כללי

1. עניינה של החלטתי זו בקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה נגדם על ידי המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.
2. במסגרתה של התביעה, עתר המשיב (להלן אף: "הבנק"), לחיוב המבקשים מס' 1-4 לשלם לו סך של 587,504 ₪ המהווה, על פי הנטען וכפי שעולה מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, יתרת חובה של המבקשת מס' 1 , פיגומי הצפון בע"מ (להלן אף: "החברה"), לבנק. המבקשים מס' 2-4 נתבעו בתוקף חתימתם על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, להבטחת סילוק יתרת חובה של החברה לבנק.
3. המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהירי המבקשים מס' 2 ו-3 וכן בתצהירו של מר ג'ריס אבו חנין ובחוות דעת חשבונאית של מומחה. בדיון שנערך בפני נחקרו המומחה והמצהירים, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה והתיק נדחה לצורך מתן החלטתי זו.
4. בשל מתן צו כינוס נכסים כנגד המבקש מס' 2, עוכבו נגדו ההליכים ולפיכך בקשתי זו תתייחס ליתר המבקשים בלבד.

טענות המבקשים בבקשה למתן רשות להתגונן

1. במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, העלו המבקשים טענות הגנה שעיקרן כלהלן:

• הטענה העיקרית של המבקשים עניינה בביצוע פעולות ניכיון שיקים בחשבון המבקשת מס' 1, שתמורתן הועברה לזכות חשבון צד ג' – א.ג. מחלבות הצפון בע"מ (להלן אף: "צד ג'"), אשר התנהל אף הוא אצל המשיב, וזאת על פי הנטען, ללא הרשאה ו/או הסכמה ו/או חתימה של מי מטעם המבקשים. הדבר נעשה, על פי הנטען, לפי בקשה של מנהל הבנק ומנהל האזור בתקופה הרלוונטית. המבקשים טוענים כי חשבונה של המבקשת מס' 1 נכנס לחריגה וחויב בריבית חריגה בעקבות הפעולות הנ"ל, אשר בוצעו ללא הסכמה, שכן חלק מהשיקים אשר נוכו כאמור חוללו באי פרעון וכתוצאה מכך חוייב חשבונה של המבקשת מס' 1 בסכומי השיקים וכן בעמלות החזרת השיקים, תחת חיוב חשבונה של צד ג'. בעקבות האמור, ובלית ברירה נאלצה המבקשת מס' 1 ליטול הלוואות לכיסוי החובות שנוצרו בחשבון. כתוצאה מלחצי הבנק, המבקשת מס' 1 אף נאלצה לפתוח חשבון בבנק אחר ולקבל על עצמה התחייבות בסך של 200,000 ₪ כדי להזרים סכום זה לחשבונה לצורך כיסוי יתרת החוב שנוצרה בחשבון כאמור.
• מעבר לטענה האמורה, בפי המבקשים טענות נוספות אשר משפיעות על יתרת החוב, שעניינן גביית ריבית חריגה בחשבון מבלי ליידע אותם בדבר הריבית האפקטיבית הנגבית בחשבון המממן את עצמו, התניית שירות בשירות, הפרת חובת האמון וחובת תום הלב, הפרת דיני הבנקאות (שירות ללקוח) אשר מתבטאת בהפרת חובת הגילוי הנאות, הטעיה ופגיעה בנסיבות מחמירות. כן טענות שעניינן ניצול מונופולין לרעה, ביטול תניות בחוזה אחיד וקביעת ריבית אחידה.
• המבקש מס' 3 טוען, מעבר לטענות הנ"ל, כי החתימה המתנשאת על כתב הערבות אינה חתימתו כלל, שכן הוא מעולם לא חתם על ערבות כלשהי אצל המשיב וכי מדובר בחתימה מזוייפת. למען הזהירות, המבקש מס' 3, טוען כי המשיב הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי ערב ואף לא גילה לו את מצבה של המבקשת מס' 1 וכן כי כתב הערבות, עליו נסמך המשיב לא ניתן כבטוחה לאותם חיובים שיצרו את החוב.

