רקע :

לפני תביעה שטרית. התובע הינו בנק אליו סוחרו המחאות על ידי הנפרעת הנקובה בהן.

הנתבעת הינה עושה את ההמחאות.

מדובר ב- 5 המחאות המשוכות על ידי הנתבעת שסוחרו והופקדו לניכיון בחשבון הנפרעת חברת של נע התקנות ואחזקות בע"מ ח.פ. 51-352638-4 (להלן: "של נע").

פרטי ההמחאות הן כדלקמן:

המחאה על סך 69,923 ₪ זמן פירעון 25.5.09.

המחאה על סך 68,159 ₪ זמן פירעון 25.6.09.

המחאה על סך 70,079.08 ₪ זמן פירעון 10.7.09.

המחאה על סך 64,092 ₪ זמן פירעון 30.5.09.

המחאה על סך 70,746.02 ₪ זמן פירעון 30.6.09.

סחירותן של ההמחאות לא הוגבלה בשרטוט ולא התווספו המילים "למוטב בלבד" בצד ההמחאה או התיבה "בלבד", לאחר שם הנפרע.

גם הפקודה ערוכה באופן בלתי מוגבל : "שלמו לפקודת", ולא "שלמו ל".

ההמחאות חוללו בחוסר פירעון ומכאן התביעה השטרית.

עמדת הנתבעת :

הנתבעת הביאה את עמדתה באמצעות מנהלה מר צבי אלטרמן.

הנתבעת טענה, כי מר בני וידא, שהיה למיטב ידיעתה בעת הרלוונטית מנהל של נע, קיים קשר עסקי עמה, מר אלטרמן וסוכם בינהם כי וידא, ע"י של נע, יבצע עבור הנתבעת עבודות חשמל, כמפורט בתצהיר עדותו הראשית של מר אלטרמן סעיף 8.

לצורך ביצוע העבודות קיבל וידא מאלטרמן המחאות דחויות על חשבון העבודה.

אלה הן ההמחאות נשוא התביעה הנוכחית.

לטענת הנתבעת חשבונה של של נע בבנק מרכנתיל, באותה עת נמצא בחריגה.

אלטרמן שמסר את השיקים לוידא, העניק לשל נע אורך נשימה כלכלי, שכן מנהל הסניף אמר אז לוידא, כי אם יציג המחאות דחויות יזכה להארכה של מסגרת האשראי.

על בסיס זה סיחר וידא את השיקים של אלטרמן לבנק.

ברם, של נע לא החלה בביצוע העבודות כלל ועיקר.

הנתבעת טוענת כי הבנק פעל בחוסר תום לב וקיבל את השטרות בכשלון תמורה.

לשיטתה של הנתבעת, הסתבר בדיעבד כי הבנק כלל לא נתן אשראי נוסף בגין ההמחאות נשוא ההליך המשפטי.

לטענתה הוכח כי בעת שסוחרו ההמחאות לידי הבנק התובע מסגרת האשראי של של נע עמדה על 200,000 ₪, כך שההמחאות, לשיטתה כיסו את מלוא חובה של של נע לבנק התובע.

ההמחאות היו דחויות ונפרסו עד סוף יולי 2009.

ברם הן בוטלו על ידי הנתבעת וזמן קצר לאחר מכן בחודש אוגוסט 2009 יתרת החוב בחשבון של נע הועברה לטיפול משפטי.

מסגרת האשראי בוטלה כאשר החשבון היה בחובה של 439,000 ₪.

מכאן גורסת הנתבעת, כי של נע היתה בחריגה ממסגרת האשראי כבר בשלב בו נמסרו ההמחאות.

לשיטתה, הבנק התובע נהג בחוסר תום לב כאשר נטל את ההמחאות כדי לסגור חוב קיים תוך שהוא נוקט מצב שווא כביכול בדעתו ליתן לשל נע אשראי נוסף, על מנת שתוכל לבצע את העבודה עבור הנתבעת.

בפועל גם לאחר שהשטרות נמסרו לבנק הוא לא נתן אשראי נוסף לנתבעת ועל כן היה כאן חוסר תום לב מצד הבנק וכשלון תמורה מלא.

עמדת התובע :

התובע מצידו מציין, כי קיבל 5 המחאות על ידי בעל החשבון כאשר הן סחירות ואין בהן שום הגבלה.

ההמחאות ניתנו לניכיון בחשבון של נע בתאריכים 29.3.09 וכן 11.5.09.

בהתאם לסכומי ההמחאות, נתן הבנק תמורה לזכות החשבון ובהקשר זה הוא מפנה לתצהירו של מר איציק קסוטו מנהל סניף הבנק דהיום ראו עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 9.4.14 ש' 14-15.

ראו הנספחים 2-4 לתצהירו של מר קסוטו שם, דפי החשבון.

לדידו של התובע, ההמחאות הופקדו לניכיון בחשבון של נע בתום לב, כאשר הבנק נתן תמורה עבורן באמצעות המשך העמדת מסגרת האשראי.

הבנק שולל מכל בכל את טענתה של הנתבעת בדבר כשלון תמורה מלא מצידו.

הוא מציין כי 4 מתוך 5 ההמחאות סוחרו ביום 29.3.09, ורק ההמחאה החמישית סוחרה בחודש מאי 2009.

של נע היתה אמורה להתחיל בביצוע העבודות נשוא ההמחאות, בחודש אפריל 2009.

מכאן שבמועד הסיחור של ההמחאות לבנק, לא נכשלה עסקת היסוד בין של נע לבין הנתבעת.

באותו מועד נתן הבנק תמורה והיא המשך מסגרת האשראי.

טענת הנתבעת, כי התנהלות של הבנק עולה בחוסר תום לב והטעיה הפוגמים בכשרות השטרות, לא הוכחה לטענת הבנק כלל ועיקר.

גרסה זו נשמעה אך ורק מפיו של מר אלטרמן, שלא היה בקשר עם הבנק באותה עת.

מר וידא עצמו לא הופיע לעדות כדי לתמוך בגרסה זו.

הבנק גורס כי הוא אוחז כשורה, ומשכך עומדות לו מלוא החזקות הקבועות בפקודת השטרות והנתבעת לא ערערה אותם.

אשר על כן, סבור הבנק כי יש לדחות את ההגנה ולקבל את התביעה השטרית.

הכרעה :

בתביעה שטרית, הנטל להוכיח העדר אחיזה כשורה, מוטל על שכם הנתבעת.

ראו : ע"א 45/76 קליין נ' מעגל בע"מ, פ"ד לא (2) עמ' 183.

להלן אבחן, האם עמדה הנתבעת בהרמת נטל זה.

בישיבת יום 9.4.14 נחקרו בפני מר אלטרמן נציג הנתבעת מצד אחד, מר אוחנה, שהיה מנהל הסניף במועדים הרלוונטיים לתביעה ומא קסוטו, מנהל הסניף דהיום.

שני הצדדים חזרו על גרסתם כפי שפורטה לעיל והחקירות לא העלו שינויים.

גרסתו של מר אלטרמן לא נתמכה בעדותו של מר וידא.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי מדובר בתיק משנת 2009, ההוכחות נשמעו בשנת 2014, לאחר שהליך קודם של התנגדות לביצוע שטר נדחה על ידי והוחזר לשמיעת ראיות על ידי ערכאת הערעור.

לנתבעת היתה שהות מספקת, על מנת לאתר את מר וידא ולקבל ממנו תצהיר שיתמוך בגרסתה.

הבקשה לזימונו לעדות שעלתה בבוקר ההוכחות, לא היתה מקובלת עלי אז והיום.

אני סבורה שהנתבעת יכולה וצריכה היתה לאתרו קודם לכן, וכאמור עמד לזכותה פרק זמן מספיק לכך.

לא זו אף זו, אף לו היה מר וידא מגיע למסור את עדותו במתכונת עליה הצהיר מר אלטרמן, לא היתה בכך משום סתירה למסמכי הבנק לחזות ההמחאות הבלתי מוגבלות בסחירותן.

עובדה היא כי בחודש מרס 2009, מסר מר אלטרמן לשל נע באמצעות מר וידא לפחות 4 המחאות שסחרותן אינה מוגבלת ואלו סוחרו לבנק לניכיון עוד באותו חודש, טרם תחילת העבודות וטרם כשלון התמורה המלא בעסקת היסוד.

גם ההמחאה החמישית, שסוחרה בחודש מאי 2009, סוחרה כאשר עדיין לא היה ברור כשלון המלא של עסקת היסוד. דהיום ראו עדותו של מר אלטרמן בעמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 9.4.14 ש' 1-7.

לא ראיתי כי נפל דופי בתום ליבו של הבנק, בעת שנטל את ההמחאות וניכה אותן בחשבון.

הנתבעת לא הצליחה לערער את חזקת תום הלב של הבנק במישור הזה.

להיפך טענתה של הנתבעת מחזקות את עמדת הבנק. מדובר בהמחאות סחירות, כאשר מר אלטרמן עצמו מעיד כי ההמחאות נמסרו לבנק לצורך ניכיון ושמירת מסגרת האשראי של של נע.

אם אלטרמן עצמו היה מודע לכך לגרסתו אין לו אלא להלין על עצמו בכך שמסר המחאות סחירות ובלתי מוגבלות לידי חברה הנתונה בקשיים. ראו סעיף 9 לתצהירו.

הבנק נתן תמורה בעד השטרות כפי שעולה מנספחים ת/2 עד ת/4 לעדותו של מר קסוטו בתצהירו.

העובדה שהחשבון הוגבל רק באוגוסט 2009, היא הנותנת כי מסגרת האשראי בחשבון לא הוקפאה בין השאר על בסיס ההמחאות.

כאשר מתבצעת עסקת ניכיון, הבנק המנכה שיק קונה את השטר, ולכן הופך לאוחז בעד ערך.

ראו בספרו של המלומד ד"ר בן אוליאל, דיני בנקאות, הוצאת המרכז האקדמי כרמל, תשע"א (2010), שם בעמוד 268.

עסקת ניכיון פירושה מכירת השטר לפי ערכו הנוכחי, כלומר הסכום הנקוב בו פחות ריבית.

משנמכר השטר, זוהי עסקה מוגמרת שאין לבטלה ולתבוע השבת התמורה.

ראו : ע"א 375/66 מלר נגד שטיינשניידר, פ"ד כ(4) 93, עמוד. 95

הבנק במקרה דנן 'קיים את דרישת התמורה לפי הוראות סעיף 26 לפקודת השטרות הקובע כי : "תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא... כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה.... "

ראו דברי המלומד ד"ר בן אוליאל בספרו הנ"ל שם, עמוד 268.

ראו גם ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים, פ"ד כ"ה (1) עמוד 525.

התמורה שנתן הבנק התובע בענייננו, היא עצם האפשרות שניתנה לשל-נע למשוך מחשבונה משיכות יתר בשווי ההמחאות, לאחר זיכוי החשבון תמורת הפקדתן.

מן העידויות ונספחי חשבון הבנק של של נע, בענייננו, אני קובעת אפוא כי הבנק העמיד תמורה בת ערך לשטר כמובנו של ביטוי זה בסעיף 26 (א)(2) לפקודת השטרות.

אני קובעת כי הבנק הינו אוחז כשורה כמובנו של ביטוי זה בסעיף 28 לפקודת השטרות.

אחיזתו כשורה אינה מסויגת.

חזקת התמורה בתום הלב הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות לא נסתרה בענייננו.

מעדותו של מר אלטרמן בפני בישיבה מיום 9.4.14 עלה כי נכון לתאריך 29.3.09, בו הופקדו ההמחאות לחשבון של נע, החריגה בחשבון היתה 158,000 ₪ שעה שמסגרת האשראי עמדה על 273,000 ₪.

