זו תביעה כספית ע"ס 407,624 ₪, שהוגשה על ידי התובעת בקשר להסכם שכירות בינה לבין הנתבעת, שהופר לטענתה ע"י הנתבעת, בתביעה נדרשים יתרת דמי שכירות, דמי ניהול, פיצוי מוסכם בגין אי פינוי המושכר, מיום ביטול ההסכם, ועד ליום הפינוי בפועל, יתרת חוב בגין התאמות במושכר שבוצעו על ידי התובעת וטרם שולמו על ידי הנתבעת, וכן ריבית חריגה ומע"מ, בגין הפיגור בתשלום דמי השכירות וההתאמות.

לתביעה הכספית כאן, קדם הליך בו ביקשה התובעת את סילוק ידה של הנתבעת, מן המושכר, בת.א ת"א 44494/08, בסופו של דבר, ביום 29/10/09 ניתן פס"ד בתביעה זו, ע"י כב' השופט טובי, ולפיה הורה בית המשפט על סילוק ידה של הנתבעת מן המושכר.

ליבת המחלוקת שבין הצדדים, גודל שטח המושכר לחיוב, גם התובעת מסכימה שעקב שיפוצים שבוצעו בשני שלבים יש להפחית הגודל החוזי, לגודל שנמדד גרפית ובעין, ואולם עדיין לטענת הנתבעת, חישובי התובעת מופרכים, ולמועד יציאתה מן המושכר, לא נותר כל חוב ולפי חישוב שטח מושכר נכון.

בשלב המקדמי, בדיון בתיק שבפני, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף, מטעם של מעשה בית דין, בעקבות הפסיקה הקודמת בין הצדדים, והעדר היתר ותובעת לפצל סעדיה. בהחלטה מיום 6/01/10 נדחתה בקשת הנתבעת בעניין.

לאחר ניסיון להסדיר העניין בהסכמה כלשהי, שלא צלח, הוגשו תצהירי עדות, ותיקי מוצגים מטעם הצדדים. מטעם התובעת, הוגשו תצהירי החשב מר וייס, סמנכ"ל הבינוי מר שדה, שמאי המקרקעין של התובעת מר מרמלשטיין, וכן חוות דעת מומחה של המודד מר טל אלקלעי.

מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר עדות של הגב' תמי אדר, שהיא מנהלת חשבונות של הנתבעת.

לדיון ההוכחות שנקבע, התייצבו התובעת ועדיה, וכן ב"כ הנתבעת, עדי התובעת נחקרו בחקירה נגדית, ונדחתה בקשה לדחיית דיון, לצורך העדת עדת הנתבעת שלא התייצבה, וב"כ הצדדים, סיכמו את הטענות.

ב"כ התובעת טוען לקבלת התביעה, ובהמשך לתצהיר ועדויות מטעם התובעת, ובהעדר ראיות מטעם הנתבעת. לגופו, מציין כי הנתבעת עוסקת בנדל"ן והשכרת נכסים, כך נלמד מפרוטוקול הדיון בתיק הקודם, לפי מסמכי הנתבעת, החזיקה שטח של כ-71 מ"ר נטו, שמשמעו ברוטו החייב בתשלום, ולשיטת הנתבעת, 101.4 מ"ר, ועל פי יחס ברוטו/נטו 30%, מה שמלמד כי למעשה, אין מחלוקת משמעותית בין הצדדים, שכן התובעת, טוענת לתשלום לפי 106 מ"ר ברוטו, וכי מדובר במחלוקת מלאכותית, שאינה נובעת מטעם ענייני, נטען כי הנתבעת לא טרחה לצרף חוו"ד מטעמה לסתירת חוו"ד המודד מטעם התובעת, שנמצאת ברשותה משנת 2009, ולא בכדי, שכן אין כאמור טענות אמיתיות כנגד תחשיב התובעת, אלא טענות במישור של התחמקות מתשלום, ודחית הקץ. נטען כי לעניין שער הדולר הנכון, קיים מעשה בית דין בתביעה לעניין סילוק יד של כב' השופט טובי, והנתבעת במקום לפעול במסלול שהוצע במסגרת אותו הליך, בחרה להמשיך ולהפר את ההסכם ולנטוש את המקום.

