התובע הגיש תביעתו המקורית לבית הדין ביום 14.12.2009 ותביעתו המתוקנת ביום 4.7.2011.

נציין כבר עתה, כי תביעת התובע אינה ברורה לבית הדין חלוטין, שכן התובע אינו מסביר בצורה מוסדרת מהם הסעדים אותם הוא מבקש, אלא הסעדים המבוקשים נשזרו ביחד עם הטענות העובדתיות והמשפטיות בכתב התביעה. גם במסגרת הדיון בפנינו, לא היה ברור לגמרי מה הם הסעדים המבוקשים על ידי התובע, והתובע ובא כוחו שינו עמדתם בענין זה מעת לעת.

נציין כי בכתב התביעה, מעל כותרת "כתב תביעה מתוקן" נרשם "תביעה לתשלום מלוא גמלאות נכות כללית, תלויים, שר"מ, ניידות ולאכיפת הסדר לתשלום חוב".

כפי שיפורט להלן, לתובע מספר חובות למל"ל וגם ענין זה תרם לחוסר הסדר בתביעתו, שכן היה עלינו לבדוק תחילה אילו חובות קיימים לתובע, סכומם, לאילו תקופות מיוחסים החובות והאם הנתבע פעל כדין כאשר שלל את גמלת התובע לנכות כללית עקב החובות (או כפי שיתברר להלן – עקב החוב בהתייחס לאי תשלום דמי ביטוח).

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה

1. כפי שפירטנו לעיל, התובע לא ציין בצורה מסודרת וברורה מהם הסעדים שאותם ביקש ועל כן, ניסנו ללקט מכתב התביעה את הסעדים המבוקשים. להלן, ציטוט של הסעיפים הרלוונטיים (למיטב הבנתנו) מכתב התביעה המתוקן של התובע המתייחסים לסעדים הדרושים.

"14. לעניין הנ"ל יטען התובע כי מגיע לו תשלום בגין גמלת נכות כללית החל מהחודש הראשון בו נקלע לאי כושר, קרי – 3/08. בנוסף, יטען התובע כי פרשנות ראויה ונכונה של סעיף 366(א)(3) לחוק אינו שולל זכאות לגמלת נכות ו/או זכאות לתשלום גמלת נכות. לכל היתר ייזקף על חשבון חוב דמי ביטוח בלבד.

18. התובע מבקש לממש את זכותו לקבלת כספי גמלת הנכות הכללית החל מחודש 3/2008 ואילך. מבקש לאכוף את ההסכם הראשון מיום 29.6.2008, לחילופין את ההסכם השני שמיום 21.1.2009, וכאמור לעיל.

20. התובע טוען כי לעניין חוב מזונות מדובר בחוב ישן משנת 1992 לגביו לא ידע כי הנתבע פועל לגבייתו במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-00508-92-3. מיד לכשנודע לו הדבר מעיון בתעודת עובד ציבור שהוגשה במסגרת תגובת המשיב לבקשה לצו מניעה, פעל התובע להשגת הסדר לתשלום החוב במסגרת ההוצאה לפועל ומאז הינו מקיים את ההסדר ומשלם באופן קבוע סך של 100 ₪ לתיק ההוצל"פ.

21. התובע טוען כי לא ניתן לגבות הן באמצעות הסדר החוב כאן והן באמצעות ההסדר בהוצאה לפועל. התובע טוען כי גביית חוב מזונות תבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל וכך אכן נעשה כבר משנת 1992 ואילך במסגרת תיק ההוצל"פ. משכך, טוען התובע כי יש להשיב לו כל סכום שניטל ממנו ונזקף לטובת חוב מזונות. קל וחומר אם ניטלו סכומים מקצבת הניידות המוגנת וכפי שיפורט בסעיף 24 להלן.

24. בנוסף, טוען התובע כי על פי הצהרת הנתבע לפרוטוקול מיום 10.11.2010 ועל פי ההחלטה מאותו היום, נמצא כי התובע היה זכאי לתשלום קצבת ניידות רטרואקטיבית החל מחודש 12/2009 וכי במועד הדיון הנ"ל היה זכאי לסך של 14,660 ₪ אשר קוזז לטובת חוב. התובע יטען כי יש להשיב לו כל סכום שניטל מקצבת הניידות שלו לאור האמור בסעיף 366(ב)(1) לחוק, לפיו הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על הטבות לפי סעיף 9 לחוק (סעיף 200 לשעבר). כידוע קצבת ניידות הנה הטבה סוציאלית על פי הסכם כאמור בסעיף 9 לחוק ותכליתה לשמש תחליף לרגליו של מי שאינו בעל כושר ניידות. על כן, לא ניתן לפגוע בקצבת ניידות ולא ניתן לקזז ממנה לטובת חוב, אך לא חוב דמי ביטוח לפי סעיף 366(א) לחוק.

