לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן

זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

כללי

1. התובעת ילידת 23.6.1975, אם לארבעה ילדים, נפגעה ביום 13.7.2007 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק (להלן: "התאונה"). תביעתה דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לה עקב התאונה לפי הוראות החוק. הנתבעות, הנוהגת ברכב המעורב בתאונה ומבטחת השימוש בו, אינן חולקות על חבותן לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה. הפלוגתא היחידה בין הצדדים נסבה, למעשה, סביב שאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים.

2. התובעת נפגעה בתאונה פגיעה רב מערכתית קשה. היא הובהלה לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"). היא נבדקה במחלקה לרפואה דחופה ועברה צילומי טומוגרפיה ממוחשבת (C.T) לכל הגוף, שהדגימו פגיעות רבות בגוף, כדלקמן:

ראש - שבר במנדיבולה עם תזוזה, שבר בקונדיל של המנדיבולה מימין והמטומה תת עורית פריאטלית משמאל ובפנים משמאל.

חזה - פנאומוטורקס זעיר מימין וקונטוזיות ריאתיות קטנות משמאל.

בטן ואגן - קרע גדול בטחול, וקרע פסי קטן בכיפת הכבד השמאלית.

גפיים - שבר פתוח (גוסטליו I) של קצה האמה השמאלית, שבר ע"ש גליאצי עם פריקה של המפרק רדיוס אולנה הדיסטלי, שבר של הקצה הדיסטלי של עצם הרדיוס ביד שמאל ושבר דיסלוקציה של מפרק הקרסול ברגל שמאל.

3. לאחר הבירור הרפואי, הועברה התובעת ,באופן דחוף, לחדר ניתוח. היא עברה שלושה ניתוחים על-ידי שלושה צוותים: צוות כירורגית, צוות כירורגיה פה ולסת וצוות כירורגיה אורתופדית. בוצעו לפרוטומיה וכריתה של הטחול; רדוקציה וקיבוע של השברים בלסת התחתונה; ורדוקציה, קיבוע וגיבוס הפריקה בקרסול. מהלך הניתוחים היה תקין. לאחר הניתוחים אושפזה התובעת במחלקת טיפול נמרץ כללי, להמשך טיפול והשגחה.

4. התובעת אושפזה בבית-החולים (במחלקת טיפול נמרץ כללי ובמחלקה לכירורגיה כללית) עד למועד העברתה לבית-חולים לוינשטיין (להלן: "בית-חולים לוינשטיין"), ביום 26.7.2007, להמשך טיפול ושיקום.

5. בבית-חולים לוינשטיין קיבלה התובעת טיפול רפואי מגוון על-ידי צוות רב מערכתי שכלל: טיפול רפואי, טיפול סיעודי, טיפול פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוג. לאחר שיקום אינטנסיבי במסגרת אשפוז מלא, חל שיפור במצבה של התובעת .היא חזרה להיות עצמאית, מתהלכת, משתפת פעולה ומגיעה לכל הטיפולים.

6. ביום 25.10.2007, שוחררה התובעת לביתה עם המלצות להמשך טיפול מוטורי בריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה במסגרת קופת-החולים, ביקורת במרפאת חוץ של בית-החולים, והמשך טיפול פסיכולוג ועזרה בניהול הבית וטיפול בילדים.

7. ביום 1.9.2008 ,התקבלה התובעת למחלקה אורתופדית בבית-חולים הלל יפה בחדרה (להלן: "בית-חולים הלל יפה"), לצורך ניתוח ארתרוסקופיה של קרסול שמאל . היא נותחה ביום קבלתה. מהלך הניתוח היה תקין. ביום 3.9.2008, שוחררה לביתה עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי, חופשת מחלה וביקורת במרפאת חוץ.

8. התובעת אושפזה שוב ביחידה לכירורגיה של היד בבית-חולים הלל יפה ביום 7.11.2008 ,לצורך ניתוח לשחזור עצם מדיאנוס משמאל. היא עברה את הניתוח בהצלחה ושוחררה לביתה, ביום 19.11.208, עם המלצות להמשך טיפול ומעקב רפואי, אנלגטיקה לפי הצורך ומנוחה.

