1. התובע טוען כי העמיד הלוואה לנתבע על סך 20,000 דולר, עליה סיכמו בעל פה, אך כשהגיעה העת להחזירה, הוליכו הנתבע בכחש והתחמק מלהחזירה.

הנתבע אינו מכחיש קבלת הכספים, אך מכחיש כי היו אלה כספי הלוואה, ומכחיש כי הוסכם על הלוואה. הנתבע מוסיף וטוען כי הכספים ניתנו במסגרת העזרה ההדדית שהגישו הצדדים זה לזה, במסגרת חברותם ארוכת השנים.

טענות הצדדים

2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וטען כי בשנת 2005 הסכים בעל פה עם חברו יצחק מורד, הנתבע, כי יעמיד לרשותו הלוואה על סך 20,000 דולר, כיוון שהיה בקשיים כלכליים וזה הבטיחו להחזיר את ההלוואה בתוך תקופה שלא תעלה על שנה, בשקלים, צמודה לדולר, כאשר שער הדולר המינימאלי הוא 4.5 ₪.

התובע הוסיף וטען כי עמד בחלקו, אך לאחר שנה, התקשר אל הנתבע בכדי שזה יחזיר את ההלוואה, אלא שהנתבע העלה טענות שונות ומשונות.

לדברי התובע, נודע לו מגרושתו של הנתבע, שהייתה אשתו במועד מתן ההלוואה , כי בכסף פתחו הנתבע ואשתו גן ילדים, והנתבע הנחה אותה באותה עת לומר לתובע כי המימון לגן הילדים נעשה מהבנק ולא מכספי ההלוואה שנתן התובע.

התובע טען כי  בשנת 2009 נקלע בעצמו לקשיים כלכליים וסיפר על כך לנתבע והמשיך לפנות אל הנתבע, וכן הציע לנתבע להחזיר את ההלוואה בתשלומים, אך הנתבע המשיך בסירובו וטען שאין באפשרותו לעמוד בהלוואה.

התובע טען בתצהירו כי עד היום, 5 שנים מאז הסיכום בינו ובין הנתבע, וכן 4 שנים מאז שהיה אמור הנתבע לפרוע את ההלוואה, טרם קיבל את כספו בחזרה.

התובע טען  אין להיזקק לכל טענה העלולה להישמע מפי הנתבע, כאילו עשה תמורת הסכום האמור עבודות שונות עבור התובע, שכן במסגרת החברות ביניהם נהגו לבצע עבודות שונות ללא תמורה, ואף התובע סייע רבות בכסף ובשירותים שונים עבור הנתבע.

התובע הביא כתמיכה לטענותיו, את תצהירה של הגברת  ליאורה מורד, גרושתו של הנתבע, אשר טענה כי ביום 13.12.2005 עת חתמה עם הנתבע על הסכם גירושים עמדו  להם חובות משותפים בסך 150,000 דולר וביניהם גם 20,000 דולר שהם החוב לתובע, ולכן חלקה בחובות בסך 75,000 דולר נגרע מחלקה בערך הדירה, אשר הייתה אמורה להימכר.

בישיבת יום 02/07/12 נמחק תצהירה של הגב' מורד מתיק בית המשפט, לבקשת ב"כ התובע, ולאחר שלא התייצבה לחקירה על תצהירה.

3. הנתבע טען כי הוא מכר ותיק של התובע מזה שנים, אך הכחיש מכל וכל כי קיבל הלוואה מהתובע, וטען כי מעולם לא חתם על הסכם הלוואה עימו.

הנתבע טען כי  בעת ששהה במאסר, תמך התובע בבני משפחתו בסכומי כסף הנאמדים בכ -20,000 דולר, אשר ניתנו כעזרה ושולמו לפרקים ולסירוגין ויתרת הסכום ניתנה עת השתחרר ממאסרו.

הנתבע טען כי הכספים שולמו בין השנים 1994 ו – 2000, ועל כן דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

הנתבע הוסיף וטען כי תמוהה טענתו של התובע, שכן על פי שיטתו של התובע, כבר בשנת 2006 ידע כי אין בכוונת הנתבע להחזיר את הכספים, השתהה  התובע זמן כה רב בתביעתו.

לדברי הנתבע, בינו ובין התובע שררו יחסי חברות קרובים שנפרסו על פני שנים, ובהם נטל על עצמו לשבת במאסר בעוד חברו יצא בלא פגע, קיבל ממנו את מניות המוסך שבבעלותו של התובע, על מנת לעזור לו להבריח נכסים מאשתו בהליך גירושין, ובמסגרת זו אף ספג הרשעה על עבירת תכנון ובניה על לא עוול בכפו, והכול כדי לעזור לחברו וזה אף עזר לו בתמיכה בבני משפחתו.

דיון והכרעה

4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים, בסיכומים ובמוצגים, אני קובעת דין התביעה להתקבל.

התובע העיד שנתן הלוואה בסך 20,000 דולר לנתבע בשנת 2005, ואולם הנתבע העיד שקיבל כספים מהתובע בזמן ששהה בכלא עד שחרורו, ולא קיבל כל הלוואה בשנת 2005.

אמנם, התובע לא תמך תביעתו במסמך של הלוואה שערוך בכתב, ולא הביא כל ראייה בכתב לעניין קיומה של ההלוואה, אולם, לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים, אני קובעת כי אני מקבלת את גרסתו של התובע כי אכן נתן את הכספים נשוא התביעה לנתבע.

התובע העיד כי אין לו ראייה בכתב ולשאלה מדוע לא החתים את הנתבע, העיד כי איננו נוהג להחתים כשמדובר בין חברים. (עמ' 9, שורה 3-5 ושורות 14-15 לפרוטוקול מיום 02/07/12).

אני מקבלת טענת התובע בעניין מתן הלוואה, ללא הסכם בכתב, לאור מערכת היחסים שהייתה בין הצדדים.

מעדותם של התובע והנתבע עולה כי בין הצדדים הייתה קיימת מערכת יחסים חברית מאד קרובה, והם פעלו האחד למען השני בתחומים רבים, כאשר מדובר במערכת יחסים מורכבת ומסועפת.

בתיק זה, מדובר בגרסה מול גרסה, ולאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים, אני מקבלת ומעדיפה את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע.

הגם שהתובע לא הביא ראייה בכתב לעניין קיומה של ההלוואה, אין ספק כי התובע מסר את הכספים נשוא התביעה לנתבע כהלוואה, וגרסתו של הנתבע בעניין זה קרסה כהגנת בדים.

הנתבע לא הכחיש כי קיבל כספים מהתובע, אלא שטען כי מדובר בכספים שניתנו כעזרה למשפחתו בזמן ששהה בכלא, וכן טען כי לא מדובר בהלוואה, אלא בעזרה תמורת לקיחת האחריות על עצמו בתיק הפלילי.

הנתבע טען כי לקח את האחריות על עצמו, לא בשל היותו אשם, לטענתו, אלא על מנת לעזור לתובע, ואין ספק, כי אם כך הדבר, לא אמר הנתבע אמת בפני בית המשפט, גם בתיק הפלילי.

סתירה נוספת בעדותו של הנתבע, עולה מכך שהעיד בחקירתו הנגדית כי הסכומים שהושקעו על ידי בנו בפתיחת גן הילדים עמדו על סך 30,000 ₪. הנתבע העיד כי הוא לא פתח את גן הילדים, אלא בנו יוסי, והוא לא השקיע כל כספים שהם בפתיחת גן הילדים.

גם גרסה זו קרסה כשעומת הנתבע עם החלטת בית המשפט בבית המשפט השלום ברחובות, מיום 21/12/10, בתא"ק 40420/04/10 (ת/1).

הנתבע בתיק בת/1, הגיש בקשת רשות להגן כנגד תביעה לפינוי נכס , ובבקשה טען כי השקיע בנכס כספים רבים בעלות כוללת שמסתמכת בכ – 280,000 ₪.

מכאן, שהנתבע לא אמר אמת, הן לגבי טענתו שלא השקיע כספים בעצמו, אלא באמצעות בנו, והן לגבי טענתו שבנו השקיע 30,000 ₪ בלבד, בעוד שבת/1, טען כי השקיע 280,000 ₪.

כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית בעניין הסתירה, לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת לסתירה בגרסאות:

"ש. למה שהגיש נגדך תביעה ב – 2010 על גן הילדים שפתחתם. למה שם טענת שהשקעת בגן 280,000 ₪?

ת. מה שטענתי זה לא אומר שזה אמת. העסק שלי הוא מ – 2009.

ש. איך אני יכול להאמין לך, אמרת ששיקרת למשטרה, שיקרת לבית משפט פעם ראשונה בעבירת סמים, ופעם ראשונה שיקרת בפרוטוקול הזה, ואמרת ששיקרת בפרוטוקול בראשל"צ. איך אני יכול להאמין לך?

ת. אתה לא יכול להיכנס לתיק שלי עם אבירם לתיק של 7 שנים. ביקשתי רשות להגן נגד התביעה".

(עמ' 15, שורות 18-24, לפרוטוקול מיום 02/07/12).

אין אפשרות ליתן אמון בגרסת הנתבע וניכר בו כי הוא עונה לשאלות, כפי שהוא מוצא לנכון באותה עת, ובהתאם לסיטואציה שבה הוא נתון.

גם לגבי החובות שהנתבע טען ששילם במסגרת הסכם הגירושים בסכום של 150,000 דולר, ענה הנתבע, כי הוא איננו מתכוון לומר למי היה חייב ומה עשה עם הכסף.

(ראה עמ' 16, שורה 19-20 לפרוטוקול מיום 02/07/12).

גם בכך אין תמיכה בגרסת הנתבע.

הנתבע טען כי הכסף של התובע איננו חלק מן החובות שהיו לנתבע בסך 150,000 דולר, אולם, גרסה זו איננה מפורטת, ונעדרת היגיון. יתר על כן, הנתבע גם איננו פורס גרסה מפורטת בפני בית המשפט, ואיננו מפרט למי היה חייב, למי שילם וכמה.

הנתבע מעלה טענה בעלמא, מבלי להקים תשתית עובדתית ראויה שתתמוך בטענה, והוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, איננו מפרט מהות חובותיו, והחזר חובותיו.

טענת הנתבע הינה כי קיבל את הכספים בזמן ששהה בכלא, וקיבל אותם במסגרת היחסים החבריים ולא כהלוואה. טענה זו הינה טענה של הודאה והדחה, לגביה מועבר נטל ההוכחה על הנתבע, והנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו בכל הנוגע להדחת התביעה.

בשקלול כלל ההתרשמות מגרסאות הצדדים, עדיפה גרסתו של התובע על גרסת הנתבע, באופן שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו בתיק זה.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת במלואה לגבי סכום ההלוואה שהתובע העמיד בכתב התביעה בסכום של 90,000 ₪.

לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפרת ההסכם, בנסיבות הענין ולאור טיב מערכת היחסים בין הצדדים, ויש להורות על השבת סכום ההלוואה, כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 90,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, ובתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.