1. לפניי מונחת בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לתיקון כתב הגנה, באופן שתתווספנה לו הטענות המצוינות בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשת התיקון.

טענות המבקשת

1. לטענת המבקשת, בקשת התיקון מוגשת בעיצומו של שלב קדם המשפט, לאחר שהתקיימו בתיק 3 ישיבות קדם משפט, וכאשר כל הדיונים שהתקיימו עד כה עסקו בטענות מקדמיות, כגון סילוק טענות ההגנה על הסף מחמת השתק, ובטרם מיצו הצדדים את הליכי הביניים, לאחר שאלה עוכבו לפי דרישתה של המשיבה ועקב הגשת בקשות מטעמה לעניין טענות סף, כאמור.
2. המבקשת טוענת כי הבקשה דנן, הוגשה ברוח הדברים שעלו במהלך הישיבה האחרונה, בהתאם למתווה שנקבע שם, ולפי המלצת בית המשפט על מנת לחסום כבר עתה טענות עתידיות של התובעת שעניינן בחריגה מגדר הפלוגתאות שכבר נתחמו ע"י ביהמ"ש. לטענתה, בקשה זו מוגשת ברוח ההלכה הפסוקה המתירה תיקון תצהיר שניתן בתמיכה לבקשת רשות להגן, והפך לכתב הגנה לאחר שניתנה לנתבע רשות להגן.
3. בבקשתה, סקרה המבקשת את השתלשלות ההליכים עד לשלב זה, שבמרכזם עומדת החלטתו של מותב זה בבקשת התובעת להגדיר את הפלוגתאות שיידונו בתיק לגופו מיום 19.12.11, וכן החלטת ערכאת הערעור מיום 2.7.12 שניתנה במסגרת ע"א 18611-02-12 (מחוזי נצרת), ובגדרה אושרה החלטתו האמורה של מותב זה, אך ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי לא די בפלוגתאות שהוגדרו ע"י ביהמ"ש בסעיף 51 להחלטה הנ"ל, וכי יש לדון בנושא נוסף מעבר לאלה שנקבעו ע"י ביהמ"ש זה, ושעניינו בירור סוגיית סכום הפיצויים, אם בכלל, שעל המבקשת לשלם למשיבה, בשים לב לטענת המבקשת אודות ויתור המשיבה על תשלום הפיצויים.
4. המבקשת טוענת, כי הסוגיות שכלולות בבקשת התיקון נופלות לגדר 3 הפלוגתאות, כפי שהותוו בהחלטה האמורה ובהחלטת ערכאת הערעור, והוגדרו כסוגיות הראויות לבירור והכרעה בתיק דנן. בבקשתה, מביעה המבקשת ספק בדבר נחיצות התיקון המבוקש, אך מציינת כי היא עותרת לתיקון כתב הגנתה, תוך שהיא שועה להמלצתו של ביהמ"ש, ועל מנת שלא להותיר ספק בדבר הליגיטמיות של העלאת הטענות הללו בהמשך ההליך שבפניי. כאן יצוין, כי המבקשת פירטה במסגרת 23 סעיפים בבקשת התיקון את הסוגיות אשר, לטענתה, עומדות במוקד בקשת התיקון תוך התייחסות לטענות הנגדיות של התובעת בקשר זה.
5. את עיקר טענותיה של המבקשת העומדות ביסוד בקשת התיקון, ניתן לסכם כדלקמן:

