מבוא

1. התובע, יליד 1985, נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, ביום 4.7.09.

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות ועל כן הדיון ייסוב בשאלת גובה נזקיו של התובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה זו.

3. מטעם התובע העידו הוא, אימו ואחותו.

מטעם הנתבעים הובאו תעודות עובד ציבור וחוות דעת אקטוארית תיאורטית בנושא גמלאות מל"ל נכות כללית ושירותים מיוחדים וכן מסמכים רפואיים ותעודות בית ספר.

הפגיעה והנכות הרפואית

4. ממקום התאונה פונה התובע במסוק, כשהוא מונשם ומורדם, לבית-חולים סורוקה שם היה מאושפז עד ליום 19.7.09 וסה"כ 16 ימי אשפוז.

בבדיקת התובע בבית החולים נמצא כי הוא סובל מחבלת ראש קשה עם שברים בעצמות הפנים שהצריכו קנטוטומיה דחופה לשחרור לחץ תוך עיני באזור עין ימין, קונטוזיה פרונטלית שמאלית ודימום סבדורלי חריף משמאל.

לאחר ביצוע בדיקת C.T. הוחלט על ביצוע ניתוח לשחזור עצמות הגולגולת והבסיס הקדמי שנעשה בשיתוף של נוירוכירורג וא.א.ג. לאחר הניתוח אושפז התובע בטיפול נמרץ נוירוכירורגי.

5. ביום 19.7.09 הועבר התובע להמשך טיפול שיקומי בבית לוינשטיין כשהוא מתנייד בכיסא גלגלים וסובל מכאבי גב תחתון וראש עזים וכן מקשיים בזיכרון. הוא קיבל טיפול שיקומי בתחום הריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה ופיזיותרפיה ושוחרר מבית לוינשטיין כשהוא עצמאי בפעולות היום-יום הבסיסיות והכאבים פחתו.

בעת השחרור הומלץ על המשך מעקב רופא מטפל, מעקב רופא א.א.ג, פיזיותרפיה לשיפור התפקודים כמו ריצה וקפיצה ומעקב מרפאה בעיסוק.

6. חרף השיפור במצבו של התובע, כפי שעלה מסיכום האשפוז בבית לוינשטיין, חש התובע כי התאונה הרסה את חייו. הוא מבכה בעיקר את הפגיעה במראה פניו שהפכה אותו "מגבר חתיך ויפה שנשים נמשכו אליו לגבר מעוות" – כך כהגדרתו שלו בתצהירו.

התובע מתלונן על אובדן חוש הריח והטעם וקשיי נשימה.

לטענתו, יכולת החשיבה נפגעה, הוא סובל מקושי בהתארגנות במטלות היום, קשיי זיכרון, מצב רוח קשה, התפרצויות זעם ופאניקה.

הפגיעה הביאה לירידה משמעותית בראייה בעין ימין עד כי הוא כמעט ואינו רואה בה.

כמו כן הוא סובל מכאבים קשים ומחוסר יכולת לישון בלילות דבר שמקשה עליו את התפקוד במשך היום ובכלל.

7. לאור טענות התובע ופגיעותיו מינה בית המשפט השלום, בו התנהל התיק תחילה, מספר מומחים רפואיים.

בתחום האורתופדי

8. בתחום האורתופדי מונה פרופ' משה סלעי. המומחה בדק את התובע ביום 21.9.11 ומצא כי בעת בדיקתו אצלו לא נמצאו תלונות במישור האורתופדי אלא רק כאבי ראש פרונטאליים, אובדן חוש הריח והטעם, כאבים באזור הפלטה בגולגולת שמתגברים בקור והפרעות שינה. גם צילומי ההדמיה לא הראו על פגיעה גרמית בעמוד השדרה.

9. משכך מצא פרופ' סלעי לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום האורתופדי.

בתחום אף אוזן וגרון

10. בתחום א.א.ג מונה ד"ר מרדכי הימלפרב. המומחה בדק את התובע ביום 12.9.11 ומצא כי המצח גבשושי כולו, ארובת העין בחלקה העליון אינה סדירה דו צדדי, בליטה מימין בגשר האף, צלקות בלתי ניכרות בגשר האף, מעבר אוויר דרך האף תקין. באוזניים – תופיות תקינות, תגובה למבחן קולנים ע"ש רינה חיובית בשתי האוזניים והצליל נשמע במרכז הגולגולת, בתגובה למבחן קולנים ע"ש וובר לא נצפה ניד עצמוני או תנוחתי, התגובה לתמרון על שם דיקס הלפייק הייתה תקינה וגם התגובה למבחני רומברג ואנטרברגר.

11. בכל הנוגע לאובדן חוש הריח והטעם קבע המומחה כי לתובע נכות בגין פגיעה זו בשיעור 5% בהתאם לסעיף 69(3) ב' למבחני הנכות של המל"ל. הוא ראה להכיר קשר סיבתי בין הנכות לתאונה שכן ידוע שאחת הסיבות לפגיעה בחוש הריח והטעם היא שברים בעצמות הגולגולת ואצל התובע נפגעה גם עצם הכברה שדרכה עוברים סיבי עצב הריח.

12. בכל הנוגע לתלונות על סינוסיטיס והפרעות נשימה דרך האף – לא נמצאו רישומים על סינוסיטיס לבד מחשש בודד שנשלל בסופו של יום וגם לא נמצא כל ממצא חולני בחלל האף ומעבר האוויר היה תקין. לכן לא ראה להקנות נכות בגין תלונה זו.

13. באשר לתלונה על סחרחורות – ציין המומחה כי אמנם נמצאו תלונות על סחרחורות בעת האשפוז אך בדיקת שיווי משקל לא העלתה כל בעיה. כך גם אופי תלונותיו של ראיית כוכבים לבנים וחולשה אינה תואמת פגיעה וסטיבולרית. על כן לא מצא להקנות נכות בגין תלונה זו.

14. בכל הנוגע לתלונה על ליקוי שמיעה – לא נמצאו רישומים על תלונות בתחום זה והבדיקה הייתה תקינה.

15. לסיכום, נכותו של התובע בתחום א.א.ג. עומדת על 5%.

בתשובה לשאלות הבהרה הבהיר המומחה כי חוות דעתו לא התייחסה לאספקטים הפלסטיים בפניו של התובע.

בתחום הנוירולוגי

16. בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' דוד ירניצקי. המומחה בדק את התובע ביום 25.10.11 וב - 9.7.13.

המומחה הפנה את התובע לאבחון קוגניטיבי. על פי תוצאות האבחון, שבוצע בבי"ח בילינסון, הייתה השקעה מועטה מצד התובע ושיתוף הפעולה היה נמוך. ניכר אפקט חרדתי ובוחן המציאות היה לקוי במעט. נמצאו קשיים בכל התחומים שנבדקו עם תוצאות רבות שהיו על סף חוסר תקפות. הבודק התרשם ממרכיב אורגני הכולל אימפולסיביות, קשיים בתכנון בארגון ובבקרה וקושי שפתי מסוים. כן נמצא מרכיב רגשי התנהגותי וייתכן הטיה מכוונת.

17. בבדיקת המומחה את התובע הוא מצא אזור הפחתת תחושה בקרקפת ובירך ימין סביב הצלקת. בגין הפחתת התחושה הקנה 1% נכות בהתאם לתקנה 32(3) א' בין I ל – II למבחני הנכות וכן 1% נכות בהתאם לסעיף 29(5) א' בין 1 ל - 0.

18. בבואו להעריך את נכותו של התובע על כלל מרכיביה הסומטיים קוגניטיביים ראה להעמיד את הנכות על 10% בהתאם לסעיף 29 (11) מותאם לסעיף 34 ב' וציין כי הדבר נעשה כך מאחר ומבחני הנכות החדשים בתחום הנוירולוגי טרם נכנסו לתוקף בעת מתן חוות דעתו. הנכות בתחום זה חופפת חלקית את הנכות שניתנה על ידי המומחה בתחום הנוירוכירורגי בגין אנצפלופתיה.

בתשובה לשאלת הבהרה בנושא ציין המומחה כי במקרים של פגיעה פרונטלית יש נזק אורגני שגורם לתמונה התנהגותית שהשלכותיה נקבעות על ידי פסיכיאטר. על כן קבע רק את הנכות בגין המרכיבים הסומטיים והקוגניטיביים. השימוש בסעיף 34 נעשה רק לצורך כימות הנכות שמיוחסת לסעיף 29 למבחני הנכות.

19. הוא הוסיף כי להערכתו קיימת הפרעה התנהגותית בעיקר סביב הפגיעה הפרונטלית והיא פוגעת ביכולת השיקום של התובע. עוד הוסיף כי התעסקותו של התובע בצלקת במצח חורגת מהסביר ומעידה על תגובה נפשית פתולוגית. על כן המליץ על מינוי מומחה בתחום הנפשי.

באשר לתלונה על ירידה בראיה ציין המומחה כי התובע עבר מספר בדיקות שהיו תקינות ובדיקת הרופא מקופת החולים מ – 1.11.12 שהראתה ממצאים חמורים אינה מתיישבת עם יכולתו של התובע לתפקד באופן עצמאי ולכן סבירותה נמוכה מאד.

20. פרופ' ירניצקי לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

בתחום הנוירוכירורגי

21. בתחום זה מונה ד"ר חנוך אלרן שבדק את התובע ביום 16.7.12.

בבדיקתו את התובע מצא את התפקודים העיליים שמורים, הוא תתרן, אזור המצח רגיש למישוש וחוסר תחושה נמצא באזור הצלקת הניתוחית. שאר הבדיקה הייתה תקינה.

22. את נכותו ראה ד"ר אלרן לקבוע כדלקמן:

20% נכות בגין עיוות עצם הגולגולת בהתאם לסעיף 36(2)(ג) למבחני המל"ל;

10% נכות בגין אנצפלופתיה פוסט-טראומטית מוחית בהתאם לסעיף 29(11) למבחנים;

5% נכות בגין תתרנות (אובדן חוש הריח) בהתאם לסעיף 69(3)ב. למבחנים.

המומחה ראה לציין כי הנכות אינה צמיתה מאחר ואם יעבור התובע ניתוח לתיקון העיוות במצחו והניתוח יהיה מוצלח, כי אז תקטן נכותו בגין העיוות לכדי 10% נכות.

23. ד"ר אלרן נדרש להשיב על שאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובע:

הוא נדרש לסיכויי ההצלחה של ניתוח מתקן במצח והשיב כי לדעתו אחוזי ההצלחה עומדים על 90%. אם לא יעבור ניתוח תיוותר נכותו כפי שקבע אותה בחוות הדעת.

באשר למגבלות התעסוקתיות של התובע השיב כי לא יוכל לעבוד בטעימת יין וכבשם.

הנכות האסתטית נקבעה בחוות דעתו והועמדה על 20% בהנחה שלא יעבור ניתוח מוצלח.

24. ד"ר אלרן נדרש לחקירה על חוות דעתו ע"י ב"כ הנתבעים.

25. בחקירתו הסביר כי מצבו הפרה-מורבידי של התובע מלמד על אישיות נרקסיסטית ולכן חשוב לו מאד הפן האסתטי.

הוא היה ער לכך שהתובע סבל מהפרעת קשב וריכוז עו עובר לתאונה אך לא זכר שהתובע סבל מאימפולסיביות על פי המסמכים. הוא הסביר כי לאחר שהתובע מצא את מקומו כספר במספרה שפתח עם שחרורו מהצבא, האימפולסיביות, גם אם הייתה קיימת לא באה לידי ביטוי שכן התובע עשה את שהוא אוהב לעשות.

26. באשר לנכות שנקבעה בגין אנצפלופתיה הסביר כי אצל התובע, שפגיעת הראש הייתה פרונטלית, מתחזקות תופעות פרה-מורבידיות כמו רגזנות, התעסקות כל הזמן במראה החיצוני, עצבנות וחרדה ואת אלה מצא אצל התובע בבדיקתו.

באשר לזיכרון שנטען כי נפגע השיב כי זה לא מנגנון שנפגע בפגיעה פרונטלית ואת הבדיקה שעשו בבית לוינשטיין היה צריך לעשות על בסיס מצבו הפרה-מורבידי ואז התוצאות היו יותר תקפות. הוא עצמו לא התרשם שלתובע ירידה בזיכרון. צריך לדעת איך לשאול אותו כדי שיזכור את התשובה.

יחד עם זאת משהתבקש להתייחס לתלונה של התובע כי הוא אינו יודע כמה להחזיר עודף השיב כי נראה לו שזו האדרה של המצב מצד התובע שכן הוא סבור שהתובע יכול לדעת כמה לתת עודף כמו שצריך.

27. ד"ר אלרן הופנה לחוות דעתו של פרופ' ירניצקי ולאחר שעבר על קביעות הנכות שראה לקבוע פרופ' ירניצקי, אישר כי הנכות שנקבעה בגין המרכיבים הסומטיים קוגניטיביים חופפת לנכות שקבע בגין האנצפלופתיה.

בתחום העיניים

28. בתחילה מונה ד"ר יצחק גוטמן ז"ל אלא שלאחר שנתן את חוות דעתו ובטרם נשמעו הראיות בתיק, הלך לצערנו לבית עולמו. משכך מונה מומחה חליף תחתיו - פרופ' דב וינברגר.

29. פרופ' וינברגר נתן את חוות דעתו ביום 24.8.16.

30. בבדיקתו את התובע מצא חדות ראיה בעין ימין של 6/12 ועם תיקון חריר 6/24, מצב הקשה לתיקון בשל אסטיגמציה גבוהה ייתכן על רקע של עיוות הקרנית בשל פגמים בעצם. בעין שמאל הראיה היא 8/18 ועם חריר 6/12. תנועות העיניים תקינות, עפעף עליון בעין ימין מצולק ומעוות וצנוח נוסף לבליטת עצם בנוסף לאי סדירות של העצם בשפת הארובה העליונה.

כן מצא אקזופוריה לקרוב עם קושי במיקוד, מיפוי צד של הקרנית הראה מבנה של קרטוקונוס בשתי העיניים (מצב של עיוות מבנה הקרנית לצורת קונוס). פרט לממצאים אלו הקרניות שקופות. צילום צד של הקרניות מלמד על מבנה אופייני לקרטוקונוס בעין ימין. שאר חלקי העין לרבות העדשות והרשתיות תקינים.

פרופ' וינברגר מציין כי לא אבחן ירידה תחושתית בקרניות שתי העיניים כפי שציין ד"ר גוטמן ז"ל בחוות דעתו.

31. הוא מסכם שאכן קיימת ירידה בראייה בעין ימין שנובעת ממבנה הקרטוקונוס, אלא שזו אינה פועל יוצא של התאונה, שכן מבנה זה אינו נגרם כתוצאה מטראומה. נכותו בגין מצב זה מתאימה ל – 20% בהתאם לסעיף 52 (1) למבחני המל"ל.

קיים עיוות קוסמטי וצניחת עפעף עליון בעין ימין שניתן לשייך לתאונה והנכות בגין ממצא זה עומדת על 10% במצטבר בהתאם לסעיף 53(3) II למבחני המל"ל.

32. ב"כ התובע הפנה למומחה מספר שאלות הבהרה ומתוך התשובות נלמד כי:

בכל הנוגע לשיוך הקרטוקונוס לפגיעה בתאונה - מדובר במחלת קרנית שנמצאה בשתי העיניים אצל התובע ועל כן קשה לקבוע שהוא תולדת התאונה.

בעצם העובדה שהתובע לא הרכיב משקפיים עובר לתאונה אין ללמוד כי מדובר בתוצאת הפגיעה בתאונה שהביאה לירידה בחדות הראייה. הוא מוסיף ומציין כי חלה התקדמות בירידה בראייה מאז בדיקת התובע אצל ד"ר גוטמן ז"ל בשנת 2014 ועד לבדיקתו של התובע על ידו בשנת 2016 שמלמדת אף היא על התקדמות בעיוות הקרנית וכתוצאה מכך התדרדרות בראייה.

גם הפגיעה בעצם והלחץ שנוצר במהלך הפגיעה לא הם שהביאו להיווצרות הקרטוקונוס.

העיוות בעפעף ובליטת העצם בארובת העין קשים לתיקון לדעתו וגם תיקון כירורגי נוסף לא יביא שיפור משמעותי בתפקוד העפעף.

33. לסיכום, נכותו של התובע בגין התאונה נשוא התביעה בתחום העיניים עומדת על 10%. בנוסף סובל התובע מנכות נוספת שאינה תולדת התאונה שמתבטאת בירידה בחדות הראייה כתוצאה ממבנה מסוים של הקרנית.

בתחום הפסיכיאטרי

34. בתחום זה מונה ד"ר נמרוד גריסרו אשר המציא את חוות דעתו ביום 21.2.14.

35. המומחה סקר את מכלול תלונותיו של התובע ואת הממצאים בבדיקות שעבר התובע למן הפגיעה ועד מועד חוות הדעת. המומחה מצא כי התובע סובל משתי אבחנות על פי ה – 5 – DSM.

36. האבחנה הראשונה מוגדרת חבלת ראש עם נזק קוגניטיבי - Major Neurocognitive Disorder due to Traumatic Brain Injury.

את האבחנה ביסס על קיומה של חבלת ראש עם שברים בגולגולת אובדן הכרה ואובדן חוש הריח. הפגיעה מתבטאת בקשיים ביצועיים, מהירות למידה, מהירות שליפה מהזיכרון ובעיות בקוגניציה חברתית שלא היו בעבר. לכך מתלוות תכונות של דיס-אינהיביציה, אגרסיביות, אימפולסיביות, כאבי ראש, עייפות, הפרעות שינה, סחרחורת וחוסר סבילות לתרופות פסיכותרפיות. הוא מוסיף שתחושת הסחרחורת, שהמומחה בתחום א.א.ג לא מצא לה הסבר בפתולוגיה באוזן הפנימית, יכולה להיות מוסברת באבחנה זו.

המומחה התייחס להפרעת הקשב והריכוז שממנה סבל התובע עובר לתאונה אך ציין כי רמתה לא הייתה כזו שהביאה אותו למוגבלויות מהן הוא סובל היום, כמו הקושי לבצע חשבון פשוט ולתת עודף, לנהל מספרה ולהיות אדם חברתי שמנהל דיאלוג ומקיים זוגיות.

אובדן חוש הריח והטעם כשלעצמו מהווים פגיעה באיכות החיים הגוררת סוג של ליקוי נפשי.

37. האבחנה השנייה מוגדרת כעיסוק כפייתי ובסבל חסר פרופורציות במראה המעוות (בעיקר בעיניו של התובע) – Obsessive Compulsive and Related Disorder due to Another Medical Condition.

הוא הוסיף כי האבחנה ניתנת כאשר האדם מרגיש צורך לחזור על פעולה ממוקדת גוף מסוימת ויש עדות בבדיקות פיזיות שהמצב ההתנהגותי נובע ממצב גופני אחר. במקרה כאן מדובר בשבר דחוס של עצמות המצח, שברים באף ובעצמות הפנים וכו'. מצב זה מביא לסבל רב, קושי חברתי, תעסוקתי וזוגי. החוויה הקשה היא של חיים לפני הטראומה וחיים לאחריה.

38. לדעת המומחה קיים קשר של גרימה בין הפגיעה בתאונה למצב שתואר לעיל.

את נכותו של התובע בתחומו הוא מעמיד על 30% נכות בהתאם לסעיף 34 (ד) למבחני המל"ל ובנוסף 20% נוספים בהתאם לסעיף 34 (ג) למבחנים.

39. עוד קבע המומחה כי אם התובע היה נעזר בשילוב של טיפול תרופתי וטיפול CBT, אזי היה מקום לצפות לשיפור מסוים. אלא שבשלב הזה התובע מסרב לטיפול תרופתי וטרם קיבל טיפול CBT. הוא ציין כי מקום מגוריו של התובע מקשה או יקשו על קבלת טיפול מסוג זה.

40. ד"ר גריסרו זומן לחקירה על חוות דעתו על ידי ב"כ הנתבעים.

41. מחקירתו עלה כי חלקן של העובדות שהתבררו בעת חקירת התובע לא היו בפני המומחה. כך למשל סבר המומחה כי התובע סיים 12 שנות לימוד כאשר בפועל הסתבר שהוא נשר מהלימודים אחרי 8 שנות לימוד בלבד. עוד עלה כי המומחה סמך על דברי התובע שהוא אינו מצוי בכל קשר זוגי מאז הפגיעה ועל פי עדויות שנשמעו בתיק הסתבר שלתובע היו לפחות שתי מערכות יחסים עם בנות זוג לאחר התאונה. המומחה הניח שגם אם ניסה התובע לחזור לעבוד לאחר התאונה היה זה ניסיון כושל שהסתיים מהר ועוד.

42. המומחה נדרש גם להתייחס להפרעת הקשב שממנה סבל התובע עוד עובר לתאונה והשלכותיה והשיב כי אין בה לבדה כדי למנוע מאדם להצליח בחייו הבוגרים. יש בה כדי להביא את חלקם של הילדים להיעדר מבית הספר ועל כן לא מצא ליתן משמעות רבה לנתונים שהובאו על ידי ב"כ הנתבעים באשר להתנהלות התובע בבית הספר. הוא הוסיף כי גם לעובדה שהתובע עלה כילד יש משמעות ליכולת השתלבותו בלימודים וגם לתנאים הסוציואקונומיים של המשפחה והעובדה שמדובר במגורים בפריפריה. כך גם לא מצא בעיתיות בעובדה שהתובע בחר ללמוד ספרות.

43. ב"כ הנתבעים הפנה את המומחה להיסטוריית השירות הצבאי של התובע שכללה לטענתו נשירה מקורס נהגים, הצבה בתפקיד של מפעיל גנרטור שממנו ביצע נפקדות וישב בכלא והשיב שאין בכך כדי ללמד על מחלת נפש והוא לא נכנס לבדיקת הנושא הזה ולא בדק אם היו גורמי דחק או מרכיבים אחרים שהביאו את התובע למצב זה.

הוא ביקש להסביר שבחוות הדעת התמקד בהשוואה בין רמת התפקוד של התובע עובר לתאונה לזו שאחריה. מכאן שגם אם רמת התפקוד שלו או כישוריו לא הייתה גבוהה במיוחד עובר לתאונה אבל לאחריה נצפתה ירידה – היא זו שמעניינת ובה התמקד.

44. עוד נדרש המומחה להתייחס לפערי התוצאות שעלו במבחנים שנעשו לתובע עוד בבית לוינשטיין ולאחר מכן ע"י פרופ' ירניצקי בשתי הזדמנויות. הוא ראה להשיב כי אותה גליות שנמצאה במבחנים לא מלמדת בהכרח על חוסר מהימנות של התובע אלא יכולה ללמד גם על מתח, ירידה בקשב ועוד. מנגד לא יכול היה להוציא מכלל אפשרות שהתובע לא שיתף פעולה באופן מלא בבדיקות.

