התובע, יליד 1990, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 15.12.2007, עת נהג ברכבו, המבוטח על ידי הנתבעת, ונפגע ממשאית שהתנגשה בצידו השמאלי של הרכב (להלן: "התאונה").

לפניי תביעתו לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו מכוח חוק הפיצויים. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות הרפואית

בעקבות התאונה נפגע התובע בחלקי גופו השונים ובעיקר בראשו. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "בלינסון" שם אובחנה חבלת ראש עם זעזוע מוח קל ושבר ב- OCCIPITAL CONDYLE משמאל בחיבור עם C1, שברים בשיניים וכן שריטות שטחיות באזורים שונים בגופו. התובע אושפז להשגחה למשך שלושה ימים ושוחרר עם המלצה להמשך מעקב רפואי, חופש מחלה, לבישת צווארון רפואי וביקורת במרפאת פה ולסת.

שלושה מומחים רפואיים מונו, בהסכמת הצדדים, לבדיקת התובע ולהערכת נכותו:

ד"ר הורוביץ מונה כמומחה בתחום הפה והלסת ובחוות דעתו קבע כדלקמן:

התובע סבל משברים בכותרות השיניים 21 ו-11, כאשר בשן 11 נגרם בנוסף שבר רוחבי בשורש והתובע עבר קיבוע של שיניים אלה לשיניים הסמוכות להן. המומחה ציין, כי השיניים עברו שחזור הפגמים בעזרת חומר מורכב וקיים שינוי צבע ומיקום. המומחה הוסיף וציין, כי בשן 37 בוצע שחזור מחומר מורכב.

המומחה ציין, כי על מנת לשקם את האזור, יש לבצע כתר זמני על שן 11 ובעתיד יהיה צורך לעקרה ולבצע השתלה של שתל ועליו מבנה וכתר, לרבות השתלת עצם. כמו כן, יהיה צורך לבצע התקנת חזיתית (Laminate) על כותרת שן 21 ואת השחזור בשן 37 יש לחזור ולהתקין מידי מספר שנים. המומחה הוסיף וציין, כי לאחר עקירת השן יהיה זכאי התובע לנכות בשיעור של 1/4% לפי סעיף 74(1)ד',ח' וכן, פירט את עלויות הטיפולים הנדרשים.

ד"ר משה לוינקופף אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדיה קבע בחוות דעתו כדלקמן:

במסגרת אשפוזו בית החולים עבר התובע בדיקת CT שהדגימה FRACTURE OF LEFT OOCCIPIYAL CONDYLE וטופל במנוחה, צווארון ופיזיוטרפיה. בבדיקתו מצא המומחה, כי התובע סובל מהגבלה קלה בחלק מטווח התנועות של ע"ש צווארי בכיפוף, פניה והטיה לימין, כאשר שאר מישורי טווח התנועה מלאים.

המומחה העריך את תקופת אי הכושר למשך 10-12 שבועות ואת הנכות הצמיתה בגין הפגיעה בע"ש הצווארי בשיעור של 5% לפי סעיף 37(5)א', חלקי.

פרופ' עודד אברמסקי אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה קבע בחוות דעתו, כי התובע נחבל בתאונה בראשו וסבל מזעזוע מוח קל וקצר. בבדיקות CT של הראש והצוואר הודגם שבר של הקונדיל האוקציפיטלי משמאל בנקודת החיבור עם חוליית הצוואר C1. בבדיקתו מצא המומחה רגישות כואבת למגע בחיבור הצרביקו אוקציפיטלי משמאל, ללא הגבלה בתנועות הצוואר. המומחה ציין, כי לאחר התאונה סבל התובע מתסמונת צווארית וכן, מתסמונת דחק פוסט-טראומטית ואולם כיום, אין כמעט שארית של ה- PTSD ונותרו סימפטומים קבועים של כאב בצוואר, בגינם העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 5% לפי סעיף 34(א)-(ב). את נכותו הזמנית, העריך המומחה בשיעור של 100% למשך חודשיים, 50% למשך ארבעה חודשים נוספים ו-20% למשך ששה חודשים נוספים.

הנתבעת ביקשה לזמן את פרופ' אברמסקי לחקירה על חוות דעתו, כאשר לטענתה, חלק מהנכות שקבע המומחה חופפת לזו שקבע ד"ר לוינקופף ויתרת הנכות קשורה לאירועים שחווה התובע עובר לתאונה ולאחריה וללא כל קשר אליה.

פרופ' אברמסקי נחקר על חוות דעתו ובמהלך חקירתו הבהיר, כי הנכות שקבע התבססה על הבדיקה הקלינית שביצע, על המסמכים שהומצאו לעיונו, על האמון שנתן בתלונות התובע ועל מומחיותו ומקצועיותו.

המומחה הבהיר בחקירתו, כי הנכות ניתנה בחלקה בגין הכאב שמצא בע"ש צווארי ובחלקה בגין שארית של הפוסט טראומה: עשיתי שני דברים. אני מתייחס היה זעזוע מוח קצר וקל ונמצא שבר גולגולתי ואח"כ תסמונת צווארית ברורה, שנית היה תסמונת דחק פוסט טראומתית וכיום מתלונן על כאבים בצוואר, לעומת זאת אין שארית של הפוסט טראומה פסיכיאטרית...אני משאיר מבחינתי לצמיתות 5% שילוב של שני דברים הדבר מהצוואר והחבלה בראש. אני לא יכול להיות מתמטי כמו אורתופד"(עמ' 14 לפרוטוקול שורות 4-9).

בהמשך דבריו הבהיר המומחה "הוא קיבל מכה בראש, זעזוע מוח, בלבול, ושבר. אלה תלונות שיכולות להיות. 5% שנתתי זה בגין הצוואר ובגין הפוסט טראומה עקב השבר" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 13-14).

המומחה הסביר, כי מחצית מהנכות ייחס לתסמונת הטרמאותית לאחר שבר בגולגולת וזעזוע מוח: "..כשאתה רואה זעזוע מוח עם איבוד הכרה ובלבול והוא מספר את הדברים שסיפר אתה קושר הדברים, ולא תהיה צודק כרופא אם לא תקשר בין הדברים. נתתי לו 2 עד 2.5% לדבר הזה. אני לא חושב שמגיע לו פסיכיאטריה אלא נוירולוגית פוסט מכה בראש. התייחסתי לעובדה שלאיש היתה חבלה בראש, עם זעזוע מוח ושבר בגולגולת ובעקבותיה היתה תסמונת ופוסט טראומתית ולכן נתתי נכות נוירולוגית בלבד ולא פסיכיאטרית" (עמ' 10 שורות 25-29).

וכן: "כעת שבר בגולגולת מעיד שהחבלה היתה קשה. זה מאוד סביר שמכה שגורמת לשבר גם גורמת פה ושם לקונטוזיות, אין לנו פה אם אר איי. אין כמעט מקרה שנגרם שבר בגולגולת ולא נגרם נזק למוח. אני אחרי כל הוותק שלי קיבלתי את הדברים" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 9-12).

כאשר הקשה ב"כ הנתבעת ועימת את המומחה עם היעדר תיעוד אובייקטיבי על המשך תלונות סמוך למועד הבדיקה, עמד המומחה על דעתו, כי לאחר מכה הגורמת לשבר בגולגולת סביר שתיוותרנה מגבלות אף אם קלות ובהקשר זה, נתן אמון בדברי התובע, אשר תלונותיו עלו בקנה אחד עם אופי הפגיעה ובלשונו: "לא התרשמתי פה לאחר המכה בראש כפי שקרתה שלא נשאר שום דבר" (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 32) וכן: "..ולדעתי היה אמין, תלונות כפי שהתלונן עשויות בהחלט להיות קיימות אחרי מכה בראש עם שבר בגולגולת" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 13-14).

יחד עם זאת, המומחה ציין, כי ספק אם מיקום השבר עשוי לגרום להפרעות בתחושה, נימול וחולשה בידיים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 8-10) והבהיר, כי לא התרשם אצל התובע מבעיות קוגניטיביות, לרבות בעיות ריכוז וזיכרון (שם, שורות 14-15).

פרופ' אברמסקי עמד על דעתו, כי לא מצא אצל התובע כל הגבלות תנועה בצוואר וכי הנכות שקבע ניתנה בגין רגישות וכאב במקום השבר, ללא הגבלות תנועה (עמ' 6 שורה 5, עמ' 13 שורות 27-28). כאשר עומת המומחה עם קביעת ד"ר לוינקופף, אשר חוות דעתו לא עמדה בפניו עובר לעריכת חוות דעתו, עמד המומחה על דעתו, כי לא מצא בבדיקתו כל הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי וכי ההגבלה שמצא ד"ר לוינקופף הינה הגבלה מזערית שיכולה להיות גם בגלל התנגדות או כאב (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 22-24). כאשר נשאל המומחה באשר לאפשרות חפיפה בין הנכות שקבע בגין הרגישות והכאב במקום השבר לבין הנכות שקבע ד"ר לוינקופף, הסביר המומחה, כי ככל שהנכות שקבע ד"ר לוינקופף ניתנה בגין אותה פגיעה הרי שהנכויות חופפות ובלשונו: "אם המומחה בתחום האורתופדי נתן על אותה פגיעה שנתתי בגינה את הנכות על הכאב זה חופף" (עמ' 13 לפרוטוקל שורות 14-15) ובהמשך: "הגבלות תנועה יכולות להיגרם בגלל התנועה. כל מה שנתתי לצוואר יש חפיפה" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 7). "אני לא נותן גם על כאב וגם על הגבלות תנועה בגין אותה פגיעה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 4-5).

יש לציין, כי ד"ר לוינקופף, אשר חוות דעתו של פרופ' אברמסקי עמדה לפניו בעת עריכת חוות דעתו, לא התייחס לאפשרות חפיפה בין הנכויות, שאלות הבהרה בהקשר זה לא הופנו אליו על ידי אף אחד מהצדדים והנתבעת אף ויתרה על חקירתו.

הכלל הוא, כי ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו בהיעדר נימוקים משכנעים (ראו למשל ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי של שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936,949 ; ע"א 293/88 חברן ניימן יצחק מוניטי רבי (פורסם במאגרים, 31/12/88). במקרה דנן, לא מצאתי טעם לסטות ממסקנות פרופ' אברמסקי בחוות דעתו. התרשמתי, כי עדותו הייתה עניינית, אובייקטיבית, והתבססה על הידע המקצועי, מומחיותו, העובדות והמסמכים שהומצאו לעיונו לרבות בהתייחס לעברו של התובע ובתקופת שירותו הצבאי. תשובותיו של המומחה היו ענייניות ומנומקות היטב מן הבחינה המקצועית.

יחד עם זאת, התרשמתי, כי מחצית מהנכות שקבע פרופ' אברמסקי, זו המיוחסת לתסמונת הצווארית, חופפת ולו בחלקה לנכות שקבע ד"ר לוינקופף. ראשית, לאחר שהוצגה בפניו חוות דעתו של ד"ר לוינקופף, הסביר המומחה, כי הנכות שנקבעה על ידו בגין הכאב בצוואר חופפת לנכות שנקבעה על ידי ד"ר לוינקופף. שנית, סביר, שהגבלות התנועה שמצא ד"ר לוינקופף מקורן בכאב ממנו סובל התובע במקום הפגיעה, כדברי פרופ' אברמסקי ומכל מקום, עולה מחקירת פרופ' אברמסקי, כי הנכויות ניתנו בגין אותה פגיעה, כאשר כל מומחה העניק את הנכות בגין סימפטום אחר של הפגיעה. האחד בגין הכאב (לאחר שלא מצא הגבלות בתנועה) והשני בגין הגבלות תנועה קלות בחלק מתנועות עמ"ש צווארי.

הנכות התפקודית

הצדדים חלוקים בשאלת השפעת הנכות הרפואית של התובע על כושרו לעבוד ולהשתכר ועל גובה הפיצוי, בהתאמה.

התובע טוען לנכות תפקודית הנגזרת מהנכויות שנקבעו לתובע בתחום האורטופדי והנוירולוגי המשקפות לדידו נכות תפקודית בשיעור של 10%. לטענת התובע, הינו סובל מכאבים בצווארו, קושי בהרמת משאות ומנימול בידיו. כן, הינו סובל מכאבי ראש ומבעיות ריכוז וזיכרון. לטענת התובע, עקב מגבלותיו הינו נזקק לנטילת משככי כאבים וריטלין.

הנתבעת טוענת מנגד כי נכותו הרפואית של התובע אינה משפיעה כלל על תפקודו וככל שתפקודו פגוע הרי שהסיבה לכך היא בעיותיו עובר לתאונה וללא קשר אליה וראיה לכך נמצא בהיעדר כל תיעוד לבעיות אורטופדיות ונוירולוגיות משנת 2010 ועד היום.

שיעור הנכות התפקודית במהותו נקבע על פי נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי, נכותו הרפואית, נתוניו האישיים ונסיבותיו הפרטניות, לרבות גילו, סיפור חייו התעסוקתיים ועוד. ראו:

"בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי"

(ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה [פורסם במאגרים] (25.07.10).

במועד התאונה היה התובע כבן 17.5, תלמיד כיתה יב'. לאחר התאונה שהה התובע מספר שבועות בביתו וחזר לספסל הלימודים להמשך שנת הלימודים, אשר בסופה נבחן בבחינות הבגרות. התובע סיים 12 שנות לימוד, עם תעודת בגרות מלאה. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, התגייס התובע לצה"ל כמתוכנן.

לטענת התובע, אלמלא נפגע בתאונה היו ציוני הבגרות שלו טובים יותר וכך גם שירותו הצבאי. טענתו זו של התובע לא הוכחה. אומנם סביר שהיעדרות של מספר שבועות מספסל הלימודים תגרום לפיגור מסויים ולקושי בהשלמת החומר הנלמד בתקופה הסמוכה לתאונה אולם, מעבר לטענה, לא הובאה כל ראייה להוכחתה; לא הומצא תיעוד על ציוני הבגרות של התובע ולא תעודות בית ספר או הערכות המורים עובר לתאונה ולאחריה (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 29-30).

התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות התאונה ועל מנת להתגבר של קשיי הריכוז מהם החל לסבול בעטייה, החל ליטול ריטלין. ואולם, בחקירתו הנגדית כמו גם בחקירת פרופ' אברמסקי התברר, כי התובע סבל מבעיות קשב וריכוז עוד טרם התאונה והחל ליטול ריטלין לצורך לימודיו גם טרם קרותה (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 26-31, עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 8-14).

עם גיוסו לצה"ל שובץ התובע בבסיס בדרום ובהמשך, ביוזמת התובע ועל בסיס אבחנה של מצוקה הסתגלותית וחשד להפרעה פוסט טראומטית הורד הפרופיל הצבאי של התובע, והוא הועבר לתפקיד משרדי (נ/1).

כיום התובע סטודנט לתואר ראשון בניהול ומדעי המחשב ובמקביל, עובד במשרת סטודנט במוקד שירות ומכירות טלפוני (ת/1).

לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית והשפעתה על כושר השתכרותו של התובע יש לבחון את אופיים של הנכויות והליקויים מהם סובל התובע, ואת מידת השפעתם על יכולתו לעבוד ולהשתכר.

לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות בגין הגבלות קלות בחלק מתנועות עמ"ש צווארי ורגישות וכאב במקום השבר בראשו וכן, מתסמונת נוירולוגית קלה לאחר שבר בגולגולת.

בתצהירו (ת/1) טוען התובע, כי הינו סובל מכאבי גב וצוואר, מנימול בידיים, קושי בהרמת משקל כבד וכן, מקשיי ריכוז וזיכרון.

באשר לנכות בתחום הנוירולוגי, פרופ' אברמסקי ציין בחקירתו, כי לא מצא אצל התובע בעיות קוגניטיביות, לרבות בעיות ריכוז וזיכרון (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 14-15) וזאת, בשים לב לכך שעוד עובר לתאונה אובחן התובע כסובל מקשיי קשב ונטל ריטלין לצרכי לימודיו (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 30-31, עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 9-12).

גם את תלונת התובע על תחושת נימול התקשה המומחה לקבל וציין, כי ספק אם מיקום השבר שנגרם לתובע עשוי לגרום להפרעות תחושה, חולשה לנימול בשתי הידיים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 8-10).

התובע טען, כי הינו מתקשה בלימודיו לתואר ראשון ונאלץ לפנות ליחידה ללקויות למידה באוניברסיטה הפתוחה על מנת לקבל הקלות שיאפשרו את סיום לימודיו (ת/1). ואולם, מלבד הטענה, לא הובאה כל ראייה לאישושה.

עם זאת, כעולה מחוות דעת המומחים ומחקירתו של פרופ' אברמסקי, החבלה בתאונה הייתה משמעותית והותירה אצל התובע נכות נוירולוגית ואורטופדית קלה. התובע אכן כטענת הנתבעת מתפקד בעבודתו ובלימודיו ולא הוכח קושי בלימודים או הפסדי שכר ואולם, סבורתני, כי הכאבים והגבלות התנועה בעמ"ש הצווארי והפגיעה הנוירולוגית הקלה, מכבידים במידה קלה על התנהלות התובע ומקשים במידה מסוימת על תפקודו.

בהתחשב בכל האמור, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו (ואלה שלא הוצגו) בשכלול טיבה וטבעה של הפגיעה, הנכויות הנמוכות שנקבעו בגינה וגילו של התובע בעת התאונה, מצאתי לקבוע, כי שיעור השפעת נכותו של התובע על כושר תפקודו הכללי הוא בשיעור של 6%.

שכר והשתכרות

עובר לתאונה היה התובע, כאמור, תלמיד כיתה יב'. התובע סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, התגייס לשירות צבאי כמתוכנן, ומאז שחרורו הינו לומד לקראת קבלת תואר ראשון בניהול ומדעי המחשב ועובד במקביל, במשרת סטודנט ומשתכר שכר מינימום (ת/1).

התובע טוען, כי כושר השתכרותו עם סיום לימודיו צפוי להיות לפחות בגובה פעם וחצי השכר הממוצע במשק.

הנתבעת טוענת מנגד, כי לנוכח העובדה שהתובע היה תלמיד תיכון במועד התאונה וטרם השתלב בעבודה במקצוע אותו הינו לומד, יש להעריך את כושר השתכרותו לכל היותר בגובה השכר הממוצע במשק.

ככלל, ההנחה לגבי קטינים וצעירים בראשית דרכם המקצועית היא, כי יש לחשב את אובדן כושר השתכרותם על בסיס ההנחה שאלמלא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק.

כך נקבע, למשל, בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פד"י לח (3) 580 25/09/84:

"אכן, חישוב אבדן כושר השתכרות בעתיד הוא לעתים, ובמידה רבה, מבוסס על השערות או על נתונים סטטיסטיים לא וודאיים. בעיקר נכון הדבר לגבי צעירים שדרכם בחיים טרם נסללה ואין לדעת עתידם ודרכי התפתחותם. בגלל אותה אי וודאות וחוסר אפשרות לנחש פני העתיד לגבי צעיר, יש שבמקרים מתאימים משמש השכר הממוצע במשק כנקודת מוצא".

וכן בע"א 5118/90 אילנה בשה נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים, 4.8.93] :

"אכן, באותם מקרים בהם אין לבית-המשפט נתונים לקביעת כושר השתכרותו של קטין, וכשאין נימוקים לסטייה מן הכלל, ישמש השכר הממוצע במשק כמודד ראוי לקביעת כושר ההשתכרות".(ראה גם הלכת רים אבו חנא ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא פד"י ס (3), 13, 61 27/09/05.

