בס"ד 11 בנובמבר 2012

רקע

מונחת לפני תביעתו של מר לאון קרנצקי, יליד שנת 1978 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.09.09 עת נסע על טרקטורון נתקל בסלע ונפגע (להלן: "התאונה"). כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביטחה את הטרקטורון בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום כירורגיה אורתופדית, פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 5% לפי סעיף 35 (1) (א-ב) לתקנות המל"ל.

מאחר והצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 20.06.11 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות.

דיון הוכחות התקיים ביום 29.03.12, בו העיד התובע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התביעה הגישה סיכומיה ביום 17.06.12. ההגנה הגישה סיכומיה ביום 06.08.12.

הנני מתנצל בפני הצדדים על כי פסק הדין ניתן רק כעת, דבר שנגרם כתוצאה מתקלה אדמיניסטרטיבית.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי מיד לאחר התאונה התובע פנה לחדר מיון בבית החולים "איכילוב" ושם אובחן כסובל משברים באמה רדיוס השמאלית. התובע טופל בגבס במשך חודשיים, מיום 25.09.09 ועד ליום 19.11.09. ביום 08.10.09 הומלץ לתובע, בבית החולים, על ניתוח. ביום 13.10.09 אושפז התובע בבית החולים למשך יומיים במחלקה האורתופדית, אשר לבסוף הוחלט שלא לבצע את הניתוח ולהמשיך בטיפול בגבס ארוך מעל המרפק, משככי כאבים, מעקב אורתופד וחופשת מחלה ל-6 שבועות. ביום 19.11.09 הוסר הגבס לתובע והומלץ לו על המשך הליכה עם סד וטיפולי פיזיותרפיה. לטענתו, בעקבות התאונה התובע סובל ממוגבלות תפקודית קשה בעלת השפעה מכרעת על יכולתו התפקודית. ב"כ התובע מעריך כי נזקו של התובע, עקב התאונה, מגיע לסכום מעל 200,000 ₪.

ב"כ הנתבעת המלומדת טוענת כי התאונה קלה: במהלך טיול על מעין טרקטורון התובע נפגע מההגה בלבד, לא נפל ממנו ולא התנגש ברכב אחר. לאחר התאונה התובע נבדק בחדר מיון של בית החולים "איכילוב" ושם אובחן שבר בשורש כף יד שמאל והיא גובסה. תחילה הותאם לתובע גבס ארוך ושלושה שבועות לאחר התאונה, ביום 14.10.09, הותאם לו גבס קצר וזאת עד ליום 05.11.09. היא הדגישה כי ידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין, והוא נפצע בידו השמאלית. זאת ועוד, התובע מועסק על ידי חברה פיננסית ככלכלן ושכרו ערב התאונה (בסך של 6,000 ₪) ומעמדו לא השתנה. באשר לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, התובע לא זימן אותו לחקירה ולא שיגר אליו שאלות הבהרה. ב"כ הנתבעת מעריכה כי נזקו של התובע, עקב התאונה, מגיע לכדי סך של כ- 20,000 ₪.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בעניין החבות, אדון כעת בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין, קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 5%. מאחר והצדדים בחרו שלא לזמן לחקירה את המומחה הרפואי על חוות דעתו זו ומאחר והחוות דעת נמצאה אמינה וקוהרנטית בעיניי, הנני מקבלה וקובע כי נכותו הרפואית של התובע תהא בגובה 5%.

אשר לנכותו התפקודית של התובע, אמנם מהמסמכים המצורפים לתיק בית המשפט עולה כי התובע שב לעבודתו. ברם, אין לדעת מה ילד יום ובמיוחד כאשר מדובר בתובע אשר עושה שימוש מוגבר בכף ידו, הן בכתיבה והן בהקלדה. על כן, ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), לא מצאתי מקום להוסיף או לגרוע מנכותו הרפואית של התובע והנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא כנכותו הרפואית.

הפסדי שכר לעבר

עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

וכפי שנקבע בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי".

לדידי, במקרה דנן התובע לא הרים את נטל ההוכחה כדבעי. עולה מן המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, כי התובע שב לעבודתו וכבר בחודש אוקטובר השתכר בגובה משכורתו הרגילה ולא נגרם לו הפסד שכר.

אי לכך, הנני קובע כי אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה.

הפסדי שכר לעתיד

נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר.

וכפי שכתב פרופ' אהרון ברק:

"... הפיצוי ניתן על אובדן כושר ההשתכרות ולא על אובדן ההשתכרות. על כן גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד), או הפסיק לעבוד (עקרת בית), זכאי לפיצוי, חרף העובדה שבעת הפגיעה לא היתה לו השתכרות בפועל."

(אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין – הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209).

במקרה דנן, עסקינן בתובע שעד למועד התאונה היה עובד. לאחר פציעתו, עקב התאונה, אולי יתקשה לעבוד באופן רציף ולאורך זמן. סבורני, כי אלמלא התאונה התובע יכול היה לעבוד ולבצע שימוש מוגבר בעבודתו ועם כף ידו שנפגעה, אולם, כעת יזדקק הוא לתת מנוחות תכופות לכף ידו, דבר אשר יכול בסופו של דבר לפגוע בעבודתו ובהשתכרותו.

אשר על כן, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה תפצה הנתבעת את התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן של 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809). לדידי ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, התובע הרים את נטל ההוכחה בחלקו.

לעתיד, סבורני כי התובע יזדקק באופן מוגבר לטיפולים רפואיים, הן טיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים וכדומה, ובהתחשב בטיב פציעתו.

אשר על כן, סבורני כי יש מקום לפיצוי התובע, אולם, לא בסכום אותו דרש התובע. הנתבעת תפצה את התובע, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, סביר והוגן של 5,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

לעתיד, סבורני כי התובע לא יזדקק לעזרה החורגת מעזרה בין בני משפחה ולפחות לא בעזרה כזו אשר תסב הפסדים כספיים למשפחתו ו/או מכריו.

אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה אין מקום לפיצוי התובע.

כאב וסבל

התובע נפגע בתאונת דרכים, אושפז בבית חולים 2 ימים ונכותו הרפואית הצמיתה מוערכת, על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בגובה 5%.

לדידי, יש מקום לפיצוי התובע בסכום אשר ישקף נאמנה את טיב פציעתו ולחרוג מאחוז נכותו וגילו, ולהפעיל את תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד המעניקה שיקול דעת לבית המשפט כשמדובר בנכויות רפואיות עד לגבול 10%.

אי לכך, הנתבעת תפצה את התובע, בגין ראש נזק זה, בסך של 15,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעתיד: 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 5,000 ₪.

כאב וסבל: 15,000 ₪.

סה"כ: 60,000 ₪.

כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 15%, כולל מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.