1. בהמשך לישיבת יום 6.7.15, להלן החלטתי בבקשות שנותרו תלויות ועומדות כדלקמן:

בקשה מס' 45 (בקשת נאמן) - "בקשה למימוש קרן השתלמות של החייב", שבינתיים כבר מומשה וכספיה הועברו לקופת הפש"ר, אך צריך להחליט האם החייב זכאי לסכום כלשהו מהם.

בקשה מס' 46 (בקשת נאמן) - "בקשה למימוש קרן פנסייה של החייב".

בקשה מס' 49 (בקשת חייב) – "בקשה לשחרור כספי פוליסה נכות" שהועברה לחשבון הבנק של החייב, ובינתיים כבר הועברה לקופת הפש"ר, ויש לבחון אם החייב זכאי לחלק מהכספים האמורים.

בקשה מס' 76 (בקשת הנושה לירם בנייה ונכסים בע"מ, להלן: "לירם") - "בקשה לחלוקת דיווידנד סופי לנושים".

2. אלה הבקשות התלויות ועומדות וזאת לאחר שבמסגרת ישיבת יום 6.7.15 חזר בו החייב מבקשותיו להחלפת נאמן (בקשה מס' 62) ולדיור חלוף (בקשה מס' 61).

ר ק ע

3. נגד החייב ניתן ביום 1.2.2010 צו כינוס וביום 17.10.2010 הוכרז החייב כפושט רגל.

4. בישיבת יום 23.12.2014 ניתן הפטר מותנה לחייב בתנאים כדלקמן:

א. יתרת כספי פוליסה (מחברת מנורה מבטחים) שהופקדו בחשבון החייב בבנק אוצר החייל, על סך של 63,516.99 ₪ יועברו לקופת הפש"ר (הכוונה לפיצוי מכח פוליסה שניתן לחייב ע"י מנורה מבטחים בגין תקופת אי-כושר).

ב. כספי קרן השתלמות על שם החייב במנורה מבטחים פנסייה וגמל בע"מ יועברו לקופת הפש"ר.

ג. החייב רשאי לשמור על טענותיו בבקשותיו התלויות ועומדות.

5. החייב עמד בתנאי ההפטר המותנה וקיבל הפטר חלוט ביום 3.3.2015.

6. למרות ההפטר החלוט, עדיין עומד החייב על בקשותיו התלויות ועומדות שפורטו לעיל, וזכותו לעשות זאת על פי תנאי ההפטר המותנה.

קיימתי דיון במעמד הצדדים בבקשות התלויות ועומדות, שפורטו לעיל, ביום 6.7.2015 ולהלן החלטתי.

בקשה מס' 46

7. בבקשה 46 ביקש הנאמן להורות על מימוש קרן פנסייה של החייב המתנהלת במנורה מבטחים פנסייה וגמל בע"מ.

8. למעשה במסגרת ההפטר המותנה, כמפורט לעיל, לא נכללה קרן פנסייה זו, למעט סוגיית תשלומי הנכות ששולמו במסגרתה לחייב, אך בכך נעסוק בבקשה 49.

9. לכן, עם מתן ההפטר המותנה והחלוט לחייב, בקשה 46 מתייתרת ואני מורה על מחיקתה.

בקשה מס' 45

10. בבקשה 45 ביקש הנאמן להורות על מימוש קרן השתלמות של החייב במנורה מבטחים פנסייה וגמל בע"מ, והחייב התנגד לכך.

11. יחד עם זאת ובמסגרת תנאי ההפטר המותנה, הוסכם כי כספי קרן ההשתלמות יועברו לקופת הפש"ר (תוך שמירת טענות החייב לזכאות מהם), וכספים אלה אכן הועברו.

12. בחנתי את טענת החייב ולא מצאתי לנכון כי הוא זכאי לסכום כלשהו מכספי קרן ההשתלמות, שהפכו לנזילים ביום 1.1.15, בהיותם מוקנים לטובת הליך הפש"ר.

13. בל נשכח כי לזכות החייב עוד נותרה קרן פנסייה במנורה מבטחים בסכומים נאים, שלא נכללו במסגרת ההפטר המותנה, ובעתיד הקרוב יוכל החייב להיעזר בכספים אלה למחייתו.

14. ראוי גם לציין כי רק לאחרונה (בחודש יוני 2015) שהה החייב יחד עם אשתו בחופשה בחו"ל. נתון זה הוזכר בבקשה לדחיית מועד דיון שהגיש החייב ביום 11.6.2015. אמנם באותה בקשה גם ציין החייב כימי שמממן את הטיול היא גיסתו (אחות אישתו) בניסיון לשקם את מערכת היחסים שביניהם, אולם מי שנמצא במצוקה כלכלית סביר כי היה מבקש עזרה מבני משפחה לחיי היום יום ולא לחופשה בחו"ל.

15. לנוכח כל אלה, אני דוחה את בקשת החייב (בקשה 45) לקבל סכום כלשהו מכספי קרן ההשתלמות שכאמור כבר הועברה לקופת הפש"ר.

בקשה מס' 49

16. בבקשה 49 ביקש החייב לקבל לידיו פיצוי בגין אובדן כושר עבודה (החליף מפרק ברך שמאל) לו הוא זכאי במסגרת פוליסה בחברת מנורה מבטחים.

17. החייב ציין בבקשתו כי הועברו כספים מכוח הפוליסה האמורה בגין ימי אי כושר, בסך של 73,516.99 ₪, שהופקדו בחשבונו בבנק אוצר החייל. החייב ציין כי משך מהכספים האמורים סך של 10,000 ₪, וביקש למשוך את היתרה.

18. הנאמן והכונ"ר בתגובה משותפת התנגדו לבקשה האמורה מהטעם שפיצוי בגין אובדן כושר עבודה אין דינו כדין פיצויי נזקי גוף, והוא מוקנה לנאמן כיתר נכסי החייב.

19. החייב השיב לתגובת הנאמן והכונ"ר וטען כי מדובר בגמלת נכות שניתנה לחייב, שאין לו הכנסות ממקום עבודתו, הוא אינו אדם בריא ויצטרך עוד טפולים רפואיים בעתיד.

20. הנאמן בתשובתו לתגובת החייב ציין כי החייב התנהל בהליך בצורה שאינה תקינה, צבר חובות, נמנע במשך שנים להגיש דוחות על הכנסות והוצאות, ואין הצדקה להורות על העברת סכום כלשהו מהכספים האמורים לידי החייב.

21. כאמור במסגרת ההפטר המותנה, הוריתי על העברת הסכום שנותר בחשבון הבנק של החייב שמקורו בתשלום פיצוי לחייב בגין ימי אי כושר (לאחר שהחייב משך מתוך הסכום האמור סך של 10,000 ₪, ללא היתר של ביהמ"ש), לקופת הפש"ר וכך נעשה.

22. השאלה העומדת להכרעה היא - האם כספי הפיצוי בגין ימי אי כושר מכוח פוליסה העומדת לזכות החייב היא בגדר פיצוי בגין "נזק גוף" שאינו מוקנה לנאמן, או שמא מדובר בפיצוי מסוג אחר המוקנה לנאמן וממנו לקופת הפש"ר ?

23.         ההלכה קובעת כי פיצוי הנובע מעוולה שגרמה לנזק גוף לחייב, לא יוקנה לנאמן אלא יישאר בידי החייב (ראה לעניין זה ע"א 38/68 הנאמן בפש"ר של ידידיה ראובן (יוסף עברון עו"ד) נ' הכונ"ר, פד"י כב(2), 141.

במקרה דנן סכום הפיצוי לא ניתן בגין "נזק גוף" שנגרם עקב מעשה "עוולה" אלא מדובר על פיצוי חוזי על פי פוליסה בה היה מבוטח החייב. על כן לכאורה סכום פיצוי זה אינו נכלל בגדר ההלכה הקובעת כי פיצוי בגין נזק גוף מוקנה לחייב ולא לנאמן.

24.         משכך, נבחן האם על פי סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, סכום הפיצוי דנן מגיע לחייב או לנאמן.

            סעיף זה קובע כדלקמן:

"הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים...  אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פידיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת גמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן".

           במקרה דנן אפילו נראה בסכום הפיצוי ככספי קופת גמל, הרי לטעמי בוודאי שאין מדובר בכספים למטרת קצבה, אלא ככספי פיצוי חוזי חד פעמי על תקופת אי כושר מוגדרת.

            משכך, אפילו על פי סעיף 85 (1א) לפקודה, לא ניתן לומר כי כספי הפיצוי אינם מוקנים לנאמן וממנו לקופת הפש"ר.

25.        משזו מסקנתי, יש לומר כי על כספי הפיצוי דנן חל הכלל הקבוע בסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, כי עם הכרזת החייב כפושט רגל, יהיו נכסיו ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן.

26. אוסיף ואציין כי מסקנתי זו אינה שוללת בקשה של החייב להעביר למחייתו את סכום הפיצוי על פי הפוליסה בגין אובדן כושר עבודה, כולו או חלקו.

הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, שייקח בין יתר שיקוליו את תקופת אי הכושר, סכום הפיצוי והתנהלות החייב בהליך.

במקרה דנן לא ראיתי לנכון להקצות מתוך סכום הפיצוי סכום כלשהו לחייב, מעבר לסכום שהוא כבר נטל על דעת עצמו וללא רשות בית המשפט, בשיעור של 10,000 ₪.

לא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של החייב, לאחר מתן הפטר חלוט, מצדיק זאת (ונזכיר את הנסיעה לחופשה בחו"ל המוזכרת לעיל).

זאת ועוד - הפוליסה האמורה לפיצוי בגין אי ימי כושר, ממשיכה להתקיים. ככל שהחייב יהיה נתון בעתיד לתקופות אי כושר נוספות עקב מצבו הבריאותי (שימנעו ממנו לעבוד ולהשתכר) יוכל לקבל פיצוי בגין כך מכח אותה פוליסה.

לא ניתן גם להתעלם מהמפורט בתגובת הנאמן והכונ"ר, כי התנהלותו של החייב בהליך עד מתן ההפטר החלוט לא היתה מסודרת ותקינה. החייב איחר בתשלומים לא הגיש דוחות בצורה מסודרת ותקינה ולכן גם לא ניתן לדעת לאשורו את מקורות הכנסתו והכנסות בני ביתו.

27. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה גם את בקשה מס' 49 שהגיש החייב.

בקשה מס' 76 לחלוקת דיווידנד סופי לנושים

28. כאמור בתיק פש"ר זה ניתן הפטר חלוט ביום 3.3.15.

29. בתאריך 6.3.15, דחיתי את ערעורו של החייב על החלטתה המתוקנת של בעלת התפקיד לבדיקת תביעת החוב של הנושה לירם (פש"ר 11634-10-14).

30. לגירסת החייב הוגש ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש העליון, אולם לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע

31. בנסיבות אלה, לכאורה, ומשניתן הפטר חלוט לחייב, אין מניעה להורות על חלוקת דיווידנד לנושים, וזו אכן הבקשה של הנושה לירם בבקשה מס' 76.

32. הנאמן הצטרף לבקשה זו של הנושה לירם.

33. החייב בתגובתו לבקשה מבקש עיכוב הליכים בנדון בעיקר בעקבות הערעור שהוגש על פסק דיני כמפורט בסעיף 29 לעיל (וגם לנוכח הבקשות התלויות ועומדות, שמחלקן חזר בו החייב והאחרות הוכרעו במסגרת בקשה זו, ונדחו).

34. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי להורות על חלוקת דיווידנד סופי ובאופן מלא לנושים, שכן אין עיכוב ביצוע על פסק דיני בו דחיתי את הערעור על החלטת הנאמנת כמפורט בסעיף 29 לעיל.

זאת ועוד, משהוגש הערעור הרי עיכוב ביצוע צריך להינתן על ידי ערכאת הערעור (תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), אך לא הוגשה בקשה כנ"ל על ידי החייב במסגרת הערעור שהוגש ע"י החייבעל םסק דיני מיום 6.3.15.

מעבר לצורך גם אוסיף כי החייב לא הוכיח את אחד התנאים המצטברים הנדרשים בעכוב ביצוע פס"ד כספי והוא – העדר יכולת של הנושה לירם (שפסק הדין מיום 6.3.15 רלוונטי אליו), להחזיר לקופת הפש"ר, או במישרין לידי החייב, כל סכום עודף מכספי הדיבידנד שיקבל, אם יזכה החייב בערעורו האמור לבית המשפט העליון.

35. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע חלוקת הדיווידנד לנושים.

36. לאור כל האמור לעיל, אני מורה לכונ"ר ולנאמן לפעול לחלוקת דיווידנד לנושים, לאחר הגשת חשבון הוצאות ושכ"ט הנאמן ושכר השגחת הכונ"ר על פי התקנות, לאישורי.

סוף דבר

37. אני מאחל לחייב, המצוי לאחר הפטר חלוט, לצאת לדרך חדשה, תוך המשך השתכרות ו/או מציאת תעסוקה אחרת.

38. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בהעדר הצדדים.