בענייננו, התובע סיים את לימודיו התיכוניים עם בגרות מלאה והחל את לימודיו לקראת קבלת תואר ראשון ובמקביל, הוא עובד בעבודה סטודנטיאלית ושכר מינימום בצידה. התובע טרם סיים את לימודיו וטרם השתלב במקום עבודה מסודר בתחום לימודיו. לפיכך, בשלב זה, קביעת כושר השתכרותו כפופה למכלול השיקולים וההנחות האמורים לעיל.

בנסיבות אלו, לאור האמור ולנוכח גילו של התובע במועד התאונה אני סבורה, כי אין מקום לסטות מההנחה לפיה, יחושבו הפסדי שכרו בהתבסס על השכר הממוצע במשק.

טענת התובע, כי יכולת השתכרותו לעתיד חורגת מהממוצע לא הוכחה. התובע לא הציג את ציוני הבגרות שלו ולא את ציוניו באוניברסיטה. התובע אף לא הוכיח, כי הוא צפוי להשתכר שכר העולה על הממוצע.

הפיצויים לפי ראשי הנזק

הפסדי שכר בעבר

במועד התאונה ובמהלך תקופת אי הכושר שנקבעה לאחריה, היה התובע קטין הלומד בבית הספר התיכון ואין חולק, כי בעת התאונה לא עבד ולא צפוי היה לעבוד ומשכך, לא נגרמו לו הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ואף התובע עצמו אינו טוען להפסדים כאלה.

בכל הנוגע לתקופה שמתום שחרורו מהשירות הצבאי ועד היום עותר התובע, בסיכומיו, לפיצויו לפי נכות תפקודית בשיעור של 10% והשכר הממוצע במשק. ב"כ הנתבעים מנגד, מציין כי אין מקום לפיצוי בראש נזק זה לאחר שלא הוכח, כי לתובע נגרם הפסד שכר כלשהו לעבר.

לתצהירו של התובע לא צורפו כל תלושי שכר או ראיות אחרות על השתכרות התובע בתקופה שמתום שחרורו מהשירות הצבאי ועד היום ולא ניתן, במסגרת פסק הדין להתייחס למסמכים שלא הוגשו כראיות בתיק ולא התאפשר לנתבעת להתייחס אליהם.

מעבר לכך, בתצהירו (ת/1), טען התובע, כי הינו משתכר שכר מינימום במשרת הסטודנט בה הוא מועסק במקביל ללימודיו ולא טען, לא בתצהירו ולא בעדותו, כי נגרמים לו הפסדי שכר כלשהם בעקבות התאונה.

בהיעדר כל הוכחה להפסד, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר.

הפסד השתכרות בעתיד

נוכח קביעותיי ביחס להשפעת הנכות הרפואית על כושר השתכרותו של התובע ובהתחשב בגילו ובפוטנציאל השתכרותו יחושב הפיצוי לעתיד לפי 6% מהשכר הממוצע במשק. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומד כיום השכר הממוצע במשק (נכון ליוני 2015 ובהתאם להלכה בע"א 267/12 דוידנקו נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם המאגרים)(2.7.12) ) על הסך של 9,832 ₪ ובניכוי מס ההכנסה החל בנתוניו של התובע, על סך של 9,099 ₪. בהיוון עד גיל 67, גיל הפרישה המקובל (מקדם 284.6445 ) הפיצוי בראש נזק זה הינו הסך של - 155,400₪.

הפסדי פנסיה

הפסד הפנסיה של התובע הינו 12% מהפסדי השכר שנקבעו לעיל (ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג (פורסם במאגרים,31.7.14) ולפיכך, הפיצוי בגין הפסד הפנסיה הינו הסך של - 18,650 ש"ח .

עזרת הזולת בעבר

המומחה בתחום האורטופדיה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 10-12 שבועות לאחר התאונה. המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע תקופת אי כושר מלא כתוצאה מהפגיעה למשך חודשיים, 50% למשך ארבעה חודשים נוספים ו- 20% למשך שישה חודשים נוספים. גם ד"ר פניג העריכה את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 10% למשך שנה לאחר התאונה. בתקופה זו, ציינה המומחית, התובע היה זקוק לעזרה וליווי צמודים של הוריו במישור הנפשי לרבות, טיפול פסיכולוגי והדרכת הורים (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 11-13).

התובע עותר לפיצויו עבור עזרת הוריו ובני משפחתו בתקופה שלאחר התאונה ועד היום ולעתיד. ב"כ הנתבעת מנגד, טוען, כי התובע לא נזקק לעזרה מוגברת מעבר לעזרה הרגילה שמושיטים הורים לילדים בני גילו במועד התאונה.

התובע כאמור, אושפז בעקבות התאונה בבית החולים ובהמשך נעדר מבית הספר למשך מספר שבועות. בתקופה זו, נזקק התובע לסיוע בני המשפחה, הן סיוע תמיכתי והן ליווי לבדיקות, מעקבים ולטיפולים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וסביר, כי נגרמו בגין כך הוצאות רפואיות ואחרות, אשר בגינן זכאי התובע לפיצוי.

הלכה היא, כי אם הניזוק היה זקוק לעזרה וזו ניתנה לו על ידי קרובי משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק והשאלה אינה אם הנפגע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבל עזרה כזו ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאינו קרוב לו ובין אם על ידי בן משפחה (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, וראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277). בהיעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה (ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205 וכן, ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720,730).

בנסיבות העניין, לאור טיבה של החבלה וגילו של התובע במועד התאונה אני פוסקת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בראש נזק זה, נכון להיום.

הוצאות רפואיות ונסיעות

טוען התובע כי נגרמו לו הוצאות מרובות עבור נסיעות לטיפולים, ביקורות, בדיקות, אבחונים והוצאות רפואיות בגין רכישת תרופות ועוד.

מנגד הנתבעת טוענת כי התובע קיבל את כל הטיפולים להם נזקק במסגרת קופת החולים ולא נדרש לכל הוצאות. מעבר לכך, מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ולתצהיר התובע צורפו קבלות בסך כולל של 705 ₪ בלבד.

בתקופת הנכויות הזמניות סביר שנגרמו לתובע הוצאות עבור נסיעות לטיפולים לרבות טיפולי שיניים ופיזיותרפיה, ביקורות והוצאות בגין רכישת תרופות. מעבר לתקופה זו, לא הוכח, כי התובע נדרש לטיפולים כלשהם הקשורים עם התאונה. יתר על כן, אף אחד מהמומחים הרפואיים אשר מונו מטעם בית המשפט לא קבע, כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים כלשהם, למעט טיפולי שיניים, אשר התובע זכאי לפיצוי בגין עלותם.

בכל הנוגע להוצאות בגין טיפולי שיניים להם נזקק התובע ויזדקק בעתיד, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר הורוביץ, הסכימו הצדדים על פיצוי מוסכם בראש נזק זה שיעמוד על הסך של 23,287 ₪.

בנסיבות העניין, בהתחשב באמור, במהות הפגיעה והטיפולים להם נזקק התובע ויזדקק כאמור, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪ נכון להיום. פיצוי זה כולל את הפיצוי עבור טיפולי השיניים.

נזק לא ממוני

התובע אושפז למשך 3 ימים. בהתחשב בגילו של התובע במועד התאונה, טיב הפגיעה, הנכויות הזמניות, הנכויות הצמיתות וימי האשפוז, אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על הסך של 20,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.

עזרת הזולת בעתיד

איני סבורה, כי התובע יזדקק לעזרת האחר בעתיד בגין נכותו התפקודית הנמוכה ולפיכך, איני פוסקת פיצוי בראש נזק זה.

סוף דבר

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של – 229,050 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק וכן החזר אגרה, כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.