מבוא

1. החייבת ילידת 1953, נשואה ואם לשני ילדים בגירים, הגישה בקשה למתן צו כינוס לנכסיה ולהכרזתה פושטת רגל. ביום 19.4.2010 נתן בית משפט צו כינוס לנכסי החייבת ועו"ד ליאור מזור מונה כמנהל מיוחד.

על החייבת הושת צו תשלומים בסך 500 ₪ החל מיום 1.6.2010.

2. בתצהיר הנספח לבקשה הצהירה החייבת על חובות בסך 1,830,000 ₪ ל- 38 נושים. עד מועד הגשת דוחות בעלי התפקיד בעניינה של החייבת הוגשו כנגד החייבת 14 תביעות חוב בסך כולל של 1,233,543 ₪.

3. כנגד בעלה של החייבת מר אפרים מזרחי נוהל בתחילה הליך פש"ר לבקשת נושה שמספרו 13728-03-09. שם חויב הבעל בתשלום חודשי בסך 600 ₪. הליך זה בוטל בהחלטת כב' השופט רניאל מיום 4.5.2010 בשל העדר כדאיות כלכליות לנקיטתו. ביום 30.12.2010 ניתן צו כינוס לבקשת בעלה של החייבת בתיק 10487-10-10, עו"ד ליאור מזור מונה כמנהל מיוחד, על הבעל הושת צו תשלומים בסך 500 ₪ החל מיום 1.2.2011.

ביום 16.8.2013 בהסכמת בעלי התפקיד הוכרז בעלה של החייבת פושט רגל, עו"ד מזור ליאור מונה כנאמן והתשלום החודשי לקופת הכינוס נותר על סך של 500 ₪.

נסיבות הווצרות החובות – גרסת החייבת

1. החייבת טוענת בבקשתה כי חובותיה נבעו מצבירת חובות ובגין הלוואות שקיבלה שסכומן נופח משום שכספים ששילמה לפרעון אותן הלוואות לא קוזזו.

בבקשתה טענה החייבת כי היא ובעלה פרודים משנת 2006. בתצהיר התומך בבקשה מיום 24.9.096 ציינה החייבת כי היא ובעלה מתגוררים באותו בית בחדרים נפרדים בשל נסיבות אישיות קשות המונעות מהם לנהוג אחרת.

2. בתצהיר נוסף שנתנה החייבת בתגובה לעמדות בעלי התפקיד בעניינה מיום 3.6.2013 ציינה החייבת כי היא סובלת מבעיות רפואיות קשות והוכרה בנכה בשיעור 30% על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי.

החייבת הודתה כי הורשעה בפלילים וריצתה עונש מאסר בתקופה שבין 31.1.2011- 2.2.2013. החייבת טענה כי מצבה הרפואי ומחלת הנפש ממנה סבלה גרמה ליצירת החובות ולמאסרה. רק בתצהיר הנוסף ציינה החייבת כי חובותיה קשורים לעסקי ביטוח שניהלה.

החייבת ציינה בתצהיר הנוסף כי הורשעה פעמיים בפלילים והרשעתה השנייה הובילה להפעלת מאסר על תנאי שנגזר עליה קודם לכן.

החייבת הודתה בתצהיר השני כי יצרה חובות בגין אי תשלום דוחות חנייה וקיים לה חוב למרכז לגביית קנסות ואגרות.

3. בנוסף לאמור לעיל טוענת החייבת כי חובותיה נוצרו בשל הקטנת אשראי פתאומית שנעשתה בחשבונות הבנק שניהלה עקב חלופי גברי בניהול סניפי הבנק בהם נוהלו חשבונותיה, דבר שהביא לקריסתה הכלכלית ולקריסת עסקיה.

4. בעלי התפקיד מתנגדים להכרזת החייבת פושטת רגל, הם גם מציינים העובדה כי אין זהות בין תביעות החוב שהגישו נגד בעלה של החייבת, לבקשתו הסכימו בעלי התפקיד, ובין תביעות החוב שהוגשו נגד החייבת.