9. בהמשך, הייתה התובעת במעקב וטיפול רפואי במסגרת קופת-החולים, מרפאת חוץ בבית-החולים, בבית-חולים לוינשטיין ובבית חולים הלל יפה ולרבות טיפולים פיזיותרפיים, ריפוי בעסוק וטיפולים נפשיים.

10. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובעת דרגת נכות, זמנית ויציבה, בגין התאונה, כדלקמן:

100% - מיום 27.7.2007 ועד ליום 30.6.2009 (כולל נכה נזקק).

52.35% - נכות רפואית יציבה ומשוקללת, החל מיום 1.7.2009, לפי הפירוט הבא:

15% - בגין הפרעה פסיכו-נוירוטית, לפי סעיף 34 ב'-2 (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

10% - בגין שיתוק עצם מדיאנוס בצורה קלה, לפי סעיף 31(4)(א)(II) לתקנות.

10% - בגין הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול שמאל, לפי סעיף 48(3)(א) לתקנות.

10% - בגין הגבלה בתנועות פרק שורש כף יד ימין עם אפשרות גבי של º15 לפי 41(10)(ה) לתקנות.

10% - בגין כריתת טחול, לפי סעיף 17(ב) לתקנות.

10% - בגין צלקות מכאיבות ומכוערות, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.

5% - בגין פגיעה בעצם המוח (Facialis), לפי סעיף 25(5)(ב) בין (I) - (II) לתקנות.

11. התובעת טוענת לפיצויים בראשי נזק אלה:

א. כאב וסבל - 151,943 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 368,590 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 1,480,192 ₪.

ד. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - 222,629 ₪.

ה. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 739,000 ₪.

ו. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד - 100,000 ₪.

ז. ניידות בעבר ובעתיד - 196,500 ₪.

ח. התאמת ציוד - 150,000 ₪.

3,408,854 ₪ !!

(כתב הסיכומים, עמ' 19)

הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

12. כאמור, התובעת ילידת 23.6.1975, תושבת כפר ג'סר אל-זרקא. היא נשואה, בנישואין שניים, ואם לארבעה ילדים: שני ילדים מנישואיה הראשונים ושניים מנישואיה השניים. שלושה ילדים בחזקתה: סובחיה, ילידת 6.4.1999; אבראהים, יליד 21.11.2001 ושיפאא, ילידת 18.12.2003. היא בוגרת כיתה ח' ועובדת משק בית במקצועה. עברה התעסוקתי אינו מזהיר.

13. בעברה , עבדה התובעת, כשכירה ועל בסיס שכר יומי , במספר מקומות עבודה, בעבודות ניקיון ומשק בית. (ת/5). עובר לתאונה ,היא עבדה במספר משקי-בית, בזכרון יעקב על בסיס שכר יומי/שעה (ת/1, צירוף ז'; ת/5). לפי נתוני המל"ל, שכרה החודשי הממוצע והמדווח של התובעת עובר לתאונה, היה סך של 1,591 ₪ ברוטו.

14. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובעת (ביום 30.11.2009) דרגת נכות רפואית-יציבה ומשוקללת בשיעור 52.35% בגין התאונה, החל מיום 1.7.2009, שהוגדלה, בהמלצת ועדת הרשות לפי תקנה 15, לתקנות, ל- 73% (במעוגל). לית מאן דיפליג, כי דרגת הנכות הרפואית היציבה והמשוקללת (בשיעור 52.35%) דנן, היא דרגת נכות על-פי דין, כמשמעה בסעיף 6ב' לחוק ומחייבת גם לצורך ההליך דנן.

