ע"י ב"כ עו"ד בנו גליקמן

מבוא

לפני תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת ביום 26.04.2008 עת התעמלה בשיעור ספורט שהתקיים בקאנטרי קלאב שבהנהלת הנתבעת 1.

רקע כללי

1. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת") הינה חברה בע"מ המפעילה של קאנטרי קלאב בעיר הרצליה, שבו מנויה התובעת. הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח , מבטחת אחריותה וחבותה של הנתבעת 1.
2. התובעת ילידת 1952 , חברה בקאנטרי קלאב הרצליה משנת 2003 ומינויה האחרון חודש ביום 25.03.2008.
3. ביום 26.04.2008 השתתפה התובעת בשני שיעורים, אירובי מדרגה ועיצוב ומתיחות, אותם העבירה מדריכת הספורט בשם ענת מאיר (להלן: "המדריכה").
4. בין יתר התרגילים אותם ביצעו המתעמלות במהלך שיעור העיצוב והמתיחות, היה תרגיל מתיחת שרירי הרגליים בשכיבה באמצעות גומיה.
5. התובעת החלה בביצוע תרגילי המתיחה, כאשר לפתע החליקה (התגלגלה) הגומיה מרגלה וקצה הגומיה ( ידית האחיזה ) השתחרר מידה ופגעה בעינה הימנית. הפגיעה הסבה לעינה של התובעת נזק (להלן: "התאונה").
6. בתיק מונה פרופ' בנימין מילר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום רפואת העינים . המומחה בחוו"ד מיום 12.12.10 , העריך נכותה של התובעת עקב המכה הקהה שקיבלה בעינה בשעור מותאם של 9.75% .

טענות התובעת בתמצית

1. בשיעורי עיצוב ומתיחות, במהלך תרגילי מתיחת הרגליים בשכיבה, נוהגות המתעמלות, לרבות התובעת, להשתמש בגומיות רחבות ושטוחות.
2. ביום אירוע התאונה לקחו חלק בשיעור העיצוב והמתיחות מעל 30 מתעמלות – מספר הגדול ממספר המתעמלות הרגיל.
3. בשל עומס במספר המשתתפות, הגומיות הרחבות שבהן השתמשו לתרגילי מתיחת רגליים אזלו ונתרו רק גומיות עגולות העשויות מגומי שבקצותיו שתי ידיות קשוחות ועגולות. לגישת התובעת, גומיות אלו אינן מתאימות לביצוע תרגילי מתיחת שרירי הרגליים בשכיבה.
4. הנתבעת הפגינה זלזול ואדישות לשלומן של המתעמלות, ובמיוחד לשלומה שלה, בכך שהפקידה מעל 30 מתעמלות בידי מדריכת ספורט אחת, אשר בשל העומס במספר המשתתפות לא יכלה להתפנות ולהדריך אותן ולהשגיח עליהן.
5. כמו כן המדריכה, גם היא, הפגינה אדישות מוחלטת לאופן ביצוע התרגילים ע"י המתעמלות, לרבות התובעת.
6. בשל האמור נאלצה התובעת להשתמש באביזר, בפעם הראשונה, אשר איננו מתאים לסוג לתרגיל וכן מבלי שהוזהרה והודרכה לאופן התקין והנכון של שימוש בגומייה זו, אם בכלל.