כן ציינו בעלי התפקיד כי נסיבות הווצרות החובות של שני החייבים, החייבת כאן ובעלה (החייב בתיק 10487-10-10) שונות ואין להסיק מהסכמת בעלי התפקד להכריז על החייב פושט רגל דבר בעניינה של החייבת.

5. מחקירת בעלי התפקיד בעניינה של החייבת ניתן ללמוד כי עובר לקריסתה הכלכלית ניהלה החייבת סוכנות ביטוח ולצורך ניהולה ניהלה מספר חשבונות בנק.

בעלי התפקיד מצאו כי קריסתה הכלכלית של החייבת ארעה בשנת 2001 כתוצאה ממצב נפשי קשה אליו נקלעה עקב גילוי בעיות בחיי נישואיה.

בעלי התפקיד סברו כי החייבת יצרה חובות בדרך של בזבוז כספים גם באמצעות הימורים כדי לנקום בבעל בוגד.

בעלי התפקיד מצאו בחקירתם כי לאחר שיצרה החייבת חובות ראשונים גם בדרך של הימורים היא נטלה הלוואות מגופים חוץ בנקאיים כדי לפרוע הלוואות נוספות וכך העמיקה קריסתה הכלכלית. בעלי התפקיד קבעו בחקירתם כי קריסתה הכלכלית של החייבת הביאה לסגירת עסקיה בשנת 2003.

6. בחקירתם קבעו בעלי התפקיד כי החייבת כנראה כן פרעה חובות לרשויות המס ולעובדים ואולם הורשעה בשורת עבירות מרמה והפרת אמונים בקשר עם ניהול סוכנות הביטוח וזאת בין השנים 2001-2005. החייבת גם הורשעה בגניבת כספי לקוחותיה ובקבלת דבר במירמה ובהונאה בכרטיסי חיוב.

בעלי התפקיד מצאו כי החייבת הורשעה מספר פעמים בביצוע עבירות פליליות בין השנים 2001-2005.

בעלי התפקיד אף מצאו כי גם בנה של החייבת התלונן כי החייבת זייפה שיקים שלו. הבן עשה כן כחלק מהגנתו בתביעה שהוגשו נגדו על ידי זוכים על פי אותם שיקים שנטען כי נחתמו על ידי החייבת תוך זיוף חתימת בנה.

7. בעלי התפקיד סברו כי בשקלול כל הגורמים הן אלו העומדים לטובת החייבת והן אלו העומדים לחובתה, כמסוכם באופן מלא בסעיף 20 ובסעיף 22 לדוח המנהל המיוחד בעניינה של החייבת מיום 28.2.2011, אין מקום להכריז על החייבת פושטת רגל.

בעלי התפקיד סברו כי יש לאפשר לחייבים להגיש הצעת הסדר בהתחשב גם בשווי בזכויותיה בנכס המקרקעין בו יש לה זכויות.

8. יצויין כי בדוח ב"כ הכונ"ר מיום 4.5.2011 צוין עוד כי החייבת אינה עומדת בחובותיה בהליך אינה משלמת תשלומים כסדרם לקופת הכינוס ואינה מגישה דוחות כנדרש.

ההליך והתנהלות החייבת בו

1. ביום 8.5.2011 התקיים דיון בבקשת החייבת. בדיון ביקש בא כוחה להשיב לעמדות בעלי התפקיד. במהלך הדיון הובהר לחייבת כי עליה לסלק פיגוריה לקופת הכינוס לאחר שבקשותיה להפחתת התשלום שעליה לשלם לקופת הכינוס נדחו.

כן ניתנה שהות נוספת לחייבת, יחד עם בעלה, להגיש הצעת הסדר.

2. ביום 4.9.2011 הוגש עדכון מטעם ב"כ הכונר ממנו עלה כי החייבת לא הסירה מחדליה, לא שיתפה פעולה בהליך, ואינה מגישה דוחות.

