א. רקע

1. תביעה זו הוגשה על ידי התובעת כנגד אחיהּ, הנתבע 1 וכנגד אחיינהּ, הנתבע 2, ובה היא עתרה לסעדים שונים כנגדם, בכל הקשור לטענות שונות באשר לנכס הידוע כגוש 3701 חלקה 274.
2. מחצית מהזכויות בחלקה היו שייכים להורי התובעת. בשנת 1993, מחצית מזכויותיהם הועברו לבנם, אריה (ז"ל), אשר בנה את בית המגורים שלו בשטח. מחצית הזכויות הנוספים (כולל מבנה ישן יותר שהוגדר על ידי אחת העדות כ"בית הסבתא") הועברו במתנה לתובעת ולנתבע 1 בחלקים שווים בשנת 1997.
3. לטענת הנתבע 2 (בתצהירו) בעבר, התובעת והנתבעת ניהלו הליכים כנגד האח אריה ז"ל, בקשר לבית שהוא לבסוף בנה.
4. הנתבע 2 הינו האחיין של התובעת והנתבע 1 ויורש של האח אריה (ז"ל).
5. ביום 1/5/01 התובעת והנתבע 1 ערכו הסכמות ביניהם אודות ניהול החלק המשותף ובמשך שנים (לטענת התובעת, עד 4/07) הדירה הישנה הושכרה (לסירוגין) בהסכמה ותוך כדי שיתוף בין התובעת לנתבע 1.
6. ביום 16/10/06 הגיש הנתבע 1 תביעה בבית משפט זה (ת.א. 3819/06) כנגד התובעת, לפירוק השיתוף ביניהם במקרקעין (להלן: תביעת פירוק השיתוף).
7. ביום 30/7/07 (במהלך ניהול התיק הנ"ל), לאחר פטירת האח אריה ז"ל, נערך זיכרון דברים בין הנתבע 1 לנתבע 2, לפיו הנתבע 2 ירכוש את זכויותיו של הנתבע 1 בנכס, מחצית מהמבנה הבנוי על החלקה. ביום 15/8/07 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 2 על זכויותיו של הנתבע 1 בחלקה.
8. ביום 29/12/09 תביעת הפירוק נמחקה בהסכמה וכב' השופטת דיסקין התייחסה לטענת התובעת כי התובע מכר את זכויותיו (כמפורט לעיל) ליורש של בעלים נוספים בנכס, בציינה כי טענה כזאת משפיעה רבות על תביעה שכזאת ותוצאותיה (לפירוק שותפות במקרקעין).
9. בתיק שבפניי, התקיימו מספר ישיבות קדם משפט (בפני כבוד השופטת שמולביץ), וחלק מהראיות נשמעו בפניי (עדות התובעת, שני עדים נוספים ושני עדי הגנה) עקב מצב בריאות מתדרדר של הנתבע 1 הדיון נדחה.
10. התובעת והנתבע 2 השיגו הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 27/4/12, המדבר בעד עצמו.
11. התובעת והנתבע 1 הגיעו להסכמה דיונית שבית המשפט יכריע את המחלוקת שנותרה ביניהם, על סמך החומר המצוי בתיק (תוך ויתור התובעת על חקירת הנתבע 1 בגין מצבו) ולאחר הגשת סיכומים. הסכמתם הדיונית קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט.
12. לבקשת בית המשפט, ב"כ הצדדים אף מסרו הבהרות נוספות, כי מוסכם שפסק הדין יינתן על פי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט (ראה סיכומי ב"כ התובעת והודעת ב"כ הנתבע שנפתחה בבקשה 17 בתיק האלקטרוני).

ב. הכרעה:

1. בגין חובות במהלך השנים, עיריית רחובות הטילה עיקול על זכויות הנתבע 1 בחלקה. הנתבע 2 טען כי בגין עיקול זה הוא לא תפס חזקה בנכס בעוד התובעת טענה כי הוא תפס חזקה מסמוך לאחר רכישתו.

מחלוקת זו הוכרעה ללא הכרעה שיפוטית בהסכם הפשרה שהושג בין התובעת ואחיינה, הנתבע 2 (שותפה דהיום).

1. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע 1 שהתובעת מתעלמת מהעובדה שמרבית מהדרישות הכספיות הופנו לנתבע 2 מלכתחילה, ודברים אלה אף חוזקו בעדות התובעת בעצמה.

כן, לאחר שהתובעת הגיעה להסכם הפשרה שהושג עם הנתבע 2, אין מקום כי תחזור ותדרוש מהנתבע 1 סעדים שאת חלקם היא קיבלה בפועל בהסכם הפשרה עם הנתבע 2 (ב"שווה כסף") ועל חלקם היא אולי בחרה לוותר כאשר גם סעדים אלה ממילא, הגיעו לה מהנתבע 2 בלבד ולא מהנתבע 1.

1. מאידך, מקובלת עלי טענת התובעת ש"החטא הקדמון" אשר החל את הסחרור האחרון, וההליכים שהתנהלו בתיק זה למשך מספר שנים (עד לסיומם), נוצר כאשר הנתבע 1 מכר לנתבע 2 את זכויותיו בחלקה, ללא ידיעת התובעת ובעצם כמעין מהלך "מאחורי גבה", בו בזמן של ניהול תביעת פירוק השיתוף שהגיש כנגדה בבית המשפט.

בהסכם האמור, הנתבע 1 הוסיף והצהיר על הזכויות שהינו כביכול מעניק לנתבע 2 לתפוס את החזקה במבנה הישן ולהתגורר בו (סעיף 3.9 לחוזה) תוך כדי תשלום דמי שכירות לידי התובעת עקב היותה בעלת מחצית הזכויות בו.

1. מבלי להיכנס למחלוקת אודות המועד שבו הנתבע 2 תפס בפועל את החזקה במבנה, הרי שהדבר בוצע בפועל, הודות בין היתר לרוח הגבית של הנתבע 1.
2. לוּ התובעת היתה מסכימה להסדר הנ"ל (כפי שהנתבעים יחדיו ניסו להכתיב בעצם חתימת החוזה בנוסח זה), הרי שתביעה זו לא היתה באה לעולם. התובעת נפגעה מ"הנאמנויות" המתחלפות ואף לא הסכימה שמבנה המגורים המשותף (להבדיל מביתו של אריה ז"ל שאינו בבעלותה) ישמש למגורי הנתבע 2.
3. אין לי אלא לחזור על אשר ציינתי לעיל שהמחלוקת הכספית העיקרית, ממועד המכירה הינה בין התובעת והנתבע 2, ואיני סבורה שהתובעת זכאית לחזור ולדרוש לפסוק כנגד הנתבע 1 סעדים, אך ורק מאחר והם לא נכללו בהסכם הפשרה שהושג בין התובעת והנתבע 2.
4. מאידך, בהתחשב במפורט וחלקו ותרומתו של הנתבע 1 למצב המשפטי שנוצר והוביל להליכים בתיק זה (כמתואר לעיל), יש מקום להיעתר לתביעה בחלקה באשר לרכיב שנתבע בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. גם בקביעה זו אין להתעלם מהעובדה שדין מרבית התביעה כנגד הנתבע 1, להידחות.
5. הנני על כן מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך כולל של 8,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום וישא ריבית והפרשי הצמדה כדין החל מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תמציא לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה