1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

2. על פי האמור בכתב התביעה, התובע שהינו יליד 12.6.72 נהג ביום 29.5.09 ברכבו, שהיה מבוטח אצל הנתבעת ונפגע בתאונת דרכים.

3. כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבית החולים איכילוב ואובחן כסובל משבר בקרסול. לאחר טיפול שוחרר לביתו עם הוראות טיפול ומנוחה.

4. עוד מוסיף התובע כי בעקבות התאונה הוא מתקשה לתפקד באופן עצמאי, כפי שתפקד לפני התאונה.

5. הנתבעת בכתב הגנה הכחישה את נזקי התובע.

8. בית המשפט מינה מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה את ד"ר מיכאל סודרי אשר בדק את התובע ביום 22.6.10. בפרק הסיכום והמסקנות של חוות הדעת ציין המומחה כדלקמן:

"מר ששון יניב, כיום בן 38 שנים, היה מעורב ב-29.5.09 בתאונת דרכים, כמתואר לעיל. נגרמו לו שבר בפטישון המדיאלי בקרסול שמאל וחתך ברקמה הרכה באמה השמאלית. החתך נתפר והקרסול קובע בגבס קרוב לששה שבועות. ב-CT של הקרסול מ-25.11.09 השבר נראה מחובר עם סטייה קלה מאוד. במיפוי עצמות כשבעה חודשים לאחר מכן, קליטות סביב שוק דיסטלית, פטישון פנימי וטלוס משמאל. כשנה לאחר התאונה, מוסר על המשך כאבים בקרסול שמאל בעמידה ממושכת, קושי בירידה במדרגות. באמה השמאלית רגישות למגע מעל הצלקת. לפי הבדיקה הקלינית הגבלה תנועתית קרסול ותת קרסול. באמה שמאלית בצד מדיאלי דורזלי צלקת קטנה לא דבוקה, לא מכערת ולדבריו רגישה. מוסר על דיסאסטזיה בשליש מדיאלי דיסטלי של האמה.

בצילומי רנטגן מעודכנים של קרסול שמאל, שבוצעו לפי בקשתי, השבר בפטישון המדיאלי התחבר, ללא עיוות נראה.

אני קובע שנותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. בגין הגבלה בתנועתיות קרסול ותת קרסול משמאל 10% לפי סעיף 48 (3) א' מותאם.

בגין נורוטיס קלה 0% לפי סעיף 29 (6) ו. בגין הצלקות לא נותרה נכות".

7. ששון יניב בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי כתוצאה מהתאונה רותק לכיסא גלגלים למשך מספר חודשים שלאחריהם נעזר בקביים להליכה. מאחר ולפני התאונה היתה לו פריצת דיסק, השכיבה גרמה לו לניוון ונאלץ לעבור ניתוח בעמוד שידרה צווארי.

8. התובע מציין כי בת זוגו באותה תקופה עזרה לו בניקיון הבית, בקניות, ברחצה ובהסעה לטיפולים רפואיים ובקניית תרופות.

9. לפי תצהירו עבר התובע עד למועד התאונה בחברה בבעלות אחיו, בה התקין מצלמות אבטחה בגובה רב 20-40 מטר. לשם עבודה זו היה צורך ברשיון מיוחד אשר לא חודש לאחר התאונה, כי לא עמד במבחני המאמץ.

הרופא התעסוקתי ציין כי התובע פסול לעבודה בגובה.

10. התובע מצהיר כי לא עבד מאז התאונה ועד ליום 1.10.11.

11. מאחר ומקום העבודה הוא בבעלות אחיו, הוא השאיר לו רכב וטלפון. התובע היה מגיע למקום העבודה והיה יושב שם כדי להעביר את הזמן. מעת לעת היה עוזר לאחיו אך ללא תשלום. כיום הוא מועסק באותו מקום עבודה, אך יכול לעלות על סולם בגובה 2 מטר.

12. התובע, לדבריו, לפני התאונה עסק בספורט אתגרי וכיום אינו יכול לעסוק בכך. הוא הפך לחסר סבלנות.

13. בגין התאונה קיבל פיצוי מחברת מנורה בגין אי כושר עבודה עד ליום 30.9.11.

14. בחקירתו הנגדית השיב כי שוחרר ממילואים בעקבות מכתב של פסיכיאטר בשם ד"ר גרונדה לינצר, שרשם שאין מנוס משחרורו ממילואים. התובע מכחיש כי היה בטיפול פסיכיאטרי, כנראה שהיו צריכים לתרץ את שחרורו לכן הרופא כתב הפרעת חרדה. הוא עזר לאחיו להעביר את דירתו בעקבות שריפה. לטענתו עסק יותר בארגון החפצים. התובע אמר לפסיכולוגית כי הוא מתכוון לנסוע לקוסטה ריקה לגלישה אחרי שיקום הגב, שהיה המכשול העיקרי, אך לבסוף לא נסע. לפני הפציעה נסע לסרילנקה לגלישת גלים. התובע עבר קורסים שונים. היו לו פציעות בתאונות דרכים ופריצות דיסק עוד קודם לתאונה הנידונה. גם קודם לתאונה זו נפל מספר פעמים מסולם, אך לטענתו לא נפגע.

15. עד נוסף מטעם התובע היה מר ירון ששון, אחיו הבכור של התובע ומעסיקו. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר העד כי אחיו עבד בחברה שלו כראש צוות מתקינים של מערכות מיגון. לתובע היתה ההכשרה הבכירה של משרד התמ"ת בתחום הטיפוס. לפני התאונה עבודתו של התובע היתה פיזית. נדרש לטפס על תרנים בגובה שבין 20 ל-40 מטר. במסגרת עבודתו נדרש לשאת משאות כבדים כגון מיכלי כיבוי, ציוד פניאומטי, היה עליו לפרוק רכב ולהעמיסו גם במחסן וגם באתר העבודה בכל יום.

16. העד מצהיר כי מיום התאונה ועד ליום 1.10.11 התובע לא חזר לעבודה ולא היו יחסי עובד ומעביד ביניהם והתובע אף נגרע ממצבת העובדים. התובע היה מגיע למקום העבודה בתקופת אי הכושר למפגש חברתי וזאת מאחר ושעמם לו בבית. לפעמים בעת שהגיע למקום העבודה והייתה לעד שליחות דחופה, הוא ביקש מהתובע לעזור לו.

17. העד מוסיף כי מאז שהתובע חזר לעבודה, הוא לא מטפס על תרנים, לא יכול להתמודד עם משאות כבדים. אם התובע לא היה אחיו הוא לא היה מעסיק אותו בתחום זה. העד משלם לתובע את אותו שכר ששילם לו לפני התאונה רק בגלל שהתובע הוא אחיו.

18. בחקירתו הנגדית השיב העד כי בכל צוות מתקינים יש שני עובדים, כאשר אחד מהם הוא הוותיק בצוות, אך שניהם עושים אותן פעילויות.

19. עד נוסף מטעם התובע היה מר זוהר שאטי, שהינו מנהל שירות והתקנה ומנהל פרויקטים. על פי האמור בתצהיר עדותו הראשית, מהות העבודה בחברה היא עבודה פיזית בגובה. העד מציין כי אסור לו לשלוח את התובע לעבודות בגובה שכן אין לו רישיון לטיפוס בגובה.

20. לפני התאונה עבד התובע כראש צוות וביצע את כל העבודות הנדרשות לפי הצורך כגון: עבודה על גובה, על במות מתניעות לגובה, והשחלת כבלים של קשתות. נודע לעד כי התובע נפגע בתאונת דרכים ולאחריה לא הגיע זמן רב לעבודה. כשחזר התובע לעבודה, העד, על פי האמור בתצהירו, לא יכול היה לשלוח אותו לעבודה פיזית ולעבודה בגובה. התובע יכול לשבת מול המחשב ומשם להורות לטכנאי הנוסף לאיזה כיוון לכוון את המצלמה. במקרים שיש לחץ בעבודה העד מצרף לתובע עובד נוסף לעבודה בגובה, כאשר התובע מבצע את עבודות השירות על הקרקע. דבר זה כרוך במימון עובד נוסף.

התובע הגיע למקום העבודה בזמן חופשת המחלה כי היה לו משעמם בבית. אם התובע לא היה אחיו של הבעלים של החברה, העד בטוח שהתובע לא היה מועסק בחברה.

21. העד זוכר כי התובע חזר לעבודה בחודש אוקטובר 2011. עוד קודם לכן הסתובב התובע הרבה בחברה כי זה עסק של אחיו. התובע התייעץ עם העד ועזר לו בקטע התעסוקתי. לטיפול בתקלה נשלח עובד אחד, ואילו לתקלה חמורה נשלחים 2 טכנאים. התובע יכול לתקן תקלות שניתן לתקנן מחדר הקב"ט. רוב התקלות הקיימות, כגון מצלמה שלא עובדת או אביזר קצה כמו גלאי, התקלה היא בקלדנית, המרכזת עצמה, נדיר שהתקלה היא שם. בד"כ אביזרי הקצה שמחוברים למערכת שם נמצאת התקלה.

22. עדת התביעה האחרונה הגב' אילנה עקיבא, מנהלת חשבונות וחשבת שכר של החברה בה עבד התובע. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה כי התובע לא עבד מיום התאונה ועד ליום 1.10.11. בגין תקופת ההיעדרות לא שולם לו שכר, לא הופרשו לו תגמולים לביטוח לאומי ולביטוח מנהלים. התובע נגרע ממצבת העובדים של החברה.

23. בחקירתה הנגדית השיבה העדה כי לא נעשה תיאום מס בקשר לרכב שקיבל התובע בתקופת חופשת המחלה.

24. פרופ' מיכאל סודרי, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה זומן להיחקר על חוות דעתו. בחקירתו הנגדית השיב כי התובע לא אמר לו כי הוא עובד על תרנים, אלא שהוא עובד במערכות אבטחה וציוד ולא דיבר על קושי בעבודה. כושרו של התובע לטפס על תרנים נפגע ב-50%, באשר לצלקת, היא קטנה ולא דבוקה ולא מכערת. העצב הרדיאלי נפגע אך הפגיעה היא מזערית. ההיקפים שווים במדידה בשני המקומות בגפה ולא היה דלדול שרירים, לכן קבע 0% נכות. באשר לשימוש המופחת בעצמות הקרסול וכף רגל שמאל נתן המומחה 10% נכות. חופשת מחלה בגין שבר שהיה לתובע היא סבירה לשלושה חודשים, שלאחריה התובע יכול היה לעבוד במשרד אצל אחיו. מדובר בשבר קטן שלא ממליצים לשכב במיטה אלא לשבת, אפילו ללכת עם קביים. המומחה אינו מאמין כי התובע שכב במיטה 3 חודשים בגלל השבר. המומחה אף השיב כי אין מקום למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית אלא אם רוב העבודה היא בתרנים. הנכות של התובע בגין הצוואר היא בין 30 ל-50 אחוז, לא היתה הגבלה בתנועתיות הכתף.

24. מאחר ומדובר בתאונת דרכים, הרי השאלה שיש להכריע בה היא גובה הפיצוי הכספי.

הנכות הרפואית

25. המומחה מטעם בית המשפט חיווה דעתו כי לתובע נותרו 10% נכות. ב"כ התובע מבקש כי בית המשפט יקבע כי הנכות היא 30% ואילו ב"כ הנתבעת מבקש כי בית המשפט יקבע נכות בשיעור 5%.

26. המומחה הרפואי קבע כי לתובע הגבלה קלה, בעוד שבסעיף 10% מחושב לפי הגבלה קשה. עם זאת, המומחה נימק את חוות דעתו, כי אמנם נקט לפי בית הלל, אך עמד בחקירה נגדית ממושכת ולא חזר בו מקביעתו.

27. המומחה ציין כי התובע לא טען בפניו כי הוא עובד בגובה ולפיכך לא התייחס לכך בחוות דעתו. המומחה התייחס לכך שאם מדובר במדרגות תקניות לא צריכה להיות בעיה מיוחדת לתובע. התובע לא הביא כל ראיה באשר לגובה של המדרגות. אם אמנם המדרגות היו בגובה חריג, היה התובע מביא ראיה לכך.

28. התובע העיד כי גם כיום הוא מבצע עבודות על סולם בגובה 2 מטרים. התובע, לפי חוות דעת המומחה, הולך ללא צליעה וללא תמיכה, מסוגל לעמוד על הבהונות ועל העקבים. השבר מחובר ללא עיוות. המומחה חזר על כך בעדותו בבית המשפט.

29. לנוכח האמור אני מקבל את חוות דעת המומחה כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות.

30. בתשובה לשאלות הבהרה השיב המומחה כי לתובע נקבעו נכויות זמניות כדלקמן:

מיום 29.5.09 – 31.8.09 – 100%.

מיום 1.9.09 – 30.11.09 – 40%.

מיום 1.12.09 – 28.2.10 – 20%.

הנכות התפקודית

31. אינני מקבל את טענת התובע, לפיה הוא שכב במיטה תקופה ממושכת, דבר שגרם לו ניוון בחוליות הגב ולצורך בניתוח בגב. גם המומחה וגם מידת ההיגיון מצביעים על כך ששבר כפי שהיה לתובע בקרסול אינו מצריך כלל שכיבה במיטה.

32. לתובע היו בעיות בעמוד השדרה כי הצהיר ללא כל קשר לתאונה, שהמומחה העריך ב-30% גם בעקבות הניתוח שעבר התובע ולכן יש לו קושי לטפס על תרנים.

33. התובע עבר ניתוח בכתף בשנת 2006. על פי עדות המומחה עבודה מאומצת עלולה לגרום להחמרה בעתיד, וזאת ללא כל קשר לתאונה נשוא תיק זה.

34. במסמך השחרור של התובע מהניתוח בעמוד השדרה הצווארי צויין כי התובע סובל מ-DROP FOOT דו צדדי.

35. כל האמור לעיל מביא למסקנה כי כתוצאה מהתאונה נשוא תיק זה, הנכות התפקודית לא עולה ולא פוחתת מהנכות הרפואית.

36. אני מקבל את הנכויות הזמניות שקבע המומחה הרפואי, כאשר התובע יכול היה לשוב לעבודה לאחר 3 חודשים, מיום התאונה.

37. התובע אף ביקר כמעט מדי יום בעבודה ועשה עבודות של שליחויות, אך לטענתו לא קיבל שכר במשך כל התקופה של שנתיים. ב"כ התובע מסתמך על עדות עדיו לעניין זה, בעוד ב"כ הנתבעת טוען כי העובדה שלא שולם לתובע שכר למרות שעשה עבודות וייעץ בחברה נובעת מכך שהוא רצה לקבל פיצויים מפוליסה של אי כושר עבודה. אם היה עובד לא היו משלמים לו פיצויים בגין כך. מאידך, ב"כ התובע טוען שחברת ביטוח לא היתה משלמת תקופה ארוכה בגין אי כשור עבודה, אם אמנם לא היה כזה.

38. לא הובאו ראיות מדוע שולם לתובע תקופה ארוכה פיצוי בגין אי כושר עבודה, אינני עוסק בהשערות בעניין זה. כמו כן אינני עוסק בהשערות באשר לאי תשלום שכר במשך שנתיים. אני מקבל את חוות דעת המומחה באשר לנכויות הזמניות, שלא רק שלא נסתרה, אלא היא הגיונית, שכן שבר בקרסול כפי שהיה לתובע, אינו מצדיק אי כושר עבודה לתקופה העולה על 3 חודשים.

הפסד השתכרות לעבר

39. א. על פי סיכומי ב"כ התובע, שכרו של התובע עמד על סך של 8,489 ₪. במשך 3

חודשים, הינו בסך של 25,467 ₪.

ב. לתקופה נוספת ב-3 חודשים פסק המומחה נכות זמנית בת 40%, סך כל הסכום הינו 10,187 ₪.

ג. למשך תקופה נוספת של 3 חודשים פסק המומחה 20%, דהיינו סך של 5,093 ₪.

40. לאחר תשעה חודשים נותרה לתובע נכות בשיעור 10% והוא יכול היה לעבוד. לפיכך, אין מקום לפסוק סכום נוסף לעבר.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

41. התובע לאחר שחזר לעבודתו הרוויח סכום ההולך ועולה ביחס למשכורתו לפני התאונה, כך שלא נגרם לו הפסד בפועל. עם זאת, בגין הסיכון כי הוא יפוטר, יש מקום לפסוק סכום גלובלי ואני פוסק סך של 40,000 ₪.

כאב וסבל

42. לפי 10% סך של 17,658 ₪.

הפסדי פנסיה

43. התובע יכול היה לחזור לעבודה כעבור 3 חודשים, והוא אף ביקר בעבודה עוד בהיותו בגבס והמשיך לבקר במקום העבודה כמעט מידי יום. אינני סבור כי יש לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות

44. התובע לא צירף קבלות על הוצאות רפואיות. בהתאם לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני החקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 – 2010) התשס"ט – 2009, החל מיום 1.1.10 כל הטיפולים הרפואיים לגבי תאונות דרכים ימומנו על ידי קופות החולים. לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה.

הוצאות נסיעה

50. אני פוסק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך 5,000 ₪.

עזרת צד ג'

51. באשר לעבר למשך שלושת החודשים בהם היה ב-100% נכות זמנית, אני פוסק סכום גלובלי בסך 5,000 ₪. באשר לעתיד אין מקום לפסוק סכום כלשהו, שכן לא הוכח כי יהיה זקוק לעזרת צד ג' בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה נשוא תיק זה.

52. לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 108,405 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 16,630 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.