בעקבות העדכון ניתנה החלטה ביום 13.9.2011 המורה לחייבת להגיש תגובה בצירוף אישורים המורים כי החייבת מילאה אחר הנדרש ממנה בהליך.

3. במענה הגיש ב"כ החייבת ביום 4.10.2011 בקשה לפטור החייבת מתשלום חודשי ומהגשת דוחות בשל שהותה במאסר.

לחילופין ביקש ב"כ החייבת לאפשר מחיקת בקשה המבקשת והגשתה מחדש לאחר שחרורה ממאסר.

ביום 5.11.2011 לאור עמדת ב"כ הכונ"ר ניתן לחייבת פטור מתשלום חודשי והגשת דוחות עד לשחרורה ממאסר ובתנאי שהחייבת תודיע מיידית על שינוי במצבה לרבות שחרורה ממאסר.

4. ביום 23.2.2012 המציאה החייבת מכתב אישי לבית משפט זה ובו שבה וחזרה על כוונתה להציע הצעת הסדר.

5. ביום 4.7.2012 התקיים דיון נוסף בעניינה של החייבת במהלכו הוברר כי הצעת הסדר שהגישו החייבת ובעלה נדחתה.

בדיון ניתנה ארכה לחייבת ולבעלה להציע עד יום 30.7.2012 הצעת הסדר משופרת.

6. ביום 24.7.2012 הגיש ב"כ בעלה של החייבת תגובתו לעמדות בעלי התפקיד בבקשתו. הבעל הבדיל עצמו מבקשת החייבת, הבהיר כי נסיבות יצירת חובותיו שונות משל אישתו וטען כי דין בקשתו להתקבל.

ביום 29.1.2013 הגיב המנהל המיוחד לעמדה זו של בעלה של החייבת והסכים כי קיים הבדל בין עניינו של בעלה של החייבת ובין ענייה של החייבת והסכים כי בעניינו של בעלה של החייבת יש מקום להעתר לבקשה ולהכריז על הבעל פושט רגל.

לעמדה זו הצטרף גם ב"כ הכונ"ר בהודעתו מיום 3.4.2013.

שני בעלי התפקידים התמידו בהתנגדותם לבקשת החייבת אשר לטענתם יצרה חובותיה בחוסר תום לב, לא שיתפה פעולה בהליך וטענו שאין תועלת בהליך לאור מצבה של החייבת.

7. ב"כ החייבת השיב לעמדת בעלי התפקיד ביום 22.4.2013, הבהיר כי מצבה של החייבת קשה.

ביום 5.6.2013 הוגשה תגובה נוספת מטעם ב"כ החייבת, בתגובה נטען כי הצעת ההסדר המשופרת של החייבת לא נדחתה משום שהנושים לא התייצבו לאסיפה.

בתגובה נטען כי הצעת ההסדר שהגישה החייבת בסך 350,000 ₪ סבירה בהתחשב בעובדה כי שווי הנכס 700,000 ₪ ויתרת התשלום לפרעון המשכנתא הרובצת על הנכס הינה בסך 150,000 ₪.

יובהר כבר עתה כי נתונים אחרים נטענו על ידי ב"כ החדש של החייבת בתגובה נוספת שהגיש ביום 8.1.2014. שם נטען כי יתרת החוב לנושה המובטח הינו 73,000 ₪ ושווי הנכס הינו 850,000 ₪.

כך או כך גם בתגובה מיום 8.1.2014 שבו והציעה החייבת הצעת הסדר דומה לזו שנדחתה בעבר לפיה החייבת ובעלה ישלמו סכום נוסף של 370,000 ₪ מעבר לכספים שמופקדים בקופות בכינוס של החייבת ובעלה וכן יפרעו החוב לנושה המובטח.

8. בתגובת ב"כ החייבת מיום 5.6.2013 נטען עוד כי אין קשר בין העברות הפליליות שביצעה החייבת והחובות נשוא ההליך וכי כל חובותיה נוצרו בתום לב.