כלומר, לפי זה לא היתה חריגה בחשבון.

ראו עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 9.4.14 ש' 20-25.

גם נכון ליום 10.4.09, לא היתה חריגה בחשבון לפי מסגרת האשראי של 340,000 ₪ שהופיעה בדפי הבנק ראו עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול שורה 1.

מר אלטרמן אישר בעדותו כי היה בכל העת הרלוונטית של מסירת ההמחאות, בקשר ישיר עם מר וידא, וקיבל ממנו את כל המידע.

רק לאחר תחילת ההליך המשפטי התברר לו כי מורשה לפעול בחשבון של, של נע הוא מר אברהם לוי ולא מר וידא. ראו עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 18-27.

מעדותו של מר מוטי אוחנה שהיה מנהל הסניף בזמנו עלה כי מר וידא ו/או אשתו הגיע לסניף פעמים ספורות אולם זכות החתימה לבעל המניות שמו אבי. עמ' 10 לפרוטוקול שורות 7-21.

בסוגית הקטנת החשבון האשראי העיד מר אוחנה כי מסגרת האשראי הבסיסית היתה 200,000 ₪ אך מידי פעם הרשה הבנק לחברה להעלות את מסגרת האשראי באופן זמני . ראו עמ' 11 לפרוטוקול שורות 12-29.

לפי עדות זו במועד בו הופקדו ההמחאות חודש מרס 2009, מסגרת האשראי בחשבון שעמדה על 158,000 ₪ היתה בתוך המסגרת המאושרת ללא הגדלת חריגה.

על כך העיד מר אוחנה במפורש בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 19-21.

עוד הוסיף כי מסגרת הניכיונות באותה עת עמדה על 300,000 ₪. שם, עמ' 12 שורה 23.

הוא הסביר כי המסגרת הגבוה יותר כולל המסגרת של 439,000 ₪ שהיתה בתוקף בחודש אוגוסט 2009, כאשר הועבר החשבון לטיפול משפטי היתה מסגרת מוגדלת.

העדויות הללו שכנעו אותי בתום ליבו של הבנק בעת נטילת השטרות וכן במתן תמורה שהוגבלה זמנית במסגרת האשראי, שאיפשרה לשל נע לשרוד עד חודש אוגוסט 2009.

הנתבעת אשר מסרה שיקים סחירים לידי מר וידא, ביודעה על הקשיים בהם מצויה של נע באותה עת, לא תוכל לטעון כנגד הבנק בעניין זה. הנתבעת לא ערערה איפוא, את רכיבי האחיזה כשורה של הבנק בשטרות אלה.

סיכומו של דבר אני קובעת, כי ההגנה השטרית לא הוכחה כדבעי ולא קעקעה את זכותו השטרית של הבנק התובע, כאוחז כשורה, בתום לב ובתמורה בהמחאות נשוא תיק ההוצאה לפועל.

משכך, גוברת זכותו של הבנק התובע, על טענתה של הנתבעת, לכשלון תמורה מלא בעסקת היסוד מול של נע הנפרעת.

סיכום :

מן המקובץ לעיל, הגנת הנתבעת נדחית בזאת.

אני קובעת, כי הבנק התובע אוחז כשורה בשטרות נשוא תיק ההוצאה לפועל בתום לב ובעד ערך. עבירותם וטהירותם של השטרות לא נפגמה וכפועל יוצא אף לא סחרותם.

אשר על כן, הבנק התובע רשאי לאכוף את השטרות ולהוציאן לפועל מול הנתבעת חרף כשלון התמורה המלא בעסקת היסוד בין הנתבעת לבין של נע.

התביעה השטרית מתקבלת בזה.

הבנק התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת כסדרם.

תיק הוצאה לפועל מספר 01-38869-49-2, ישופעל.

ההליכים שננקטו בו כנגד הנתבעת יחודשו במלואם.

אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בגין ההליך המשפטי בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד פסק דין זה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, בהעדר הצדדים.