כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1970, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים ביום 18.3.09. היא טוענת כי נפגעה על - ידי אופנוע, אשר עזב את המקום ואשר את פרטיו אינה יודעת. בהתאם לסעיף 12 לחוק הוגשה התביעה כנגד הנתבעת. הנתבעת מכחישה את חבותה וטוענת כי התובעת לא נפגעה בנסיבות הנטענות על ידה אלא בנסיבות אחרות, אשר אינן מקנות לה זכות תביעה כנגד הנתבעת. נוכח טענות הנתבעת נדון תחילה בשאלת החבות.

הראיות

1. התובעת מציינת בתצהירה כי ביום התאונה "בשעה 13:20 לערך, חציתי את הכביש במעבר חצייה ברח' קיש בפתח תקווה, עת עשיתי את דרכי מעבודתי במרכז רפואי גריאטרי – בית רבקה לביתי ברח' החמישה 10 בפתח – תקווה, כשלפתע, פגע בי אופנוע וכתוצאה מכך נפלתי ונגרמו לי נזקי גוף...מיד לאחר פגיעתי רוכב האופנוע עזב את מקום התאונה והמשיך בנסיעתו מבלי שבדק לשלומי ו/או מבלי שהותיר את פרטיו ו/ או את פרטי האופנוע. כמו כן, לא הצלחתי להבחין בזהותו של רוכב האופנוע מאחר והרכיב קסדה...לאחר נפילתי עובר אורח שאיני מכירה עזר לי לקום ולחצות את הכביש...צעדתי בקושי לביתי שנמצא במרחק לא רב ממקום התאונה. כשהגעתי הביתה התקשרתי לחברתי אסנת וסיפרתי לה כי ארעה לי תאונת דרכים וביקשתי ממנה שתגיע בדחיפות לביתי ותסייע לי להגיע לבית החולים. אסנת הגיעה כעבור חצי שעה לערך והיא וחברתו של בני ספיר (קטינה במועד התאונה) לקחו אותי לבית חולים "השרון" בפתח – תקווה לצורך קבלת טיפול רפואי". בהודעתה במשטרה מיום 26.3.09 ציינה: "חציתי את הכביש במעבר חציה לא היה שום כלי רכב ופתאום לפתע מאמצע שום מקום הופיע רוכב אופנוע נכנס בי והמשיך לנסוע אפילו לא עצר במקום לראות אם אני בסדר או משהו אחר אין לי מושג אם היה מישהו בזמן המקרה אני רק יודעת שקמתי לבד והתקדמתי לעבר ביתי וחברתי וחברה של בני לקחו אותי לבית החולים. אני זוכרת רק שהיה לו אופנוע בצבע אדום עם פס לבן אבל לא ראיתי את פניו מכיון שהוא חבש קסדה". בתעודת חדר המיון של מרכז רפואי רבין מיום 18.3.09 בשעה 14:31 נרשם: "הולכת רגל, מעורבת בתאונת דרכים: חצה כביש כאשר בא אופנוע פגע בה באגן מאחורה והפיל אותה על הכביש". עוד יש לציין כי בעמוד השני של תעודת חדר המיון נרשם כי הודעות יש למסור ל"אסנת, חברה" וכן כי הגיעה מהבית במונית וכי המלווה היא "אסנת, חברה".
2. בשיחתה של התובעת עם חוקר הנתבעת מיום 27.8.09 ציינה התובעת: "אני יצאתי מהעבודה באחת בצהריים וחציתי פה את הכביש, הכביש הקטן הזה...וכשאני חציתי, כאילו לא היה אף אחד, אני לא יודעת מאיפה הופיע לי האופנוע הזה, הוא פשוט העיף אותי והמשיך, הוא אפילו לא עצר בשביל לראות אם אני נושמת, אם אני בסדר...אני לא יודעת מאיפה הוא הגיע...הוא בא ממש ככה, חזיתית, אז הוא העיף אותי, ואני נפלתי, והוא המשיך, זה היה אופנוע צבע אדום עם פס כזה לבן, אבל הוא לא עצר אפילו, אני גם לא יודעת מי היה, כי הוא היה עם קסדה". היא נשאלה אם קמה בכוחות עצמה והשיבה: "לא קמתי, מה שקרה היה לי טלפון שלי ביד...אני התקשרתי מהטלפון לבית, הבת שלי, חברה של הבן שלי ענתה לי, ספיר...אמרתי לה אני פה זרוקה בואי מהר, והיא עזרה לי לקום...הביאה אותי לפה, והזמנו מונית...ונסעתי איתה ועם חברה שלי אסנת לבית חולים". היא נשאלה אם היו אנשים שראו את התאונה והשיבה "אני לא יודעת, לא ראיתי אף אחד אני". היא נשאלה אם לא ניגש אליה עובר אורח או שכן והשיבה: "כלום, כלום, כלום. פה כולם, אם תמותי, תחיה, אותו דבר".
3. בחקירתה בבית המשפט ציינה כי "אני לא יודעת מאיפה הוא הגיח, כשחציתי לא היה אף אחד, הוא פגע בי מאחור ואני זוכרת שעפתי לאזור הברכיים...הוא נתן לי מכה באזור המותן ואני עפתי. אני זוכרת שהייתה לו קסדה אדומה, לא ראיתי אותו. הכביש היה ריק" (עמ' 8). "הוא המשיך לנסוע אחרי שנפלתי. הרמתי ראש למעלה, לא הבנתי מה קורה איתי, כן, ראיתי משהו אדום בקסדה שלו והוא המשיך לנסוע. זה מה שראיתי". היא נשאלה באיזה צבע היה האופנוע והשיבה שאינה זוכרת. היא נשאלה אם מישהו בא לקחת אותה הביתה והשיבה: "אין לי מושג. היה אדם מבוגר שעזר לי לקום וחציתי את הכביש הביתה. גרתי מעבר לכביש. הגעתי הביתה, התקשרתי לחברה שלי אסנת, בכיתי ואמרתי לה לבוא דחוף כי פגע בי אופנוע ואני לא יודעת מה לעשות". היא נשאלה אם לבניה היו אז אופנועים והשיבה: "אני לא יודעת אם היה לבן השני שלי אופנוע. לבן שלי, טל, הצעיר, היה אופנוע מהפיצה. לבן הגדול, אני לא זוכרת שהיה לו אופנוע, אולי היה לחבר שלו. לשניהם היו רשיונות לאופנוע" (עמ' 9). כאשר הגיעה לביתה התקשרה לאסנת. היא נשאלה מדוע לא התקשרה ממקום הנפילה והשיבה: "אני גרה צמוד לכביש. אז הלכתי הביתה. לא חשבתי שהמכה רצינית אבל נהיה לי הכל כחול והייתי מבוהלת וכולי פחד. החברה הכי טובה שלי זו אסנת והתקשרתי אליה". שני בניה היו בעבודה באותה עת. היא נשאלה מדוע לא התקשרה אליהם והשיבה: "אני לא יודעת. באתי מהעבודה. יש לי חברה בלב ובנשמה, אסנת, והרגשתי צורך להתקשר אליה" (עמ' 10). אסנת התגוררה במרחק של 3-4 תחנות אוטובוס ולקח לה 20- 30 דקות להגיע לבית התובעת. התובעת נשאלה אם בזמן זה התקשרה לבנה והשיבה כי אינה זוכרת. בניה ידעו על המקרה דרך ספיר, חברתו של טל בנה (עמ' 11). ספיר הגיעה לבית התובעת לאחר אסנת (עמ' 12).
4. התובעת נשאלה על דבריה לחוקר הנתבעת, מהם עולה כי התקשרה ממקום התאונה לספיר, אשר הגיעה למקום לעזור לה והשיבה: "אני לא זוכרת שאמרתי. נכון שאני מדברת בהקלטה, אבל אני לא זוכרת שהתקשרתי לספיר. אני התקשרתי לאסנת..ספיר באה אתנו ביחד עם אסנת במונית לבית חולים. אולי התבלבלתי ורציתי להגיד אסנת. אני זכור לי בוודאות שהתקשרתי לאסנת. אולי התבלבלתי מהלחץ". היא נשאלה מדוע לא הביאה את אסנת להעיד והשיבה: "היא חולת סרטן...היא לא זוכרת דברים עקב המחלה. היא לא רואה כל כך טוב, יש לה בעיות עיניים בגלל המחלה" (עמ' 14). היא ציינה כי היא ואסנת עדיין בקשר טוב ונפגשות. היא נשאלה שוב לגבי האופן בו קמה לאחר התאונה והשיבה: "בנאדם מבוגר הרים אותי. הוא ראה אותי על הרצפה הוא עזר לי לקום והמשכתי לבד" (עמ' 15). אותו איש מבוגר היה כבן 50- 60 "אולי 70. אמרתי לו תודה תהיה בריא והמשכתי ללכת. הוא שאל אם אני רוצה עוד עזרה ושייקח אותי הביתה אמרתי לו אני גרה כאן תודה רבה". היא לא ניסתה לחפש אותו: "לא חשבתי על זה" (עמ' 17). היא נשאלה שוב לגבי צבע האופנוע והשיבה: "לא זוכרת. אמרתי שלא ראיתי את האופנוע. ראיתי אדום על ראש הרוכב. לא ראיתי איזה צבע. אני לא מבינה באופנועים". היא נשאלה מדוע לא ציינה קודם לכן כי ראתה קסדה אדומה והשיבה: "לא זוכרת. זה מה שראיתי, ראיתי קסדה אדומה" (עמ' 19). היא התקשרה לבן זוגה משה דהרי "בצהריים, כשהייתי בבית החולים" (עמ' 22) היא נשאלה מדוע בהודעתה במשטרה ציינה כי איש לא עזר לה לקום והשיבה: "לא יודעת למה אמרתי את זה. אני זוכרת שאדם מבוגר עשה לי טובה והרים אותי" (עמ' 23).