ב"כ החייבת טען שהחייבת שהתה במאסר עד יום 2.2.2013 ועד מועד זה הייתה פטורה מהגשת דוחות ומתשלומים לקופת הכינוס ולכן נהגה בתום לב בהליך ושיתפה פעולה.

ב"כ החייבת לא התייחס לעובדה כי במועד הגשת תגובתו כבר שהתה החייבת מחוץ לבית הכלא כארבעה חודשים ובהם לא שילמה תשלומים לקופת הכינוס ולא הגישה דוחות.

9. בתמיכה לבקשתה הגישה החייבת מכתב מיום 12.11.2013 מטעם היחידה לשיקום האסיר שם תוארו מצבה הרפואי (נכות בסך 40%) וקשייה. במכתב לא פורט האם שבה החייבת למעגל העבודה ומהם עיסוקיה.

10. ביום 18.12.2013 התקיים דיון נוסף בעניינים של החייבת ובעלה. זאת גם לאור מאמצי עו"ד ליאור מזור המשמש כמנהל מיוחד בהליך זה וכנאמן בעניינו של בעלה של החייבת להביא לניהול הליכי מימוש נכס המקרקעין השייך לחייב ולחייבת כדי לאפשר כינוס נכסי החייבים פרעון חובותיהם וסיום ההליך בעניינם.

יצוין כי גם הנושה המובטח פעל למימוש זכויות החייבים בנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק 26-01354-03-8.

11. בדיון ביום 18.12.2013 אשר התקיים גם בנוכחות כונס הנכסים שמונה למימוש זכויות החייבים בנכס בהליכי ההוצאה לפועל, עו"ד גיל, גובשה הצעה אשר הוסכמה על ידי כל הצדדים למעט החייבת, לה ניתנה שהות נוספת להביע עמדתה.

לאחר הדיון הוגשו מספר הודעות על ידי החייבת עצמה ובעלה מחד, ב"כ החייבת עו"ד עבדי, וב"כ בעלה של החייבת, עו"ד גוטרמן, מנגד, ובקשה לשחרור מיוצג.

12. לצורך הדיון בכל הבקשות וההודעות ניתנו מספר החלטות מהן עלה כי:

I יצוגה של החייבת הוחלף וזו החלה מיוצגת על ידי עו"ד אלי אלון.

II יצוג בעלה של החייבת נותר בידי עו"ד גוטרמן וזה מתנגד להצעה מיום 18.12.2013 ומעלה הצעת הסדר נוספת כאמור בתגובה מיום 8.1.2014.

III החייבת מתנגדת להצעה שהועלתה בדיון מיום 18.12.2013 ומתנגדת להמשך הליכי מימוש הנכס שבבעלותה ובבעלות בעלה ואולם מציעה הצעת הסדר חדשה שהוגשה ללא ערבות ולא בהתאם לנוהל הגשת הצעת הסדר.

IV החייבת עותרת לחייב בעלי התפקיד לקיים אסיפת נושים בהצעתה ועותרת לקבל בקשתה להכריז עליה פושטת רגל.

13. ביום 19.1.2014 נתן בית משפט זה החלטה מפורטת בסיומה הבהיר כי לא קיימת כל מניעה להמשך הליכי מימוש הנכס המצויים בבעלות החייבים בן על ידי כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח ובין על ידי הנאמן/המנהל המיוחד, עו"ד ליאור מזור.

14. ביום 22.1.2014 הגיש עו"ד ליאור מזור תגובה להצעת ההסדר המשופרת מטעם החייבת ובעלה וטען כי אין לקבלה משום:

I הצעת ההסדר לא הוגשה בצורה מסודרת ולא הופקדו ערבויות לביצועה.

II ההצעה מגלמת תשלום נמוך משמעותית לנושים מזה שניתן יהיה לשלם לו ימומשו זכויות החייבים בנכס המקרקעין השייך להם.

III אין הצדקה לכינוס אסיפת הנושים.

15. עוד טען עו"ד מזור כי החייבת אינם מקיימת חובותיה בהליך, במהלך שנת 2013 הגישה דו חודשי אחד, לחודשים ספטמבר – אוקטובר 2013 ושילמה תשלום אחד בסך 1,000 ₪ בכל שנת 2013 וגם ביום 10.11.2013.

16. ביום 28.1.2014 הוגשה הצעת הסדר בצירוף ערבות על ידי החייבת ובעלה.

17. ביום 2.2.2014 הודיע ב"כ החייבת כי זו הסירה מחדליה. מעיון בדוחות שהוגשו לתיק בית המשפט עולה כי החייבת הגישה בבת אחת דוחות לתקופה שבין 12/2013 -3/2014. החייבת לא צירפה אסמכתאות לדוחות, החייבת לא פירטה הכנסות כלל התא המשפחתי למרות שלטענתה היא מתגוררת ביחד עם פרודה, החייב מזרחי אפרים (החייב בתיק 10487-10-10).

עוד עולה כי החייבת שילמה בבת אחת סך של 3,500 ₪ בשלהי חודש ינואר 2014.

מהאמור בהודעה מיום 2.2.2014 ניתן ללמוד כי אכן החייבת לא קיימה חובותיה בהליך בשנת 2013 ממועד שחרורה מן הכלא. עוד עולה מעיון בדוחות כי לחייבת הוצאות לא מוסברות על הלבשה, חינוך ותרבות, נסיעות ואחזקת טלפון נייד.

18. ביום 2.3.2014 הגיש הנושה כהן אברהם הודעה לתיק האלקטרוני לפיה החייבת לא המציאה לנושה הודעה על הגשת בקשתה.

19. ביום 3.3.2014 הגיש ב"כ החייבת בקשה להורות על קיום אסיפת נושים בטרם יינתן פסק דין בתיק החייבת.

בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 7.3.2014.

20. מכל המקובץ לעיל עולה כי לעת הזו נותר לדון בבקשתה העיקרית של החייבת, לה מתנגדים בעלי התפקיד, כאשר כבר ניתנה החלטה לפיה אין מקום לעכב הליכי מימוש הנכס וכי אין מקום או צורך לדון בהצעת ההסדר שהגישו החייבת ובעלה.

המסקנה

1. מכל האמור לעיל אני סבורה לאחר שקילת כל הנסיבות הרלוונטיות כי דין בקשת החייבת להידחות.

אני סבורה כי המנהל המיוחד ערך איזון נכון בין הנסיבות שיש לזקוף לחובת החייבת ולזכותה כאמור בסעיפים 20 ו – 22 לדוח מטעמו מיום 28.2.2011 ובמאזן הנסיבות יש מקום לקבוע כי עסיקנן בחייבת אשר לא יצרה חובות בתום לב, התנהלה באדישות לגורל נושיה, לא היססה מלהסתבך בפלילים פעם אחר פעם גם כדי להשיג רווחים קלים ולייצב מצבה הכלכלי, נטלה הלוואות בשוק האפור, יצרה חובות בהימורים ובהתנהלותה הראתה כי חובותיה לא נוצרו בתום לב.

2. גם אם עבירות פליליות שעברה החייבת לא יצרו חובות נשוא הליך זה יש בעצם התנהלות החייבת ובחירתה לעבור על החוק גם לאחר שהורשעה בעבר בפלילים ועמד לחובתה מאסר על תנאי, כדי ללמד כי עסקינן בחייבת אשר אינה מתאימה להליך ואינה ראויה להגנתו.

3. גם לאחר כניסת הרפורמה המונהגת במשרדי ב"כ הכונ"ר וגם אם אתחשב בהוראות הפסיקה העכשווית המורה כי יש להדגיש המטרה השנייה של הליכי פשיטת רגל והצורך בשיקום חייבים והכנסתם מחדש למעגל החייב היצרני איני סבורה כי במקרה דנן עסקינן בחייבת המתאימה להליך.

4. החייבת יצרה חובות שלא בתום לב, מדובר בחובות שנוצרו לצורך נקמה בבן זוג, חובות בגין הימורים ונטילת הלוואות בשוק האפור. לחייבת חובות בגין אי פרעון דוחות חניה וחובות למרכז לגביית קנסות ואגרות. כמו כן לא כל חובות החייבת נובעים ממצבה הרפואי.

5. בנוסף לחייבת ניתנו מספר אפשרויות ושהות ארוכה של מספר שנים לנצל נכסיה לצורך פרעון חלקי של חובותיה ואולם היא סירבה לעשות כן. החייבת סירבה להשתמש בזכויותיה בנכס המגורים לצורך פרעון חובות זאת גם לאחר שהוצע לה דיור חלופי.

6. זאת ועוד גם אם היה אופן יצירת החובות סביר והיה מקום לשקול הטענה כי חובות החייבת נוצרו בשל מצבה הנפשי הקשה, דבר שלא הוכח בנסיבות העניין, ולא הומצאה חוות דעת מתאימה לעניין זה, הרי יש מקום לבחון התנהלות החייבת בהליך.

זו לטעמה לא הייתה תמת לב והחייבת לא שיתפה פעולה עם ההליך.

7. החייבת הגישה מספר בקשותיה להפחתת התשלום החודשי שלא נמצאו מוצדקות.

למרות שהחייבת הופטרה מחובת תשלום לקופת הכינוס והגשת דוחות עד לשחרורה מן הכלא בתנאי שתדווח מיידית על כל שינוי במצבה, החייבת לא עשתה כן, ולא החלה לקיים חובותיה בהליך ממועד שחרורה ממאסר.

בפועל החייבת לא שיתפה פעולה בהליך בכל שנת 2013 והסירה מחדליה רק בחודש ינואר 2014. גם כעת כלל לא ברור כיצד מתנהלת החייבת בהליך.

8. החייבת הגישה דוחות לקוניים ללא אסמכתאות, לא פירטה הכנסות כלל התא המשפחתי ציינה בדוחות הוצאות לא סבירות ולא ברורות ולא היה בהן כדי ללמד כיצד מתנהלת החייבת בהליך.

החייבת הגישה דוחות לקוניים ללא אסמכתאות, לא פירטה הכנסות כלל התא המשפחתי, ציינה בדוחות הוצאות לא ברורות ואף לא פירטה מאמציה להשתלב במעגל העבודה.

החייבת הסתירה הכנסות בן זוגה החי עמה והכנסות בני משפחה אחרים.

החייבת השתהתה מאוד בהגשת הצעות הסדר וגם כשהוגשה הצעה שלא בהתאם לנוהל, ללא ערבים כאשר פעם אחר פעם מוגשות הצעות דומות לאלו שכבר נדחו, והצעות נמוכות ללא סיבה סבירה מסכומים שיוכלים נושים בהליך לקבל באם ימומשו נכסי החייבת.

9. החייבת לא גילתה בהתנהלותה רצון לפתוח דף חדש בהליך, להשתמש בנכסים לפרוע חובותיה ורק לאחר מכן לזכות בהפטר מיתרת חובותיה.

10. לפיכך עסקינן בחייבת אשר אינה מתאימה להליך ודין בקשתה להידחות.

אשוב ואבהיר טענת החייבת לעניין מצבה הרפואי, נותרו טענות בעלמא, אלו לא גובו במסמכים מספקים בדבר מצבה הרפואי העכשווי וגם לא הובהר הקשר בין מצבה הרפואי של החייבת ויצירת כל חובותיה.

דיון

דיון משפטי

1. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע:

"בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו:..."

2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה.

ראה לעניין זה:

שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173.

ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכונ"ר, פד"י מט (1) עמוד 479 בעמוד 576.

ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2009 (3) 1913 (2009).