טענות הנתבעות בקצירת האומר

1. הנתבעות מכחישות את עצם קרות התאונה. לטענתן הן אינן אחראיות לאירוע , בין השאר משום היות התובעת מנויה ותיקה במועדון אשר הכירה את נהלי האימון, הגומיות ואופן האימון הבטיחותי הנדרש.
2. המדריכה העבירה הוראות בטיחות בטרם ביצוע כל תרגיל. הוראות אלו ניתנו באופן מפורט וברור.
3. במועד האירוע הנטען השתתפו מספר סביר של משתתפות ואין בסיס לטענת התובעת כי לא הספיקו הגומיות או כי לא הכירה כיצד להתאמן עם הגומיה הנטענת.
4. לעניין הגומיה עצמה טוענות הנתבעות כי השימוש בה נעשה באופן הולם ומתאים ואין בשימוש שנעשה בה לחרוג מייעודה הכללי. לשם הוכחת טענתה זו צרפו הנתבעות חוות דעת של הגב' תמר קיס מדריכה ואחראית מקצועית ברשת מכוני כושר.
5. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התובעת שחררה את ידה מידית האחיזה, ללא כל רשלנות מצד הנתבעת 1. נטען כי לא הוכח כל ליקוי בטיחותי בגומיה ולא הוכח כל מפגע. פגיעתה של התובעת ארעה בשל סיכון חיים רגיל שהתממש.
6. שמיעת ההוכחות התקיימה ביום 29.05.2012. מטעם התובעת העידו: היא בעצמה, הגב' שושנה בירן – מכרה משיעורי ההתעמלות אשר לטענתה גם היא נפגעה במהלך שיעור מתיחות אחר מגומיה עגולה והגב' יהודית רווח שלקחה חלק בשיעור המתיחות ביום האירוע והייתה עדה להתרחשותו. כאן המקום לציין כי לתיק בית המשפט צורף תצהירו של מר גדי לגזיאל, מטעם התובעת ואולם בא כוחה בחר שלא להעידו ועל כן תצהירו נמחק.
   
   מטעם הנתבעות העידו: מר יצחק אייזנבר חוקר ממשרד "גיא דור- משרד חקירות" אשר הגיש לתיק דיסק ותמלול שיחותיו עם הגב' יהודית רווח, הגב' תמר קיס מי שערכה חוות דעת מומחה מטעם הנתבעות לעניין הגומיה ואופי השימוש בה וכן הגב' ענת מאיר מי שהדריכה את השיעור בו נפגעה התובעת.

במהלך הדיון הציגו הצדדים בפני ביהמ"ש 2 גומיות, האחת גומיה עגולה כחולה שבקצותיה שתי ידיות אחיזה קשוחות מצופות חומר ספוגי אשר סומנה כמוצג ת/2 והשנייה גומית פס סגולה, שטוחה ורחבה שסומנה כמוצג ת/1.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את חומר הראיות וטענות הצדדים , באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת חשפה אותה לסיכון בלתי סביר במהלך שיעור העיצוב והמתיחות בו לקחה חלק, מעבר לסיכון רגיל הכרוך בשימוש בגומיה, וכי בשל כך נגרם לה נזק.

אין חולק על כך שהגומיה לכשעצמה הייתה תקינה , ולא קרע או פגם בה הוא שהוביל לפגיעה, אלא המכה מידית האחיזה. עצם המכה, כעובדה יחידה, אין בה ללמד על ליקוי כלשהו ועל התרשלות הנתבעת. יש לזכור כי דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק.

1. התביעה מושתת על שלוש טענות עיקריות:

האחת, מספר רב של משתתפים בחוג אשר לטענת התובעת הביא לכך שהמדריכה לא שמה לב לאופן ביצוע התרגיל.

השניה, העדר הדרכה והעדר הנחיות מתאימות בכלל ולגבי הגומיה הספציפית בפרט. השלישית, אי התאמת הגומיה העגולה בעלת ידות האחיזה לתרגיל אותו נדרשה לבצע וכן ריבוי כמות המשתתפים שבעטיו לא היו מספיק גומיות שטוחות המתאימות לביצוע התרגיל. אדון בטענות אלו כסדרן.

1. תחילה לנושא מספר המשתתפים בשיעור והשלכותיו:

א. אין חולק כי ביום האירוע היו מספר משתתפים רב, יחד עם זאת התובעת לא

הוכיחה כי מספר המשתתפים היה רב מן המותר עד כדי להוות רשלנות מצד הנתבעת. יתרה מכך, גם לשיטת התובעת לא היה במספר הרב של המשתתפים להביא לעצם הפגיעה בין אם ע"י הגבלת תנועתה ובין אם ע"י פגיעה מתנועה של משתתף אחר. ריבוי המשתתפים השפיעה לגישתה על העובדה שהמדריכה לא עמדה בקשר עין עם כלל המשתתפים ולא בחנה את אופן ביצוע התרגיל ע"י כל אחת ואחת וכן בכך שהחדר לא צויד במספר מספיק של גומיות שטוחות, הראויות לגישתה לביצוע התרגיל.

ב. באשר לשאלת ההשגחה : חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד-1994 מתייחס

לחובת הנוכחות של מדריך בחדר הכושר וקובע בסעיף 3 (א) לחוק:

"בכל עת שמכון כושר מופעל, יהיה נוכח במקום מדריך, המלמד את דרכי ההפעלה של המכשירים שבו ומפקח על המתאמנים בו. השר, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, רשאי לקבוע סוגים מיוחדים של מכוני כושר שיהיו פטורים מהוראת סעיף קטן זה".

מלשון החוק עולה כי החובה המוטלת היא נוכחות ופיקוח של מדריך כאשר החוק לא קובע חובת השגחה אישית צמודה של מדריך במהלך האימון.

בשונה מחוק זה, תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 קובעות בסעיף ס' 6 הוראות מיוחדות לעניין אימון קטינים :

"במהלך כל האימון יהיה המדריך בקשר עין עם הקטינים המתאמנים"

מהתקנות עולה כי כאשר מדובר במתאמנים קטינים, חלה חובה מוגברת והתקנות אינן מסתפקות בחובת נוכחות ופיקוח של מדריך כי אם דורשות מפורשות השגחה על המתאמנים הבאה לידי ביטוי בדרישה לקשר עין במהלך כל האימון.

מכך נלמד כי הדרישה לשמירה על קשר עין במהלך כל האימון אינה קיימת, כשמדובר במתאמנים בגירים ומכאן שאין חובת השגחה צמודה על מתאמן בגיר.

נוכח העדר חובה להשגחה על מתאמן בגיר בעת ביצוע אימון וכן מעצם העובדה כי התובעת לא הוכיחה כי נדרשת השגחה צמודה של מדריך בשעת ביצוע פעולת המתיחה, אין רלוונטיות לשאלה האם מדריכת הכושר השגיחה על התובעת, השגחה צמודה, בעת ביצוע התרגיל ועל כן אין המדובר לעניין זה ברשלנות של הנתבעות.

21. לעניין הטענה להעדר הנחייה בכלל והעדר הוראות מתאימות לגבי הגומייה הספציפית, קרי הגומייה בעלת ידיות האחיזה הנוקשות , יחולק את דיון לשניים :

ראשית תידון הטענה הכללית להיעדר הנחייה ואילו הטענה בדבר היעדר הוראות ספציפיות לגומיה, תידון בסעיף הבא.

באשר לטענה להעדר מתן הנחיות כלליות , העידה התובעת :

"ש. את טוענת בתצהיר שלך שהמדריכה לא הסבירה איך
לעשות את התרגיל הזה
ת. נכון
ש. את עומדת מאחורי זה
ת. כן "

(ע' 6 לפר' )

ובהמשך בע' 10:

"ש. זאת אומרת, אם אני מבודד את אירוע הפציעה שלך

ומסכם אותו, הסיבה שלטענתך בעצם נפגעת היא בחוסר ההתאמה בין הגומיה לתרגיל

ת. לא רק, גם חוסר התאמה בין הגומיה לתרגיל וגם באי מתן הסברים מצד המדריכה"

22. טענתה של התובעת לפיה המדריכה לא הדגימה את התרגיל , נסתרה בשיחתה של הגב' יהודית רווח עם החוקר יצחק אייזנברג ,כפי שהובאה בתמלול שיחתם מיום 6.7.2009 :

"19 חוקר או-קי. המדריכה שהדריכה אותכם, היא
הדריכה אותכם לפני כל
20 תרגיל?
21 יהודית היא אומרת מה לעשות.
22 חוקר היא מדגימה ?
23 יהודית כן... (לא ברור).. זה היה, חשוב לציין שזה לא
היה שיעור רגיל,
24 זה היה שיעור מתיחה, זה היה חג, וזה היה
שיעור אחד עד שניים, והיו
25 המון המון בנות ו..."

