1. בפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: "פקודת ביזיון בית המשפט" או "הפקודה") מטעם מר אילן קירשנבאום (להלן: "קירשנבאום") ומנגד בקשה לסילוק על הסף מטעם ניר בן משה (להלן: "בן משה").

רקע

2. קירשנבאום ובן משה הינם שכנים המתגוררים בדירות בעלות קיר משותף בבניין ברח' בזל 43, תל אביב (להלן: "הבניין").

קירשנבאום הוא בעל דירה מס' 12 (להלן: "דירת קירשנבאום").

הגב' רבקה בן משה (להלן: "גב' רבקה") הינה בעלת דירה מס' 10 (להלן: "דירת בן משה"). הגב' רבקה היא סבתו של בן משה, אשר מתגורר בפועל בדירת בן משה.

3. ביום 27.4.09 הגישו בן משה והגב' אורית מוזס (להלן: "מוזס") תביעה כנגד קירשנבאום לקבלת צו מניעה קבוע למניעת מטרדי רעש (ת"א 165136/09).

ביום 17.12.09 הגיש קירשנבאום תביעה כנגד בן משה וסבתו, הגב' רבקה, לקבלת צו מניעה קבוע למניעת מטרדי רעש. בהמשך (ביום 21.1.10) הגיש בן משה תביעה שכנגד כנגד קירשנבאום על סך 2,365 ₪. (ת"א 20485-12-09).

במהלך ניהול ההליכים הוחלט לאחד את הדיון בשתי התביעות.

בכל אחת מהתביעות נטען כי הצד שכנגד גורם למטרדי רעש קשים, אשר גורמים לנזקים ולפגיעה בחיים המשותפים בבניין.

להשלמת התמונה יצויין, כי בן משה ומוזס טענו בתביעתם כי קירשנבאום גורם למטרדי רעש בשל נגינתו בחצוצרה, ומנגד טען קירשנבאום בתביעתו כי בן משה הוא הגורם למטרדי רעש, בין היתר, בשל נגינתו בתופים.

4. בדיון מיום 5.12.12, הגיעו קירשנבאום ובן משה להסכמות שהוכתבו לפרוטוקול, ואשר נועדו "לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל טענות ותביעות הצדדים זה כנגד זה בקשר עם התובענות דנן" (עמ' 20 שורות 11-12 לפרוטוקול, להלן: "הסכמת הצדדים").

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין (עמ' 20 לפרוטוקול, להלן: "פסק הדין").

במסגרת הסכמת הצדדים הוסכם כי:

"1. א. הצדדים מתחייבים לבנות בידוד/מיגון אקוסטי, כל אחד בצד קיר דירתו

(הקיר המשותף) וזאת על פי חוות דעתו של המומחה ד"ר מיכאל סורוב (להלן: "המומחה"), ובפיקוח מצידו.

ב. בתוך 7 ימים ממועד חתימת הסדר זה ואישורו על ידי בית המשפט, יתאמו הצדדים ביקור המומחה בדירות הצדדים, לשם מתן הנחיות ספציפיות לביצוע המיגון האקוסטי.

הצדדים מצהירים כי בניית המיגון האקוסטי תסיים בתוך 60 יום מיום ביקור המומחה במקום.

ג. המיגון האקוסטי יהיה על חשבון כל צד בהתאם באופן שכל צד יישא בעלות הקמת המיגון האקוסטי בצד דירתו.

ד. ככל שיהיו מחלוקות בין הצדדים, מוסכם כי המומחה יהיה בגדר בורר מכריע בכל עניין שבתחום מומחיותו, ועל פי כל דין.

2. הצדדים מסכימים להגבלת שעות הנגינה ו/או הפעלת כלי הנגינה באופן הדדי, ביחס לכל אחד מהם כדלקמן:

א. ביום א' בשבוע – לא לפני השעה 07:30 בבוקר ולא לאחר השעה 21:00 בערב.

ב. ביום ב' בשבוע – לא לפני השעה 07:30 בבוקר ולא לאחר השעה 22:00 בערב.

ג. ביום ג' בשבוע – לא לפני השעה 07:30 בבוקר ולא לאחר השעה 22:00 בערב.

ד. ביום ד' בשבוע – לא לפני השעה 07:30 בבוקר ולא לאחר השעה 21:00 בערב.

ה. ביום ה' בשבוע – לא לפני השעה 07:30 בבוקר ולא לאחר השעה 22:00 בערב.

ו. ביום ו' בשבוע – לא לפני השעה 08:00 בבוקר ולא לאחר השעה 22:00 בערב.

ז. ביום שבת – לא לפני השעה 09:30 בבוקר ולא לאחר השעה 22:00 בערב.

הצדדים מסכימים כי ההגבלות האמורות באות להוסיף על ההגבלות הקבועות בדין.

הצדדים רשאים לשנות את שעות פעילות הנגינה, פעם אחת בשבוע, בהודעה מראש של 24 שעות, ובלבד שתישמר המסגרת השבועית הכוללת 5 ימים עד השעה 22:00 בלילה, ויומיים עד השעה 21:00 בערב.

3. הצדדים מסכימים כי ההתחייבויות וההגבלות על פי הסכם זה מחייבות כל אחד מהם."

5. ביום 5.5.16 הגיש קירשנבאום בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (בקשה מס' 47, להלן: "בקשת הביזיון").

