1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, עפ"י פקודת הנזיקין.

2. התובעת ילידת 1969, שימשה כסייעת מחליפה בגן ילדים של הנתבעת 1. נתבעת 2 הייתה המבטחת של נתבעת. 1

3. בכתב תביעתה מתארת התובעת את נסיבות פגיעתה, כדלקמן :

"4. בתאריך 03.08.08 התייצבה התובעת בבוקרו של יום לעבודה והנתבעת, מנהלת הגן, ביקשה ממנה ומהסייעת השנייה לבצע עבודה שאינה בתחום עבודתם. התובעת נדרשה לרדת ולנקות כיתה מלאה בפסולת של סיוד בצהרון ביתה של מנהלת המוסד. זאת, תחת מילוי תפקידה לטפל ולשמור על 22 ילידי המוסד".

5. במתחם זה התובעת התעתדה לפתוח בשנת הלימודים הבאה כיתת גן נוספת. מצב הכיתה היה מזעזע כמויות של צבע על הרצפה עד כדי כך שהתובעת והסייעת הנוספת היו צריכות לרדת על הברכיים בשביל לנקות את הלכלוך. התובעת פנתה אל הנתבעת והסבירה לה שזה מעבר ליכולות שלה והיא אינה כשירה לבצע עבודות אלו ואולם, המנהלת לא שעתה לבקשותיה.

6. בתאריך 05.08.08 הגיעה התובעת למקום עבודתה, לאחר ארוחת הבוקר נתבקשה עם הסייעת השנייה לפנות את הג'מבורי להורידו למטה לחצר לנקות אותו עם מים וסבון ולהניחו על המעקות שיש לה ליבוש. אכן כך עשו, בסביבות השעה 11:15 החליקה התובעת בשלושת המדרגות שיש בחצר אשר נמצאות בסמוך לדלת כניסת הבית שלה. התובעת נחתה על עכוזה השמאלי תוך כדי חבטה נוראית, וקיבלה מכה ביד שמאל ורגל שמאל (להלן – "התאונה").

7. התובעת תטען, כי המוסד סיפק לה מקום עבודה לא בטיחותי ומסוכן ולא הכלים ו/או האמצעים ו/או המתקנים אשר היה בהם כדי למנוע את התאונה. כמו כן, לא הדריך אותה ו/או לא הזהיר אותה מפני הסכנות הצפויות לה בעבודה זו במיוחד כשזו לא הייתה עבודתה השגרתית הרגילה, כאמור לעיל."

4. התובעת מוסיפה וטוענת, כי מעוצמת המכה ופגיעה בחלקי גוף שונים, היא הייתה באי כושר עבודה ובימי מחלה במשך 17 ימים, מתוכם 4 ימי עבודה. התובעת, לטענתה, פוטרה בעקבות התאונה מבלי ששולמו לה זכויותיה הסוציאליות.

5. הנתבעת, בכתב הגנתה מכחישה אחריותה וכן כי הפגיעות של התובעת אינן מהמועדים המפורטים בכתב התביעה.

6. בחקירתה הנגדית של התובעת הוצג לה מכתב הפיטורין, אותו אישרה שקיבלה. המכתב נושא מתאריך של 03.08.08, העדה השיבה כי את המכתב קיבלה רק ב-10.8.08, כאשר באה לקבל את המשכורת. החופשה החלה ב-08.08.08, אך התובעת לא הגיעה קודם למועד החופשה לעבודה בגלל ימי מחלה.

7. התובעת מאשרת, כי ביום 05.08.08 הייתה בעבודה, אך לא בימים שלאחר מכן, אך קראו לה לקבל משכורת ב-10.08.08.

התובעת מאשרת, כי סיפרה לנתבעת על אירוע שהיה לה במקום אחר, אך מכחישה שנפלה, אלא רק מעדה על מדרגה אך החזיקה המעקה ולא נפלה, ואף לא הלכה לטיפול.

8. עוד מאשרת התובעת, כי אין זו הפעם הראשונה שהיא מנקה את הג'מבורי. . פעולת הניקיון תוכננה שבוע מראש לקראת סיום שנת הלימודים. התובעת הוציאה את מתקני הג'מבורי והמזרונים החוצה מהחדר, במהלך הלימודים במקום לטפל בילדים.

