תיק אז' 15896-12-09:

התובע: מרדכי (מרקו) מנטל

הנתבעים: 1. גיל ישראלי

2. סימה ישראלי

תיק אז' 10283-03-10:

התובעים: 1. עו"ד גיל ישראלי

2. עו"ד סימה ישראלי

הנתבע: מרדכי מרקו (מוטי) מנטל

פסק-דין

מר מנטל ביצע עבודות שיפוצים בביתם של משפחת ישראלי. בין הצדדים התגלע סכסוך אודות עבודות השיפוצים. כתוצאה מהסכסוך תבעו מנטל וישראלי האחד את השני.

כללי:

בעלי הדין:

1. מר מרדכי מרקו (מוטי) מנטל (להלן-"מנטל") הוא שיפוצניק במקצועו.

2. ה"ה גיל וסימה ישראלי (להלן-"ישראלי") הינם עורכי דין במקצועם, ומתגוררים ברחוב נחל דליה 35 במודיעין (להלן-"הבית" או "הדירה"). במסגרת מקצועם כעורכי דין, ה"ה ישראלי אינם עוסקים בתחום התכנון והבניה או בענייני מקרקעין.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3. במחצית השנייה של חודש אוקטובר 2009 בקשו ישראלי לשפץ את ביתם שיפוץ יסודי. ישראלי פנו לאדריכלית, אשר הכינה עבורם תכניות אדריכליות לביצוע השיפוץ, והכינה להם את רשימת העבודות שיש לבצע על פי התכניות. ישראלי ערכו מכרז בין מספר קבלנים, ומנטל השתתף במכרז זה. מנטל הגיש הצעת מחיר לביצוע העבודות בסכום כולל של 90,761.10 ₪ כולל מע"מ. מנטל הגיש לישראלי תכנית עבודה, בה העריך אלו עבודות יבוצעו בכל אחד מימי העבודה (נספח 6 לכתב התביעה). בהתאם לתכנית העבודה, היה על מנטל לסיים את העבודה בתוך 36 ימי עבודה.

4. במהלך המו"מ עם מנטל, אמר מנטל לישראלי כי לא עבד במשך כחודש עד חודש וחצי, מאחר והיה במעצר בית. דברים אלו של מנטל לא גרמו לישראלי ללחוץ על מנטל להפחית את המחיר או לקצר את זמן העבודה, והם קיבלו את הצעתו לביצוע העבודה, הן ההצעה לתמורת העבודה והן ההצעה לזמן ביצוע העבודה, כמות שהיא. הנכונות של מנטל לביצוע העבודה, והזמינות שלו לבצע את העבודה, הם שהכריעו את הכף אצל ישראלי למסור את העבודה למנטל.

5. ישראלי קיבלו מאחד מחבריהם שהוא עו"ד במקצועו נוסח חוזה בין מזמין עבודה לבין קבלן, שינו את שמות הצדדים, מועדי ביצוע העבודה והתמורה, והעבירו אותו לעיונו של מנטל. למנטל היו 5 ימים לפנות לעו"ד ולהתייעץ עמו לגבי נוסח החוזה ותנאיו, אך הוא לא עשה כן. בסופו של יום חתמו ישראלי ומנטל על החוזה ביצוע עבודות השיפוצים ביום 19.10.09 (להלן-"החוזה").

6. בסעיף 2 לחוזה הצהיר מנטל כדלקמן:

1. כי הוא בעל מיומנות ויכולת לבצע את העבודות, והעבודות תבוצענה בידי בעלי מלאכה (קבלני משנה) מעולים ומוסמכים לשביעות רצון ישראלי ו/או מי מטעמם. עבודות החשמל יאושרו ע"י מר משה מלצ'ק, חשמלאי מוסמך מטעם ישראלי, וללא כל קשר לאחריות מנטל לאיכות וטיב העבודה. כל החומרים המוצרים המיועדים לביצוע העבודות ואשר מנטל התחייב לספקם, יהיו בסוג ואיכות מעולים, ונושאי תו תקן של מכון התקנים הישראלי, ובהעדר תקן ישראלי לפי תקנים שונים ומקובלים. בכל מקרה, על מנטל לקבל אישור בכתב ומראש מישראלי לאספקת חומרים שאינם נושאים תו תקן ישראלי;
2. כי ברשותו נמצאים כל העובדים, הציוד, המכשור, החומרים וכל האמצעים הדרושים לביצוע העבודות על פי הוראות הסכם זה. מנטל יבצע את העבודות באופן זהיר בשעות העבודה המותרות על פי כל דין ובאופן שלא יפגע ו/או יפריע מעבר לסביר ולהכרחי לדיירים האחרים המתגוררים בבניין וברחוב בו נמצא הבית;
3. כי ביקר בבית ובסביבתו, קרא ומכיר את מסמכי ההסכם ונספחיו, ויודע לבצעם על פי תנאי ההסכם;
4. כי לצורך ביצוע העבודה רואה מנטל את עצמו כ"מבצע הבניה" וכ"מנהל עבודה" והוא נוטל על עצמו את כל החובות והאחריות המוטלים על מבצע הבניה ומנהל העבודה לפי הדין;
5. כי חישב, בדק, ולאחר מכן הציע את המחירים לביצוע העבודות;
6. כי הוא מתחייב שהעבודות תבוצענה ברציפות ותסתיימנה במועד שנקבע להם בהסכם, וידוע לו כי לוח הזמנים שנקבע לעבודות הינו מעיקרי ההסכם, ואי עמידה בלוחות הזמנים יהווה הפרה יסודית של ההסכם.

בסעיף 3.2 התחייב מנטל לבצע את העבודה בהתאם לכל התכניות, המפרטים וכתבי הכמויות, ובכפוף לשינויים שיבוצעו מעת לעת על ידי ישראלי ו/או האדריכלית, נועה זיו, מתכנית העבודה, תוך הקפדה על ביצוע נכון ומדויק של התכניות (לרבות מדידות, פתחים, גבהים, כמויות וכד') והקפדה על הוראות המפרט.

בסעיף 4 לחוזה הסכימו הצדדים על שלבי העבודה והזמנים לביצועה. הוראות סעיף זה הנוגעות לענייננו הינן:

1. מנטל מתחייב להשלים בצורה מלאה את כל העבודות המפורטות בחוזה ובנספחיו עד ליום 15.12.09 (להלן-"המועד האחרון");
2. אם נעשו שינויים בעבודות הבנייה על ידי ישראלי או המפקח (שהיא אדריכלית נועה זיו), יתווסף למועד האחרון מספר ימים כנדרש בהתאם לסוג השינויים ועל פי קביעתו הבלעדית של המפקח. אם יראה מנטל כי בחירת חומרים או אביזרים עלולה לעכב את גמר העבודות, יודיע על כך לישראלי בכתב באופן מיידי, כדי שלא ייגרמו עיכובים;
3. מנטל לא יבצע שום שינוי בתכניות ו/או במפרטים ו/או בכתבי הכמויות, אלא אם נתבקש לעשות זאת ע"י ישראלי או המפקח בכתב, ובקשה בכתב הינה תנאי לזכאותו של מנטל לתשלום כלהו בגין שינויים אלו;
4. אם לא יסיים מנטל את ביצוע העבודות עד המועד האחרון, יחשב הדבר הפרה יסודית, ובין היתר, ישלם מנטל לישראלי פיצויים מוסכמים כמפורט בחוזה, וישראלי יהיו רשאים לנכות סכומים אלה מכל סכום שיגיע למנטל, וכן לגבות את סכום הפיצויים בכל דרך אחרת.

