לפנינו תובענה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות, לאחר שהתובעים פוטרו בטענה של גניבה מהנתבע, תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

רקע עובדתי – כללי

1. חברת שטראוס הינה חברה למזון ומשקאות המשווקים בערוצים המסחריים השונים, לרבות רשתות שיווק גדולות, חנויות וסופרמרקטים בבעלות פרטית.
2. שטראוס מפיצה את מוצריה, בין היתר, באמצעות מפיצים עצמאיים אשר להם "קו חלוקה".

קו חלוקה הינו מסלול קבוע אשר כולל תחנות קבועות של רשתות שיווק, סופרמרקטים וחנויות, בהן מחלק המפיץ את הסחורה (להלן:"קו חלוקה").

1. שיטת עבודתם של המפיצים השתנתה בסביבות פברואר 2008, כפי שהסביר ב"כ שטראוס –

"בשיטה החדשה – כאשר המפיץ מעמיס את המשאית הוא עדיין קובע מלאי ועדיין מפעיל שיקול דעת לגבי איזה סחורה הוא יכול לשווק ללקוחות פרטיים, אבל החיוב נעשה במעמד המכירה כאשר המפיץ מוכר לנקודת המכירה. כאשר מפיץ מוריד ארגז במכולת, יש אצלו מסופון שמקושר למחשב של שטראוס ואז הוא משדר במקום עיסקה והחשבונית יוצאת של שטראוס". (עמ' 18-19 לפרוטוקול, ש' 26-33 ו-1-2, בהתאמה).

1. כלומר, בשיטת העבודה החדשה שהייתה רלוונטית בעת סיום עבודת התובעים, המפיץ מקבל את הסחורה משטראוס ומספק את הסחורה ללקוחות, כאשר ההתחשבנות נעשית בין שטראוס ללקוח, באמצעות המסופון שנמצא בידי המפיץ.

ההסכם בין שטראוס לנתבע

1. הנתבע היה המפיץ של מוצרי חברת שטראוס בקו חלוקה באזור הכרמל, פרדיס וג'סר א-זרקא .

במסגרת קו חלוקה זה, היה על הנתבע להפיץ את המוצרים ע"י העמסת סחורה על משאיות ומכירתה ברשתות השיווק ואצל הלקוחות הפרטיים.

1. לנתבע היה הסכם ישיר מול שטראוס, לפיו מתקיימת ביניהם מערכת יחסי הפצה חוזיים (להלן: "הסכם ההפצה").
2. לנתבע היו עוזרי הפצה, שהינם התובעים.

ככלל, עוזרי ההפצה נבחרים ע"י המפיץ, ושטראוס מאשרת אותם לאחר מכן אם הם עומדים בכישורים וכן יש לה זכות וטו על העסקתם (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 4-5).

התובעים

1. התובעים הינם אחים, שהחלו את עבודתם בנתבע בין שנת 2004 לשנת 2009, כאשר יש מחלוקת לגבי תאריך תחילת עבודתם של התובעים 2 ו-3, כפי שיפורט בהמשך.
2. התובעים היו עובדים חודשיים, כאשר יש מחלוקת גם לעניין השכר שלהם, כפי שנפרט בהמשך. כמו כן, יש מחלוקת לענין אותנטיות תלושי השכר שנמסרו להם, כאשר יש הסכמה לגבי חלק מהזכויות הסוציאליות, וחלק מהן במחלוקת.
3. שכרם של התובעים שולם במזומן, מבלי שחתמו על קבלת השכר.
4. לגרסת התובעים, התובעים 2-3 מסרו את משכורותיהם לתובע מס' 1 אשר הפקיד אותם בחשבון הבנק שלו, וזאת על מנת לסייע לו בבניית ביתו.
5. נציין כבר עתה, כי אין מחלוקת שהתובעים פוטרו מבלי שנערך להם שימוע.

בעניין התביעה לתשלום בגין חופשה ודמי הבראה, הגיעו הצדדים במהלך הדיון להסכם, כדלהלן:

1. לעניין דמי הבראה – אין מחלוקת כי מעולם לא שולמו לתובעים דמי הבראה.
2. מוסכם כי כל תובע )(1, 2 ו- 3) זכאי לסך של 3,600₪ בגין דמי הבראה.
3. לעניין חופשה – מוסכם כי התובעים 2 ו-3 זכאים כל אחד לסך של 7,500 ₪ בגין פדיון חופשה.

אין הסכמה לעניין התובע מס' 1 בהתייחס לחופשה.

התובע מס' 1 –

תקופת העבודה

1. מוסכם, כי התובע מס' 1 החל לעבוד בנתבעת בחודש 3/04 וסיים עבודתו ביום 30/3/09, ובסה"כ עבד בנתבעת 5 שנים.

שכר קובע

1. לגרסת התובע מס' 1 שכרו בפועל עמד על 6,500 ₪ נטו, כאשר תלושי השכר לפיהם שכרו עמד על 4,500 ₪ נטו לא שיקפו את המציאות.
2. גרסת הנתבע לענין שכרו של התובע לא היתה קונסיסטנטית. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי תלושי השכר משקפים את המציאות ואת הסכומים אשר שולמו לתובע, לרבות לענין השנה האחרונה.

עם זאת – במסגרת חקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי -

"בתקופה האחרונה הוא בא אלי הביתה וביקש העלאה ואני נעתרתי לבקשתו. כאשר בית הדין שואל אותי האם תלושי השכר שיקפו את המשכורת בפועל, אני עונה – גיליתי מאוחר יותר שאחרי העלאת המשכורת דיווחתי לרו"ח שיתקן את תלושי השכר, אך רו"ח לא עשה זאת. הוא המשיך להוציא תלושים על המשכורת הישנה ובגלל זה גם עזבתי את רו"ח. " (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 27-30).