( ר' ע' 3 לדו"ח חוקר המסומן כמוצג נ/4)

וכן בע' 4 לדו"ח החוקר:

"2 חוקר או-קי. עכשיו את אומרת שהמדריכה

הדגימה כל תרגיל לפני, והיא
3 הראתה מה לעשות.
4 יהודית אנחנו...(לא נשמעת)..
5 חוקר וגם את התרגיל עם הגומייה.
6 יהודית היא עשתה, כן כן, זה לא פעם ראשונה אנחנו
עושות את זה, גם היו אנחנו
7 עושות את זה. "

23. גרסתה זו של הגב' רווח התחזקה בחקירתה מעל דוכן העדים :

"ש. לפני התרגיל עצמו, המדריכה הדריכה אתכם איך
מבצעים את התרגיל
ת. היא מציגה בקדימה את התרגיל
ש. היא נשכבה וממש הדגימה לכם
ת. היא מדגימה אך לא מסתובבת בסטודיו ומתקנת
ומעירה כשצריך"

( ר' ע' 14 לפר' )

ובהמשך חקירה בע' 15:

"ש. אז לבוא ולהגיד שענת מאירי לא הדריכה איך
להשתמש בגומיה העגולה זה לא נכון
כי היא הדגימה
ת. נכון, היא הדגימה, תמיד היא מדגימה."

לפיכך , נידחית הטענה לפיה המדריכה לא הדגימה את תרגיל המתיחה.

24. בטענתה השלישית טוענת התובעת לאי התאמה בין הגומיה העגולה בעלת ידיות האחיזה

לתרגיל אותו נדרשה לבצע , וכן לריבוי כמות המשתתפים שבעטיו לא היו מספיק גומיות שטוחות המתאימות לביצוע התרגיל.

לעניין הטענה לפיה לא היו מספיק גומיות רחבות בשל ריבוי המשתתפות, לא רק זאת שלא מצאתי לכך בסיס ו חיזוק בעדויות , אלא שטענה זו אף נסתרה בשיחתה של הגב' רווח עם החוקר מר אייזנברג. לגרסתה של הגב' רווח, מדריכת החוג היא שביקשה אותם לקחת את הגומייה בעלת ידיות האחיזה :

" 25 יהודית יש עוד גומייה אחת, שהיא יותר רכה, שאין
לה ידיות, יותר גמיש,

26 ויותר..., אבל היא ביקשה את הגומייה הזאת.

27 חוקר זה היא ביקשה?
28 יהודית מענת, בטח." ( ר' ע' 6 לדו"ח)

ובע' 7 לדו"ח :

"1 חוקר אה, ענת.
2 יהודית היא אומרת לנו מה לקחת, לא מה אנחנו

רוצים."

בעדותה של הגב' רווח מעל דוכן העדים, סתרה העדה את גרסתה :

"ש. בניגוד למה שאת כותבת בתצהיר שלך את אמרת
לחוקר שהגומיות העגולות לא היו הגומיות האחרונות
שנותרו בסל אלא הגומיות שהדריכו אתכם להשתמש
בהם
ת. כן (הגומיות העגולות) זה לעיצוב, אבל זה לא

למתיחות, בזה השתמשנו לעיצוב בעמידה
ש. אני מדבר איתך בשיעור
ת. נכון
ש. המדריכה אמרה לכם עיצוב
ת. תמיד שיעור עיצוב, בסוף זה מתיחות והרפיה
ש. אז היא אמרה לכם לקחת את הגומיות העגולות
ת. היא לא אמרה עגולות, היינו המון בנות ואין מספיק
גומיות מאותו סוג לכולם, כמעט אף פעם
ש. את לקחת גומיה עגולה
ת. את האמת? אני בד"כ לא לוקחת את הגומיה הזאת, גם
בעיצוב וגם במתיחות, היא לא נוחה לי."

( ר' ע' 14 לפר' )

25. בחרתי לאמץ את גרסתה של הגב' רווח כפי שניתנה ביום 6.7.09 בפני החוקר ולו רק מהטעם

שגרסה זו ניתנה מבחינה כרונולוגית סמוך יותר ליום האירוע (26.08.08) ולא כפי שהובא בחקירתה ביום 29.05.12 - 4 שנים אחרי.