15. התובעת ובעלה זיאד העידו בכתב ובעל-פה, לעניין מצבה הרפואי הכללי של התובעת ותפקודיות נכותה עקב התאונה (ת/1, סעיפים 15-10; סעיף 20; עמ' 2, ש' 20; עמ' 11, ש' 28 ואילך; עמ' 12 עד עמ' 13; ת/3, סעיפים 8-6). אליבא דתובעת ובעלה, זיאד, עובר לתאונה הייתה התובעת אישה בריאה בגופה ובנפשה ומאז התאונה היא הפכה, למעשה, לשבר כלי וכמעט אינה יוצאת מן הבית; איבדה לחלוטין את כושר ההשתכרות מכל עבודה שהיא; וככלל לא מבצעת עבודות משק הבית, כפי שנהגה לעשות לפני כן.

16. אומר מיד, כי עדויותיהם של התובעת ובעלה, זיאד, לעניין תפקודיות נכותה של התובעת, הן בהיבט הרפואי והן בהיבט התפקודי הכללי, עם כל הכבוד, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי. המדובר בעדויות מניפולטיביות, מוגזמות עד למאוד וללא כל ביסוס במארג הראיות שנפרש לפניי. מהתיעוד הרפואי אף עולה, כי מצב רוחה של התובעת השתפר החל מחודש ינואר 2011 ואף היא התחילה להשתתף בתוך המשפחה והילדים. מצב רוחה הוא טוב. היא הולכת עם Air Cast וההליכה די בטוחה. (ת/2).

ויודגש: ביתה של התובעת נמצא בקומה שלישית של בניין משפחתי, ללא מעלית. גרם מדרגות הכולל 75 מדרגות מוביל לביתה. היא עולה על המדרגות ומגיעה לביתה ללא עזרת מכשירים מיוחדים כלשהם.

אין ספק, כי לאחר שתעבור הניתוח לקיבוע השבר בקרסול שמאל, כפי שהוצע לה על-ידי הרופאים המומחים המטפלים, יפחתו כאביה בגפה השמאלית.

17. אכן, נשארה לתובעת נכות תפקודית עקב התאונה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה, גיל התובעת, השכלתה, טיב ומקום הפגיעות ותוצאותיהן, דרגת נכותה הרפואית היציבה והמשוקללת, מקצועה, טיב והספק עבודתה, עברה התעסוקתי, סיכויי העבודה במשק וכיוצא באלה - והגם שתפקודיות נכותה הרפואית היציבה בשיעור מלא בגין כריתת הטחול (10%) ובגין הצלקות מוטלות בספק (נ/10) – מסקנתי היא, כי נכותה הרפואית היציבה והמשוקללת של התובעת בשיעור 52% (במעוגל), משקפת, למעשה, את נכותה התפקודית וזאת החל מיום 1.7.2009 ואילך. הנכויות הרפואיות הזמניות כפי שנקבעו לתובעת על-ידי הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל ובהעדר ראיות קבילות לסתור, מקובלות עליי ואני מאמצן בהליך זה.

חישוב הפיצויים

נזק לא ממוני

18. חישוב הפיצויים המגיעים לתובעת, בראש נזק זה, ייעשה לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, על בסיס נכות רפואית יציבה ומשוקללת בשיעור 52.35% ו- 120 ימי אשפוז. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום הפיצויים דנן לסך 152,944 ₪.

הפסד השתכרות

בסיס החישוב

19. התובעת היא עובדת משק בית במקצועה. לפני התאונה, היא עבדה כעוזרת משק בית אצל מספר מעסיקים בזכרון יעקב. הייתה עובדת שכירה ושכרה שולם על בסיס שעה/יומי. גרסתה לגבי משכורתה החודשית הממוצעת, לבשה צורה ופשטה צורה, ללא הסבר סביר ומהימן. בכתב התביעה, טענה התובעת, כי משכורתה החודשית והממוצעת לפני התאונה הייתה סך 5,000 ₪ ברוטו (כתב התביעה סעיף 12); בתחשיב הנזק – 5,000 ₪ נטו; בעדותה, בכתב ובעל-פה – 3,720 ₪ נטו (ת/2, סעיף 20, עמ' 2, ש' 20); בחקירתה הנגדית – לא נקבה בסכום (עמ' 5, ש' 17 ואילך, עמ' 6; עמ' 7 עד עמ' 8, ש' 21-1). בכתב הסיכומים – 4,495 ₪ נטו (כתב הסיכומים, עמ' 9, סעיף ב'); בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, הצהירה התובעת, בין השאר, כי ביום 13.7.2007 היא מסרה הודעה למעביד על התאונה והמעביד הוא: "גב' שרית צים"!

בפרק י"ב לטופס התביעה האמורה, הצהירה התובעת ואישרה, כי כל הפרטים שנמסרו על-ידה בטופס התביעה הם נכונים!

20. אין להכביר מילים, כי ישנן סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין (פנימיות וחיצוניות) בעדותה שלה תבועת בכל הקשור לשמות מעסיקיה, מקומות עבודתה, היקף עבודתה וגובה שכרה החודשי והממוצע לפני התאונה. גם אישור המל"ל בדבר תקופות הדיווח והכנסותיה של התובעת מעבודתה, שהוגש כראיה לאמיתות תוכנו על-ידי התביעה (ת/5), סותר לחלוטין את עדותה של התובעת לעניין זה.

21. וכן, אליבא דתובעת, היא לא קיבלה תלושי משכורת ממעסיקיה השונים (עמ' 5, ש' 15-14). היא נהגה להפקיד את שכרה החודשי בחשבון הבנק שעל שמה והמנוהל בבנק הדואר (שם, ש' 23-20). בנסיבות אלה ובשים לב, כי קיימת אי-התאמה בין הכנסותיה המדווחות למל"ל לבין הכנסותיה בפועל, היה עליה להזמין לעדות את כל מעסיקיה ולהציג לבית-המשפט מסמכים מהותיים, במיוחד דפי חשבון הבנק. הנתבעת נמנעה, מדעת, מלעשות כן. בהימנעותה דנן יש חיזוק לגרסת ההגנה ולראיותיה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין ביכולתי לסמוך על עדותה של התובעת לעניין זה.

22. אכן, הוכח בפניי כדבעי, כי רישומי המל"ל לעניין הכנסותיה המדווחות של התובעת ממקומות עבודתה השונים לפני התאונה, אינם מדויקים. עדותה של הגב' מבשרת יעקבס, לפיה היא העסיקה את התובעת כעוזרת משק בית בשנת 2007, שילמה לה משכורת חודשית בסך 800 ₪ ולא דיווחה על כך למל"ל, הייתה סבירה ומהימנה עליי. כאמור, שכרה החודשי והממוצע של התובעת, כפי שנקבע על-ידי המל"ל, לעניין תשלום דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה, הוא סך 1,591 ₪ ברוטו. לסכום זה יש להוסיף את הכנסתה החודשית שלא דווחה למל"ל בסך 800 ₪ ברוטו. יוצא, כי שכרה החודשי והממוצע של התובעת לפני התאונה היה סך 2,391 ₪ ברוטו. לאחר שערוך כדין להיום, מגיע סכום זה לסך 2,860 ₪ ברוטו. סכום זה פטור ממס הכנסה.

23. אכן, הוכח כדבעי שינוי עתידי וודאי בשכרה של התובעת. דהיום, שכר העבודה של עוזרת במשק בית הוא 40 ₪ לשעה. (עמ' 25, ש' 11). על-כן, הפסד השתכרותה של התובעת בעתיד, יחושב לפי בסיס של 3,500 ₪ לחודש נטו.

הפסד השתכרות בעבר

24. לתקופה מיום התאונה (13.7.2007) ועד ליום 30.6.2009, הפסד השתכרותה של התובעת הוא כדלקמן: 2,860 ₪ X 100% X 23.5 חודשים (במעוגל) = 67,210 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית, מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך 74,143 ₪.

25. לתקופה החל מיום 1.7.2009, ועד היום, הפסד השתכרותה של התובעת הוא כדלקמן: 2,860 ₪ X 52% X 65 חודשים = 96,668 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמע התקופה ועד להיום, ומגיע לסך 107,611 ₪.

יוצא, כי הפיצויים המגיעים לתובעת, בראש נזק זה, הם אלה:

74,143 ₪ + 107,611 ₪ = 181,754 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

26. הפיצויים המגיעים לתובעת, בראש נזק זה, הם כדלקמן:

3,500 ₪ X 52% X 225.8349 = 411,020 ₪.

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות

27. על דרך האומדן הכללי אני פוסק לתובעת ,בראש נזק זה, סך 72,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

28. אכן, הוכח בפניי כדבעי, כי לאחר התאונה וכתוצאה ממנה, נזקקה התובעת לעזרה סיעודית מיוחדת ולעזרה במשק הבית, כולל טיפול והשגחה בילדיה הקטינים. היא קיבלה עזרה מבני משפחתה, והעסיקה את גיסתה כעוזרת בית בשכר. גם בעתיד תזדקק התובעת לעזרה בעבודות משק הבית. עדויותיהם של התובעת, בעלה זיאד וגיסתה הגב' ספייה ג'ורבאן לעצם מתן העזרה ולא להיקפה ועלותה, היו סבירות ומהימנות. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה, על דרך האומדן הכללי, סך 100,000 ₪.

הוצאות ניידות מוגברות בעבר

29. הוכח בפניי כדבעי, כי לתובעת היו הוצאות ניידות מוגברות בגין התאונה, שאינן מוכרות על-ידי המל"ל וקופת-החולים. דא עקא, ראיות התביעה לעניין היקף ועלות ההוצאות דנן היו מוגזמות, מופרזות עד למאוד. חלק מהקבלות שצורפו לתצהיר עדותו של זיאד (ת/3) אינן קשורות כלל להוצאות הנסיעה שהיו לתובעת עקב התאונה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה, על דרך האומדן הכללי, סך 15,000 ₪.

שאר הנזקים הנתבעים

30. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר נזקיה הנתבעים. על-כן, אין היא זכאית לפיצוי כלשהו בראשי נזק אלה. לעניין ההוצאות הרפואית (בעבר ובעתיד) ואשר היו או שיהיו לתובעת בגין התאונה, מבקש אני להוסיף, כי הוצאות אלה או שנכללו בסל שירותי הבריאות והתובעת זכאית להן, בחינם, מקופת-החולים בה היא רשומה, לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994, או שהיא זכאית להן מהמל"ל, בהיותה נפגעת עבודה, והכל לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968. התובעת לא הוכיחה אחרת. על-כן, אין התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה.

ניכוי גמלאות המל"ל ותשלומים תכופים

31. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הוא שילם לתובעת דמי פגיעה. וכן, שילם לה המל"ל ועדיין משלם לה, גמלת נכות מעבודה. סכום גמלאות המל"ל ששולמו והמשולמות לתובעת, בגין התאונה ולאחר שערוך להיום, מגיע לסך 334,322 ₪.

וכן, שילם המל"ל לתובעת קצבת נכות כללית בגין התאונה (נ/4). לאחר שערוך להיום מגיע סכום הקצבאות דנן לסך 13,557 ₪.

כמו-כן שילמה הנתבעת 2 לתובעת תשלומים תכופים (נ/3). לאחר שערוך להיום מגיע סכום התשלומים התכופים דנן לסך 91,003 ₪.

על-פי הדין, יש לנכות את גמלאות המל"ל וסכום התשלומים התכופים דנן מסכום הפיצויים.

סכום הפיצויים הכולל

32. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת, להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 152,944 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 181,754 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 411,020 ₪.

ד. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - 72,000 ₪.

ה. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 100,000 ₪.

ו. הוצאות ניידות מוגברות בעבר - 15,000 ₪.

סיכום ביניים - 932,718 ₪.

בניכוי גמלאות מל"ל - 347,879 ₪.-

בניכוי תשלומים תכופים - 91,003 ₪.-

סה"כ לתשלום- 493,836 ₪.

התוצאה

33. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך 493,836 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 76,454 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.