1. בפניי תביעה כספית בסדר-דין מהיר על סך של 10,045 ₪, אשר הוגשה על-ידי בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק") נגד הנתבעות, מושלין-לוי מסחר ושירותים בע"מ והכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ. עניינה של התביעה שיפוי בגין נזקים שנגרמו לרשת בזק, לכבלים ולעמודים במושב גני יוחנן.

כתבי הטענות

1. על-פי הנטען בכתב-התביעה, ביום 4.2.09 דווח לבזק על נזק שנגרם לרשת הבזק המותקנת במושב גני יוחנן, סמוך למשק 35. עוד נטען כי עובד מטעם בזק שהגיע למקום גילה כי הנתבעת 1 או מי מטעמה שנהג במשאית, פגע בעמודים ובכבלים של בזק וגרם להם נזק.

לטענת בזק, הנתבעות חייבות בהשבת הנזקים שנגרמו לה, וזאת מכוח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. עוד טענה בזק כי לעניין הרשלנות חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כך שנטל השכנוע לעניין העדר התרשלות מוטל על הנתבעות. זאת, הואיל ולטענת בזק לא הייתה לה ידיעה מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, והנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבעת 1 הייתה שליטה מלאה עליו, כך שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה.

1. כתב-התביעה נתמך בתצהיר של גב' מלי מור, עובדת במדור נזקים בחטיבת הנדסה ורשת של בזק (להלן: "גב' מור"). עוד צורפו לכתב-התביעה המסמכים הבאים:
2. דו"ח האירוע שנערך על-ידי מפקח מטעם בזק, מר מוטי גהרי (להלן: "המפקח").
3. דו"ח גמר עבודה לתיקון נזק לרשת, אשר נערך על-ידי גב' מור. הדו"ח כלל שכר עובדים (שעות עבודה כולל רכב) שנדרשו לשם תיקון הנזק, חומרים ועבודות קבלן, והיפנה לניירות עבודה פנימיים ולחשבוניות שונות אשר צורפו אף הם לכתב-התביעה.
4. חוות-דעת של הגב' דנה ליברטי ממטה ביצוע הנדסה ורשת של בזק (להלן: "גב' ליברטי"), אשר התבססה על דו"ח גמר עבודה לתיקון נזק לרשת הנ"ל והסבירה את מרכיביו השונים.
5. בכתב-ההגנה, שנתמך בתצהירו של מר מורן דגן, עובד מחלקת התביעות של הנתבעת 2, לא חלקו הנתבעות על עצם התרחשות התאונה ועל כך שרכב הנתבעת 1 פגע בכבל בזק. ואולם, הנתבעות טענו כי אינן אחראיות לנזק שנגרם, הואיל והכבל שנפגע היה מותקן בגובה נמוך מן הגובה הנדרש בתקנות, כאשר לא פורט על איזה תקנות הסתמכו הנתבעות.

עוד נטען כי, על כל פנים, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי בזק התרשלה בטיפול ו/או תחזוק של עמודי הטלפון והכבל.

בכל הנוגע לנזק נטענו בכתב-ההגנה טענות כלליות המכחישות את הסכומים ואת גובהם, ונטען כי המדובר בסכומים מוגזמים ומופרכים.

ההליכים

1. לאחר דיון מקדמי, שהתקיים בפני כבוד הרשמת גרדשטיין-פפקין ביום 14.12.2010, ניתנה לצדדים הוראה להגיש תצהירים.
2. מטעם בזק הוגש תצהירו של המפקח. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של נהג המשאית, מר יוסי מושלין-לוי (להלן: "הנהג"), וכן תצהירו של עד ראיה לתאונה (נהג משאית אחרת), מר אלון שולמן. יצוין כי מר שולמן לא הגיע לדיון ההוכחות שהתקיים בפניי על מנת להיחקר על תצהירו ועל כן תצהירו איננו עומד עוד בפני בית-המשפט.
3. בתצהירו הודה הנהג באירוע התאונה, ובלשונו: "...סיימתי להעמיס את תכולת המשאית... בצאתי מהשטח, גג המכולה נתפס בכבל הטלפון וכתוצאה מפגיעתו נקרע הכבל וכן נמשך עמוד הטלפון אליו היה מחובר... כמו כן, כתוצאה מהאירוע אף ניזוק גגון של מבנה סמוך ורכב שהיה באזור".

