1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 240,996 ₪ שהגישו אדיר מיכאל (להלן: "אדיר"), בושם מיכאל (להלן: "בושם"), אהובה דרזי ונילי בן ארי נגד עו"ד יואל שמלה ועו"ד אפרת איכנשטיין (להלן: "אפרת"), ובתביעה שכנגד, כספית והצהרתית, שהגישו התובעים שכנגד נגד הנתבעים שכנגד בסכום אשר הועמד לצרכי אגרה על סך של 60,000 ₪.
2. על פי סעיף 1 לכתב התביעה, התביעה הוגשה "להשבת סכום של 240,996 ₪ מתוך הסך של 297,736 ₪ אשר הנתבעים קיזזו מכספי התובעים והעבירו לחשבונם, שלא עפ"י הסכם שכר טרחת עו"ד, אשר נחתם ביניהם, שלא בצדק שלא כדין ושלא בהסכמה, לטענת התובעים".

מכתב התביעה עולה כי ביום 17.1.01 הגיעו התובעים שהם בעלי זכויות במקרקעין שבקיבוץ גליל ים להסכם בר רשות עם קיבוץ גליל ים ועם בטון גליל ים (להלן וביחד: "גליל ים") שלפיו בין היתר היה על גליל ים לפנות את המושכר ביום 30.12.05. גליל ים לא עשתה כן, והתובעים שכרו את שירותיו של עו"ד שלום איכנשטיין כדי לטפל בהפרה, כשבהמשך הועבר הטיפול לידי אשתו דאז, אפרת. התובעים טוענים כי ביקשו להגיש תביעה שתכלול את פינוי המושכר, השבת המצב לקדמותו, קבלת הפיצוי המוסכם ודמי שימוש ראוי, אך בסופו של דבר תביעת הפינוי לא הוגשה והמצב לא חזר לקדמותו.

בכתב התביעה ישנה התייחסות למגעים שהתנהלו בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה, ונטען כי מבין שלוש חלופות שהציעה אפרת לתובעים (ובכלל זה חלופה של תשלום 15,000$ מראש ללא אחוזים), נבחרה לבסוף החלופה של תשלום מקדמה בסך של 7,000$ + מע"מ בתוספת 25% ממה שייגבה (לא כולל הוצאות). עוד נטען כי במהלך המו"מ שהתנהל בין בושם לבין הנתבעים בעניין שכר הטרחה לא הוזכר, אף לא ברמז קל שבקלים, כי בכוונת הנתבעים לגבות שכר טרחת עו"ד מדמי שימוש עתידיים ומפיצויים מוסכמים עתידיים שלאחר מועד הגשת התביעה. בהקשר זה טענו התובעים כי לו היו יודעים שבכוונת הנתבעים לגבות מהם שכר טרחת עו"ד גם על דמי הפיצוי המוסכמים העתידיים ודמי השימוש העתידיים שלאחר מועד הגשת התביעה, ללא הגבלת זמן ועד "סוף הדורות" לא היו התובעים חותמים על הסכם שכר טרחת עורך הדין.

ביום 26.6.06 הגישו התובעים באמצעות הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר נגד גליל ים, שבה התבקש בית המשפט לחייב את גליל ים לשלם לתובעים סך של 253,705 ₪ בגין דמי שימוש ופיצוי מוסכם עבור התקופה שבין 1.1.06 ל- 26.6.06. בפסק הדין אשר ניתן בתביעה זו חויבה גליל ים לשלם לתובעים סך של 38,740 ₪ - סכום אשר שולם בתוספת ריבית והצמדה ועמד על 46,016 ₪. נוסף על כך וכפי שעולה מפסק הדין שילמה גליל ים לתובעים לפי הסדר דיוני שנערך לאחר מועד הגשת התביעה הנ"ל סך של 29,355 ₪. כמו כן הוצהר בפסק הדין כי על גליל ים לשלם לתובעים גם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה הנ"ל דמי שימוש חודשיים בסך של 2,000$ ופיצויים חודשיים מוסכמים בסך של 2,250$, וזאת עד ליום שבו יסולק מתחומי הקרקע של התובעים המבנה של גליל ים המשמש את פרש- מרקט ופולש לחלקה של התובעים.

לטענת התובעים, שכר הטרחה שהגיע לנתבעים בנוסף למקדמה ששולמה בסך 7,000$ + מע"מ הוא 25% + מע"מ מתוך הסך של 46,016 ₪ הנ"ל ומתוך הסך של 29,355 ₪ הנ"ל בלבד, דהיינו בסך הכול 21,763 ₪. לגישתם של התובעים, התוספת של 25% + מע"מ אינה מתייחסת לדמי שימוש חודשיים עתידיים ופיצויים מוסכמים עתידיים לאחר מועד הגשת התביעה. בכתב התביעה מפורטים הסכומים אשר לטענת התובעים קוזזו מכספם והועברו לחשבונם של הנתבעים שלא כדין: (1) סך של 2,887 ₪ מתוך שכר טרחת עו"ד שנפסק בסך של 10,000 + מע"מ; (2) סך של 1,733 ₪ מתוך הוצאות משפט שנפסקו בסך של 6,000 + מע"מ; (3) סך של 16,730 ₪ בגין מה שכונה בכתב התביעה "מע"מ וירטואלי" שכלל לא נפסק לתובעים, לא שולם להם ולא הועבר לשלטונות המס; (4) שכר טרחת עו"ד בסך של 92,382 ₪ מתוך דמי השימוש שלאחר מועד הגשת התביעה; (5) סך של 105,054 ₪ מתוך הפיצוי המוסכם שלאחר מועד הגשת התביעה; ו- (6) סך של 15,848 ₪ אשר גליל ים שילמה לתובעים ואשר לטענת התובעים, הנתבעים מחזיקים בו ללא סיבה מוצדקת.

לתמיכה בתביעתם העלו התובעים טענות משפטיות שונות, וביניהן כי אם התכוונו הנתבעים לגבות שכר טרחה על החלק ההצהרתי של פסק הדין, הרי שפעלו שלא בתום לב, הסתירו את כוונתם האמיתית וניסחו את הסכם שכר הטרחה בצורה לא ברורה כדי שיוכלו לקבל פרשנות שתקנה להם, בניגוד לכוונת הצדדים, שכר טרחת עו"ד נוסף של מאות אלפי שקלים. כן נטען כי הנתבעים הם שניסחו את הסכם שכר הטרחה ולכן פרשנות ההסכם צריכה להיות נגדם. עוד נטען כי גובה שכר הטרחה שקיזזו לעצמם עורכי הדין אינו סביר באופן קיצוני ביותר ביחס לכמות העבודה שהושקעה בו.