26. התובע מבקש מבית הדין הנכבד להורות לנתבע להגיש תעודת עובד ציבור בה יפרט את הסכומים להם זכאי התובע על פי מועדיהם, יפרט את סכומי החובות הנטענים על פי מועדי היווצרותם וכן יפרט את סכומי התשלומים והניכויים שבוצעו בפועל, על פי מועדיהם.

27. לחילופין להורות לנתבע לפעול בהתאם לסעיף 368(א) לחוק ולקיים את ההסכמים לפריסת החוב שמיום 29.06.2008 ו/או מיום 21.1.2009, הסכמים אשר התובע עמד בהם ואילו הנתבע ביטלם בלא עילה מוצדקת.

28. לאור האמור לעיל, יתבקש בית הדין לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לקיים את ההסכם הראשון מיום 29.6.2008, לחילופין – הסכם שני מיום 21.1.2009. להורות לנתבע לזכות את התובע בקצבת נכות מהחודש הראשון בו נקלע לאי כושר, קרי – 3/2008. להורות לנתבע להשיב לתובע כל סכום שניטל ממנו ונזקף לטובת חוב מזונות. להורות לנתבע להשיב לתובע כל סכום שקוזז מאיזו גמלה שלו ואשר הועבר לטובת חוב במחלקת מעבידים. להורות לנתבע להשיב לתובע כל סכום שניטל מקצבת הניידות לקיזוז חוב כלשהו".

1. מן האמור לעיל – למיטב הבנתנו – תביעה זו מתייחסת ל-3 תחומים. גמלת נכות כללית, כאשר התובע טוען כי הוא זכאי לגמלה ממרץ 2008; חוב מזונות – כאשר התובע דורש שהנתבע לא יגבה ממנו כספים בגין חוב המזונות (מעבר למה שנגבה על ידי הוצאה לפועל); וקצבת ניידות – כאשר התובע מבקש לקבל החזר בגין קצבות ניידות אשר קוזזו כנגד חובותיו למל"ל.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

1. התובע יליד 1954, אב ל – 5. התובע חלה בחודש 3/2008 במחלה קשה. לגרסת התובע - המל"ל הכיר בו כנכה 89% והוא זכאי ל-4 סוגי קצבאות לצמיתות – נכות כללית, נכות שיקומית, שר"מ וניידות.

נציין, כי על פי כתב ההגנה - התובע זכאי לקצבת נכות כללית מתאריך 12.6.2008 ולקצבת שירותים מיוחדים מתאריך 1.1.2009. אולם, מאחר ולתובע היה קיים חוב עקב אי תשלום דמי ביטוח העולה על 36 חודשים, הרי שבהתאם לסעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק") שלל הנתבע את זכאות התובע לקצבת נכות בגין התקופה שמ-6/2008 ועד 12/2008 – המועד שבו הגיעו הצדדים להסדר תשלומים.

חובות התובע למל"ל:

1. לתובע חובות ל-3 מחלוקות שונות בנתבע:-

לתובע חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח. יצויין כבר עתה, כי עיקרו של תיק זה מתייחס לחוב זה והסדרי התשלומים עליהם חתם התובע, אשר יפורט לגביהם בהרחבה להלן, כולם מתייחסים לחובו בגין אי תשלום דמי ביטוח.

בנוסף – לתובע קיים חוב בגין אי תשלום דמי מזונות לגביו נפרט בהמשך וכן חוב בגין אי תשלום חבות מעבידים עבור עובדת שהתובע העסיק.

החוב באין אי תשלום דמי מזונות

1. בהתאם למפורט בכתב ההגנה - לתובע חוב בגין אי תשלום דמי מזונות אשר נובע מכך שהנתבע שילם לגרושתו של התובע דמי מזונות בתקופה שבין 1.1.1992 ועד 30.4.1996.
2. בכתב ההגנה ובתעודת עובד הציבור אשר הוגשה מטעם המל"ל ביום 18.8.2010 נרשם, כי מתוך חוב של 92,969 ₪, שילם התובע 16,141 ₪ ועל כן נותר עם חוב בסך 76,828 ₪. בתעודת עובד ציבור העדכנית ביותר שנתנה הגב' יעל עזרא מטעם הנתבע ביום 6.12.12 נרשם, כי חובו של התובע בגין חוב המזונות נכון לדצמבר 2012 עומד על 58,919 ש"ח.
3. בדיון שהתקיים ביום 15.6.2011 הודה ב"כ התובע כי אין מחלוקת שהתובע לא שילם מזונות לגרושתו בין השנים 1992 ועד 1996 וכי יש לו חוב בגין כך ואולם לגרסת ב"כ התובע, המל"ל פנה להוצאה לפועל והתובע הגיע להסכמה לעניין גביית החוב במסגרת ההוצל"פ ועל כן לא ניתן לגבות חוב זה פעמיים.

נציין, כי טענה זו של ב"כ התובע התבררה כלא מדויקת, שכן– התובע שילם תשלום אחד בלבד בגין חוב זה, וזאת ב- 3.2009 באמצעות הוצל"פ ירושלים.

1. איננו מקבלים את טענת התובע כי "התובע הגיע להסכמה לענין גביית החוב עם ההוצל"פ ולא ניתן לגבות החוב פעמיים". הגם אם התובע הגיע להסכמה עם ההוצל"פ, הרי שהוא לא עמד בהסכם זה, והחוב לא נגבה ולא שולם. התובע מנסה לאחוז בחבל בשתי קצותיו – לא לשלם את חובותיו מצד אחד ולהסתמך על הסכמים שהוא אינו מקיים מן הצד השני. אין באפשרות בית הדין לאפשר לתובע לפעול בדרך זו. לא רק שהתובע לא "שילם פעמיים" את חובו בגין אי תשלום דמי מזונות, הרי שהוא אפילו לא שילם את החוב פעם אחת – וטענותיו בענין זה הן עזות מצח, בלשון המעטה.
2. בכל מקרה נציין, כי לא מצאנו שגביית החובות על ידי המוסד לענין חוב המזונות נעשו בניגוד לס' 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972 (להלן: חוק המזונות), או שהנתבע פעל שלא כדין בענין זה.
3. נציין עוד, כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 13.2.2013 התרשמנו, כי קיים פתרון פרקטי לבעיית חוב המזונות, אשר מונע גביית כפל תשלום מן התובע או גביית כספים מעבר לכספים אשר שולמו על ידי המל"ל לגרושתו של התובע.

על קצה המזלג יצויין, כי מאחר והתובע וגרושתו (לה שולמו דמי המזונות בתקופה הרלוונטית) חזרו להתגורר יחדיו והינם ידועים בציבור, הרי שהגרושה יכולה לפנות למל"ל על מנת לשנות את סוג הגבייה שהיא ביקשה מהמל"ל בתקופה הרלוונטית. ^[1]

1. בכל מקרה, איננו מקבלים את טענות התובע בכל המתייחס לגביית חוב המזונות ואנו קובעים כי הנתבע פעל בהתאם להוראות חוק המזונות בכל הקשור לגביית חוב זה ועל כן, דין תביעתו של התובע בכל המתייחס לחובותיו בגין אי תשלום דמי מזונות – להדחות.

החוב בגין אי תשלום דמי ביטוח

הסדר תשלומים ראשון:

1. כפי שפורט לעיל, לתובע קיים חוב למל"ל בגין כך שהוא לא שילם דמי ביטוח במהלך תקופה שהחלה בשנת 1995 והסתיימה בשנת 2008 (עת פנה לקבל קצבת נכות).
2. ב-29.6.2008, לאור מחלתו והרצון לקבל גמלת נכות, התובע פנה לנתבע על מנת להגיע להסדר תשלומים בגין חוב זה. הצדדים הגיעו להסדר לפרישת תשלומים, כך שהיה על התובע לשלם 60 תשלומים חודשים בסך 380 ₪ כל תשלום. לאחר שהצדדים הגיעו להסדר זה, התובע שילם תשלום בודד אחד בסך 380 ₪ ולאחר מכן לא שילם את יתר התשלומים.
3. גרסתו הראשונה של התובע לענין הסדר התשלומים אליו הגיע עם הנתבע היתה, כי ההסדר כלל הסכמה מצד הנתבע שהתובע ישלם את התשלום הראשון בלבד, ויתר התשלומים יקוזזו בהחזר חודשי מקצבת הנכות השוטפת שיקבל התובע. הנתבע שלל גרסה זו מכל וכל, ואף הסביר, כי גירסה זו אינה סבירה, שכן ביוני 2008 התובע עדיין לא הגיש בקשה לקביעת נכות כללית, ומן הסתם, לא נקבעה לו נכות והוא לא היה זכאי לקצבה, ועל כן – לא יתכן כי ניתנה הסכמה לקיזוז סכומים מקצבה וירטואלית.
4. בדיון שהתקיים ביום 29.2.2012 הבהיר התובע לפרוטוקול כדלקמן:-

"אני דיברתי עם פקיד ששמו אילן יעקובאי. הוא סיכם איתי שאני אשלם רק תשלום ראשון ויתר התשלומים יקוזזו מהקצבה שאני אמור לקבל מהנכות הכללית. קיבלתי טלפון מהמל"ל אחרי פרק זמן למה אני לא משלם והסברתי שסוכם שזה יקוזז מהנכות הכללית שאני מקבל ונאמר לי שההסכם שלי מבוטל ושאגיע לביטוח לאומי.

