, אשר אישרה את דבר הסורג השבור ממנו נפרץ הבית, כפי שתאר אותו אף בדני.

נכון, כטענת ב"כ הנאשם כי בדני לא תפס על גופו של הנאשם דבר וכי לא נמצאו כל ראיות חפציות לקשור את הנאשם למעשים, אך אין בכך דבר וחצי דבר כדי לסתור את גרסתו של בדני באשר לכך שהבחין בנאשם בחצר הבית הרלבנטי.

על כן נתתי אמון בעדותו של בדני.

לא נתתי אמון בעדותו של הנאשם.

כבר מהודעתו במשטרה עלו תמיהות, אשר אך עלו והתגברו במהלך עדותו בבית המשפט.

הנאשם שהינו תושב לוד הסתבך עד מאוד בהסבריו באשר למעשיו אותו יום בפתח תקוה. הוא סיפר על רצונו לרכוש רכב מסוג מסויים דווקא ועל חיפושיו אחר רכב זה בעיר פתח תקווה, רחוב אחר רחוב. בבית המשפט אף הוסיף לגרסתו, לאחר שהוברר כי הוא עצמו רכש קודם לכן רכב אחר כי את הרכב חיפש עבור חברתו.

עוד היו הסבריו מתפתלים ומתחמקים מדוע הגיע דווקא לפתח תקוה ולא לעיר מגוריו שלו או לעיר סמוכה אחרת.

קיבלתי כאמור, את עדותו של בדני ובכלל זה את תאורו הכיצד מצא את הנאשם כאשר עצר אותו, דהיינו, מזיע, מתנשף ומבוהל.

ברי כי תיאור זה אינו תואם את גרסתו של הנאשם באשר למעשיו אותה עת. גם הסבריו באשר לכך לקו בתשובות מתחמקות ואף משתנות, החל מכך שמדובר היה ביום חם והוא נוטה להזעה מוגברת וכלה בהכחשה מוחלטת של תיאור זה.

משאלה ממצאי, הרי שאני קובעת כי בתאריך 19/7/09 נראה הנאשם יחד עם אחר, בחצר בית ברחוב טבנקין בפתח תקוה. מדובר בבית מגודר מכל צידיו אשר השער שלו היה נעול. כן נראו הנאשם והאחר קופצים מעבר לגדר בחלק האחורי של הבית ונמלטים מן החצר.

ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה כי לא הוכח כי הנאשם אכן הסיג גבול בפעולתו זו שכן בעלת הבית לא נכחה במקום כלל ועיקר ואף לא הובאה לעדות מטעמה של התביעה, בעוד שהעדים מטעמה של התביעה אינם בעלי הבית.

הבית, כפי שציינתי לעיל, הינו בית המגודר מכל צידיו בגדרות גבוהות. שער הבית היה נעול ומשמע הדבר כי רק ברי רשות יכולים היו לבוא בשערו של הבית, לחצר הבית ובוודאי אל הבית פנימה.

ועוד נמצא בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט כי הנה היה צורך בקפיצה מעל גדרות על מנת להיכנס ולצאת ממתחם הבית.

נכון שבעלת הבית עצמה לא נכחה במקום ואף לא הובאה לעדות, אך אין בכך כל נפקה מינא. הוכח בהודעות אשר הוגשו בהסכמה מיהי בעלת הבית וכי היא הותירה מפתחות הבית לשכנה ולבתה, דהיינו היא התירה כניסה למי שבחרה לעשות כן ולא התירה כניסה לכולי עלמא.

כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון כי אין כל חשיבות לנוכחותו או העדרו של בעל הבית או המחזיק בנכס, לענין כניסה לנכס והסגת גבול .

ראה לענין זה – ע.פ. 807/99 עזיזיאן נ. מ"י.

ועוד טענה ב"כ הנאשם כי לא הוכח בענייננו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה, דהיינו כי הנאשם נכנס אל הנכס: "כדי להפחיד מחזיק בנכס, להקניטו או לעבור עבירה".

אף לענין זה נקבע בפרשת עזיזיאן הנזכרת לעיל כי אין כל חשיבות להעדרו של בעל הנכס אותה עת מן הנכס והאם הופחד, או הוקנט אותה עת, ודי אם היה בכניסה לנכס כדי להקניטו לאחר מכן, בעת שיודע לו על כך.

כפי שציינתי לעיל, בעלת הבית התירה את הכניסה לנכס אך לברי רשות ואף מינתה את שכנה להיכנס אל הנכס ולבדוק כי הכל בו כשורה, דהיינו היא הביעה בכך את דאגתה לנכס ומכללא את אי רצונה כי ייעשו בו דברים שלא על פי רצונה ומאחר שהבית נותר מגודר, סגור ונעול, הרי שלא ייכנס אליו זר שאינו בר רשות. ומכאן שכל הנכנס אל המתחם ואפילו לא הוכח כי עשה כן על מנת לבצע עבירה, הרי שהיה בכך לפעול בניגוד לרצונה ולפיכך "להקניטה" כקבוע בפרשת עזיזיאן.

על כן, יורשע הנאשם בעבירה של הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בנוסף הואשם הנאשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד בשל השבר שנמצא בגדר הבית.

אין חולק כי בגדר נמצא שבר שאף תועד בתמונות, והגם שרובץ חשד כבד לפתחם של אלה אשר נכנסו אל הבית מבעד לגדרות הבית כי נאלצו לעשות כן בקפיצה מעל הגדר ועקב כך גרמו לשבר זה, הרי שאין הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה זו וזו בלבד ועל כן מחמת הספק יזוכה הנאשם מעבירה זו.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג , 26 מאי 2013, במעמד הצדדים