לפיכך אני דוחה את הטענה לפיה התובעת נאלצה להשתמש בגומייה בעלת ידיות האחיזה בשל ריבוי משתתפות ומחסור בגומיות רחבות.

26. בחינת הדברים מעלה כי הטענה המרכזית עליה מושתת תביעתה של התובעת הינה כי אופי

הגומיה וטיבה אינם מתאימים לסוג התרגיל אותו נדרשה לבצע.

מטעם התובעת לא הובאה כל ראיה המתארת את אופייה של הגומיה וטיב התרגילים הרצויים והאסורים לביצוע עמה וכן הסיכונים שטמונים בה. איש מעדי התובעת לא העיד עניינית לעניין זה, לא הובאה חוות דעת מקצועית מטעמה בעניין ואף לא הוצגו לתיק בית המשפט הוראות היצרן בעניין. ראוי לציין כי ב"כ התובעת בחר שלא להעיד את העד מטעמה מר גדי לגזיאל.

27. מטעם הנתבעות צורפה חוות דעתה של הגב' תמר קיס, אשר אף נחקרה לגביה.

בחוות דעתה ציינה הגב' קיס בין היתר כי :

"3. תאור הציוד המעורב בתאונה:
הגומייה

הגומייה היא מסוג " TUBING" , גומייה עגולה סטנדרטית בעלת שתי ידיות איכותיות וקשיחות בשתי קצותיה. גומייה זו היא אחת משני סוגי גומיות (עגולות ושטוחות) המשומשות בכל רחבי העולם בשיעורי חיזוק ומתיחות. למרות שהגומייה העגולה חלולה ועגולה בצורתה, הרי בעת מתיחתה כנגד כף רגל או נקודת תמיכה אחרת, אותו חלק של הגומייה שנלחץ כנגד נקודת התמיכה משתטח ושטח המגע עם הגומייה גדל. תמונה של גומייה מסוג זה מופיע כחלק מתצהיר הנתבעת גב' ענת מאיר. בנוסף לכך, גומיות עגולות מאופיינות בידיות קשיחות המאפשרות אחיזה בטוחה ואיכותית בעת ביצוע תרגילים שונים בסטודיו". ( ר' ע' 8)

גרסתה זו של הגב' קיס קיבלה חיזוק גם בתצהירה ובחקירתה של הגב' ענת מאיר:

"אציין כי אין כל קשר בין הגומיות ללא הידיות לבין הגומיה עם הידיות ממה לכאורה נפגעה התובעת וניתן לבצע את כל התרגילים עם כל הגומיות, למרות שלרוב מקובל כי גומיות ללא ידיות ישמשו למתיחות הידיים ואילו הגומיות עם הידיות, מתאימות יותר לרגליים. ההבדלים בין הגומיות לרוב בקשיחות/גמישות של הגומיה וכמובן בידיות האחיזה, המסייעת בתפישת הגומיה, כך שכל מתעמלת לוקחת את הגומיה המתאימה לה, לפי רצונה ויכולותיה ואין זה בפועל משנה." ( ר' ס' 5 לתצהיר ) .

28. יש לזכור כי מדובר בעניין טכני מקצועי. אין מדובר בנושא בו קיימת ידיעה שיפוטית לבית

המשפט ואין די בטענות בעלמא. לתמיכה בטענותיה של התובעת היה עליה להביא חוות דעת מקצועית של מומחה בעניין ויתכן אף את הוראות היצרן לגבי שתי הגומיות. בהעדר חוות דעת שכזו ומשלא נסתרה חוות דעתה של הגב' קיס - מסקנה אפשרית והגיונית היא כי אין הבדל בין הגומייה השטוחה לגומייה בעלת ידיות האחיזה. משכך - לא אוכל לקבל את טענות התובעת בעניין זה.