5. מטעם התובעת העידו גם בן זוגה של התובעת, משה דהרי, וכן ספיר רומנו, חברתו של בנה. מר דהרי ציין בתצהירו כי הוא בן זוגה של התובעת משנת 2006. הם אינם מתגוררים יחדיו אך הוא נמצא בביתה כמעט בכל ערב. ביום 18.3.09 בשעות הצהריים התקשרה אליו התובעת וספרה לו כי נפגעה בתאונת דרכים בדרכה מעבודתה הביתה עת רוכב אופנוע פגע בה. היא אמרה לו כי חברתה אסנת תיקח אותה לחדר המיון. בחקירתו בבית המשפט ציין כי התובעת התקשרה אליו "כחצי שעה לאחר המקרה" (עמ' 23) מהטלפון הנייד שלה. היא ספרה שהיא עם אסנת חברתה ומתפנה לבית חולים. הוא אישר כי בחניית בית התובעת חנו באותה עת שני אופנועים ש"ירדו מהכביש" (עמ' 24). האופנועים היו של בעלה המנוח (עמ' 25). התובעת לא הזכירה את ספיר כאשר התקשרה אליו לאחר הארוע (עמ' 26).
6. הגב' ספיר רומנו (להלן: "ספיר"), ילידת 1992, היא חברתו של טל, בנה של התובעת. היא הייתה חברתו גם במועד התאונה. היא ציינה בתצהירה כי "ביום התאונה, בשעות הצהריים, הגעתי לביתה של אסתר, שם התגורר גם טל, החבר שלי. מיד כשנכנסתי לביתה של אסתר ראיתי שאסתר בוכה והיא שכבה במיטה בחדרה. ליד מיטתה של אסתר ישבה אסנת, החברה שלה. שאלתי את אסנת מה קרה לאסתר ואסנת אמרה לי שאסתר סיפרה לה שהיא נפגעה בתאונת דרכים, כשפגע בה אופנוע...נוכח מצבה באותו רגע, לא רציתי לשאול את אסתר שאלות נוספות לגבי נסיבות הארוע...החלטנו לקחת אותה לבית החולים. הזמנו מונית ונסענו, אסתר, אסנת ואני, במונית לבית חולים השרון בפתח- תקווה. כשהגענו לבית החולים, אסנת ליוותה את אסתר לחדר המיון ואני נשארתי בחוץ, מאחר שלא רציתי להיכנס לבית החולים שכן שהייה בבית חולים גורמת לי להרגיש לא טוב. חיכיתי מחוץ לחדר המיון וזמן מה לאחר מכן דברתי עם אסנת בטלפון והיא אמרה לי שאין צורך שאשאר והלכתי לדרכי". בחקירתה בבית המשפט ציינה כי היה בחצר בית התובעת אופנוע: "של אביו ז"ל, שלא נסעו עליו, אני לא זוכרת שהיה עוד אופנוע. אני לא יודעת איזה אופנוע של האב, לא אופנוע שטח, אופנוע רגיל. זה היה מתחת לבית. אחרי שהאב נפטר, זה היה של האח הגדול שחר, אבל האופנוע לא נסע". היא ציינה כי התובעת לא התקשרה אליה ממקום התאונה אלא היא הגיעה לבית התובעת לאחר מכן (עמ' 27). היא ציינה כי מעולם לא ראתה את חוקר הנתבעת: "אני אישית לא ראיתי את החוקר...אולי אבא שלי ואחותי ראו אותו...אנחנו ממש דומות". החוקר אלון בראל נכנס לאולם בית המשפט בעת חקירתה וציין כי ראה אותה בבית התובעת אך היא טענה שאינה ספיר. עוד ציין החוקר כי פגש אותה עם אביה ברחוב, ואז אסר עליה אביה לשתף פעולה. ספיר ציינה בהתייחס לכך כי "אני לא זוכרת מה שהחוקר אומר. אני לא הייתי שם. אולי זו אחותי...אנחנו ממש דומות". לבקשת הנתבעת הוגשה תמונה שלה ושל אחותה. ספיר חזרה וציינה כי היא לא הגיעה למקום התאונה: "היא חזרה מהעבודה בזמן שקרתה התאונה ואני בדיוק הגעתי אליהם הביתה" (עמ' 28). היא ציינה כי בית התובעת הוא כמו ביתה השני והיא נמצאת שם "די הרבה... היה לי מפתח והגעתי כשמתחשק לי". באותה עת לא ראתה מישהו נוסף בבית מלבד אסנת והתובעת "אבל זה היה כמה קומות בבית...אני בכלל לא דברתי עם אסתר אז" (עמ' 29). היא ציינה שלשני בניה של התובעת יש רישיונות לנהוג באופנוע (עמ' 30).
7. חברתה של התובעת, אסנת גראפי, זומנה להעיד על ידי הנתבעת. הגב' גראפי (ולהלן: "אסנת") שוחחה עם חוקר הנתבעת שלוש פעמים. הקלטות השיחות ותמלולן הוגשו. ביום 28.7.09 התקיימה השיחה הראשונה. בשיחה זו אמרה אסנת לחוקר: "אני לא יודעת כלום...אני באתי אחרי איזה שעה וחצי...היא אמרה לי מה שהיא אמרה לך, לא ראיתי כלום...אני לא ראיתי, אני אומרת לך, כלום לא ראיתי..אני לא יודעת, אני לא רוצה להגיד...אני אמרתי לה, אני אמרתי לה אז, אתי אל תכניסי אותי, לא שום דבר, אני לא, אני לא יודעת...אני באתי אחרי איזה שעה וחצי, היא אמרה לי בואי תקחי אותי לזה...היא אמרה ללכת, אחרת אם היא לא תתפנה, אז לא יתנו לה כסף, לא יודעת בדיוק". אסנת חזרה מספר פעמים על כך שאינה יודעת דבר וגם אינה יודעת כיצד נפגעה התובעת. השיחה השנייה התקיימה ביום 28.10.09. שיחה טלפונית זו נערכה לאחר שאסנת יצרה קשר טלפוני עם החוקר מיזמתה. בשיחה זו אמרה: "זה קודם כל לא היה נכון כל הסיפור הזה, אבל לא יכולתי להגיד שזה לא נכון...כל הסיפור הזה מצוץ מהאצבע היה". היא סיפרה כי בחצר התובעת יש שני אופנועים, "הילד ניסה להתניע את האופנוע שלו...במקום לעשות ברקס הוא נתן גז ופגע בה, בחצר...אז היא אמרה, אם הוא כבר פגע אני אעשה כבר תאונת עבודה...היא נפלה במדרגות, האופנוע היה עליה, על המדרגות...העיפה אותה על המדרגות, אבל זה הבן שלה, זה לא מישהו זר מבחוץ, בכביש כמו שהיא אמרה...זה בחצר...בתוך החצר, הוא ניסע להתניע את זה, ניסה לסדר אותו, לעשות שמה, אני לא יודעת מה הוא רוצה לעשות, אז הוא במקום לעשות ברקס, הוא נתן גז וזה, היא הייתה תולה כביסה וזה פגע בה במדרגות, אז האופנוע היה עליה, במדרגות של הבית שלה, זה כניסה לבית...אז אמרו, אם כבר, אז נעשה לפחות תאונת עבודה, שתרוויח כסף". היא ציינה כי מדובר היה בבן הגדול, שחר. היא ציינה כי ספיר גם כן הייתה במקום. "אני לא הייתי שמה, אני הזעיקו אותי בשביל שיהיה מותאם, אז אמרו לי, בואי נלך לבית חולים ונגיד שהייתה תאונה של אופנוע בכביש...אני באתי אחרי שעה לקחתי אותה לבית חולים...מי שראה את זה, זה ספיר הילדה". אסנת ציינה כי החליטה לספר את האמת כי "היא קיללה את הבת שלי". באותו היום לאחר מספר שעות נפגש החוקר עם אסנת והתקיימה השיחה השלישית. אסנת חזרה על הגרסה שמסרה לחוקר טלפונית: "זה שני אופנועים, פה היה סל כביסה, עם הכביסה שהיא תולה, היא תלתה כביסה, הוא נתן, במקום לעשות ברקס, נתן גז בטעות, הוא סידר את זה, הוא העיף אותה לתוך המדרגות, עכשיו היא נפלה על המדרגות והאופנוע עליה". התובעת עצמה וכן ספיר סיפרו זאת לאסנת. "היא רצתה שאני אבוא איתה גם כן, שיהיה הוכחה כביכול...מי לימד אותה? אמא שלה, מה אני הוצאתי מהביטוח, תוציאי גם את, תגידי שזה מישהו עבר, עכשיו אי אפשר להוכיח כי יש לו קסדה אז לא רואים את הפנים". היא ספרה לחוקר שהתובעת כעסה עליה בטענה שניסתה לסכסך בין התובעת ובין בן זוגה. אז קללה התובעת את בתה של אסנת.
8. אסנת זומנה להעיד בבית המשפט, כאמור, על ידי הנתבעת. יצוין כי אסנת לא התייצבה פעמיים למועדים שנקבעו לשמיעת עדותה ואף היה צורך בהוצאת צו הבאה להבטחת התייצבותה. בחקירתה ציינה כי היא עצמה לא ראתה את ארוע התאונה: "היא התקשרה אלי הביתה ואמרה שהבן שלה פגע בה בחצר הבית עם האופנוע שלו, במקום ללכת רברס הוא נסע קדימה. זה מה שידוע לי. היא בקשה ממני לבוא אליה הביתה ולקחת אותה לבית חולים, כי הוא הפיל אותה על המדרגות עם כאבי גב. הבאתי אותה לבית חולים וחזרתי הביתה. היא אמרה שהיא מתכוונת להגיד שזו תאונת פגע וברח במטרה, לא נעים לי להגיד את זה כי היא יושבת פה, שהיא רצתה להוציא כסף" (עמ' 38-39). היא הגיעה לבית התובעת ולקחו מונית יחד עם ספיר לבית החולים. "לפי דבריה של אתי, ספיר הייתה שם בעת שהמקרה התרחש...היא שמעה והיא יודעת, והיא גם ראתה...ספיר סיפרה לי וגם אתי". את מה שסיפרה לה התובעת היא שמעה גם מספיר. כמו כן היא ראתה את האופנוע בחצר (עמ' 39). בחצר היו שני אופנועים. היא אישרה כי היא הסתכסכה עם התובעת: "היה בינינו נתק אבל זו לא הסיבה. אני אומרת את האמת. אני לא יודעת לשקר וזו האמת לאמיתה". היא אישרה את דבריה לחוקר בשתי השיחות מיום 28.10.09 (עמ' 40). היא ציינה כי היא נשואה ומתגוררת עם בעלה. היא נשאלה מדוע ציינה באחת מפניותיה לבית המשפט בנושא ביטול צו ההבאה כי היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה והשיבה כי בעלה אינו מתגורר תמיד עמה והוא כבר שלושה חודשים אינו בבית. בתה אמנם בגירה אבל היא משלמת עבור לימודיה. את הבקשות לבית המשפט כתבה בתה. היא אישרה כי היא סובלת מבעיות זיכרון עקב מחלת הסרטן בה היא חולה (עמ' 41). היא חזרה וציינה כי במקום היו שני אופנועים. התובעת סיפרה לה שבנה תיקן את האופנוע שלו בחצר הבית ואז ארעה התאונה: "זה לא בעיית זיכרון שלי. אני זוכרת בוודאות את הסיפור שלה" (עמ' 42). בעת שארעה התאונה התובעת תלתה כביסה, כך לדבריה. "האופנועים היו ליד בשער שם הוא תיקן אותם...היה שם מתקן כביסה, לא חבלים, זה היה בדיוק ליד האופנוע...האופנוע היה לא רחוק מהשער...היא סיפרה לי...כשהוא נסע הוא נתן שוונג ועלה עליה. זה שני מטר מהשער לכניסה של הבית. מתקן הכביסה צמוד למדרגות. אני מכירה את הבית" (עמ' 43). שני הבנים "היו חובבי אופנועים, אז הביאו הביתה אופנועים. היו שני אופנועים בחצר. לא יודעת אם שניהם נסעו, הם התעסקו איתם כל הזמן" (עמ' 44). היא ציינה כי התובעת "כל הזמן התקשרה כדי שאחזור מעדותי, היא התקשרה להסית אותי...היא ביקשה וביקשה וביקשה, עד שכבר החלטתי לומר את האמת" (עמ' 46).

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לקבל גרסתה לארוע, כפי שהובאה בתצהירה. נטען כי גרסתה נתמכת בעדותה של ספיר רומנו, אשר סיפרה כי הגיעה לבית התובעת וראתה את התובעת שוכבת במיטתה וסובלת מכאבים. נטען כי אין לתת אמון בעדותה של אסנת. אסנת מונעת מרצון לנקום בתובעת בעקבות סכסוך שהתגלע בין השתיים על רקע אישי. נטען כי בעדותה של אסנת ניתן למצוא תמיכה לגרסת התובעת. אסנת אישרה כי התובעת התקשרה אליה לאחר הארוע וביקשה עזרה, כפי שהעידה התובעת. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענתה של אסנת כי בנה של התובעת פגע בה. אם אכן בנה של התובעת היה פוגע בה הרי הוא זה שיכול היה לסייע לה לפנות לקבלת עזרה רפואית והתובעת לא הייתה נזקקת לעזרתה של אסנת. מפנייתה של התובעת לאסנת יש ללמוד כי בנה כלל לא היה בבית באותה העת. אסנת אף מסרה כי לא ראתה את בניה של התובעת בבית. אסנת אינה אמינה ומניפולטיבית, זאת ניתן היה ללמוד גם מהעובדה שלא התייצבה פעמיים לדיונים בבית המשפט והיה צורך בהוצאת צו הבאה. אסנת טענה בבקשה שהגישה לביטול צו ההבאה כי היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה. לאחר מכן התברר כי היא נשואה, בעלה עובד ובתה בגירה. לחוקר אמרה אסנת כי היא חיה עם בן זוג ובבית המשפט העידה כי היא נשואה לבעלה כ – 30 שנים. לגבי נסיבות התאונה מסרה פרטים סותרים – בבית המשפט ספרה כי התובעת מסרה לה שבנה נסע קדימה במקום אחורה, לחוקר ספרה שהבן לחץ על הגז במקום ברקס. נסיון החיים מלמד כי תיאור התאונה אינה מתקבל על הדעת. באופנועים לא קיים הילוך לנסיעה לאחור ולא ניתן לקבל הגרסה כי הבן נסע קדימה במקום אחורה. גם האפשרות כי הבן התבלבל בין דוושת הגז לדוושת הברקס אינה הגיונית בהתייחס לאופנוע. בשיחתה הראשונה עם החוקר אסנת מסרה כי אינה יודעת כל פרט לגבי התאונה ויש להניח כי בשיחה זו סיפרה את האמת. רק לאחר כשלושה חודשים החליטה להזיק לתובעת, יצרה קשר עם החוקר ומסרה גרסה שקרית. מטרתה של אסנת הייתה להשחיר פני התובעת ולנקום בה. היא ניסתה לגרום לסכסוך בין התובעת ובין בן זוגה. היא מונעת מרגשות קנאה כלפי התובעת. התובעת טוענת, לאור כך, כי אין לתת כל משקל לעדותה של אסנת ויש לקבוע כי גרסתה היא גרסה שקרית. גם עדותה של ספיר סותרת את גרסתה של אסנת. ספיר העידה כי לא ראתה את הארוע, בניגוד לדברי אסנת. התובעת טוענת כי מצבה לאחר התאונה לא אפשר לה לתכנן ולהוציא לפועל תכנית של שקרים, כפי שייחסה לה אסנת. בבית החולים דיווחה התובעת כי נפגעה מאופנוע חולף. יש להניח כי אדם במצבה של התובעת ימסור פרטים נכונים מיד לאחר התאונה. גרסתה של התובעת בחדר המיון היא הגרסה הראשונית ויש לתת לרישומי חדר המיון משקל רב. התובעת טוענת כי לא התגלו סתירות מהותיות בגרסתה. גם אם התגלו אי דיוקים – אין לייחס להם חשיבות. גם אם מסרה במשטרה כי קמה לבד מהתאונה ובתצהיר מסרה כי עובר אורח סייע לה – אין מדובר בסתירה מהותית כי בכל מקרה ציינה שהגיעה לבד לביתה. הדברים שאמרה התובעת לחוקר, כי ממקום התאונה התקשרה לספיר, נאמרו, כפי הנראה, עקב בלבול. התובעת אמנם מסרה במשטרה כי האופנוע היה אדום ובעדותה מסרה שהקסדה הייתה בצבע אדום, אך, שוב, אין מדובר בסתירה מהותית. התובעת טוענת כי לא זימנה את בניה לעדות כיון שעד סיום פרשת התביעה לא ידעה על הטענה שבנה מעורב בתאונה. דווקא על הנתבעת היה לזמן את בנה של התובעת לעדות.
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מדובר בתביעת מרמה. הנתבעת מבקשת להסתמך על עדותה של אסנת. אסנת עשתה כל שלאל ידה על מנת לא להגיע לבית המשפט ולהעיד על ניסיון המרמה של התובעת, כאשר רק מעצר בעקבות צו הבאה גרם לה להתייצב בבית המשפט. גם בשיחתה הראשונה עם חוקר הנתבעת ניסתה להתחמק ממענה עניני וניסתה לחפות על התובעת. התנהלות זו מחזקת את משקל עדותה ומבהירה כי היא לא מונעת מרצון לפגוע בתובעת. גם תוכן עדותה מלמד על כך שמדובר בעדות אמת. אסנת לא הייתה מסכנת את עצמה בעדות שקר. היא ניסתה תחילה לסוכך על התובעת ולאחר מכן מצפונה ייסר אותה וגרם לה להתוודות. אסנת לא הכחישה קיומו של סכסוך בינה ובין התובעת וגילוי ליבה גם בנושא זה מחזק משקל עדותה. התובעת אף ניסתה במהלך ההליך השיפוטי לצור קשר עם אסנת כדי שתעיד לטובתה. בניגוד לעדותה האמינה של אסנת, גרסת התובעת בלתי סבירה. היא כשלה לחלוטין בהוכחת גרסתה, לפיה נפגעה מאופנוע שברח מהזיקה. גרסתה השתנתה מספר פעמים. התובעת ניסתה להרחיק את בניה ממתן עדות ומהארוע עצמו וניסתה להסתיר קיומם של אופנועים בחצר ביתה, כאשר אין חולק שאחד מהם היה שייך לבנה הבכור. גם את ספיר נעשה ניסיון להרחיק מהארוע ולא ניתן לקבל גרסתה של ספיר, כי אינה יודעת דבר. קיים חוסר סבירות ביחס לתיאור ההתרחשויות בזירה. לגרסת התובעת מדובר ברחוב שקט מאד, היא לא שמעה אופנוע, אופנוע הגיע פתאום והעיף אותה. גרסה זו אינה הגיונית.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, כנדרש במשפט אזרחי, להוכיח כי גרסתה באשר לנסיבות התאונה מסתברת יותר מהגרסה אותה העלתה הנתבעת. אין חולק כי התובעת נפגעה בתאונה באותו היום בשעות הצהריים, לאחר שסיימה את עבודתה. אלא, שבכך אין די כדי לחייב הנתבעת בפיצוי התובעת. על התובעת להוכיח כי מדובר בנסיבות, אשר מקנות לה זכות תביעה כלפי הנתבעת. התובעת טוענת כי נפגעה ברחוב על ידי אופנוע לא ידוע, שברח מהמקום. הנתבעת טוענת כי התובעת נפגעה בנסיבות אחרות, בביתה, על ידי אופנוע בלתי מבוטח. מהראיות עולים סימני שאלה ותמיהות, אשר הצטברותם יחדיו מביאים למסקנה, כי לא ניתן לקבוע כי גרסת התובעת היא גרסה בה יש לתת אמון וכי היא הגרסה המסתברת יותר. יש לזכור כי עדות התובעת בהתייחס לנסיבות התאונה היא עדות יחידה של בעל דין, אשר, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 ובהעדר סיוע, לא ניתן להסתפק בה אלא אם קיימים נימוקים לכך. לעדות התובעת לא קיימת ראיה מסייעת או מחזקת והנטל המוטל על התובעת במקרה זה הוא כבד.