כפי שפורט לעיל, זו היתה גירסתו הראשונה של התובע. ככל שהזמן חלף, כך השתנתה גרסה זו.

1. בדיון שהתקיים ביום 29.10.2012, בעת חקירתו הנגדית, העיד התובע בהתחלה (עמ' 19), כי אילן יעקובאי "לא מקשיב ולא שומע" וכי לא רצה לדבר איתו עד שהוא לא יוכיח כי הוא יביא כסף.
2. לאחר מכן, בהמשך חקירתו, כאשר בית הדין ניסה למקד את התובע לעניין הסדר התשלומים הראשון, הסביר התובע כדלקמן:

"ש. יכול להיות שלא הבנתם אותם, שבעצם מה שנאמר לך, זה שאתה תשלם עד שתתחיל לקבל קצבה וכשתתחיל לקבל קצבה אז יקזזו את הכספים מהקצבה?

ת. אצל אילן לא נאמר כלום, הוא אמר שאגיש בקשה ל-60 תשלומים ושקודם כל אביא כסף ושזה בכלל לא הוא אחראי, אלא מי שאחראי זה הוועדה בירושלים, ושאני לא אוכל לגשת לוועדות רפואיות עד שאני לא אשלם כסף.

היה לי ויכוח איתו.

הוא כתב מכתב, נתן לי שובר של 380 ₪ ואני אמרתי לו שלי אין כסף. מצב בריאותי לא טוב. חזרתי על הסיפור האמיתי שיש לי 2 חיילים ושהם יקזזו לי את זה מהנכות הכללית.

הוא ענה שזה לא הוא ויש וועדה בירושלים.

אילן אמר שהוא מאשר לקיזוז אך החתימה האחרונה היא בירושלים, אבל זה שקר, עובדה שאולגה אישרה במקום".

1. צא ולמד, כי בסופו של דבר התברר, כי גרסתו הראשונה של התובע היתה פרי דמיונו בלבד, והתברר כי המציאות היתה כפי שנטען בגרסת הנתבע. דהיינו - לא הוסכם ביוני 2008 שחובו של התובע למל"ל יקוזז מן הקצבה העתידית לה יהיה זכאי, וכי כבר באותו מועד נמסר לתובע, כי עליו לפנות בבקשה לפריסת החוב לתשלומים למשרד הראשי של הנתבע בירושלים.
2. נציין, כי בסיכומי התובע חוזר ב"כ התובע על גירסתו הראשונה של התובע ומתעלם מעדותו של התובע ביום 29.10.2012 כפי שפורטה לעיל.
3. בכל מקרה, אנו קובעים, כי התובע לא פעל בהתאם להסדר התשלומים הראשון אליו הגיע עם הנתבע, וכי הוא שילם רק את התשלום הראשון, וזאת על אף שהיה אמור לשלם מידי חודש תשלום בסך 380 ₪. אשר על כן, צדק הנתבע, בעת שביטל הסדר תשלומים זה, כפי שיפורט בהמשך.

התביעה לקצבת נכות כללית

1. ב – 16.7.2008 (לאחר שהתובע הגיע להסדר התשלומים הראשון עם הנתבע ולפני שהנתבע ביטל הסדר זה עקב אי ביצוע התשלומים על ידי התובע) הגיש התובע תביעה לנתבע לקצבת נכות כללית.
2. בהתאם למידע שהומצא לבית הדין, וועדה רפואית דנה בתביעת התובע לנכות כללית ביום 25.11.2008 (התובע ערער בהמשך על קביעת וועדה זו) וועדת אי כושר דנה בתביעתו ביום 5.2.2009. וועדות אלו קבעו, כי לתובע נכות כללית מיום 14.3.2008.