1. בכתב בהגנה שהוגש מטעם הנתבעים נטען בין היתר כי טענותיהם של התובעים היום לאחר שהשיגו את התוצאה הטובה היא ניסיון מכוער להתנער מהתחייבות שנטלו על עצמם ביודעין ובהבנה מלאה. לטענת הנתבעים, הסכם שכר הטרחה אינו הסכם סטנדרטי, נערך מו"מ בין הצדדים לפני חתימתו ובושם שייצג את התובעים הבין היטב את משמעות ההסכם ואת ההתחייבויות הכלולות בו. כן נטען כי כל טענות התובעים הן בגדר טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, והטענות לגבי "אומד דעתם" אינן רלוונטיות כלל לאור פסיקת בית המשפט כי יש להיזקק לאומד הדעת רק כאשר ההסכם אינו ברור.

מטענות הנתבעים עולה כי התביעה שהוגשה עבור התובעים בסדר דין מקוצר כללה שתי עתירות: (1) עתירה לחייב את גליל ים לשלם לתובעים סך של 253,705 ₪ בגין דמי שימוש ופיצוי מוסכם עד למועד הגשת התביעה; ו- (2) עתירה לחייב את גליל ים לשלם לתובעים סכום בשקלים השווה ל- 9,500$ ארה"ב בגין כל חודש עד לפינוי המלא בפועל. לטענת הנתבעים, פסק הדין ניתן בהתאם לעתירות בכתב התביעה, כשעיקר העבודה בתיק ועיקר מסכת הראיות מטעם התובעים, לרבות חוות דעת המומחה, התייחסו למועד שלאחר הגשת התביעה ולניסיון להוכיח כי עד למועד שמיעת הראיות לא הושב המצב לקדמותו. לפיכך נטען כי לא רק שההסכם התייחס במפורש לכל סכום שייפסק אלא שגם עיקר ניהול התיק התייחס להוכחת הסכומים של דמי השימוש והפיצויים המוסכמים המגיעים לתובעים עבור התקופה שלאחר הגשת התביעה ועד להשבת המצב לקדמותו.

עוד עולה מכתב ההגנה כי לאחר הגשת התביעה נוהל מו"מ ארוך מאוד בין הצדדים שעיקרו היה השכרת השטח לגליל ים לטווח ארוך בסך של 1,500$ לחודש, תוך הבטחת השבת המצב לקדמותו בסוף התקופה בפסק דין, ורק כשזה לא צלח הוגשה בקשת רשות להתגונן. בהקשר זה נטען כי הנתבעים המליצו לתובעים לקבל את הצעתה של גליל ים, אך התובעים היו נחרצים בדעתם להמשיך את ניהול התיק. לטענת הנתבעים, בסופו של דבר פסק הדין הוכיח כי הייתה זו הדרך הנכונה להפקת הרווח המיטבי מהמקרקעין החקלאיים, שכן התובעים מקבלים כיום סך של 4,250$ + מע"מ מדי חודש, לעומת שווי שוק של כמה מאות בודדות של דולרים.

בנוגע לגביית שכר טרחה מסכום המע"מ נטען כי סכומי המס שבהם חבים התובעים אינם סכומים וירטואליים ואין כל משמעות משפטית לכך שגליל ים מעבירה סכום זה ישירות לרשויות המע"מ. אשר לסך של 15,848 ₪, נטען כי התובעים אינם זכאים לסכום זה שכן התובעים המשיכו לגבות מאחורי גבם של הנתבעים כספים שמהם מגיעים לנתבעים 25% + מע"מ. לעניין שכר הטרחה שנפסק טענו הנתבעים כי אכן לבקשתו של בושם הסכימה אפרת להשמיט את הפסקה שלפיה שכר הטרחה שייפסק יהיה שייך כולו לנתבעים והבהירה לבושם שהסכום שייפסק כשכר טרחה יחולק לפי אותו שיעור של 25% + מע"מ.

1. בכתב התביעה שכנגד נטען כי הנתבעים שכנגד גבו מכוח פסק הדין סכומים שונים מבלי להעביר לתובעים שכנגד את חלקם, אשר עומד נכון למועד הגשת התביעה על סך של 9,497 ₪, והם ממשיכים לגבות מידי חודש סכומים נוספים מכוח פסק הדין. לפיכך התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 9,497 ₪ וכן להורות ולקבוע כי הנתבעים שכנגד חבים לתובעים שכנגד סכום השווה ל- 25% בצירוף מע"מ מכל סכום שיתקבל אצלם מכוח פסק הדין.
2. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הועלו שוב הטענות המופיעות בכתב התביעה שהוגש מטעם התובעים בתביעה העיקרית וכן נטענו מספר טענות נוספות. בין היתר נטען לראשונה כי הגב' אהובה דרזי והגב' נילי בן ארי לא נפגשו עם התובעים שכנגד ולא היו נוכחות בשום שלב של המו"מ שהתנהל בעניין שכר טרחת עורכי הדין עד לחתימתו, ולכן ברור לחלוטין כי התובעים שכנגד לא יכלו להסביר להן דבר על אודות הסכם שכר הטרחה שעליו חתמו באמצעות הפקס.
3. בושם הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה.

נוסף על האמור בכתב התביעה טען בושם בתצהירו כי נתבע 1 הוא בעל עבר של ניסוח הסכמי שכר טרחה לא ברורים ושל ניסיונות קיזוז בניגוד להסכמות עם לקוחותיו, והפנה לשני פסקי דין שניתנו נגד נתבע 1 בת"א (תל-אביב-יפו) 21423/06 ברוש יהונתן נ' עו"ד יואל שמלה (נספח כא' לתצהירו של בושם) ובת"א 74756/04 (תל-אביב-יפו) משקי התק"מ אגודה שיתופית חקלאית מרכזית נ' שמלה יואל, עו"ד, תק-של 2007(1), 24212 (נספח כב' לתצהיר). בהקשר זה הוצהר כי כמו במקרים שנדונו בפסקי הדין הנ"ל, גם בענייננו ניסו הנתבעים לטעון לפרשנות להסכם שכר טרחה שתאדיר את הכנסותיהם, קיזזו סכומים שכלל לא הגיעו להם ובכך ניסו דה פקטו להפוך לשותפים של התובעים בתשואה מהנכס.

כמו כן הועלתה לראשונה בתצהירו של בושם הטענה כי "השלמת שכר טרחת עו"ד של הנתבעים מסך של 7,000$ לסך של 15,000$ כללה פרמיה, בשל העובדה שהם הנתבעים הסכימו לקבל סכום זה בסוף ההליך ולכן קבעו הצדדים את 25% מתוך ציפייה לקבל את כל סכום התביעה 253,705 ₪ שממנו שכר טרחת עו"ד הצפוי אמור היה להיות 21,000$. ב 6,000$ יותר ממה שהנתבעים ביקשו לעצמם כשכר טרחת עו"ד. 21,000$ במקום הסכום שהתבקש ועמד על סך של 15,000$".

1. אדיר הגיש תצהיר עדות ראשית שלפיו בחודש יוני 2006 הגיע יחד עם אחיו בושם למשרדה של אפרת והשניים ניהלו עמה מו"מ על שכר הטרחה. על פי תצהירו של אדיר, מתוך השיחה עם אפרת היה ברור לו לחלוטין שכוונתה הייתה שישולמו לה אחוזים מתוך סך החוב של גליל ים מיום סיום הסכם בר הרשות בדצמבר 2005 ועד למועד הגשת התביעה ביוני 2006. בהקשר זה חזר אדיר על התחשיב המופיע בתצהירו של בושם לגבי שכר הטרחה המרבי של הנתבעים, כמפורט לעיל. כמו כן הצהיר אדיר כי לאחר תקופה של כשבועיים מיום פגישתו עם אפרת, הגיע לידיו הסכם שכר הטרחה בפקס, כשלפני ולאחר מועד החתימה הנתבעים לא הסבירו לו ולא הזכירו ולו ברמז שבכוונתם לגבות שכר טרחת עו"ד מדמי שימוש עתידיים ומפיצויים מוסכמים עתידיים שלאחר מועד הגשת התביעה. עוד עולה מתצהירו של אדיר כי את ריכוז הפעולות והחלטות עתידיות שלאחר חתימת הסכם שכר הטרחה השאיר בידי אחיו בושם.

1. הגב' אהובה דרזי והגב' נילי בן ארי הגישו תצהירי עדות ראשית שמהם עולה כי לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה לא נפגשו עם מי מהנתבעים ולא קיבלו מהם כל הסבר, אלא שמעו על החלופות שהוצעו לתשלום שכר הטרחה בגין התביעה מפיו של אחיהן בושם. עוד הצהירו הגב' דרזי והגב' בן ארי כי מתוך השיחה עם אחיהן היה ברור להן לחלוטין כי הכוונה בהסכם שכר הטרחה הייתה שישולמו לאפרת אחוזים מתוך סך החוב של גליל ים מיום סיום הסכם בר הרשות בדצמבר 2005 ועד למועד הגשת התביעה ביוני 2006. הגב' דרזי והגב' בן ארי חזרו אף הן על התחשיב המופיע בתצהירו של בושם בנוגע לשכר הטרחה המרבי של הנתבעים והצהירו כי בושם הציג בפניהן את התחשיב הנ"ל לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה. כן הצהירו הגב' דרזי והגב' בן ארי כי גם הן השאירו את ריכוז הפעולות וההחלטות העתידיות שלאחר חתימת הסכם שכר הטרחה בידי אחיהן בושם.
2. אפרת הגישה תצהיר עדות ראשית שבו חזרה על הטענות בכתב ההגנה. מתצהירה זה עלה בין היתר כי נתבע 1 נכח באופן אישי בישיבה הראשונה שנערכה בנוכחות בושם ואדיר בעניין חלופות התביעה שתוגש וחלופות שכר הטרחה, ובהמשך אף ניהל את ישיבת ההוכחות מטעם התובעים, וזאת בהסכמתם של בושם ואדיר. עוד הצהירה אפרת כי שיערה בינה לבינה כי בושם פחות האמין בסכומים הכספיים שתניב להם התביעה משום שצפה שסמוך לאחר הגשתה יפנו הנתבעים את המקרקעין. אפרת התייחסה בתצהירה להערות של בושם לטיוטת הסכם שכר הטרחה אשר לדבריה מחזקות את הפרשנות של הנתבעים להסכם ומראות כי בושם הבין היטב את משמעות ההסכם. בתגובה לאמור בתצהירים של התובעות 3 ו- 4 הצהירה אפרת כי לא ברור לה מדוע מצאו לנכון לציין שחתמו על הסכם שכר הטרחה בפקס, וציינה בין היתר כי ההסכם כלל סעיף המסמיך את האח בושם להיות נציגן לכל דבר ועניין. עוד הצהירה אפרת שלמיטב זיכרונה נערכה פגישה עם כל התובעים עובר להגשת התביעה, אך אינה משוכנעת בכך וייתכן כי הפגישה נערכה לאחר הגשת התביעה, ומכל מקום אינה חושבת שיש לדבר חשיבות בענייננו. נוסף על כך עולה מתצהירה של אפרת כי ממכתב שנמסר לה מבא כוחה של גליל ים עלה כי התובעים קיבלו שלא באמצעות הנתבעים סכומים שונים מכוח פסק הדין העולים כדי 165,000 ₪ וכי גליל ים משלמים את מלוא המע"מ עבור התובעים ישירות לרשויות.
3. נתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית שממנו עלה בין היתר כי ההצעות השונות לטיפול ולייצוג בעניינם של התובעים הועלו לאחר מספר פגישות עם הנתבעים, שחלקן התקיימו בנוכחות כל ארבעת התובעים. לדבריו של נתבע 1 בתצהירו, הסכם שכר הטרחה פשוט, ברור ומובן לכל נפש, ובוודאי לאדם כמו בושם שמיומן ובקיא בהליכים משפטיים. לטענתו של נתבע 1, הדבר היחיד שנותר לבדיקה הוא התחשיב הכספי, וכאשר ייבחנו הכספים שהתקבלו מגליל ים אל מול הכספים שקיזזו הנתבעים, יתברר למעלה מכל ספק כי קוזז הסכום המדויק המגיע לנתבעים, דהיינו 25% מכל סכום ששולם בפועל.

1. בושם הגיש תצהיר נוסף במסגרת התביעה שכנגד שממנו עלה בין היתר כי נתבע 1 הופיע לישיבה בעניין התביעה נגד גליל ים, אך עזב אותה לפני שדובר על שלוש החלופות לתשלום שכר הטרחה. בעניין הקיזוז מתוך שכר הטרחה שנפסק לטובת התובעים, הוכחשה טענתה של אפרת כי הסבירה ששכר הטרחה שייפסק ייכנס לפול שממנו נגבה שכרם של הנתבעים, והוצהר כי אפרת קיבלה את הדרישה שכל שכר הטרחה שייפסק יהיה שייך כולו לתובעים. עוד הצהיר בושם כי לא היה לו ולאחיו כל ספק ששכר הטרחה בשיעור של 25% + מע"מ מתייחס אך ורק לסכום התביעה, קרי סך של 253,705 ₪, וטען לראשונה בתצהירו כי כך גם הובהר להם על ידי אפרת בפגישה שנערכה במשרדה ביום 5.6.06 קודם לחתימת הסכם שכר הטרחה. נוסף על כך הצהיר בושם כי היה נציגם של אחיו רק לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה ולא לפני כן. בתצהיר מפורטות שוב הטענות בנוגע לאפשרות שהייתה לתובעים להשכיר את הנכס לגליל ים ונטען כי אם הנתבעים אינם זכאים לדמי שכירות בהסכם פשרה אזי הם גם אינם זכאים לדמי השכירות מכוח פסק הדין.
2. בפתח דיון ההוכחות, בהסכמת הנתבעים וברשות בית המשפט צורפו לתצהירו של בושם באמצעות חקירה ראשית מכתב של בא כוח התובעים מיום 2.11.10 למר רחמים עזרא מקיבוץ גליל ים (שסומן ת/1) ומכתב התשובה של מר עזרא מיום 10.11.10 על כל נספחיו כפי שנשלח לבא כוח התובעים (ת/2).
3. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, בחקירות נגדיות ולאחר מכן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.

דיון

1. סעיף 1 להסכם שכר הטרחה קובע כי התובעים ישלמו לנתבעים שכר טרחה כדלקמן:

"סך השווה 7,000$ שבעת אלפים דולר ארה"ב + מע"מ (להלן: "שכר הטרחה"), בצירוף 25% ומע"מ מכל סכום שייפסק לטובתנו ו/או שייקבע בהסדר פשרה שייכרת עם הנתבעות".

סעיף 4 להסכם שכר הטרחה קובע כי:

"הטיפול המשפטי יכלול הגשת תביעה לבית המשפט לתשלום פיצוי מוסכם ודמי שימוש ראויים עד להשבת המצב לקדמותו".

1. הנתבעים הגישו עבור התובעים תביעה בסדר דין מקוצר שבו התבקש בית המשפט לחייב את גליל ים לשלם לתובעים את הסך של 253,705 ₪ (סעיף 18 לכתב התביעה בסדר דין מקוצר, נספח ו' לכתב התביעה בתיק שבפנינו) וכן לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סכום בשקלים השווה ל- 9,500$ ארה"ב, בגין כל חודש עד לפינוי המלא בפועל, בהתאם למוסכם בין הצדדים (סעיף 19 לכתב התביעה הנ"ל).

כב' השופט ברנר נתן פסק דין בתיק הנ"ל. בסעיף 29 לפסק הדין נפסק שיעור דמי השימוש והפיצויים המוסכמים המגיעים לתובעים, ובהתאם לכך, חויבה גליל ים לשלם לתובעים בגין חובם עד למועד הגשת התביעה. כמו כן נקבע כי:

"בנוסף, מוצהר בזאת כי על הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש וכן פיצויים מוסכמים בסכומים החודשיים שנקבעו לעיל, בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, עד ליום בו יסולק מתחומי הקרקע של התובעים המבנה המשמש את פרש-מרקט".

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם שכר הטרחה שנקבע באחוזים מהסכום שייפסק חל גם על החלק ההצהרתי הנ"ל של פסק הדין הנוגע לדמי השימוש והפיצויים המוסכמים שעל גליל ים לשלם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה נגדה.
2. מכתב התביעה עולה כי התובעים הבינו מההסכם שניסחה אפרת ששכר הטרחה ייגזר מהסכום שנתבע בכתב התביעה בלבד (ראו סעיף 44 לכתב התביעה) ולא מדמי השימוש העתידיים ומהפיצוי המוסכם העתידי שלאחר מועד הגשת התביעה (שם, בסעיף 57). כן נטען בכתב התביעה כי במהלך המו"מ לא הוזכרה כוונת הנתבעים לגבות שכר טרחה מהסכומים הנ"ל (ראו שם, בסעיף 59).

אין בכתב התביעה כל טענה שלפיה אפרת היא זו שאמרה לתובעים במפורש כי סכום שכר הטרחה ייגזר אך ורק מהסך של 253,705 ₪, אלא נטען כי התובעים הבינו זאת מהסכם שכר הטרחה. כך גם אין בכתב התביעה כל טענה כי אפרת ערכה חישוב לגבי שכר הטרחה המרבי והפרמיה שעשויים הנתבעים לקבל לפי החלופה של תשלום שכר טרחה באחוזים.

בסעיפים 51.ה. ו- 73 הצהיר בושם לראשונה: "אנו טוענים כי השלמת שכר טרחת עו"ד של הנתבעים מסך של 7,000$ לסך של 15,000$ כללה פרמיה, בשל העובדה שהם הנתבעים הסכימו לקבל סכום זה בסוף ההליך ולכן קבעו הצדדים את 25% מתוך ציפייה לקבל את כל סכום התביעה 253,705 ₪ שממנו שכר טרחת עו"ד הצפוי אמור היה להיות 21,000$. ב 6,000$ יותר ממה שהנתבעים ביקשו לעצמם כשכר טרחת עו"ד. 21,000$ במקום הסכום שהתבקש ועמד על סך של 15,000$". מאופן ניסוח תצהירו של בושם עולה כי מדובר בפרשנות של התובעים לשיקולי הנתבעים בנוגע לחלופות שכר הטרחה, ועל כל פנים אין בתצהיר טענה מפורשת כי אפרת היא שערכה את התחשיב הנ"ל והציגה אותו בפני התובעים. כך גם בתצהיריהם של התובעים האחרים לא צוין כי אפרת היא שביצעה את החישוב הנ"ל, אלא הוצהר כי התובעים הבינו זאת (ראו סעיף 11 לתצהירו של אדיר, סעיף 13 לתצהירה של אהובה דרזי וסעיף 13 לתצהירה של נילי בן ארי). רק בסעיף 25 לתצהיר העדות הראשית הנוסף שערך בושם בתביעה שכנגד עלתה במשתמע הטענה כי אפרת הבהירה לתובעים ששכר הטרחה ייגזר מסכום התביעה, קרי מסך של 253,705 ₪ בלבד, כשגם בתצהיר זה אין כל טענה כי לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה ערכה אפרת עצמה תחשיב לגבי הפרמיה של הנתבעים לפי החלופה של תשלום שכר טרחה באחוזים או לגבי שכר הטרחה המרבי שישולם להם לפי חלופה זו.

בחקירתו החוזרת העיד בושם במפורש לראשונה כי "... את עניין הפרמיה של 6,000 דולר הסבירה לי אפרת. ישבתי מולה" (עמוד 11, שורות 5-4). לאחר חקירתו הנגדית של בושם העידו תובעות 3 ו- 4, כי אחיהן הסביר להן ששכר הטרחה המקסימלי יעמוד על סך של 21,000$ (עמוד 13 שורה 13 ועמוד 15 שורות 7-6). אדיר העיד בחקירתו הנגדית, ולאחר החקירות של כל יתר התובעים (עמוד 16 שורה 30 עד עמוד 17 שורה 2):

"ש. איפה כתוב שזה רק מסכום התביעה המוגבל ל- 57,000 דולר?

ת. זה מה שאפרת אמרה והסבירה לנו. את אמרת לי במילים שלך 21,000 דולר (העד פונה לעו"ד אפרת)".

כאמור לעיל, גרסה זו לא הוזכרה כלל בכתב התביעה, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, גרסתם האחידה של התובעים בחקירותיהם היא גרסה מאוחרת וכבושה שיש לייחס לה משקל אפסי, שכן כאמור, גם בתצהירי העדות הראשית של התובעים אין טענה מפורשת כי בפגישה שהתקיימה לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה, ערכה אפרת עצמה חישוב לגבי הפרמיה ושכר הטרחה המרבי שישולם לנתבעים.

1. ויודגש, גרסתם האחרונה הנ"ל של התובעים במהלך הדיון אינה באה לידי ביטוי כלל בהסכם שכר הטרחה בכתב, ומכאן שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.
2. נוסף על כך, גרסתם של התובעים הנ"ל אף אינה מתיישבת עם טענתם כי כתב התביעה הוכן והוגש לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה. ראו לעניין זה בין היתר עדותו של בושם בעמוד 9 מול שורות 15-14:

"ש. קיבלת העתק כתב התביעה טרם הגשתו והערת הערות?

ת. זה היה הרבה אחרי החתימה על הסכם שכ"ט".

מכאן שבמועד החתימה על הסכם שכר הטרחה לא ידעו הצדדים בדיוק מתי תוגש התביעה ומה יהיה סכומה, כך שלא ברור כיצד לשיטתם של התובעים ערכה אפרת חישוב של שכר הטרחה המרבי המגיע לה מתוך סכום התביעה אשר באותו שלב עדיין לא היה ידוע.

1. ואכן, אפרת הכחישה בתוקף את גרסתם האחרונה של התובעים כי ביצעה תחשיב שלפיו שכר הטרחה המרבי יעמוד על 21,000$. ראו לעניין זה למשל עדותה של אפרת בעמוד 27 לפרוטוקול מול שורות 20-17:

"... הסברתי לה [צ"ל – לו, מ.ת.] במפורש שהפיצוי המוסכם גבוה ואני מעריכה שיפחיתו אותו ואני לא מעריכה שבית המשפט יפסוק 9,500 דולר ולכן כשאדיר אומר שאמרתי לו 21 אלף דולר לא רק שזה שקר מוחלט כי היה ברור שבית המשפט לא ייתן 9,50 [צ"ל – 9,500, מ.ת.] דולר פי 4 משווי הקרקע לפי הסכם בר רשות".

בהמשך העידה אפרת, שם מול שורות 27-26:

"ש. באותו מועד לא עשיתם שום חישוב?

ת. בוודאי שלא".

1. לסיכום האמור לעיל, בפני גרסה עובדתית מאוחרת של התובעים שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה, עדות כבושה וטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לפיכך, ומשהכחישה אפרת בכל בתוקף את גרסתם המאוחרת הנ"ל של התובעים – אין לקבל את גרסתם זו.
2. מסעיף 12 לתצהירה של אפרת עולה כי במהלך הפגישה שהתקיימה לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה הוחלט כי תוגש תביעה שעניינה עתירה לחייב את גליל ים לשלם לתובעים דמי שימוש ופיצוי מוסכם עד החזרת המצב לקדמותו.

ואכן, בסעיף 4 להסכם שכר הטרחה נקבע כדלקמן:

"הטיפול המשפטי יכלול הגשת תביעה לבית המשפט לתשלום פיצוי מוסכם ודמי שימוש ראויים עד להשבת המצב לקדמותו".

בהתאם לכך אף הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר שבה כאמור התבקש בית המשפט לחייב את התובעים לא רק בפיצוי בסך של 253,705 ₪ עד למועד הגשת התביעה, אלא גם בסכום בשקלים השווה ל- 9,500$ ארה"ב, בגין כל חודש עד לפינוי המלא בפועל. לא נסתר כי העדויות והראיות שהובאו להוכחת התביעה הנ"ל התייחסו גם למצב הנכס נכון למועד דיון ההוכחות שם, ובעקבות זאת, הצהיר כב' השופט ברנר בפסק דינו כי על הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים ופיצויים מוסכמים גם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, ועד ליום סילוק המבנה. אמנם מדובר בקביעה על דרך של הצהרה, אולם מעדותו של בושם עצמו עולה כי גליל ים שילמה וממשיכה לשלם דמי שימוש ופיצויים מוסכמים בסכומים שקבע כב' השופט ברנר גם בגין התקופות שלאחר הגשת התביעה (עמוד 7 לפרוטוקול). אין לקבל את טענתו של בושם בחקירה הנגדית כי הגבייה לא נעשית על פי פסק הדין היות שהייתה לו אופציה להשכיר לגליל ים והוא לא עשה זאת, שכן כל עוד לא הושכר הנכס לגליל ים ואלמלא הקביעה ההצהרתית בפסק הדין של כב' השופט ברנר לא היו התובעים מקבלים דבר.

מכאן שהוסכם מראש ונכתב במפורש בהסכם שכר הטרחה כי הטיפול המשפטי יכלול הגשת תביעה בגין סכומים שיש לשלם עד להשבת המצב לקדמותו, ולא רק עד למועד הגשת התביעה, כפי שאף נעשה הלכה למעשה. לפיכך, משניתן פסק דין המחייב את גליל ים להמשיך ולשלם לתובעים סכומים נוספים בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, וסכומים אלה אף שולמו בפועל, יש לקבל טענת הנתבעים כי הם זכאים לשכר טרחה בשיעור של 25% מסכומים אלה.

1. לטענת התובעים, הנתבעים לא פעלו בתום לב והטעו אותם בעניין משמעות הסכם שכר הטרחה, היות שלא ציינו במפורש כי שכר הטרחה ייגזר גם מסכומים שייפסקו לטובת התובעים בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה. בהקשר זה נטען כי הנתבעים הסתירו את כוונתם האמיתית וניסחו את הסכם שכר הטרחה בצורה לא ברורה כדי שיוכלו לקבל פרשנות שתקנה להם, בניגוד לכוונת הצדדים, שכר טרחת עו"ד נוסף של מאות אלפי שקלים. דינה של טענה זו להידחות.

כאמור לעיל, בסעיף 4 להסכם שכר הטרחה נקבע במפורש כי התביעה תוגש בגין פיצוי מוסכם ודמי שימוש ראויים עד להשבת המצב לקדמותו ולא עד למועד הגשת התביעה, ובהתאם לכך הוגשה והתנהלה התביעה נגד גליל ים. אמנם התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וככל הנראה שולמה אגרה רק בגין הסך של 253,705 ₪ שנתבע עד ליום הגשת התביעה, אך הלכה למעשה נתבעו, נדונו ואף נפסקו פיצויים גם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, וזאת בהתאם למה שנקבע מראש בהסכם שכר הטרחה. אם אכן סברו התובעים במועד החתימה על ההסכם כי שכר הטרחה ייגזר רק מהסכומים שייפסקו עד למועד הגשת התביעה נגד גליל ים, מדובר בפרשנות שגויה של התובעים להסכם שכר הטרחה ולא בהטעיה מצדם של הנתבעים. במאמר מוסגר יצוין כי גם תובעת 4 אשר כאמור לא קיבלה הסברים כלשהם מהנתבעים בנוגע להסכם שכר הטרחה, אישרה בחקירתה הנגדית כי הבינה שמדובר בתביעה הצופה פני עתיד (ראו עמוד 12 לפרוטוקול מול שורות 28-27). כך גם אם בעת החתימה על הסכם שכר הטרחה סברו התובעים כי מיד לאחר הגשת התביעה הנכס יפונה, ולא העריכו כי אכן ייפסקו וישולמו להם דמי שימוש ופיצויים מוסכמים בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה. לפיכך הנני קובע כי התובעים ידעו מראש או שלכל הפחות היה עליהם לדעת לפי נוסח הסכם שכר הטרחה כי התביעה נגד גליל ים תוגש בגין סכומים שעליה לשלם לתובעים עד להשבת מצב הנכס לקדמותו, לרבות בגין התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה. מכאן שהיה על התובעים לדעת כי אם התביעה תתקבל, יהיו הנתבעים זכאים לקבל שכר טרחה גם מהסכומים שייפסקו בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה.

1. לנוכח קביעותי הנ"ל לגבי פרשנות הסכם שכר הטרחה, לא מצאתי לנכון להתייחס לפסקי הדין שאליהם הפנו התובעים אשר ניתנו נגד נתבע 2 בנוגע לשכר טרחה שגבה מלקוחות אחרים ובנסיבות אחרות, ועל כל פנים מדובר במקרים שאינם רלוונטיים לענייננו.
2. לטענת התובעים, הנתבעים גילו דעתם בכתב כי לא יגבו שכר טרחה מתוך דמי שכירות שתשלם גליל ים לתובעים, מבלי לעשות כל הבחנה בין דמי שכירות לבין דמי שימוש ופיצוי מוסכם. בעניין זה יש לקבל את טענת הנתבעים כי אין להסיק מהתחייבותם לא לגבות שכר טרחה מדמי שכירות אשר ישולמו לפי הסכם שכירות עם גליל ים, כי לא ייגבה שכר טרחה גם מהסכומים שייקבעו בפסק הדין בגין דמי שימוש ופיצויים מוסכמים. אמנם, אילו היו התובעים נעתרים להצעתה של גליל ים וחותמים עמה על הסכם שכירות, כפי שאפרת המליצה להם לעשות, אזי הנתבעים אכן לא היו זכאים לקבל אחוזים מתוך דמי השכירות לכל הפחות בגין התקופה שלאחר מתן פסק הדין. ואולם, התובעים לא עשו כן והמשיכו לגבות מגליל ים את הסכום שנקבע בפסק הדין בגין דמי שימוש ופיצויים מוסכמים - סכום שהוא גבוה באופן משמעותי מדמי השכירות שהציעה גליל ים לשלם במסגרת הסכם שכירות ארוך טווח. בנסיבות אלה ולפי הסכם שכר הטרחה, כל עוד לא הושב מצב הנכס לקדמותו מחד גיסא ולא נחתם הסכם שכירות עם גליל ים מאידך גיסא, הנתבעים זכאים לשכר טרחה באחוזים מתוך דמי השימוש והפיצויים המוסכמים שמשלמת גליל ים לתובעים מכוח פסק הדין.
3. טענה נוספת של התובעים היא כי הסכם שכר הטרחה אינו מחייב את תובעות 3 ו- 4 אשר חתמו עליו בפקס מבלי לקבל הסברים כלשהם מהנתבעים. דינה של טענה זו להידחות. אמנם מהעדויות שבפני עולה כי ככל הנראה, תובעות 3 ו- 4 לא היו נוכחות בפגישה שבה נדון שכר הטרחה, אך אין בכך כדי לגרוע מהתחייבותן בהסכם שכר הטרחה. תובעות 3 ו- 4 אישרו בעדותן כי קראו את הסכם שכר הטרחה וחתמו עליו (עמוד 11 מול שורות 26-23, עמוד 12 מול שורות 19-18 ועמוד 14 מול שורות 26-25). לא נסתרה גרסתה של אפרת כי הזמינה את כל התובעים לפגישה, אך האחיות בחרו לא להגיע, ותובעת 3 אף אישרה זאת בחקירתה הנגדית (ראו עמוד 13 לפרוטוקול מול שורה 28 ועמוד 14 לפרוטוקול מול שורות 13-10). כן עולה בבירור מעדותן של תובעות 3 ו- 4 כי בחרו להסתפק בהסברים של אחיהן בושם, ולא מצאו לנכון להתקשר לאפרת כדי לקבל הבהרות בנוגע להסכם (ראו עמוד 11 מול שורות 20-17, עמוד 12 מול שורות 10-7, עמוד 15 מול שורות 5-1 ועמוד 16 מול שורות 4-3). עוד עולה מעדותן של תובעות 3 ו- 4 כי בחרו לא להיות מעורבות בפרטי ההסכם והשאירו את הטיפול בעניין לבושם. ראו למשל עדותה של תובעת 3 בעמוד 15 לפרוטוקול מול שורות 22-19:

"ש. מה הבנת מהמילים תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים עד להשבת המצב לקדמותו. האם הבנת שהתביעה צופה פני עתיד?

ת. אני הבנתי ש... אני לא יודעת. אני השארתי את כל הדברים האלה על הראש של בושם. לא נכנסתי לדברים האלה. אפרת יודעת שבושם מטפל לנו בתיק בכל דבר".

משהוכח כי תובעות 3 ו- 4 קראו את ההסכם, חתמו עליו והסתפקו בהסברים של אחיהן לגבי משמעותו, ומשלא נסתר כי אפרת הבינה מהתובעים שבושם מייצג אותם בכל דבר ועניין, אין לאפשר לתובעות 3 ו- 4 להתנער מהתחייבויותיהן לפי ההסכם.

1. לאור כל האמור לעיל, ולפי סעיף 6 להסכם שכר הטרחה המתיר לנתבעים לבצע קיזוז מכל סכום שיתקבל, הנני קובע כי הנתבעים אכן היו זכאים לקזז שכר טרחה בשיעור של 25% + מע"מ גם מהסכומים שנפסקו ומשולמים לתובעים בגין דמי שימוש ופיצויים מוסכמים עבור התקופה שלאחר הגשת התביעה נגד גליל ים.
2. לעומת זאת וכפי שיפורט להלן, אינני מקבל את טענותיהם של הנתבעים כי הם זכאים לשכר טרחת עו"ד בשיעור של 25% + מע"מ גם מתוך סכום המע"מ שנפסק וכן מסכומים שנפסקו בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
3. לגבי המע"מ, סעיף 1 להסכם שכר הטרחה קובע כי ישולם לנתבעים שכר טרחה בשיעור של "25% ומע"מ מכל סכום שייפסק לטובתנו" (קרי לטובת התובעים – מ.ת.), ולא צוין כי שכר הטרחה ייגזר גם מסכום המע"מ שיש לשלם על הסכומים שנפסקו. הנתבעים הפנו בעניין זה לרבעון האתיקה ממרץ 2010 של לשכת עורכי הדין, שם נקבע בהנחיה מספר 3 כי "שכר הטרחה שהותנה לפי תוצאות והוגדר באחוזים, ייגבה מכל הסכום ברוטו שהתקבל", וטענו כי אין ספק שסכום המע"מ שנפסק מהווה חלק מהסכום ברוטו. ואולם, בפסק הדין של כב' השופט ברנר נקבע בסעיף 29(א) כי על גליל ים להעביר את המע"מ ישירות לשלטונות המס ולא לתובעים. לפיכך, בין אם גליל ים שילמה את סכום המע"מ הלכה למעשה ובין אם לאו, לא מדובר בסכומים שנפסקו לטובת התובעים וודאי שלא בסכומים שהתקבלו אצל התובעים, ומכאן שהנתבעים לא היו זכאים לגבות מסכומים אלה שכר טרחת עו"ד. אמנם עולה מתצהירו של בושם כי ניסה להזדכות בסכומי המע"מ, אך ספריו נפסלו, ומכל מקום כאמור לפי נוסח הסכם שכר הטרחה והקביעה בעניין תשלום המע"מ בפסק הדין, אינני מקבל את הטענה כי יש לגזור את שכר הטרחה גם מסכום המע"מ שנפסק.
4. לגבי שכר הטרחה שנפסק בתביעה נגד גליל ים, אין חולק כי במהלך המו"מ על תנאי הסכם שכר הטרחה נמחק מטיוטת ההסכם המשפט: "אנו נהיה זכאים לשכר הטרחה שייפסק לטובת התובעים". עם זאת, לטענתה של אפרת בתצהירה, לא התקבלה התוספת שלפיה "שכה"ט לא יכלול את שכה"ט שיפסק לטובתכם" שכן הוסבר לבושם כי שכר הטרחה יכנס לפול הכללי של הסכומים, וחלקם של הנתבעים בו ייגזר בשיעור 25% בצירוף מע"מ. בושם הכחיש גרסה זו בתצהיר שערך בתביעה שכנגד. בסיכומי התובעים הופנה בית המשפט בעניין זה לפסק הדין שניתן בע"א כהן נ' יחיא לוי, פ"ד יח(2) 120, 128 שלפיו "שכר טרחת עורך דין כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין", ואילו בסיכומי הנתבעים לא הוצגה פסיקה הסותרת הלכה זו. הנתבעים אף לא מצאו לנכון להציג את טענתם בעניין שכר הטרחה באופן מפורט בסיכומיהם אלא עשו כן על דרך של הפניה לתצהיר בלבד, בטענה שמדובר בסכום פעוט ביחס לתביעה כולה. על כן, ומשנמחק מטיוטת הסכם שכר הטרחה המשפט "אנו נהיה זכאים לשכר הטרחה שייפסק לטובת התובעים", הרי שבעניין זה יש לפרש את הסכם שכר הטרחה נגד המנסחים, הנתבעים, ולקבוע כי אין לגבות שכר טרחה מתוך שכר הטרחה שנפסק.
5. בנוגע להוצאות, אין בהסכם שכר הטרחה כל קביעה מפורשת שלפיה שכר הטרחה ייגזר גם מהוצאות המשפט שייפסקו, כאשר כאמור על פי הפסיקה שהציגו התובעים בסיכומיהם הוצאות המשפט שנפסקות שייכות ללקוח. יצוין כי גם לפי הנחיה 3 לרבעון האתיקה שאליה הפנו הנתבעים עצמם כנ"ל, שכר טרחה שהוגדר באחוזים לא ייגבה מאגרה ששולמה. מעבר לכך, בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה נקבע כדלקמן: "מוסכם, כי שכר הטרחה הנ"ל כולל טיפול בערכאה ראשונה, ואינו כולל אגרות והוצאות אשר ישולמו מיד עם דרישה". מכאן שהתובעים הם שנשאו בתשלום האגרות וההוצאות, ולכן בהעדר הוראה מפורשת בהסכם לגבי גביית שכר טרחה גם מסכום זה, יש לפרש את הסכם שכר הטרחה בעניין זה נגד המנסחים, הנתבעים, ולקבוע כי אין לגבות שכר טרחה מתוך הוצאות המשפט שנפסקו.
6. על פי כתב התביעה, הנתבעים קיזזו וגבו סך של 2,887 ₪ משכר טרחת עורך הדין שנפסק לתובעים בתביעה נגד גליל ים, סך של 1,733 ₪ מהוצאות המשפט שנפסקו וסך של 16,730 ₪ בסכום המע"מ שנפסק. בכתב ההגנה לא הוכחש כי הנתבעים אכן קיזזו וגבו סכומים אלה בגין שכר טרחה. לפיכך, ובהתאם לקביעותי בפסק דין זה כנ"ל, על הנתבעים להשיב לתובעים סך של 21,350 ₪ מתוך הסכום שקיזזו וגבו מהתובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע הקיזוז ועד למועד התשלום בפועל.
7. נוסף על הסכומים הנ"ל טענו התובעים, כאמור לעיל, כי הנתבעים מחזיקים בידיהם שלא כדין וללא סיבה מוצדקת סך של 15,848 ₪ והפנו בעניין זה למייל ששלחו הנתבעים לתובעים וצורף בנספח יד' 5. אפרת התייחסה לעניין זה בסעיפים 62-61 לתצהירה, וטענה כי המייל הנ"ל נשלח לפני שנודע לנתבעים כי התובעים המשיכו לגבות מאחורי גבם כספים שמהם מגיע לנתבעים שכר טרחה בשיעור של 25% + מע"מ, וכשנודע לנתבעים על כך הוציאו הודעת קיזוז בהתאם (נספח יג'). בהודעת הקיזוז, נספח יג', טען נתבע 1 כי קיזז סך של 5,069 ₪ לפי חשבונית מספר 1128 מיום 15.10.09. כן נטען שם כי נוסף על הסך של 5,069 ₪ הנ"ל, מגיע לנתבעים גם סך של 15,207 ₪ בגין כספים שקיבלו התובעים ישירות מגליל ים. בעניין זה נטען כי לפי המידע שהגיע לידי נתבע 1, בחודשים נובמבר ודצמבר 2009 העבירו גליל ים לתובעים שלושה סכומים נוספים בשיעור כולל של 48,450 ₪ בנפרד מהמע"מ, שמהם מגיע לנתבעים סך של 15,207 ₪.

לא עלה בידי התובעים לסתור את הטענות בהודעת הקיזוז, נספח יג' הנ"ל. יתר על כן, בושם אישר בעדותו כי קיבל כספים מגליל ים דרך הנתבעים עד אמצע חודש ספטמבר 2009 בלבד (עמוד 7 מול שורות 5-1), ולאחר מכן קיבל סכומים נוספים ישירות מגליל ים (שם, מול שורות 22-6). בושם לא פירט בעדותו מהם הסכומים שקיבל אולם לפי פסק דינו של כב' השופט ברנר היה על גליל ים לשלם לנתבעים אך ורק בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2009 סך של 8,500$. לפיכך, לא נסתרו טענות הנתבעים בהודעת הקיזוז בנספח יג' הנ"ל, ועל רקע הקביעה בפסק דין זה שלפיה הנתבעים אכן היו זכאים לקבל ולקזז שכר טרחה בשיעור של 25% + מע"מ מכל סכום שנפסק ושולם לתובעים בגין דמי שימוש ופיצויים מוסכמים, הנני קובע כי הסך של 15,848 ₪ קוזז כדין.

1. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה וקובע כי על הנתבעים להשיב לתובעים סך של 21,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע הקיזוז ועד למועד התשלום בפועל.
2. כמו כן הנני מקבל גם את התביעה שכנגד בחלקה.

בסעיף 7 לכתב התביעה שכנגד טענו התובעים שכנגד כי עד ליום הגשת התביעה גבו הנתבעים שכנגד ישירות מכוח פסק הדין סכומים שונים מבלי להעביר לתובעים שכנגד את חלקם שהוא 9,497 ש"ח. ואולם, אין בכתב התביעה שכנגד כל פירוט לגבי סכום זה ואופן חישובו, ולכן אין לקבל את התביעה לגבי סכום זה.

עם זאת, בהתאם לקביעותי בפסק דין זה ובעקבות הבקשה לסעד הצהרתי בסעיף 9 לכתב התביעה שכנגד, הנני מצהיר כי התובעים (הנתבעים שכנגד) חבים לנתבעים (התובעים שכנגד) סכום השווה ל- 25% בצירוף מע"מ מכל סכום שיתקבל מגליל ים מכוח פסק דינו של כב' השופט ברנר בגין דמי שימוש ופיצויים מוסכמים, אך לא מתוך המע"מ על סכומים אלה. חבותם של הנתבעים מכוח ההצהרה הנ"ל מוגבלת עד לסך של 60,000 ₪, וזאת לפי השווי המוערך של התביעה שכנגד שעל פיו נקבע סכום האגרה ששולמה בגין .

יובהר כי הנתבעים רשאים לקזז מהסכומים שחויבו לשלם לתובעים לפי סעיף 34 לפסק דין זה סכומים שהתובעים חבים לנתבעים בהתאם לקביעה ההצהרתית בסעיף 35 לפסק דין זה.

1. לנוכח קבלת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד בחלקן, ומאחר שנכון למועד הגשת סיכומי התובעים מצב הנכס עדיין לא הושב לקדמותו, כך שהסכום שעל הנתבעים להשיב לתובעים צפוי להתקזז עם סכומים שעל התובעים לשלם לנתבעים כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות או שכר טרחת עו"ד למי מהצדדים.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,‏ ז' כסלו תשע"ג, 21 בנובמבר 2011 בהעדר הצדדים.