בקשת הביזיון הועברה לתגובת בן משה, אשר במקביל להגשת תגובתו הגיש בקשה לסילוק על הסף של בקשת הביזיון (בקשה מס' 51, להלן: "הבקשה לסילוק").

בהמשך התקבלה תגובת קירשנבאום לבקשת הסילוק וכן תשובת בן משה לתגובת קירשנבאום.

כעת, לאחר קבלת עמדות הצדדים, יש ליתן החלטה בבקשות.

בקשת הביזיון

תמצית טענות קירשנבאום

6. קירשנבאום מבקש בבקשת הביזיון "לאכוף בקנס בגובה 1000 ₪ וגם פיצוי בגובה 1000 ₪ למבקש, לכל יום החל מיום הגשת בקשה זאת לביהמ"ש הנכבד..." (סעיף 47 לבקשת הביזיון).

עוד מבקש קירשנבאום למנות "נאמן ביצוע" אשר יקיים את חלקו של בן משה בפסק הדין (סעיף 48 לבקשת הביזיון), והכל על פי האמור ב"תוספת- מתווה ושלבים לבניית המיגון האקוסטי" (להלן: "התוספת לבקשת הביזיון").

קירשנבאום מפרט בבקשתו את השתלשלות האירועים שהובילה לשיטתו להגשת התביעות שבכותרת, וכן את האירועים שאירעו לאחר הגשת התביעות, לרבות כל ההליכים המשפטיים בהם נקטו הצדדים. כמן כן, מפרט קירשנבאום את הנסיבות שהובילו את הצדדים להגיע להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין. במאמר מוסגר יצוין כי קירשנבאום מלין על ההסכמות שהושגו וטוען כי התקבל "הסכם פשרה גרוע" (סעיף 23 לבקשת הביזיון) אולם טוען כי אין הוא נדרש לטענות אלה שכן "עניינה של בקשה זאת הוא ביזיון ביהמ"ש ע"י המשיבים וביצוע המיגון האקוסטי" (סעיף 19 לבקשת הביזיון).

קירשנבאום טוען כי ניסה לקיים את פסק הדין ופנה אל המומחה המוסכם, ד"ר מיכאל סורוב (להלן: "המומחה"). במקביל פנה קירשנבאום אל בא כוחו של בן משה מספר רב של פעמים לצורך תיאום פנייה למומחה, קיום המדידות הנדרשות וביצוע פסק הדין, אולם לטענתו זכה להתעלמות וסחבת.

ביוני 2013 הודיע ב"כ בן משה כי אינו מייצגו עוד ומשכך נאלץ קירשנבאום לפנות בעצמו למומחה.

ביום 27.8.13 חתמו קירשנבאום והמומחה על הסכם לתכנון המיגון בדירת קירשנבאום ופיקוח על ביצועו.

קירשנבאום טוען כי בן משה המשיך להתעלם מפסק הדין ומטרדי הרעש מדירתו נמשכו ואף הלכו וגברו. לטענתו, מדירת בן משה "בוקעים רעשים חזקים בכל השעות לרבות בשעות האסורות – מוזיקת סטיראו רועשת, תיפופים, אירועים קולניים של ילדים, לפעמים קבוצה בת ילדים רבים, מוסיקת ילדים... ועוד" (סעיף 34 לבקשת הביזיון").

עוד מציין קירשנבאום כי בן משה הגיש נגדו תלונה במשטרה, וכי הוא עצמו (קירשנבאום) מנהל הליכים משפטיים שונים מול וועד הבית של הבניין.

קירשנבאום ממשיך ומספר בבקשת הביזיון כי לקראת סוף 2014 אימו חלתה ומצבה התדרדר, כך שהוא נאלץ להקדיש זמן רב לעניינים הקשורים אליה.

עוד מוסיף קירשנבאום כי "המבקש בדעה שלאור התנהלות ההליך לפני הדיון ובדיון עצמו, הסכם הפשרה ופסק הדין הושגו בניגוד לדין. לפיכך, מפאת קוצר הזמן ומגבלות הדין ומערכת המשפט, המבקש לא פעל לקיום פסק הדין." (סעיפים 38-39 לבקשת הביזיון).

קירשנבאום ממשיך וטוען כי בן משה ביצע שיפוצים נרחבים בדירתו, אשר גרמו לנזק קשה לקיר המשותף בין הדירות. לטענתו, "שינויים אלו שינו לחלוטין את כל התכונות האקוסטיות של הקיר המשותף והחלל המיועד למיגון אקוסטי ואת הדרישות מהמיגון האקוסטי עצמו." (סעיף 42 לבקשת הביזיון).

לטענת קירשנבאום, אין אפשרות לבנות קיר אקוסטי בדירה אחת שכן יש לבצע מדידות אקוסטיות בשתי הדירות בטרם יתוכננו ויבנו המיגונים האקוסטיים משני צידי הקיר שבין הדירות. לפיכך, לשיטתו, "יש צורך לבצע מדידות חוזרות ולאחריהן, לתכנן כנדרש את המיגון ולבצעו ע"פ תכנון המומחה" (סעיף 43 לבקשת הביזיון).

קירשנבאום טוען כי "לאור הסכסוך העמוק ולאור הסיכוי האפסי לשיתוף פעולה" מצד בן משה, מתבקש "למנות עו"ד חיצוני ניטראלי ובלתי תלוי במשיבים שיכנס לדירה 10 וידאג לביצוע המיגון האקוסטי תוך עמידה בלוחות זמנים שייקבעו וידווח לביהמ"ש" (סעיף 48 לבקשת הביזיון).