ראשית - המבקשת מציגה גרסה נגדית לזו של התובעת, ולפיה ההתקשרות ביניהן והחבויות ההדדיות פקעו, לכל המאוחר, ביום 19.1.06 (המועד בו עזבה המבקשת את מתחם ביה"ח), וכי התובעת בעצמה ויתרה בעבר על כל זכויותיה הכספיות כלפי המבקשת, כך שהחל מיום 19.1.06 אין לצדדים חבויות כספיות האחד כלפי משנהו. המבקשת ביקשה להראות, כי התובעת מסרה גרסאות שונות, ולפיהן יש לקבוע כי בין הצדדים אכן סוכם במפורש שההתקשרות וכן החבויות הכספיות הנובעות הימנה, יבוטלו וייפקעו, רטרואקטיבית, החל מיום 28.11.05 וכי סוכם שהתובעת תוותר על הפיצוי המוסכם ותשיב למבקשת את הערבות הבנקאית שניתנה להבטחתו. לטענת המבקשת, על פי תצהירו של מנהל הכספים של התובעת, חלק מהסיכום המקורי שבין הצדדים, היה שגם המבקשת מצידה תוותר על טענותיה, ואולם התובעת לא טענה אז ולא אינה טוענת כיום בגדר התיק דנן שהיה סיכום והוא בוטל מפני שהמבקשת לא וויתרה על טענותיה בהקשר זה. יתרה מזו, נמצא כי במכתב מיום 1.10.06 טוענת התובעת כי היא עומדת על זכות הביטול, למרות שהמבקשת הודיעה כי לא תוותר על תביעותיה וכי בסע' 31.5 לכתב ההגנה ובעדותו של מנהל הכספים של התובעת, אין כל זכר לטענה שהתובעת חזרה בה מהודעת הביטול, או כי הודעת הביטול לא נכנסה לתוקפה (ראו בהרחבה: סעיף 11 לבקשת התיקון על סעיפי המשנה שלו).

שנית - גם אם חלופי הדברים בין הצדדים לא השתכללו לכדי הסכמה לביטול רטרואקטיבי של ההתקשרות, החל מיום 28.11.05, הרי שהתובעת בעצמה מימשה באופן חד-צדדי (וללא צורך בהסכמה של המבקשת) את זכותה החוזית לבטל את ההסכם, על פי הבנתה ושיקול דעתה, והביטול נכנס לתוקפו, לכל המאוחר ביום 19.1.06. לטענת המבקשת, בשים לב לגרסה שמסרה התובעת בהליך הקודם, ולפיה היא בעצמה ביטלה את ההתקשרות מכוח זכותה החוזית שבסעיף 10 להסכם, וכן הודעת הפרישה של המבקשת, יש לקבוע כי ההתקשרות שבין הצדדים חדלה מלהתקיים, לכל המאוחר ביום 19.1.06, באופן שלא מקנה למי מהצדדים זכויות כלשהן, האחד כלפי משנהו, החל מיום זה ואילך. על יסוד האמור לעיל, יש לקבוע, כך לשיטת המבקשת, כי לפי גרסתה הברורה של התובעת, ההתקשרות שבין הצדדים בוטלה (ע"י התובעת עצמה), רטרואקטיבית, החל מיום 28.11.05, או לכל המאוחר, ביום 19.1.06, ועקב כך פקעה וחלפה לה מן העולם גם חבותה של המבקשת לשלם לתובעת את דמי הזיכיון החודשיים בסך 7,500 ₪ לחודש.

שלישית - התובעת בעצמה הכירה כי אין הצדקה לגבות מהמבקשת את הפיצוי המוסכם בסכום של 10,000 ₪, כאשר היא לא עשתה לחילוט הערבות הבנקאית שהמבקשת הפקידה להבטחת הפיצוי המוסכם שבחוזה הנוגע לזכייה ולהתקשרות בקבוצה 'ד'. לטענת המבקשת, למרות חלופת מכתבים בין הצדדים ועדות מנהל הכספים של התובעת, ועל אף עמדותיה הברורות והמפורשות של המבקשת שסירבה להתפשר ולוותר על טענותיה בהקשר זה, התובעת לא ניסתה מעולם לחלט את הערבות הבנקאית האמורה ולא פעלה להקטנת נזקיה ע"י הבאת גוף חלופי במקום המבקשת (הכל כמפורט בסעיף 16 לבקשת התיקון על סעיפי המשנה שבו).

רביעית – קיימים כפל וחפיפה בדרישותיה הכספיות של התובעת, כאשר לשיטת המבקשת התובעת אינה יכולה ליהנות משני העולמות: מצד אחד, להשיא את רווחיה ולקבל הכנסות מדמי זכיון, בכל מקרה, גם ללא כל פעילות בשטח וללא תרומה ושיתוף פעולה כלשהו מצידה וגם לדרוש פיצוי מוסכם, כאילו אין הכנסות והיא לא מצליחה להשיא את רווחיה כמתוכנן. מנגד, התובעת אשר הגדירה ותחמה את היקפו של האינטרס הכספי שלה בעסקה (ע"י הגדרת הפיצוי), אין בידה לתבוע סכום שחורג מהאינטרס הכספי המירבי (10,000 ₪), היא אינה יכולה לדרוש את הפיצוי המוסכם כשלא התכוונתה כלל לדרוש את הזכות עצמה וכשלא עשתה מאום להקטנת נזקה.