29. בחיי היום יום קיימים סיכונים סבירים וטבעיים שאדם יכול מבחינה פיזית לצפות, אך מבחינת מדיניות שיפוטית, אין זה ראוי להטיל בגינם אחריות מאחר שהנתבע אינו צריך לצפותם:

" חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (דברי השופט cardozoבפרשת murphy v. Steeplechase [60] (1929) . Amusement coכפי שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון בע"א 285/73 [11], בעמ' 73). "אני הולך לחזות במשחק כדור-רגל, אני יודע, או צריך לדעת, את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" (השופט זוסמן בע"א 246/60 [12], בעמ' 286).בפסקי-דין אלה נקטו השופטים לשון "קבלת הסיכון", אך דומה, כי השאלה אינה. אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ'108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה: purkis v. Walthamstow borough [49] (1934) council) המשחק עם כלב עשוי להישרט .lee and another v) [50] (1940) and another(a firm) walkersוהרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים."

( ר' ע"א 145/08 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז (1) ע' 126-127)

30. התובעת מעידה על עצמה כמתעמלת ותיקה, אשר משתתפת שנים באימונים מסוג זה ודומה כי הכירה היטב את הסיכונים הטמונים בתרגיל אותו ביצעה. כפי שאף העידה בעצמה היא נפגעה בעבר בעינה אף מגומיה שטוחה:

"ש. כמה פעמים לפני התאונה הזאת עשית מתיחה כפי
שאנחנו רואים בתמונה מס' 2 עם גומיה אחרת

ת. עם גומיה אחרת המון פעמים (מצביעה על הגומיה
הסגולה הרחבה).

ש. וגם הגומיה האחרת בשביל שהתרגיל יהיה אפקטיבית היא צריכה להגיע ליכולת מתיחה גבוהה

ת. נכון

ש. וגם אז יש סכנה לגומיה כזאת עם כף הרגל נוטה טיפה לכיוון שלך ואת מותחת עם הידיים שגומיה תעוף לפנים שלך

ת. נכון, אבל תסתכל על הגומיה הזאת, אם אני אקבל

מכמה מגומיה כזאת אז אני מלפפת והיא לא עגולה ולא קשה ולא יקרה שום דבר עם גומיה כזאת וקרה לי דרך אגב שהיא השתחררה וקיבלתי בעיניים לטיפה ולא יותר מזה".

( ר' ע' 10 לפר' )

31. תיאור התובעת את שאירע במועד התאונה אינו עומד במבחן ההיגיון. התובעת טוענת כי הגומיה החליקה מרגלה, דבר שגרם למתיחתה של הגומיה ובשל כך לשחרור הידית מידה. הדעת סוברת כי כאשר הגומיה נמתחת על הרגל ומחליקה הדבר אמור להוביל לרפיון הגומיה ולא למתח נוסף בה . התרשמתי כי בשל טעות אנוש ,בהלה חוסר ריכוז או העדר זהירות ריגעית, ובין אם בשל כל סיבה אנושית אחרת, אשר איננה קשורה לטיב הגומיה ,שחררה התובעת את ידית האחיזה , דבר שהוביל לפציעתה ולא רשלנות כלשהי מצד הנתבעות ( או המדריכה ) . לפיכך התאונה היתה בגדר סיכון רגיל וטבעי הכרוך בעצם שיעור מתיחות.

סוף דבר

32. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעות התרשלו כלפיה והפרו חובת זהירות שהיתה מוטלת עליהן ואשר הפרתה גרמה לתאונה.

בגדרי התובענה דנן לא עלה בידי התובעת להוכיח כי פגיעתה ארעה עקב מעשה או מחדל אשר מכוחו יש לחייב הנתבעות או מי מהן בפיצויה .

33. נוכח קביעתי כי התאונה הנה תולדה של התממשות סיכון טבעי הכרוך בפעילות הספורטיבית בה עסקה התובעת , וכי בנסיבות העניין לא הוכחה התרשלות של הנתבעות אשר גרמה לאירוע התאונה – מצאתי כאמור להורות על דחיית התובענה .

34. לפנים משורת הדין ישא כל צד בהוצאותיו .

זכות ערעור כחוק .

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.