45. בכל הנוגע לנכות שראה להעניק לתובע הסכים המומחה כי קיימת חפיפה בין הנכות שראה לקבוע לבין הנכויות שנתנו המומחים בתחום הנוירולוגי ובתחום הנוירוכירורגי.

הוא הוסיף כי חלק מקביעת הנכות בשיעור שקבע (20% נכות) נבע מכך שהתובע ציין שיש לו בעיה עם מערכות יחסים עם נשים. ענין זה אינו חלק ממרכיבי האבחנה אך הוא הרשים אותו מאד לצורך אומדן הסבל שחווה התובע שכן הוא מגביל אותו חברתית.

46. לטעמי, לצורך קביעת שיעור הנכות הרפואית בעניינו של התובע יש לרמת תפקודו מרכיב חשוב שכן עיקרה של הנכות אם מן הפן הנוירולוגי ואם מן הפן הפסיכיאטרי נקבע על בסיס זה של רמת התפקוד במישורי החיים השונים – עבודה, חברה וזוגיות.

על כן לצורך הדיון כאן יש לבחון את עדות התובע ועדיו.

עדות התובע ועדיו

47. בתצהיר עדותו הראשית מעלה התובע תמונה עגומה לפיה חייו נהרסו בעקבות התאונה הן במישור התפקוד היום-יומי והן במישור התעסוקתי.

לדבריו שאיפתו הייתה להתקדם ולהיות ספר צמרת – מעצב שיער. לשם כך היה לו ברור שיעזוב את מקום מגוריו במצפה רמון ויעבור לעיר גדולה.

48. כפועל יוצא מן התאונה הוא אינו יכול לארגן דברים פשוטים שנדרשים לו ביום העבודה, זכרונו בוגד בו, הוא אינו מסוגל לחשב עודף ללקוח בצורה נכונה, הוא מסוגל להתמקד במטלה אחת ואם נכנסת באמצע מטלה נוספת הוא מאבד את העשתונות ולא מצליח להתייחס גם אליה, משכך הוא זקוק לעזרה יום-יומית שוטפת של אמו.

49. עוד העיד כי מאז התאונה הוא אינו רואה כמעט כליל בעינו הימנית, סובל מכאבים קשים במצח ובעפעפיים שמתגברים בקור.

מנגנון השינה שלו השתבש והוא לא מצליח לישון בלילות, דבר שאף הוא מחבל ביכולתו לעבוד במקצועו. זאת מאחרשהוא אינו יכול לקום בבקרים ובסופו של דבר לאחר שנרדם הוא מקיץ בשעות הצהריים וגם אז הוא עייף כל הזמן.

עוד פגעה התאונה במצב רוחו. עובר לתאונה היה אדם אוהב חיים ואילו לאחריה הוא סובל מהתפרצויות זעם והתקפי פאניקה. מצבו זה מביא אותו להימנע מחברה כשהוא חש שהוא שונא את העולם ומרגיש גמור לגמרי.

50. במצבו זה הוא איבד כל אפשרות להגשים את חלומו להיות ספר צמרת ובחייו הפרטים הוא חסר אונים עד כדי כך שהוא מציין בתצהירו שאין טעם לחייו.

51. אמו של התובע העידה בתצהירה כי מאז התאונה התובע חש שהוא הפך אדם מעוות וחסר ביטחון. בשל אבדן חוש הריח והטעם הוא לא נהנה מכל אוכל. בשל התייחסותו לתאונה הוא אינו נהנה מכלום ומואס בחייו.

היא מפרטת שוב את אותן בעיות ביכולתו של התובע להתנהל בעיסוקו כספר בשל הפגיעה ביכולת החשיבה והארגון שלו, הקושי בראיה בעין ימין, הכאבים מהם סובל, הפגיעה במנגנון השינה ועוד.

52. התצהיר של אחות התובע מתאר תמונה זהה.

53. בחקירת התובע בבית המשפט עלה כי סיים 8 שנות לימוד ולאחריהן החל לעבוד במספרה במצפה רמון ובבאר שבע. עם גיוסו לצבא שובץ לקורס נהגים אך לא הצליח להוציא רישיון נהיגה ולכן שובץ לעבודה בהפעלת גנרטורים. במסגרת השירות פנה לקב"ן לאחר שלטענתו, כמו כל חייל, רצה לצאת מן השירות. כך גם ישב בכלא צבאי לאחר שסירב להשתתף בהתנתקות. חרף זאת סיים שירות מלא.

54. בשנים 2007-2008 עבד חלק מן הזמן במספרה כשכיר ותקופה קצרה עבד בשופרסל. הגם ששכרו היה גבוה בהרבה בעבודתו בשופרסל, עזב כעבור תקופה קצרה מאחר ולטענתו רצה לעבוד כספר וההליכה לעבודה בשופרסל הייתה לצורך לימוד לתעודת ספר. בהמשך העיד כי אינו זוכר אם התפטר מעבודתו שם או פוטר. הוא לא הציג כל תעודה על לימוד בתחום הספרות.

55. לאחר תום האשפוז לצרכי שיקום בבית לוינשטיין שב לבית הוריו במצפה רמון. תחילה החל לספר חברים ומשפחה ובהמשך הגיעו גם אחרים. הוא משתמש בחדר אחד בבית הוריו לצורך עיסוקו זה, חדר שהוכן עוד לפני התאונה לאותה מטרה.

הוא השיב שאין לו לקוחות קבועים שכן הוא עצמו "לא קבוע" והוא מספר כשהוא יכול.

56. מתוך אישורי מס הכנסה לשנת 2008 עולה כי הכנסת התובע באותה שנה עמדה על 17,204 ₪ ושיעור השתכרות זה עמד גם בשנת 2009 עד לתאונה.

לאחר התאונה בשנים 2010-2011 לא דווחה כל הכנסה.

בשנת 2012 עמדה הכנסתו הנומינלית על 32,772 ₪ ובשנת 2013 על 39,121 ₪. לאחר מכן לא הובאו נתונים.

57. התובע נשאל האם הוא עושה שימוש בכדורי שינה על מנת להקל עליו את ההירדמות בלילה והוא השיב שאכן קיבל טיפול כזה מהרופאה המטפלת בו, אך הפסיק שכן מדובר בסם שמתמכרים אליו. עוד ציין כי הכדורים היו מפילים אותו כך שלא יכול היה לקום לאחר מכן.

בהמשך משנשאל מה עדיף מבחינתו לקחת "סם" או לא לתפקד השיב שאין לו תשובה.

58. במישור החיים היום-יומיים העיד התובע כי לא היו לו קשרים עם בנות זוג מאז התאונה וכי נותרו לו שני חברים מתקופת הצבא שאיתם הוא יוצא לעיתים למועדונים אך אינו רוקד אלא יושב ליד הבר.

59. אחותו של התובע נחקרה אף היא בבית המשפט. בחקירתה עלה כי התובע קיים שתי מערכות יחסים עם שתי בנות זוג לאחר התאונה. מערכת יחסים אחת נמשכה על פני 3 שנים ומערכת יחסים שנייה נמשכה מספר חודשים. התובע היה נשאר לישון אצל חברתו הראשונה ואילו אצל השנייה כמחצית התקופה גר אצלה.

היא הסבירה שבמהלך היום הוא היה בבית הוריו ובערבים היה הולך לבית החברה. כך שאת כל צרכיו לאוכל, כביסה וכו' קיבל בבית הוריו מאימו.

60. אמו של התובע נדרשה לסתירה הזו שבין עדות בנה התובע לבין עדות בתה והשיבה שאין לו חברה קבועה ואצלם לא נהוג לספר לאמא מה קורה. ייתכן שבינם לבין עצמם התובע ואחותו מדברים בעניינים אלו.

על פי עדותה לא היה מצב שבו התובע לא ישן בבית מספר חודשים. היא הסבירה שאם הוא יוצא לבאר-שבע לבילוי הוא נשאר לישון אצל חברים אך הדבר קרה רק מידי פעם.

61. מתוך עדות כל העדים עלה שהתובע קשור מאד לאמו והיא מהווה גורם דומיננטי מאד בחייו הן מבחינת מילוי הצרכים הפיזיים והן מבחינת היותה גורם מבין לליבו.

62. מתוך כל העדויות, כמו גם מהופעת התובע בפניי, התרשמתי כי התובע אכן סובל מאד ממראהו החיצוני מאז הפגיעה בתאונה. זאת הגם שאין ספק שהוא רואה בחומרה יתרה את הפגיעה ומייחס לה כיעור ברמה שאינה תואמת את המציאות.

שיעור הנכות הרפואית

63. לאחר שסקרתי את עדויות עדי התביעה ראיתי לשוב לקביעות המומחים.

ראיתי לציין כי מאחר ועיקר נכותו של התובע הינה בתחומים הנפשי והנוירולוגי, הרי שיש חפיפה מסוימת בין הנכות הרפואית לתפקודית.

64. במהלך המבחנים הנוירו-קוגניטיביים עלה כי יתכן שהתוצאות נובעות גם מבעיה באמינות. אפשרות זו מתיישבת עם הסתירה הברורה שבין דברי התובע לדברי אחותו בכל הנוגע לקשרים עם בנות זוג לאחר התאונה.

65. עדותה של האחות עשתה רושם אמין. ראשית, היא נקבה בשמות של אותן בנות זוג. שנית אף על פי עדות האם היא קרובה לתובע בנושאים אלו שלא נהוג לשתף בהם את ההורים במשפחת התובע. חקירתה הצביעה על אמינות גם כאשר הודתה שאינה יודעת מדוע נרשם דבר מסוים בתצהירה. כפי שציינתי לעיל התצהירים כמעט זהים. כך גם עדותה התאימה לעדות התובע באשר לחברים שלו אחרי התאונה והיא הכירה אותם בשמותיהם ואף יותר מזה.

66. מתוך עדותו של התובע התרשמתי כי הוא כל כולו נתון לפגיעתו והיא אכן גורם מפריע בחייו. התייחסותו המוגזמת לפגיעה במראהו אף היא מלמדת על כך. אין בכך כדי לומר שהתובע לא נפגע אלא שהתרשמתי שעדותו יש בה האדרה של מצבו. על כן נתון שיכול להפריע לו, מוסט ממנה. כך לפחות נהג בכל הנוגע ליחסיו עם נשים לאחר התאונה.

חיזוק למסקנתי זו מצאתי בחוות דעתו של ד"ר אלרן שקבע כי התובע בעל אישיות נרקסיסטית ולכן מראה החיצוני כל כך חשוב לו. אלא שהמזיק מקבל את הניזוק כפי שהוא ואם עבור התובע פגיעתו האסטטית משמעותית כל כך, לא ניתן להתעלם מנתון זה על השלכותיו על הקשיים הנפשיים שהיא מסבה לו. יחד עם זאת יש להביא בחשבון כי שיעור הנכות שנקבע בגין פגיעה זו גבוה משיעור הנכות שהיה נקבע אילו היו בפני המומחה בתחום הנפשי נתונים מדויקים אודות תפקודו של התובע בעבודתו ובחייו החברתיים לרבות עם בנות זוג.

67. עוד התרשמתי כי התובע אכן מאד קשור לאמו והיא מצידה נתונה כל כולה לצרכיו. יתכן שאם היה התובע מקבל פחות הבנה וחמלה (שלא לומר פינוק) היה מוצא כוחות להתגבר על חלק מפגיעותיו ולפחות מייחס להן פחות חשיבות. כך למשל בכל הנוגע לאכילה רק של אוכל שהוכן על ידי אמו וכך גם בכל הנוגע למאמץ למצוא לו עיסוק במומו.

68. לא הובא כל הסבר מדוע חרף מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה לא טרח התובע לפנות למל"ל בבקשה לשיקום או לקבלת קצבה שקרוב לוודאי היה זכאי לה במצבו. גם התירוץ שבא כוחו הקודם יעץ לו שלא לפנות למל"ל אין בו די כאשר התובע רואה את אמו עובדת שעות ארוכות ולאחר מכן גם דואגת לכל תחזוקת הבית וגם אז נותר המצב הכלכלי גרוע.

69. יחד עם זאת אני ערה לעובדה שהתובע נפגע באונה הפרונטלית על כל המשתמע מכך לרבות פגיעה ביכולת היזימה, הביצוע, הלמידה, הזיכרון וההתמצאות.

70. עוד ראיתי לקבל כי הפרעת הקשב של התובע שהייתה בעברו, לא היה בה כדי למנוע ממנו להצליח בחייו הבוגרים והיא החמירה בעקבות הפגיעה באופן שמגביל אותו בתפקוד היום-יומי, כפי שהסביר פרופ' גריסרו. גם ד"ר אלרן ציין כי הפרעת הקשב, אף אם בבסיסה יכולה להביא לתגובות אימפולסיביות, לא הייתה באה לידי ביטוי כאשר התובע מצא לו עיסוק כלבבו עובר לתאונה ולכן לא היה בה כדי להפריע לו.

71. בכל הנוגע לנכות האסטטית, הרי שעל פי דברי המומחה בתחום הנוירוכירורגי ניתן לתקן את העיוות בגולגולת בניתוח ששיעורי הצלחתו גבוהים. אם יעבור התובע ניתוח תקטן נכותו בשל פגימה זו כדי מחצית. את העיוות בעפעף לא ניתן לתקן.

72. לאור הדיון שלעיל ראיתי לקבוע את נכויותיו של התובע כדלקמן:

73. בתחום העיניים - הנכות בגין הירידה בראייה אינה תולדת התאונה ויש להביא בחשבון שהיא הולכת ומחמירה ללא כל קשר לתאונה. נכות זו יש בה גם כדי להציק ולהגביל את התובע.

הנכות שיש לשייך לתאונה הוא העיוות בעפעף שבגינו זכאי התובע ל – 10%.

74. בתחום האורתופדי – לא נותרה נכות.

75. בתחום אף אוזן וגרון – נותרה נכות בגין אובדן חוש הריח והטעם בשיעור של 5%.

76. בתחום הנוירולוגי והנוירוכירורגי – נותרו הנכויות הבאות:

1% נכות בגין הפרעת תחושה בקרקפת;

1% נכות בגין הפרעת תחושה בירך ימין;

10% נכות בגין הפגיעה המוחית;

10% נכות בגין העיוות בעצם הגולגולת בהתחשב באפשרות הניתוח.

סה"כ נכות בתחום זה - 20.7% נכות.

77. בתחום הנפשי - ראיתי לקבוע כי הנכות שנקבעה על ידי המומחה נקבעה על בסיס מסד נתונים לא מדויק. כך גם חלקה של הנכות בתחום זה חופף לנכות שניתנה לתובע בגין אנצפלופתיה.

78. גם ד"ר גריסרו קיבל כי הנכות שהקנה לתובע בגין אותה פגיעת ראש בשיעור 30% כוללת בחובה גם את הנכות שניתנה על ידי הנוירולוג והנוירוכירורג בגין אותה פגיעה. משמע התוספת הנפשית עומדת במירב על 20% נכות.

אלא שכאמור גם נכות זו נקבעה על סמך מסד נתונים לא מדויק כמו למשל שהתובע עשה ניסיון לשוב לעבודה שלא צלח בעוד שהנתונים מראים שהתובע שב לעבודה גם אם אינו עובד באופן מלא, שחלקם של המבחנים הנוירו-קוגניטיביים הצביעו על האדרה בשל פערים משמעותיים ולא הגיוניים ועוד.

על כן ראיתי להעמיד את הנכות הנפשית תולדת חבלת הראש לרבות הסבל בגין אובדן חוש הריח והטעם על 10% נוספים מעבר לנכות שנקבעה בגין פגיעה זו בתחום הנוירולוגי.

79. בגין הפגיעה בדימוי הגוף, שמביאה את התובע לעיסוק אובססיבי כפייתי וסבל רב אני סבורה כי הנכות המתאימה עומדת על 10% שכן התובע מקיים וקיים קשרים זוגיים עם בנות זוג לאחר התאונה ואף יוצא לבלות עם חברים.

תשובתו זו באשר לקשרים החברתיים הצביעה על בעיה באמינות.

80. מכאן שנכותו הנפשית, שמעבר לנכות הנוירולוגית עומדת על – 19% נכות.

81. סה"כ נכותו הרפואית עומדת על - 46.22% נכות ובמעוגל 46%.

שיעור הנכות התפקודית

82. דומה שאין חולק כי נכותו של התובע בגין אובדן חוש הריח והטעם אינה תפקודית.

התובע טוען כי מעצב שיער צריך לדעת להבחין בין ריחות וצבעים של התכשירים השונים. עוד הוא טוען בתצהירו כי העדר חוש הריח אף מסכן את עבודתו שכן הוא אינו יכול להבחין מבעוד מועד אם מכשיר הפן או מכשיר חשמלי אחר, שורף את השיער.

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שציין ד"ר אלרן התובע מנוע מלעסוק בעיסוקים שדורשים מעצם טיבם חוש ריח טוב כיינן או מומחה לבשמים. התובע לא נפגע בראייתו כתוצאה מן התאונה וגם הירידה בראייה היא רק בעין אחת ומכאן שאין לו כל בעיה להבחין בצבעים של התכשירים השונים. באשר לחוש הריח הרי שספר זהיר יודע לעשות שימוש במכשירים חשמליים דוגמת פן בעוצמה שלא תפגע בשיער הלקוח. בוודאי שאין בעניין זה כדי למנוע מהתובע לעבוד כספר.

83. הנכות האסטטית מורכבת מנכות בשיעור 10% בגין העיוות בגולגולת, 10% נוספים בגין העיוות בעפעף והפרעת התחושה בגולגולת ובירך בשיעור של 1% כל אחת.

אני סבורה כי הנכות שנקבעה בגין העיוות בעפעף הינה משמעותית גם מן הבחינה התפקודית ולו באופן חלקי וזאת מעבר לנכות שנקבעה בתחום הנפשי בגין תגובתו החריפה של התובע לפגיעה האסטטית בכללה.

לעיוות זה השפעה על כלל מראה פניו והבעתו של התובע. לפגם זה יכולה להיות השפעה בעיקר בתחום עיסוקו של התובע שהינו אסטטי בעיקרו. על כן ראיתי לקבוע כי מתוך נכותו זו 7% הינם בעלי השפעה תפקודית.

84. הנכויות בגין פגיעת הראש, הן מן הפן הנוירולוגי והן מן הפן הנפשי, הינן משמעותיות ומשפיעות על תפקודו של התובע בחיי עבודתו ובחיי היום-יום.

85. התובע הצליח ללמוד את מקצוע הספרות תוך כדי עבודה במספרות שונות. היה לו חוג לקוחות והוא התעתד להתקדם בעיסוקו זה. העובדה שהתובע מתגורר במצפה רמון היה בה כדי להשפיע על מהירות היכולת שלו להתקדם במקצוע זה ולהאט אותה. לא מדובר בעיר גדולה שבה גם מקומות עבודה במספרות גדולות מצויים בשפע. כך גם כמות הלקוחות הפוטנציאליים בעיר מגוריו פחותה.

יחד עם זאת לא הובאה כל ראיה כי עובר לתאונה היה לתובע קושי של ממש בהתארגנות או פגיעה של ממש בפונקציות הניהוליות. עיסוקו התאים לרמת כישוריו ואם היה פורץ בו יכול היה להגיע להשתכרות יפה.

86. המומחים היו כולם בדעה כי הפגיעה הפרונטלית הביאה לפגיעה בפונקציות הניהוליות וכן באינהיביציה של התובע. מכאן חוסר היוזמה שלא נצפתה קודם. עוד היו כל המומחים בתחומים אלה בדעה אחת כי אותה פגיעה מביאה גם לפגיעה במנגנון השינה אצל התובע. גם לפגיעה זו השלכה של ממש על יכולתו לתפקד בעיסוק כלשהו במשך היום.

87. אני סבורה כי התובע היה צריך לאזור כוחות ולפנות לשיקום במל"ל או במקום אחר כדי למצוא לו עיסוק במומו. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שחלק מן הפגיעה מביא לאותה ישיבה בחיבוק ידיים בהעדר כל יכולת ליזום שינוי.

88. הסעיפים בגינם ניתנו לתובע הנכויות בתחום הנוירולוגי והנפשי עוסקים גם ברמת הפגיעה בתפקוד בחיי העבודה, החיים החברתיים והבין אישיים. מכאן כאמור שיש בהם מרכיב תפקודי מעצם טיבם.

89. אני סבורה כי פגיעתו של התובע בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי בגין הפגיעה המוחית, על נתוניו האישיים שעובר לתאונה, הינה משמעותית.

נכותו הרפואית בתחומים אלו עומדת על 10% נוירולוגי ו – 19% פסיכיאטרי וסה"כ 27% נכות. ניכר כי פגיעתו התפקודית עולה על שיעור זה. לכך כאמור יש להוסיף את הנכות שמצאתי לקבוע בתחום האסטטי.

90. בבואי לסכם את שיעור הנכות התפקודית כולה שנובעת כאמור מהפגיעה הנוירולוגית, הפסיכיאטרית והאסטטית, ראיתי להעמידה על 37% נכות.

שיעור ההשתכרות

91. התובע נפגע בתאונה לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי ועבד מספר שנים כספר ולאחר מכן תקופה של מספר חודשים בשופרסל.

92. כפי שציינתי לעיל שיעור השתכרותו עובר לתאונה היה נמוך ועמד על 1,500 ₪ נומינלית לערך ומשוערך להיום ממועד התאונה סך של - 1,646 ₪.

אין בידי לקבל את עמדת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי ההכנסה המדווחת כוללת גם הוצאות של העסק. עיון במסמכים מלמד כי שיעור המחזור, שמופיע בהמשך הדו"ח, הוא גבוה משיעור ההכנסה. בהינתן שהתובע עבד בביתו שיעור הוצאות העסק היה נמוך. כך בשנת 2008 עמד המחזור על 8,650 ₪ ואילו השתכרותו השנתית הייתה מורכבת מ - 3,222 מהכנסתו כעצמאי ו – 13,982 ₪ ממשכורת מעבודתו כשכיר.

לאחר התאונה עמד שיעור השתכרותו, בשנים שלגביהם הובאו נתונים, על – 3,260 ₪ נומינלית בממוצע חודשי בשנת 2013 ובשערוך להיום סך זהה. (המחזור העסקי עמד על 51,220 ₪ כאשר ההכנסה השנתית עמדה על 39,121 ₪ ).

93. השכר הממוצע במשק עומד היום על - 10,251 ₪ ובניכוי מס הכנסה סך של – 9,469 ₪.

94. התובע מבקש לערוך חישוב של הפסדי השתכרותו על בסיס השתכרות בעבר בשיעור של - 5,500 ₪ ואילו לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. יש לציין כי ב"כ התובע הביא בחשבון בסיכומיו בסעיף 111 ס"ק 8 חישוב לפי 7,000 ₪ גם כן.

95. הנתבעת טוענת מנגד כי דרישת התובע לחישוב שכרו בעבר על בסיס של 5,500 ₪ אין לה על מה שתסמוך כאשר התובע עצמו לא ידע להסביר כיצד חושב הסכום.

באשר לחישוב לעתיד סבורה הנתבעת כי אין מקום לערוך חישוב לפי השכר הממוצע במשק שכן התובע נפגע כאשר מסלול עבודתו נבחר והוא עבד בו.

עוד היא טוענת שנתוניו של התובע מצביעים כי פוטנציאל ההשתכרות שלו אינו צפוי להגיע לשכר הממוצע במשק. בעניין זה היא מפנה להישגיו הנמוכים בבית הספר ובשירות הצבאי, עברו התעסוקתי הלא יציב עובר לתאונה, השתכרותו הנמוכה כעצמאי שהגיעה לכדי 40% משכר המינימום והעובדה שהשיקול הכלכלי לא היה בראש מעייניו כאשר העדיף לעסוק בספרות הגם שהייתה לו עבודה מכניסה הרבה יותר בעבודתו בשופרסל.

96. עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן להסתמך על דוחות השומה לתקופה שלאחר התאונה שכן הם הוגשו לאחריה וחשודים להיות מוטים.

ייאמר מיד שטענה זו אין בידי לקבל. ראשית, גם הדוחות לשנים 2008 ו – 2009 הוגשו (ולפחות עודכנו) לאחר קרות התאונה. שנית, ברגיל מנסים תובעים להראות יכולת השתכרות נמוכה מזו שהייתה להם ערב התאונה (ראה למשל בדוגמה שהובאה על ידי הנתבעת מפסק הדין בעניין ע"א 523/87 מוריס שחאדה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 18.4.89). לא כך במקרה שבפניי. לו רצה התובע להציג תמונה נוחה לו באמצעות הדיווחים למס הכנסה היה מעלה את שיעור השתכרותו בשנים 2008 – 2009 ומקטין את שיעור השתכרותו בשנים 2012-2013. הנתונים מצביעים על מצב הפוך.

97. בסיכום דבריה מבקשת הנתבעת להעמיד את שיעור שכרו של התובע לעבר על - 3,000 ₪ ואת שיעור שכרו בעתיד על - 5,000 ₪ עד הגיעו לגיל 70 שנה בהיותו עצמאי.

98. לצורך קביעת פוטנציאל ההשתכרות של התובע ראיתי להביא בחשבון את הנתונים של השתכרותו עובר לתאונה מאז שחרורו מהצבא. עוד ראיתי להביא בחשבון את העובדה שחרף הזמן שחלף מאז השחרור ועד התאונה לא ביצע התובע כל צעד למימוש תוכניתו הנטענת, להתקדם ולהיות מעצב שיער. התובע ידע כי עליו להוסיף וללמוד בקורסים שונים ולפחות לעבוד במחיצת מעצבי שיער וללמוד מהם את התורה. חרף זאת נותר במקומו ואפילו לא פנה לאחת המספרות בבאר-שבע כדי להוסיף ולהתלמד שם.

עוד לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע מתלונן על קושי בראיה שמפריע לו, כאשר קושי זה אכן הוסבר על ידי המומחה בתחום העיניים כנובע ממחלה שאינה נובעת או קשורה בפגיעה בתאונה אך היא הולכת ומחמירה מעצם טיבה.

99. מנגד, ראיתי להביא בחשבון את העובדה שלאחר התאונה וחרף פגיעתו הצליח התובע להתפרנס מעיסוקו ויש להניח שאילולא הפגיעה ונוכח גילו הצעיר, היה משביח שכרו עם השנים.

100. בשוקלי כל אלה ונוכח העובדה שהתובע עבד מספר שנים עוד עובר לתאונה כספר איני סבורה כי הפסיקה החלה על קטינים או מבוגרים צעירים חלה על המקרה שבפניי.

על כן ראיתי להעמיד את שכרו של התובע בעבר על סך של - 4,000 ₪ ואילו לעתיד ראיתי להביא בחשבון שכר בשיעור של - 7,000 ₪ ממוצע לכל תקופת חיי העבודה בעתיד.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר

101. התובע היה מאושפז במשך 54 ימים. התובע העיד כי חצי שנה לערך אחרי שהשתחרר מהשיקום בבית לוינשטיין, שב לעבוד בביתו. לטענתו תחילה סיפר בעיקר חברים ורק לאחר מכן החל לספר גם לקוחות אחרים.

לגבי תקופה זו ממועד התאונה ועד 4.3.10 זכאי התובע לפיצוי מלא של אובדן ההשתכרות וזאת נוכח שיעור פגיעתו והליך השיקום שעבר.

סה"כ הפיצוי לתקופה זו (של 8 חודשים) עומד על - 32,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (4.11.09) סך של - 35,217 ₪.

102. לתקופה שמתחילת שובו לעבודה ועד היום - הובאו מעט נתונים. לא הובאו על ידי התובע נתונים ביחס לשנים 2010-2011 וכן ביחס לשנים 2014 ועד היום.

בתקופה זו ראיתי להביא בחשבון שכר של 4,000 ₪ ונכות תפקודית של 37% נכות ומכאן שהתובע זכאי לפיצוי בסך של – 4,000X37%= 1,480 ₪. במכפלת 92 חודשים עומד הפיצוי על -136,160 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה ( 4.1.14) סך של - 141,362 ₪.

103. סה"כ הפסדי שכר בעבר עומדים על - 176,579 ₪.

הפסד כושר השתכרות בעתיד

104. התובע בן 32 כיום ונותרו לו, עד הגיעו לגיל פרישה, 38 שנות עבודה. ראיתי להביא בחשבון שגיל הפרישה של התובע אילולא התאונה במקצועו כספר היה עומד על 70 שנה בהיותו עצמאי.

105. ראיתי להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע תולדת התאונה על 37% נכות ואת שיעור השתכרותו העתידית הממוצעת הצפויה על - 7,000 ₪ לחודש. בהיוון מתאים עומד הפיצוי בראש נזק זה על - 711,550 ₪.

הפסד זכויות סוציאליות

106. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי אם מביאים בחשבון שהתובע עבד כעצמאי וכך יוסיף ויעבוד כל תוחלת חיי עבודתו, הרי שאין מקום לפסוק סכום נוסף בגין הפסדי פנסיה שהיו משתלמים מתוך הכנסותיו שכבר הובאו בחשבון ברכיב הפסדי השכר.

107. ב"כ התובע מחשב בסיכומיו הפסדי פנסיה בשיעור של 10% מהפסדי השכר בעבר ובעתיד.

108. אכן מקום שעסקינן בעצמאי, התשלומים לקרן פנסיה באים מתוך הכנסתו ולא מתווספים אליהם סכומים שמשולמים על ידי אחר, דוגמת המעביד אצל שכיר.

109. יחד עם זאת, לא ניתן לקבוע בוודאות האם התובע לא היה שב לעבוד כשכיר ולו תקופות מסוימות ככל שהיה פונה למימוש כוונותיו להתקדם ולהיות מעצב שיער.

כפי שציינתי לעיל, בתקופה של כ – 3 שנים מאז שחרורו של התובע מהצבא לא עשה התובע בכיוון זה דבר, בין אם לפנות לקורסים ובין אם לעבוד באחת המספרות הגדולות לצד מעצב שיער.

אלא שהתאונה ארעה בעת שהתובע היה בסך הכל בן 24 שנים ולא ניתן לשלול שהיה מבקש להתקדם בדרך זו בהמשך דרכו או כי החיים היו מובילים אותו לעבוד כשכיר ולו לתקופות מסוימות.

110. בשוקלי את הסיכויים שהתובע היה עובד כשכיר תקופות מסוימות לאורך שנות העבודה ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על דרך החישוב הגלובלי על סך של - 45,000 ₪.

הוצאות עזרת צד ג'

111. התובע נעזר רבות במשפחתו בתקופה שסמוכה לתאונה. הוריו ואחותו ליוו אותו וסעדו אותו במהלך האשפוז, לרבות התקופה בבית לוינשטיין שנמצא רחוק ממקום מגוריהם. בהינתן שהמשפחה מתגוררת במצפה רמון ובהינתן שהורי התובע היו בעלי חנות בגדים בעיר מגוריהם, גרם להם הדבר להפסדים כספיים. שיעור ההפסדים לא הוצג.

כך גם נדרשה האחות לשעות ארוכות במחיצת אחיה התובע ובזמן זה לא יכלה לעבוד.

112. עם שובו של התובע הביתה הוא עדיין נדרש לעזרה רבה נוכח סוג הפגיעה, מעבר לעזרה שהינה צפויה מבן משפחה.

113. אני מעריכה את שיעור העזרה שניתנה על ידי בני המשפחה באותה תקופה של מספר חודשים מאז הפגיעה בסך של - 10,000 ₪.

114. עם שובו של התובע לעבודה נראה כי התובע נדרש לעזרה מוגברת פחותה מבני המשפחה. אמנם על פי העדויות, אמו של התובע עדיין מבשלת את האוכל שהתובע אוכל, מנקה את הבית לרבות חדרו של התובע ומכבסת את בגדיו. אך התנהלות זו הייתה מקובלת בבית גם עובר לתאונה והתובע לא ביצע בעצמו את אותם שירותים אישיים.

115. בנוסף, איני סבורה שהתובע אינו מסוגל לבצע את מרבית עבודות משק הבית. הקושי מצוי דווקא בחוסר יכולת לארגן את ענייניו. בעניין זה הוא אכן נעזר באמו אך לא נראה כי העזרה עולה בהרבה על העזרה הסבירה מבן משפחה נוכח צרכיו הנוכחיים.

116. בעתיד, כאשר יידרש לגור לבדו הוא יהיה זקוק לעזרה והכוונה בטיפול בענייניו האישיים.

117. את שיעור העזרה לעבר ולעתיד אני מעמידה על - 120,000 ₪ על דרך החישוב הגלובלי.

118. סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד ג' לרבות עזרת קרובים עומד על - 130,000 ₪.

הוצאות ניידות עבר ועתיד

119. לתובע ולהוריו נגרמו הוצאות נסיעה מוגברות בשל הצורך בקבלת טיפול ממושך בבית לוינשטיין, בעוד מקום מגוריהם הוא במצפה רמון.

120. לאחר תקופת האשפוז לא הובאו נתונים על הוצאות בראש נזק זה.

121. התובע טען כי בשל פגיעתו בתאונה אינו יכול ללמוד נהיגה ולהוציא רישיון נהיגה. אין בידי לקבל טיעון זה במלואו. כבר בעת שירותו הצבאי לא הצליח התובע לעבור קורס נהיגה. גם עם שחרורו לא מצא לנסות ולהוציא רישיון נהיגה כפי שעושים מרבית הצעירים בגילו.

לכך מתווספת העובדה שלתובע נכות בעינו שאינה קשורה לתאונה ואשר מביאה לירידה בראייה בעין ימין. לא ברור האם לנתון זה אין השלכות כלשהן על יכולתו של התובע להשיג רישיון נהיגה.

122. על כן ראיתי לפסוק בראש נזק זה רק הוצאות נסיעה בעבר ואני מעמידה אותן על – 25,000 ₪, כשאני כוללת בהן גם את הוצאות המשפחה בעת השהות לצד התובע בבית לוינשטיין באותה תקופה.

הוצאות רפואיות

123. התובע עותר לפסיקה של 35,000 ₪ בגין רכישת תרופות ומשחות שונות וטיפולים בעבר. בסעיף 112 לסיכומיו הוא עותר לסכום נוסף בגין טיפולים רפואיים בעבר בסכום של - 40,000 ₪.

אלא שהתובע לא פירט אילו טיפולים קיבל ונדרש לשלם עליהם ולא הציג קבלות על הוצאות רפואיות או הוצאות על תרופות ומשחות.

124. ב"כ הנתבעת מפנה גם למועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 9 לחוק ההסדרים במשק המדינה שעל פיו אין המבטחת חבה בפיצוי נפגעי תאונות דרכים בשל שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות, לרבות השתתפות עצמית בגין אותם טיפולים או תרופות.

125. ד"ר גריסרו, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, מצא לקבוע כי התובע היה נעזר בטיפול משולב של CBT עם טיפול תרופתי. הוא מוסיף ומציין כי לאור מקום מגוריו הנוכחי של התובע יקשה עליו לקבל טיפול במקום מגוריו.

התובע מסרב בשלב זה לכל טיפול.

126. בהביאי בחשבון שקיים סיכוי, גם אם לא גדול, שהתובע יבקש לקבל טיפול שיאפשר לו להיטיב את מצבו הנפשי והתפקודי ולאור הערת המומחה, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על - 10,000 ₪ מעבר לזכאותו במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

כאב וסבל

127. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, על פי קביעתי שלעיל, עומדת על – 46% נכות והוא היה מאושפז 54 ימים.

מכאן שהפיצוי בראש נזק זה עומד על - 108,380 ₪.

128. סה"כ הפיצוי לפני ניכויים עומד על - 1,206,509 ₪.

ניכוי תשלומים תכופים

129. מסכום הפיצוי יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו לתובע בניכוי שכר טרחת עו"ד ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם.

ניכוי רעיוני או הקפאת סכומים בגין גמלאות מל"ל

130. הנתבעת טוענת כי חרף העובדה שהתובע לא פנה למל"ל ענף נכות כללית יש מקום להקפיא סכומים מסוימים בגין קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים בהתאם לחוות דעת אקטואריות רעיוניות/תיאורטיות שהוגשו מטעמה.

131. משאין מדובר בתאונת עבודה אין על התובע חובה לפנות למל"ל ולמצות זכויותיו שם.

לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריי בת.א. 8479-10-10 רבעי נ' הפול , מיום 23.4.13 סעיפים 68 ואילך לפסק הדין.

בקצרה ייאמר שככל שהתובע ימצא בעתיד לפנות למל"ל וזה יבקש לשובב את נזקו מהנתבעת, יוכל המל"ל להפעיל את זכות הזקיפה שבסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

132. מכאן שלא נדרשתי לפירוט האופציות לניכוי רעיוני שהעלתה הנתבעת בסיכומיה.

סוף דבר

133. ראיתי להעמיד את נזקו של התובע תולדת התאונה מיום 4.7.09 על - 1,206,509 ₪.

134. מסכום זה יש לנכות תשלומים תכופים במנגנון שפורט לעיל.

135. על הסכום שיתקבל יש להוסיף הוצאות משפט כנגד קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד כחוק.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 133 – 135 וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

לא ישולם הסכום בתוך אותו מועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

136. בשולי הדברים ראיתי לציין כי בתחילה, לאור חוות דעתו של המומחה בתחום העיניים ד"ר גוטמן ז"ל, עמד שיעור הנכות תולדת התאונה על אחוז גבוה יותר. עם פטירתו והצורך בהחלפת המומחה ניתנה חוות דעת שונה במקצת והיה בה כדי להקטין את אחוזי הנכות בעיקר על רקע שאלת הקשר הסיבתי בין המצב שהתהווה בעינו של התובע לבין הפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

מכאן בין היתר השוני שבין הנתונים שהובאו בחשבון בהצעת הפשרה שהועלתה בשעתה לבין הנתונים שהובאו בחשבון בפסק הדין לאחר שמיעת הראיות.

137. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ח, 02 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

הדסה/קלדנית