יש לציין כי בעדותו הרחיב הנהג וציין כי משאיתו הינה משאית סמי טריילר עם מנוף, העשוי להיפתח עד לגובה של 30 מטר, כאשר במועד התאונה הייתה מועמסת מכולה על עגלת המשאית (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 32-29).

עם זאת, נטען בתצהיר כי תקנה 101 לתקנות החשמל (התקנת כבלים), התשכ"ז-1966, קובעות גובה מזערי של כבל עלי מעל פני הקרקע, אשר לא יפחת מ-5.5 מטר. לעומת זאת נטען בתצהיר, כי גובה המשאית לאחר העמסת המטען היה 4.37 מטר, משמע כי הנזק אירע בשל כך שהכבל היה נמוך מדי, באופן שגרם לתאונה.

1. לאחר דיון נוסף שהתקיים בפני כבוד הרשמת ביום 15.9.2011, הועבר התיק לישיבת הוכחות בפניי.
2. דיון ההוכחות התקיים בפניי שלשום, בתאריך 8.1.2013, ולאחר שכשלו הניסיונות להביא את הצדדים לפשרה מוסכמת, נחקרו בפניי המפקח, גב' ליברטי והנהג על תצהיריהם.
3. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה, ומכאן פסק-הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ובתצהירים, ולאחר ששמעתי את חקירות המצהירים על תצהיריהם ואת סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את התביעה, אם כי רק בחלקה. אדון אפוא בשאלת האחריות ולאחר מכן בשאלת גובה הנזק שנגרם לבזק.

האחריות

1. כאמור, הנתבעות אינן מכחישות את העובדה כי המשאית פגעה בכבל והגנתן היחידה נשענת על גובה הכבל הקבוע בתקנות, השערתן בדבר גובהו של הכבל דנן בפועל וגובה המשאית שנמדד על-ידי הנהג מיד לאחר הפגיעה בכבל.
2. ברם, לדידי, הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעות.

ראשית, הדברים כלל לא הוכחו בפניי, כלומר, לא הוכח מהן התקנות הרלוונטיות שחלות - אם חלות - על גובה הכבל הדרוש במקרה זה, לא הוכח מה היה גובה הכבל בפועל במקרה זה, ולא הוכח מהן התקנות הרלוונטיות שחלות - אם חלות - על גובה המשאית המותר במקרה זה. כל זאת, כאשר עדותו של הנהג ביחס לגובה המשאית עצמה אמנם לא נסתרה, אך זו הייתה עדות יחידה של בעל-דין, ולא הובאה לה ראיה אובייקטיבית לחיזוקה, כגון תמונת המדידה.

שנית - וזה העיקר - אף אם הדברים הללו היו מוכחים בפניי (וכאמור אינני סבורה כי זה המצב), הרי שלא היה בכך כדי לסייע לנתבעות. שכן, אף אם נניח לטובת הנתבעות כי הכבל היה מונח באופן בלתי-תקני, בעוד שגובה המשאית היה תקני, הרי שעדיין הייתה מוטלת על הנהג החובה להיזהר ולא לפגוע בכבל הניצב מול עיניו. משהופרה חובת זהירות בסיסית זו, הרי שמדובר בהתרשלות של הנהג היוצרת חבות נזיקית של הנתבעות.

אכן, כידוע, הקביעה כי חובה חקוקה כלשהי לא הופרה במקרה מסוים על-ידי המזיק אינה מעידה בהכרח כי באותו מקרה אף לא הופרה חובת הזהירות. כך, תיתכנה פעולות רשלניות שאינן מפרות את החובה החקוקה, כמו גם פעולות סבירות המפרות חובה זו. ראו, למשל, ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון, פ"ד נו(4) 304, 316-312 (2002). כוחם של דברים אלה יפה גם בכיוון ההפוך - העובדה כי הניזוק עצמו הפר חובה חקוקה כלשהי איננה שוללת את חובת הזהירות של המזיק ואינה מקימה למזיק הגנה מוחלטת בנזיקין.

1. לא זו אף זאת. מסקנה עקרונית זו מתחזקת במקרה זה לאור עדותו של הנהג, אשר לא הכחיש כי ראה את הכבל עובר לפגיעה ואף העיד כי לפניו חלפו שתי משאיות, שנסעו באותו נתיב נסיעה שלו ולא פגעו בכבל (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 26-18). משמע, כי הנהג היה מודע לכבל ויש להניח כי אף ראה את סמיכותו של הכבל למשאיות שלפניו.
2. מכלל האמור לעיל יש לקבוע כי הנתבעות התרשלו במקרה זה וכי הן חייבות בשיפויה של בזק בגין ההוצאות שהוציאה לתיקון הנזקים שנגרמו לה עקב הפגיעה בכבל.

אשם תורם

1. ואולם, בקביעה זו אין די, שכן אני סבורה כי לאפשרות שבכל זאת הכבל במקרה זה היה נמוך במיוחד יש משמעות לשאלת אשמה התורם של בזק.

כידוע, קביעת אשמו התורם של הניזוק נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית:

האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו... המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול. על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד.

[ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 2.12.2009), בסעיף 12 לפסק-הדין.]

1. בעניין זה אף בזק לא עשתה מלאכתה נאמנה בכל הנוגע להוכחה כי לא היה כל אשם תורם מצידה. אכן, בזק לא הציגה תמונות של המקום ולא הראתה היכן וכיצד אירעה הפגיעה, ואף המפקח בעדותו בפניי לא יכול היה למסור פרטים הנוגעים לכבל שנפגע, לא לגבי גובהו ולא לגבי מיקומו המדויק, ואף התשריט שצורף לתצהירו לא היה בו כדי ללמד דבר ביחס למיקום הכבל שנפגע.

כל שהמפקח ידע למסור באופן כללי הוא כי נהוג למתוח כבלי בזק בגובה שבין 5.20 מטר ל-5.60 מטר מעל פני הקרקע. ברם, המפקח הודה בחקירתו הנגדית כי במקרה זה לא מדד את גובה הכבל שנפגע ואף לא את גובה הכבל החדש שהונח תחתיו. במלים אחרות, מעדותו של המפקח עלה כי גובה הכבל נקבע בדרך כלל על-פי ניסיון ומראה עיניים ולא על-פי מדידה בפועל, ואף חמור מכך - גם לאחר שהכבל נפגע התברר כי הלקח אינו נלמד וכי ככל הנראה, למצער אליבא דמפקח במקרה זה, בזק כלל אינה טורחת להתאים את גובהו של הכבל החדש להוראות התקנות ביחס לגובהם של כבלים ולהוראות התקנות ביחס לגובהן המותר של משאיות וכלים אחרים.

1. לא זו אף זאת. הוכח בפניי כי במקרה זה הורה המפקח על שינוי מקום העמודים שנפלו והצבתם מחדש במקום מעט שונה, וזאת בשל נסיבות התאונה (סעיף 6 סיפא לתצהירו של המפקח: "...למחרת ביצענו... את תיקון העמודים ובאותו הרגע החלטנו גם על העתקתם בעקבות הנסיבות"). אני סבורה אפוא כי עובדה זו מלמדת על כך שייתכן כי מיקומם של העמודים והכבל עובר לתאונה היווה בכל זאת הפרעה כלשהי לנוסעים בדרך. מכל מקום, אין ספק כי היה על בזק לצפות כי במקום ייסעו גם משאיות או כלי רכב גבוהים, ולהתאים את גובה הכבלים לכך, תוך יצירת מרווח בטחון ראוי.
2. בנסיבות אלה, ואף לאור עדותו של הנהג ביחס לגובהה של המשאית, שכאמור לא נסתרה, לא ניתן לשלול את הטענה כי בזק יצרה מציאות בשטח שהייתה מועדת לפורענות, בבחינת "הנחת מכשול בפני עיוור".

הדברים באו לידי ביטוי, בין היתר, בעדותו של הנהג עצמו, שהייתה עדות אמינה שלא נעשה בה כל ניסיון להתכחש לעצם התאונה:

ש. יצאת מחצר פרטית, לא נסעת בכביש פתוח, אתה יוצא מחצר, אתה אמור לנסוע לאט, בזהירות, נכון?

ת. נו?

ש. והבחנת בכבל.

ת. כן. ואתה בטוח שנסעתי לא בזהירות? נסעתי במהלך ראשון בחצי ק"מ לשעה, הכבל היה על הקצה, בין המדרכה, בין הכניסה לשטח לבין הכביש, יצאו לפני שני סמטיריילרים כמו שלי, שיכול להיות שיש בינינו הבדל של 5 ס"מ, שזה דבר שלא רואים, והם יצאו בלי שום בעיה, והכבל היה עוד גבוה מהם. אם היה לי חשש, הייתי עוצר ומרים את הכבל. אנו עושים את זה הרבה פעמים.

ש. מה אתם עושים הרבה פעמים?

ת. מרימים עם מטאטא את הכבל.

ש. למה במקרה הזה לא עשית את זה?

ת. כי לא היה לי חשד בכלל שהוא נמוך. עברו שתי משאיות לפני, אפשר לראות 5 ס"מ בגובה של 4 מטר? ניתן להבחין בין גובה 4.30 לבין 4.25? לא ניתן.

[עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 32-20.]

אכן, העובדה כי שתי משאיות עברו לפני המשאית שפגעה לבסוף בכבל משמשת, כאמור, לחובת הנתבעות. ברם, לא ניתן להתעלם מן הטענה כי לעובדה זו יש גם זווית הפועלת לזכות הנתבעות. שכן, יש להניח כי הנהג הסתמך על גובהם של כבלי בזק בדרך כלל, מתוך ניסיון החיים, וכאמור בעדותו, העובדה כי שתי המשאיות עברו לפניו ללא פגע - בצירוף ניסיון חיים זה - היא שהובילה אותו להתקדם מבלי לנקוט במשנה זהירות.

1. מכלל האמור לעיל אני קובעת אפוא כי במקרה זה לבזק אשם תורם של 30%.

השוו למספר פסקי-דין שבהם נדחו כליל תביעות דומות של בזק, רק בשל העובדה כי לא הוכח כי גובה הרכב הפוגע באותם מקרים חרג מן הגובה התקני (ת"א (ת"א) 212403/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עסלי ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 23.10.2005); (ת"א (י-ם) 10846/07 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' רומנקוביץ ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 17.1.2008); תא"מ (חי') 1312/08 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיאוני (פורסם במאגרים, ניתן ביום 22.3.2009)).

יצוין כי, בכל הכבוד (ומבלי להיכנס לעומקן של העובדות באותם מקרים ולהבדלים העובדתיים בינם לבין המקרה דנן), הרי שבעיקרון חלקי אינו עם פסיקות אלה, אשר לטעמי התמקדו, כאמור, יותר בגובה הרכב הפוגע ופחות בהתרשלות הכללית, העשויה להתרחש, כאמור, גם כאשר גובה הרכב הינו תקני. ואולם, ניתן לשאוב השראה מפסיקות אלה ומהתייחסות בתי-המשפט שם לסוגיית האשם התורם במקרה שבפנינו.

גובה הנזק

1. אשר לגובה הנזק שנגרם לבזק, הרי שכאמור בדו"ח גמר עבודה לתיקון נזק לרשת, אשר נערך על-ידי גב' מור, ובחוות-דעתה של גב' ליברטי, נזק זה כלל חומרים, עבודות קבלן ושכר העובדים (שעות עבודה כולל רכב) שנדרשו לשם תיקון הנזק.
2. אשר לחומרים, מדובר בחמישה עמודי עץ וכבל בעלות של 2,707 ₪, כאשר עלות זו כוללת מחיר כניסה של החומרים למחסני בזק, בתוספת תקורה של 10% לניהול המחסנים ומימון מלאי בשיעור של 1.3%. הוספת עלות התקורה ומימון המלאי לעלות החומרים מעוררת בעיניי שאלה לא פשוטה, שכן, מחד, ניתן לטעון כי המלאי מוחזק, בין היתר, לתיקון נזקים הנגרמים על-ידי מזיקים פוטנציאליים ועל כן על המזיק לשאת גם בעלויות התקורה. ברם, מאידך, לא הוכח בפניי כי בזק לא הייתה מחזיקה בכל מקרה במלאי זה, אף ללא מזיקים פוטנציאליים (למשל לשם הצורך להתמודד עם בלאי טבעי), כך שאינני משוכנעת כי יהיה זה הוגן להטיל את עלויות התקורה על המזיק וכי אין בעובדה זו משום פיצוי העולה על השבת מצבו של הניזוק לקדמתו. כמו כן לא הוכח בפניי כי שיעור התקורה של 11.3% הינו שיעור סביר. על כל פנים, לאור התוספת הזניחה יחסית של התקורה במקרה זה, אני מוכנה להניח את העניין בצריך עיון ולאשר את הסכום שנתבע על-ידי בזק בסעיף זה.
3. אשר לעבודות הקבלן, הרי שנתבע סכום של 3,003 ₪, הכולל הוצאות בפועל על-פי חשבוניות וכן תקורה של 10%. אף כאן, אינני משוכנעת כי עלות התקורה המתייחסת לעבודת הקבלן אינה נכללת כבר בשעות העבודה של העובדים, שנדרשו לשם תיקון הכבל ואשר יש להניח כי עסקו גם בפיקוח על עבודות הקבלן בשטח, וכי אין מדובר בהקשר זה בפיצוי כפול. ברם, אף בעניין מדובר בעלות זניחה ואני מוכנה להניח את העניין בצריך עיון ולאשר את הסכום שנתבע על-ידי בזק.
4. אשר לשכר העובדים, הרי שנתבע סכום של 4,200 ₪, אשר התבסס, כאמור, על שעות עבודה בפועל בתוספת הוצאות עקיפות על הוצאות השכר הישירות בשיעור של 50% מכוח המלצות "ועדת גרונאו", וכן שעות רכב.

אשר לשעות העבודה, הרי שבזק פירטה בדו"ח גמר עבודה לתיקון נזק לרשת את שמות העובדים שהשתתפו בתיקון הנזק ואת שעות העבודה שלהם (בסך הכול 16 שעות עבודה רגילות ו-2 שעות נוספות של 125%). בהקשר זה מקובלת עלי דרך החישוב, הכוללת מחיר שעת עבודה ישירה על-פי עלות ההעסקה השנתית הממוצעת של טכנאים בבזק, מחולקת בשעות עבודה אפקטיביות, וכן תוספת ההוצאות העקיפות כאמור לעיל.

באותו גיליון פורטו גם שעות הרכב שנדרש לצורך התיקון, בסך הכול 6 שעות רכב קל ו-6 שעות רכב בינוני, ואף עניין זה נראה סביר בעיניי.

1. מכלל האמור לעיל, יש לקבל במלואו את טענות בזק ביחס לגובה הנזק ולחייב את הנתבעות לשפות את בזק בסכום זה, בניכוי 30% אשם תורם, כדלקמן:

חומרים - 2,707 ₪

עבודות קבלן - 3,003 ₪

עבודה ורכב - 4,200 ₪

הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.7.09 - 135 ₪

סה"כ - 10,045 ₪

בניכוי אשם תורם 30% - (3,013 ₪)

סה"כ לתשלום - 7,032 ₪

1. אני מחייבת אפוא את הנתבעות לשלם לבזק, ביחד ולחוד, סך של 7,032 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
2. בנוסף לכך, הנתבעות תשאנה, ביחד ולחוד, בסך של 1,000 ₪ בהוצאותיה של בזק בתביעה זו, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.