1. לפניי בקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע") להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין מיום 9.2.10 שניתן בהיעדר הגנה וכן בקשה לביטולו של פסק הדין.

בבקשה להארכת מועד, כמו גם בבקשה לביטול פסק הדין, טען הנתבע כי כתב התביעה מושא פסק הדין שביטולו מבוקש לא הומצא לידיו. לטענת הנתבע, מספר ימים עובר להגשת הבקשה נתגלה לו, אגב בדיקה במשרד הרישוי, כי קיים נגדו חוב בתיק הוצאה לפועל מס' 06-02348-11-5 שנפתח לביצוע פסק הדין בתיק זה.

הנתבע טען כי פסק הדין ניתן על סמך תצהיר מוסר שקרי.בתצהיר המוסר נרשם כי נעשה ניסיון להמציא את התביעה לאחותו של הנתבע בשם נבון, ברם זו סירבה לחתום על אישור המסירה,בעוד שנבון הינו אחיו של הנתבע ולא אחותו. בתצהיר המוסר נכתב כך: "קיזל נבון (הבת של הנתבע קיזל עלי) בחורה בתחילת שנות השלושים לחייה".לטענת הנתבע,העובדה שהמוסר התייחס בתצהירו לבחורה ולא לבחור מלמדת כי התצהיר שקרי וכי מעולם לא בוצעה מסירה של כתב התביעה. לחלופין עתר הנתבע לביטולו של פסק הדין ע"פ שיקול דעת, ביה"מ והוסיף כי הגנתו מוצקה.

2. בתגובתו הארוכה והמנומקת ציין ב"כ התובע (תובע שבינתיים נפטר והתגובה הוגשה בשם יורשיו), כי מבירור עם השליח המוסר ובהתאם לתצהיר שצורף,בוצעה מסירה,אלא שכנראה הבחורה שפגש השליח הזדהתה בשם "נבון" ולכן לא היה לשליח אפשרות לדעת שזו מסרה לו שם שגוי.

עוד נטען כי לאחר קבלת פסק הדין הומצא העתק ממנו לנתבע (באמצעות אביו, נתבע 1),זאת, על פי אישור המסירה ותצהיר מוסר מיום 18.2.10 שעליו חתום אותו שליח. יתרה מזאת, ביום 15.8.11 בוצעה מסירה אישית של האזהרה בעניין פתיחת תיק ההוצאה לפועל באמצעות שליח (אחר) לידי הנתבע עצמו. בהתאם לתצהירים שצורפו לתגובת התובע,כבר בראשית שנת 2016, פנה הנתבע לצדדים שלישיים בכדי להגיע לפשרה בנוגע לחוב נשוא פסק הדין וגם מכאן שהנתבע ידע על פסק הדין ואיחר בהגשת בקשתו.

הכרעה:

3. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות בתצהירים ובמסמכים שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות וכפועל יוצא מכך יש לדחות גם את הבקשה לביטול פסק הדין.

על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, תוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין.

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

המועד שנקבע להגשת הבקשה דנן הינו מועד שנקבע בחיקוק. לצורך הארכתו של מועד שנקבע בחיקוק, יש להעלות טעם מיוחד. בעניין זה ראה תקנה 528 לתקנות הקובעת: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". (הדגשה שלי ר.א).

ביחס לטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק כבר נקבע כי יש להצביע על נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין:

"הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996))" (ראו- רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ; 28.4.2008; פורסם במאגרים משפטיים"

4. במקרה דנן מונח בפני תצהיר המוסר מר חליחל לואי, ולפיו כבר ביום 15.8.11 הומצאה לנתבע האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין והנתבע סירב לחתום על האזהרה במסגרת תיק ההוצל"פ. משהומצאה לנתבע האזהרה כדין ,הרי שהוא ידע או שהיה בידו לדעת, בשקידה סבירה, על אודות פסק הדין. למעט טענה סתמית בתשובתו לתגובה, לפיה המנוח לא צירף אישור מסירה עליו חתום הנתבע, לא טרח הנתבע להכחיש מפורשות קבלת האזהרה ולא צירף תצהיר בעניין. הנתבע מיקד טענותיו בפגם שנפל לטענתו במסירת כתב התביעה ואולם לא הכחיש בתצהירו קבלת האזהרה בדבר הגשת פסק הדין לביצוע עוד בשנת 2011.

הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול הוגשו למעלה מארבע שנים מעת ביצוע מסירת האזהרה-מועד בו ידע הנתבע על פסק הדין, ולא מצאתי טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי שיצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

משך הזמן בו התעכבה הגשת הבקשה הוא גורם בעל משמעות תמיד ובמיוחד במקרה דנן,בו הבקשה הוגשה רק בסמוך לאחר שהתובע הורדם והונשם לפני פטירתו.ככל שמשך הזמן שחלף מעת ידיעתו של בעל הדין על פסק הדין שניתן נגדו ארוך יותר, יש מקום לדרוש טעמים ממשיים שאינם בשליטתו של בעל הדין. טעמים שכאלה כלל לא פורטו וברי כי נסיונות להגיע להסדר בטרם פנה הנתבע לב"כ שייצגו,אינם בגדר טעם מיוחד וחיצוני כנדרש בפסיקה. הנתבע התייחס לטענה לעניין היעדר המצאה כדין , שכן אביו הוא שסירב לחתום ביחס להמצאת פסק הדין לאב, לא התייחס בתשובתו לתגובה לסירובו שלו לחתום על קבלת האזהרה מיום 15.8.11 ועל ביצוע מסירה כדין של פסק הדין נשוא האזהרה בנסיבות אלו.

5. אם לא די באמור,שוכנעתי כי בכל מקרה הנתבע ידע על פסק הדין,זמן רב לפני שהוגשו הבקשות ולמרות זאת וללא טעם מיוחד,לא הגיש בקשתו אלא באיחור ניכר.שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק החלת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה (למרות שכאמור,גם מסירת פסק הדין-ביצוע מסירת האזהרה,לא נסתרה). העדפה של הידיעה, נעשתה מקום בו הוכח כי בעל הדין ידע בפועל על קיומו של פסק הדין. בנסיבות בהן פעל בעל הדין על יסוד פסק הדין שניתן, או נחשף לפסק הדין ויצר מצג של השלמה עמו לאורך זמן, מושתק בעל הדין מלטעון להעדר המצאה. ראו רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן:

"בגדר חריגים כאמור, נכלל מקרה בו הוכח כי בעל דין ידע בפועל על החלטת בית משפט שניתנה בעניינו ולא נקט בהליך על פיה במועד. בנסיבות אלה לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה, ולא ישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל העדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו."

נספח ד' לתגובת התובע מפרט שורה של פעולות שבוצעו בתיק ההוצל"פ לשם גביית החוב מושא התביעה (ראו גם הפירוט של עו"ד חליחל איאד בעיקר בסעיף 5 לתצהירו).יודגש כי הציטוט דלעיל מפס"ד סרביאן נאמר אף הוא בקשר לבקשה לביטול פסק דין, שאף הוא נאכף על ידי לשכת ההוצאה לפועל בטרם הוגשה בקשה לביטולו ארבע שנים לאחר מתן פסק הדין חרף ספק שנתגלה ביחס להמצאת פסק הדין עצמו לידי הנתבע.

לאור העיקולים וההגבלות שהוטלו על הנתבע במסגרת הליכי הגביה בתיק ההוצל"פ במהלך השנים,לא ייתכן שהנתבע לא ידע על פסק הדין.

אם לא די באמור, מונחים לפני גם שלושה תצהירים (מר אבו סאלח, מר חוסין מוחמד סלאחלה, בנו של התובע ז"ל, וכן עו"ד חליחל ) המצביעים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים על אודות ניסיונותיו של הנתבע עוד מראשית 2016, להגיע לפשרה בתיק ההוצל"פ. גם הנתבע עצמו לא הכחיש בתשובתו נסיונות אלו ואף הודה בסעיפים 4 א' וג' לתשובתו כי אכן קודם שפנה לבא כוחו,ניסה לפתור את העניין בדרכי נועם ורק כשלא צלחו הניסיונות,פנה לבא כוחו על מנת שיפעל בעניין.

לאור האמור, טענתו של הנתבע לפיה רק מספר ימים עובר להגשת הבקשה (29.2.16 ) נודע לו על אודות פסק הדין , נסתרה ואינה מהימנה.

6. בצד זכותו של נתבע ליומו בביה"מ,עומדת גם זכותו של תובע.במקרה דנן, התובע ז"ל (יורשיו או עזבונו),זכאים כי ההליך המשפטי יסתיים בעניינם במועד סביר ולא שלאחר שנים ייפתח ההליך מחדש. משלא הוגשה כל בקשה בקשר לפסק הדין במשך שנים , יכול היה התובע (כמו גם יורשיו),להניח כי עניין זה תם ונשלם. פתיחת ההליך מחדש לאחר שנים תסב ליורשים עוול שהוצאות לא ירפאו אותו, שהרי אין מתקנים עוול בעוול.

זאת ועוד: פתיחת דיון מחדש, שנים מספר לאחר שניתן פסק הדין, עשויה לפגוע, ביכולתו של בעל הדין להוכיח את טענותיו ובמקרה דנן שיקול זה אף משמעותי:בתמצית אציין כי התביעה שבנדון עוסקת בעיקרה בשני אירועים של חדירה לכרם הזיתים שהיה בבעלות המנוח וגרימת נזק לכרם. (אירוע ראשון מפברואר 2007 ואירוע שני ממאי 2009 ראו- סעיפים 9-6 לכתב התביעה). בגין שני אירועים אלה הגיש המנוח תלונות במשטרה. מהתגובה שלפניי עולה כי המנוח הובהל לבית החולים ביום 18.2.16, סמוך להגשת הבקשה דנא. למרבה הצער המנוח נפטר בין מועד הגשת הבקשה למועד מתן החלטה זו ולפיכך ברי כי בנסיבות אלו פתיחת ההליך מחדש,בעת שהתובע כבר אינו בחיים,תעמיד את התביעה במצב קשה בהרבה מזה בו הייתה מצויה אילו הייתה הבקשה מוגשת במועד.