חמישית – באשר לדרישה לקבלת פיצוי מוסכם בסך 7,500 ₪ בגין חזרה מהזכייה במכרז לקבוצה 'א', טוענת המבקשת כי הטענות בעניין זה הועלו לראשונה, כטענת קיזוז, בהגנתה של התובעת במסגרת ההליך הקודם, וכניסיון לייצר משקל נגד לתביעתה המקורית של המבקשת (ראו בהרחבה סעיף 18 לבקשת התיקון).

ששית - נוכח קביעותיהם של ביהמ"ש דכאן וערכאת ערעור, חלק ניכר מטענות ההגנה לא תוכלה להישמע. יחד עם זאת, ברור כי שתי הערכאות אשר בחנו את מכלול הטענות שבכתב ההגנה (התצהיר בבר"ל) הגיעו לכלל מסקנה, כי גם במתכונת "המצומצמת" של הגנת המבקשת, יהא נכון וראוי לדון בטענות מסויימות לגופן. עוד נטען, כי נושא 'הפיצוי המוסכם' נדון בתצהיר שהפך לכתב הגנה גם בהיבטים אחרים, וכי עמדותיה של התובעת בתיק הקודם בעניין דרישותיה הכספיות, מקימות השתק שיפוטי בשל הדרישה לאחידות הגרסאות.

טענות המשיבה

1. התובעת (להלן: "המשיבה") התנגדה לבקשה וטענה, כי היא מוגשת בניגוד לסדרי הדין וההלכה הפסוקה, משום שהיא כוללת בחובה הרחבת חזית שאין להתיר אותה, ובעיקר מאחר והמבקשת לא עמדה בחובה המוטלת עליה להטעים את הסיבה בגינה הושמטה הטענה שמבוקשת כעת הוספתה, מכתב הטענות המקורי.

1. לטענתה, המבקשת עומדת בשלושת השיקולים המשמשים צידוק לסרב לבקשת תיקון והם: ראשית, התיקון יקפח בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין; שנית, הגשת הבקשה בשיהוי ניכר ; שלישית, המבקשת לא התנהגה בתום לב.
2. לשיטת המשיבה, בניגוד לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן שהוגש ע"י מנכ"ל המבקשת, מר נאדר אבו ניקולא, התצהיר שצורף לבקשת התיקון נערך ע"י ב"כ המבקשת, עו"ד מסאלחה, בטענה, כי מנכ"ל המבקשת שוהה בחו"ל, זאת מבלי לציין מהם המאמצים שנעשו להשגת תצהיר מטעמו. עוד נטען כי תצהירו של עו"ד מסאלחה הינו עדות מפי השמועה, וכי התצהיר מכיל עדויות מהותיות אשר עומדות בסתירה להצהרות קודמות של מנכ"ל המבקשת שניתנו בתמיכה לבר"ל. בהקשר זה הפנתה המשיבה לטענת המבקשת, לפיה ההסכם עמה בוטל וכי המשיבה ויתרה למבקשת על כספים שונים אותם חייבת האחרונה עפ"י ההסכם.
3. עוד טענה המשיבה בנושא הפחתת הפיצוי המוסכם, כי מן הראוי שגרסה זו תמצא לה תימוכין בתצהיר שיוגש ע"י מנכ"ל המבקשת ולא בתצהיר ערוך ע"י בא-כוחה. נטען כי המבקשת נמסה בבקשת התיקון לעקוף את כלל ההשתק השיפוטי החל כנגדה בנושא זה, באמצעות תצהיר חדש העומד בניגוד להצהרות קודמות שנתן מנכ"ל המבקשת בגדר בקשת הרשות להגן.

1. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אין מקום לקבל את הטעם שהעלתה המבקשת לאי הכללת הטענות שתיקונן מבוקש בגדר כתב ההגנה המקורי, ולפיו בקשת הבר"ל "הוכנה בלחץ זמנים, בטרם עלה בידי הח"מ לבדוק את כל החומר הרלוונטי". לשיטתה, עורך הדין שייצג אותה בהליך הקודם המשיך לייצגה גם בהליך הנוכחי, ומכאן שהטענה בדבר הצורך בלמידת החומר אינה סבירה ואינה הגיונית בהעדרה של בקשת ארכה להגשת בר"ל. עוד נטען כי יש לדחות את טענת המבקשת, כי לאי השלמת ההליכים המקדמיים הייתה השלכה על הטענות שהועלו על ידה בגדר בר"ל, שכן בקשות מקדמיות אלה נשלחו ע"י המבקשת לאחר הגשת הבר"ל. לשיטתה, אין כל קשר בין התיקונים המבוקשים לבין השלמת ההליכים המקדמיים, משום שהבקשה נסמכת על טענות ומסמכים שהיו בידי המבקשת ובאי-כוחה קודם להגשת הבר"ל.
2. עוד נטען כי המשיבה טענה כבר בראשיתו של ההליך כי כתב ההגנה אינו מגלה עילה, כך שעיתוי הגשת בקשת התיקון היום לוקה בשיהוי משמעותי, כאשר בפני המבקשת עמדו אין ספור הזדמנויות לבקש את תיקון כתב ההגנה בשלב מוקדם יותר של ההליך, באופן המטה את הכף לכיוון דחיית הבקשה.
3. לטענת המשיבה, המבקשת מתעקשת לשוב ולכפות על הצדדים התדיינויות בנושאים שיש ביחס אליהם השתק שיפוטי, התיקון עלול להביא לגרירת צדדים שלישיים להליך, דחיית בירורה של התובענה לגופה, תוך ניסיון להימנע מתשלום חובות פסוקים לאורך זמן ועשיית דין עצמי שיש בהן כדי להעיד על חוסר תום ליבה של המבקשת בניהול ההליך.
4. המשיבה עתרה אם כך לדחיית בקשת התיקון, אך טענה לחילופין כי במידה וביהמ"ש ימצא לנכון להיענות לבקשה ולהתיר את תיקון כתב ההגנה, מבוקש להתנות את התיקון במתן תצהיר מאת מנכ"ל המבקשת, וכי תצהירו של זה האחרון יתומצת ויתמקד אך ורק בטענות ההגנה הנוספות אותן הוא מבקש לכלול; וכן לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בשים לב למחדליה של המבקשת ואופן התנהלותה בתביעה דנן אף לאחר מתן פסק דין חלקי נגדה.

תשובת המבקשת

1. לטענתה, המשיבה אינה טוענת כי הנתונים שהמבקשת ביקשה להוסיף בתיקון חורגים ממסגרת הפלוגתאות שקבע ביהמ"ש, כי אינם נחוצים לבירור הסוגיות שבמחלוקת, והיא אף אינה טוענת כי עובדות שהיא בעצמה הציגה במהלך ההליך הקודם, שונות מאלו שהוצגו בבקשת התיקון.
2. לעניין זהות נותן התצהיר, נטען כי מנכ"ל המבקשת שוהה באה"ב בליווי אשתו לצורכי השתתפות במחקר רפואי בחו"ל, ולכן נבצר ממנו ליתן תצהיר מטעמו בתמיכה בבקשת התיקון. ב"כ המבקשת, עו"ד מסאלחה, נתן את תצהירו מידיעה ומעורבות אישית בתיק, שכן הוא משמש כיועצה המשפטי הקבוע של המבקשת, מזה 8 שנים לפחות, והוא זה שייצג אותה בכל ההליכים והמשאים ומתנים אל מול המשיבה עד לתיק הנוכחי. נטען כי התשתית העובדתית שביסוד הבקשה נסמכת על ההליכים שעו"ד מסאלחה עצמו ניהל בשם המבקשת בגלגולו הקודם של הסכסוך ומקורות ידיעתו בוארו בתצהירו באופן המקיים אחר דרישות התקנות בנוגע לתצהיר התומך בבקשת ביניים.
3. לעניין עיתוי הגשת בקשת התיקון, נטען כי כבר בסעיף 15 לבר"ל הובהר כי עמדו למבקשת ימים ספורים להכנת הבקשה, מבלי שהיה לבא-כוחה אפשרות לבחון את כל החומר הרלוונטי. הראיה לכך, שהמבקשת הגישה בקשה להארכת מועד שנדחתה בעקבות התנגדותה של המשיבה. עוד נטען כי שאלת תיקונו של כתב ההגנה צריכה היתה לעלות לאחר השלמת הליכי הביניים, כאשר העיכוב בהשלמת הליכי הבניינים נבע מהדיון שנערך בסוגיית ההשתק השיפוטי.
4. לטענת המבקשת, אין כל מניעה להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמה לאחר שתתקבל בקשת התיקון, והדבר ייעשה בהתאם לקביעת ביהמ"ש. לעניין ההוצאות, טוענת המבקשת כי מדובר בהתנגדות סרק מצד המשיבה שלא היה מקום להעלותה, ולכן אין לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה.