דיון והכרעה

1. בפתח הדברים, אציין כי במסגרת הבקשה עסקינן ביקשו המבקשים, לחילופין, למחוק את כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר", ברם, לאחר שמיעת סיכומי ב"כ המבקשים דומה כי המבקשים זנחו את בקשתם האמורה - ובצדק רב, שכן בחינת כתב התביעה, על נספחיו, מגלה כי התביעה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר בהתאם להלכה הידועה שנקבעה בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188.
2. לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, הפסיקה קובעת כי קיומו של הליך מסוג זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית אשר ניתן להיאחז בה לטובתו.
3. בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק (ואפילו דוחק רב), על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. נקבע, כי בשלב זה אין צורך לפסוק בדבר טיב הטענות והזכויות לגופן, אלא אך ורק לבחון אם מתצהירו של הנתבע בצירוף חקירתו הנגדית, קיימת עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות כלשהי אשר אם תוכח, תוכל לשמש מגן וצינה בפני טענותיה של התביעה (ראה ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי, פ"ד ל (3) 437, 443).
4. ההלכה היא שהנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן, אם טענותיו הלכאוריות מגלות הגנה כנגד התביעה. על פי הלכה זו אין מקום וצורך לבדוק במסגרת זו אם וכיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו אלו.
5. ואולם, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ושעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.

על כן, אבחן להלן את טענות ההגנה של המבקשים לגופן -

1. טענותיהם של המבקשים בדבר ביצוע פעולות ניכיון שיקים בחשבון המבקשת לטובת צד ג', ללא הרשאתם ו/או הסכמתם אינן יכולות לשמש למבקשים הגנה טובה כנגד התביעה. במהלך חקירתו הנגדית של המבקש מס' 2 אמנם הכחיש את חתימתו על טפסי הניכיון (למעט אחד), ברם, הוא אישר כי ידע על אותם העברות והפקדות שבוצעו לזכות חשבון צד ג', שהינה חברה בבעלות אחיו שנקלעה לקשיים והמבקש מס' 2 נחלץ לעזרתו. המבקש מס' 2 אמנם ציין כי הסכמתו ניתנה תחת אילוץ של מנהל הסניף ומנהל האזור של הבנק, ברם, מעיון במסמך שהוגש במהלך החקירה (ת/2) ניתן ללמוד כי המבקש מס' 2 נטל על עצמו הלוואות בסך של 350,000 ₪ על מנת להציל את החברה שבבעלות אחיו מקריסה, עובדה המחלישה עד מאוד את טענתו בדבר אילוץ של מי מטעם הבנק על מנת לסייע לאחיו שנקלע לקשיים כלכליים. הכחשתו הגורפת של המבקש מס' 2 לחתימה שלו על גבי טפסי הניכיונות אף היא מעלה תמיהה, שכן טפסי הניכיונות נושאים חותמת של המבקשת מס' 1, הופקו על ידי מספר פקידים שונים ובחלקם אף נרשם שמו של המבקש מס' 2 כמבצע הפעולה. המבקש מס' 2 לא טען לזיוף חתימתו על גבי הטפסים וכשנשאל בעניין זה השיב כי הוא לא יודע מי חתם בשמו. המבקש מס' 2 אף אישר בחקירתו כי פעולות הניכיון הנ"ל הוזכרו על ידי רואה החשבון של החברה בתצהיר שהוגש על ידו למס הכנסה. על אף האמור לעיל, המבקשים לא טרחו לפנות לבנק בבקשה לבטל את החיובים שבהם חוייב החשבון בעקבות פעולות הניכיון ומצאו לנכון להעלות טענה זו לראשונה במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. טענתם של המבקשים בדבר פתיחת חשבון אחר לצורך נטילת הלוואה והזרמתה לחשבון לצורך כיסוי אותם סכומים שבהם חוייב החשבון בעקבות פעולות הניכיון אף היא נסתרה במהלך חקירת המבקש מס' 2, אשר אישור כי במסגרת אותו חשבון הוא שיעבד משאית שנרכשה על ידו ואף ביקש אשראי נוסף מהבנק. נוכח כל האמור, ספק אם יהא בכוחן של טענות אלה כדי להדוף את התביעה.
2. טענותיהם הנוספות של המבקשים בעניין גביית ריבית חריגה, התניית שירות בשירות, הפרת חובת האמון וחובת תום הלב והפרת דיני הבנקאות (שירות ללקוח), כל אלה הן טענות כלליות אשר לא פורטו כדבעי. ראשית, המבקשים לא הכחישו את חתימתם על מסמכי הבנק. עסקינן, איפוא, בטענות בעל פה שלא נתמכו באסמכתא כלשהי לעומת מסמכי הבנק החתומים על ידי המבקשים. כידוע, הלכה ידועה ומושרשת היא, כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר היא. שנית, התנהגותם של המבקשים אשר לא העלו טענה כלשהי כנגד הבנק לאורך השנים בהם התנהל החשבון פועלת לרעת המבקשים ומחלישה את הטענות באופן ניכר. שלישית, המבקשים לא פירטו במדוייק את הפעולות שעמדו בבסיס הטענה של התניית השירות בשירות. הלכה פסוקה היא, כי על הטוען להתניית שירות בשירות להראות כי לא מתקיים קשר ענייני בין השירות שבו חפץ ובין השירות שלכאורה נכפה עליו. את טענתו זו עליו לבסס בממצאים חיצוניים כאשר הכדאיות הכלכלית של העסקה שלכאורה נכפתה משמשת, אחת מבין אלו (ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג (1) 577; ע"א 7085/98 סרגיי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו 493). בקשתם של המבקשים נעדרת פירוט ביחס לעניינים אלה ובוודאי שאין בה התייחסות לממצאים חיצוניים השוללים את הקשר בין השירותים.
3. הטענה לעניין היות ההסכמים בגדר חוזה אחיד הכולל בתוכו תניות מקפחות שדינן להתבטל, אף היא הועלתה בכלליות רבה. המבקשים לא פירטו בבקשתם את הסעיפים שעל פי הנטען דינם להתבטל. הם אף לא פירטו את נסיבות החתימה על ההסכמים ונמנעו מלספק תשתית עובדתית מספקת העשויה להביא את בית המשפט למסקנה שלפיה אכן מדובר בחוזה אחיד. נוכח האמור, ספק אם יהא בכוחם של טענות המבקשים בהקשר זה כדי לספק את הנטל הדרוש לצורך הוכחת קיומה של תניה מקפחת בחוזה אחיד.
4. טענתו של המבקש מס' 3 בעניין זיוף חתימתו על כתב הערבות, אף היא מעלה סימני שאלה המחלישים אותה עד מאוד. לא ברור מדוע לא פנה המבקש 3 בתלונה למשטרה לאחר שנתגלה לו מעשה הזיוף הנטען. בחקירתו של המבקש מס' 3 הוא אף הסתייג מטענת הזיוף בכלל. בהמשך חקירתו בפני עלתה סתירה בנוגע למועד שבו סורב המבקש מס' 3 על ידי הבנק, דבר שהוביל להעברת המניות בחברה על שם אמו. בנוסף לכל האמור, טענתו העובדתית החלופית של המבקש מס' 3 בעניין הפרת חוב הזהירות וחובת הגילוי לערב, מעבר להיותה בלתי מפורטת, הרי שהיא מחלישה את הטענה הקודמת בדבר זיוף החתימה.

