א. פתח דבר

1. הבקשה שבפני מטעמו של המבקש – הנאשם בתיק דנן הינה להורות כי תקופת הפסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה שהוטלה על המבקש במסגרת גזר-הדין – החלה ביום מתן גזר-הדין – 31.05.2010 (בשגגה נרשם ע"י ב"כ המבקש: "יום מתן ההחלטה" במקום "יום מתן גזר-הדין").

ב. טיעוני ב"כ הצדדים

2. לטענת ב"כ המבקש, מרשו לא יכול היה להפקיד את רשיונו ביום מתן גזר-הדין, שכן רישיון הנהיגה של מרשו לא היה מצוי בידיו מאחר ונלקח ממנו ע"י המשטרה ביום ביצוע העבירה, דהיינו בתאריך 22.12.2009.

ב"כ המבקש גורס איפוא, כי מאחר ורישיון הנהיגה הופקד בידי הרשות (משטרת ישראל), יש לראות את תקופת הפסילה שהטיל ביהמ"ש על המבקש כאילו רוצתה במלואה, ויש להורות למשטרת ישראל להשיב לו את רישיון הנהיגה לאלתר.

3. לתימוכין בבקשתו, הגיש המבקש תצהיר, לפיו, מאז שהפקיד את הרישיון במשרד הרישוי (ביום ביצוע העבירה) הוא לא נהג ברכב.

4. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי אין לחשב במניין תקופת הפסילה את תקופת המאסר שהוטלה על המבקש. בנוסף, על המבקש היה להפקיד תחליף רישיון, ומשלא עשה כן טרם החלה תקופת הפסילה.

ג. דיון

5. אין מחלוקת, כי הנאשם הורשע בתיק דנן עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכך שסיכן חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת גזר-הדין, הטיל מותב זה על הנאשם לרצות 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן פסל אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום מתן גזר הדין. בנוסף, הוטלו עליו 9 חודשי מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי למתלוננות.

6. המשיבה ערערה על קולת העונש, וביהמ"ש העליון קיבל את ערעורה, והטיל על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה בת 20 חודשים.

7. המבקש הטוען שרשיונו נתפס ע"י המשטרה מודה כי לא הפקיד תחליף רישיון – תצהיר ביום מתן גזר-הדין, ואף לא בתום תקופת המאסר עליה הורה ביהמ"ש העליון.

8. יש להפנות תחילה למספר מושכלות יסוד:

א) פקודת התעבורה ותקנותיה מכילות הסדר שיש בו רצף משפטי, לוגי וכרונולוגי בעניין מועד הכניסה לתוקף של פסילת רישיון נהיגה, ופעולות המתחייבות מן הפסילה.

סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") קובע את חישוב תקופת הפסילה בלשון זו:

א. פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו, תחל ביום מתן גזר-הדין אם לא הורה ביהמ"ש הוראה אחרת.

ב. ...

ג. בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה.

2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור"

(הדגשה לא במקור – י.א.)

ב) סעיף 61 משלים את סעיף 42 לפקודת התעבורה, וקובע כדלקמן:

"61. חובה להמציא רישיון נהיגה-

א) הורשע בעל רישיון נהיגה על עבירות תעבורה או על עבירה לפי דין אחר הנובעת מנהיגת רכב, או שנפסל מהחזיק רישיון... חייב הוא להמציא את הרישיון לרשות הנקובה בתקנות תוך התקופה שנקבעה בה

ב) ...

ג) האמור בסעיף זה יחול גם על בעל רישיון רכב שנפסל מהחזיק בו ועל רישיון כזה"

ג) אף תקנה 556 לתקנות התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") משלימה את פקודת התעבורה, ולשונה:

"א. נפסל בעל רישיון נהיגה ע"י בית משפט מהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית משפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרישיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרישיון תוך התקופה שקבע ביהמ"ש, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרישיון ובתנאים שקבע ביהמ"ש.

ב. מזכיר ביהמ"ש שהומצא לו רשיון נהיגה שבעליו נפסל מלהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה, או על עונש המאסר שהוטל, ואת מספר התיק של ביהמ"ש"

(הדגשה לא במקור – י.א.)

ד. תקנה 557 לתקנות התעבורה מסדירה את המסירה בפועל של רישיון נהיגה כאשר תוקפו של רישיון הנהיגה כבר פקע לפני מתן גזר-הדין (תקנה 557(א)).

ה. הרציונל שבהפקדת רישיון, גם אם פג תוקפו, מצא ביטויו בדבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל פ"ד-נ"ז(3) 467, כלשונה:

"חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה".

(ראו גם רע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל [לא פורסם] ; רע"פ 6696/07 אנה קנטר נ' מדינת ישראל [לא פורסם]).

ו. תקנה 557(ב) מורה על הגשת תצהיר למזכיר ביהמ"ש בו הורשע בעל רישיון הנהיגה או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי העניין, על מנת להוכיח שאין בידי מי שנפסל מקבל מהחזיק רישיון נהיגה עותק של הרישיון, ואז "יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה הצהרה לרשות שהטילה אותה".

מתקין התקנות קבע איפוא, הסדר חילופי למי שרישיון הנהיגה אינו בידיו מחמת שאבד לו, ועל כן איננו יכול להפקידו, וכך גם במקרה של מי שהפקיד אותו במקום אחר.