2. נבחן את סימני השאלה והספקות המתעוררים בהתייחס לגרסת התובעת. ראשית, קיימות סתירות בדברי התובעת עצמה בכל הנוגע לעזרה שהושטה לה במקום התאונה. בהודעתה במשטרה, כשבוע לאחר התאונה, ציינה כי קמה בכוחות עצמה וכי איש לא סייע לה. בשיחתה עם חוקר הנתבעת, כחמישה חודשים לאחר הארוע, ציינה כי לאחר שנפגעה התקשרה באמצעות הטלפון הנייד שלה לביתה, ספיר ענתה לה ואז הגיעה למקום לסייע לה להגיע הביתה. התובעת הדגישה בשיחה זו כי לא היה כל עובר אורח במקום ובתשובה לשאלה אם עובר אורח ניגש אליה השיבה: "כלום, כלום, כלום". לעומת זאת, בתצהירה ובעדותה בבית המשפט הוצגה גרסה שלישית, על פיה עובר אורח, אדם מבוגר כבן 50-70, סייע לה לקום. היא הגיעה לביתה, התקשרה מיד לאסנת ולאחר מכן הגיעה ספיר לביתה, ללא קשר לארוע. קיימות סתירות גם בכל הנוגע לתאור האופנוע הנטען שפגע בה. בהודעתה במשטרה וכן בשיחתה עם חוקר הנתבעת ציינה התובעת כי מדובר באופנוע אדום עם פס לבן. בתצהירה לא ציינה דבר לגבי זיהוי האופנוע. בחקירתה ציינה גרסה שונה, כי מדובר היה בקסדה אדומה וכי אינה יודעת את צבע האופנוע. סתירות קיימות גם בכל הנוגע למועד בו התקשרה לבן זוגה, משה דהרי. בעדותה ציינה התובעת כי התקשרה אליו מבית החולים. משה דהרי עצמו ציין בעדותו כי התובעת התקשרה אליו מביתה, טרם יציאתה לבית החולים, חצי שעה לאחר הארוע.
3. מעבר לסתירות אלו, אשר ייתכן ובנסיבות מסוימות ניתן היה למחול על חלקן ולומר כי עקב חלוף הזמן נשתכחו פרטים מזיכרונה של התובעת, קיימים סימני שאלה נוספים, אשר, כאמור, מצטרפים לסתירות אלו ומחלישים גרסת התובעת עוד יותר. מול עדות התובעת קיימת עדותה של אסנת. אומר מיד כי אסנת הותירה רושם מהימן בעדותה, ואני ערה לכך שהיא העידה לאחר סכסוך שנוצר בינה ובין התובעת. אין חולק כי אסנת הייתה באותה העת אשת סודה של התובעת, חברתה "בלב ובנשמה", כך על פי עדות התובעת עצמה. מיד לאחר התאונה התובעת לא התקשרה לבן זוגה או למי מילדיה. היא התקשרה לאסנת על מנת שזו תסייע בידה. אסנת אף נרשמה כגורם המלווה בחדר המיון בבית החולים וכמי שיש למסור לו הודעות בעניינה של התובעת. בנסיבות אלו, סביר להניח כי התובעת ספרה לאסנת, בזמן אמת, את מלוא הפרטים לגבי הארוע. אסנת, אמנם, לא הייתה עדה לארוע, אף על פי גרסתה, ואין לה ידיעה אישית לגבי הארוע, אך הדברים ששמעה מהתובעת מהווים ראיה לעניין עצם אמירת הדברים על ידי התובעת. ניתן להניח, כי כל עוד היו השתיים חברות טובות שמרה אסנת על סודה של התובעת. בשיחתה הראשונה של אסנת עם החוקר ניכר כי אסנת אינה מעוניינת כלל להיות מעורבת בנושא ונרתעת ממעורבות. היא מציינת מספר פעמים באופן מודגש כי אינה יודעת דבר. ניתן להבין מנימת הדברים כי היא אינה מגלה לחוקר את כל מה שבידיעתה, שהרי ניתן היה לצפות מאשת סודה וחברתה הטובה ביותר של התובעת כי תדע פרטים נוספים ולא תסתפק באמירות חוזרות ונשנות כי אינה יודעת דבר. לאחר מספר חודשים, כאשר הקשר בין השתיים עלה על שרטון, פנתה אסנת מיוזמתה לחוקר והחליטה לספר לו את גרסתה לארוע ואת הדברים ששמעה מהתובעת. גם אם המניע לכך הוא הסכסוך בין השתיים, עדיין, מסקנתי היא כי אין לקבוע כי מדובר בדברי שקר. הנחה סבירה והגיונית היא כי אסנת החליטה כי אינה מעוניינת עוד לשתף פעולה עם התובעת ולסייע בידה. על גרסה זו חזרה פעמיים בפני החוקר ועל גרסה זו חזרה גם בבית המשפט. כאמור, עדותה של אסנת הותירה רושם מהימן והיא דברה בגילוי לב, לרבות בכל הנוגע לסכסוך בינה ובין התובעת. עדותה נתמכת בעובדה, לגביה אין חולק, כי בחצר הבית היו שני אופנועים שלא היו בשימוש והיו ללא ביטוח. עדותה מצטרפת לסימני השאלה המתעוררים מגרסת התובעת, כמפורט לעיל.
4. התובעת טוענת כי עדותה של ספיר מסייעת לה. אני סבורה כי עדותה של ספיר הייתה מתחמקת ולא ניתן לבסס על עדותה מסקנה כלשהי לטובת גרסת התובעת, אלא דווקא לטובת הגרסה ההפוכה. יש לזכור כי התובעת מסרה לחוקר הנתבעת מספר חודשים לאחר התאונה כי ספיר הגיעה למקום וסייעה לה. לא ברור מדוע השתנתה גרסה זו בהמשך, כאשר הן התובעת והן ספיר מכחישות זאת. ייתכן שההסבר לכך נעוץ בדברי אסנת, כי ספיר לא הייתה מעוניינת לשתף פעולה עם התובעת ופחדה מכך. רתיעה זו של ספיר מתיישבת גם עם הצהרתו של החוקר, כי כאשר פגש בספיר בבית התובעת הכחישה זו את זהותה וכי כאשר פגש בספיר עם אביה זה האחרון הורה לה לא לשתף פעולה. יוער, כי הסברה של ספיר כי היא ואחותה דומות, עד אשר ניתן להתבלבל ביניהן, אינו סביר, לאחר שעיינתי בתמונות של ספיר ושל אחותה. אין מדובר בדמיון אשר מסביר טעות בזיהוי וגם לא הוצג הסבר, מדוע אחותה של ספיר שהתה, כנטען על פי גרסה זו, באותו היום בבית התובעת. אחותה של ספיר לא הובאה להעיד. בנוסף, סביר להניח שאם אחותה של ספיר הייתה פוגשת בחוקר, וזה היה שואל אותה לגבי ספיר, היא הייתה מעמידה אותו על טעותו ואומרת לו מיד כי מדובר באחותה, מה שלא נעשה. המסקנה העולה מכך היא כי ספיר ניסתה להתחמק מכל קשר ומעורבות בסיפור התאונה וכך העידה גם בבית המשפט. יצוין כי, בהתאם לעדותה של ספיר, היא כלל לא שאלה את התובעת מה ארע לה, עדות אשר אינה סבירה ואינה הגיונית. התחמקותה של ספיר ורצונה לא להיות מעורבת מחלישים עוד יותר את גרסת התובעת.
5. בנוסף לכל אלו, יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא הביאה עדים מטעמה. התובעת ציינה בתצהירה כי היה במקום עובר אורח אשר סייע לה. היא העידה כי לא ניסתה לאתרו, מה שמעורר סימני שאלה. התובעת ידעה מראשית הדרך כי הנתבעת חולקת על חבותה ועל נסיבות הארוע. בנסיבות אלו היה על התובעת, אשר הייתה מיוצגת כבר מיום 2.4.09, כשבועיים בלבד לאחר התאונה, לנסות ולאתר את מי שעזר לה, לטענתה, וכן עדים נוספים. בנוסף לכך, בנה של התובעת, שחר, לא הובא לעדות ואף לא הוגשה בקשה להביאו לעדות. בהתאם לגרסת הנתבעת שחר הוא זה שפגע בתובעת עת ניסה לתקן אופנוע בחצר. התובעת טוענת כי שחר היה באותה עת במקום עבודתו בחברת "קוקה קולה". עובדה זו ניתנת להוכחה באופן קל יחסית, במיוחד כאשר מדובר במקום עבודה מסודר. גם אם לא ידעה התובעת במסגרת פרשת התביעה, כנטען על ידה, כי קיימת טענה בדבר מעורבות בנה בתאונה, יכולה הייתה להגיש בקשה להגיש ראיה מפריכה לעניין שעות הנוכחות של בנה בעבודתו ביום התאונה. זאת לא נעשה.
6. התובעת טוענת כי קיימות סתירות בגרסתה של אסנת, כיון שלחוקר הנתבעת מסרה ששחר נסע קדימה במקום לעצור, ובעדותה אמרה שנסע קדימה במקום אחורה. איני סבורה כי יש לייחס משקל להבדל זה. העדה העידה מה ששמעה, לטענתה, מהתובעת, כי בנה נסע בטעות קדימה. זהו רציונל הדברים ומשמעותם. אין משמעות במקרה זה לדיוק של נסיעה אחורה או עצירה. התובעת טוענת עוד כי גרסתה של אסנת אינה הגיונית בהתייחס לרכיבה על אופנוע אך טענה זו אינה במסגרת ידיעה שיפוטית ואיני מוצאת מקום לקבוע כי לא תיתכן נסיעה מוטעית באופנוע וגרימת תאונה עקב כך, מסיבות שונות. לתובעת טענות שונות כנגד אמינותה של אסנת, גם בהתייחס לכך שלא התייצבה פעמיים לבית המשפט וכן בהתייחס למכתב שכתבה בתה בכל הנוגע לביטול צו הבאה. אכן, אי התייצבותה של אסנת לעדות הייתה פסולה ובהתאם לכך גם הוצאו צווי הבאה המלווים בחובת הפקדה. בתה של אסנת כתבה מכתב ובו בקשה לבטל את חובת ההפקדה. במסגרת מכתב זה רשמה הבת כי מדובר באם חד הורית ובמפרנסת יחידה. גם אם דברים אלו התבררו כבלתי מדויקים או מטעים, עדיין, איני סבורה כי יש בכך כדי לגרוע מאמינות גרסתה של אסנת בכל הנוגע לדברים ששמעה מהתובעת, כפי שסיפרה לחוקר הנתבעת וכפי שספרה בבית המשפט.
7. לאור כלל האמור, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח גרסתה לתאונה ולא הוכיחה כי נפגעה בנסיבות המקנות לה זכות לפיצויים מהנתבעת. נוכח מסקנתי זו מתייתר הדיון בנושא הנזק.
8. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום כולל של 8000 ₪. במסגרת קביעת סכום זה נלקחו בחשבון גם נסיבותיה האישיות של התובעת, כפי שעולות מתיק הרווחה שצורף על ידי הנתבעת.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.