1. לשון אחר – מעדות הנתבע עולה, כי בשנה האחרונה לעבודתו של התובע מס' 1 עמד שכרו על סך 6,500 ₪ נטו, וזאת על אף שבתלושי השכר נרשם כ- 4,500 ₪ נטו (בבמוצע) (עמ' 35 לפרוט', ש' 33, עמ' 36 לפרוט', ש' 1-2).
2. אשר על כן – ובהתאם להסכמה בין הצדדים, אנו קובעים כי שכרו האחרון של התובע מס' 1 עמד על 6,500 ₪ נטו. נציין, כי במסגרת כתב התביעה לא הבדיל התובע בין ערכים ברוטו לנטו, וכל חישוביו נערכו לפי שכר של 6,500 ₪ לחודש (260 ₪ ליום).

חופשה

1. במהלך הדיון שהתקיים ביום 5/5/2011, הגיעו הצדדים להסכמה לעניין דמי החופשה - כי שולמו לתובע מס' 1 סך של 5,569 ₪ בשנים 2007 ו- 2008 (עמ' 9 לפרוט', ש' 21-28, עמ' 10 לפרוט', ש' 1-2).

כפי שפורט לעיל, ערך יום עבודה של התובע עומד על 260 ₪ ועל כן, בגין השנים 2007 ו-2008 קיבל התובע כ- 21.5 ימי חופש – לפי 5,569 ₪ / 260 ₪ ליום.

1. מאחר והנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי שילם דמי חופשה בגין השנים הראשונות לעבודה, הרי שעל פי ההלכה יש לייחס את דמי החופשה ששולמו בשנים 2007-2008 רטרואקטיבית, לשנתיים הראשונות לעבודתו, לפי 12 ימי חופשה לכל שנה – שכן התובע עבד 6 ימים בשבוע.
2. בהתאם לס' 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 אשר קובע תקופת התיישנות של 3 שנים – התובע 1 זכאי לפידיון חופשה בגין שלושת שנות עבודתו האחרונות – כאשר בגין שנת עבודתו השלישית הוא זכאי ל-12 ימי חופשה לשנה, בגין שנת עבודתו הרביעית הוא זכאי ל-12 ימי חופשה לשנה ובגין שנת עבודתו החמישית הוא זכאי ל-14 ימי חופשה לשנה – סה"כ 38 ימי חופשה.
3. לאור האמור לעיל, התובע מס' 1 זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 9,880 ₪ (38 ימי חופשה X 260 ₪ ליום עבודה = 9,880 ₪).

התובע מס' 2

תקופת העבודה

1. הצדדים חלוקים באשר לתקופת העבודה של התובע מס' 2, כאשר לגרסת התובע מס' 2, הוא החל לעבוד בחודש 4/04 ואילו הנתבע מסתמך על תלושי השכר, וטוען כי הוא החל לעבוד אצלו בחודש 8/06, כאשר בשנת 2007 היתה הפסקת עבודה קצרה .
2. אין מחלוקת כי התובע מס' 2 פוטר ביום 30/6/09.
3. לגרסת התובע מס' 2, כפי שעולה מתצהירו, הוא לא קיבל תלושי שכר משך כל תקופת עבודתו, ורק לאחר שפוטר ודרש לקבלם, נתן לו אותם הנתבע. אולם, לטענתו, תלושים אלה אינם משקפים את תקופת תחילת עבודתו.

לגרסת הנתבע בתצהירו, תלושי השכר שניתנו לתובע משקפים נאמנה את המציאות.

1. נציין, כי עד להגשת כתב התביעה, לא הלין התובע 2 בכתב על אי קבלת תלושי שכר.

ככל שטען התובע שלא קיבל תלושי שכר משך כל תקופת עבודתו, הרי שהיה עליו לפנות לנתבע ולדרוש את קבלת התלושים במהלך תקופת עבודתו. משלא פנה לנתבע, אנו מסיקים כי הוא קיבל את התלושים בזמן אמת.

על פי הפסיקה "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן, פד"ע כרך כו' 552).

1. לאור האמור, הרי שחזקה שתלוש השכר משקף את המציאות לענין תקופת העבודה והנטל להוכיח אחרת מוטל על התובע.

נציין, כי התובע לא הרים נטל זה ולא הביא כל הוכחה כי החל לעבוד אצל הנתבע לפני אוגוסט 2006, כמו למשל עדות של לקוח או של נציג משטראוס, או מסמך שנמסר לו לפני 8/2006.

1. לאחר שעיינו בגרסאות הצדדים, ומאחר שהתובע מס' 2 לא הצליח להפריך את החזקה ולהרים את נטל ההוכחה כי החל לעבוד בנתבע בחודש 4/04, הרי שאנו מקבלים את גרסת הנתבע, העולה בקנה אחד עם תלושי השכר, לפיה התובע מס' 2 החל לעבוד בחודש 8/06 עד לתאריך 30/6/09, ובסה"כ 35 חודשים.

שכר קובע

1. אין מחלוקת כי שכרו של התובע 2 עמד על 4000 ₪ נטו (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 24).

שכר עבודה בגין חודש 6/09

1. הצדדים הסכימו כי לא שולם לתובע מס' 2 שכר בגין חודש 6/09 וכי הוא זכאי לשכר בסך 4,000 ₪ עבור חודש זה (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 22).