9. התובעת אף מאשרת, כי ניקיון הג'מבורי הוא חלק מהתפקיד שלה ושל הסייעת השנייה.

10. התובעת מוסיפה, כי לאחר שהיא והסייעת השנייה סיימו לשטוף את המזרונים, הם פיזרו אותם לייבוש על המעקה ואז נפלה משלוש מדרגות, שבהן לא היה מעקה בטיחות ולא פסים למניעת החלקה.

11. הסייעת השנייה עמדה עם הגב לתובעת בעת ההחלקה, אך לא הוזמנה לעדות, בטענה כי המעמד אינו מתאים לה.

12. ביום הפגיעה, נעלה התובעת נעלי ספורט, בגלל הניקוי.

13. ביום 02.08.08 הגיעה התובעת לגן ונתבקשה ע"י המנהלת לנקות חדר שסויד כדי להכשירו לפעוטון לשנה הבאה בערך בשעה 10:00 או 11:00 בבוקר. התובעת התעייפה והתלוננה בפני הנתבעת, אשר אמרה לה שלא תבוא לעבוד למחרת, כי לא רצתה לנקות.

14. התובעת מאשרת, כי קיבלה מהמל"ל עקב האירוע סך של 1,299 ₪.

15. הנתבעת, הגב' איילה בן חמו שמאי נחקרה גם היא בחקירה נגדית.

16. בחקירתה הנגדית העידה, כי התובעת סיפרה לה שנפלה קודם לכן בעת שהלכה להחליף מתנה שקיבלה ונחבלה באותם מקומות להם היא טוענת גם בתביעה זו.

17. העדה מאשרת, כי התובעת נפלה גם ביום הרלוונטי לתביעה וכי היא ישבה על המדרגות בעת שהעדה ירדה לראות בעקבות קריאתה של העובדת טל שניקתה יחד עם התובעת.

18. העדה מציינת, כי את מכתב הפיטורין נתנה לתובעת עוד ביום 03.08, וכי התובעת ידעה שהעדה עומדת לפטר אותה כי היא לא הייתה מרוצה מעבודתה של התובעת.

ניתוח הראיות :

19. אמנם המדובר בעדות יחידה של התובעת, אשר לא הביאה לעדות את העובדת השנייה, שהייתה עמה הגב' טל, אך למרות זאת אני מקבל את עדותה של התובעת לגבי עצם נפילתה.

20. מסקנה זו מתחזקת כתוצאה מהאמור בתצהירה של בעלת הגן, שהייתה נפילה וכן שהיא נקראה לרדת ומצאה את התובעת יושבת על המדרגות.

21. האם אמנם הייתה רשלנות מצד הנתבעת ?

אין מחלוקת כי לא היה מעקה ולא היו פסי האטה ב-3 המדרגות בהן נפלה התובעת. העובדה שהתובעת עסקה ברחיצת המזרונים, דהיינו שהייתה רטיבות, שהיה בה כדי לגרום להחלקה, ולא היו אמצעים למניעת החלקה כפי שפורט לעיל, די בה כדי לקבוע את הרשלנות של הנתבעת. יש כאן גם הפרת חובת זהירות מושגית וגם הפרת חובת זהירות קונקרטית. אין גם ספק, שהנזק נבע כתוצאה מכך.

22. אינני סבור כי יש לפסוק כאן רשלנות תורמת, שכן למרות שהתובעת ביצעה פעולה זו בעבר, אין בכך, כדי להטיל עליה אחריות כלשהי לא הוכח כי התובעת נעלה נעלי קרוקס.

ה נ ז ק :

23. לא הובאה חוו"ד רפואית ומתוך המסמכים שהוגשו ועדות התובעת, אני פוסק לה סך של 15,000 ₪. בגין כאב וסבל.

24. לא הוכחו כל הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, לפיכך אינני פוסק סכום כלשהו בראש נזק זה.

25. לא הוכחה כל עזרה או סיעוד בבית כתוצאה מהתאונה ולפיכך אין מקום לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה.

26. בגין הפסד השתכרות לעבר התובעת קיבלה 75% מהשכר מהמל"ל ואת היתרה בסך 433 ₪, נכון להיום סך של 521 ₪ אני מחייב את הנתבעת.

27. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,521 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

28. כמו כן, אני מחיב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ועוד סך של 3,500 ₪ שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תשלח פסה"ד למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.