הסעדים אותם מבקש קירשנבאום בבקשת הביזיון הינם:

1. לאכוף על בן משה וגב' רבקה קנס בגובה 1,000 ₪ ופיצוי בגובה 1,000 ₪ לקירשנבאום, לכל יום, החל ממועד הגשת בקשת הביזיון ועד לדיווח הנאמן לביהמ"ש על סיום העבודות. (סעיף 47 לבקשת הביזיון).
2. מינוי נאמן מטעם ביהמ"ש (כמפורט לעיל), לצורך קיום חלקם של בן משה וגב' רבקה בפסק הדין. (סעיפים 48-53 לבקשת הביזיון).
3. להורות לבן משה ולגב' רבקה להפקיד 60,000 ₪ להוצאות המדידות והמיגון האקוסטי לרבות הפיקוח על הביצוע ע"י המומחה וע"י נאמן הביצוע (סעיף 54 לבקשת הביזיון).
4. לחייב את בן משה וגב' רבקה בעלות המדידות החדשות לאור השיפוצים והשינויים המבניים שביצע בן משה בדירתו "ואי יכולת להשתמש במלוא חוות הדעת כפי שהוסכם בפשרה" (סעיף 55 לבקשת הביזיון).
5. לקבוע את הסכומים החסרים בתוספת לבקשת הביזיון ע"פ שיקול שעתו של בית המשפט. (סעיף 56 לבקשת הביזיון).
6. לחייב את בן משה וגב' רבקה בהוצאות ובהוצאות לדוגמא (סעיף 58 לבקשת הביזיון).

תמצית תגובת בן משה

7. בן משה הגיש תגובה לבקשת הביזיון, בה טען כי לאחר קבלת פסק הדין הוא פעל נמרצות להשלמת פסק הדין. לטענתו הוא קבע פגישות עם מספר בעלי מקצוע ואף ניהל מו"מ לביצוע העבודה עבור שתי הדירות.

לטענת בן משה הוא פנה לקירשנבאום "כמה פעמים בכתב, אימייל, בע"פ בפגישות בחדר המדרגות ומכתבים על הדלת" אולם קירשנבאום התעלם ממנו באופן מופגן ולא שיתף עימו פעולה.

בן משה טוען כי כאשר הבין שאין שיתוף פעולה מצד קירשנבאום הוא החליט לטפל בבידוד האקוסטי באופן חד צדדי. הוא שינה את מבנה הסלון והוסיף ספריה, אשר לטענת מומחה מטעמו הינה הפיתרון היעיל ביותר לבידוד הרעש בין שתי הדירות.

בן משה טוען בתגובתו כי קירשנבאום מנהל הליכים משפטיים רבים וכי הוא "מסוכסך עם השכנים כולם". לטענת בן משה שכנים רבים עזבו את הבניין בשל התנהלות זו של קירשנבאום.

בן משה טוען כי "פסק דין שכזה אינו יכול לצאת לפועל, מכיוון ששיתוף פעולה ואמון הדדי נדרשים" ובין הצדדים לא יהיה כזה שיתוף פעולה לעולם.

בסיום תגובתו מציין בן משה כי הוא ומשפחתו עוזבים את הבניין בחודשים הקרובים.

באשר לגב' רבקה, טוען בן משה כי סבתו מתגוררת בבית אבות מספר שנים והיא אינה מודעת לנעשה סביבה.

תמצית תשובת קירשנבאום

8. ביום 28.8.16 הגיש קירשנבאום בקשה שכותרתה "בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה, למתן הוראות, לזימון עד, להוספת המשיבה 2 לכותרת פסה"ד ולחתימה על פסיקתה". (להלן: "הבקשה למתן החלטה").

הבקשה למתן החלטה מהווה למעשה תשובה לטענות בן משה שהועלו בתגובתו. להלן יובאו עיקרי הטענות שהעלה קירשנבאום בבקשה למתן החלטה:

לתגובת בן משה לא צורף תצהיר התומך בטענות המועלות בה.

בן משה אינו מורשה להגיב בשם הגב' רבקה ולכן תגובת הגב' רבקה לא הוגשה כדין.

טענות בן משה לעניין הליכים אחרים אותם מנהל קירשנבאום אינן רלוונטיות, מיותרות וחסרות כל נפקות.

בן משה אינו מגבה את טענותיו באסמכתאות.

בן משה מתעלם מפסק הדין ואין בכוונתו לקיימו.

קירשנבאום טוען כי בן משה לא התנגד למתווה שהועלה בתוספת לבקשת הביזיון ולכן דין המתווה להתקבל.

קירשנבאום חוזר על הסעדים שנתבקשו בבקשת הביזיון, ובנוסף מבקש לזמן לחקירה את מומחה האקוסטיקה של בן משה, אותו הזכיר בן משה בתגובתו. עוד מבקש קירשנבאום להוסיף את שמה של גב' רבקה לפסק הדין שכן לטענתו "הוא נשמט בטעות למרות שהייתה נתבעת בהליך ת"א 20485-12-09" (סעיף 30 לבקשה למתן החלטה).

בין לבין, מציין קירשנבאום כי פתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל (סעיף 12 לבקשה למתן החלטה), ומשכך "מתבקש ביהמ"ש הנכבד ליתן הוראות להוצל"פ, בין השאר כדי ליעל, לזרז ולהקל על קיום פסה"ד" (סעיף 22 לבקשה למתן החלטה), וכן מתבקש ביהמ"ש "ליתן הוראות מדויקות איך לבצע את פסק הדין" (סעיף 24 לבקשה למתן החלטה).

הבקשה לסילוק

תמצית טענות בן משה

9. במקביל להגשת תגובת בן משה לבקשת הביזיון, הגיש בן משה גם בקשה לסילוק על הסף (בקשה מס' 51).

בבקשה לסילוק טוען בן משה כי יש לסלק על הסף הן את בקשת הביזיון והן את הבקשה למתן החלטה, וזאת תוך חיוב קירשנבאום בהוצאות.

בן משה טוען בבקשתו כי פקודת הביזיון מגדירה את סמכותו של בית המשפט להטיל על אדם קנס או מאסר בלבד ואילו קירשנבאום בבקשותיו מבקש סעדים החורגים מהסעדים אותם מוסמך בית המשפט ליתן במסגרת הליך לפי פקודת הביזיון (פיצוי כספי, מינוי עו"ד חיצוני כנאמן, חיוב בן משה בהפקדת כספים ועוד).

בנוסף, הסעדים המתבקשים ע"י קירשנבאום בבקשותיו חורגים מגדר הסכם הפשרה שהוגש בין הצדדים. וסעדים אלה, ככל שקירשנבאום עומד על קבלתם, צריכים למצוא ביטויים במסגרת תובענה נפרדת.

בן משה טוען כי הליכים מכוח פקודת הביזיון הינם צופים פני עתיד ואינם באים כעונש בגין חטאי העבר למי שלא מילא אחר הוראות פסק הדין.

כמו כן נטען כי הוראות פקודת הביזיון יופעלו רק כאשר אין בידו של הזוכה תרופה אחרת והזוכה אינו יכול לבצע את פסק הדין אלא בדרך של אכיפה בהליכי ביזיון בית המשפט. לטענת בן משה, בהתחשב בעובדה שעסקינן בפסק דין שניתן לפני למעלה מ-3 שנים, על קירשנבאום הנטל להוכיח כי פעל בכל האמצעים המוקנים לו למימוש זכויותיו וכי בקשת הביזיון הינה המוצא האחרון שנותר בידיו. בשים לב לכך שקירשנבאום הודיע כי פתח תיק בשלכת ההוצאה לפועל, אזי גם לשיטתו מדובר בסעד חלופי הולם יותר מאשר שימוש בפקודת הביזיון.

לטענת בן משה לא הוכח כי הוא הפר צו שיפוטי. על פי הסכמת הצדדים ופסק הדין, הוחלט למנות מומחה שימסור חוות דעת מטעמו לפיה יבוצעו העבודות, תוך פיקוח של המומחה עליהן. איו חולק כי המומחה לא ביקר בדירות הצדדים ולא ניתנה חוו"ד מטעמו באשר לאופן ביצוע העבודות. אשר על כן, לא ניתן לטעון כי בן משה הפר את הצו השיפוטי בכך שלא ביצע את העבודות.

לטענת בן משה הוא עשה את כל הדרוש ממנו על מנת לקדם את ביצוע העבודות אך לא זכה לשיתוף פעולה מצד קירשנבאום, ואילו קירשנבאום פנה למומחה באופן חד צדדי וחתם עימו על הסכם לתכנון המיגון בדירת קירשנבאום, מבלי לשתף את בן משה.

עוד טוען בן משה כי התעקשות קירשנבאום על ביצוע פסק הדין בחלוף 3.5 שנים הינה עמידה על זכות בחוסר תום לב. לטענת בן משה, בעקבות חוסר שיתוף הפעולה בין הצדדים, הוא פעל לשינוי מבנה סלון דירתו, ושינוי זה אינו מאפשר כיום את ביצוע תוכנית המיגון אותה מבקש קירשנבאום לכפות על הצדדים. לאור האמור, ממילא לא ניתן לקיים את פסק הדין בנסיבות החדשות שנוצרו. יחד עם זאת, טוען בן משה, כי השינוי שיצר בדירתו נועד בין היתר לבודד את הרעש בין שתי הדירות ולכן למעשה פסק הדין קוים על ידו.

בן משה טוען כי הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין יכולה להתפרש בכמה אופנים, כך שלא ניתן לקבוע מי הפר את פסק הדין, ככל שאכן בוצעה הפרה. טענות הצדדים באשר לפרשנות הסכמת הצדדים, אופן יישומה והשינויים שחלו בנסיבות, מצריכים בירור וקביעת ממצאים עובדתית, דבר שאינו קיים בהליך לפי פקודת הביזיון.

תמצית תגובת קירשנבאום

10. קירשנבאום הגיש תגובה נושאת כותרת: "תגובה לבקשת המשיב לסילוק על הסף והודעה על רצון לחקור את ניר בן משה ואת מומחה האקוסטיקה האישי שלו".

קירשנבאום טוען כי בקשת הסילוק הינה ניסיון לביצוע מקצה שיפורים בתגובת בן משה לבקשת הביזיון.

קירשנבאום חוזר על הטענות אותן העלה בבקשת הביזיון.

קירשנבאום טוען כי מחיקה ודחייה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל המחלוקת לגופה לעולם יהיה עדיף.

עוד טוען קירשנבאום כי לבית המשפט סמכות רחבה להענקת סעדים שונים בהתאם לשיקול דעתו, ולכן בית המשפט רשאי ליתן כל סעד נוסף על האמור בסעיף 6 לפקודת הביזיון. קירשנבאום מציין כי בית המשפט מוסמך למנות כונס נכסים מן היושר כחלופה להליכי הוצל"פ.

קירשנבאום טוען כי בן משה ציין בתגובתו לבקשת הביזיון כי שיתוף פעולה בין הצדדים לא יתאפשר לעולם, ומכך אפשר ללמוד כי לטענת בן משה לא ניתן יהיה לקיים את פסק הדין לעולם, והדבר מהווה הודאת בעל דין כי בן משה לא יקיים את פסק הדין.

באשר לטענת בן משה בדבר שינוי הנסיבות, טוען קירשנבאום כי בשינויים בדירת בן משה נערכו עוד לפני מתן פסק הדין.

קירשנבאום מבקש בתגובתו לחקור את בן משה על בקשת הסילוק על התצהיר התומך בה, וכן חוזר על בקשתו לזמן לחקירה נגדית את מומחה האקוסטיקה של בן משה.

תמצית תשובת בן משה

11. בתשובת בן משה לתגובת קירשנבאום חוזר בן משה על בקשתו לסילוק על הסף.

בן משה מציין כי למעשה נפתח כבר תיק הוצל"פ ע"י קירשנבאום כך שלא ברורה טענת קירשנבאום כי פניה ללשכת ההוצל"פ תסרבל את ההליך.

באשר לסעדים אותם רשאי בית המשפט ליתן, טוען בן משה כי הסמכות הרחבה של בית המשפט ליתן סעדים שונים אינה מתפרסת על הסמכות ליתן סעד לפי פקודת הביזיון. סמכות זו מוגבלת להוראות פקודת הביזיון בלבד.

דיון ומסקנות

12. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, אשר כמפורט לעיל, האריכו עד מאד בהצגת טיעוניהם, נחה דעתי כי ניתן ליתן החלטה ללא צורך בזימון הצדדים לדיון וזאת מתוקף הסמכות המוקנית לבית המשפט בתקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984.

הריני ערה לבקשתו של קירשנבאום לחקור בחקירה נגדית את בן משה ואת "מומחה האקוסטיקה האישי שלו", תוך שהפנה לרע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, אך לא מצאתי מקום לכך.

חקירות המצהירים יהפכו את ההליך להליך שהינו משפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים, ואין זו תכליתו של הליך הביזיון לפי פקודת בית המשפט. מכל מקום, בקשה לסילוק על הסף, נבחנית על יסוד כתבי הטענות, בלא לערוך בירור עובדתי.

בענייננו, מלוא הנתונים הצריכים הכרעה מצויים בבקשות, בתגובות ובתשובות, על נספחיהן, ועל פיהן תינתן ההחלטה.

13. באשר לסעדים המבוקשים על ידי קירשנבאום-

כמפורט לעיל, קירשנבאום עותר בבקשה לשורה של סעדים, אשר בכללם:

1. לאכוף על בן משה וגב' רבקה קנס בגובה 1,000 ₪ ופיצוי בגובה 1,000 ₪ לקירשנבאום... (סעיף 47 לבקשת הביזיון).
2. מינוי נאמן ... (סעיפים 48-53 לבקשת הביזיון).
3. להורות לבן משה ולגב' רבקה להפקיד 60,000 ₪ להוצאות המדידות והמיגון האקוסטי לרבות הפיקוח על הביצוע ע"י המומחה וע"י נאמן הביצוע (סעיף 54 לבקשת הביזיון).
4. לחייב את בן משה וגב' רבקה בעלות המדידות ...(סעיף 55 לבקשת הביזיון).
5. לקבוע את הסכומים החסרים בתוספת לבקשת הביזיון ע"פ שיקול שעתו של בית המשפט. (סעיף 56 לבקשת הביזיון).
6. לחייב את בן משה וגב' רבקה בהוצאות ובהוצאות לדוגמא (סעיף 58 לבקשת הביזיון).

למעט סעד האכיפה בקנס (סעיף א' רישא) והבקשה לחיוב בהוצאות ההליך (סעיף ו'), אין מקום ליתר הסעדים המבוקשים במסגרת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

14. פקודת ביזיון בית המשפט כשמה כן היא, ותכליתה לפעול כנגד מי שהפר פסק דין/ צו/ החלטה של בית המשפט ובעשותו כן ביזה את כבודו של בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע, לא אחת, כי מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, אינה עונשית אלא אכיפתית, דהיינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל (ראה, בין היתר, ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, בעמ' 191; ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232, להלן: "עניין מוניות הדר לוד", עמ' 240-239; ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101, בעמ' 105).

פקודת ביזיון בית המשפט לא נועדה לשם פיצוי ו/או שמירה על כבודם של בעלי הדין, אלא להביא לכך שצווים, החלטות ופסקי דין של בית המשפט, יאכפו ויבוצעו, והכל תוך שמירה על כבודו של בית המשפט (עש"א (חי') 19952-10-15 מועצה מקומית ג'וליס נ' קטיש (18.11.2015)).

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעניין מוניות הדר לוד:

"המטרה החקיקתית המונחת ביסוד הוראת סעיף 6 לפקודה נדונה במספר פסקי-דין של בית-משפט זה. הגישה המקובלת היא כי הוראת סעיף 6 אינה קובעת סעיף עונשין ). ע"פ 300/74 מדינת ישראל נגד יהודה ארזי, פ"ד כט(1) 813, 824. אין להתייחס אליה כאל הוראת חוק פלילי הקובעת עונש בשל עבירה (ע"א 88/71 אפרים צסקלה נגד מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 350) ואין הסנקציה המוטלת על-פיה בעלת מטרה עונשית. סעיף 6 לפקודה ענינו "ביזיון אזרחי" (ע"פ 228/63 רפאל עזוז נגד יוסף עזר, פ"ד יז 2541). מטרתה של הוראה זו להביא לידי כך כי צווי בית המשפט יבוצעו, ויוצאו מן הכוח אל הפועל (ע"א 422/77 בתיה בן ארי נגד שרה שפירא, פ"ד לב(2) 309). הסנקציה המוטלת על-פיו, מטרתה לשמש אמצעי כפייה שיש בו כדי לאכוף ביצוע צווי בתי-המשפט בעתיד. מכאן הגישה, כי סעיף 6 לפקודה "צופה פני העתיד", והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו "מחר" (ע"פ 6/50 ישראל לויט נגד צבי אנגל, פ"ד ד 459, 468; פ"ע ז 88, בע' 468; ע"פ 300/74, בע' 824). "הסמכות האמורה מיועדת איפוא לטובתו של הנפגע באשר היא באה לסייע לו בביצוע הצו בו הוא זכה". (ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נגד מעדי סלמאן, פ"ד לג(3) 101, בע' 105).

ובהמשך:

"אמת הדבר, הפרת צווים של בתי-המשפט פוגעת באינטרס הפרטי של הצד הזוכה, ולשם מניעת פגיעה זו באה הוראת סעיף 6 לפקודה. אך אי קיומם של צווים שיפוטיים פוגע גם בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת, ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק. מתן כוח לפרט לנקוט הליך אשר יביא לכיבוד צווים שיפוטיים המגשים הן את האינטרס הפרטי, והן את האינטרס הציבורי. בין שני אינטרסים אלה קיים קשר הדוק, ויהיה זה אך מלאכותי ליצור ניתוק גמור ביניהם. אמת הדבר, סעיף 6 לפקודה אינו סעיף עונשין, ואינו קובע עבירות, אך הוא גם לא סעיף "אזרחי" רגיל הקובע תרופה אזרחית, זו הוראה sui generis המצויה אותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי". (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232).

15. נוכח התכלית החקיקתית האמורה, נקבע בסעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט כי במידה ואדם לא ציית לפסק דין, רשאי בית המשפט לכוף אותו בקנס או במאסר.

קנס משמעו, חיוב לטובת אוצר המדינה ולא לטובת בעל דין שהינו אדם פרטי.

כך נקבע כי:

"אין חיוב בקנס לפי הפקודה נעשה לטובת בעל דין אלא לטובת המדינה... כל הליך של גביה של קנס, במידה שהוטל, צריך להיעשות ע"י המדינה בדרך שנקבעה לכך" (רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פד"י מז(1) 658).

הנה כי כן, במסגרת הסמכות המוקנית לבית המשפט על פי פקודת ביזיון בית המשפט, לא ניתן לחייב בקנס לטובת אדם פרטי, אלא בקנס לטובת המדינה .

על כן, אין יסוד לבקשתו של קירשנבאום לחיוב בן משה בפיצוי כספי לטובתו, ודין עתירה זו להיות מסולקת על הסף.

16. כך, ומהטעמים שפורטו לעיל, גם אין יסוד ליתר העתירות אשר עניינן הוראות אופרטיביות אשר קירשנבאום מבקש כי יינתנו, ואשר זכרן לא בא בפסק הדין.

הסעדים המבוקשים על ידי קירשנבאום המפורטים בסעיפים ב- ה לעיל, חורגים מגדרו של הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. ככל שקירשנבאום עומד על קבלתם, עליו להגיש תובענה עצמאית, אשר ככל שתוגש, תידון לגופה, ואין עניינם במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

על כן, יש יסוד לבקשה להורות על סילוק הבקשה על הסף ככל שהיא מתייחסת לסעדים שאין מקום לאכפם על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

17. וכעת, נפנה לדון בשאלה העקרונית, האם יש מקום לנקוט בהליכים לפי הפקודה לאכיפת הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.

18. הלכה היא כי: "פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין". (ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי בעמ' 183; ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו; ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני ; בג"ץ 5711/91 פורז נ' יו"ר הכנסת).

באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו מספר אפשרויות שניתן לסווגן על-פי ההבחנה בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק-הדין.

מן ההיבט של הפן ה"הסכמי", מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה (ראו ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון מיכאל שנקר ז"ל (19.6.1996)).

בנוסף לכך, מן ההיבט של הפן ה"שיפוטי", מוקנים לצד הנפגע שני מסלולי אכיפה:

האחד, אכיפת פסק-הדין במסגרת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

השני, הגשת בקשה לכוף את הצד השני במאסר או בקנס לציית לפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, על-פי סעיף 6 לפקודת הביזיון.

19. במסלול לפי פקודת ביזיון בית המשפט ניתן ללכת במקרים מיוחדים שבהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד-משמעית.

וכך נקבע בפסק הדין המנחה בסוגיה זו:

"התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון נדונה בשורה ארוכה של פסקי-דין של בית-משפט זה. בית-המשפט קבע, כי מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכוח סעיף 6 לפקודת הבזיון היא לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, שלפיה זכה בדין. מכאן הגישה, שלפיה סעיף 6 "צופה פני עתיד", והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו "מחר" (ראו, למשל: ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל [13], בעמ' 469-468; דב"ע נז48-13/ מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה [29]; ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל (להלן – פסק-דין גרינברג [14]), בעמ' 191; ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון (להלן – פסק-דין מוניות הדר לוד [15]), בעמ' 239-240; ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן [16], בעמ' 105; ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ [17], בעמ' 559).

...

ההליך על-פי סעיף 6 הינו הליך מיוחד במינו. מחד גיסא, אין הוא מיועד להטיל אחריות פלילית ולהעניש בגינה; מאידך גיסא, אין הוא הליך אזרחי רגיל. "זו הוראה sui generis המצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי" (פסק-דין מוניות הדר לוד [15], בעמ' 241; פסק-דין גרינברג [14], בעמ' 191; א' הרנון בזיון בית משפט על ידי אי-ציות [34], בעמ' 342-347). אין להתעלם מכך, כי אף שצו לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון אינו בבחינת עונש, אלא הוא בא לאכוף את הציות להבא, יש בו אלמנט עונשי. "עונש" זה נושא בצדו סטיגמה, שיש בה כדי להטיל דופי במפר הצו, לא רק במישור היחסים בין הצדדים המתדיינים, אלא גם במישור היחסים בין המפר לבין הרשות השופטת. לפיכך, הדעת נותנת, כי השימוש בכלי אכיפתי זה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכל שנותר לבחון הוא, אם כזה הוא המקרה שלפנינו". (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פד"י נג(3) 337).

לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, הריני קובעת במקרה הנדון, לא היה מקום לנקיטת ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

20. ראשית, בהתייחס לסוגיית המועדים. פסק הדין נשוא בקשה זו ניתן ביום 5.12.12, בעוד שהבקשה לפי הפקודה הוגשה במאי 2016 (!).

השיהוי בין מועד אישור ההסכמה כפסק דין לבין מועד פנייתו של קירשנבאום בבקשת הביזיון, מטה את הכף לחובת שימוש בהליך לפי הפקודה.

ואדגיש, הריני ערה לטענת קירשנבאום כי בתקופה שלאחר מתן פסק הדין פנה לבן משה מספר פעמים (לעניין זה צירף קירשנבאום מכתבים מתאריכים שונים : 9.12.12, 11.12.12, 4.1.13, 18.3.13, 15.4.13 וכן תזכורות מיום 10.6.13) וכי בנוסף, בתאריך 25.10.13 שלח קירשנבאום לבן משה מכתב וחוזה שחתם עם המומחה (נספח 21 לבקשת הביזיון).

דא עקא, מאז הפנייה בכתב מיום 25.10.13 ועד להגשת בקשת הביזיון, חלפה תקופה משמעותית.

ויודגש, אינני קובעת מסמרות בטענת בן משה לפיה "ניתן לראות בחלוף השנים משום שינוי נסיבות או משום הסכם מכוח התנהגות בהסכמה שאין צורך לקיים את פסק הדין בצורה דווקנית" (סעיף 51 לבקשה לסילוק).

אלא, סבורני כי בשים לב לחומרת ההליך ובהיותו הליך "מעין פלילי", יש בעצם השיהוי כשלעצמו, כדי להצדיק שלא להיזקק להליך הביזיון, אשר יש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל ולצמצם את השימוש בו רק למקרים מתאימים, אשר מקרה זה אינו נמנה עימם.

21. זאת ועוד.

בשורה של פסקי דין נקבע כי הוראות הפקודה יופעלו רק כאשר אין בידו של הזוכה תרופה אחרת, ואין בפניו כל דרך לאכוף את פסק הדין אלא באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט.

לעניין זה נקבע כי:

"הנטיה הרווחת היא שלא להיזקק להליכי ביזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לאכיפת ביצוע הוראה שיפוטית" (ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול נ' פיינרו)

גם עו"ד משה קשת בספרו הביע את עמדתו כי:

"אכיפה על דרך של ביזיון בית משפט היא בדרך כלל סעד שיורי במובן זה, שבדרך כלל לא יתירו בתי המשפט נקיטת הליכים על פיו, אלא אם כן חסומה הדרך בפני הזוכה בדין לזכות במבוקשו באמצעים שמעמיד לרשותו חוק ההוצאה לפועל." (עו"ד משה קשת, "ביזיון בית המשפט", בעמ' 11).

עולה איפוא, כי הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט הינו הליך שיורי אשר יש לנקוט בו לאחר שמוצו האפשרויות האחרות העומדות לזוכה. משמעות הדברים היא, כי אין להפעיל את סעיף 6 לפקודה מקום שעומדות לזוכה דרכים אחרות לקבל הסעד המבוקש על ידו.

מחובת קירשנבאום להראות וליתן טעם מדוע יש להעדיף הליך על פי הפקודה על פני הליך שחומרתה פחותה, כגון הליכי הוצאה לפועל, וזאת לא זו בלבד שלא נעשה אלא הוברר כי תיק הוצאה לפועל אכן נפתח.