התובע מס' 3

תקופת העבודה

1. הצדדים חלוקים לעניין מועד תחילת עבודתו של התובע מס' 3. לגרסת התובע – הוא עבד מ-1.6.2005 ולגרסת הנתבע – עבודתו החלה ב-9.2006.
2. אין מחלוקת כי התובע סיים עבודתו ב-10.8.2009.
3. לכתב התביעה צורפו תלושי השכר של התובע מס' 3, כאשר בכל התלושים מצויין כי מועד תחילת העבודה הוא 1/9/06.

נציין, כי עד להגשת כתב התביעה, לא הלין התובע בכתב על אי קבלת תלושי שכר.

1. כפי שפורט לעיל, ככל שטען התובע שלא קיבל תלושי שכר משך כל תקופת עבודתו, הרי שהיה עליו לפנות לנתבע ולדרוש את קבלת התלושים במהלך תקופת עבודתו. משלא עשה זאת ולאור הפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים, כי התובע מס' 3 לא הצליח להרים את נטל ההוכחה כי החל לעבוד בנתבע בחודש 6/05 ועל כן, אנו מקבלים את גרסת הנתבע התואמת את תלושי השכר, וקובעים כי התובע מס' 3 החל לעבוד בחודש 9/06 ופוטר בתאריך 10/8/09, כך שבסה"כ עבד אצל הנתבע 31.3 חודשים.

שכר קובע

1. אין מחלוקת כי שכרו של התובע מס' 3 עמד על 4,000 ₪ נטו (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 24).

שכר עבודה בגין חודשים 6-7/09 ו- 10 ימים בגין חודש 8/09

1. בכתב התביעה, התובע מס' 3 טען כי הנתבע לא שילם לו שכר עבודה בגין חודשים 6-7/09 ו- 10 ימים בגין חודש 8/09, כך שהוא חייב לשלם לו 8,800 ₪.
2. בכתב ההגנה, הנתבע הכחיש טענה זו באופן כללי.
3. במהלך הדיון, הנתבע הודה כי לא שילם לתובע מס' 3 את שכר עבודתו בחודש האחרון (עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 26). כמו כן, הנתבע לא צירף תלושי שכר בגין חודשים 6-8/09.
4. נזכיר, כי הנטל להוכחת תשלום שכר מוטל על הנתבע ועל כן, מאחר והנתבע לא הוכיח כי שילם לתובע מס' 3 שכר בחודשים הללו, הרי שאנו מקבלים את טענת התובע כי הוא זכאי לשכר בגין חודשים אלו ואנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע מס' 3 שכר עבודה בגין חודשים 6-7/09 ו- 10 ימים בחודש 8/09, בסך של 8,800 ₪.

סיכום ביניים -

1. לאור קביעותינו דלעיל, להלן סיכום קביעותינו עד כה:

התובע מס' 1

1. תקופת עבודה - התובע מס' 1 החל לעבוד אצל הנתבע בחודש 3/04 ופוטר ביום 30/3/09, ובסה"כ עבד אצל נתבע 5 שנים.
2. שכר קובע במועד סיום העבודה – 6,500 ₪ נטו.
3. חופשה - זכאי לתשלום של 9,880 ₪.
4. הבראה – זכאי לתשלום של 3,600 ₪.

התובע מס' 2

1. תקופת עבודה - התובע מס' 2 החל לעבוד בחודש 8/06 ופוטר בתאריך 30/6/09, ובסה"כ

עבד אצל הנתבע 35 חודשים.

1. שכר קובע – 4,000 ₪ נטו.
2. חופשה - זכאי לסך של 7,500 ₪ בגין פדיון חופשה.
3. הבראה – זכאי לתשלום של 3,600 ₪.
4. שכר עבודה בגין חודש 6/09 – זכאי לשכר בסך 4,000 ₪.

התובע מס' 3

1. תקופת עבודה - התובע מס' 3 החל לעבוד בחודש 9/06 ופוטר בתאריך 10/8/09, כך שבסה"כ עבד אצל הנתבע 31.3 חודשים.
2. שכר קובע – 4,000 ₪ נטו.
3. חופשה - זכאי לסך של 7,500₪ בגין פדיון חופשה.
4. הבראה – זכאי לתשלום של 3,600 ₪.
5. שכר עבודה בגין חודשים 6-7/09 ו- 10 ימים בגין חודש 8/09 –התובע זכאי לסך של 8,800 ₪.

נסיבות סיום העבודה

1. בענייננו – יש שני אירועי פיטורים, כאשר האירוע האחד קשור לפיטוריהם של התובעים מס' 1-2, והאירוע השני הוא פיטוריו של התובע מס' 3. נפרט לגבי כל אירוע בנפרד ולזכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים לאור אירועי הפיטורים.

נסיבות פיטוריהם של התובעים 1-2-

1. מהעובדות שבפנינו עולה, כי התובע מס' 1 התלונן, הן בפני הנתבע והן בפני שטראוס, כי בתאריך 15/2/09 המשאית שלו נפרצה בעת שחנתה בחניון של שטראוס ונגנבה ממנה סחורה.
2. כפי שעלה מעדויות נציגי שטראוס, קיימים נהלים בחברת שטראוס לפיהם בעת חשד לאירוע פלילי בחצריה מועברים פרטי האירוע לקב"ט להמשך טיפול וחקירה.

אשר על כן הוחלט בשטראוס לבצע חקירה בענין הפריצה ושטראוס שכרה את שירותי משרד חקירות חיצוני בשם "יעקב ארז אוזנה – ייעוץ בטחוני, חקירות, פוליגרף" (להלן: "משרד החקירות").

1. במסגרת החקירה שביצע משרד החקירות, נערכה לתובעים 1 ו-2 בדיקת פוליגרף בתאריך 26/2/09, בהתאם להסכמתם.
2. ממצאי החקירה היו כדלקמן-

"עלאא עווד משמש מפיץ שטראוס מצונן בחיפה, התלונן לפני כשבוע על כך שהמשאית עליה עובד חנתה במהלך הלילה בחניון מחסן מצונן חיפה כשהיא עמוסה בסחורה, ולאור כך, הארגז ננעל במנעול נוסף.

המפיץ התלונן כי כאשר הגיע למחרת בבוקר לחניון, התברר לו כי המנעול נפרץ, ובבדיקת המלאי הסתבר כי יש חוסרים שונים בערך של כ- 5,000 ₪.

המפיץ דיווח למנהליו על הגניבה, בהמשך תושאל ע"י ס' קב"ט החברה. על מנת לוודא באם מדובר בגניבה ע"י גורמים חיצוניים ו/או אחרים, או ביום הגניבה ע"י המפיץ כדי לזכות עצמו על חוסרים במלאי, או מסיבה אחרת כלשהי, הוחלט לבצע תחקור ובדיקת פוליגרף למפיץ + עוזר מפיץ (אחיו - בהאא)".

1. המסקנות מתוצאות החקירה היו-

"א. עלאא הינו הבוגר מבין השניים וגם הגורם הדומיננטי, ככל הנראה ניסה לביים גניבה.

ב. בהאא לא בהכרח היה מעורב באירוע ולכן נשאל לגבי המנעול בלבד.

ג. תוצאות הפוליגרף של שתי הבדיקות של בהאא מאוששות את בדיקתו של עלאא, ומחזקות את ההערכה כי עלאא ביים פריצה / גניבה למשאיתו".

1. בעקבות תוצאות החקירה וככל הנראה בהתאם לנהלי הבטיחות הקבועים של שטראוס, זומן הנתבע לשיחה עם מנהל המגזר הערבי בשטראוס, מר אבי כהן, במהלכה הובהר לו כי שטראוס החליטה לא להתיר לתובעים מס' 1-2 להיכנס למתחמה.

לאור קביעת שטראוס, החליט הנתבע לפטר את התובעים מס' 1-2, כאשר התובע מס' 1 פוטר בסמוך להוראת שטראוס שלא להתיר כניסתו למתחם, והתובע 2 פוטר לאחר 3 חודשים, לאחר שעשה חפיפה לעובד אחר.

1. הנתבע צירף לתצהירו הסכם גמר חשבון מתאריך 1.5.2009 חתום על ידי התובע מס' 1 לפיו התובע קיבל את כל הזכויות להם זכאי ממנו. לגרסת התובע מס' 1- הסכם זה נחתם על ידו בשנת 2006, והנתבע זייף את המסמך בתקנו את התאריך ל- שנת 2009.

גרסת הנתבע

1. לטענת הנתבע, הוא לא הופתע מהודעת שטראוס לענין תוצאות החקירה וההוראה שלא להתיר כניסת התובעים 1 ו-2 למתחם, שכן עלו בו חשדות עוד לפני כן לענין מעורבותם של התובעים בחוסרים שנתגלו אצלו.

לגרסתו - בתקופת העסקתם של התובעים התגלו פערים במלאי (חוסרים) במשאיות עליהם עבדו, דבר שעורר חשד כי מתבצעת גניבה. בשיחות שקיים הנתבע עם התובעים, הם הכחישו את מעורבותם בעניין.

לטענת הנתבע, בחודש 2/09 קיבל מחברת שטראוס דו"חות מלאי שהיו בהם חוסרים משמעותיים, וגם הפעם הכחישו התובעים כל קשר. לפיכך, חוייב ע"י שטראוס בעלות נוספת בגין החוסרים.

1. בכל מקרה, לגרסת הנתבע, הן לאור תוצאת החקירה של שטראוס וההחלטה שלא להתיר כניסת התובע מס' 1 למתחם שטראוס והן לאור חשדותיו שלו בעניינו של התובע מס' 1 – לא נותרה לו כל ברירה אלא לסיים עבודתו של התובע מס' 1 לאלתר.
2. בנוסף, טען הנתבע, כי חשד שהתובעים, לרבות התובע מס' 3, ביצעו גניבה, כאשר חלק מהגניבה נעשתה ע"י כך שהתובעים לקחו שיקים וכסף מזומן של לקוחות עבור הנתבע או שטראוס והפקידו אותם בחשבונות שלהם (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 18-20).
3. כמו כן, לגרסת הנתבע – בעת סיום עבודתו של התובע, הוא שילם לתובע 20,000 ₪ כגמר חשבון והחתים את התובע על מכתב ויתור זכויות.

נציין כבר עתה, כי למעט טענה לענין תשלום של 20,000 ₪ - לא הביא הנתבע כל הוכחה לכך ששילם לתובע סכום זה, וגם במכתב ויתור הזכויות שהוא צירף, לא נרשם סכום כלשהו, אלא רק הסכמה לענין ויתור על זכויות.

1. יצויין עוד, כי לגרסת הנתבע, כתוצאה מהאירוע המפורט לעיל – החליטה שטראוס לסיים את חוזה ההפצה עימו, וכתוצאה מהתנהלות התובע – נגרם לו נזק רב.

גרסת התובע מס' 1

1. לטענת התובע מס' 1 - כעוזר מפיץ, הוא חתום על התחייבות ואחריות כלפי שטראוס, כך שאין לו אינטרס לגנוב סחורה שכן, במקרה של חוסרים, הוא יחוייב לשאת בפיצוי בגין שווי הסחורה החסרה.

נציין, כי טענה זו היתה טענת ההגנה העיקרית של התובע, שבאה להסביר מדוע האישומים נגדו מגוכחים. כפי שפירט התובע בסעיף 19 לתצהירו:

"הנני לחזור ולהצהיר הרי מה התועלת שתצמח לי מביום גניבה כפי שנטען בדוח בדיקת פוליגגרף שעה שאני חתום ואחראי על הסחורה, ושממילא אני נושא בנטל פיצוי בגין הסחורה, דבר ממילא לא היה פוגע במי מהצדדים. שבעיני הנו מצב אבסורדי ולא ניתן לקבל את בדיקת הפוליגרף כממצא מחייב, שמנותק מהמציאות וההגיון המחייב במקרה דנן. הרי איזה תועלת תצמח לי לביים גניבה ואפילו לגנוב סחורה שבגינה אמי משלם בחזרה???"

נקדים ונאמר כבר עתה, כי לא רק שטענה זו של התובע לא גובתה בראייה כלשהי, הרי שגירסה זו נסתרה על ידי העד שהזמינו התובעים עצמם מטעם שטראוס, מר מאיר דוגן, אשר הבהיר כי לא החתימו את התובע מס' 1 או מי מהתובעים על כל סוג של התחייבות.

1. התובע טען עוד, כי סמוך לאחר אירוע הגניבה, הוא הוזמן ע"י שטראוס לביצוע בדיקת פוליגרף, שבסיומה נאמר לו כי הכל בסדר, והוא המשיך לעבוד כרגיל.

ביום 30/3/09, בהגיעו לעבודה, הטיח בו הנתבע האשמות, כי שטראוס מנסה לסיים את חוזה ההפצה עימו כתוצאה מהחקירה, ובשל כך כעס הנתבע והחליט לפטרו.

תוצאות בדיקת הפוליגרף נודעו לו לראשונה, רק לאחר שהגיש תביעה לבית הדין. נציין, כי בחקירתו הנגדית שינה התובע 1 את גירסתו לענין המועד שבו נודע לו תוצאות בדיקת הפוליגרף.

גרסת התובע מס' 2

1. בכתב התביעה טען התובע מס' 2 כי ביום 30/6/09 פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת בטענה כי הקו שעליו עבד נמכר לאחרים, ועל כן אין בו עוד צורך. בכתב התביעה ובתצהירו של התובע 2 לא היתה כל התייחסות לאירוע הגניבה.

דיון והכרעה

1. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים"), קובעים את המקרים בהם ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים.

וכך קובע סעיף 16:-

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

1. ההסכם הקיבוצי "החל על המספר הגדול ביותר של עובדים" הוא תקנון העבודה בתעשייה (להלן:"תקנון העבודה"). סעיף 53 לתקנון העבודה אשר דן בשלילת פיצויי פיטורים, קובע-

"עשה עובד אחת מאלו:

א. הפר משמעת באופן חמור;

ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;

ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

ד. ...

יהיה צפוי:

א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." (ההדגשות לא במקור – א.ש.ב.).

1. על הנתבע הנטל להוכיח שהתקיימו הנסיבות, המאפשרות פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים ובמידה שהצליח להרים את הנטל - עובר הנטל לתובע להוכיח, שהוא לא ביצע את עבירת המשמעת או כי העבירה שהוא ביצע אינה מצדיקה פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים.
2. בענייננו – משבוצעה חקירה ע"י משרד חקירות אשר כללה בדיקת פוליגרף שמסקנתה היתה כי התובע מס' 1 ביים פריצה / גניבה למשאיתו, הרי שהנתבע הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח כי התובע מס' 1 פוטר בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים.
3. על כן, יש לבדוק האם התובע מס' 1 הרים את הנטל שהועבר אליו להוכיח כי לא ביצע את עבירת הגניבה המיוחסת לו.
4. נקדים ונאמר, כי התובע מס' 1 לא הצליח להרים נטל זה – הן לאור לאור תוצאות החקירה והן לאור הסתירות הרבות בעדותו. כך למשל, נחקר התובע מס' 1 בחקירה נגדית –

"ש. ואחרי שסיימת את הבדיקה אמרו לך את התוצאה?

ת. לא. רק אחרי כמה ימים הוא אמר לי שהבדיקה נכשלה.

ש. מי אמר לך?

ת. אבי כהן אמר לי שיצאתי דובר שקר.

ש. אתה אומר למעשה שפוטרת בלי שום קשר לתוצאות בדיקת

הפוליגרף?

ת. הוא אמר שהוא רוצה למכור את הקו כי לא רוצים אותו בחברה

בגלל האירוע של הגניבה.

ש. בסעיף 17 לתצהירך אתה אומר שמה שאמרו לך – שהכל בסדר

בקשר לתוצאות הפוליגרף.

ת. אף אחד לא אמר לי מה קרה אחרי בדיקת הפוליגרף ולכן הסקתי

שהכל בסדר ולכן זה נכתב כך בתצהיר.

(עמ' 19 לפרוט' ש' 32-33, עמ' 20 לפרוט', ש' 1-7) (ההדגשה איננה במקור,

א.ש.ב).

1. לגרסתו של עד הנתבע, מר אבי כהן, שבזמנים הרלוונטים לתביעה היה מנהל מערך המפיצים העצמאיים בשטראוס, אשר עדותו מהימנה עלינו, הרי שדיבר עם התובעים מס' 1-2 לאחר הבדיקה ודיווח להם על תוצאותיה, וכך העיד - "לאחר הבדיקה, דיברתי איתם ואמרתי להם שהמסקנות מהחקירה הם שבעצם האירוע הוא בדיה". (עמ' 30 לפרוט', ש' 7-8).
2. אם לא די באמור, סתירה נוספת נמצאה בטענת התובע 1 כי היה חתום על התחייבות בגין הסחורה כלפי שטראוס. טענה זו נסתרה בעדותו של עד התובעים, מר מאיר דוגן, מנהל מרחב שטראוס באזור חיפה.