על שיקולים מעין אלה בהעדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, עמד בית המשפט בפרשת סרביאן לעיל: " העדפת כלל ההמצאה על כלל הידיעה בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה. הוא עלול להידרש לענין שחלף עבר זמנו, תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה עקב חלוף הזמן. הדבר עלול להכביד הכבדה יתירה ושלא לצורך גם על בית המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בענין ישן רק בשל תקלה פורמלית הקשורה בהליך ההמצאה, חרף העובדה שבעל הדין הנוגע בדבר ידע אודות כתב בי-הדין העומד בבסיס ההליך."

וראה גם בר"ע(מחוזי ירושלים)3090/07 נאיף אמין סנדוקה נ.בר חן:

"ידיעת המבקש במשך תקופה ממושכת לפני הגשת בקשתו על מתן פסק דין בתביעה בהעדר הגנה, מספיקה לשם דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. זאת אף בלא להיזקק לקביעת בית משפט קמא בדבר מסירת ההודעה למבקש מלשכת ההוצאה לפועל ביום 3.5.05, ואף אם בשעתו, סמוך לאחר מתן פסק הדין, עמדה למבקש הזכות לדרוש את ביטול פסק הדין. "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף... תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732). לפיכך גם הזכות לדרוש ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה איננה עומדת לעד אלא מוגבלת בזמן כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה". אף שהתקנה עושה שימוש במונח "שהומצאה", ההלכה הרווחת כיום היא שידיעה ברורה על מתן פסק דין בהעדר הגנה מספיקה לשם תחילת מרוץ הימים להגשת בקשה לביטולו לפי תקנה 201 (בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769, 773; רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ; השוו: רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן, והאסמכתאות המובאות שם). הלכה זו מבטאת איזון נכון בין האינטרסים השונים, ואינה סותרת את זכות הגישה לערכאות".(הדגשה שלי ר.א).

לאור האמור,הן ע"פ מסירת האזהרה עוד בשנת 2011 והן לאור ידיעת הנתבע על פסק הדין(זאת לאור הפעולות בתיק ההוצל"פ וגם לאור נסיונותיו להגיע לפשרה לעניין החוב) ובהעדר טעם מיוחד וחיצוני כנדרש בהלכה הפסוקה כמצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה באיחור כה רב,אני דוחה את הבקשה להארכת מועד וכתוצאה מכך נדחית גם הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה באיחור.

7. בהערת אגב אציין כי פסק הדין עצמו ניתן על בסיס תצהיריו של השליח ולפיהם ביום24.12.09 סירב בן משפחה, העונה לשם קיזל נבון, לחתום על אישור המסירה. בתשובתו לתגובה טען הנתבע (לראשונה), כי אישור המסירה כמו גם תצהיר השליח מתייחסים לאביו של הנתבע , נתבע מס' 1 לכן אין המדובר במסירה כדין.

אכן, בהתאם לתקנה 479 לתקנות סדר הדין האזרחי כתב בי-דין שיש להמציאו לבעלי דין אחדים יומצא לכל אחד מהם. עם זאת, פסק הדין ניתן על סמך שני תצהירי מסירה של השליח, כאשר אחד מהן מופנה לנתבע 1 (האב) ואילו תצהיר נוסף מתייחס לנתבע- המבקש. (תצהיר מוסר זה צורף לבקשה מיום 2.2.10).

אכן , מנספח ב' לבקשת הביטול (צילום ספח תעודת הזהות) עולה כי נבון הינו גבר ולא אישה. יחד עם זאת לא מצאתי כל טעם בגינו ימסור השליח תצהיר כוזב בעניין . אילו היה השליח מעוניין למסור תצהיר כוזב והייתה לו היכרות מסוימת עם מי מבין בני המשפחה כנטען בבקשה , סביר היה כי היה טורח לברר את הפרטים באופן מדויק, ואין שום היגיון שימסור פרטים שגויים לבטח כאלה שנוגעים לזהותו המגדרית של המקבל.

אציין כי הנתבע לא סיפק, ולא בכדי, מידע על אודות אחותו ואודות שמה. ככל שיש לו אחות יכול היה לצרף תצהיר מטעמה בדבר היעדר המצאה, וככל שאין לו אחות,יכול היה הנתבע למצער, לציין זאת.

בכל מקרה,כפי שפורט לעיל,גם אם לטענת הנתבע נפל פגם בהמצאת התביעה ,הרי משהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור כה רב,דין הקשה להידחות וכך אני מורה.

עיכוב ביצוע פסק הדין- בטל.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.