דיון ומסקנות

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה ומתירה את תיקון כתב ההגנה כמבוקש.
2. הלכה פסוקה היא, כי בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב (3) 427 (1998) נפסק, כי "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן כתב-תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב [...]. ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש".
3. כלל נוסף הוא, כי על בעל הדין שכנגד להצביע על אינטרס אמיתי בבואו להתנגד לתיקון כתב הטענות של חברו (ת"א 27144-12-09 אלקו התקנות ושירותים בע"מ נ' ח. שאלתיאל בע"מ (24.10.11)). כן נקבע, כי ליקוי בכתב הטענות אינו חייב להכריע את גורל ההגנה וכי ביהמ"ש מוסמך להתיר תיקון של כתבי בי-דין, והנזק שנגרם לנוגעים בדבר ע"י התמשכות הדיון או ע"י אובדן זמן, ניתן לתיקון ע"י הטלת הוצאות (ר"ע 218/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' שטמר, פ"ד לט(2) 452). מקורה של גישה זו נעוץ בתפיסה, לפיה אין למנוע מבעלי הדין לפרוש בפני בית המשפט, הדן בעניינם, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה ביניהם, אף אם תחילה כשלו בכך (בר"ע 1383/03 בשן ניר נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים, 21.06.04).
4. בהתאם לתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, התצהיר אשר צורף לבר"ל משמש כתב הגנה, מקום בו ניתנת רשות להתגונן לנתבע. לפיכך, על התצהיר לכלול את מלוא הטענות אשר מבקש הנתבע להעלות על מנת להתגונן מפני התובענה אשר הוגשה נגדו, ואין בעל דין יכול להוסיף טענות הגנה כרצונו, מבלי שביקש את רשות בית המשפט והביא נימוקים לכך.
5. ההגבלות על תיקון כתב הגנה שמקורו בתצהיר שצורף לבקשת רשות להתגונן הן, שהתיקון לא יסתור את תוכנו של התצהיר, והצורך להביא ראייה על מנת להוסיף טענה לכתב ההגנה המתוקן (ד. בר-אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שמינית, 2006), עמ' 196), זאת להבדיל מהוראה על הגשת כתב הגנה ללא נימוק מיוחד או מהעלאת טענת הגנה שלא בא זכרה בתצהיר, שיש בהם משום סיכול לתכליתו של סדר הדין המקוצר, המתיר להעלות אך טענות הגנה שאומתו בתצהיר. עוד נקבע, כי במצב שבו מוגשת בקשת התיקון לאחר שניתנה הרשות להגן, יתנהל הדיון בבקשת התיקון לפי סדרי הדין הרגילים, ולא יחולו סדרי הדין המיוחדים הנוגעים לסדר דין מקוצר (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009), בעמ' 422; המ' (נצ') 524/77 אבישי פרידמן נ' יקותיאל פרבשטיין (1977)).
6. השיקול המרכזי שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להתיר תיקון כתב ההגנה, הינו האם התיקון יביא בפני ביהמ"ש את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים (ת"א 8384-02-12 חדד נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (30.10.11)).
7. גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, הינה ליברלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת, ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה ביהמ"ש להיעתר לבקשה ברוחב לב. חריג לכלל זה הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר ייגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אלפבוים, פ"ד נז(3) 475). אולם, התרת תיקונו של כתב טענות אין בו כדי להוות מקצה שיפורים, וביהמ"ש לוקח בחשבון את התנהגותו של בעל הדין בטרם הגשת הבקשה וזאת באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד, פ"ד 4, 487).

