פתיח

1. ביום 4.7.11, ניתן פסק-דין חלקי, בעניין תשלום פדיון חופשה ודמי הבראה, על יסוד הודאת הנתבעת בגין תקופת העבודה המוסכמת - ביחס ל-91% משרה. עניינה של המחלוקת שנותרה לפתחנו, בשאלה, האם נסיבות הפסקת העבודה מזכות את התובעת בזכות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכן, האם קיבלה את מלוא השכר בהתאם להיקף עבודתה בפועל, "דמי חגים", ביחס לחלקיות משרתה - השנויה במחלוקת - והפרשות פנסיוניות כדין.

1. נדון בתביעות הנ"ל, אם כי לא לפי סדרן.

היקף המשרה

1. אין מחלוקת, שהתובעת עבדה כקופאית בנתבעת, מיום 1.8.08 ועד 14.11.09, כעובדת בשכר, לפי שעות, בתעריף שכר מינימום. הצדדים חלוקים באשר להיקף המשרה, הואיל ולטענת התובעת, תלושי השכר אינם משקפים את המציאות, ולכן, התובעת ביססה את חישוביה בכתב התביעה המתוקן, על 100% משרה, בעוד שלטענת הנתבעת, תלושי השכר משקפים את היקף העבודה הנכון, ובהתאם להם עבדה התובעת 91% משרה, בלבד.
2. עוד אין חולק, כי בעסק בו עבדה התובעת, הנהיגו טופסי נוכחות באמצעות טביעת אצבע של העובדים. לטענת הנתבעת, טפסים אלה "נזרקים לפח מדי חודש לאחר הכנת תלוש המשכורת." [תצהיר מר סמי סלאח, מיום 14.7.11].
3. יצוין, כי התצהיר הנ"ל הוגש לבית-הדין ביום 17.7.11, בתגובה לבקשה לגילוי מסמכי הנוכחות, ובהתאם להחלטה מיום 4.7.11, וזה התצהיר היחיד מטעם הנתבעת המונח לפנינו; זאת - הואיל ותצהירים אחרים שהוגשו מטעמה, במצורף להודעתה מיום 16.1.12, אינם מהווים ראיה בתיק והוצאו ממנו עקב אי התייצבות מי מהמצהירים לישיבת ההוכחות, שהתנהלה ביום 21.5.12, וב"כ הנתבעת הודיע לנו בפתח ישיבת הוכחות - "שלושת המצהירים מטעם הנתבעת מודעים לתאריך ישיבת היום ואין בכוונתם להתייצב." [עמ' 11, ש' 10].
4. אין לקבל את גישת הנתבעת, בדבר זריקת טופסי הנוכחות "לפח", מדי חודש. חובתו של המעסיק להציג את היקף עבודתו של העובד, לשם כך עליו לשמור את הנתונים לתקופה סבירה, ולכל הפחות לתקופת "התיישנות" תביעות כספיות. מנגד, התובעת ערכה רישום שוטף של שעות עבודתה, במחברת, אשר צילומים שלה צורפו לתצהירה [ת/1] והמקור הוצג לנו ביום ההוכחות (להלן: המחברת). משנתון זה לא נסתר - אנו מקבלים את רישומיה של התובעת, קובעים על פיהם שהועסקה בהיקף של 100% משרה, ומעבר לכך, וחישוב הזכויות השונות שתבעה ייערך בהתאם.

הפרשי שכר

1. התובעת הצהירה, כי נהגה לרשום במחברת את שעות עבודתה בכל יום כאשר הגיעה לביתה לאחר העבודה. בנקודה זו, אנו מקבלים את עדותה, כי קיבלה את שכרה, מדי חודש, במזומן בתוך מעטפות, כאשר הסכום מצוין על המעטפה והיה פחות מאשר נרשם בתלוש, כמפורט בתצהירה [ת/1, ס' 16 הראשון, על הטבלה שבו, ס' 16-15 שלאחריו, וצילומי המעטפות]. מאחר שהתובעת הביאה בחישוב בטבלה את הסכומים שקיבלה בפועל לפי תלושי השכר, לעומת הסכומים שהיו מגיעים לה, אנו קובעים, כי הנתבעת נותרה חייבת לה את הסכום המצטבר שם.
2. בהתאם, אנו קובעים, כי התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 25,534 ₪ בגין כל תקופת העבודה. הואיל והתובעת לא הראתה, כי פנתה במהלך העבודה אל מעסיקיה בדרישה לתשלום הפרשי שכר, ומאחר שלפי תלושי השכר לעיתים כן שולמה לה תמורה של עבודה בשעות נוספות, לפי 125% ערך שעה, דומה, כי לו היתה מסבה את תשומת הלב להפרשים הנתבעים, בעוד מועד, ניתן היה לערוך עמה התחשבנות "בזמן אמת". בהתחשב בכך, איננו מוצאים לנכון לפסוק על השכר שלא שולם פיצויי הלנה, והסכום האמור ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, החל מיום 1.4.09 - מחצית תקופת העבודה - ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. קביעתנו לעיל באה תוך שאנו מודעים להליך אחר, בין הנתבעת לבין העובדת רולא אבו סמרה, מי שהעידה כעדת תביעה גם לפנינו, בו חויבה הנתבעת לשלם פיצוי מלא בגין אי תשלום הפרשי שכר עבודה לתקופה ינואר-יוני 2009, וערעור על פסק-הדין בעניינה, המופנה כלפי החיוב בתשלום מלוא פיצויי ההלנה, הסתיים בהסכמה לפסיקה לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט [נ"מ], התשמ"ד-1984, בה הופחת סכום פיצויי הלנת השכר [ע"ע 54935-09-11].

