נוכחים:

ב"כ התובע, עו"ד מרדכי מרגלית

התובע בעצמו ואשתו

ב"כ הנתבעים, עו"ד ברג

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ התובע:

קראתי את תצהיר הנתבע 1 שבו הוא אומר שהיה בסה"כ נהג משאית שצריך היה אך ורק לנהוג ולא התעסק עם פריקה. הדבר לא נכון ויהיה קל להתמודד עם זה. לא היה ספק שזה חלק אינטגרלי מהתפקיד. היה ידוע שהוא זה שביצע הפריקה והטעינה כי אין מישהו אחר שעושה זאת. בעקבות התאונה, ולא לקחתי בחשבון שהיה אצל ד"ר שגיב בבי"ח קפלן בעקבות כאבים שיש לו, הוסבר לו שככל הנראה אם הכאבים ימשיכו יצטרך לעבור ניתוח נוסף אך נכון להיום אינו מעוניין לעבור ניתוח אך אם לא תהיה ברירה יעבור. היום עובד בסוג עבודה שונה. מצא עבודה בחברה שמובילה חומרים מסוכנים, חברת "כימוטל". יש עניין של סיכון. יש פרמייה של שכר על ענין הסיכון. אם חלילה דולף חומר כימי יש סיכון. ברור לנו שכלפי העתיד, במיוחד לאור הנכות התפקודית שלגבי חלק מהנכויות אין מחלוקת אפילו אם המל"ל לגבי 20% הראשונים.

מומחה בימ"ש התייחס לפי תקנה 15 ולכן יש להפעילה. לגבי העתיד הפיצוי שהוצע הוא מזערי. מתוך תחום ההובלות שהוא תחום עצום הוא לא יכול לעבוד בחלק ניכר ממקומות העבודה.

ב"כ הנתבעים:

משחברי לא השיב בחיוב להצעת ביהמ"ש, לא פעלתי במישור הזה.

בנושא האחריות סיים התובע להביא התצהירים מטעמו. צריך לשים לב לענין הנסיבות. ראשית מדובר בעדות יחיד. הטיפול הרפואי ניתן בשלב מאוחר. האירוע אירע לטענת התובע ביום חמישי בשבוע כאשר המשאית ניתנת להחזקתו הבלעדית של התובע החל במהלך כל סוף השבוע. חברי צריך לשכנע ולהביא הנתונים האלה שכן מדובר בעדות יחיד. לכאורה יכול התובע שיגרם לו נזק באותו סופשבוע. אין פניה לחדר מיון, אין עדיי ראייה, הדיווח למעסיק לא בזמן אמת, לא התקשר אליו מהמקום באותו יום ה' בשעה שתיים בצהריים. צריך להביא בחשבון את הנושא הזה. לחברי יש בעיה בנתונים האלה שמדובר בעדות יחיד לשכנע ביהמ"ש.

לענין הנזק, התובע אחרי התאונה עבד באותו עיסוק שעבד בזמן התאונה אצל מעסיק אחר, כולל באותם נתונים והשכר שלו לא נפל מהשכר שלו כפי היום. יש להביא בחשבון שבשנת 2009 היתה לתובע תאונה נוספת באותם נסיבות, נפל ונחבל בגבו. המומחה הרפואי בדק התובע לאחר התאונה משנת 2009. אמנם מאזכר אותה אך לא נותן לה שום דבר מעבר לזה. אני חושבת שאי אפשר להתעלם מנתונים בעקבות התאונה הזו באיזושהי תרומה. הנושא ראוי לבדיקה כשמדברים על פשרה.

ב"כ התובע:

לא דחיתי את הצעת ביהמ"ש. כל שאמרתי שאנחנו חושבים שהיה מקום בהצעת ביהמ"ש ללכת לקולא ולא לחומרה וביהמ"ש החמיר בצורה יוצאת דופן.

<#2#>

החלטה

1. הישיבה היום נקבעה כישיבת טרום הוכחות לעיון בתצהירי העדות הראשית. התצהירים הוגשו.

2. בטיעוניהם בפניי, ב"כ הצדדים מושכים כל אחד לכיוונו. ב"כ התובע הדגיש את היבט הנכות והקושי התפקודי וסבר כי הצעת ביהמ"ש בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד ניתנה על הצד הנמוך. ב"כ הנתבעים מצידה הדגישה את שאלת האחריות.

3. דומה כי שתי השאלות הנ"ל קיבלו מענה בהצעת בית המשפט אשר ניתנה בדיון מיום 20.3.2012. לענין אובדן כושר השתכרות – בית המשפט התחשב בשיעור הנכות, 20%, וכן בעבודת התובע בפועל ובגילו. אין זה מקובל ליתן פיצוי אקטוארי מלא, מקום בו התובע מסוגל לעבוד ואולי אף להמיר עבודתו בעבודה אחרת. אשר לשאלת האחריות – הופחת אשם תורם בשיעור 20%.

4. בית המשפט מזמין את ב"כ הצדדים להידבר לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, תוך הנחת הצעת ביהמ"ש לנגד עיניהם. היה ולא יסכימו – התיק יקבע לשמיעת חקירות נגדיות. בשלב זה, אקבע את התיק לת.פ. ליום 9.10.2012 לקבלת הודעותיהם.

5. בד בבד עם הקראת ההחלטה הודיע ב"כ התובע שיש לרשום שמרשו מסכים להצעת בית המשפט.

6. למען הסדר הטוב יצויין כי אין צורך בהפקדת פיקדון לזימון הנתבע 1. היה ומבוקש לזמן עדים שאינם בשליטה – יש לעשות כן עד 21 ימים לפני מועד ההוכחות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"ב, 02/09/2012 במעמד הנוכחים.