מן הכלל אל הפרט

1. ראשיתו של ההליך דנן בתביעה בסדר דין מקוצר, ולאחר שהגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן, עבר התיק לפסים של תביעה בסדר דין רגיל. בכך, הפך התצהיר התומך בבר"ל לכתב הגנה. הליך זה נפתח בשנת 2009, ומאז פתיחתו הוצף התיק בבקשות ארוכות, גדושות פרטים ונתונים, בעודנו נמצאים בשלבים המקדמיים של ההליך תוך שכל צד אינו מחמיץ כל הזדמנות לשטוח את המחלוקת במלואה, בכל בקשת ביניים המוגשת לפני ביהמ"ש. יש להצר על התנהלות זו וראוי כי הצדדים ישכילו להגיע להבנות מקום שניתן לעשות כן על מנת שיהא ניתן לקדם את ההליך ולהכריע במחלוקת לגופה.
2. בקשת התיקון, אמנם, הוגשה למעלה מ- 3 שנים ממועד פתיחת ההליך, ברם התיק נמצא עדיין בשלב מקדמי, התקיימו בו עד כה 4 ישיבות קדם משפט וטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. התמשכות ההליכים בתיק דנן מקורה כאמור בהגשת בקשות מקדמיות, בקשות ביניים ומיצוי הליכי ערעור שהוגש על ההחלטה שניתנה בשאלת ההשתק וקביעת גדר הפלוגתאות בתיק דנן.
3. כפי שכבר נקבע לעיל, בתיק דנן נקבעו הפלוגתאות שבמחלוקת בהחלטה מיום 19.12.11, שלהלן:
4. הצדדים יטענו ויביאו ראיות בשאלה האם זכאית שירותי בריאות כללית לדמי זיכיון חודשיים בסך של 7,500 ₪ עבור מלוא תקופת ההסכם;
5. הצדדים יטענו ויביאו ראיות בשאלה, האם זכאית שירותי בריאות כללית לפיצוי מוסכם מראש ע"ס 10,000 ₪.
6. חיוב בפיצויים מוסכמים על סך של 7,500 ₪: בית המשפט יברר את סוגיית סכום הפיצויים שישתלמו בכפוף לכך שלגבי ההפרה עצמה קיים השתק. על מותב זה לקבוע מהו סכום הפיצויים שעל המבקשת לשלם למשיבה, אם בכלל (כגון משום הטענה כי המשיבה ויתרה על תשלום הפיצויים).
7. לאחר שעיינתי בבקשת התיקון והשוואתה לכתב ההגנה המקורי, שוכנעתי כי יש להתיר את התיקון, שכן גם אם ניתן לומר כי ניסוח הטענות במקור לקה בחסר, הרי שאין בכך כדי לחסום את הדרך מפני התרת התיקון המבוקש, במיוחד כאשר לליבת טענות ההגנה, שמבוקש כעת הוספתן, נמצא ביטוי, הגם אם לא הכי מוצלח, בכתב ההגנה המקורי, זאת בשים לב לקביעת ערכאת הערעור בעניין הפלוגתא השלישית המצוינת דלעיל, וכן קביעותיו של ביהמ"ש בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים. מאחר שעל קביעות אלה עמדתי בהרחבה בהחלטתי הקודמת מיום 19.12.11, אין מקום לשוב ולציינן בשנית, ואני מפנה בהקשר זה לאמור שם.
8. טענתה של המבקשת לעניין 'הפיצוי הכספי' ו-'חילוט הערבות הבנקאית', כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה המקורי, הייתה כי "התובעת אשר הבינה שהיא מתהלכת על 'קרח דק', בחרה להחזיר את הערבות הבנקאית ולא להסתכן בניסיון לחלטה. הנה כי כן, גם התנהלותה והתנהגותה של ה'תובעת', לאחר שהנתבעת חזרה בה מהצעתה ביחס לקבוצה 'א', מעידה ... כי התובעת לא ראתה בכך עילה או אירוע שמזכה אותה בפיצוי כספי" (סעיפים 10.12-10.13 לתצהיר התומך בבר"ל). עוד נטען, כי מדובר בפיצוי מופרך וכי "התובעת לא הגיבה ולא התייחסה, בזמן אמת, להודעתה של הנתבעת בדבר חזרתה מההצעה בקבוצה 'א' ולא הודיעה לנו, כי לדעתה, מדובר בהפרה שתחייב את הנתבעת לשאת בפיצוי כלשהו. להפך, מתוך התנהגותה היה ברור, כי התובעת איננה רואה בכך הפרת חוזה ואיננה סבורה שמגיע לה פיצוי כלשהו" (סעיף 10.17). בנוסף נטען, כי "התובעת ונציגיה מעולם לא הסבירו לנתבעת מדוע נמנעו מלהוציא גם הודעת התחלה וגם דרישת תשלום", וכי "העובדה שמעולם לא הוצאה דרישת תשלום הוזכרה בהליכים הקודמים ולנוכח האמור בנספחים 'ו' ו- 'ז' לתביעה, ברור שלא מדובר בטעות או בשכחה" (סע' 12.7 ו- 12.7 לתצהיר הבר"ל). עוד נכתב כי התובעת "מעולם לא עשתה לחילוט הערבויות הללו, כולן או חלק כלשהו מתוכן" (סע' 12.9).
9. עוד צוין בפרק סיכום הדברים בבר"ל, כי "..התובעת .. מנועה מלהעלות טענות ו/או תביעות כספיות כלשהן נגד הנתבעת [הן משום בטלותם של ההסכמים והסעיפים המתיימרים להקנות לה זכויות כאלה, הן משום שמעולם לא טרחה להוציאם מהכח לפועל, ע"י הודעות מתאימות והן מפני שלא העלתה אותן בזמן אמת ו/או בהזדמנות הראשונה] הנתבעת רשאית הייתה לצפות ולהסתמך על-כך שדרישות כספיות כאלו גם לא תוצגנה בפניה (כפי שאכן היה)".
10. כזכור, בהתאם לקביעתיו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת בגדר הערעור שהוגש על ההחלטה מיום 19.12.11 הדנה בהשתק וקביעת הפלוגתאות בתיק דנן, על בית המשפט דכאן לברר את סוגיית סכום הפיצויים המוסכמים שישתלמו. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי ביחס להפרה עצמה קיים השתק, מכוחו של פסק הדין שיצא תחת ידו של כב' השופט י' בן חמו בהליך הקודם, וכל שיהא על מותב זה לומר הוא מהו הסכום שעל המבקשת לשלם למשיבה, אם בכלל (כגון משום הטענה, כי המשיבה ויתרה על תשלום פיצויים). עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בערכאת הערעור אף מעלה, כי ב"כ המבקשת הפנה בהקשר זה לאמור בסעיפים 9 לכתב התביעה ו- 12 לתצהיר התמוך בבר"ל והסביר, כי "יש שאלה אחרת, של דרישת תשלום, מודה חברי בסעיף 9 לכתב התביעה, לא הוצאנו דרישת תשלום מעולם, זה מתיישב עם טענתי בסעיף 12 לתצהיר שאומר אמרו לי חברה תוותרו, אין חוזה, אין עסקה" (עמ' 3, ש' 27-29).
11. מכאן, אני למדה כי התיקון המבוקש, כפי שהובא בבקשת התיקון ופורט בהרחבה במסגרת טיעוני המבקשת, הינו חיוני לבירור המחלוקת האמיתית בתיק. שוכנעתי, כי טענות ההגנה שבבקשת התיקון, מצאו להן ביטוי מסויים בכתב ההגנה המקורי, וכי חקר האמת מניעני להתיר את התיקון ולהעדיפו על פני שיקולים פרוצדוראליים גרידא. יפים לענייננו דבריו של עו"ד משה קשת בספרו 'הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי', הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך א' בעמ' 505, שם נאמר כי "בתיקון כתבי טענות מונחים בתי המשפט על ידי העיקרון, כי אין שגיאה שבסדר דין שאינה ניתנת לתיקון על ידי פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. משום כך נוטים בתי המשפט להתיר תיקון לא רק בקרות תקלה אלא גם כאשר שגה בעל הדין בהרצאת טיעוניו". אף אם אני מניחה, שארעו מחדלים כאלה ואחרים בניסוח כתב ההגנה המקורי מחמת קוצר הזמן שעמד לרשות המבקשת להגשת הבר"ל והתצהיר התומך בה, ראוי בכל זאת לאפשר דיון מקיף ומלא בכל השאלות שבמחלוקת ולאפשר למבקשת לפרוש את כל טענות ההגנה שבאמתחתה, בטרם יכריע ביהמ"ש בעניינה לגופו (ראו והשוו: בר"ע (ת"א) 1383/03 בשן ניר נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ (21.6.04)).
12. לא נעלם מעיניי, כי בתביעות שהוגשו בסדר דין מקוצר, זכאי התובע להביא את תביעתו לבירור מהיר ויעיל, ולכן יש לבחון האם התיקון לא מתבקש כדי להביא לדחיית בירור התובענה לגופה. ברם, אין בכך כדי למנוע מנתבע לתקן את תצהירו כדי לאפשר הכרעה בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (ע"א 336/89 בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ נ' אלקיים (1992)). בענייננו, סבורה אני כי התרת התיקון אין בה כדי לגרום למשיבה נזק שלא ניתן לפיצוי בכסף, ולא התרשמתי כי בקשה זו מיועדת בכדי לדחות את הקץ לקיום דיון לגוף התביעה.
13. באשר להסבר שניתן ע"י המבקשת באשר לאי כלילת הטענות הנוספות מלכתחילה לבקשת הרשות להגן, יצוין כי כבר בתצהיר התומך בבר"ל הבהמר מנכ"ל המבקשת את נסיבות עריכת הבקשה, כך: "כשהנתבעת קיבלה את כתב התביעה, חיפשנו עורך דין שיוכל לבחון את התיק והסכסוך מחדש, בפרספקטיבה משלו. לאחר זמן הגענו לעו"ד עירד והגענו איתו לכלל הסכמה בדבר טיפולו בתיק זמן קצר לפני שהוגשה הבקשה הנוכחית. בנסיבות אלה, בקשה זו מוגשת על-ידו בלחץ זמנים ומבלי שהספיק ללמוד את כל נסיבות המקרה לפרטי- פרטיהן". עוד נכתב בתצהיר, כי "הנתבעת שומרת על זכותה להוסיף לבקשתה נימוקים נוספים, ככל שיתבקשו כאלו, לאחר שעו"ד עירד ישלים את בדיקתו" (סעיף 5 לתצהיר הבר"ל).
14. אין בידי לקבל את טענת המשיבה לעניין זהות המצהיר, והגשת תצהיר ע"י עו"ד מסאלחה ולא על ידי מנכ"ל המבקשת ומי שמסר את התצהיר הקודם מטעמה בתמיכה לבר"ל. אין בזהות המצהיר, לבדה, כדי לחסום את התרת תיקון כתב ההגנה, שהינו כאמור הכרחי לבירור השאלות שבמחלוקת, כיוון שתצהיר המאמת את העובדות שהוספתן מבוקשת כעת, אינו חייב להיות של בעל הדין דווקא (תקנה 92 לתקסד"א).
15. כאן המקום להדגיש, כי אין בהתרת התיקון על מנת לאפשר דיון בטענות או סוגיות שלגביהן נקבע זה מכבר כי קיים השתק בהתאם להחלטה מיום 19.12.11 והחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 2.7.12.
16. על יסוד כל האמור לעיל, אני מתירה את תיקון כתב ההגנה כמבוקש, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך כולל של 2,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה.
17. המבקשת תגיש תכתב הגנה מתוקן בתוך 14 יום מהיום ותעביר העתק ממנו במישרין למשיבה. לכתב ההגנה יצורף תצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר נאדר אבו ניקולא, ולהקפיד בעריכתו על הוראות התקנות, היינו יש לציין בו את הסעיפים שיבוטלו מכתב ההגנה המקורי ואת הסעיפים שיבואו במקומם, בצורה ברורה ומודגשת. המשיבה זכאית להגיש כתב תשובה מטעמה בתוך 7 ימים מיום קבלת כתב ההגנה המתוקן, לידיה.
18. התיק לעיון ולמעקב ביום 20.01.14.
19. המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ד, 20 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.