<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד קרני דייויס גריפית

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד שי רודה

פרוטוקול

<#2#>

החלטה

בתאריך 14.12.11 קבעתי על יסוד הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן, כי הנאשם עבר עבירה של תקיפה סתם של בן זוג.

ע"פ עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, תקף הנאשם בתאריך 28.12.08 את אשתו בעת שהייתה בחודש השמיני להריונה, בכך שדחף אותה לעבר המיטה, המשיך ודחף אותה עד שנפלה על המיטה ובהמשך בעת ברגלה וסטר בפניה.

בהתאם להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, על מנת שתיבחן גם שאלת הרשעתו – לא לפני שהמאשימה הצהירה, שעמדתה תהא להרשעה בכל מקרה.

שירות המבחן הניח שלושה תסקירים שבסופם המלצה לשקול בחיוב אי הרשעתו של הנאשם והעמדתו במבחן למשך שנה.

מהתסקירים עולה כי מדובר בנאשם כבן 35, רואה חשבון, עובד כשלוש שנים בחברת הראל לביטוח בע"מ, נשוי ואב לשניים, המתפקד באורח חייו באופן תקין ונעדר הרשעות קודמות. עוד ניתן ללמוד מהתסקיר, כי בעקבות האירוע החל הליך פרידה בין בני זוג, אך בסופו של יום החליטו השניים לנסות ולשקם את יחסיהם, וכי כיום נמצאת המתלוננת בשלבי הריונה האחרונים.

להתרשמות שירות המבחן, העבירה בוצעה ע"י הנאשם על רקע תקופה משברית במערכת היחסים הזוגית. הנאשם הביע בפני שירות המבחן צער, אשמה, בושה וחרטה על התנהגותו והפגיעה באשתו. הוא מודע לכך שאיבד שליטה ונהג באופן חמור ואסור.

המתלוננת תיארה בשיחה שקיימה עם קצין המבחן, כי חלה הטבה בקשר, וכי הנאשם ערך שינוי בתפישתו ובהתנהלותו מאז ביצוע העבירה, ומאז לא נוהג כלפיה באלימות ואינה חוששת מפניו.

לאור המוטיבציה שביטא הנאשם להשתתף בטיפול, שולב הנאשם בטיפול במסגרת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, שם הוא משתף פעולה ושירות המבחן התרשם מהמוטיבציה שלו להמשך השתתפות בטיפול לאורך זמן.

בהתייחסם לשאלת הרשעתו של הנאשם, ציין שירות המבחן כי לאור תפקודו התקין, היעדר הרשעות קודמות, החשש שהביע הנאשם מהשלכות הרשעתו בדין על עתידו המקצועי ושיתוף הפעולה והבעת המוטיבציה להמשך טיפול, המליצו כאמור לשקול בחיוב את אי הרשעתו.

חרף המלצת שירות המבחן, נותרה המאשימה בעמדתה המקורית, וביקשה להורות על הרשעתו, כשלטענת המאשימה האינטרס שנפגע כאן הוא אינטרס הציבור ושלום המתלוננת ובנסיבות אלה, נוכח אופי העבירה, לא עומד עניינו של הנאשם בקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב והלכת רומנו, המאפשרים סיום הליך פלילי באי-הרשעה, כשלטענתם אין התייחסות בתסקיר לפגיעה שתיגרם לנאשם אם יורשע.

לצד ההרשעה, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, התחייבות וצו מבחן.

ב"כ הנאשם, בטיעונים מפורטים וסדורים, ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן כשלטענתו קיימת זיקה הדוקה לשיקום עם היעדר הרשעה, חזר ועמד על הנתונים האישיותיים והמשפחתיים של הנאשם, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן, והמציא אסופת פסיקה של מקרים דומים, בהם מצא בית המשפט כי ניתן להימנע מהרשעה גם בעבירות אלמ"ב לאור העיקרון לפיו ענישה הינה אינדיבידואלית ויש לשקול כל מקרה לגופו.

אין צורך להכביר מילים על החומרה שבה יש לראות אלימות בכלל, ואלימות בתוך המשפחה בפרט. לא ניתן גם להתעלם מכך שאת העבירה ביצע הנאשם בעת שהמתלוננת הייתה בחודשי הריונה המתקדמים.

הכלל הוא כי מקום שבו נקבעה אשמתו של נאשם – יש להורות על הרשעתו, ורק מקרים בהם באיזון שבין האינטרס הציבורי לאינטרס הנאשם גובר עקרון השיקום על עקרונות הענישה האחרים ובהם גמול והרתעה.

עם זאת, כאמור, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, נסיבות המעשה ונסיבות העושה, כשהמושג של אינטרס ציבורי הוא מושג רחב, כשמחד הוא מכיל את הצורך להרתיע ולגמול למי שביצע עבירות חמורות ועבירות אלימות במשפחה נמנות עליהן. ומאידך, הוא כולל גם את האינטרס של המתלונן.

בעניינינו התרשמתי כי יהא בהרשעתו של הנאשם בעקיפין גם כדי לפגוע במתלוננת, אם וכאשר תיפגע אפשרות קידומו המקצועי של הנאשם, וע"פ הנתונים שהובאו בפניי ע"י ב"כ הנאשם אפשרות זו הינה סבירה.

הליך השיקום אותו עובר הנאשם ביחסים עם בת-זוגו במסגרת שירות המבחן, יהא בו בסופו של דבר גם כדי לשמור ולהגן על האינטרס של המתלוננת ובכך גם על האינטרס הציבורי. המשמעות היא, שאין התנגשות במקרה זה בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של הנאשם, שניהם נכללים בתוך הליך השיקום אותו עובר הנאשם.

גם אם לא נאמר כן, דומני כי במקרה זה יש לתת עדיפות לאינטרס השיקום, על פני כל אינטרס אחר.

ראוי גם לציין בהקשר זה, שאף שמדובר בעבירת אלימות במשפחה, שככזאת תמיד היא חמורה, אין המדובר במקרה זה באלימות ברף הגבוה, כשאלימות זו, לשמחת הכל, לא גרמה לכל פגיעה פיזית במתלוננת או בעובר.

לאור כל האמור לעיל, אני עושה שימוש בסמכותי, קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה של תקיפה סתם של בן זוג, ונמנעת מהרשעתו.

ניתן בזה צו מבחן למשך שנה מהיום.

הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי להרשעה ועונש על העבירה שבגללה ניתן הצו.

המזכירות תמציא עותק מגזר הדין לשירות המבחן, אשר ידווח לבית המשפט עם תום תקופת הפיקוח או בכל מקרה של הפרת הצו על ידי הנאשם.

הנאשם יחתום תוך שבעה ימים מהיום על צו מבחן בפני קצינת המבחן.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"ג, 16/10/2012 במעמד הנוכחים.