הסדר תשלומים שני:

1. בהתאם לגרסת התובע בסיכומיו, ביום 19.1.2009 הודיע הנתבע לתובע כי הסדר החוב עימו מיוני 2008 בוטל, וזאת מאחר והתובע לא עמד בהסדר ושילם את התשלום הראשון בלבד וחדל לשלם לאחר מכן.
2. ביום 21.1.2009 ערך התובע הסדר תשלומים חדש עם הנתבע.

בהתאם להסדר תשלומים זה, שילם התובע ביום 21.1.2009 - 1,000 ₪, כאשר

מאז אותו מועד - מקבל התובע גמלת קצבת נכות כללית וגם קצבת שר"מ, וחובו למל"ל בגין אי תשלום דמי ביטוח מקוזז מקצבת הנכות הכללית.

1. לגרסת התובע בסיכומיו, ביום 5.2.2009 הוכר התובע כזכאי לתשלום קצבת נכות רטרואקטיבית מחודש 6/2008.
2. במסגרת הדיון ניסה בית הדין להבין את ההבדל בין הסדר התשלומים הראשון לבין הסדר התשלומים השני. עד הנתבע, אילן יעקובאי הסביר לבית הדין, כי ההבדל נבע מכך שההסדר הראשון היה "הסדר שוברים" וההסדר השני היה "הסדר קיזוז", שכן כאשר ההסדר השני נחתם, כבר היו למל"ל נתונים לגבי נכותו של התובע וזכאותו לקצבת נכות.

לשון אחר – בעת שנחתם ההסדר הראשון – התובע עדיין לא הגיש תביעה לנכות כללית, ולא ניתן היה לדעת מהי נכותו והאם יהיה זכאי לקבל קצבת נכות או לא. על כן – הנתבע הגיע עם התובע להסדר שוברים – כאשר התובע היה אמור לשלם את חובו באמצעות שובר מדי חודש. ההסדר השני נחתם לאחר שוועדה רפואית דנה בעניינו של התובע ולאחר שכבר היה ידוע כי התובע יהיה זכאי לקצבת נכות במידה ויגיע להסדר לענין חובו. על כן, נחתם הסדר מסוג "הסדר קיזוז", במסגרתו התובע לא נדרש לשלם שוברים מדי חודש, אלא, חובו למל"ל קוזז מדי חודש מן הגמלה לה היה זכאי.

1. מכל האמור לעיל – אנו מקבלים את גרסת הנתבע, כי התובע לא עמד בהסדר התשלומים הראשון וכי הסדר זה בוטל כדין ומכאן – שיש להתייחס ליום 21.2.2009 (מועד חתימת הסדר התשלומים השני) כאל המועד שבו נחתם הסדר מחייב בין התובע לבין הנתבע.

גמלאות נוספות שקוזזו עקב חובות התובע:

1. בהתאם להודעת ב"כ המשיב בבית הדין מיום 10.11.2010, בחודש 9.2010 נמצא כי התובע זכאי לקצבת ניידות כחסר רכב רטרואקטיבית החל מחודש יולי ועד ספטמבר 2010 בסך 6,157 ₪. סכום זה קוזז על חשבון חוב המזונות של התובע. בחודש 10/2010 התובע היה זכאי לקצבת ניידות בסך 2,049 ₪, כאשר 50% מקצבה זו קוזזה על חשבון חוב מזונות. בתחילת 11/10 התברר שהתובע זכאי לקצבת ניידות רטרואקטיבית מ-12.2009 ולא רק מ-7.2010, והסכום לו היה זכאי בגין תקופה זו בסך של 14,323 ₪ קוזז על חשבון חוב המזונות.
2. במסגרת הדיון שהתקיים באותו יום, ניתנה החלטה על ידי כב' הש' (בדימוס) סמיר-עמאר, כי לא היה מקום לקזז את הגמלה שהשתלמה בגין התקופה מ-7.2010 ועד 9.2010, ועל כן, הורתה להשיב לתובע את הסכום בסך 6,157 ₪ שקוזז ממנו.
3. בכל מקרה, טענות התובע התייחסו לכך שהנתבע רשאי לקזז רק גמלאות רטרואקטיביות על חשבון חוב מזונות ומאחר והנתבע פעל כך, הרי שטענות התובע בענין זה אינן ברורות ונדחות. בהערת אגב נציין, כי התובע בכל מקרה לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו לבסס טענות כלשהן לענין קיזוז ולא הוכיח, כי לנתבע אסור לקזז מן הגמלאות של התובע (בין רטרואקטיביות ובין פרספקטיביות).

עיקר טענות התובע בסיכומיו -

1. בהתאם ללשון החוק ומשקיים הסדר חוב במועד "הארוע המזכה" לא רשאי הנתבע לקזז מהקצבאות להם זכאי התובע בגין החוב, אלא על פי האמור בהסכם. בוודאי שלא ראוי לקזז מקצבת נכות ומשר"מ לחוב דמי ביטוח ו/או מעבידים.
2. במכתב הנתבע מיום 5.2.2009, נשללה לחלוטין הזכאות לקצבת נכות לפי סעיף 366 (א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, כאשר במכתב הנ"ל התעלם הנתבע מההסכם שנכנס לתוקף ביום 21.1.2009. במכתב זה הנתבע מתעלם גם מסעיף 368 (א) לחוק.
3. התובע עמד בהסכם השני ועל כן יש לראות את תנאי ההסכם "כאילו שולמו דמי הביטוח ולא היה מקום לנכות בגין חוב דמי ביטוח מעבר לניכויים בסך 421 ₪ לחודש".
4. מתעודת עובד הציבור של הנתבע עולה כי לאחר כריתת ההסכם נוכו סכומים מקצבת הנכות לטובת חובות בלתי ידועים, כאשר הנתבע לא פירט מהם סכומי החובות לסוגיהם בהתאם למועדי יצירתם, וכמה נטל מכל קצבה לטובת איזה חוב. מהיום שנחתם ההסכם השני, מנוע הנתבע מלנכות מקצבת הנכות דבר נוסף מעבר למוסכם ואף לא היה רשאי לנכות מקצבאות אחרות לטובת חוב דמי הביטוח שהוסדר, ועל כן על הנתבע להשיב כל סכום שניכה מעבר ל – 421 ₪ לחודש.
5. הנתבע לא היה רשאי לקזז חוב בסך 3,248 ₪ לטובת חוב מעבידים בחודש 1/2010 שכן חוב זה התיישן וכן לאור סעיף 365 לחוק. כמו כן לא ניתן היה לקזז חוב זה לפי סעיף 362 (ב) לחוק או סעיף 312 לחוק.

נציין כבר עתה, כי סעיף 362 מתייחס ליתר תשלומים, ואינו רלוונטי במקרה דנן.

1. לעניין חוב מזונות – החוב נוצר בין השנים 1992 עד 1995 והנתבע פעל לגבייתו בתיק הוצל"פ 03-00508-92-3. למיטב הבנת בית הדין, התובע טוען כי לא ניתן לקזז חוב מזונות בגין תקופה רטרואקטיבית והנתבע לא היה זכאי לקזז מקצבת הניידות השוטפת של התובע חוב שנוצר בתקופה קודמת.
2. לא ניתן לפגוע בקצבת ניידות ולא ניתן לקזז ממנה ובוודאי שלא ניתן לשלול גמלת ניידות בשל חוב מזונות העבר. ההלכה קבעה ואף הנתבע, בהתאם לנהליו, אינו נוהג לגבות חובות עבר אלא מכספי קצבה רטרואקטיבית שנצברו ואשר אינם משמשים לכאורה לקיומו השוטף של המבוטח.

עיקר טענות הנתבע -

1. בהתאם לדיווחי התובע הוא אינו עובד משנת 1985. לתובע חובות כלפי הנתבע כאשר מאז שנת 2001 נשלחו אליו הודעות חוב ואף נשלחו חוקרים לברר כתובתו ובנסיון לגבות את החובות, אך התובע לא אותר, שכן הוא לא התגורר בכתובת שהיתה רשומה במשרד הפנים.
2. ב – 29.6.2008 פנה התובע למחלקת גביה בבקשה לסלק את חובו בדמי ביטוח ללא קנסות והצמדה בהסדר רב תשלומים. הסניף המליץ והוועדה המיוחדת במשרד הראשי אישרה כי החוב ישולם ב – 60 תשלומים. כאשר התובע קיבל שוברי תשלום לתשלום חודשי. פרט לתשלום הראשון, לא שולם אף תשלום נוסף ולכן ההסכם בוטל.
3. ב – 16.7.2008 התובע הגיש תביעה לקצבת נכות כללית, כאשר ב – 19.1.2009, במסגרת ביקורת גביה, נמצא כי לתובע חוב דמי ביטוח השולל זכאות לקצבת נכות. נשלחה לו על כך הודעה בדואר, ונערכה עימו שיחת טלפון בה הוסבר לו כי על מנת שיהיה זכאי לגמלה החל מ – 1/2009 עליו להסדיר את חובו עד סוף 1/2009.
4. ב – 21.1.2009 נערך הסכם חדש עם התובע, בהתאם להסכם התובע שילם 1000 ₪, כאשר סוכם כי יתר החוב יוחזר ב-60 תשלומים, אשר יקוזזו כנגד הקצבאות להם זכאי התובע.
5. לתובע חוב לדמי ביטוח כלא עובד ולא עובד עצמאי, חוב במח' מעבידים בקשר להעסקת עובדים בעבר, וחוב מזונות בהתייחס לתקופה 1.1.1992 ועד 30.4.1996. חובות לענין מזונות מגיע לסך 92,969 ₪, הוא שילם 16,141 ₪ ועל כן יתרת חובו בגין דמי מזונות עומד 76,828 ₪.
6. בתאריך 16.7.2008 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים. וועדת אי כושר מיום 3.2.2009 קבעה לתובע אי כושר בשיעור 75% לתקופה 14.3.2008 עד 30.1.2009. על פי סעיף 196 ב' לחוק הביטוח הלאומי הזכאות לגמלה מתחילה בתוך 90 ימים מהתאריך הקובע ועל כן זכאותו של התובע לגמלת נכות היא מיום 14.6.2008. בהתאם לסעיף 368 (א)(3) זכאי אשר קיים לו חוב והפיגור בתשלום עולה על 36 חודשים – לא תינתן לו גמלה עד לחודש בו יגיע להסדר תשלומים עם מח' גביה.
7. סעיף 368 לחוק מתייחס להסכם תשלומים, כאשר בהתאם לאותו סעיף כאשר אדם אינו מבצע 2 תשלומים ההסכם עימו מבוטל כאילו לא נערך כלל.
8. מאחר והתובע לא פעל בהתאם להסכם מיום 29.6.2008 ולא שילם את התשלומים הרי שהוא בוטל ועל כן לתובע אין זכאות לגמלת נכות עד למועד עריכת ההסכם החדש ב – 1/2009.
9. התובע הגיע להסכם תשלומים בחודש 1/2009 ולכן נמצא זכאי לקצבת נכות כללית החל מחודש זה.
10. התביעה לקצבת שירותים מיוחדים אושרה ביום 2.3.2009 וגם היא מותנית בעמידה בהסכם התשלומים מ – 1/2009.
11. בניגוד לטענת התובע כי הוא זכאי לגמלת נכות בתקופה שמ – 7/2008 ועד 1/2009- הרי שהתובע אינו זכאי לגמלת נכות בגין אותה תקופה ובעניין זה מפנה הנתבע לתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) התשל"ה-1975 שכן לא התקיימה אף אחת מהחלופות לאותה תקנה 3.

נציין, כי לא ברור לנו מדוע הנתבע העלה טענה זו במסגרת סיכומיו, שכן תביעת התובע לענין גמלה מטעמי צדק נמחקה במסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין מיום 15.6.2011, ועל כן, הטענה אינה רלוונטית.

1. בהתאם לסעיף 312 (ב)(1)(א) לחוק הביטוח הלאומי – המוסד רשאי לקזז כנגד גמלאות כספים המגיעים בגין חובות. דיני התיישנות אינם חלים ביחסים הישירים שבין המבוטח למוסד, מפנה לדב"ע ל"ה 0/222 המוסד נ. דבורה כרמלי פד"ע ו' 371.

דיון והכרעה

המועד שממנו זכאי התובע לקצבת נכות כללית

1. כפי שפורט לעיל – התובע חתם על הסדר תשלומים ראשון ביוני 2008, אך הוא לא עמד בתנאי ההסדר, ועל כן, הנתבע ביטל את ההסכם. התובע חתם על הסדר תשלומים שני בינואר 2009. וועדה רפואית אשר דנה בעניינו של התובע, קבעה כי לתובע נכות ממרץ 2008. השאלה שעומדת בפנינו הינה, מהו המועד שממנו יש לשלם לתובע את קצבת הנכות הכללית –המועד שבו נחתם הסדר התשלומים הראשון (כגרסת התובע) או המועד שבו נחתם הסדר התשלומים השני (כגרסת הנתבע).
2. כפי שפרטנו לעיל בהרחבה, אנו סבורים, כי הנתבע צדק בעת שביטל את הסדר התשלומים הראשון עם התובע, שכן הנתבע הגיע עם התובע להסדר שוברים (ולא להסדר קיזוזים) והיה על התובע לשלם מדי חודש את חובו באמצעות שוברים. התובע לא עמד בהסדר ושילם תשלום אחד בלבד.
3. ס' 368 לחוק המל"ל קובע כדלקמן:-

368. (א) המוסד רשאי לערוך עם מעביד או מבוטח או עם באי כוחם הסכם בכתב, לפי טופס שנקבע, בדבר תשלום לשיעורים של חוב דמי ביטוח, כולו או מקצתו; נערך הסכם כאמור - יראו לגבי הזכות לגמלה שנוצרה לאחר שנערך ההסכם ובכפוף לסעיף 312(ב) ולתנאי ההסכם, כאילו שולמו דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם, כל עוד החייב בתשלומם מקיים את הוראות ההסכם.

הסכם תשלומים [184]

(ב) ....

(ג) לא פרע אדם במועד שני תשלומים, בין רצופים ובין שאינם רצופים, על פי ההסכם שנערך עמו, רשאי המוסד לבטל את ההסכם; בוטל ההסכם, רואים כאילו לא נערך ההסכם, והוראות סעיף 364 יחולו על דמי הביטוח שבפיגור.

1. מכאן – מאחר והתובע לא פרע שני תשלומים מן ההסדר איתו, הנתבע פעל בהתאם לדין עת ביטל את ההסכם.
2. ס' 366 לחוק המל"ל קובע כדלקמן:-

366. (א) קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:

(1) בפיגור שאינו עולה על 18 חודשים - תשולם הגמלה פחות רבע;

(2) בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים - תשולם הגמלה פחות חצי;

(3) בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.

1. מאחר ולתובע היה פיגור בתשלום בדמי ביטוח מעבר ל-36 חודשים ומאחר והסדר התשלומים הראשון בוטל, הרי שעל פי ס' 368 לחוק הב"ל - התובע לא היה זכאי לקבל גמלה עד אשר הסדיר את חובו – וזאת הוא עשה רק בינואר 2009. התובע זכאי לקבל נכות רק מן המועד שבו הסדיר את החוב, ואינו זכאי לקבל דמי נכות ממועד מוקדם יותר. למען הסר ספק – התובע אינו זכאי לקבל דמי נכות מיוני 2008, שכן הסדר החוב עימו מאותו מועד בוטל כדין.

סוף דבר

1. תביעת התובע, כי הנתבע יחדל לגבות ממנו כספים בגין חובו בשל אי תשלום חוב מזונות – נדחית ואנו קובעים, כי הנתבע פעל בהתאם לס' 14 לחוק המזונות בכל הקשור לגביית חובות התובע.

כמו כן אנו קובעים, כי החוב בגין אי תשלום דמי מזונות לא התיישן.

1. תביעת התובע לפיה הוא זכאי לקצבת דמי נכות מ3.2008 נדחית. כפי שפורט – הסדר התשלומים הראשון עליו חתם התובע בוטל כדין, ועל כן, התובע זכאי לקצבת נכות רק מן המועד בו חתם על הסדר התשלומים השני – ינואר 2009.
2. לעניין קיזוז גמלת ניידות בגין חובות עבר – גם לגרסת התובע, הנתבע רשאי לקזז חובות כנגד גמלאות רטרואקטיביות. מאחר והמל"ל פעל בצורה זו, הרי שתביעת התובע לענין זה נדחית אף היא.
3. היות וכל תביעות התובע נדחו, שקלנו האם יש מקום לחייבו בהוצאות. אנו מודעים לכך, כי בדרך כלל, אין בתי הדין מחייבים בהוצאות בתביעות כנגד המל"ל ואולם, אנו סבורים שמקרה זה הוא יוצא דופן לאור התנהלות התובע בתיק. אנו סבורים כי יש מקום לחייבו בהוצאות בסך של 2,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום, ונבאר.

כפי שעולה מהפרוטוקולים השונים, ובמיוחד מהפרוטוקול מיום 29.10.2012 – המחלוקת העיקרית בתיק זה היתה לגבי ביטול הסדר התשלומים הראשון על ידי הנתבע – ומה נקבע בהסדר זה. האם היה על התובע לשלם שוברים מדי חודש או שמא הוסכם כי לאחר תשלום השובר הראשון, יתרת החוב תקוזז מגמלתו של התובע. אילו התובע היה מספר את האמת לענין הסדר חוב זה מלכתחילה, הרי שתיק זה היה כנראה מסתיים במהרה, ולא נמשך במשך 3.5 שנים (6 דיונים) כפי שקרה בפועל. התובע התעקש לאורך זמן רב, כי נאמר לו שהחוב יקוזז כנגד הגמלה שהוא יקבל, ורק במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 29.10.2012 הוא הודה כי לא היתה כל אמת בגרסה זו. בשל התנהלות זו של התובע, אנו סבורים, כי יש לחייבו בהוצאות.

1. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג 29 במאי 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ראה לעניין זה עמודים 28 ו-29 לפרוטוקול. ↑