3. שאלת תום ליבו של החייב נבחנת אפוא בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

לעיתים, גם אם יתקשה בית המשפט לקבוע שחובות חייב נוצרו בתום לב, הרי התנהלות מופתית של החייב בהליך כינוס תקל על בית המשפט לקבוע כי יש ליתן הכרזה בעניינו של החייב, בשל הצורך לאפשר לו פתיחת דף חדש. כך גם היפוכו של דבר, לעיתים גם אם יצר חייב חובות בתום לב אך לא התנהג כמצופה ממנו מחייב בהליך, לא תעתר בקשתו.

משכך תמוה בעיני כי החייבת בעניינה נוהל הליך ארוך נכשלה מלנצל ארכות שניתנה לה ואת הגנת ההליך כדי לשתף פעולה בהליך ולפעול באופן מופתי בהליך. בהתנהלות החייבת וכשלונה לקיים חובותיה במשך שנת 2013 מלמדים כי אכן לא מדובר בחייבת המתאימה להליך.

4. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקיריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.

לעניין זה ראה:

ע"א 6416/10 בנבנישיתי נ' הכונ"ר, פ"ד נז(4), 197 205-205.

נכון הוא כי בעת הזו בעיקר לאחר הנהגת הרפורמה בהליכי פשיטת רגל במשרדי כונס הנכסים הרשמי אנו נדרשים להדגיש יותר את התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל. זאת בשל האינטרס החברתי הגלום בשיקום חייבים החוזרים למעגל החיים הסדיר בסיוע הליך פשיטת הרגל, אלו לומדים מהי התנהלות נכונה ואינם נופלים עוד כנטל על החברה כולה. אולם ענין זה נכון רק לגבי חייבים אשר יצרו חובותיהם בתום לב והוכיחו התאמתם להליך בדרך של התנהלות מופתית בהליך.

במקרה דנן אין בפנינו חייבת כזו. זאת גם לאחר שהתחשבתי בנסיבותיה האישיות ובהשפעת מצבה הנפשי על הווצרות חובותיה.

5. הנטל להוכיח כי חייב לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק, האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר איכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם.

ראה לעניין זה:

ע"א 149/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה (3) 61.

עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל וכיצד פעל לאחר מכן כדי למנוע השנות ההתדרדרות או החמרתה.

ראה לעניין זה:

ע"א 4178/92 אליהו נ' הכונ"ר, פ"ד מט (1) 435

ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמוד 58

פש"ר (חי) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק – מח 2004 (3) 2871

פש"ר (חי) 71/03

6. כן בודק בית המשפט, האם הצהיר החייב על כל חובותיו עובר להגשת בקשתו והאם נתן כל המידע הרלוונטי והאם וכיצד פעל כאשר נודעו לו על חובות נוספים לרבות חובות בדין קדימה ומה עשה כדי להסדירם כפוף לאישור ב"כ הכונ"ר.

7. עוד בודק בית המשפט, האם נתגלו סתירות בין המידע שמסר החייב בתצהיר חתום שנספח לבקשתו ומידע שמסר לאחר מכן בחקירה והאם היה נכון החייב לשתף גם את נושיו בהגדלה שמתרחשת בהכנסותיו או להשתמש בנכסיו כדי לפרוע חובותיו במהלך ההליך בדרך של הגדלת תשלומים לקופת הכינוס או מימוש נכסים. כן תבדק השאלה האם גילה החייב הכנסות כלל התא המשפחתי לצורך קביעת התשלום החודשי.

8. בית המשפט בודק גם התנהלות החייב בהליך. בית המשפט בודק המידע שמוסר החייב לבעלי התפקיד, אופן התנהלותו, עבודתו, פעילותו להגדלת רווחיו והקטנת חובותיו גם בדרך של מימוש נכסיו והאם אכן מדובר בחייב שיש סיכוי שהגנת ההליך תוביל אותו לפתיחת דף חדש בחייו.

המקרה הספציפי

1. כאמור ולאור האמור לעיל בפרק המסקנה ולאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני בדעה כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני בעלי התפקיד ואין להעתר לבקשת החייבת. זאת אני עושה בהתחשב במכלול כל הנסיבות בהתנהלות החייבת ובעובדה כי אין מדובר בחובות ישנים ולמרות מצבה הרפואי של החייבת.

לטעמי התחשבות רק במצבה הרפואי של החייבת בלבד יכול להוביל לחשש בשל העובדה כי עסקינן בחייבת שאינה מתאימה להליך כי בעתיד הגנת ההליך ומתן הפטר לחייבת מחובות יכול להוביל את החייבת להסתבך באותה צורה פעם נוספת.

בהתאמה, יש לדחות את הבקשה העיקרית, לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס.

2. לטעמי, זהו המקרה בו אין להקל ראש בהתנהלות החייבת ולהסכין עם הטענה כי החייבת התנהלה כפי שהתנהלה עובר ליצירת חובותיה במהלך הסתבכותה בעבירות פליליות ובאופן התנהלותה בהליך תוך אי קיום חובותיה הכל כאמור לעיל. אין להקל ראש עם ביצוע העבירות הפליליות של החייבת פעם אחר פעם. אין להקל ראש עם ביצוע עבירות גניבה, תרמית, שימוש שלא כדין בכרטיסי אשראי וכדומה. גם אם עבירות אלו לא יצרו החובות נשוא ההליך מדובר בעבירות המבוצעות על ידי חייבת שמלמדת בהתנהגותה כי היא אינה בוחלת בעשיית רווחים קלים תוך ביצוע עבירות פליליות ואינה מתאימה להליך הדורש עבודה קשה, הסתפקות במועט ותנאי חיים לא קלים. אין גם להקל ראש עם הסתרת מידע מצד החייבת בנוגע למצבה לאחר סיום ריצוי עונשה, בנוגע להכנסות התא המשפחתי בו היא חיה ובנוגע ולהוצאותיה והכנסותיה החודשיים. אין להקל ראש גם עם נכונות החייבת לעבור עבירות פליליות לאחר שהסתבכה בחובות.

לטעמי מדובר בחייבת אשר ניצלה מחויבות משפחתית כדי למנוע שימוש בכנסים כדי לפרוע חובות. עוד לא הוכח כי החייבת פעלה גם כשעברה עבירות פליליות ונטלה הלוואות בשוק האפור מתוך רצון לפרוע חובות קודמים ולפיכך יש לאפשר ולהשתמש בהליך זה.

3. במקרה דנן מדובר בחייבת אשר:

I לא המציאה מידע נדרש ומספק בנוגע לאופן הסתבכותה בחובות ומהמידע שכן סופק ניתן לקבוע כי ההסתבכות אינה בתום לב אלא תוך התמכרות להימורים ונטילת הלוואות בשוק האפור.

II עברה עבירות פליליות לרבות עבירות רכוש.

III הסתירה מידע כלכלי בנוגע להכנסות והוצאות התא המשפחתי ולא שיתפה פעולה עם צרכי ההליך.

IV לא הייתה נכונה לשתף נושיה בנכסיה כדי לפרוע חובותיה, לא הייתה נכונה להמציא מיוזמתה תשלומים לקופת הכינוס לאחר שחרורה ממאסר והסתירה מידע רלוונטי בנוגע להכנסות התא המשפחתי.

4. מדובר אפוא בחייבת שגם בהתנהלותה בהליך אינה תמת לב. כמו כן טענות החייבת לעניין העדר יכולת להשתכר בשל נסיבותיה האישיות לא הוכחו. גם הקשר בין המצב הנפשי ויצירת החובות לא הוכח.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

טענות החייבת לא הוכחו ולא הוכח כי עסקינן בחייבת שיצרה חובותיה בתום לב. אין בפנינו גם חייבת המתנהלת בתום לב בהליך.

בהתאמה אני מורה על ביטול צו הכינוס על כל הגבלות שהוטלו על ידו.

צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 יום נוספים.

כספים שנצברו בקופת הכינוס ישמשו לתשלום הוצאות ההליך והיתרה תועבר לתיקי ההוצאה לפועל בכפוף להוראות כל דין מחייב.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים.