כללי

• 1. בתביעתה עותרת התובעת, ילידת 1.1.1950, לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת עבודה מיום 1.5.2006. בעת התאונה עבדה אצל הנתבעת 3 כסדרנית סחורה, וזאת מטעם נתבעת 1 - מעסיקתה. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.
  2. התובעת העידה על נסיבות התאונה (ס' 2 ב'-ה' לתצהירה):

"ירדתי למחסן לקחת 4 יחידות של דגני בוקר תלמה, באתי לעלות חזרה לקומת החנות עם האריזות בידי ותוך כדי הליכה לעבר המדרגות החלקתי על הרצפה ונחבלתי ביד שמאל. בשני צידי המסדרון בקומת המחסן ישנם מוצרים חלקם סוגים של שמן וסבונים נוזליים למיניהם שהם מוצרים של חזרות. חלקם היו פתוחים ונזלו. חלקם היו בקופסא שהיתה מלאה וממנה נשפך נוזל אל רצפת המחסן. המקום היה מלוכלך משמנים וסבון נוזלי, חלק לא מואר. ירדתי כאמור אל מחסן הסניף נטלתי 4 אריזות של דגנים על ידי בעת שביקשתי לחזור אל קומת הסניף החלקתי נפלתי ארצה ונחבלתי בידי השמאלית. בעודי שכובה על רצפת המחסן, מנהלה ובעליו של סופר טיב מר ירון, ישב בחדרון קטן שממוקם גם הוא בתוך המחסן וראה אותי כשנפלתי, הוא הרים אותי ויחד עלינו במדרגות והוא פינה אותי לבית החולים".

• 1. במישור הנכות הרפואית, התובעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר רון ארבל, שהעריך כי היא סובלת מנכות בשיעור 25% בגין הגבלה בתנועת הכתף, וכן 10% בגין פגיעה בגידי הכתף. לפי ד"ר גד ביאליק מטעם הנתבעות, נותרה לתובעת נכות בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בתנועת זרוע יד שמאל. בהסכמת הצדדים, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו בתחום האורטופדי, ד"ר ברוך עמרמי, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית בתנועת הכתף.
  2. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה. מטעם הנתבעות הצהירו מר שי אהרוני (מנהל הבטיחות בנתבעת 1), מר אלי תורג'מן (מנהל מערך תפעול המכירות בנתבעת 1), ומר ירון חוזינוב (המנהל והבעלים של נתבעת 3 – ר' פ' ע' 20 ש' 25-24). העדים נחקרו בפני. המומחים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

שאלת האחריות

• 1. התובעת הרימה את הנטל, כנדרש במשפט אזרחי, להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה. עדותה בחקירתה עלתה בקנה אחד עם הדברים שמסרה בתצהירה, והותירה רושם אמין. אין מחלוקת כי התובעת נפלה במחסן החנות ופונתה עוד באותו היום לביה"ח (ר' ס' ז' לתצהירו של מר חוזינוב, מנהל הנתבעת 3). התובעת תיארה כי הנפילה התרחשה במסדרון המחסן, לפני שעלתה במדרגות אל החנות (ר' עדותה בפ' ע' 7 ש' 14-6 וע' 14 ש' 23-22). מנהל החנות, מר חוזינוב, העיד כי התובעת נפלה בהגיעה לפרוזדור היציאה מהמחסן (ס' ח' לתצהירו).
  2. אין חולק כי עבודת התובעת כסדרנית סחורה כללה הבאת סחורה מהמחסן וסידורה במדפי החנות (ר' ס' 3 לתצהירו של מר אלי תורג'מן וגם עדות התובעת בפ' ע' 4 ש' 10). התובעת סיפרה על עבודתה: "אני באה בבקר, מסדרת את החנות, מחכה לסחורה, אם הסחורה עוד לא הגיעה אני צריכה לרדת למחסן" (פ' ע' 4 ש' 11-10). אמנם, ברגיל היו בחנות עובדים שניתן לבקש מהם להעלות סחורה מהמחסן אל החנות, אך "כשלא היה עובד הייתי מחויבת לרדת ולהביא את הסחורה. ירון והמנהל השני אמרו לי לרדת למטה ולהביא סחורה, כי זה מה שאני צריכה לעשות" (ר' עדות התובעת בפ' ע' 13 ש' 27). גם מעדות מנהל החנות, מר חוזינוב, ניתן ללמוד כי הבאת הסחורה מהמחסן היתה חלק מתפקידי התובעת (ר' עדותו בפ' ע' 25 ש' 14 וש' 27-26).
  3. התובעת העידה כי ביום התאונה לא נמצא עובד בחנות, ולכן ירדה בעצמה להביא סחורה בכדי למלא את המדפים (ר' עדותה בפ' ע' 13 ש' 32). המחסן הכיל מוצרים המיועדים "להחזרה", ביניהם שמנים ומרככים למיניהם (ר' עדות התובעת בפ' ע' 5 ש' 15, ע' 12 ש' 25). התובעת סיפרה כי "בדרך כלל לוקחים את זה ושמים את זה בצד. באותו יום זה היה בשני הצדדים וכנראה שלא הספיקו לקחת ולשים במקום" (ר' עדותה בפ' ע' 5 ש' 18-17). מר חוזינוב אישר כי מיקומם של מוצרים המיועדים להחזרה הוא במחסן החנות (ר' עדותו בפ' ע' 21 ש' 8-7), וכי מדובר במוצרים בעלי אריזה פגומה או מוצרים פגי תוקף, וביניהם ניתן למצוא סבונים נוזליים, מרככים ושמנים (ר' עדותו בפ' ע' 21 ש' 14-9).
  4. מר חוזינוב טען כי הביט בשטח המחסן ולא ראה "מפגע" (ר' ס' ט' לתצהירו ועדותו בפ' ע' 26 ש' 16). לדבריו, "היו קופסאות שנפלו ותו לא" (פ' ע' 23 ש' 13). אך כשנשאל אם חיפש את הסיבה לנפילת התובעת, לא ענה לשאלה: "מטבע הדברים מי שנופל מיילל מכאבים ואני הגשתי לה עזרה ולקחתי אותה לביה"ח" (פ' ע' 23 ש' 11-10). מר חוזינוב לא ראה את נפילת התובעת, אלא רק שמע את צעקתה (ר' ס' ז' לתצהירו של מר חוזינוב; עדות מר חוזינוב בפ' ע' 21 ש' 19; עדות התובעת בפ' ע' 14 ש' 6-5).
  5. מר חוזינוב תיאר את סידור המוצרים להחזרה במחסן: "יש פינה להחזרות. בד"כ יש משטחים על הרצפה ועל המשטחים או שיש סחורה ועל המדפים יש סחורה. על המשטחים עם הארגזים עם חזרות, כל חברה עם ההחזרות שלה" (ר' עדותו בפ' ע' 26 ש' 8-7). מר חוזינוב לא שלל את האפשרות כי מידי פעם היה מרכך שנשפך, או קצת שמן שנזל במחסן, וטען כי "מטבע הדברים יש מוצרים שהם נוזליים ויכולים להתפוצץ" (פ' ע' 26 ש' 20-19). הודאה זו תומכת בטענת התובעת כי החליקה על "לכלוכים" (ר' ציטוט לעיל, ס' 2 ב'-ה' לתצהיר התובעת).
  6. בתעודת חדר המיון מיום התאונה לא צוינה סיבת הנפילה. נרשם, על דרך הסתם: "נסיבות הפציעה: בת 56 נפלה ונחבלה בכתף וזרוע שמאל" (ר' בנספחי א' לתצהיר התובעת). חסר זה אינו פוגם בגרסת התובעת, שכן המידע נמסר לצורך קבלת טיפול רפואי ולא לשם בירור סיבת התאונה. בטופס בל/250 מיום 1.5.206 נרשם בתיאור התאונה: "החזקתי בידיים 4 אריזות של דגנים, מעדתי ונפלתי על הרצפה". התמצית בה נמסרו הדברים אינה סותרת את גרסת התובעת בהליך דנא, בו פירטה את סיבת הנפילה. בתביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות ותשלום גמלת נכות מיום 26.9.06 נרשם: "החלקתי במחסן בעת לקיחת סחורה ושברתי את זרוע יד שמאל".
  7. התובעת לא העידה עדים להתרחשות האירוע, מן הטעם שלא היו עדי ראיה, פרט למר חוזינוב שראה אותה לאחר הנפילה, על הרצפה (ר' למשל עדותה בפ' ע' 14 ש' 6).
  8. סיכומה של נקודה זו: עדות התובעת הותירה רושם אמין. גרסתה אודות המצאות נוזלים על רצפת המחסן נתמכת בהודאתו של מר חוזינוב, מנהל הנתבעת 3, שאישר כי במחסן הונחו מוצרים שאריזותיהם נפגמו; תכולתם -- שמנים, סבונים, מרככים וכיו"ב - נזלה לעיתים החוצה, לכלכה והרטיבה את הדרך.
  9. אשר לחלוקת האחריות: עיקר האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת 3, בהיותה מחזיקת המקרקעין ומפעילת העסק, והממונה הישירה על התובעת בעבודתה. נתבעת 3 התרשלה כלפי התובעת בכך שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה. לדברי התובעת, מצב המחסן כפי שתואר לעיל לא היה חריג. לדבריה: "זה כל הזמן ככה שם. בבקר בצהרים ובערב. כל הזמן זה ככה. כל הזמן ראיתי את זה" (ר' עדותה בפ' ע' 13 ש' 1). התובעת הצהירה כי היתה צריכה לקפוץ מעל ה"לכלוכים" במחסן (ר' עדותה בפ' ע' 13 ש' 10). כזכור, מר חוזינוב אישר כי על רצפת המחסן הונחו מוצרים באריזות פגומות, וקרה שמרכך נשפך או שמן נזל (ר' עדותו בפ' ע' 26 ש' 20-19). היה על הנתבעת 3 לדאוג להנחת המוצרים הפגומים בשקיות ניילון סגורות ובארגזים, כדי למנוע סכנת החלקה כתוצאה מנזילת נוזלים על הרצפה.
  10. המעסיקה, הנתבעת 1, נושאת אף היא באחריות, כנגזרת מחובתה להבטיח לסדרניה סביבת עבודה בטוחה במקומות אליהם היא משגרת אותם. מר אהרוני, המשמש כמנהל בטיחות בנתבעת 1, טען כי על הסדרנית עצמה מוטל הנטל לדווח על ליקויים במקום העבודה (ס' 3 לתצהירו ור' עדותו בפ' ע' 17 ש' 18-17; ש' 22-21 וש' 29-27). ואולם נטל זה אינו גורע מחובת המעסיק עצמו לבדוק את מקום העבודה של הסדרנית מעת לעת, ולוודא שמתקיימים בו תנאי עבודה נאותים.
  11. חלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן תהא כדלקמן: 75% לנתבעות 3-4, ו- 25% לנתבעות 1-2.
  12. יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי לתאונה. ראשית, התובעת עבדה בחנות הנ"ל במשך כשש שנים והכירה היטב את המחסן (ר' עדותה בפ' ע' 5 ש' 12-9). היה עליה לצעוד בזהירות ולשים לב ל"לכלוכים" שבדרך. שנית, יש טעם רב בטענתו של מר חוזינוב, כי התובעת חסמה לעצמה את שדה הראיה, בעת שבחרה להרים קבוצת אריזות דגנים בבת-אחת (ר' ס' ח' לתצהירו). התובעת טענה כי האריזות שסחבה לא חסמו את שדה ראייתה (ר' פ' ע' 6 ש' 32 עד ע' 7 ש' 1; ע' 11 ש' 16). ואולם הדעת נותנת כי ערימת האריזות למצער צמצמה את שדה הראייה, והקשתה על התובעת לצעוד בזהירות הראויה. התובעת תישא באשם תורם בשיעור 30%.

הנזק

• 1. נפילת התובעת גרמה לשבר בזרוע שמאל. התובעת טופלה בקיבוע לששה שבועות ובהמשך קיבלה טיפולי פיזיותרפיה (ר' חוו"ד מומחה בימ"ש בפרק דיון ע' 3). כאמור, מומחה בימ"ש, ד"ר עמרמי, העריך שנכותה הצמיתה כתוצאה מהתאונה עומדת על 5%, לפי ס' 35 (1) א-ב לתקנות המל"ל, ובגין הגבלה מזערית בתנועת הכתף. ד"ר עמרמי ציין שאינו מקבל את הערכתו של ד"ר ארבל, שכן בדק את התובעת שנתיים מאוחר יותר, והממצאים כיום שונים (ר' בפרק סיכום בע' 3 לחוות דעתו). המומחים לא זומנו להחקר. בנסיבות אלה וכמקובל, תאומץ לענין שיעורי הנכות חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.
  2. התובעת עתרה לפצותה בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, הפסדי שכר לעבר ולעתיד, וכן עזרת הזולת לעבר ולעתיד. להלן אדון בראשי הנזק כסדרם.
  3. כאב וסבל: על רקע שיעור הנכות, אני פוסקת פיצוי בסך 15,000 ₪.
  4. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: התובעת הגישה קבלות בסך של 1,000 ₪ (בקירוב) וכרטיסיות נסיעה בתחבורה ציבורית (ר' נספח ד' לתצהירה). לדבריה, לא שמרה את כל הקבלות בגין הוצאות שהוציאה. על רקע הצורך בביקורי רופאים ופיזיותרפיה, שיעור הנכות הקבועה, ושיעורי הנכות הזמנית (ר' להלן), אני פוסקת בראש זה סך של 5,000 ₪.
  5. הפסדי שכר לעבר: שכרה הממוצע של התובעת ערב התאונה עמד על 4,051 ₪ (קרן; ר' מסמכי מל"ל בנספחי תצהיר התובעת). התובעת לא חזרה לעבודה עד ליום 1.2.2008 (ר' סיכום בדיקת רופא תעסוקתי מיום 21.1.2008, בנספחי תצהירה). במשך זמן מה לאחר התאונה המשיכה לקבל שכר מהנתבעת 1, על חשבון חופשתה (ר' עדותה בפ' ע' 10 ש' 6-14). החל מיום 1.2.2008, בעצת רופא תעסוקתי, חזרה לעבודה חלקית של 4 שעות יומיות (ר' טופס סיכום בדיקה רפואית מיום 21.1.2008. ר' גם סיכומי ביקור אצל רופא תעסוקתי גם מיום 24.3.2008, ומיום 14.1.2009). החל מיום 1.7.2009 גדל היקף המשרה בשעה אחת (ר' סיכום בדיקת רופא תעסוקתי מיום 24.6.2009). ביום 28.10.2009 קבע ד"ר משה האגר, רופא תעסוקתי, כי היא "מסוגלת להמשיך בעבודתה ובתפקידה בהיקף משרתה המלא (6 שעות) לצמיתות" (ר' בנספחי תצהירה).
  6. מומחה ביהמ"ש קבע כי התובעת סבלה מנכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך 4 ח'; 50% למשך 4 ח'; 20% למשך חדשיים. במל"ל נרשמו לה תקופת אי-כושר מלאה למשך 3 חדשים מהתאונה (ר' אישור על תשלום דמי פגיעה בנספחי תצהיר התובעת), ולאחר מכן 50% למשך 8 חדשים; 30% למשך 9 חדשים, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 5% (ר' בנספח א' לתצהיר התובעת).
  7. על רקע הנתונים דלעיל, אני מקבלת את דרישת התובעת לפצותה בגין הפסדי שכר לעבר לפי הנכויות הזמניות במל"ל (ס' 4ג' לתצהירה), וכדלקמן:

1. אבדן שכר מלא לתקופה של 3 חדשים מהתאונה, לפי שכרה ערב התאונה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל;
2. 50% לתקופה של 8 חדשים, החל מיום 1.8.2006 ועד 31.3.2007, לפי שכרה ערב התאונה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל;
3. 30% למשך 9 חדשים, מיום 1.4.2007 ועד 31.12.2007, לפי שכרה ערב התאונה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל;
4. 5% מיום 1.1.2008 ועד ליום 1.11.2009, לפי שכרה ערב התאונה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל.
5. איני רואה מקום לפצות את התובעת לתקופה שמיום 1.11.2009 ועד היום, וזאת בשים לב לנכות הצמיתה הנמוכה ויכולתה לשוב לעבודתה הסדירה, כמצוות הרופא התעסוקתי לעיל.
   1. אובדן כושר עבודה (לעתיד): התובעת פוטרה מעבודתה ביום 18.3.2010 (ר' הודעת פיטורין מיום 15.2.2010 בנספחי תצהיר התובעת). ב"זימון לשימוע – כוונה לסיום העסקה" נרשמה כוונת החברה לסיים את העסקת הסדרניות ברשת שופרסל (ר' מכתב מיום 3.1.2010, בנספחי תצהיר התובעת). לדברי התובעת, כיום היא עובדת בניקיון (ר' פ' ע' 10 ש' 25-24). על רקע שיעור הנכות והשפעתה התיפקודית, העדר השכלה מחד, ומאידך - העובדה שהיום היא עובדת, התובעת תפוצה בראש זה בפיצוי גלובאלי בסך של 20,000 ₪.
   2. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: התובעת העידה כי בנה עזר לה בעבודות בית וקניות (ר' עדותה בפ' ע' 7 ש' 26-20). התיעוד הרפואי שהגישה (ביקורים אצל רופאים וטיפולי פיזיותרפיה – במצורף לתצהירה), כמו גם הנכויות הזמניות מהן סבלה – מלמדים כי היתה מוגבלת במשך חודשים רבים אחרי התאונה. נכותה הצמיתה אינה גבוהה, אך עלולה להקשות עליה בעבודות בית מסוימות. על דרך של הערכה, תפוצה בראש זה בסך 15,000 ₪.
   3. יש לנכות אשם תורם בשיעור 30%.
   4. יש לנכות תגמולי מל"ל: דמי פגיעה (לפי אישור על תשלום דמי פגיעה מיום 25.5.2011) - סך של 7,595 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.10.2006 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל; וכן תשלום חד פעמי בסך 44,092 ₪ בצרוף הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.2007 (מועד התשלום העיקרי) ועד לתשלום בפועל.
   5. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה כמפורט לעיל. הנתבעות תשלמנה לתובעת את סכום הפיצויים כנפסק לעיל, לפי יחסיות תרומתן, ובנוסף הוצאות משפט: אגרה, שכ"ט מומחים, ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל המע"מ).

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.