<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד נטע רוזנשטוק

ב"כ הנאשם עו"ד סיבוני (בשם עו"ד דניאל וייס)

הנאשם נוכח

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

1. ביום 12.2.12 במסגרת הסדר טיעון חלקי, הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 2.9.09, נהג הנאשם ברכבו סמוך לרכבו של המתלונן, ולאחר שהאחרון צפר לו, יצא הנאשם מרכבו והיכה בחלון רכבו של המתלונן, נופף לעבר פניו עם צרור מפתחות, השליך אבן על רכבו, ולאחר מכן היכה בו עם מקל עד שגרם לו חתך במצח, שהצריך טיפול רפואי.

על פי ההסדר תוקן כתב האישום, והוסכם כי הנאשם ישלח לתסקיר שירות המבחן, לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, הגם שלא היו בין הצדדים הסכמות עונשיות, וכן סוכם כי יפקיד סך של 3,000 ₪ כפיצוי למתלונן.

הנאשם הורשע עוד בטרם כניסת תיקון 113 לחוק העונשין לתוקפו, ואולם, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, יש לפעול ברוח התיקון, ולקבוע את העונש הראוי בהתאם לעקרונות הגמול וההלימה.

תסקירי שירות המבחן

2. הנאשם, יליד 1989 כבן 25, מתגורר עם הוריו בחדרה ועובד כאיש אחזקה בעירייה ובעסק המשפחתי.

בתסקיר ארוך שהתקבל תיארה קצינת המבחן את קורות חייו של הנאשם, הרקע לביצוע העבירה נשוא הליך זה, והסתבכותו בעבירות נוספות בין השנים 2008-2009, בגינן הורשע ונענש, ובין היתר ריצה תקופת מאסר של כשנה מאחורי סורג ובריח.

הנאשם מסר לקצינת המבחן כי מעורבותו בביצוע עבירות נעוצה בקשיים שחווה במסגרות שונות, ביחסיו המורכבים עם הוריו ובהתחברותו עם גורמים שליליים, שגררו אותו לעסוק בפעילות עבריינית.

בשיחה עם קצינת המבחן, הביע הנאשם תחושת חרטה על המעשה, והסביר מה הניע אותו לתקוף את המתלונן, והיא התרשמה כי לאחר הרשעתו האחרונה בגינה נדון למאסר, הוא החל להכיר בדפוסי התנהגותו השליליים וניסה לשנות אותם, ובין היתר הגיע למפגשים בשירות המבחן, ניתק מגע עם גורמים עבריינים, החל לעבוד באופן מסודר וגם חזר להתגורר בבית הוריו (תסקיר מיום 30.6.12).

בתסקיר משלים הוסיפה קצינת המבחן, שהנאשם מצוי כיום בקשר קבוע עם שירות המבחן, והגם שהתקשה להשתלב בטיפולי קבוצתי, הוא ממשיך בשיחות פרטניות, ובשל התמדתו המליצה להטיל עליו עונש שירוצה בעבודות שירות (תסקיר מיום 12.9.13).

3. סנגורו של הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, וטען כי מדובר באירוע שהתרחש לפני למעלה מ-4 שנים, כשבמהלך התקופה השתנו פני הדברים - הנאשם עבר הליך טיפולי, החל לתפקד באופן נורמטיבי והוא עובד לפרנסתו. עוד ציין, כי העבירה נעברה בתקופה לא פשוטה בחייו של הנאשם, אולם מאז ועד היום לא נפתחו נגדו תיקים ואין כל הצדקה להחזירו מאחורי סורג ובריח.

מנגד הדגישה ב"כ המאשימה, את חומרת מעשיו של הנאשם, שהתנהל בצורה בריונית ואלימה כלפי המתלונן, באופן סתמי וללא כל סיבה, וביקשה להטיל עליו עונש מאסר בפועל במתחם שנע בין מאסר קצר ל- 18 חודשי מאסר, בצירוף עונש צופה פני עתיד, קנס ופיצוי למתלונן.

4. בתי המשפט חזרו על כך שתופעת האלימות בכלל, והאלימות בכבישים, הםכה לתופעה חמורה ושכיחה, אשר יש להיאבק בה בכל דרך. כך נאמרו הדברים בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 37842-07-12 ‏אהרוני נ' מדינת ישראל (23.10.12), ובו נדחה ערעורם של נאשמים שהורשעו, בין היתר, בכך שתקפו נהג מונית על הכביש:

"צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי שיקולי הגמול וההרתעה מחייבים במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית. ענישה מחמירה ומרתיעה הינה כלי חיוני למיגור נגע הטרור בכבישים. באמצעותה מבטאת מערכת החוק והמשפט את מכאוב הציבור וסבלותיו נוכח תופעה קשה זו. אף נסיבותיהם האישיות של המערערים אינן מצדיקות הקלה בעונשם".

5. הנאשם פעל באלימות כלפי המתלונן ללא כל התגרות מצדו ובאופן סתמי, רק כי צפר לו בכביש. הנאשם לא הסתפק ביציאה מרכבו, אלא הוסיף ונקט אלימות שהלכה והסלימה מהכאה בחלון הרכב, דרך נפנוף המפתחות, המשך בזריקת האבן ועד לפגיעה הפיזית בראשו של המתלונן, תוך שהוא מתנהג בבריונות וכוחנות ומשתמש בחפצים שונים לפרוק את כעסו.

אין זו הפעם הראשונה בה עומד הנאשם לדין, ולחובתו עבר פלילי לא קל, שכולל שלוש הרשעות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשק ורכוש, בגינן הוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי ומאסר בפועל. הנאשם ביצע עבירה זו זמן קצר מאוד לאחר שהיה מעורב באירוע פלילי חמור אחר, ודומה כי אכן באותה תקופה היתה התנהגותו אלימה ובריונית.

לטעמי, חומרת העבירה, נסיבותיה והפציעה שנגרמה למתלונן, מחייבים ענישה ממשית, שתמחיש לנאשם את הפסול והאיסור המוחלט במעשיו.

6. מתחם העונש ההולם בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, נע בין עונש של מאסר קצר, שאפשר שירוצה בעבודות שירות, ועד עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, כאשר הדבר תלוי כמובן בנסיבות התקיפה, תוצאותיה, נסיבותיו ונתוניו של הנאשם (ת"פ 19202-11-10 מ"י נ' טדגי; ת"פ 23211-01-13 מ"י נ' אלמו; ת"פ 2945-10-10 מ"י נ' מזרחי (פורסמו במאגרים)).

7. לזכותו של הנאשם יאמר כי הודה בכתב האישום שתוקן לקולא, הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו, ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט וחסך את הצורך בזימונו של המתלונן לעדות. גם ההמלצה שהציג מעוזר מנכ"ל העמותה לתרבות הפנאי בחדרה, שם ביצע את עבודות השל"צ שהוטלו עליו בהליך אחר, נזקפת לזכותו (נ/1).

למרות השיקולים המקלים שציינתי, אני סבורה כי איזון ראוי בין מכלול הנתונים הרלבנטיים - ובהם חומרת המעשה, נסיבות ביצוע העבירה העצמת האירוע תוך שימוש בחפצים שונים, והנזק שנגרם עקב העבירה - מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל.

אציין, כי במסגרת ההסדר הוסכם כי הנאשם ישלח אל הממונה על עבודות השירות, הגם שהתביעה עתרה למאסר בפועל, וביהמ"ש הורה מפורשות שאין בכך משום אמירה לגבי העונש הראוי. אלא שאף אם ניתן היה לשקול זאת, הרי שממספר חוות הדעת שהתקבלו מאת הממונה, (20.12.12; 21.11.13; 18.12.13), הוא שב וחזר על כך שהנאשם אינו מתאים לבצע עבודות שירות בשל המלצות המודיעין והמשטרה, ולפיכך לא ניתן לגזור עונשו בדרך זו.

עוד יודגש, מדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2009, ולכאורה חלף זמן רב, אלא שהתמשכות ההליך במקרה זה נזקפת לחובתו של הנאשם, אשר נמנע מלהתייצב בפני הממונה על עבודות השירות מספר פעמים וגרם לדחיית הדיונים, ועל כן אין בחלוף הזמן משום שיקול לקולא (ראה בין היתר הודעות הממונה והחלטות בית משפט מיום 8.9.11, 18.10.12, 20.12.12, 10.10.13).

8. לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים הקשורים בעבירה זו, בענישה הנדרשת ובגמול ההולם, ומנגד את השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם, ואת שנעשה בפרק הזמן שחלף, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

א. 7 חודשי מאסר בפועל.

ב. 7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע או כל עבירה של אלימות (למעט איומים).

ג. פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪. הסכום שהופקד בקופת בית המשפט יועבר למתלונן (ע"ת 1 ).

ד. קנס בסך 1,000 ₪ אשר ישולם עד ליום 10.4.14.

לא ישולם הקנס במועדו, ירצה הנאשם 12 ימי מאסר תמורתו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ המאשימה:

אין לנו התנגדות לעיכוב ביצוע ובלבד שיהיו הפקדות מתאימות וכן הפקדת דרכון.

ב"כ הנאשם:

הנאשם מצהיר שאין לו דרכון.

<#6#>

החלטה

מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד ליום 27.4.14.

העיכוב ניתן להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם, כאשר רשמתי את דבריו כי אין לו דרכון.

כמו כן, על הנאשם להפקיד סך של 2500 ₪ להבטחת התייצבותו לריצוי העונש ביום 27.4.11 בשעה 08.30 במזכירות בית המשפט, ככל שלא יהיה עיכוב נוסף.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אורית זיתוני