סוף דבר

1. הנה כי כן, מכל האמור לעיל עולה כי טענותיהם של המבקשים בבקשת רשות להתגונן הינן חלשות ומפוקפקות, ספק אם יעלה בידי המבקשים, בסופו של יום, להדוף את תביעת הבנק. ברם, נוכח המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן רשות להתגונן, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, המבקשים מחד והבנק מאידך, זאת על רקע סכום התביעה העצום, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתנאים.
2. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו, בהתאם לתקנה 210 לתקנות, ויתנה את קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן בתנאים, בין היתר, כאשר התצהיר "כמעט" ולא מגלה הגנה וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר לוקה היא בחוסר בהירות ופירוט.

בע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג (2) 347 נפסק כי ההפקדה או הערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם "כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה"

1. נוכח כל האמור, אני קובעת כי הבקשה למתן רשות להתגונן תתקבל בכפוף להפקדת סך של 250,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו. לא יופקד הסכום הנ"ל במועד שנקבע, תידחה הבקשה למתן רשות להתגונן והמשיב יהיה זכאי ליטול פסק דין במעמד צד אחד על יסוד הנטען בכתב התביעה. ככל שיופקד הסכום, תצהירי המבקשים ישמשו כתב הגנה מטעמם והתיק ינותב לקביעה בפני הגורם השיפוטי המוסמך.
2. אני פוסקת הוצאות בסך של 4,000 ₪ בגין הליך זה. הוצאות אלו ישולמו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

למעקב ועיון בהתאם.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.