חופשה והבראה

1. מאחר שקבענו, כי התובעת עבדה 100% משרה, ולפי פסק-הדין החלקי ניתנו לה הפרשים ברכיבי פדיון חופשה ודמי הבראה, רק לפי 91%, על פי הודאת הנתבעת - זכאית התובעת להפרשים נוספים בגין רכיבים אלה, בסכומים שבין הסכום שהנתבעת הודתה בו, לבין הסכום הנתבע. משכך, אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 529.6 ₪ בגין הפרש פדיון חופשה (2,649.6 ₪ לפי חישוביה בתצהיר [ת/1, ס' 19], בניכוי הסכום לפי פסק-הדין החלקי - 2,120 ₪);

ב. 149 ₪ בגין הפרש דמי הבראה (1,655 ₪ לפי חישוביה בתצהיר [ת/1, ס' 21], בניכוי הסכום לפי פסק-הדין החלקי - 1,506 ₪);

הסכומים המצטברים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 17.12.09 - ועד התשלום המלא בפועל.

דמי חגים

1. התובעת הצהירה, כי בהיותה מוסלמית, היתה זכאית לקבל דמי חגים, ולא קיבלה בגין 4 ימי מנוחה לשאינם יהודים, כפי שפורסמו.^[1] הנתבעת לא סתרה טיעון זה, על כן, אנו מחייבים אותה לשלם לתובעת סך 993 ₪ ברכיב זה; אף זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 17.12.09 - ועד התשלום המלא בפועל.

הפרשות פנסיוניות

1. התובעת הצהירה, כי הנתבעת לא ביצעה הפרשות פנסיוניות לזכותה בכל תקופת העבודה. תחילה תבעה הפרשים לפי 6% מהשכר, ואולם, היא לא הציגה מקור נורמטיבי הקובע הפרשות בשיעור זה וכסעד חלופי, ביקשה הפרשות בהתאם לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שהוחל על כל העובדים והמעבידים בישראל, החל מיום 1.1.08 [ת/1, נספח 4 (להלן: צו ההרחבה)].
2. אנו מקבלים את החישוב החלופי שערכה התובעת בהתאם לצו ההרחבה [ת/1, ס' 21], שכן, לפי תלושי השכר, לא היה כל ניכוי על חשבון הפרשות פנסיוניות בתקופת העבודה, והנתבעת לא הציגה, עובדתית, שבוצעו הפרשות כנדרש בצו ההרחבה. משכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, ברכיב זה, 837 ₪, כחלף הפרשה פנסיונית (חלק המעביד); אף זאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 17.12.09 - ועד התשלום המלא בפועל.

נסיבות הפסקת העבודה

1. הנקודה המרכזית בה היו הצדדים חלוקים נגעה לנסיבות הפסקת העבודה, כאשר לפי גרסת התובעת - ביום 13.11.09 הגיעה למקום עבודתה כרגיל, פנתה לקבל לקוחות בקופה וביקשה קודם לכן לספור את הכסף בקופה, כרגיל, אולם, האחראית - גב' סמירה, שהיא אחותו של הבעלים - נזפה בה וביקשה ממנה לעבוד על הקופה מבלי לספור את הכסף. התובעת סירבה ומאז רחשה לה סמירה "עוינות וטינה".

למחרת, ביום 14.11.09, כשהגיעה למקום העבודה, ביקשה ממנה סמירה לחתום על כתב התפטרות וכשסירבה גירשה אותה מהמקום וביקשה שלא תחזור יותר. לדברי התובעת, בהמשך ניסתה לשוחח עם עומר, מנהל הנתבעת, אחיה של סמירה, אולם, זה ביקש ממנה לחכות שיחזור אליה ולא עשה כן משך 10 ימים, ובעקבות פניה נוספת שלה אמר לה שאין לה מה לחפש אצלם ומבחינתו היא יכולה להגיש תביעה [ת/1, ס' 7-4].