ב"כ הנתבעת טוענת לדחיית התביעה על בסיס החומר הקיים, והגם שעדת הנתבעת לא התייצבה, לטענתה אין חולק כי בשנת 2006 בוצע שינוי ניכר במושכר, שהשפיע על היחס ברוטו/נטו, חרף השינוי, לא בוצעה בזמן אמת, מדידה עדכנית, וזו נעשתה רק לאחר פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת, והודעת קיזוז ששלחה בעניין. לטענת הנתבעת, למרות שעמדה ביתרת זכות מבחינת דמי השכירות למועד מכתבה בעניין, התובעת בחוסר תום לב הוציאה הודעת ביטול, תוך דרישה מופרכת לתשלום, ובהמשך לה הגישה תביעה לסילוק יד. נטען שמן העדויות עולה שגם המדידה המאוחרת בוצעה לאחר תביעת הפינוי, ולפני תום השיפוץ השני. כן נטען שהמודד המומחה מטעם התובעת, העיד כי שטח המושכר ברוטו עמד על כ-78 מ"ר, השמאי שהעיד הסתמך על המקובל בעניין, ואולם אינו מומחה, וכאשר ההתקשרות החוזית לא הייתה בנוכחות איש מן העדים, ומול בעלים אחר, שבהמשך המחה את הזכות לתובעת. חישוב הסכום הנתבע על בסיס גודל מושכר של 110 מ"ר בתחילה, ולאחר מכן 106 מ"ר, אינו מבוסס ונסתר מעדות המודד לגבי השטח ברוטו של המושכר. כן נטען לאי הקטנת נזק, תביעה אסורה של כפל פיצוי, זיכוי משנת 2008, שנעשה באיחור ולא ביוזמת התובעת.

ב"כ התובעת משיב שהנתבעת הייתה מודעת כאמור לשטח בר חיוב העולה על 100 מ"ר, וכאשר במונח שטח ברוטו לא נכללו שטחים ציבוריים, מעליות, לובי וכיו"ב , והדברים כאמור ידועים היטב לנתבעת, וכאשר בתביעה לסילוק יד, הומלץ כדרך ביניים, לבצע תשלום לפי גודל מושכר של 106 מ"ר, ותוך בדיקת העניין על ידי מומחה. נטען כי כל רכיבי התביעה הוכחו כדבעי, ולא נסתרו כלל, וכאשר מנגד הנתבעת עצמה לא הציגה ראיות או גירסה שעומדות לחקירה, וכאשר בחלק ממסמכיה שלה, ישנה תמיכה ברורה, בטענות התובעת. ב"כ הנתבעת מתנגדת לשימוש סלקטיבי במסמכים שצורפו מטעם הנתבעת, ומציינת כי בהסכם השכירות אין הגדרת שטח ברוטו. כן טוענת שדרישת סכומי ההתאמות לא הוכחה, ובדיון אף הסתבר שלא הוצאה דרישה בגינה, עד למועד המחלוקת שפרצה בעניין גודל המושכר, וטענות הנתבעת בעניין.

לאחר עיון בחומר, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה.

מעדויות עדי התובעת, התרשמתי שחישוב חוב השכירות, לפי שטח מושכר שנמדד בפועל בסוף 2008 וכן הוערך לתחילת השכירות, תוך זיכוי הנתבעת בסכום תואם, משקף את המצב שהיה בפועל, וכן את חיובי הצדדים, לפי הסכם השכירות, שקיים בין הצדדים. לא נסתר כי שטח המושכר לחיוב עבור מ"ר שכירות צריך לכלול בנוסף לשטח ברוטו שטחים ציבוריים, בהם עושה הנתבעת שימוש ולפי חלקה היחסי, הדברים הובהרו בתצהירו של השמאי מר מרמלשטיין, וערך תחשיב בעניין שלא נסתר, ולהנחת דעתי, ועל סמך, המדידה שבוצעה במקום, על ידי המודד מר אלקלעי, שהעיד אף הוא.

אני מקבל את טענת התובעת, שממסמכי הנתבעת עצמה, וכן מן הדיון במסגרת התביעה לסילוק יד, ברור לנתבעת שמחויבת בגין חלק יחסי של שטחים ציבוריים, ואינה מחויבת רק בגין שטח המשרד עצמו בו עושה שימוש, וחרף מדידה שהועברה לה בעניין, לא פעלה להגשת מדידה אחרת סותרת, או תחשיב מוצדק אחר, על בסיס המדידה הקיימת מטעם התובעת. יתר על כן, כאמור, לא נשמעו עדויות מטעם הנתבעת, ובהעדר התייצבות של העדה מטעמה, למעשה, נראה כי זנחה גרסתה בעניין. חרף מאמצים ראויים לציון, של ב"כ הנתבעת, לנסות ולקעקע את התביעה, מכוח עדויות התובעים עצמם, לא ראיתי לקבל עמדה זו.

אכן עולה שעד להודעת הקיזוז מטעם הנתבעת, לא זוכתה בגין תשלום ביתר, וכן לא היה קיים חוב שכירות לאותו מועד, ונוכח הזיכוי המגיע , ואולם בהמשך הנתבעת החליטה שאינה משלמת סכומים נוספים ושוטפים, ומשכך הפכה למפרת ההסכם שבצדה הסנקציות והסעדים להם זכאית התובעת, ועפ"י גודל המושכר ותשלום מגיע, שהוכח באופן מספק, ונוכח הוראות הסכם השכירות שבין הצדדים, ובקשר לכל רכיבי התביעה, ולא נסתר.

התוצאה אם כן שהתביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 407,624 ש"ח, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות דיון בעניין בסך 50,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים.