הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט. לא אנמק התוצאה לאור טיב ההליך, אך אסקור הרקע ועיקרי טענות הצדדים.

1. מדובר בתביעה למתן חשבונות שככזו, פוצלה לשני שלבים. זאת לאור המחלוקת בדבר החובה לתן חשבונות, וטענת הנתבע שלא השתכללה שותפות. לאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומים ביחס לשלב הראשון ניתנה החלטה ביום 23.9.13, ביחס לאותו שלב.

2. על פי קביעותי שם, נכרת בין הצדדים הסכם שותפות מחייב, שהצדדים נתנו לו ביטוי בפעילות משותפת החל מינואר 2008, ואחר כך העלו עיקריו עלי כתב בהסכם מיום 29.6.08. תקופת חיי השותפות נקבעה בהסכמה עד לינואר 2010 (כאשר לאחר מכן יכולים היו הצדדים כמובן להאריכו בהסכמה משותפת, ככל שהיו מגיעים להסכמה כזו). השותפות נגעה לפעילות מול מכון מיקו מאד ברומניה, במה שקשור לטיפולי דיאטה (הנתבע רופא, לתובעת היו מכרים ברומניה באמצעותם ביקשה לקדם מיזם הטיפולים המשותף ברומניה, והיא שהפגישה בין הנתבע למכון). לפי קביעתי נשמרה זכותו של כל שותף להתקשר בהסכם נפרד שלא יכלול את שותפו – גם עם מכון מיקו מאד; אך לא ביחס לתחומי הפעילות שנזכרו לעיל, של טיפולי דיאטה, שהיו אמורים להיות של המיזם המשותף (סע' 6 של פסה"ד).

3. בהחלטה מ 23.9.13 חויב אפוא הנתבע במתן חשבונות: בסע' 17 של ההחלטה, נקבע שעליו לשתף התובעת במחצית הרווחים לאחר ניכוי הוצאות נדרשות עד גובה סביר; זאת לתקופת השנתיים מ-1/08 ועד 1/10, לגביה קבעתי חובת מתן החשבונות. צוין שלצורך השאלה מה ייחשב כהוצאה סבירה, ניתן יהא להיעזר בגרסת הצדדים ובחוו"ד רואה חשבון.

4. התביעה הוגשה בהערכה, על סך של 300,000 ₪ , לפיו שולמה האגרה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בשל נזק למוניטין בסך 53000 ₪ (לאור התנהלות נטענת של התובעת במכון והופעות בטלביזיה) ; ובסך נוסף של 49,555 ₪ בשל העובדה שבפועל היו הפסדים, וכי אם תתקבל (כפי שהתקבלה) תזת השותפות על פי ההסכם מ 29.6.08 – הרי שעל התובעת כשותפה לשאת גם במחצית ההפסד.

5. לאחר ההחלטה שחייבה במתן חשבונות קוים הליך גלוי ועיון במסמכים שנדרש הנתבע להעביר. כמו כן קוים הליך גישור שלא צלח. ב"כ התובעת ביקש למנות מומחה רו"ח מטעם ביהמ"ש, וב"כ הנתבע הסכים (הצדדים חלקו אך בשאלה כלום ראוי שיהא זה המגשר, ומיניתי מומחה אחר). ראה בקשות מיום 26.4.15, 4.5.15, 17.5.15.

6. בהחלטה מיום 3.6.15 מיניתי את רו"ח אילן פרוינד כמומחה. חוות דעתו ניתנה ב 28.2.16. בישיבה מיום 16.6.16 נתנה התובעת הסכמתה לסיים לפי סע' 79א, והסכמת הנתבע ניתנה בהודעה מיום 16.6.16. בהמשך לאותה הסכמה הגישו הצדדים סיכומיהם ומסמכים.

עיקרי חווה"ד של מומחה ביהמ"ש:

7. המומחה התייחס לטבלאות החתומות על ידי המכון לגבי ההכנסות ביחס לטיפולי הדיאטה, כאשר מהן הביא בחשבון שרק מחצית הנה חלקה של השותפות (תובעת-נתבע), והמחצית השניה שייכת למכון. לתקופה הנבדקת (שנים 2008 ו 2009) הגיע לסך הכנסות לשותפות של 64381 יורו. מכאן ניכה הוצאות סבירות בסך 38245 יורו – בגין לינה, נסיעות, ארוחות, טיסות, חניה בנתב"ג וביטוח נוסעים. הרווח לאחר ניכוי הוצאות עמד על 26136 יורו, וחלקה של התובעת מחצית היינו 13068 יורו. בתרגום לש"ח – 56192 ₪ , נכון למועד חווה"ד. ביאורים – ראה בסע' הבא.

8.א. המומחה לא הכיר בקיזוז מע"מ מן ההכנסות מטעמים שפורטו על ידו בסע' 7 של חווה"ד.

ב. ביחס לטיסות , חניה בנתב"ג , ביטוח נוסעים והוצאות שהות במלון – היות והטיסות והוצאות השהיה נועדו הן לפעילות העסקית של טיפול הדיאטה (היינו לצורך מיזם השותפות) והן לפעילות עסקית של הנתבע בלבד בנושאי אורטופדיה ויעוץ רפואי אחר, הרי שיש להכיר בהוצאות היחסיות הנוגעות רק למיזם השותפות. המומחה נקט בדרך של חילוץ החלק היחסי בהכנסות מטיפולי הדיאטה מכלל ההכנסות. וזה החלק היחסי (75%) שבו הכיר ביחס לכלל הוצאות השהייה במלון. כך גם עשה המומחה ביחס לטיסות, עלות החניות בנתב"ג וביטוח נוסעים – על פי עלויות שהוצגו לו.

ג. הוצאות שכירת רכב ודלק – המומחה גרס שיש להכיר בסבירות בהוצאה נמוכה יותר שאינה "שולחת" הנתבע לתחבורה ציבורית, והיא השימוש במוניות.

נערך חישוב לפי 52 ביקורים במהלך השנתיים, מהן מכפלה בסכום המשקף העלות לנסיעה ממוצעת (הובא בחשבון גם סוג הנסיעות) , כפול 6 נסיעות לכל סופ"ש. מן התוצאה הסופית הכיר המומחה שוב ב 75% (ראה פסקה קודמת). מטעם זה גם לא הכיר בעלויות דלק.

ד. עלות אוכל ומסעדות: היות וזה רכיב שיכול להיות מושא למחלוקת, בחר המומחה לעשות שימוש בהוצאות המותרות לניכוי על ידי מס הכנסה כאשר נתבעות הוצאות מלון, שוב במכפלת 52 ביקורים, כפול יומיים בסופ"ש, ומכאן 75% שהוא החלק היחסי בהוצאה שיש לייחס לפעילות עבור מיזם השותפות.

ה. המומחה לא הכיר בעלויות ביגוד לצורך ייעוץ לדיאטה, שכן לדעתו אין צורך בביגוד מעבר לביגוד הרגיל המצוי ממילא ברשות הנתבע.

ו. המומחה לא הכיר בהוצאות מנהלה (מחשב, אינטרנט, משכורת עוזרת, פרסום ודואר, שירותי עו"ד והנהלת חשבונות) שכן עבודה המנהלה בוצעה ממילא על ידי המכון (מיקו מאד). ניתן להבין שלשיטת המומחה ביחס לפעילות נשוא השותפות – אין הצדקה להוצאות מנהליות נוספות מעבר לאלו בהן נשא המכון.

ז. לגבי מס הכנסה – מדובר על רווח ברוטו לפני מס אצל שני הצדדים, ולכן המס אינו מהווה הוצאה, אך לפי דו"חות רווח והפסד שהוצגו לשנים 2008 ו 2009 הסתיימו השנים בהפסד, כך שגם אם שולמו מקדמות מס הן הוחזרו לנתבע.

9. לשני הצדדים השגות.

עיקר טענות התובעת

10. התובעת מציינת שהיות והמכון המציא ההכנסות לשותפות במסמך בחותמתו – אין חולק על היקף ההכנסות. התובעת גם לא חולקת על רלבנטיות סוגי ההוצאות לניכוי בהן הכיר המומחה. היא כן חולקת על סכומי הוצאות בהן הכיר המומחה. לטעמה ניפח הנתבע שעור ההוצאות. לטעמה יש לייחס חלק גדול יותר מן ההוצאות לעסקי האורטופדיה שהיו לנתבע ברומניה, עוד לפני המועד בו נוצרה השותפות; עסקים שהמשיכו פעילותם גם בתקופת השותפות. הנתבע אכן טס פעם בשבועיים לסופי שבוע, הן לצורך פעילותו הקשורה למיזם השותפות והן לצורך עיסוקיו כאורטופד.

המומחה אמנם הכיר ובדין שיש לחלץ רק ההוצאות הקשורות במיזם השותפות, אולם ניכה רק 25%

כאשר התובעת טוענת שמן הדין היה לנכות מחצית, היינו להכיר לא ב 75% מן ההוצאות אלא רק ב 50%. כך למשל מזכירתו של הנתבע, טסה ושהתה עמו ברומניה ואין להכיר בעלות נוספת זו שהעמיס הנתבע. כך, נקלע המומחה לשגגה כאשר חלק ההכנסה מטיפולי הדיאטה של הנתבע במסגרת המכון, בכלל ההכנסות, כדי להגיע לחלק היחסי של ההוצאות ברות הניכוי, בהתאם ליחסיות ההכנסות; שכן לנתבע היו הכנסות מאורטופדיה לא במסגרת המכון אלא גם בפעילות מחוץ למכון; ולמעשה עיסוקו באורטופדיה היה כולו מחוץ למכון.

11. הנתבע שהה ברומניה בשנתיים הרלבנטיות לבדיקה, 44 פעם. כרטיס טיסה לפי העלות בה הכיר המומחה בחלוקה ל 44 מביאה לסכום דמיוני של 3898 ₪, כאשר אותה עת עמד מחיר כרטיס הלוך ושוב לרומניה על כ 1400 ₪. ההסבר נעוץ בכך שהחשבוניות שהומצאו למומחה ביהמ"ש בדבר עלויות הטיסות, אינן מפרטות כמות הנוסעים, והנתבע היה טס עם מזכירתו, ויכול שאף במח' עסקים. את הטיסות יש להעמיד אפוא על 1400 ₪ במכפלה של 44 פעם, וסה"כ 61600 ₪. כך גם ביחס ללינה- יש להכיר בהוצאה סבירה של לינה ליחיד ולא לזוג, כפי שהיה בפועל. התובעת מבקשת לחשב לפי 600 ₪ במכפלת 44, וסה"כ להעמיד ההוצאה לניכוי כאן על 26400 ₪.

12. ביחס לארוחות – היות וארוחת בוקר כלולה כבר במחיר המלון, זכאי הנתבע להכרה בעלות סבירה של ארוחת צהריים וערב, כאשר בעלה של התובעת המציא חשבוניות של 3 מסעדות בהן אכל ברומניה כדי להמחיש חוסר סבירות ההוצאה. ארוחה כולל שתיה נעה סביב 23 ₪.

14. ביחס למכפלה ב 44 במקום 52 – אכן בשנה יש 52 שבועות ואין חולק כי הנתבע טס אחת לשבועיים. אולם יש לנכות מן המנין סופי שבוע של חג ומועד בהם לא טס הנתבע. משכך מדובר על 88 שבועות לשנתיים, והיות ועסקינן בפעם בשבועיים – 44 טיסות.

15. המומחה שגה כאשר נזקק לשער יציג של היורו נכון למועד חווה"ד: יש להיזקק לשער יציג לאורך התקופה ובאופן ממוצע, שהרי מדי חודש בחודשו זכאית היתה התובעת לקבל חלקה בהכנסות ביורו, ומדי חודש אפוא (לו קיים הנתבע ההסכם), היה מתורגם הסכום לש"ח לפי שער יציג של אותו חודש. התובעת טוענת שיש להיזקק לשער יציג של 5.6 לפי חישוב ממוצע כאמור. ולא 4.3 כשיטת המומחה. לאחר קבלת הסך הכולל הנכון, יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה ממחצית התקופה, היינו 1/09 .

16. עד כאן להשגות התובעת. התובעת מבקשת להכיר בהוצאות משפט בסך של 43480, חלקם כולל מע"מ, כאמור בתצהיר בעלה.

עיקר טענות הנתבע:

17. בשונה מטענת התובעת, הנתבע לא עסק בתחומי רפואה ברומניה טרם ההתקשרות עם המכון.

18. אף לתקופת השנתיים הנבחנת, לא המחישה התובעת כלל כי הנתבע עסק במתן שירותי רפואה ברומניה, מחוץ למסגרת התקשרותו עם המכון. גם בטענה זו לגופה – אין ממש. בתקופה זו עבד אך ורק במסגרת המכון. חלק מהפעילות היתה בתחום המיזם המשותף של טיפולי הדיאטה, ומיעוטה – בתחום האורטופדיה. מזכירתו של הנתבע , סייעה לו בפעילותו העסקית ברומניה שרובה נגעה למיזם המשותף. יש להכיר אפוא בעלויות הנוגעות לנסיעותיה.

19. ההוצאות הרלבנטיות לניכוי – נגזרות בראש וראשונה מתוך ההסכם מיום 29.6.08. ההסכם מונה רשימת הוצאות הנדרשות לצורך פעילות השותפות, בלי להתיימר למצות. ולעומתן מתייחס להוצאות בגין שהייתו ברומניה של הנתבע.

20. בהסכם נקבע כי הוצאות השהייה – תחבורה, טיסה, לינה אוכל וכד' – יילקחו בחשבון לצורך חישוב הרווח הנובע מן הפעילות המשותפת. להבדיל מהוצאות אחרות אליהן מתייחס ההסכם, לגבי הוצאות אלה לא קבע ההסכם שאלה הוצאות לצורך ניהול פעילות השותפות. ההסכם קובע את מתווה השותפות וגם ההוצאות בהן יש להכיר. והצדדים עצמם באותו הסכם ראו להסכים שינוכו כל הוצאות השהייה של הנתבע ברומניה, הוצאות הטיסה, התחבורה, הלינה והמזון: ולא רק חלק יחסי כפי שעשה המומחה שהכיר רק ב 75%. יש לכך גם הגיון כלכלי, שכן החלק היחסי בהוצאות אלה המתייחס לשירותי אורטופדיה במסגרת המכון , הנו שולי. גם ביחס להוצאות אחרות ככל שהוצאו רק עבור המיזם המשותף – יש לנכותן במלואן. אכן, הדרך בה נקט המומחה של הכרה בחלק יחסי מן ההוצאה - נכונה היא, אך רק כאשר עסקינן בהוצאות אחרות שאינן כרוכות בשהיית הנתבע ברומניה, ושימשו הן לצורך הפעילות המשותפת והן לצורך פעילותו העסקית האישית של הנתבע בתחום האורטופדיה. בהתאמה יש להכיר ב 10604 יורו הוצאות לינה לפי העלות בפועל, לשתי השנים הנבדקות, בלא לנכות דבר.

הנתבע מפרט בסיכומיו השגותיו לגבי חישוביה הרעיוניים של התובעת ביחס לעלויות הטיסה (לרבות שער חליפין שגוי). גם כאן יש להביא בחשבון חשבוניות המלמדות על הוצאות שהוצאו בפועל, במקום להיזקק לחישובים רעיוניים, כאשר למשל טיסות קצרות מועד מן הסוג להן נזקק הנתבע הנן תמיד יקרות יותר מטיסות רגילות.

גם אם יש להפחית חלק יחסי מעלויות הנסיעה של מזכירתו – שכן סייעה לו הן בפעילות העסקית של המיזם המשותף והן בפעילות העסקית הפרטית מול המכון – הרי שאז יש להכיר כהוצאה ברת ניכוי במחצית עלויות הטיסות בפועל (עלות נסיעות של הנתבע עצמו שלשיטתו כאמור יש לנכות במלואן לפי המשטר ההסכמי), וב 75% מן המחצית הנותרת, המשקפת החלק בעלות הטיסה של המזכירה, המיוחסת רעיונית למיזם המשותף.

ביחס להוצאות הכלכלה: הקרבה היחסית בין הסכום אליו הגיע המומחה שנזקק להוצאות כלכלה מותרות בניכוי לצרכי מס לעת שהות בחו"ל, לבין העלויות בפועל על פי המסמכים שנמסרו למומחה – קרבה זו מלמדת על סבירות ההוצאות וראוי להכיר במלוא ההוצאה שהוצאה בפועל. יש לנכות 8433 יורו בלי הפחתת חלק יחסי כאמור.

21. אין קשר בין חגי ישראל לבין פעילות הנתבע ברומניה שאינה קשורה לחגי ישראל. לכן אין מקום להפחתה הרעיונית ויש להביא בחשבון 52 נסיעות לתקופת השנתיים כפי שעשה המומחה. ולא 44 נסיעות כשיטת התובעת.

22. אין לכלול מע"מ בחישובי הרווח. לצורך חישוב רווח מפעילות עסקית יש לנטרל רכיב המע"מ.

כאן חישב המומחה את הרווח שצמח לשותפות כאשר ההכנסות כוללות מע"מ, ואילו ההוצאות אינן כוללות מע"מ. זו טעות ויש לייצר בסיס אחיד להשוואה. שגויה טענת המומחה שלא הוכח כי ההכנסות כוללות מע"מ. הסכומים הכוללים בדו"חות המכון כוללים מע"מ. לצורך בסיס החישוב האחיד שיש לייצר אין רלבנטיות לטענת המומחה, שאין לה ראיה, לפיה הושבו סכומי המע"מ במקרה של פעילות הפסדית. לכן לשנת 2008 יש להפחית 26140 רון מהכנסת המיזם המשותף בה הכיר המומחה, ולשנת 2009 יש להפחית 14977 רון.

לטענה זו משיבה התובעת כי את המע"מ ניכה הנתבע בספריו.

23. שכירות הרכב הנה אפשרית ומותרת על פי ההסכם ולכן אין מקום לדרך בה הלך המומחה שהכיר רק בהוצאה סבירה וזולה יותר על פי החלופה של היזקקות לשירותי מוניות ספיישל. יש להפחית מלוא הסך שהוצא בפועל: 6108 יורו. יש להכיר בהתאמה גם בהוצאות הדלק על פי קבלות שהוצגו, שלא כהילוכו של המומחה, ואף במלואן – בהתאמה להסכם.

24. הנתבע תוקף קביעת המומחה שאין להכיר בהוצאות נוספות, לאור קביעת ההסכם המדבר ב"הוצאות משותפות הנדרשות לצורך ניהול פעילות השותפות" – בלי לתחום אותן להוצאות לינה, טיסה, כלכלה ותחבורה כפי שעשה המומחה. יש להכיר גם בהוצאות המנהלה, הביגוד (וכאמור אף הדלק).

הנתבע מונה רשימת הוצאות ומקבל שלגביהן היה מקום להכיר אך בחלק יחסי בסך 75%, אך הן לא הוכרו כלל כאמור על ידי המומחה. סך ההוצאות הנוספות שיש להפחית לרבות הדלק מסתכם ב 5979 יורו.

25. אמנם צדק המומחה כי תשלומי מס ששלם הנתבע ברומניה אינם בגדר הוצאה, אך קביעה זו נכונה לענין דו"ח רווח והפסד. ואלו עת באים לחלץ את חלקה של התובעת לו היא זכאית לתקופת השנתיים – יש לזכור כי בשלמו המסים על המיזם המשותף, שלם הנתבע גם את חלקה של התובעת בהכנסות. לכן היה צריך להפחית גם את המסים ששלם הנתבע בסך 37276 יורו.

לטענה זו משיבה התובעת כי לא השותפות נישומה אלא הנישומים, וממילא התובעת תשלם בארץ את המס המגיע ממנה לאחר שיעביר לה הנתבע את הסכום שייפסק. זאת ועוד אם טוען הנתבע להפסדים – ממילא לא שלם מס הכנסה.

סוף דבר:

26. אני דוחה התביעה שכנגד ומחייב הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר (כולם ערך דהיום):

א. 86,500 ₪ .

ב. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 17711 ש"ח

ג. כל הוצאות המשפט האחרות (למעט האגרה) בסך 4000 ₪.

ד. החזר אגרה חלקי בסך 3500 ₪ .

ההוצאות שנפסקו כאן הן מעבר (היינו מצטברות) להוצאות בהן חייבתי בגין השלב הראשון בהתדיינות, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים אף בנושא ההוצאות (לרבות בתצהיר בעל התובעת).

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.