1. התובע, יליד 10.3.1967, נפגע לטענתו ביום 4.9.2008 בתאונת דרכים מטרקטורון (להלן : "הטרקטורון"), אשר זהות נהגו איננה ידועה, שכן נהג הטרקטורון נמלט מהמקום מבלי להשאיר את פרטיו. (להלן : "תאונת פגע וברח"). הנתבעת, קרן סטטוטורית שהוקמה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן : "הקרן", להלן : "החוק") הכחישה את נסיבות התאונה. לשיטתה התובע לא נפגע מטרקטורון ובכל מקרה אין להחיל על הנסיבות דנן את החוק.

2. התובע פירט את נסיבות התאונה. על פי תצהירו (ת/1) ביום 4.9.2008 בשעות אחר הצהרים עבד באתר בנייה ברמלה, כאשר סייר ליד הגדר החיצונית של האתר בדרך עפר הסמוכה לגדר, הגיח טרקטורון מצידו השמאלי ופגע בו ברגל ימין. התובע נזרק לעבר הגדר על דרך העפר, והיות והטרקטורון נמלט מהמקום, לא הספיק לרשום את מספר הרישוי שלו ואת פרטי הנהג הפוגע. עובדים זרים אשר היו במקום הושיטו לו עזרה.

3. בחקירתו הנגדית העיד התובע שבמהלך עבודתו היה עליו לבדוק שהגדר דרכה נכנסים מכולות לאתר סגורה. בעמידתו ליד הגדר, הגיח הטרקטורון אשר לשיטתו איבד שליטה ופגע בו. לאחר הפגיעה הטרקטורון שהה במקום כמחצית השעה, לאחריה הגיעו שוטרים למקום. התובע הצביע לעבר הטרקטורון, אך השוטרים אשר יכלו לרשום את פרטיו נמנעו מלעשות כן ואמרו לו: "זה רמלה, תשתוק תשתוק". לשאלת ב"כ קרנית, מדוע לא יכול היה לרשום את פרטי הטרקטורון, השיב שכאשר הטרקטורון נסע לידו בפעם השנייה, ראה בבירור שאין לו מספרים.

התובע גם הוסיף שעובדים באתר הם אלו שהתקשרו למשטרה, וכי מה שמסר במסגרת עדותו במשטרה זו האמת.

4. בעדותו במשטרה ביום 4.9.2008 (נ/1), העיד התובע שהוא עמד ליד שער של בית, ובעודו מסתכל על הבנייה, הגיח הטרקטורון מחניון שבצד האחורי של רח' הרצל אחרי החנויות. הטרקטורון נסע במהירות, ופגע בו ברגל ימין וברח. בטרקטורון נהג בחור צעיר ערבי עם קסדה לבנה סגורה, ולאחר מכן נהג מישהו אחר עם קסדה שחורה. התובע התקשר למשטרה ובעקבות זאת הגיעה ניידת אשר לא לכדה את הנהג. הפועלים הרימו אותו לרכב ולמרות שהגיע אמבולנס בשל העלויות הכספיות הכרוכות בפינויו, הגיע לבית החולים בכוחות עצמו.

5. מטעם קרנית העידו גרשוני רהב וסואעד עאדל.

על פי עדותו של גרשוני רהב (להלן : "גרשוני"), הנסמכת על דו"ח פעולה מספר

5-022-0149-01, באותה תקופה היה רב סמל מתקדם במשטרה ואחראי משמרת. אחראי המשמרת מקבל אירוע אשר לעיתים הוא מטפל בו בעצמו, או שהוא מעביר את הטיפול לניידת אחרת. באירוע זה על פי הנתונים בדו"ח, הוא לא טיפל ועל כן אין ביכולתו לשפוך אור על נסיבות התאונה. גרשוני אישר שעל פי הרשום בדו"ח רוני - התובע הוא זה שהתקשר למשטרה.

6. סואעד עדאל (להלן : "סועאד") העיד שבמועד הרלבנטי היה אחראי משמרת בתחנת רמלה. האירוע התקבל במוקד 100, למודיע קוראים רוני (התובע) ובעקבותיו הגיעה ניידת למקום. בסיומו של האירוע נרשם דו"ח הפעולה 5-022-0149-02 לגבי פרטי המקרה:

"הגעתי למקום יחד עם שוטר אביב מליחי, חברנו למודיע רענן בר מראשל"צ שמסר לנו שהוא עובד בבניין ברחוב ושיצא החוצה הגיע טרקטורון בצבע כחול, רכוב על ידי נער ככל הנראה בן מיעוטים עם קסדה לבנה סגורה, ופגע בו וברח. שאלתי את הנ"ל אם הוא זקוק לטיפול רפואי ומסר שלא...".

בחקירתו הנגדית העיד, שאם היה רואה את הטרקטורון במקום, היה רושם את פרטיו.

דיון

7. התובע העיד שהעובדים במקום ראו אותו מיד לאחר הפגיעה, העלו אותו לרכב, ואף התקשרו למשטרה. משום מה אף לא אחד מן העובדים זומן לעדות מטעמו. המנעותו מהבאת ראיה התומכת בגרסתו פועלת לחובתו. (ע"א 465/88 הבנק למימון נ' סלימה מתתיהו, מ"ה(4) 651). מכאן שעדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, כאמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. אמנם בית המשפט רשאי לפסוק על סמך עדות יחידה, אך עליו לתת אמון מלא באמיתותה. (ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, מ"ו(1) 733).

8. אינני יכולה לתת אימון בעדותו היחידה של התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה. עדויות התובע רצופות סתירות ופריכות. בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע שכאשר סייר ליד הגדר החיצונית של האתר, בדרך עפר הסמוכה לגדר הגיח הטרקטורון ופגע בו, בעוד שעל פי עדותו במשטרה, התובע עמד ליד שער של בית ובעודו מסתכל על הבנייה הגיח הטרקטורון מהחניון מהצד האחורי של רח' הרצל. בחקירתו הנגדית העיד התובע שהעובדים אשר שהו במקום התקשרו למשטרה (פרוט' מיום 15/11/2011 עמ' 4 שו' 19), בעוד שעל פי עדויות גרשוני וסועאד ודוחות הפעולה, התובע הוא זה שהתקשר למשטרה. על פי עדותו של התובע בחקירתו הנגדית ובמשטרה, אמבולנס הגיע למקום, אך בשל העלויות הכספיות סירב להתפנות, בניגוד לתצהיר התשובות לשאלון (נ/2, תשובה 18), שם השיב התובע שהאמבולנס לא הצליח להגיע למקום, מאחר ומדובר בסמטה צדדית ולכן פנה באופן עצמאי לקבל טיפול רפואי, כל זאת בניגוד לרשום בדו"ח הפעולה שערך סועאד, לפיו התובע השיב שהוא אינו זקוק לטיפול רפואי.

9. אך אפילו והייתי קובעת שמדובר בסתירות שוליות, עדיין גרסתו של התובע מעוררת תמיהות קשות בלשון המעטה. מחקירתו הנגדית למדנו שראה את הטרקטורון פעם ראשונה כאשר הוא פגע בו, הטרקטורון שהה במקום כמחצית השעה, ולאחר מכן כשהשוטרים הגיעו והוא הצביע לעברו, נאמר לו ע"י השוטרים : "זה רמלה, תשתוק, תשתוק". באם הטרקטורון אכן פגע בתובע, מדוע השתהה במקום מחצית השעה ? מדוע במהלך מחצית השעה כאשר עובדים של התובע, השוהים בקרבת מקום ומתקשרים למשטרה כגרסת התובע, התובע או אחד העובדים לא מנסים לברר את זהות הנהג הפוגע ? איזה סיבה יש לשוטרים שהגיעו למקום שלא לרשום את פרטי הנהג הפוגע ולומר לתובע את המיוחס להם, איך האמור לעיל מתיישב עם דוח הפעולה שערך סועאד ?

על פי גרסת התובע במשטרה, בטרקטורון נהג בחור צעיר ערבי עם קסדה לבנה סגורה, ולאחר מכן נהג מישהו אחר עם קסדה שחורה. לא ברור מעדות זו האם בשלב כלשהו התחלפו הנהגים ומתי? עדותו הראשית של התובע איננה מפרטת את השתלשלות העניינים כמפורט בחקירתו הנגדית ועדותו במשטרה.

האמור לעיל מעורר קושי ממשי בקבלת גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, ואין בדוח הפעולה של סועאד, אשר כפי הנראה הגיע למקום לאחר האירוע ורשם את פרטיו מפי התובע כדי לשנות ממסקנתי.

10. נוכח כל האמור לעיל, אינני יכולה לתת אמון בעדותו היחידה של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, ומסקנתי היא שהתובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח את גרסתו שנפגע בתאונת "פגע וברח".

11. משדחיתי את גרסתו של התובע, ממילא מתייתר הצורך לבחון האם התובע שקד באופן סביר לברר את זהותו של הנהג הפוגע. (ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ, מ"א(1) 542). מבחן השקידה הסבירה שטבע כב' השופט לוין בעניין הורוביץ, אומץ ברע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן, (פורסם בנבו, ביום 3.11.2009). וכדברי בית המשפט שם :

"נפגע שאינו פועל באורח סביר על מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצוי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק... על בית המשפט לבחון את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי - ידיעתו את פרטי הנהג הפוגע... אם משוכנע בית המשפט בתום ליבו של הנפגע ובניסיונותיו הכנים לגלות את זהותו של הנהג הפוגע או של חברת הביטוח בשלב מאוחר יותר, יכיר בדרך כלל בית המשפט בחבותה של קרנית... להסבריו של הנפגע חשיבות רבה לעניין זה. כך גם לתום ליבו. נטל השכנוע בעניין זה מוטל עליו...

הלכה פסוקה היא, כי המועד להתגבשותה של אי ידיעת הנהג הפוגע הוא מועד התאונה, על התובע לשכנע את בית המשפט כי פעל בשקידה סבירה כדי לאתרו. פניה חד פעמית למשטרה, בלא שבאה אחריה פניה נוספת, לצורך קבלת תוצאות החקירה אין בה כדי להוות שקידה סבירה ועל מנת לקיים מינימום שקידה, היה על התובע לפחות לפנות למשטרה פעם נוספת, על מנת לברר אם הנהג אותר. (ת"א 7376/03 טוקוב וריאל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורסם בנבו – 9.6.2004).

בענייננו כלל לא ברור אם התובע התקשר למשטרה ואין גם לייחס משקל משמעותי לכך שמסר עדות במשטרה. סבורני שניתן היה לרשום את פרטי הטרקטורון או את זהותו של הנהג הפוגע אם הטרקטורון שהה במקום מחצית השעה כעדות התובע, כך שיש לדחות את התביעה גם מסיבה זו. אך כאמור כל זאת למעלה מן הצורך, שכן אינני נותנת אימון בגרסתו של התובע.

סוף דבר

12. אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות לרבות שכר טרחה בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, ד' באדר תשע"ד, 04/02/2014, בהעדר הצדדים.