1. ב"כ התובעת הדגיש בסיכומיו, כי התובעת יכלה לתאר נסיבות אחרות בגינן התפטרה, עקב העיוותים בתשלומים שהגיעו לה מהנתבעת, אולם, היא העידה על המציאות ולא הובאה כל ראיה לסתור את דבריה. מנגד טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי נסיבות הפיטורים המתוארות ע"י התובעת אינן הגיוניות, שכן, הן התובעת והן העדה מטעמה, הודו שבנתבעת קיים נוהג של "ספירת קופה", בטרם תחילת העבודה, עליו הקפידו ובמיוחד סמירה ותשובת התובעת, כי סמירה ביקשה רק ממנה להפר נוהל זה, בגלל לחץ עבודה, אינה משכנעת משום שלו היה זה נכון, מן הסתם היו גם הקופאיות האחרות מתבקשות לעבוד ללא ספירת קופה.
2. בכל הכבוד להיקש שמבקש ב"כ הנתבעת לערוך, אין לפנינו גרסה עובדתית סותרת מטעם הנתבעת. לא רק שהמצהירים מטעמה בחרו שלא להתייצב לדיון, אלא, גם בכתב ההגנה אין פירוט עובדתי של נסיבות הפסקת העבודה והסתפקו בהכחשת גרסת התובעת, בכתב התביעה המתוקן, תוך שהוסיפו, כי התובעת "... הפסיקה להתייצב לעבודה על דעת עצמה וללא כל הודעה מוקדמת בחודש 11/09." [ס' 9 לכתב ההגנה מיום 23.5.10]. מעסיק אשר עובד עוזב אותו ללא כל הודעה, אמור להציג פניה אל אותו עובד לחזור לעבודה, וכן הודעה על גמר חשבון נוכח התפטרותו. לכתב ההגנה לא צורף מסמך כגון זה, אלא הסתפקו בהצגת תלושי שכר וטופסי 106, על אף שמסמכים, כאמור לעיל, הינם מסמכים מהותיים כאשר עילת התביעה היא פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
3. נוכח היעדרו של תיעוד ראוי מצד הנתבעת - אין לנו סיבה לפקפק בגרסתה של התובעת אודות נסיבות הפסקת העבודה, אותן יש לראות כפיטורים אל אתר, ללא מתן הודעה מוקדמת, כנדרש בחוק.
4. אשר על כן - הנתבעת חייבת לתובעת גם תשלום של פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, אולם, את אלה יש לחשב לפי שכר המינימום החודשי, נכון למועד הפסקת העבודה, קרי - 3,850 ₪, ולא לפי החישוב שערכה התובעת בתצהירה [3,878 ₪, כאמור ב-ת/1, ס' 17]. בהתאם, את התשלום חלף הודעה מוקדמת שלא ניתנה, יש להעמיד על 3,850 ₪, ואת פיצויי הפיטורים על סך 4,492 ₪ [3,850 ₪ X 14 חודשי עבודה, חלקי 12].
5. הואיל ובכתב התביעה, לרבות זה המתוקן, לא נתבעו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ישולמו גם הסכומים שפסקנו ברכיב זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, בלבד.

סיכום

1. יחסי העבודה הסתיימו בפיטורי התובעת מהנתבעת, ללא כל התראה, ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל בגין פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הפסקת יחסי העבודה - 14.9.11 - ועד התשלום המלא בפועל.
2. בנוסף - מאחר שקיבלנו את רישומי התובעת בדבר שעות עבודתה וקבענו, כי היקף משרתה היה 100%, על הנתבעת לשלם לה הפרשי שכר גם בגין הרכיבים הבאים:

א. גמול שעות נוספות - 25,534 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, החל מיום 1.4.09 ועד התשלום המלא בפועל;

ב. הפרשי פדיון חופשה - 529.6 ₪;

ג. הפרשי דמי הבראה - 149 ₪;

ד. דמי חגים - 993 ₪;

ה. חלף הפרשות לפנסיה - 837 ₪;

ארבעת הרכיבים האחרונים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הגשת התביעה - 17.12.09 - ועד התשלום המלא בפועל.

1. נוכח התוצאה - תישא הנתבעת גם בהוצאות התובעת, בתשלום 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד; לתשלום תוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, 4 בפברואר 2013 (כ"ד בשבט תשע"ג), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כוח הצדדים, בדואר רשום.

1. ת/1, ס' 20, בהתאם להודעה שפורסמה בי"פ התשי"ד, עמ' 1284 ותוקנה בי"פ התשכ"ט, עמ' 76. ↑