22. ויודגש, לא רק פסק דין כספי ניתן לאכיפה במסגרת ההוצל"פ, אלא גם פסק דין ביצועי, כדוגמת פסק הדין הנדון.

חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 מאפשר נקיטת הליכים לצורך עשיית מעשה. ראו פרק ו' לחוק האמור, במסגרתו התקין המחוקק הוראות אופרטיביות כדי לאפשר ללשכת ההוצאה לפועל לפקח על ביצועו המעשי של פסק דין.

הוראת סעיף 63 לחוק האמור אשר כותרתו: "עשיית מעשה" קובעת:

"63. עשיית מעשה

(א) הטיל פסק הדין על החייב לעשות מעשה שלא כאמור בסעיפים 61 או 62 והמעשה ניתן להיעשות על ידי אדם אחר, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות למנהל לשכת ההוצאה לפועל לעשות את המעשה או להרשות לזוכה או לאדם אחר לעשותו במקום החייב.

(ב) ההוצאות לענין סעיף קטן (א) יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף".

ניתן באופן עקרוני לבצע בלשכת ההוצאה לפועל צווי עשה, כאשר הצו הינו ברור דיו, מפורש וניתן לאכיפה (ראו: ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל שנקר ז"ל (19.6.1996) מובא בע"א (ת"א) 2777/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אמונים חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"מ תשס"ג(2)136, 143; וכן: בר"ע (ת"א) 1390/07 רוט נ' מינהל מקרקעי ישראל (31.5.2009); ע"א (ת"א) 3474/01 מור נ' כרמלי (31.8.2005); בר"ע (י-ם) 1029/05 עמותת מיישבי ציון נ' אסחאק, (13.3.2006)).

23. בנסיבות העניין, בשים לב לטיב ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, המסלול הראוי לאכיפתן הוא במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.

ראו גם בספרו של המלומד דוד בר אופיר: "הוצאה לפועל הליכים והלכות" שם בעמוד 1:

"תכליתם של ההליכים נועדה לממש פסקי דין של כל ערכאות השיפוט... הליכי הביצוע מבוצעים על ידי מערכת ההוצאה לפועל שהוקמה לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. מערכת זו משמשת מכשיר חוקי וחברתי שמטרתו העיקרית לעזור לכל אדם לממש את החיובים שנפסקו לטובתו. זוהי הזרוע המבצעת של הרשות השופטת, והיא מתחילה את פעילותה הביצועית לאחר שפסק הדין כבר ניתן או כאשר הגיע מועד מימושו של חיוב שאיננו פסק דין".

24. למעשה קירשנבאום הודיע כי אכן פנה ללשכת ההוצאה לפועל.

לענייננו יפים הדברים שנאמרו בע"פ 6981/13:

"על פי עקרון " הדרך החמורה פחות" לא יהיה מקום לנקוט בהליכים לפי הפקודה אם ניתן לאכוף את פסק הדין באמצעות ההוצאה לפועל, אף אם הליכי הביזיון יעילים ומהירים יותר מהליכי ההוצאה לפועל" (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ אנטיפוד השקעות בע"מ (9.12.2013) להלן: "ענין יקבי ירושלים").

משתלוי ועומד הליך אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, אין מקום לביצוע אכיפה מקבילה באמצעות הפקודה לביזיון בית המשפט.

25. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, טען בן משה כי "בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לאופן בו יש ליישם את הוראות ההסכם ומחלוקת ביחס לפרשנות ההסכם ולשאלת קיומם של חיובים שלובים או מותנים" (סעיף 72 לבקשה לסילוק).

אכן, ככלל, כאשר מתעורר סכסוך בין צדדים באשר לפרשנותו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אין הליכי הביזיון הולמים את הטיפול בסכסוך (ראה ענין זלזניאק לעיל).

עם זאת, המילים "מחלוקת פרשנית" אינן מילות קסם. לא בהכרח, כל טענה לקיומה של מחלוקת פרשנית בדבר הוראותיו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, תחרוץ לשבט את גורלו של הליך המוגש לאכיפה על פי הפקודה.

כאשר קיים ספק בשאלה אם מדובר במחלוקת אמיתית בתום לב, אם לאו, אזי ראוי כי המשיב ייהנה מקיומו של הספק כמקובל בהליכים פליליים (ראו ענין יקבי ירושלים).

לטעמי, במקרה הנדון, נכון יהיה שלא להכריע במחלוקות בין הצדדים בגדרו של הליך הביזיון.

26. בנסיבות העניין, הריני סבורה כי ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט אינו האכסנייה הראויה לבירור טענותיו של קירשנבאום כלפי בן משה.

27. מכל אחד מהנימוקים שצוינו לעיל, ומבלי להידרש לכל אחת ואחת מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לסלק על הסף את הבקשה שהוגשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

באשר לסוגיית ההוצאות ושכר הטרחה –

28. בנסיבות העניין, מחד גיסא, התקבלה הבקשה לסילוק בקשת הביזיון על הסף באופן שהיה מצדיק לחייב את קירשנבאום בהוצאות לטובת בן משה. מאידך גיסא, בשים לב לכך שבן משה מאשר כי אכן לא ביצע את פסק הדין (תוך שהוא מעלה הסברים וטיעונים לענין אי הביצוע, אשר אינני נוקטת עמדה לגביהם), לא מצאתי מקום לזכותו בהוצאות.

סוף דבר

29. מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ו, 29 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.