מר דוגן, שעדותו היתה מהימנה עלינו, העיד בפנינו כי עוזרי המפיץ לא חתמו על התחייבות כלשהי כלפי שטראוס, והם לא צד משפטי בעניין (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 13-16).

1. מכאן, שלא רק עולה כי גרסת התובע מס' 1 לא היתה מהימנה ואמינה, אלא גם עולה, כי אין לתובע מה להפסיד מגניבת סחורה, שכן בניגוד לטענתו, הוא לא מחוייב בגין סחורה חסרה, אלא מי שמחוייב בשווי הסחורה הוא המפיץ – הנתבע.
2. אשר לתובע מס' 2 – מתוצאות התחקיר, עולה כי "בהאא לא בהכרח היה מעורב באירוע ולכן נשאל לגבי המנעול בלבד". כלומר, לא הוכחה גניבה ע"י התובע מס' 2.
3. כמו כן, הנתבע המשיך להעסיק את התובע מס' 2 שלושה חודשים נוספים לאחר אירוע הגניבה כאשר, אין זה סביר, כי מעביד אשר חושד שעובד שלו ביצע עבירה חמורה של גניבה, ירצה שהעובד ימשיך לעבוד תקופה כה ארוכה, תוך כדי ביצוע חפיפה לעובד חדש.
4. אנו סבורים, כי עבירת משמעת כל כך חמורה שכתוצאה ממנה יש לשלול פיצויי פיטורים – היא כזו שמחייבת פיטורים לאלתר. על כן, יש סתירה פנימית בין התנהלות הנתבע שמצד אחד שלל לתובע 2 פיצויי פיטורים ומצד שני המשיך להעסיק אותו במשך שלושה חודשים נוספים.
5. לאור המפורט לעיל, הרי שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח שהתקיימו נסיבות כאמור בסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים. ובכל מקרה, נציין כי אין בידינו לקבל את גירסתו של הנתבע, ממנה עולה, כי על אף שהתובעים "יצאו שקרנים", כלשונו, התעקש הנתבע להמשיך ולהעסיק את התובע מס' 2 עוד 3 חודשים, על מנת שיעשה חפיפה לעובד אחר.
6. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה לצורך שלילת פיצויי פיטורים מהתובע מס' 2.

סיכום

1. אשר לתובע מס' 1 - לאור האמור לעיל, הרי שהנתבע הרים את הנטל להוכיח שהתקיימו הנסיבות כאמור בסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, והתובע מס' 1 לא הצליח להרים את הנטל שהועבר אליו, כי לא ביצע את עבירת המשמעת או כי העבירה שהוא ביצע אינה מצדיקה פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים, וזאת בשל תוצאות החקירה החיצונית, הסתירות בגרסתו וחוסר מהימנותו.
2. לפיכך, אנו קובעים, שהתובע מס' 1 פוטר בנסיבות בהן ניתן לשלול פיצויי פיטורים, כאשר עלינו לקבוע, האם יש מקום לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים או רק את חלקם.

לאחר ששקלנו את העניין, החלטנו שבמקרה זה יש מקום לשלול באופן מלא את זכותו לפיצויי פיטורין.

בפרשת אלוניאל (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – אלכסנדר צ'רניאקוב, (2007) (להלן – עניין אלוניאל) שב ונדרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, וכך הוא מפרט:-

"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; (וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01).

1. מן הכלל אל הפרט – במסגרת שיקולינו בדקנו את הנסיבות המחמירות והמקלות של התובע – מחד - מדובר בתקופת עבודה לא קצרה בת 5 שנים, וכן מדובר בזכויות קוגנטיות. מאידך, אמינות הינה תכונה בסיסית בעבודה מסוג הפצה (הכוללת עיסוק בכספים וסחורה), כאשר גניבה היא עבירה חמורה מאד מה גם והתובע מס' 1 עירב את אחיו (התובע מס' 2) בביצוע העבירה.
2. נוסיף כי בפסיקת בית הדין הארצי ובתי הדין האזוריים נשללה לא אחת זכאותם של עובדים לפיצויי פיטורים עת הוכחה גניבה ממעבידם במהלך תקופת העבודה (עע (ארצי) 30075/96 טובול חומרי בנין (1990) נ' שלמה בן עטר, ניתן ביום 17/8/09).
3. בנסיבות העניין שבפנינו, ולאור הפסיקה דלעיל, אנו קובעים כי יש הצדקה לשלילת מלוא פיצויי הפיטורים של התובע מס' 1 וכן שלילת ההודעה המוקדמת.
4. אשר לתובע מס' 2 – אנו סבורים כי נסיבות סיום עבודתו לא הצדיקו שלילת פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת, ועל כן, אנו קובעים, כי הנתבע ישלם לתובע מס' 2 פיצויי פיטורים בסך של 11,667 ₪ ( 4,000 ש"ח X 35/12 חודשי עבודה), ותמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,000 ש"ח.

נסיבות פיטוריו של התובע מס' 3-

1. נציין, כי הנתבע ייחס גם לתובע מס' 3 אירוע של גניבה, כאשר מדובר באירוע שונה ואחר מהאירוע שיוחס לתובעים 1 ו-2.

גרסת הנתבע

1. הנתבע טען כי בתאריך 10/8/09 תפס את התובע מס' 3 בעודו מתפרץ למשאית וגונב ממנה כספים.
2. לגרסתו, כפי שפורט לעיל, הנתבע טען כי חשד שהתובעים, לרבות התובע מס' 3 גנב, כאשר חלק מהגניבה נעשתה ע"י כך שהתובעים לקחו שיקים וכסף מזומן של לקוחות עבור הנתבע או שטראוס והפקידו אותם בחשבונות שלהם (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 18-20).
3. הנתבע העיד בפנינו –

ש. תסביר לי בבקשה "תפסתי את התובע 3 על חם," איך תפסת אותו?

ת. איך שירדתי מהנהלת הכספים, ראיתי שהתובע יורד מהקבינה של המשאית ועלה לארגז, עלה לי חשד כי המשאית היתה נעולה והמפתח אצלי ואיך הוא נכנס?"

(עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 1-3).

ובהמשך –

ש. איך אתה ראית שהוא נכנס דרך החלון?

ת. החלון היה מקולקל המשאית היתה נעולה המפתח היה אצלי.

אני ראיתי אותו פותח את המשאית מבפנים ויורד מהקבינה. לא ראיתי אותו נכנס דרך החלון, אלא אני משער שהוא נכנס דרך החלון כי אין דרך אחרת.

גם שאלתי אותו והוא אמר שהוא נכנס דרך החלון.

ש. נכון שנגשת אליו, עשית עליו חיפוש ומצאת את הכסף בכיס שלו?

ת. נכון. מצאתי את הכסף בכיס האחורי שלו.

ש. ואז ספרת את הכסף, וכמה יצא?

ת. 2,400 ₪.

ש. מה עשית?

ת. הוא עלה לארגז והמשיך לעבוד כאילו כלום לא קרה. אני עליתי גם לארגז ואמרתי לו שירד כי אני לא יכול להחזיק אנשים גנבים אצלי. הוא סירב לפנות את הארגז ואפילו התחיל לדחוף אותי, היה בינינו הרמת ידיים. מרואן, העוזר השני, הפריד בינינו והוא יצא והלך.

ש. וכך זה תם?

ת. האירוע תם כך.

שנינו הגשנו תלונות למשטרה.

(עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 17-32).

גרסת התובע מס' 3

1. גרסתו של התובע לענין אירועי אותו יום השתנתה בין תצהירו לבין עדותו. בתצהירו, בסעיפים 8- 11 העיד התובע כדלקמן:-

"8. הנני להצהיר כי ביום 10/8/09 בשעות הבוקר המוקדמות ותוך כדי שאנחנו מעמיסים את משאית העבודה בסחורות הגיע הנתבע ישירות אלי והטיח בפני שגנבתי ממנו סך של 2500 ₪, וכי עלי להחזירם.

9. הנני להצהיר כי הייתי המום את אודות טענותיו של הנתבע שכן אני במסגרת עבודתי לא מקבלת כספים לידי ושנית הינו בתחילת יום העבודה וטרם יצאנו לשטח לחלוקת סחורה וקבלת כספים.

10. הנני להצהיר כי באותו רגע ובנוכחות עובד נוסף שהעמיס את הסחורה איתי ביצע הנתבע חיפוש על גופי ומשלא מצא כלום, דרש ממני להמשיך את עבודתי בהעמסת המשאית.

11. הנני להצהיר כי במהלך המשך העמסת המשאית חזר הנתבע בעודו מנפנף בידיו סכום כסף בטענה כי מצא את הכספים הגנובים".

1. בעדותו בפנינו בדיון ההוכחות, העיד התובע מס' 3 לגבי אותו יום-

ש. ספר לנו מה היה באוגוסט 2009 באותו יום שעבדת על המשאית ורבת עם הנתבע.

ת. העמסתי את המשאית מאחורה כאשר מקדימה היה הג'קט שלי. היה איתי עוד עובד מאחור, שמו מרואן ופתאום הנתבע אמר לי שארד מהמשאית. מרואן נשאר במשאית מאחורה, והנתבע סגר את דלת המשאית ואני והוא עמדנו ליד המשאית.

כשירדתי מהמשאית הג'קט שלי היה אצלו והוא חיפש בכיסים ומצא שם כסף.

הוא שאל אותי מה זה ומאיפה הכסף, ואמרתי שאני לא יודע. התחילו צעקות, אז מרואן פתח את הדלת של המשאית ושאל מה קורה, והנתבע אמר לו שאני גנבתי אותו.(עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 10-16)(ההדגשה איננה במקור, א.ש.ב).

1. העד מרואן כנעאן, שהעיד מטעם התובע מס' 3, סיפר כי ביום 10/8/09 עבד יחד עם התובע מס' 3 על המשאית, כאשר בזמן שהעמיס סחורה "שמע צעקות ומריבות" בין התובע מס' 3 לנתבע , והלך לבדוק מה קורה. כששאל את הנתבע לפשר הצעקות, נענה כי "וואל גנב אותו והוא תפס אותו עם כסף" (עמ 27 לפרוטוקול, ש' 22-28).
2. נקדים ונאמר, כי על אף שהעד מרואן כנעאן הוא עד מטעם התובע, למעשה העדות שלו מחזקת את גרסת הנתבע, ובוודאי שאינה מחזקת את גרסת התובע מס' 3.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט לעיל, על הנתבע הנטל להוכיח שהתקיימו הנסיבות, כאמור בסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים. במידה שהנתבע הרים את הנטל להוכיח כי התקיימו הנסיבות, הנטל עובר לתובע להוכיח, שלא הוא ביצע את עבירת המשמעת.
2. בענייננו – הנתבע תפס את התובע מס' 3 בקבינה של המשאית, עת היתה נעולה, היה ביניהם ריב וצעקות, והוא תפס אצלו כסף מזומן בכיס. התובע מס' 3 לא הביא כל הסבר להיותו במשאית בעודה נעולה ולמה היה לו כסף מזומן בכיס, ומכאן שהעובדות מתאימות לגרסת הנתבע לענין הגניבה.
3. לשון אחר - משהודה בפנינו התובע מס' 3 כי הנתבע מצא בכיסו סכום של 2,400 ₪, ולא יכול היה לתת לכך הסבר, על אף שניתנה לו הזדמנות להסביר זאת בפני בית הדין, הרי שהנתבע הרים את הנטל לגבי תובע מס' 3 לכך שפיטרו ללא תשלום פיצויי פיטורים. התובע 3 לא הרים את הנטל שעבר אליו כתוצאה מכך, שכן עדותו לא היתה מהימנה בעינינו, מה גם שהיא אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו.
4. התובע מס' 3 טען בתצהירו כי הנתבע ערך על גופו חיפוש, אך בעדותו בבית הדין טען כי הנתבע מצא את הכסף בחיפוש שערך על הג'קט שלו, אשר היה תלוי במשאית, ולא על גופו. כשנשאל בחקירה נגדית על הסתירה בדבריו, טען כי אינו קורא טוב עברית. נוכח תשובתו זו, נשאל ע"י בית הדין כיצד אם כן עבד על המסופון, וענה כי הוא לא עבד לבד על המסופון.
5. הסברו זה של התובע מס' 3, כי "לא עבד לבד על המסופון", אינו מתיישב עם עדותו בתחילת חקירתו הנגדית ועם עדותו של העד מרואן כנעאן, אשר העיד כי כלל לא עבד על המסופון, ועבד רק כנהג (עמ' 27 לפרוט', ש' 7-8).
6. נציין, כי עדותו של מר מרואן, אשר העיד כי במסגרת עבודתו עבד גם כנהג וגם עזר לתובע 3 בהעמסת סחורה במתחם של שטראוס, היתה מהימנה עלינו בנקודה זו.
7. מכאן, כי אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע מס' 3.
8. אם לא די באמור, הרי שאין בידינו לקבל גרסתו כי לא ידע מאיפה הגיע לו הכסף לכיס, בפרט כאשר מדובר בסכום של אלפי שקלים.
9. אשר על כן, לאור מכלול הראיות והעדויות, שהונחו בפנינו, אנו קובעים כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה לצורך שלילה של פיצויי פיטורים מהתובע מס' 3, כאשר לאור נסיבות הענין ולאחר ששקלנו את השיקולים לחומרה ולקולא, כפי שפורטו לעיל, אנו סבורים שיש מקום לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים.

סיכום

1. נציין, כי איננו מתעלמים בפסק דין זה מכך שהנתבע לא ביצע למי מהתובעים שימוע. עם זאת, אנו סבורים כי אין בכך כדי לשנות את קביעותינו, וזאת הן לאור החומרה בנסיבות פיטורי התובע 1 ו-3, הן לאור העובדה שאף שנים לאחר מכן, בעת עדותם בבית הדין, לא היה להם הסברים משכנעים לענין נסיבות סיום העבודה, והן לאור העובדה, שבמועד סיום עבודתם, בשנת 2009, הפסיקה לענין קיום שימוע בעת פיטורים ממעסיקים פרטיים היתה פחות קונקלוסיבית מהיום.

בענין זה נוסיף עוד, כי לא התרשמנו מאמינותם של אף אחד מהתובעים בעת עדותם.

1. מכל המפורט לעיל – תביעתם של התובעים מס' 1 ו- 3 נשללת ברובה, ותביעתו של התובע מס' 2 מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעים, כדלקמן:

התובע מס' 1

• 1. 9,880 ₪ בגין פדיון חופשה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/3/09.
  2. 3,600 ₪ בגין הבראה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/3/09.

התובע מס' 2

• 1. 7,500 ₪ בגין פדיון חופשה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/6/09.
  2. 3,600 ₪ בגין הבראה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/6/09.
  3. 4,000 ₪ בגין שכר עבודה בגין חודש 6/09 בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/6/09.
  4. 11,667 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/6/09.
  5. 4,000 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-30/6/09.

התובע מס' 3

• 1. 7,500 ₪ בגין פדיון חופשה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ- 10/8/09.
  2. 3,600 ₪ בגין הבראה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-10/8/09.
  3. 8,800 ₪ בגין שכר עבודה, בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מ-10/8/09.

1. הסכומים ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
2. אשר לפיצויי ההלנה, בנסיבות העניין, בהתאם לסעיפים 18 ו- 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, היתה מחלוקת של ממש בנוגע לזכאות התובעים לפיצויים אלה, ועל כן אין התובעים זכאים לפיצויי הלנה.
3. באשר להוצאות, לאור המסקנות אליהן הגענו, היה מקום לחייב את הנתבע בהוצאותיו של התובע מס' 2 ולחייב את התובעים 1 ו-3 בהוצאות הנתבע, מאחר ומרבית תביעתם נדחתה. ואולם, על אף שמדובר בפועל ב-3 תביעות נפרדות, הרי שהתביעה התנהלה כמכלול אחד, והתובעים יוצגו ע"י עורך דין אחד והנתבע על ידי עורך דין אחד. כך שלמעשה, לאור הכרעתינו בפסק הדין, אנו סבורים שההוצאות שיש לפסוק לשני הצדדים מתקזזות זו כנגד זו, ועל כן אנו קובעים, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
4. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏02/09/2012, ‏ט"ו אלול, תשע"ב, בהעדר הצדדים.