בסעיף 5 לחוזה נקבעה התמורה על הסך 90,000 ₪ כולל מע"מ, אשר הסך 10,000 ₪ מהם ישולמו ביום תחילת העבודה, והיתרה בהתאם להתקדמות העבודה על פי לוחות הזמנים שקבע מנטל.

בסעיף 13 לחוזה נקבע שבמקרה של ביטול החוזה, למנטל לא תהיה כל זכות עיכבון. אם ביטול החוזה יהיה כתוצאה מהפרתו של מנטל, יהיה על מנטל לשלם פיצויים מוסכמים בסך 5,000 דולר ארה"ב, ובנוסף, סך של 150 דולר לכל יום איחור.

7. ישראלי שילמו למנטל את התשלום הראשון בסך 10,000 ₪, ומנטל החל בעבודתו. במהלך העבודה בוצעו שינויים ע"י ישראלי, והאדריכלית הגישה תכניות שינויים ביום 7.11.09, ביום 12.11.09 וביום 15.11.09. תכנית השינויים מיום 7.12.09 אינה מעניינו של הליך זה שבפנינו, שכן באותו מועד הפסיקו ישראלי את עבודתו של מנטל. מחומר הראיות עולה שהצדדים לא העריכו בכמה ימים האריכו שינויים אלו מספר ימי העבודה שנקבעו בין הצדדים.

8. לאחר כ-15 ימי עבודה, החלו ישראלי לחשוש שמא העבודה אינה מתנהלת כסדרה ובמיומנות הראויה. אז החלו ישראלי לעקוב אחר עבודות מנטל ואחר הימצאותו בבית לביצוע העבודות, לאחר שלטענתם, מנטל התנהל בעצלתיים בביצוע העבודות. ביום 3.12.09 נערכה פגישה בין הצדדים, והתברר כי מנטל נמצא בתחילת שלב שלישי של ביצוע העבודה, כאשר באותה עת היה צריך לבצע את תחילת השלב החמישי של העבודות. בסופו של יום, התערער האמון של ישראלי במנטל ללא תקנה, לאחר שגב' ישראלי נוכחה לדעת ביום 7.12.09 שהנתבע לא ביצע כל עבודה שהיא בבית, וטען בפניה כי אכן היה בבית וביצע עבודות שיפוצים. לאור האיחור בביצוע העבודות ומשבר האמון העמוק שבין הצדדים, הפסיקו ישראלי את עבודתו של מנטל.

תביעת מנטל – תיק אז' 15896-12-09:

9. ביום 14.12.09 הגיש מנטל לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה תביעה כנגד ישראלי, בטענה שישראלי הפרו עמו את החוזה. סכום התביעה היה בסך 30,100 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

• את הסך 9,291 ₪ עבור סיום שלב 3 משלבי העבודה;
• את הסך 17,660 ₪ עבור תוספות ושינויים;
• את הסך 3,149 ₪ עבור עיכוב בגין השינויים.

לאחר שישראלי הגישו כנגד מנטל את תביעתם על הסך 147,184 ₪, הגיש מנטל כתב תביעה מתוקן על הסך 66,951 ₪, בו טען שישראלי ניסחו את החוזה באופן דרקוני, תוך שגרמו לתובע לוותר על זכות העיכבון, תביעה לפיצויים מוסכמים וכדומה, כאשר החוזה נוסח ונכתב תוך ניצול ציני של מצוקות התובע ותוך ביצוע עושק התובע, ותוך ניצול הידע המשפטי המצוי ברשותם ושימוש בו כנגד התובע בכוונה תחילה וביודעין. כאמור, הסכום אותו תבע מנטל בכתב התביעה המתוקן היה 66,951 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

• הסך 9,291 ₪ שכר עבודה לפי ההסכם בגין סיום שלב 3 על פי החוזה;
• הסך 17,660 ₪ עלות תוספות ושינויים בהזמנת העבודה המקורית;
• הסך 10,000 ₪ בגין גרימת עיכוב בביצוע העבודות ובזבוז שעות עבודה;
• 30,000 ₪ בגין גרימת עגמת נפש וטרחה.

10. בכתב ההגנה טענו ישראלי כי לא כפו ולא עשקו את מנטל, התמורה ומועדי ביצוע העבודה נקבעו ע"י מנטל עצמו, את החוזה קיבלו מחבר עו"ד, והתאימו אותו לעבודות השיפוצים בביתם. למנטל היה די זמן להתייעץ עם עו"ד לפני החתימה על החוזה, אך הוא בחר שלא לעשות כן. מנטל התרשל בביצוע העבודות, איחר איחור של ממש בביצוע העבודות, התברר שיש עבודות שמנטל אינו יודע ואינו יכול לבצען, ובעלי מקצוע אחרים ביצעו עבודות אלו ללא כל קושי, כאשר ישראלי נושאים בעלות עבודות אלו. מנטל איחר בביצוע העבודות, ולגבי השינויים בעבודות, אכן היו שינויים בעבודות, אך שינויים אלו ביטלו חלק מהעבודות שהיה על מנטל לבצע, כך שתקופת ביצוע העבודה לא השתנתה בהרבה. ביטול החוזה עם מנטל היה עקב הפרתו ע"י מנטל, ולכן מנטל אינו זכאי לכל פיצוי שהוא, אלא ההיפך, עליו לשלם להם את נזקיהם.

תביעת ישראלי: תיק אז' 10283-03-10:

11. ביום 7.3.10 הגישו ישראלי תביעה כספית על הסך 147,184 ₪, בה חזרו על כל טענותיהם שבכתב ההגנה לתביעת מנטל. פירוט סכום התביעה הינו כדלקמן:

- תיקון נזקים על פי חוות דעת המומחה מטעמם 55,104 ₪

- עלות עריכת חוות דעת המומחה 1,200 ₪

- פיצוי מוסכם בגין איחור בהשלמת העבודה 26,151 ₪

- פיצוי מוסכם (5,000 דולר ארה"ב) 18,950 ₪

- עגמת נפש, טרחה, בזבוז שעות עבודה 25,000 ₪

- קרמיקה שנאלצו ישראלי לקנות עקב עבודה

רשלנית של מנטל 5,563 ₪

- חיתוך גרונג 800 ₪

- כספים שהועברו למנטל ללא תמורה 9,100 ₪

- הבאת פועלים מקצועיים מטעם ישראלי 1,600 ₪

- חומרי עבודה שמנטל גנב מישראלי 3,716 ₪.

12. בכתב הגנתו חזר מנטל על טענותיו שבכתב התביעה המתוקן.

העדויות:

13. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ואת חלק מהם בקשו הצדדים להוציא מתיק בית המשפט. כן הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים בתחום הבנייה. הצדדים הסכימו לחקור את בעלי הדין והמומחים מטעמם, ואילו תצהיריהם של יתר המצהירים יוגשו ללא חקירות נגדיות, בלי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים.

14. העדים מטעם מנטל היו כדלקמן:

1. מנטל עצמו, אשר נחקר חקירה שכנגד. מחקירתו הנגדית עולה שמנטל לא דייק בפרטים רבים, חייב את ישראלי בסכומים שישראלי שילמו לאחרים, בטענה שסכומים אלו יקוזזו אחר כך ממנו. בתצהירו העריך מנטל את עלות העבודות הנוספות שהיה צריך לבצע, לטענתו, על פי התכניות המתוקנות פי 2 לפחות מאשר בכתב התביעה. למנטל לא היה כל הסבר להפרשים אלו בהערכות המחיר. מהעדויות עולה שאת העבודות שטען שביצע, לא ביצע או לא ביצע במלואן, והרבה מאד מהעבודות הנוספות שטען שביצע לא ביצע אותן. מנטל טען שנתן לישראלי קבלות על תשלומים ששילמו לו, והתברר לבסוף שצירף קבלות של לקוח אחר שלו. כן התברר כי היו אצל מנטל אי סדרים עם רשויות המס. עדות זו של מנטל לא הוסיפה לו הרבה אמינות;
2. תצהירו של מר אסף קרא, אשר הצהיר כי הוא קבלן בניין , והכיר את מנטל בעת שביצע עבודות בדירה סמוכה, והיו עושים את ההפסקות ביחד. תצהירו של מר קרא כללי ביותר ואינו יורד לפרטים. בסעיף 6 לתצהירו מציין מר קרא כי מביקוריו בבית תוך שהוא צופה במנטל, נוכח לדעת כי מנטל מקפיד על פרטים קטנים. אם כן נשאלת השאלה, מתי ביצע מר קרא את עבודתו בדירה הסמוכה לבית? מסיבות אלו סבור אני שאין להסתמך על תצהירו של מר קרא. בכל אופן, תצהיריהם של בעלי המקצוע שהגישו תצהירים מטעם ישראלי עדיפים בעיני, בהיותם מפורטים ביותר ויורדים לפרטי העבודות;
3. מהנדס בניין אלכסי גנישב, אשר הגיש חוות דעת מטעם מנטל, אשר נחקר חקירה שכנגד. מר גנישב לא ביקר כלל בבית, וכל חוות דעתו מתבססת על טענות עובדתיות שמנטל טען בפניו. מר גנישב לא ראה האם בוצעו העבודות הנוספות להן טען מנטל, וגם את חוות דעתו בעניין זה ערך לפי טענות מר מנטל. מר גנישב העריך את עלות ביצוע העבודות הנוספות על פי מחירון דקל, ולא על פי רמת המחירים בהצעת המחיר שנתן מנטל לישראלי. מכל האמור לעיל, סבור אני שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם ישראלי, שביקר בבית מיד לאחר שהופסקה עבודתו של מנטל, על פני חוות דעתו של מר גנישב.

15. העדים מטעם ישראלי היו כדלקמן:

1. מר גיל ישראלי, אשר נחקר חקירה שכנגד. בחקירה הנגדית לא נסתר תצהירו של מר ישראלי;
2. גב' סימה ישראלי, אשר נחקרה חקירה שכנגד. בחקירה הנגדית לא נסתר תצהירה של גב' ישראלי.
3. מר דוד פלד, אשר תצהירו הוגש ללא חקירה נגדית. עד זה הצהיר כי הוא קבלן בניין עם וותק של 23 שנה. ובחודש נובמבר 2009 התבקש ע"י עמוס גולדשטיין, בעלה של אמו של מר ישראלי, לסייע בהשלמת שיפוץ הבית. הגיע לראשונה לבית לקראת סוף חודש נובמבר 2009, ובעת שהגיע לדירה בוצעו עדיין עבודות ע"י מנטל, להערכתו, עד לסיום העבודות היה על מנטל לעבוד בין 45 יום לחודשיים. שום שלב של העבודות טרם הסתיים עד לאותה עת, ואין ביכולתו ובהבנתו של מנטל לסיים את העבודות. כשהבין שמנטל זקוק לסיוע בכוח אדם, שלח לבית את הפועל המקצועי ביותר שלו לסייע בעבודות השיפוצים בבית, אשר עבד בבית כשבעה ימים, וישראלי שילמו את שכר הפועל. בסביבות יום 6.12.09 הודיעה לו גב' ישראלי שפיטרה את מנטל, ולכן הגיע עם הפועל שלו לבנות את הקיר שהיה מנטל צריך לבנות ולא בנה. בתוך יומיים השלים את בניית הקיר, כאשר בכל אותה עת ישב מנטל והסתכל כיצד הוא והפועל שלו בונים את הקיר. עדות זו מסייעת רבות לגרסת ישראלי;
4. תצהירו של מר אורי כהן, אשר ציין בתצהירו כי הוא קבלן בניין במשך 25 שנה. בסעיף 1 לתצהירו מציין מר כהן כי בחודש דצמבר 2009 התבקש ע"י ישראלי להיכנס במקום מנטל ולשפץ את הבית. בעת שביקר בדירה מצא שבוצעו עבודות הריסה למכביר, ריצוף וחיפוי חלקי בחדרים רטובים בקומת הקרקע, עבודות חשמל חלקיות, עבודות בניה חלקיות וכו'. היה ניתן להבחין שהעבודה בוצעה באופן לא מקצועי וללא כל הגיון מקצועי. מר כהן אינו מסתפק באמירה כללית זו, אלא טרח לפרט על פני 2 עמודים את כל הליקויים שמצא בעבודתו של מנטל. גם תצהיר זה תומך תמיכה מלאה בטענות ישראלי;
5. תצהירו של מר שמריהו בן-שושן, אשר הצהיר כי חתם עם מנטל על חוזה לביצוע שיפוצים בביתו. לאחר תחילת העבודה החל מנטל לדרוש כספים גם על עבודות שלא ביצע, ולאחר שקיבל מנטל ממר בן-שושן את הסך 140,000 ₪ לא השלים מנטל את העבודה, למרות שחלף המועד להשלמת העבודה. תצהיר זה תומך בטענת ישראלי כך שמנטל מאחר בעבודה ולצורך השלמת העבודה דורש כספים נוספים להם אינו זכאי, לטענתם;
6. תצהירו של מר אייל גוטמן, אשר הצהיר כי מנטל החליף בביתו גג רעפים. העבודה שמנטל ביצע הייתה לקויה, תוך שימוש בחומרים לקויים, ורק לאחר ויכוח עימו, נאות להחליף חלק מהחומרים הלקויים. לעבודה זו נתן מנטל אחריות ל-10 שנים. בעונת הגשמים הראשונה התגלתה רטיבות בתקרה, הוא פנה למנטל להגיע ולממש את האחריות ולתקן את הגג, אך מנטל לא הגיע לתקן את הגג על פי האחריות שנתן למר גוטמן.

16. לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

נסיבות כריתת החוזה:

17. ביום 14.10.09 שלחו ישראלי למנטל במייל טיוטת חוזה לביצוע העבודות. ביום 19.10.09 נערכה פגישה בין ישראלי למנטל לצורך החתימה על החוזה. במשך 5 ימים אלו יכול היה מנטל לפנות לעו"ד על מנת להתייעץ עמו על תנאי החוזה, אך לא עשה כן. על אשר ארע בפגישה עם ישראלי ביום 19.10.09 מצהיר מנטל בסעיף 9 לתצהירו כדלקמן:

"התובע עבר איתי ברפרוף על ההסכם, תוך שלא ביאר סוגיות משפטיות בפני, כאשר בזמן זה ביקשתי לבצע 3 שינויים בלבד בתנאי ההסכם:

• 1. ציינתי בפני התובע כי אינני חשמלאי מוסמך ועל כן שונה הסעיף כך שחשמלאי מוסמך מטעם התובעים יפקח ויבדוק את עבודות החשמל.
  2. ציינתי בפני התובע כי תנאי התשלום אינם הגיוניים ללוח הזמנים וכן הסכום הכולל איננו תואם את סכום העבודה הכולל אשר סוכם מראש, ועל כן שונו מועדי ותנאי התשלום בהתאם לגאנט שהוכן על ידי.
  3. ציינתי בפני התובע כי אין בידי פוליסות ביטוח כפי דרישותיו ועל (!) נמחקו סעיפים אלו."

(ההדגשות במקור – י.ז.).

18. מסעיף זה נראה שישראלי לא כפו על מנטל כל כפייה שהיא, אלא היו מוכנים לקבל את דרישותיו ולשנות את החוזה, במיוחד בתנאים של מועדי ביצוע השיפוצים, תנאי תשלום, ויתור על עריכת ביטוחים, ונשיאה במטלה נוספת ובהוצאה נוספת של בדיקת חשמלאי את עבודות החשמל של מנטל.

19. את הטענות לפגמים בכריתת החוזה מבסס מנטל בסעיפים 10, 11 ו-12 לתצהירו, בהם הצהיר כדלקמן:

"10. ניתן לראות כי השינויים אשר ערכתי בהסכם לא היו שינויים משפטיים אלא שינויים בתחומי ההבנה שלי: מקצועיות, כספים וביטוח. הא ותו לא.

1. לאחר ביטול ההסכם ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלתי אטען כי התובעים ניסחו הסכם דרקוני ומקפח, אשר הינו חד צדדי, כאשר בהסכם זה גרמו לי לוותר על כל זכות אשר יכולה לעמוד לטובתי, כגון זכות עיכבון בהתאם לחוק חוזה קבלנות, הזכות לביטול ההסכם, זכות לתביעת פיצויים מוסכמים וכדומה, זאת כאשר כלל הזכויות בחוזה מוקנות לתובעים עצמם, דבר אשר מלמד על היות החוזה מקפח, אשר נוסח ונכתב תוך ניצול ציני של מצוקותי ותוך ניצול הידע שמשפטי המצוי ברשותם ושימוש בו כנגדי.
2. ברי, כי כל אדם בר-דעת אשר יש לו מעט מן הנסיון בכריתת הסכמים לא היה מוותר על מלוא זכויותיו בהסכם לביצוע שירותים אלמלא היה נתון לניצול ומצוי תחת מצוקה ולחץ."

20. יש לשים לב שטענותיו של מנטל לפגמים ברית החוזה אינן מתייחסות לגובה התמורה עבור השיפוצים או לתנאי התשלום, שהם ליבת החוזה, אלא מתייחסות אך ורק ל"זכויות נלוות", כגון: זכות עיכבון, הזכות לבטל את החוזה, פיצויים מוסכמים וכדומה. על סמך עובדות אלו טוען מנטל שהוא זכאי לבטל את החוזה עקב כפייה כלכלית ועושק.

כפייה:

21. סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

1. אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."

22. ביהמ"ש העליון התייחס בפסיקתו לכפייה כלכלית. לעניין כפייה כלכלית קבע ביהמ"ש העליון את ההלכות כדלקמן:

1. לשון סעיף 17 לחוק החוזים חלק כללי רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, דהיינו כפייה הקיימת כאשר מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלחץ בלתי חוקי המופעל עליו. (ע"א 8/88 שאול רחמים נ. אקספומדיה בע"מ פ"ד מג(4) 95; יוסי מאיה נ. פנפורד (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 705; רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1) 721; ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ. בנק לאומי, פ"ד נז(6) 769; ע"א 276/09 דן טאבא ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) סעיף 15 לפסה"ד);
2. לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי-כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו לא יסווג כחוזה שנכרת בכפייה, ואולם שונה המצב כשמדובר בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם. לחץ זה הוגדר בפסיקה כ"איכות הכפייה".(ע"א 1569/93 הנ"ל; ע"א 276/09 הנ"ל);
3. לחץ כלכלי "בלתי ראוי" הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפייה-מקנה-זכות, אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. אך ורק לחצים כבדים אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי והפוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו כפגמי רצון. מבחן עוצמתו של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות שבהן מתקיימים שני המבחנים כאחד תוכר הכפייה ככפייה בת-פועל משפטי על-פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי). (ע"א 1569/93 הנ"ל; ע"א 276/09 הנ"ל);
4. המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית סבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. מבחן זה מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים. יש בו כדי לספק הגנה ראויה לצד התם, ובה בעת מחייב הוא אותו צד להתמודדות כלכלית-מסחרית (ע"א 1569/93 הנ"ל);
5. מבחן נוסף לקביעת עוצמת הלחץ יימצא בשאלה אם זכה הצד התם לייעוץ משפטי עצמאי ואם היה סיפק בידו לזכות בייעוץ כזה. בקבלת ייעוץ משפטי יש, על דרך העיקרון, כדי להחליש טיעון של כפייה בת-פועל ובנסיבות מסוימות אף כדי לשלול כפייה מכול וכול. (ע"א 1569/93 הנ"ל; רע"א 7539/98 הנ"ל, ע"א 6234/00 הנ"ל; ע"א 11750/05 יעל שמר נ. בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) סעיף 9 לפסה"ד);
6. בעיקרון, האפשרות לפנות לערכאות להשגת סעד סותרת את קיומה של עילת הכפייה. לעניין זה אין זה משנה אם הצד הנפגע סבור, על סמך ייעוץ משפטי שניתן לו, כי הסיכוי שבית המשפט אכן ייתן את הסעד המבוקש הוא קטן. מה שקובע הוא עצם קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע הפעלת האיום ((ע"א 8/88 הנ"ל; 1569/93 הנ"ל; ע"א 7539/98 הנ"ל);
7. על הטוען לכריתת חוזה תחת כפייה, להוכיח קשר סיבתי בין הכפיה הלכאורית לבין ההתקשרות בחוזה, גם אם לא הייתה ההתנהגות הכופה סיבה מכרעת או בלעדית להתקשרותו בחוזה. עליו להראות כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, וכי אלמלא הכפיה לא היה מתקשר בחוזה. מבחן הקשר הסיבתי לעניין זה הוא מבחן סובייקטיבי. (על"ע 5160/04 אילן אשד, עו"ד נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, (פורסם בנבו) סעיף 9 לפסה"ד);
8. אין הכפייה שוללת קימו של רצון התקשרות, , אם כי היא פוגמת ברצון זה. לכן אין חוזה שנכרת בכפייה בטל מעיקרו, אלא הוא ניתן לביטול על פי בחירתו של מי שהתקשר בחוזה. (ע"א 661/88 פיסאר חיימוב נ. פארס חמיד, פ"ד מד(1) 75, 82);
9. על מנת לבטל חוזה שנכרת בכפיה, על הטוען כפייה לשלוח לצד שכנגד הודעת ביטול בתוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה (סעיף 20 לחוק החוזים חלק כללי). סבירותה של הודעת הביטול, באשר למועד נתינתה, משתנה ממקרה למקרה. יש ותקופה קצרה של מספר ימים תיראה כבלתי סבירה, ויש תקופה ארוכה של שבועות וחודשים ותיראה כסבירה. הכל תלוי במהות החוזה וטיבו, ובהתנהגותם של הצדדים (ע"א 661/88 הנ"ל, עמ' 83; ע"א 11750/05 הנ"ל, סעיף 9 לפסה"ד);
10. ניתן להשקיף על סוגיה זו גם במשקפיה של חובת תום-הלב. החובה מוטלת על שני הצדדים: בניצול עמדת הכוח שבה ניצב הצד החזק להכתבת תנאים בלתי הוגנים ובלתי סבירים לצד החלש, יש משום חוסר תום-לב במשא ומתן לכריתת החוזה, ואילו מנגד, ניצולה של עמדת החולשה שבה ניצב הצד החלש לשם השתחררות בדיעבד מחוזה הוגן וסביר, מהווה חוסר תום-לב בקיום החוזה (ע"א 6234/00 הנ"ל).

23. לאור הלכות אלו סבור אני שיש לדחות את טענת הכפייה שטען מנטל כלפי ישראלי מהסיבות כדלקמן:

1. למנטל ניתנה האפשרות המלאה לקבל ייעוץ משפטי, אך הוא לא ניצל הזדמנות זו;
2. כל דרישותיו של מנטל לעניין התמורה, מועדי התשלום ומועדי ביצוע העבודה התקבלו;
3. למנטל ניתנה האפשרות לקבל את העבודה אצל ישראלי או לקבל כל עבודה אחרת, וישראלי לא כפו על מנטל לקבל את עבודות השיפוצים. ההיפך הוא הנכון, ישראלי ניהלו מו"מ עם מספר קבלנים ולא רק על מנטל;
4. ישראלי לא הפעילו על מנטל כל לחץ כלכלי אשר גרם לו לפחד, או כל לחץ כלכלי כלשהו;
5. זכות העיכבון הקבועה בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 כפופה להסכמת הצדדים, כפי שקובע סעיף 8(א) לחוק. אעיר כי לאור הוראות סעיף 8(ב) לחוק זה שאלה היא האם חל על החוזה שבין הצדדים חוק חוזה קבלנות או שמא חוק המכר, תשכ"ח-1968;
6. גם פיצויים מוסכמים נתונים להסכמת הצדדים, כפי שקובע סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
7. מנטל העיד בבית המשפט שיש לו נסיון רב בביצוע עבודות שיפוצים, ולפני ביצוע העבודות בדירה ביצע מספר עשרות עבודות שיפוצים. משמע מכך שבעת כריתת החוזה עם ישראלי היה בעל נסיון רב בכריתת חוזים לביצוע עבודות שיפוצים;
8. מנטל לא העלה כל דרישה שהיא לפיצויים מוסכמים או לזכות עיכבון;
9. זכותו של מנטל לביטול החוזה לא נפגעה כלל, שכן זכות זו נתונה לו על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
10. זכות העיכבון במקרה זה לא הייתה ריאלית כלל וכלל. ישראלי ביקשו לסיים את העבודות מהר ככל שניתן על מנת שיוכלו לשוב ולהתגורר בדירתם מוקדם ככל שניתן, וזכות עיכבון הייתה מנוגדת למטרה זו;
11. גם אם היה לחץ כלכלי על מנטל, לא היה זה לחץ כלכלי פסול, היה זה תוצאה של ניצול יתרון כלכלי בתום לב, שאין בו פסול מוסרי-חברתי-כלכלי. איכות הכפייה, אם הייתה, ועוצמת הכפייה, אם הייתה, היו כה מינוריים, שאין בהם כדי להצדיק את ביטול החוזה;
12. אין כל קשר סיבתי בין הכפייה הנטענת לבין כריתת החוזה. בעת כריתת החוזה לא היה מודע מנטל לכפייה אותה טען בכתב התביעה ובתצהירו, וממילא אין קשר סיבתי בין כריתת החוזה לבין הכפייה.

24. כפי שציינתי לעיל, אני דוחה את טענת הכפייה שטען מנטל. סבור אני שבהתנהגות של זו מנטל יש משום ניצול עמדת החולשה שבה ניצב, לטענתו, לשם השתחררות בדיעבד מחוזה הוגן וסביר, דבר המהווה חוסר תום-לב בקיום החוזה.

עושק:

25. טוען מנטל כי האמור בסעיפים 10 עד 12 לתצהירו מבססים טענת עושק הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), ולכן הוא זכאי לבטל את החוזה. האומנם?

26. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

27. ביהמ"ש העליון התייחס בפסיקתו לעילת העושק, וקבע את ההלכות כדלקמן:

1) ביטולם של הסכם או של תנאי בו, משום שההתקשרות בהסכם הייתה נגועה בעושק, מותנה בקיומם של שלושה: "חולשתו" של אחד המתקשרים – הבאה לכלל ביטוי במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית או בחוסר ניסיון; מודעותו של המתקשר ל"חולשה" זו וניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ע"א 3156/98 יצחק בן-ישי נ. אלכס ויינגרטן ואח', פ"ד (נה(1) 939); ע"א 624/80 אמינה עבד אמארה ואח' נ. ציון נמני ואח', פ"ד לז(2), 606; ע"א 4839/92 יוסף גנז נ. מרדכי כץ, פ"ד מח(4) 749;

2) עילת הביטול קמה בהצטרפותם יחד של שלושת היסודות האלה. שלושת יסודותיה של עילת העושק הם יסודות מצטברים, וכן קיימת תלות הדדית ביניהם. קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשויים לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בהסכם היסודות האחרים המקימים את עילת העושק. בכך אין כדי להמעיט מן הדרישה כי כל אחד מן היסודות האלה יתקיים במלוא תוקפו (ע"א 3156/98 הנ"ל);

3) מקום שבו אחד מיסודותיה של העילה מוצא לו ביטוי חמור במיוחד, מוקל לעתים הנטל הראייתי הרובץ על המבקש להוכיח את קיומם של היסודות האחרים, אך בכך אין כדי להמעיט מן הדרישה כי גם היסודות האחרים יתקיימו במלואם, כי מצוקת המתקשר תהא מצוקה חמורה, וכי תתקיים מודעות מלאה לה אצל המתקשר האחר (ע"א 3156/98 הנ"ל; ע"א 9207/04 יוסף כמיסה נ. דן גרטלר (פורסם בנבו));

4) המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית של המתקשר – וכן חוסר ניסיונו חייבים להיות כבדי משקל. אין די בעובדה שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל, ולא כל קושי כלכלי ארעי או חולף שבו נתון אדם מצדיק את ביטול ההסכם שעליו חתם, ולא כל פער באורך הנשימה של הצדדים מקים עילת ביטול מחמת עושק (ע"א 3156/98 הנ"ל). על בית המשפט להשתכנע שהמצוקה, החולשה השכלית או הגופנית להיות כבדות משקל ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתן על העשוק והסיטו את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבה הנכון (ע"א 403/80 חי סאסי ואח' נ. נעימה קיקאון, פ"ד לו(1) 762; ע"א 1912/93 שושנה שחם נ. רפאל מנס, פ"ד נב(1) 119);

5) על הטוען שהתקיימו תנאי עילת עושק להוכיח שהתקיימו כל התנאים לרבות מודעותו של הצד שכנגד למצוקה, לחולשה השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ושתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ע"א 5806/02 אריאל ארביב ואח' נ. יעקב קרני, פ"ד נח(5) 193; ע"א 9207/04 הנ"ל);

6) אין לקבוע שבכל מקרה של העדר ייעוץ של עו"ד מתקיים ניצול לרעה של מעמדו של הצד שאינו מיוצג (ע"א 624/80 הנ"ל);

7) שני התנאים הראשונים לעניין העושק הם תנאים סובייקטיביים. המבחן ליסוד אי סבירות התנאים הוא אובייקטיבי, ומחייב בירור מהו "מקובל" ומהי "מידה בלתי סבירה" (ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי נ. רחל מיכקשווילי (פורסם בנבו)). בית המשפט אינו עושה עצמו אפוטרופוס על בעלי הדין לקבוע לפי שיקול דעתו הוא, שתניות החוזה אינן סבירות (ע"א 4839/92 הנ"ל עמ' 763);

8) אין צורך להוכיח שאילולא העושק לא הייתה נוצרת התקשרות, ולא נדרש שהעושק יהיה הגורם הבלעדי או המכריע להתקשרות. מבחן הקשר הסיבתי בין העושק לבין ההתקשרות הוא מבחן סובייקטיבי (ע"א 784/81 ישראל שפיר נ. מרטין אפל ואח', פ"ד לט(4) 149).

28. לאור הלכות אלו סבור אני שיש לדחות את טענת העושק שטען מנטל, מהסיבות כדלקמן:

1. המצוקה לה טען מנטל, אם אכן הייתה מצוקה, הייתה מצוקה זמנית בלבד, אשר לא הייתה בעוצמה כזו שהסיטה את שיקול דעתו מנתיבה;
2. למנטל הייתה האפשרות המלאה ללכת להתייעץ עם עורך דין אודות תנאי החוזה;
3. תנאי החוזה להם טוען מנטל אינם בליבת החוזה, אלא בתנאים הסובבים אותו;
4. מנטל לא הוכיח מה הם התנאים המקובלים בחוזי שיפוצים, ומה הם התנאים הסבירים בחוזי שיפוצים, במיוחד לאור העובדה שהוראות חוק חוזה קבלנות ניתנות להתניה בין הצדדים לחוזה, וסעיף פיצויים מוסכמים גם הוא נתון להתניה בין הצדדים על פי חוק החוזים (תרופות);
5. בחוזה לא נשללו ממנטל כל התרופות המנויות בחוק החוזים (תרופות), למעט פיצויים מוסכמים, שיש להסכים עליהם. ראיה לכך היא תביעתו של מנטל לפיצויים בסך 10,000 ₪ בגין גרימת עיכוב בביצוע העבודות ובזבוז שעות עבודה ולפיצויים בסך 30,000 ₪ בגין גרימת עגמת נפש וטרחה.

29. כפי שציינתי לעיל, אני דוחה את טענת העושק אותה טען מנטל.

הפסקת עבודתו של מנטל:

30. טוען מנטל כי ישראלי הפרו את החוזה שנכרת ביניהם בעת שהפסיקו את עבודתו. סבור אני שיש לדחות טענתו זו של מנטל מהסיבות כדלקמן:

1) מנטל התחייב בסעיף 2.1 לחוזה כי הוא בעל מיומנות ויכולת לבצע את העבודות. מתצהירו של מר דוד פלד, מתצהירו של מר אורי כהן, מחוות דעתו של מהנדס קלמיס ומעדויותיהם של ישראלי עולה שלמנטל לא היו מיומנות והיכולת לבצע את העבודות. הצהרה זו היא העומדת ביסוד החוזה;

2) בסעיף 2.2 לחוזה הצהיר מנטל כי ברשותו נמצאים כל העובדים לביצוע העבודות. בחקירתו הנגדית טען שהיו לו בעת שביצע את העבודה אצל ישראלי 9 פועלים, אך לא יכל ליתן פרטים עליהם, לרבות האם דיווח עליהם לשלטונות המס. כשנשאל איזה סוג פועלים היו, השיב:

"היו בנאי, 20-30 שנה בנאי, היה אינסטלטור, היה רצף, אני, אנשי שבירה ופינוי"

(עמ' 55 לפרוטוקול שורה 29)

לאור תשובתו זו שאלתי את מנטל מה היה חלקו בעבודות, השיב:

"גם במקביל שעובדים אצלי כל בעלי המקצוע אחד הדברים שאני עושה זה לנהל ולפקח. אני אישית בעל מקצוע, גם בבניה, אני די טוב, וריצוף מעולה. אני עושה הכל, רק במקום לשלם לאדם שבא לעשות מטעמי, באינסטלציה להעביר את הצנרת אז אני העברתי צנרת, ואח"כ שבא בעל מקצוע, הוא בא לחבר גוף ולא את כל המערך. אביזרי קצה ופיניש של אביזרי קצה זה עיקר העבודה וזה עולה לי פחות כסף."

(עמ' 56 לפרוטוקול שורות 4-8)

משמע מתשובתו זו של מנטל שלמעשה את רוב העבודה הוא ביצע לבדו, שכן את בעלי המקצוע היה בכוונתו להביא בסוף העבודה. מסקנה זו מתחזקת מתצהירו של מר אסף קארה, אותו הגיש מנטל, שכן בתצהיר זה מוזכר רק מנטל כמי שעבד בפועל בדירה ואין כל זכר בתצהיר בפועלים אחרים שעבדו בדירה. בנסיבות אלו לא היה למנטל כל סיכוי לסיים את העבודה במועד שנקבע, גם אם היה מקבל את הארכת המועד בעקבות השינויים בעבודה;

3) גב' ישראלי העידה כי לפני שהודיעה למנטל על סיום עבודתו עקבה אחר הנעשה בדירה במשך כל אותו היום ולא ראתה את מנטל עובד בדירה וגם לא ראתה פועלים שלו עובדים בדירה. כאשר הגיע מנטל בערב לדירה הטיחה גב' ישראלי עובדה זו בפניו, ולטענתה, שיקר לה במצח נחושה ואמר לה שעבד בדירה כל היום. כאן נוצר משבר אמון עמוק בין הצדדים. ישראלי הפקידו בידי מנטל את הנכס בעל הערך הגבוה ביותר מבחינתם, ומשבר אמון כל עמוק מצדיק את הפסקת עבודתו של מנטל בדירה.

31. אשר על כן, סבור אני שבעת ישראלי הפסיקו את עבודתו של מנטל בדירה, לא הפרו את החוזה, אלא עשו זאת עקב הפרת החוזה מצד מנטל ועקב משבר אמון עמוק ביניהם.

התביעה הכספית מנטל:

שכר עבודה בגין סיום שלב 3:

32. מנטל תובע מאת ישראלי את הסך 9,291 ₪ שכר עבודה בגין סיום שלב 3.

33. סבור אני שיש לדחות טענתו זו של מנטל. המהנדס קלמיס התייחס בחוות דעתו לעבודות שביצע מנטל בדירה. מר קלמיס לא נחקר על חלק זה של חוות דעתו. מר קלמיס קבע כי חלק גדול מהעבודות שטען מנטל שביצע, ביצע מנטל באופן חלקי או לא ביצע בכלל, ובערכי הצעת המחיר של מנטל, ביצע מנטל עבודות בשווי 21,324 ₪. מנטל הודה שקיבל מישראלי את הסך 32,000 ₪, כך שמנטל אינו זכאי לכל תוספת תשלום בגין העבודה שביצע.

עלות תוספות ושינויים:

34. מנטל תובע מאת ישראלי את הסך 17,660 ₪ עלות תוספות ושינויים מהזמנת העבודה המקורית.

35. סבור אני שיש לדחות גם את טענתו זו של מנטל, מהסיבות כדלקמן:

1. כבר לעיל קבעתי שמנטל קיבל מישראלי כספים העולים על ערך העבודה שביצע בדירה ;
2. מנטל תובע שכר עבור כל השינויים והתוספות שלטענתו היה צריך לבצע בדירה, אך למעשה לא ביצע אותם;
3. מנטל לא הגיש חוות דעת אודות העבודות הנוספות שביצע בפועל בדירה;
4. מנטל הסכים כי היו שינויים שבעקבותיהם לא היה צורך לבצע עבודות שהוסכם עליהם, וכי יש להפחית עלות עבודות אלו. מר מנטל לא הפחית את עלות העבודות שנחסכו כתוצאה מהשינויים;
5. מנטל לא הצהיר אלו עבודות נוספות הוא ביצע בפועל בדירה, תוך התייחסות לתכניות לשינויים ולתוספות במועדים של תכניות השינויים והתוספות.

גרימת עיכוב בביצוע העבודות ובזבוז שעות עבודה:

36. טוען מנטל כי על ישראלי לפצותו בסך 10,000 ₪ בגין גרימת עיכוב בביצוע העבודות ובזבוז שעות עבודה .

37. סבור אני שגם את תביעתו זו שמנטל יש לדחות מהסיבות כדלקמן:

1. כבר לעיל קבעתי שהתארכות זמן ביצוע העבודה היה עקב מחדלו של מנטל לעבוד עם מספר עובדים, על מנת שיוכל לעמוד בלוח הזמנים שקבע הוא עצמו;
2. בסעיף 4.2 לחוזה הסכימו הצדדים שישראלי רשאים לעשות שינויים בעבודות, ובלבד שלמועד האחרון לסיום העבודות יתווסף מספר ימים כנדרש בהתאם לסוג השינויים;
3. גם מנטל בעצמו אומר כי במסגרת השינויים היו עבודות שבוטלו ועבודות שהוספו, אך לא מסר פרטים על העבודות שבוטלו ועל העבודות שהוספו;
4. מנטל לא מסר פרטים בכמה זמן עוכבו העבודות וכמה שעות עבודה בוזבזו עקב שינויים אלו. פרטים אלו חשובים על מנת שניתן יהיה להעריך האם הסכום אותו הוא תובע הוא סכום סביר ביחס להצעת המחיר.

פיצויים בגין עגמת נפש וטרחה:

39. מנטל תובע מאת ישראלי את הסך 30,000 ₪ בגין עגמת נפש וטרחה.

40. סבור אני שיש לדחות טענה זו, מהסיבות כדלקמן:

1. לעיל קבעתי כי ישראלי הפסיקו את עבודתו של מנטל כדין;
2. לעיל קבעתי כי מנטל הפר את התחייבויותיו על פי החוזה.

התביעה הכספית של ישראלי:

תיקוני נזקים:

41. ישראלי הגישו את חוות דעתו של מר קלמיס אודות התיקונים שהיה צריך לבצע בעבודות אותן ביצע מנטל. בהתאם לחוות דעת זו עלות התיקונים היא 55,104 ₪ כולל מע"מ. חוות דעתו של מר קלמיס נתמכת בתצהירו של מר אורי כהן, שלא נחקר על חוות דעתו. מר כהן לא מציין בתצהירו מהו הסכום ששולם לו בגין התיקונים, למרות שהוא מציין בתצהירו שהוא זה שהשלים את העבודות בבית ישראלי במקום מנטל. הן ישראלי והן מר כהן לא חשפו בפני את החוזה שנכרת ביניהם אודות תיקון הליקויים בעבודות מנטל והשלמת השיפוצים. סביר להניח במידה רבה של וודאות כי שכרו של מר כהן היה שכר כולל הן עבור תיקון הליקויים והן עבור השלמת העבודות, כאשר גם לא ברור האם היו שינויים נוספים בהמשך ביצוע העבודות. בסעיף 6 לתצהירו הצהיר מר כהן כי למעשה נאלץ לבצע את כל השיפוץ מחדש. על כן מצאתי לנכון להפחית מהסכום או קבע מר קלמיס, ועל דרך האומדן, לפסוק לישראלי את הסך 32,000 ₪ בגין ראש נזק זה, שהוא הסכום שמנטל הודה שקיבל מישראלי. את סכום זה ישלם מנטל לישראלי בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.3.10) ועד ליום התשלום בפועל.

פיצוי יומי בגין איחור בכניסה לבית לאחר השיפוץ:

42. ישראלי תובעים ממנטל את הסך 26,151 ₪, המהווים את הפיצוי המוסכם היומי בסך 150 דולר, מהמועד הקבוע לסיום העבודות – 15.12.09 - ועד ליום כניסתם לדירה בפועל ביום 31.1.10.

43. סבור אני שיש לדחות תביעתם זו של ישראלי מהסיבות כדלקמן:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי ישראלי ביקשו ממנטל תוספות ושינויים, וכי יש להעריך את זמן העבודה הנוסף שהיה על מנטל להשקיע בביצוע התוספות והשינויים. הזמן הנוסף אינו ידוע;
2. ישראלי תובעים פיצוי מוסכם עד כניסתם בפועל לדירה לאחר השיפוצים. בסעיף 14.2 נקבע כי הפיצוי היומי הוא בגין איחור בסיום העבודה ולא בכניסה לדירה. סביר מאד להניח שלאחר תום השיפוצים יש צורך לנקות את הדירה להתאימה למגורים, לרבות ריהוט. על כן יום סיום העבודות אינו תואם את יום הכניסה לדירה. מועד סיום העבודות ע"י מר כהן לא ידוע, כך שלא ניתן לדעת כמה זמן היה איחור בסיום העבודות.

פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪:

44. ישראלי תובעים את הסך 18,950 ₪ המהווים את הפיצוי המוסכם בסך 5,000 דולר ארה"ב, וזאת על פי הוראות סעיף 14.1 לחוזה.

45. מאחר ומנטל הפר את החוזה הפרה יסודית, והיה צפוי שלא יסיים העבודה במועד, זכאים ישראלי לפיצוי זה.

על כן ישלם מנטל לישראלי את הסך 18,950 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.3.10) ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויים בגין עוגמת נפש, טרחה, בזבוז שעות עבודה:

46. ישראלי תובעים מאת מנטל את הסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן.

47. סבור אני שיש לדחות את תביעתם זו של ישראלי. ישראלי תבעו את הפיצוי המוסכם. בהתאם להוראות לסעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות לא ניתן לתבוע גם פיצויים מוסכמים וגם פיצויים לפי חוק התרופות, אלא אם כן קבעו זאת הצדדים במפורש בחוזה. בחוזה אין כל הוראה שישראלי זכאים גם לפיצויים מוסכמים וגם לפיצויים לפי סעיפים אחרים של חוק התרופות.

פיצוי בגין רכישת קרמיקה פעם נוספת לשם תיקון נזקים:

48. מחוות דעתו של מר קלמיס עולה שהערכת עלות התיקונים כולל גם את רכישת החומרים הנוספים. על כן סכומי רכישת הקרמיקה הנוספת כלולים כבר בסכום שפסקתי לישראלי עבור תיקון הליקויים.

חיתוך גרונג והבאת פועלים מקצועיים:

49. ישראלי תובעים את הסך 800 ₪ בגין תשלום ששילמו עבור חיתוך גרונג ואת הסך 1,600 ₪ עבור פועלים מקצועיים.

50. סבור אני שיש לדחות תביעות אלו של ישראלי. חיתוך הגרונג נשאר ברשות ישראלי ועבודתם של הפועלים המקצועיים גם היא נשארה בידי ישראלי. כך שישראלי נהנים מתשלום זה.

כספים שהועברו ישירות למנטל ללא תמורה:

51. מנטל הודה שקיבל מישראלי את הסך 32,000 ₪. עלות העבודות שביצע מנטל עבור ישראלי הינו 21,342 ₪. על כן יש לקבל את תביעת ההשבה של ישראלי, ועל מנטל לשלם להם את הסך 9,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (7.3.10) ועד ליום התשלום בפועל.

שווי ציוד שנגנב:

52. ישראלי תובעים לחייב את מנטל לשלם להם את הסך 3,716 ₪ בגין "ציוד שחור" שרכשו ומנטל גנב אותו.

53. טענת הגניבה היא טענה למעשה פלילי. מידת ההוכחה להוכחת עבירה פלילית במשפט אזרחי נותרה בעינה, לפי מאזן ההסתברויות. אולם מידת ההוכחה לגביה תהיה מוגברת ויש צורך להביא כמות ראיות גדולה יותר מהרגיל, פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. לא מודבר במידת הוכחה שלישית, אלא ב"משקל" או ב"עוצמת" הראיות הדרושה לעמידה במידת ההוכחה הנדרשת בנסיבות המיוחדות של המקרה. (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18). ישראלי לא ראו את מנטל גונב ציוד זה ולא הביאו כל ראיה אחרת לגניבת הציוד, ולכן יש לדחות תביעתם בעניין זה.

הוצאות משפט:

54. ישראלי עתרו לכלול בהוצאות משפט את שכרו של מר קלמיס בסך 1,200 ₪, וצירפו קבלה על תשלומו. סכום זה הינו סביר, ואני מאשר אותו.

פיצול סעדים:

55. ישראלי עתרו בכתב התביעה לפיצול סעדים.

56. בהתאם לאמור בכתב התביעה, נכנסו ישראלי לדירה ביום 31.1.10, לאחר תום השיפוצים שבוצעו ע"י מר כהן. תביעתם של ישראלי הוגשה ביום 7.3.10, למעלה מחודש לאחר כניסתם לדירה. בעת הגשת התביעה, ידעו ישראלי או היו צריכים לדעת על כל הנזקים שנגרמו להם. תביעת ישראלי כוללת את כל הנזקים שנגרמו להם עד ליום 7.3.10. לגבי נזקים שנגרמו להם לאחר הגשת התביעה, אין ישראלי זקוקים לפיצול סעדים.

על כן אני דוחה את בקשת ישראלי לפיצול סעדים.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

תיק אז' 15896-12-09:

תביעת מנטל כנגד ישראלי נדחית.

הוצאות המשפט כלולות בהוצאות המשפט בתיק אז' 10283-03-10.

תיק אז' 10283-03-10:

על מנטל לשלם לישראלי כדלקמן:

1. את הסך 60,050 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מים הגשת התביעה (7.3.10) ועד ליום התשלום בפועל;
2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ב, 17 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.