ז. ברע"פ 9237/99 מאיר נ' מדינת ישראל פ"ד-נ"ד(1) 492, קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"יש להבחין בין עצם הפסילה ע"י ביהמ"ש שנכנסת לתוקפה מיד, לבין אי-הבאת תקופה כזו או אחרת בחישוב תקופת הפסילה... הפסילה נכנסת לתוקף מיד, ואילו חישוב תקופתה מתחיל מיום ההמצאה... מי שלא המציא את הרישיון נוהג במהלך כל התקופה מאז גזר-הדין בהיותו בפסילה, ורק משימציא את הרישיון יחל מירוץ תקופת הפסילה שנקבעה ע"י ביהמ"ש"

(ההדגשה לא במקור – י.א.)

9. ומה דינו של מי שלא הפקיד רישיונו שכן זה הוחזק בחזקת הרשות?

בב"ש [ת"א] 93492/06 סאמי (בן עבד) חמאד נ' מדינת ישראל [לא פורסם] (ניתן בתאריך 26.10.2006), דן ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניינו של עורר שהפקיד את רישיונו בבית משפט בירושלים, ועל כן, לדבריו, לא יכול היה להפקיד את רישיונו בבית משפט לתעבורה בת"א, והוא לא מסר תצהיר למזכיר ביהמ"ש לתעבורה ת"א כנדרש עפ"י תקנה 557 לתקנות התעבורה.

כב' השופט י' ורדי דחה את הערר בציינו:

"לטעמי, במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש לדקדק ולהקפיד קלה ובחמורה על קיומן של תקנות התעבורה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקת ביהמ"ש העליון (רע"פ 4446/04 – פס"ד ביטון ; ובש"פ 2199/03 – פס"ד מאיר)".

בעפ"ת 08-01-132 כליף נ' מדינת ישראל [לא פורסם], הפקיד המערער את רישיון הנהיגה שלו בביהמ"ש לתעבורה בפתח-תקווה בעקבות גזר-דין בו נפסל רישיונו לשנה. ברם, בתיק אחר בבימ"ש ברמלה הושת על אותו מערער עונש פסילה למשך שנתיים, והוא נשלח גם למאסר.

המערער לא הפקיד תצהיר חלף הרישיון, וטען שהוא לא יכול היה להכין תצהיר לפיו רישיונו הופקד בבימ"ש אחר, מאחר ונשלח במישרין לבית הסוהר.

ביהמ"ש, לאחר שניתח את תקנות 556 ו- 557(ג) קבע כי התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון - לא תבוא במניין תקופת הפסילה, ודחה את הערעור.

בב"ש [נצרת] 950/08 אריק אוחיון נ' מדינת ישראל [לא פורסם], טען המערער שהוא לא יכול היה להפקיד את רישיונו, שכן רישיונו כבר היה מופקד במזכירות בימ"ש לתעבורה בנצרת בשל פסילה קודמת.

ביהמ"ש הפנה לב"ש [מחוזי ת"א] 93492/06 חמאד נ' מדינת ישראל, שם נקבע:

"אין להסתפק בהפקדת הרישיון פעם אחת בפסילה הראשונה, ויש להפקידו בכל פעם שיורשע מחדש, ובמקרה שהרישיון כבר הופקד, יש ליתן תצהיר בכל פעם שיורשע מחדש, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה"

(ההדגשה לא במקור – י.א.)

בע"פ [נצרת] 682/98 משה בירן נ' מדינת ישראל [לא פורסם] (ניתן בתאריך 30.12.1998), דחה ביהמ"ש המחוזי את טענת המערער, לפיה הוא לא ידע שעליו להפקיד את רישיונו במזכירות ביהמ"ש לתעבורה, ודחה את טענתנו כי נמנע מנהיגה במשך תקופת הפסילה שהוטלה עליו. ביהמ"ש קבע:

"מירוץ פסילת רישיון הנהיגה יחל רק לאחר שהמבקש יפקיד רישיונו".

המערער הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון וחזר וטען שלא היה מודע לחובת הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, וכן טען כי לא נהג במשך תקופה הפסילה, ועל כן יש לראות בו כמי שריצה כבר את עונש הפסילה.

כב' השופטת ד. בייניש דחתה בקשת הערעור (ראו, כאמור: רע"פ 169/99 משה בירן נ' מדינת ישראל [פורסם בפדאור, 11.01.1999)

בב"ש [מחוזי ירושלים] 9315/07 תאופיק אבו טאיה נ' מדינת ישראל תק-מח 2007, קבע כב' השופט רביד כי:

"אין באי-ידיעת המבקש, כטענתו, הוראות פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו מכוחה כדי לפטור מבקש מן החובה לפעול בהתאם להסדר הקבוע בהן על-מנת שיחול מניין תקופת הפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה" (כך גם ברע"פ 169/99 משה בירן נ' מדינת ישראל תק-על 1999(1) 112).

ומן הכלל אל הפרט;

10. בענייננו, טוען המבקש כאמור, שהוא הפקיד את רישיונו במשטרת ישראל, אך כאמור, הוא לא קיים את הוראות החוק ולא הפקיד תצהיר כתחליף רישיון.

פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין חישוב תקופת הפסילה הינה חד-משמעית, ואין לסטות ממנה, ולעניין הפקדת רישיון נהיגה או תצהיר חלף רישיון, הותוו דרכי פעולה ברורות.

אשר על כן, אין מקום לחרוג מהוראת תקנה 557(ב), ותקופת הפסילה בה לא הופקד רישיון הנהיגה או תצהיר חלף רישיון זה – לא תימנה.

(ראו: ב"ש 92586/08, 92587, 92588 כחיל איברהים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 16.02.2009] ; ב"ש 9292/09 בן ברוך מאיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 07.05.2009] ב"ש 9035/09 גלעד אשכנזי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 11.02.2009]).

סיכומו של דבר – בקשת המבקש – נדחית.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.