1. תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים, בעל ואשה, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.12.08, עת נסעו התובעים ברכבם הפרטי, מ.ר. 6494017 (להלן- "הרכב"), שהיה נהוג על ידי התובע 1. הנתבעת היא מבטחת הרכב בביטוח חובה. הצדדים חלוקים בעניין גובה הנזק שנגרם לתובעים (אין טענה לנכות ביחס לכל אחד מן התובעים).
2. הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), לאחר שמיעת סיכומי הצדדים בעל-פה בישיבה שהתקיימה ביום 13.3.13.
3. התובעים טענו בכתב התביעה כי בעת שנסעו ברכבם בכביש הראשי בכניסה לירכא, פרה שהתפרצה לכביש, התנגשה בחזית הרכב, התהפכה והועפה מעל מכסה המנוע לעבר השמשה הקדמית של הרכב שהתנפצה על יושביו, ומשם המשיכה במעופה על גג הרכב ולאחור (להלן- "התאונה").

חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט:

1. בישיבה שהתקיימה ביום 29.12.10 נעתרתי לבקשת התובעים למינוי מומחה רפואי, ומיניתי את ד"ר דורון נורמן כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן- "המומחה").
2. ביום 30.3.11 הוגשו חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש. המומחה קבע בחוות דעתו המתייחסת לתובע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, אך לשיטתו, ניתן לקבוע נכות זמנית בהתאם לחופשות המחלה שקיבל התובע מן הרופא המטפל; ובחוות דעתו המתייחסת לתובעת, קבע המומחה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה. קביעות המומחה ביחס לכל אחד מהתובעים תפורטנה בהמשך.
3. ביום 19.6.11 שלח המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובעים ביום 26.5.11.
4. התובעים נבדקו בשנית על ידי המומחה ביום 15.8.11 אשר הפנה אותם לבדיקתEMG של הגפיים העליונות טרם השלמת חוות דעתו.
5. ביום 20.11.11 הגיש המומחה את חוות דעתו המשלימה בה לא שינה את קביעתו בשתי חוות הדעת הראשונות מטעמו, כי לא נותרה נכות לכל אחד מן התובעים בגין התאונה.
6. ביום 27.12.12 נחקר המומחה על חוות דעתו. לאור המתווה הדיוני לא ראיתי לפרט את תוצאות החקירה ואולם כן מצאתי לנכון לציין את חקירתו היסודית, המעמיקה, והרצינית של ב"כ התובעים, אשר לטעמי היתה מוצדקת גם אם לא הביאה, לתוצאה המיוחלת ע"י התובעים.

התובע 1, פאדל אבו ח'לא:

1. התובע, יליד 23.11.86, סיים שירות קבע בצה"ל כשבועיים לפני התאונה (וחזר לעבודתו בשירות קבע ביום 18.1.09 – תשובה 21 י' לשאלון, נ/1), פונה באמבולנס מד"א מיד לאחר התאונה לחדר המיון ב- "ביה"ח לגליל המערבי נהריה" (להלן- "ביה"ח") כשהוא מתלונן על כאבים בכתף שמאל ובגב תחתון. בדיקתו הנוירולוגית נמצאה תקינה, והוא שוחרר לביתו עם המלצות לפיזיותרפיה בקופ"ח, מנוחה 3 ימים וביקורת רופא מטפל כעבור 3 ימים.
2. ביום 17.12.08 ביקר התובע אצל מומחה ברפואה פנימית בקופ"ח עקב כאבי גב תחתון וכאבים בכתף שמאל, והופנה לאורטופד אצלו ביקר התובע ביום 27.12.08. האורטופד מצא בבדיקת התובע רגישות מעל כתף שמאל וגב תחתון וכן הגבלה בתנועות, והפנה את התובע לפיזיותרפיה.
3. ביום 10.1.09 פנה התובע לאורטופד והתלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון. האורטופד בדק את התובע ומצא רגישות מעל צוואר וגב תחתון וכן הגבלה בתנועות סיבוביות ובכיפוף. התובע הופנה לבדיקת CT ע"ש צווארי ומותני. בדיקת CT ע"ש צווארי שבוצעה לתובע ביום 13.1.09 לא הראתה עדות לבלט דיסק, ולא מצאה ממצא חריג. אולם, בדיקת CT ע"ש מותני מצאה בלט דיסק היקפי כללי קל בגובה L2-L4, בלט דיסק אחורי מרכזי הגורם להיצרות קלה של תעלת השדרה בגובה L4-L5, וכן בלט דיסק אחורי כללי הגורם להיצרות קלה משני הצדדים בגובה L5-S1.
4. ביום 31.1.09 שב התובע לאורטופד עם תוצאות בדיקות ה- CT. בבדיקת האורטופד נמצאה רגישות בגב טורקלי ומותני וכן הגבלה בתנועות. האורטופד המליץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך.
5. בבדיקה נוספת של התובע אצל האורטופד ביום 7.3.09 עקב המשך כאבים בגב תחתון וקושי לעבוד בנהיגה, מצא האורטופד רגישות בגב תחתון והגבלה בתנועות הגב. האורטופד המליץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך ועל פטור של עד 5 שעות עבודה ליום למשך 3 חודשים.
6. ביום 30.5.09 ביקר התובע אצל האורטופד והתלונן על המשך כאבים בגב תחתון המחמירים בעמידה ובישיבה ממושכת ובעת מאמץ. בבדיקה מצא האורטופד רגישות בגב תחתון והגבלה משמעותית בכיפוף, והמליץ על שימוש בחגורת גב תחתון לפי הצורך.
7. ביום 20.7.09 ביקר התובע שוב אצל האורטופד כשהוא מתלונן על כאבים בגב תחתון, ובבדיקה נמצאו רגישות בגב תחתון והגבלה בתנועות הגב. האורטופד המליץ על משככי כאבים לפי הצורך וזריקות וולטרין.
8. ביום 5.6.11 פנה התובע לחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבים בגב מותני "מזה שבועיים... לדבריו, ידוע על פריצת דיסק". בבדיקה: רגישות דיפוזית בגב מותני, ללא חסר נוירולוגי. צילומי ע"ש מותני נמצאו תקינים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, פיזיותרפיה, מנוחה 3 ימים וביקורת רופא מטפל כעבור 3 ימים.
9. ביום 8.6.11 פנה התובע לחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבים בגב תחתון "מזה 3 שנים... לאחר ת. דרכים". בבדיקה נמצאה רגישות בע"ש מותני. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לפיזיותרפיה, בדיקת CT ע"ש מותני ומעקב רופא.
10. ביום 12.6.11 חזר התובע לחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל במשך שבועיים. בבדיקה גופנית נמצאו רגישות במישוש חוליות מותניות עם הגבלה ניכרת בתנועות בע"ש גבי-מותני, ללא חסר ווסקולרי בגפיים תחתונות. התובע שוחרר לביתו עם המלצה להמשך מעקב רופא מטפל, אנלגטיקה לפי הצורך, מנוחה בבית במשך 3 ימים, כאשר נמסר לתובע כי אם תהיה החמרה, עליו לחזור מיד לחדר המיון.
11. ביום 15.6.11 פנה התובע לחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבי גב תחתון במשך שבועיים, כאשר טיפול ב- NSAID הביא להטבה זמנית. בבדיקה: רגישות במישוש חוליות מותניות עם הגבלה ניכרת בתנועות בע"ש גבי-מותני, ללא חסר ווסקולרי בגפיים תחתונות. התובע שוחרר לביתו עם המלצה להמשך מעקב רופא מטפל, אנלגטיקה לפי הצורך, מנוחה בבית במשך יומיים, טיפול ב- NSAID, כאשר נמסר לו כי אם תהיה החמרה עליו לחזור מיד לחדר המיון.
12. ביום 20.6.11 חזר התובע לחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבים בגב תחתון מאז התאונה. בבדיקה נמצאה רגישות, ללא חסר נוירווסקולרי. צילום נמצא תקין. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים, מעקב רופא מטפל ומנוחה במשך יומיים.
13. ביום 26.6.11 ביקר שוב התובע בחדר המיון בביה"ח כשהוא מתלונן על כאבים בגב מותני מאז התאונה. בבדיקה: הליכה סימטרית, רגישות דיפוזית בגב מותני, ללא חסר נוירולוגי בגפיים. צילומי ע"ש מותני ועצמות האגן נמצאו תקינים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, מנוחה במשך יומיים וביקורת רופא מטפל כעבור יומיים.
14. ביום 26.12.11 פנה התובע לאורטופד בתלונות על כאבים בצוואר ולאורך הידיים, כאבים בגב תחתון ולאורך הרגליים, וקושי לתפקד מרוב הכאבים, בצוואר ובגב תחתון. האורטופד מצא לאחר בדיקה, רגישות בגב תחתון ולאורך הרגליים ומעל צוואר מאחור וחגורות כתפיים, והגבלה בתנועות. האורטופד המליץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך, וציין בטופס "סיכום ביקור" כי "עקב הכאבים בצוואר וגב תחתון מוגבל מבחינה תפקודית מכל עבודה פיזית מאומצת על הגב".
15. התובע צירף אישור מכון "נסיף" לפיזיותרפיה בכפר ירכא מיום 25.1.09, לפיו ביצע התובע סדרה של 6 טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 12.1.09 ועד ליום 25.1.09, כאשר הומלץ לתובע על המשך מעקב אצל הרופא המטפל והמשך טיפולי פיזיותרפיה; וכן אישורי מחלה בגין התקופה שהחל מיום 18.12.08 ועד ליום 25.12.08, ובגין התקופה שהחל מיום 27.12.08 ועד ליום 15.2.09.
16. המומחה קבע בחוות דעתו כי בבדיקת התובע על ידו ביום 22.2.11 לא נמצאו הגבלות בתנועות הצוואר או בתנועות ע"ש מותני המקנות נכות צמיתה בהעדר ממצאים קליניים, אך קבע כי ניתן לקבוע נכות זמנית בהתאם לחופשות המחלה שקיבל התובע מן הרופא המטפל. המומחה הוסיף וקבע תחת הפרק "דיון ומסקנות" כי בלט דיסק כשלעצמו הינו ממצא הקיים גם ב- 30% מהאוכלוסייה שאינה סובלת מכאבי גב, לעיתים כהתפתחות ניוונית במשך השנים, ואינו כתוצאה של טראומה, ולכן הימצאות בלט הדיסק ללא קורלציה קלינית אינה מקנה אחוזי נכות.
17. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובעים, מיום 19.6.11, ציין המומחה כי ביצע לתובע בדיקה של ע"ש צווארי, אך עקב טעות בהעתקה לא נרשמה בדיקה זו בחוות הדעת, אולם לא נותרה נכות צמיתה בע"ש צווארי. המומחה חזר על קביעתו בחוות דעתו כי היצרות מבנה ע"ש מותני אינה נובעת מטראומה, אלא היא מהווה מבנה התפתחותי לרוב ניווני של ע"ש. המומחה ציין כי התובע "שיתף פעולה היטב במהלך הבדיקה ... נראה כי מדובר באדם אמין, אשר בהחלט מדי פעם, סובל מכאבי גב כפי שקיים אצל אחוז גבוה של האוכלוסיה הבריאה", אך ציין כי הופעת כאבי גב לעיתים ללא מגבלות בתנועות וללא חסרים נוירולוגים אינה מקנה אחוזי נכות, אלא יש צורך בממצאים אובייקטיביים בבדיקה, כגון: מגבלה בטווח התנועות או חסר נוירולוגי.
18. בחוות דעתו המשלימה מיום 20.11.11 ציין המומחה כי בדיקת ה- EMG של ע"ש צווארי וגפיים עליונות שעבר התובע ביום 26.10.11, נמצאה תקינה מלבד לחץ קל על העצב המדיאני בשורשי כפות הידיים (CTS) שאינו קשור לפגיעה צווארית או לפציעה טראומטית, והואיל והבדיקה הקלינית (שלטענת המומחה, זכתה ל- "שיתוף פעולה ירוד" מצד התובע) לא הדגימה חסרים נוירולוגיים או מגבלה בע"ש צווארי, הרי שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה.

התובעת 2, דלאל אבו ח'לא (גדבאן):

1. התובעת, ילידת 23.10.84, סטודנטית לתואר ראשון בעת התאונה, ולומדת לתואר שני לאחר התאונה, הובהלה מיד לאחר התאונה באמבולנס מד"א לביה"ח כשהיא מתלוננת על כאבי ראש וצוואר. בבדיקתה נמצאו פצע שפשוף מעל המצח, רסיסים חודרים בפנים, ופצעים שטחיים בכפות הרגליים מרסיסי זכוכית. בדיקה נוירווסקולרית לגפיים וצילום בכפות הרגליים וגולגולת נמצאו תקינים. לאחר טיפול שוחררה התובעת לביתה עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, פיזיותרפיה בקופ"ח, מנוחה במשך 3 ימים וביקורת רופא מטפל כעבור 3 ימים.
2. בימים 16.12.08, 25.12.08, 4.1.09 ו- 18.1.09 פנתה התובעת לרופא משפחה שהפיק לה אישורי מחלה בגין התאונה.
3. ביום 27.12.08 ביקרה התובעת אצל אורטופד כשהיא מתלוננת על כאבים בצוואר. בבדיקתה נמצאו רגישות מעל הצוואר מאחור והגבלה בתנועות, אך לא נמצאה הגבלה בתנועות גפיים עליונות. האורטופד המליץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך והפנה את התובעת לטיפולי פיזיותרפיה.
4. ביום 13.1.09 ביצעה התובעת בדיקת CT ע"ש צווארי בה לא נמצאו עדות לבלט דיסק או כל ממצא חריג אחר. בדיקת CT של ע"ש מותני שביצעה התובעת לימדה על בלט דיסק היקפי כללי קל בגובה L4-L5, וכן בלט דיסק אחורי מרכזי הגורם ללחץ על השק התקאלי ולהיצרות קלה משני הצדדים בגובה L5-S1.
5. ביום 31.1.09 פנתה התובעת לאורטופד עם תוצאות בדיקות ה- CT. ביום 7.3.09 ביקרה התובעת אצל האורטופד כשהיא מתלוננת על המשך כאבים בצוואר, והתלוננה על כאבים בגב התחתון ועל קושי לתפקד ולכופף הגב. האורטופד מצא בבדיקה רגישות מעל הצוואר מאחור, הגבלה בתנועות למעט תנועות גפיים עליונות ורגישות בגב תחתון.
6. ביום 30.5.09 ביקרה התובעת אצל האורטופד והתלוננה על כאבים בירך ימין. בבדיקה מצא האורטופד רגישות מעל ירך ימין. האורטופד המליץ על נטילת משככי כאבים לפי הצורך.
7. ביום 20.7.09 ביקרה התובעת שוב אצל האורטופד כשהיא מתלוננת על המשך כאבים בגב תחתון, ובבדיקה נמצאו רגישות בגב תחתון והגבלה בתנועות. האורטופד המליץ על חגורת גב וזריקות וולטרין.
8. ביום 10.9.09 ביקרה התובעת אצל נוירולוג והתלוננה על רדימות בבוהן רגל שמאל, מלווה בכאבי גב. בבדיקה: ללא סימני חולשה מוטורית ברגליים, החזרים תקינים, וירידה בתחושת כאב בפיזור L5-S1 משמאל. הנוירולוג ציין בטופס סיכום ביקור כי מדובר בתמונה של הקרנה מותנית, והמליץ על המשך מעקב וטיפול אורטופד.
9. בימים 14.11.10 ו- 25.11.10 ביקרה התובעת אצל רופא משפחה כשהיא מתלוננת על כאבי גב תחתון. בבדיקתה מיום 14.11.10: אין חוסר נירווסקולרי, וקיימת רגישות בניקוש גב תחתון. שאר הבדיקה נמצאה בגדר הנורמה. הרופא הפנה את התובעת להתייעצות אורטופד.
10. ביום 6.12.10 שבה התובעת לאורטופד כשהיא מתלוננת על כאב גב תחתון מחמיר בעמידה ממושכת ובכל פעילות פיזית מאומצת על הגב. בבדיקה: רגישות בגב תחתון והגבלה בתנועות. התובעת הופנתה לפיזיותרפיה.
11. התובעת צירפה אישורים של מכון "נסיף" לפיזיותרפיה בכפר ירכא מהימים 2.1.09, 16.7.10 ו- 19.12.10, לפיהם התובעת עברה 3 סדרות של טיפולי פיזיותרפיה: 6 טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 21.12.08 ועד ליום 2.1.09; 12 טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 18.6.10 ועד ליום 16.7.10; ו- 6 טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 8.12.10 עד ליום 19.12.10, בסופן הומלץ לה על המשך מעקב אצל הרופא המטפל; כן צירפה התובעת אישורי מחלה בגין התקופה שהחל מיום 16.12.08 ועד ליום 20.1.09, ובגין התקופה שהחל מיום 1.2.09 ועד ליום 15.2.09.
12. המומחה קבע בחוות דעתו כי בבדיקת התובעת על ידו ביום 22.2.11 לא נמצאו הגבלה בתנועות ע"ש מותני, ולא נמצאו חסרים נוירולוגים מוטוריים או תחושתיים, ולכן אין מדובר בהגבלה המקנה נכות צמיתה. המומחה הוסיף וקבע תחת הפרק "דיון ומסקנות" כי הפגיעה הייתה בעיקרה פגיעת פנים וצוואר, כאשר התלונות על כאבי הגב הופיעו שלושה חודשים לאחר התאונה ולאחר ביצוע בדיקת CT ע"ש מותני, ולכן אין קשר סיבתי בין ממצאי בדיקת ה- CT לבין התאונה.
13. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובעים, מיום 19.6.11, ציין המומחה כי הפגיעה שנגרמה לתובעת עקב התאונה הינה פגיעת פנים וצוואר ולא פגיעה של ע"ש מותני, ומכיוון שבבדיקתה בפניו לא התלוננה על כאבי צוואר, אלא על כאבי גב בלבד, לא בדק המומחה את הצוואר, אם כי ייתכן שנגרמה לתובעת מתיחה קלה של שרירי הצוואר בעטיה של התאונה, ולכן ייתכן שהתובעת סבלה מכאבי שרירים לאחר התאונה, אך אלו אינם מקנים נכות צמיתה. המומחה חזר על קביעתו כי הואיל ובדיקתה הקלינית והתנועות שמבצעת אינם מדגימים כל מגבלה או חסרים נוירולוגים, לא נותרה לתובעת נכות.
14. בחוות דעתו המשלימה מיום 20.11.11 ציין המומחה כי בדיקת ה- EMG שעברה התובעת ביום 26.10.11 נמצאה תקינה – בגדר הנורמה, וכי לאחר בדיקה חוזרת של התובעת בה לא נמצאה כל פגיעה בע"ש צווארי, ניתן לקבוע באופן סופי כי לא נותרה נכות.

הכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם המקיפים והמפורטים, נתתי דעתי לחקירת המומחה, ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק במהלך ישיבת הטיעונים בעל-פה, לרבות תמונות הרכב, מכלול החומר הרפואי והקבלות בגין הוצאות, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, ליתן פסק דין על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים (ביחד) סך כולל של 32,500₪.
2. לסכום דלעיל תתווסף האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, כשהיא משוערכת ממועד הגשת התביעה ועד היום, הוצאות חקירת המומחה, בסך של 1,740 ₪ כולל מע"מ, משוערך מיום 27.12.2012 ועד היום וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.
3. התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לאור המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תסרוק לתיק את המוצגים שהוגשו לתיק בעת ישיבת הסיכומים בעל-פה ותחזירם לידיהם הנאמנות של ב"כ הצדדים.

המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.