1. השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה היא האם יש מקום ליתן הפטר לחייב, לבקשתו, וזאת לנוכח התנגדויות הנושים כפי שיפורטו להלן וטענותיהם בדבר חוסר תום לבו ביצירת החובות. להלן העובדות הרלוונטיות הצריכות להכרעה.

2. ביום 11.02.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו בגין חובות מוצהרים בסכום כולל של 14,600,000 ₪ ל-45 נושים. צו התשלומים שהושת על החייב עמד על סך של 1,000 ₪ לחודש. ביום 22.03.2011 הוכרז החייב פושט רגל והמשיב 2, עו"ד אופיר פדר, מונה כנאמן על נכסיו (להלן: "הנאמן"). בעניינו של החייב הוגשו 19 תביעות חוב בסכום כולל של 15,591,074 ₪.

3. ביום 01.08.2013 הגיש החייב בקשה למתן הפטר, וזאת בחלוף שלוש שנים ומחצה בהליך. החייב טען בבקשתו כי במהלך התקופה עמד בחיוביו בהליך, שילם את צו התשלומים החודשי ודיווח על הכנסותיו והוצאותיו כנדרש. החייב ציין בבקשתו כי למרות גילו (62 שנה בעת הגשת הבקשה), הוא לא בחל בשום עבודה ומזה כארבע שנים הוא עובד בשתי משרות. החייב מציין כי בכל מקרה לא יוכל לפרוע את חובותיו העצומים, ולנוכח הזמן שחלף, גילו והתנהלותו התקינה בהליך, מבקש הוא לקבל הפטר (להלן: "בקשת ההפטר").

4. בקשת ההפטר הועברה לתגובת הנאמן. זה האחרון סקר את עובדות המקרה, ציין כי נכון ליום 21.08.2013 יש בקופה סך של 41,600 ₪, וכי התנהלותו של החייב בהליך תקינה. מחד, מציין הנאמן את גילו של החייב, את משך הזמן בהליך, את העובדה כי אין בבעלותו נכסים ברי מימוש ולא נראה כי צפוי להגדיל את הכנסתו בעתיד כשיקולים התומכים במתן הפטר. מאידך, ציין הנאמן את אחוז המיצוי הנמוך (פחות מ-0.5% אחוז דיבידנד לנושים) וכן את הטענות הקשות של חלק מהנושים בדבר יצירת חובותיו. משכך, המליץ הנאמן על קביעת מועד דיון בבקשה.

5. בעקבות המלצת הנאמן, נקבע מועד לדיון בבקשת ההפטר ליום 13.07.2014 (להלן: "הדיון הראשון"). לקראת הדיון הראשון הגיש הנאמן תסקיר, וזאת ביום 09.04.2014. בתסקיר זה סקר הנאמן, בין היתר, את נסיבות ההסתבכות של החייב. לטענת הנאמן, ובהתבסס על דברי החייב, ההסתבכות הכלכלית החלה בשנת 1986 עת רכש החייב דירה ומימן אותה באמצעות הלוואות שנטל מבנק לאומי, בנק הפועלים ומהשוק האפור. באותה עת עבד החייב בחברת בניה, אך זו הפכה חדלת פירעון, והחייב נותר ללא עבודה ולא יכול היה לעמוד בתשלומי המשכנתא. כך, החל החייב (לטענתו) להיות רדוף על-ידי גורמים פליליים. הדבר גרם גם למשבר משפחתי והחייב עזב את ביתו, כשבהמשך אף ניסה להתאבד בשל המצב שנוצר. בשנת 1991 או בסמוך לכך החל החייב לעבוד באגודת העיתונאים כשכיר, והשתכר בסכום של 5,000 ₪, אולם מכיוון שלא היה בכך כדי לשלם את חובותיו, נאלץ החייב, לטענתו, ליטול הלוואות נוספות מהשוק האפור ומהבנקים, וזאת בין היתר, באמצעות ילדיו.

6. הנאמן בתסקירו לקראת בקשת ההפטר ממשיך לסקור את השתלשלות העניינים ומציין כי בשנת 1995 נמכרה דירתו של החייב ואשתו (לימים גרושתו) במסגרת תיק ההוצל"פ והתמורה חולקה לנושים ולגרושת החייב. בשנת 2002 התפטר החייב ופיצויי הפיטורין, קרנות ההשתלמות וקופות הגמל עוקלו על-ידי ההוצל"פ והביטוח הלאומי. משנת 2003 עובד החייב בעבודות מזדמנות בתור שיפוצניק ובשל ההגבלות שהוטלו עליו מכוח תיקי ההוצל"פ, לא יכול היה לנהל חשבונות בנק.

7. הנאמן סוקר את חובותיו של החייב. הנאמן אישר 18 תביעות חוב מתוך 19 תביעות חוב שהוגשו, כשהתביעות המאושרות עומדות על סך של 3,164,245 ₪. מתוך הסכום הכללי שאושר, אזי למשיב 3, אברהם אירני חברה להשקעות ולמסחר בע"מ (להלן: "אירני") אושר סך של 242,156 ₪; למשיב 4, סלע ברעם, אושר סך של 727,815 ₪; למשיב 6, ישרא-בטון בע"מ אושר סך של 78,565 ₪. הנאמן מזכיר כי בעבר ועובר להכרזת החייב כפושט רגל הועלתה התנגדות חלק מהנושים להכריז על החייב כפושט רגל, וזאת נוכח טענותיהם (אותן אפרט ביתר פירוט להלן) לפיהן חובותיו לא נוצרו בתום לב. בתסקירו המשלים של הנאמן מיום 16.03.2011 התייחס הנאמן לתום לבו של החייב, וכאז כן עתה אינו רואה מניעה ליתן לחייב הפטר, והציע להתנות זאת בתוספת סכום סמלי נוסף לקופה.

8. המשיב 1 (להלן: "הכנ"ר") הגיש את עמדתו לבקשת ההפטר כשבוע לפני מועד הדיון. הכנ"ר ציין כי לחייב חוב פיגורים קטן וכן כי קיימת בעייתיות מסוימת בנושא הדו"חות. בכל הנוגע לטענות בדבר חוסר תום הלב, מציין הכנ"ר כי הנאמן בדק את טענות אלה לעומק, ועל-פי ממצאים אלה עולה כי החייב לא פעל בחוסר תום לב במטרה לרמות את נושיו, אלא בשל מצבו הכלכלי אליו נקלע, אשר מנע ממנו לפרוע את החובות לנושים שלא מכוונה תחילה. הכנ"ר מציין כי הטענות אשר הועלו על-ידי החייב לא הבשילו כדי הליך משפטי, ומשכך הצטרף הכנ"ר לעמדת הנאמן.

9. עובר לדיון הראשון הוגשה התנגדות מטעם הנושה תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ (להלן: "רדימיקס"). תביעת החוב של רדימיקס אושרה בסך של 121,535 ₪. לטענת רדימיקס, אין מקום לתת לחייב הפטר שכן הדיבידנד המוצע לנושים הינו נמוך והחייב מצדו לא מוסיף כל תוספת משמעותית.

10. ביום 13.07.2014 התקיים כאמור הדיון הראשון בבקשת ההפטר. לדיון זה התייצבו הנושים ברעם סלע, ישרא-בטון וסטיב עית'. הנאמן ציין כי הוגשו התנגדויות גם מטעם רדימיקס ומטעם בנק דיסקונט שהינו נושה בסכום של 123,110 ₪ (נושים אלו לא התייצבו לדיון). באותו דיון ציין הנאמן כי נבדקו טענות הנושים המתנגדים אשר התייצבו לדיון לפיהן החובות נוצרו במרמה ובגניבה. הנאמן מציין כי הדברים נבדקו עוד לפני הדיון בהכרזה, כי החייב זומן פעמיים לחקירה, כי התצהירים אשר הוגשו על-ידי הנושים המתנגדים בתמיכה לטענותיהם נבדקו, כי התברר שהתלונות שהוגשו נגד החייב נסגרו מחוסר אשמה או מהיעדר ראיות. מכל הטעמים הללו, עמד הנאמן על דעתו שאין זה המקרה המצדיק אי מתן הפטר לחייב או החרגה של אחד מחובותיו.

11. לעומת זאת, הנושה סלע ברעם ציין בפרוטוקול הדיון הראשון: "הוא רימה אותי, עשק אותי, שני ההורים שלי מתו מצער. אני אוסף בקבוקים בשביל להתפרנס. אני 26 שנה נרדף וגר ברחוב. לא יכול להיות דבר כזה. את הסבל שהוא גרם לי אי אפשר לכתוב במילים. אני לא יכול לראות אותו בכלל. הוא הרס לי את החיים. אני ישבתי עם רמטכ"לים וראשי ממשלות שקבעו גורלות במדינה. הוא יקבל הפטר? זו המדינה שסיכנתי את החיים בשבילה לא פעם ולא פעמיים?", ראו עמוד 2, שורות 12-16. בא כוחו של הנושה סלע ברעם המשיך וטען בשמו כי הוגשו ארבעה תצהירים התומכים בטענות הנושים מהם ניתן ללמוד שהחייב נטל שיקים מאנשים תמי לב וניכה אותם אצל מלווים קשוחים בשוק; נהג להעסיק קבלני משנה ולא לשלם את התמורה עבור עבודתם. ב"כ סלע ברעם טען כי ניתן לראות דפוס חוזר של התנהגות מטעם החייב, ולפיכך עומד הוא על כך שאין ליתן הפטר לחייב בתיק זה, או לחלופין שהחוב כלפי הנושים אותם הוא מייצג יוחרג.

12. בתום הדיון הראשון, במסגרתו הצהיר גם הנושה סטיב עית' שהוא היה מועסק על-ידי החייב וזה האחרון סילק אותו מהעבודה ללא מכתב פיטורים וללא משכורת, חזרו הנאמן והכנ"ר על עמדתם לפיה אין מניעה ליתן לחייב הפטר. כב' השופטת איריס לושי-עבודי אשר בפניה התנהל הדיון הראשון דחתה את מתן ההחלטה עד לאחר עיון בתיק. ביום 14.07.2014 ניתנה החלטתה לפיה הנאמן יבצע בדיקה חוזרת של טענות הנושים ויבחן את שאלת תום הלב נכון לשלב מתן הפטר.

13. בעקבות החלטה זו, הגיש הנאמן עדכון ביום 14.10.2014. הנאמן מציין כי בחן שוב את טענות הנושים המתנגדים. בין היתר, בחן הנאמן גם את הטענה שהחייב, בעת שהועסק כאב בית בבית אגודת העיתונאים, לא דיווח דיווחי אמת בדבר שעות עבודתו; נבחנה טענה של הנושה סטיב עית' לפיה החייב נותר חייב לו כספים ולא הוציא לו תלושי שכר; נבחנה הטענה בדבר הדירה בה מתגורר החייב. לאחר שסקר ובחן הנאמן את כל הטענות הללו, חוזר הוא על עמדתו לפיה יש לתת לחייב הפטר. בעניין זה מציין הנאמן בסעיף 15 לדו"ח המשלים מטעמו, שגם אם אכן החייב אינו תם לב ביצירת חובותיו, אזי בשעה בה מצוי הוא בהליכים קרוב לחמש שנים, מכה על חטא, דואג להתנהל בתום לב במסגרת ניהול ההליכים, משתף פעולה עם בעל התפקיד, ממלא את חיוביו בהליך (התייצבות לחקירה, הגשת דו"חות, ביצוע תשלום צו התשלומים החודשי), אזי על-פי ההלכות הרווחות והמחייבות, יש לאפשר לו דף חדש בחייו וליתן לו את ההפטר המבוקש כנגד ביצוע תוספת של 10,000 ₪ לקופת הכינוס.

14. הכנ"ר אף הוא הגיש עמדה מעודכנת התומכת במתן ההפטר. הכנ"ר מציין את השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול בעת שבקשת הפטר על הפרק. בעניין הנדון, מציין הכנ"ר כי עיקר חובותיו של החייב נוצרו לפני למעלה מ-20 שנה. הכנ"ר טוען כי קיימות טענות סותרות בנוגע לנסיבות ההסתבכות וסובר שקיים קושי בקביעת ממצא עובדתי, ולפיכך לא ניתן לקבוע שהחובות נוצרו בחוסר תום לב. בנוסף ולחלופין, מצטרף הכנ"ר לדעת הנאמן שגם אם החובות הנ"ל נוצרו בחוסר תום לב, אזי יש ליישם את ההלכה שנקבעה בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (3/5/2009) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד בן דוד"), ומשך הזמן שחלף בהליך, כמו גם התנהלותו התקינה בו, מהווים משקל נגד לחוסר תום הלב, ויש בכך כדי לרפא את הפגם הנטען.

15. הנושה סלע ברעם לא השלים עם תגובות הנאמן והכנ"ר והגיש תגובה נוספת לעמדות אלו, ואף ביקש להגיש מסמך נוסף בתמיכה להתנגדותו, הוא פסק הדין מיום 09.05.2010 במסגרת ת"ת 10127-12-09 משיח נ' בן יוסף (להלן: "פס"ד משיח"). פסק דין זה עוסק בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש בנו של החייב נגד זוכה שאחז בשיקים של הבן. לטענת הנושה סלע ברעם, מפס"ד משיח עולה שהחייב התחזה וזייף את חתימתו של בנו והתנהל באמצעות חשבון הבנק של הבן, זאת עד שנת 2007. הנושה סלע ברעם מבקש ללמוד מפסק הדין הנ"ל כי החייב המשיך במעשיו הפסולים שהחלו עוד בשנות ה-80' וה-90', וכי למעשה במשך לפחות שלושה עשורים התחזה לילדיו, זייף את חתימותיהם, ביצע פעולות פליליות, ופעל במרמה כלפי אנשים תמימים על מנת להוציא מהם כספים שלא כדין. כמו כן, הפנה הנושה סלע ברעם לתצהירו של בר מוחא לגבי תקופת עבודתו של החייב באגודת העיתונאים. לטענת הנושה, עולות טענות קשות של דיווח שקרי של שעות עבודה, גניבת חומרי ניקוי, נטילת הלוואות מעובדים וכו'. במסגרת התנגדותו, העלה הנושה סלע ברעם גם טענות בנוגע לדירה בה מתגורר החייב וביקש כי עניין זה ייבדק.

16. מסכם הנושה סלע ברעם וטוען כי לפחות במשך 20 שנה ממשיך החייב להפיל אנשים בפח, למחזר חובות, לשלם לנושים מהשוק האפור באמצעות כספים שהוציא במרמה מנושים חדשים ותמימים. הנושה מזכיר את שמות הנושים החדשים שנפלו קרבן למעשי החייב, וביניהם הגב' נעמי דרור, אותה "הפיל בפח" החייב, לטענת הנושה, בחודש מרץ 2009, שמונה חודשים בלבד לפני שהוגשה הבקשה לפשיטת רגל. הנושה מפנה להלוואות שניטלו בשנים 2007 ו-2008, ולכן טוען שאין כל ממש בטענות הנאמן לפיהן מדובר בחובות ישנים, אלא בהתנהגות סדרתית וכפייתית שאינה מאפשרת מתן הפטר. לטענת הנושה סלע ברעם, מדובר בתיק חריג שבחריגים, מקרה קיצון של חוסר תום לב שאליו כיוונה הפסיקה כאשר קבעה שחייב חסר תום לב לא יזכה להגנת בתי המשפט, ומפנה בעניין זה לע"א 7994/08 גוטמן נ' הכונס הרשמי (1/2/2011) [פורסם בנמאגרים] (להלן: "פס"ד גוטמן").

17. בהחלטתי מיום 12.04.2015 קבעתי כי מאחר ומאז הדיון הראשון הוגשו התנגדויות נוספות, ובין היתר לנוכח הטענה אשר עלתה לעניין הזכויות בדירה, יש מקום לקבוע מועד נוסף לדיון בהפטר והצדדים זומנו ליום 14.05.2015 (להלן: "הדיון השני"). לדיון השני התייצבו הנושים סלע ברעם, אברהם אירני, סטיב עית' וישרא-בטון. ב"כ הנושה סלע ברעם ביקש לחקור את החייב ובית המשפט התיר לו חקירה קצרה, בין היתר, בעניין הדירה בה הוא מתגורר ובעניין יצירת חובותיו. במהלך חקירתו, הודה החייב כי הוא חתם בשם ילדיו כמעט 20 שנה (עמוד 4, שורה 30; עמוד 5, שורה 1). החייב העיד: "אני אחראי לזבל הזה ולא אף אחד אחר. אני משנת 1987 בהליך, היו לי 44 תיקים. משכתי עד המקרה של הבן שלי. כשהבנתי שעשיתי רע לבן שלי, הפסקתי הכל והלכתי להליך של פשיטת רגל", ראו בעמוד 5, שורות 2-4. עוד הודה החייב כי זייף שיקים של הבן, ראו עמוד 5, שורה 6. החייב הודה כי ביצע את מעשיו עד השנים הסמוכות לתחילת ההליך (עמוד 5, שורה 32), עם זאת ציין כי במשך 23 שנה נרדף על-ידי עשרות אנשים מהעסק של ברעם ואלו אף פעלו באלימות נגדו.

18. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. הנאמן חזר על עמדתו לפיה יש ליתן לחייב הפטר. לטענתו, גם הטענות לגבי הגב' דרור נבדקו כבר בחודש מרץ 2011 בשלב ההכרזה, והנאמן לא ראה מניעה להמשך הליכי הפש"ר. הנאמן מציין שעיקר החובות נוצרו בשנות ה-80' וה-90' וכי חרף התלונות שהוגשו במשטרה, החייב לא הועמד לדין. הנאמן מציין שבקופת הכינוס מצוי סך של 67,000 ₪ והחייב מציע עוד 10,000 ₪ לצורך מתן הפטר.

19. ב"כ הנושים, עו"ד אוריאל זעירא, ציין כי מייצג הוא 30% מהנשייה בתיק וכי יש להורות על פיזור התיק או למצער על החרגת החובות כלפיהם מההפטר שיינתן. ב"כ הנושים טען כאמור כי מדובר בהתנהגות סדרתית ופלילית שהחלה עוד בשנות ה-80' ונמשכה עד סמוך למתן צו הכינוס, כאשר החייב מפיל אנשים תמימים ולוקח הלוואות חדשות כדי לשלם הלוואות קודמות. ב"כ הנושים טען שהחייב לא הציג פנקסי עבודה של שלוש שנים כמתחייב על-פי הפקודה.

20. החייב סיכם ואמר: "אני במשך כל התהליך הזה הגשתי את כל מה שקרה. נכון שחלק מהדברים קרו בשנות ה-80' וה-90' ושנות ה-2000. אני בן 63 וכל חיי עבדתי קשה מאוד. אני מגדל שלושה ילדים. אני גר בדירת שניים וחצי חדרים. מעבר לזה אנו משלמים 1,600 ₪ לחודש. בית המשפט נתן את פסק הדין פה בבית משפט זה. אנחנו עשינו כל מה שאפשר כחייבים מהיום שנכנסנו להליך. אכן לפני זה הייתי בעייתי. גם אם הייתי רוצח, הייתי משתחרר אחרי 22 שנה. אז אני רוצח ואני רוצה לצאת לחופשי", עמוד 10, שורה 27 עד עמוד 11, שורה 2.

21. הכנ"ר סיכם את עמדתו ולא הכחיש שהחייב "אינו שה תמים ואינו אדם ישר". עם זאת, ציין נציג הכנ"ר: "אני שואל ואנו צריכים לשאול ביום כזה, מה המטרות של הליך פשיטת הרגל. האם המטרה היא עונשית או שמא המטרה היא לכנס את כל נכסי החייב, לחלקם לנושים ולבדוק שהחייב התנהל כשורה במהלך ההליך, כמו גם לבחון את חוסר תום הלב ביצירת החובות. נראה לי שבמקרה הזה אל לנו לנסות ולהעניש את החייב, שכן לעניין זה יש הליכים פליליים. בהקשר הזה לא הוגש כל כתב אישום נגד החייב בגין כל אותם דברים שחברי ציין היום. חברי דיבר על פסק דין גוטמן נגד הכנ"ר. פסק דין גוטמן מדבר על עובדות קשות, הרבה יותר מהעובדות פה. שם הוגש כתב אישום נגד החייב, שם החייב גם אם זכרוני אינו מטעני פצע אנושות את אותו נושה, ולכן אני חושב וסבור שזה לא המקרה להביא את פסק דין גוטמן" (עמוד 11, שורות 6-15). בתום הדיון הוריתי כי התיק נדחה לעיון והחלטה, וכעת אין לי אלא לתת את הכרעתי.

ההכרעה

22. לאחרונה ניתן פסק דינו של סג"נ כב' השופט איתן אורנשטיין בתיק פש"ר 227/06 חימאוי שלמה נ' חימאוי שרה ואח' (פסק דין מיום 17.05.2015), פורסם במאגרים (להלן: "פס"ד חימאוי"). בפס"ד חימאוי עמדה על הפרק השאלה האם יש לתת הפטר לחייבת שמצויה בהליכי פשיטת רגל, וזאת בהינתן כך שהיא הורשעה בהליכים פליליים ושחלק מחובותיה נוצרו בקשר לאותם הליכים. יש לציין כי במקרה חימאוי ריצתה כאמור החייבת עונש מאסר בפועל בגין גניבת כספים, ותיק הפש"ר שם התנהל לבקשת נושה (להבדיל מבקשת חייב, כמו במקרה שלפנינו).

23. בפס"ד חימאוי סוקר סג"נ כב' השופט אורנשטיין את מטרות הליך פשיטת הרגל, תוך שהוא מפנה לפס"ד בנבנישתי: " הליך פשיטת רגל נועד ככלל לשתי מטרות עיקריות: "האחת - לכנס את כל נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית ובהתאם לסדרי הנשייה. השנייה - ליתן לחייב הפטר או לאשר הסדר נושים בעניינו בכפוף לקיום תנאים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") ובהתאם להלכות הפסוקות. על התכליות האמורות עמד הנשיא ברק בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003) (להלן: "הלכת בנבנישתי).

24. בהמשך, סוקר סג"נ כב' השופט אורנשטיין את חובת תום הלב בהליך פשיטת הרגל, תוך הפנייה לפס"ד גוטמן הנזכר לעיל (ראו סעיף 8 לפס"ד חימאוי); מציין כי בשנים האחרונות הועתק מרכז הכובד של בחינת תום הלב משלב ההכרזה לשלב ההפטר (ראו סעיף 9 לפס"ד חימאוי), תוך הפניה לע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין [פורסם במאגרים] (18.1.10) ו לע"א 3376/11 רוזנברג נ' הכנ"ר [פורסם במאגרים] (6.10.13) (להלן: "הלכת רוזנברג"), שם נאמר, בין היתר: " דומה, כי תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע מהכרזה על חייב פושט רגל. זכויות הנושים וחלוקה הוגנת ויעילה של כספי החייב אינן תלויות בשאלה מה מקור החוב, וגם הרציונל של שיקום החייב אינו תלוי במהות החוב". ראו גם בפיסקה י"ז לפסק הדין: "נראה, לא בלי התלבטות כאמור, כי היוצרות החוב בשל פעילות בלתי חוקית, בהיבט הפלילי או האזרחי, אינה מהוה בהכרח חוסר תום לב "טבעי", שאין אחריו ולא כלום, בהקשר המאטריה שבה עסקינן". ראו גם בפיסקה י"ט: "אל מערך השיקולים שמנינו דומה כי יש להוסיף את סוג הפעילות הבלתי חוקית. כך למשל בפעילות כלכלית כגון הימורים, ישנו פן כלכלי ב"נסיבות מחמירות" של מעורבות כסף "כשר" עם כסף "מזוהם". עוד יש לתת את הדעת לכך שההחלטה שלא להכריז על חייב כפושט רגל מהוה הלכה למעשה סנקציה נוספת כנגד החייב מעבר להליכים שננקטו נגדו".

25. בסקירתו ממשיך סג"נ כב' השופט אורנשטיין ומפנה לע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן [פורסם במאגרים] (11.1.15) (להלן: "הלכת שיכמן"). במקרה זה קבע בית המשפט העליון שיש לאפשר לחייב אשר הורשע בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות להיות מוכרז כפושט רגל הגם שמדובר בעבירות שנמצאות במדרג הפלילי הגבוה. וכך נאמר, בין היתר: " "על פני הדברים, אפוא, במצבים שבהם מעורבת אי-חוקיות ביצירת החובות, תכליותיה הספציפיות (והעיקריות) של הפקודה אינן עולות בקנה אחד עם תכליותיה הכלליות (והמשניות). הפתרון לקושי זה, כך נקבע, נעוץ באיזון הראוי ביניהן, כאשר אבן הבוחן המרכזית לעניין זה קשורה במידת החומרה ואי-החוקיות העומדת על הפרק". בהמשך פס"ד חימאוי נזכרים פסקי דין מחוזיים בהם בית המשפט דחה בקשות להכרזת חייב, ראו פש"ר חי' 14911-07-12 ג. ח. י. נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים] (22.1.15) שבו נמנע בית המשפט מלקבל את בקשת החייב ולהכריז עליו פושט רגל מחמת שחובותיו העיקריים נוצרו עקב חוב למתלוננת שכלפיה ביצע עבירות מין חמורות בתוך המשפחה. וכן תיק פש"ר חי' 17394-04-11 נאטור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה [פורסם במאגרים] (17.1.15), שאף בו נדחתה בקשת חייב להכריזו פושט רגל מהטעם שמרבית חובותיו קשורים לעבירות פליליות חמורות שביצע ומקורם בקנסות ובפיצויים פליליים שנגזרו עליו בגין הרשעותיו.

26. מסכם סג"נ השופט אורנשטיין את ההלכה הרווחת בעניין תום הלב ואת המבחנים אותם יש לבחון עת עומדת בקשת הפטר על הפרק, כדלקמן: " רואים אנו שאם בעבר נדונה שאלת אי החוקיות כבר בעת הדיון בהכרזת החייב פושט רגל ובהתאם לסעיף 18ה(א)(2) לפקודה, אזי המגמה הנוכחית הינה שיהיה להכריז על החייב כפושט רגל גם אם יש ראיות מהימנות לכאורה שלפיהן חובותיו נוצרו באי חוקיות שיש בה פגיעה מהותית בתקנת הציבור וכי ההשפעה של אלו על הליך פשיטת הרגל, תעשה רק בשלב המאוחר יותר של הדיון בהפטר לפי סעיף 63(ב)(1) לפקודה. לא למותר לציין בהקשר זה שהשינוי בגישה עשוי כשלעצמו לגרום לכך שעצם השנים שבהן יימצא החייב בפשיטת רגל יהוו טעם למתן ההפטר, זאת לאור הציפייה שיפתח החייב במשך אותם השנים שבהם הוא מצוי בהליך פשיטת הרגל. עלינו ליישם את ההלכות שנקבעו בפסק הדין בעניין רוזנברג ובפסק הדין בעניין שיכמן שלפיהן קיומן של חובות שנוצרו בפעילות בלתי חוקית ותוך ביצוע עבירות חמורות שיש בהן פגיעה מהותית בתקנת הציבור אינו מהוות מחסום להכרזת החייב פושט רגל ולאפשר לו ליהנות מההגנות שמעניקה הפקודה. עוד נציין את אבני הבוחן שאת חלקן מנינו לעיל ושלהם נדרש בית המשפט בבואו לאזן בין חוסר תום לבו של החייב ביצירת החובות לבין הגשמת תכלית פשיטת הרגל, ובין אלה: חומרת העבירה; האם מדובר במקרה חד פעמי או אירוע מתמשך; הקשר שבין אי החוקתיות לבין יצירת החוב; משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות והזמן שעבר מאז ההרשעה באותן העבירות שיוחסו לחייב. לכך יתווסף גם מבחן היקף החובות שנוצרו תוך אי חוקיות מהותית לעומת היקף חובותיו האחרים של החייב. כך שככל שהחוב שנוצר באי חוקיות קטן, תטה הכף להכריז על החייב כפושט רגל מאשר לבטל את ההליך. מבחן נוסף הינו האם החייב שילם את הקנס הכספי שהושת עליו לשלם למתלונן (ראה דברי כב' השופט מלצר בהלכת רוזנברג)". בסעיף 10 לפס"ד חימאוי נאמר כי יש לעשות אבחנה בין בקשת נושה לבין בקשת חייב, וכי לעניין תום הלב ינתן משקל רב יותר עת דנים אנו בבקשת חייב להפטר, ראו בעניין זה גם ע"א 92/5503 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749.

27. לאור המבחנים וההלכות הנזכרים לעיל, במקרה חימאוי מגיע בית המשפט למסקנה שיש מקום ליתן לחייבת הפטר ללא סייגים, הגם והורשעה כאמור בביצוע מעשים פליליים, שחלקם עומדים בבסיס ליצירת החובות נשוא תיק הפש"ר. במסגרת שיקוליו מצביע בית המשפט בין היתר על כך שהמעשים המיוחסים לחייבת נעשו לפני שנים רבות; כי החייבת ריצתה את עונשה; כי החייבת נמצאת בהליך תשע שנים; כי מדובר בבקשת נושה, להבדיל מבקשת חייב; כי החייבת התנהלה באופן תקין בהליך; כי שולם דיוודנד בסכום ניכר; כי הכנ"ר תומך בבקשה. ובלשונו של בית המשפט שם: "כאמור, אחת התכליות של הליך פשיטת הרגל היא לאפשר בסופו של יום ליתן הפטר לחייב. לכן, ככל שאין טעם בהמשך ההליך מבחינת מיצוי יכולות החייב, אזי לא ניתן לזקוף לחובתו את המעשים הפלילים שביצע ורק בשל כך לשלול ממנו לעולמי עד את האפשרות לקבלת הפטר. אמנם, הפקודה מאפשרת להחריג חובות מסוימים מההפטר ולא ניתן לשלול שחובות שנגועים בעבירות לא יוחרגו מהפטר, אך לטעמי לא אלה הן נסיבות המקרה שלפניי".

ומההלכות לישומן במקרה שלפניי

28. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הנושים המתנגדים, בחנתי את הראיות אשר הונחו בפניי ושמעתי את הצדדים וטענותיהם, קובעת אני כי יש ליתן הפטר המותנה בתוספת הסך של 10,000 ₪ לקופת הכינוס, ואין מקום לסייג את צו ההפטר ו/או להחריג חובות אילו מהנושים המתנגדים מתחולתו. אנמק קביעותיי אלו.

29. ראשית אציין כי יש לסנן ולזקק את טענות הנושים המתנגדים ולהתייחס אך ורק לאלו שאכן מעוררים שאלה של חוסר תום לב ביצירת החובות. מבין הנושים המתנגדים (להבדיל מאלו שלא הגישו כלל התנגדות), מצאתי שרק טענותיו של הנושה סלע ברעם עשויות להחשב ככאלו. בכל הנוגע לנושה סטיב עית', אזי מדובר במחלוקת בין מזמין עבודה לקבלן משנה, מחלוקת שהועברה לדיון לבית דין לעבודה, ולא ראיתי בה כל עניין של חוסר תום לב, מעבר לטענת אי תשלום חוב, ראו בעניין זה גרסתו של עית' בעמ' 3 לפרו' מיום 13/7/14 שור 9-12 והגרסה הנגדית של החייב בעמ' 5 שור 19-26.

30. הוא הדין לעניין ההתנגדויות של רדימקס ושל ישרא – בטון, אשר על פי עיסוקיהן ותחום עיסוקו של החייב באותם שנים (עבודות שיפוץ בתחום הבנייה), ניתן להבין כי מדובר בחובות אשר צמחו כתוצאה מאי תשלום עבור סחורה שסופקה. אין לסווג מקרים אלו כנופלים לגדר החריגים המצדיקים אי מתן הפטר בשל חוסר תום לב ביצירת החובות.

31. הטענה הנכבדה הדורשת התייחסות היא טענתו של הנושה סלע ברעם, לפיו החייב התנהל במשך עשרות שנים, עד סמוך למועד מתן צו הכינוס, בדרך פסולה, אגב מעשיי זיוף של חתימות ילדיו; שימוש בחשבונות הבנק שלהם; לקיחת הלוואות וגלגוליהן ו"עקיצת" אנשים שנאותו לתת לו את כספם. דומה שגרסה זו של סלע בר עם נמצאה נכונה, ולמעשה החייב הודה בה בפה מלא, ראו דבריו בעמ' 4 שו' 30; עמ' 5 שו' 1-4. כמו כן לא יכולה להיות מחלוקת שמעשים אלו הם שהצמיחו חלק מהחובות הכלולים במצבת הנשייה.

32. מאידך, יש לזכור שבפי החייב גרסה נגדית באשר להתנהלותו של הנושה, ראו דבריו בעמ' 6 שו' 5-6; יש לזכור כי המעשים כלפי הנושה סלע ברעם, גם לשיטתו, נעשו לפני 23 שנה ומאז הוא לא מרפה מהחוב. יש לזכור כי כנגד החייב הוגשו תלונות במשטרה אך לא נפתחו נגדו הליכים פליליים, וזאת במובחן מפס"ד חימאוי ופס"ד שיכמן שחרף האישומים הפליליים ניתנה הכרזה (שיכמן) והפטר (חימאוי). יש לזכור כי אדם זכאי כל עוד לא הוכח ההיפך, וגם אם דבק במעשים גוון פלילי, יש לעשות את ההבחנה הדרושה מקום שאין בפנינו הרשעה.

33. עוד יש לקחת בחשבון את ההתנהלות התקינה של החייב בהליך – החייב עומד בצו התשלומים החודשי; החייב מגיש דו"חות; החייב התייצב לחקירות ושיתף פעולה עם בעל התפקיד. יש לקחת בחשבון את משך הזמן בו שוהה החייב בהליך – מזה כחמש שנים; יש לקחת בחשבון את גילו של החייב, כבן 64 שנה; יש לקחת בחשבון שמרבית החובות הם חובות ישנים, שצמחו עוד בשסוף שנות ה – 80', והם אלו שגרמו לאותו כדור שלג להתגלגל ולתפוח למימדים עצומים. אמנם אין להמעיט מחומרת מעשיו של החייב, אשר בניסיון לכסות על חובות לקח הלוואות חדשות ורק גלגל את חובותיו במשך שנים, אולם סבורה אני (לצערי יש לומר), שמדובר בהתנהגות טיפוסית לאנשים הנתונים בחובות כבדים, המנסים לדחות את הקץ ומסרבים ליטול אחריות על מעשיהם. מעשים אלו אינם מלמדים בהרכח על מרמה בכוונת תחילה. דומני כי במקרה הנדון, בסופו של יום הפנים החייב כי עליו לחדול ממעשים אלו, כפי שהעיד מפורשות בפניי. התרשמתי כי אכן החייב מכה על חטא; אינו מנסה למצוא אשמים אחרים ומבקש לעצמו דרך חדשה בעולם. וזו הרי אחת התכליות של הליך פשיטת הרגל.

34. גם בנוגע לתכלית הראשונה – כינוס נכסי החייב ומימושם לטובת נושיו, דומני כי תכלית זו מוצתה. דירתו של החייב מומשה עוד במסגרת הליכי הוצאה לפועל, כך גם זכויותיו ממקום עבודתו; הטענה בדבר זכויות לכאורה של החייב או בת זוגתו בדירה בה הם מתגוררים לא נמצאו כנכונות, והדבר נלמד מנסח הטאבו שהוצג, ראו גם דבריו של החייב בעמ' 4 שו' 7-10. הנאמן חקר ובדק ולא מצא נכסים אחרים הקיימים לזכות החייב. החייב הצהיר בחקירתו : "אני מודיע לבית המשפט שאם יש משהו שנמצא על שמי או על שם ילדיי, שיקחו את זה. אין לי סודות ואין לי הוצאות. זה בדימיון החולני שלהם". (עמ' 7 שו' 15-17). מצבת הנשייה של החייב כפי שאושרה עולה על 3 מיליון ₪, וברי כי הותרתו בהליך בתשלום של 1,000 ₪ לחודש לא תוביל בכל מקרה לפירעון מלא של החובות ואף לא קרוב לכך. מכאן חוסר התוחלת הכלכלית שההותרתו של החייב בהליך.

35. ומכאן לדברי הכנ"ר בדיון. דומה כי אכן המטרה היחידה בהותרת החייב בהליך הינה מטרה עונשית, וכי הנושה מונע מרגשי נקמה. גם אם ניתן להבין תחושות ויצרים אלו, אזי הליך פשיטת רגל אינו מהווה את המסגרת לכך. אין מדובר בהליך עונשי, אלא לכל היותר מעין שיקומי. אכן סבורה אני כי במקרה כמו זה המונח לפנינו, אין כל מקום ליתן הפטר לאחר 18 חודש בהליך (וראו הרפורמה שהחלה נוהגת כיום). סבורה אני כי על החייב היה להתנהל פרק זמן לא מבוטל תחת עיניו הבוחנות של בעל התפקיד; על החייב היה להפנים ולקיים את חובותיו בהליך; היה מקום להשתכנע שאכן כל הנכסים מומשו. סבורה אני כי במקרה הנדון, פרק זמן של חמש שנים מהווה תקופה הולמת ושוב אזכיר – גם פרק זמן כפול ומשולש לא ישנה באופן משמעותי את אחוז המיצוי.

36. עיני לא נעלמה מהעובדה כי מדובר בבקשת חייב, להבדיל מבקשת נושה. עם זאת סבורה אני כי יש לתת משקל לא מבוטל לעמדת הנאמן והכנ"ר, הגורמים אשר ליוו תיק זה מיום מתן צו הכינוס. גורמים אלו חזרו ובדקו את נסיבות התיק והמלצתם ברורה – מתן הפטר בלתי מסוייג. כמו כן, יש לתת את הדעת כי הנושים המתנגדים מהווים לכל היותר 30% ממצבת הנשייה, מכאן ש – 70% שזומנו לדיונים ולא התייצבו, אינם מתנגדים למתן הפטר בתיק זה.

37. איני מוצאת מקום להחריג את החוב של הנושה סלע ברעם מתחולת ההפטר. כפי שקבעתי לעיל, אין מדובר במקרה חריג וקיצוני דוגמת אלו הנזכרים בפסיקה; אין מדובר בהרשעה בפלילים; אין מדובר בעבירה בה יש פגיעה קשה בתקנת הציבור, דוגמת המקרים שנזכרו בפסקי הדין המחוזיים (ראו סעיף 25 לעיל). מדובר בתופעה של גלגול הלוואות בשוק האפור ששוב, בלי להקל בכך ראש, אינה תופעה חריגה בתיקי הפש"ר המתנהלים בפנינו.

38. שבתי ועיינתי בפס"ד גוטמן עליו ביקש להסתמך ב"כ הנושים, אולם סבורה אני כי אין הנדון דומה לראיה. במקרה גוטמן, הכנ"ר התנגד להכרזתו של החייב כפושט רגל; הסתבר כי דיווחיו עובר לבקשה למתן צו הכינוס בדבר העדר נכסים אינם נכונות (הן לעניין זכויות במקרקעין, הן לעניין זכויות ברכבים); הסתבר כי החייב לא דיווח שעובד הוא כעצמאי במסחר רכבים וברזל. בית המשפט מגיע למסקנה שהתנהלות החייב גוטמן במסגרת הליכי הכינוס רצופה במצגי שווא, ודי בכך כדי לסכל את הכרזתו כפשוט רגל. גם לגבי יצירת החובות קובע בית המשפט שגרסתו של החייב נמצאה בלתי אמינה. מכלול שיקולים אלו הובילו את בית המשפט שלא להכריז על החייב פושט רגל. במקרה שלפנינו אין כל טענה בדבר התנהלות החייב בהליך; החייב הודה בלקיחת הלוואות בשוק האפור ולקח אחריות על מעשיו. בכך שונה מקרה גוטמן באופן מובהק מהמקרה שלפנינו.

39. לקראת סיום ברצוני להצטרף לקושי הנזכר על ידי השופט אורנשטיין בפס"ד חימאוי: " ודוק; מה נועיל אם נאפשר לחייב להיכנס לשער של הליכי פשיטת רגל, הוא יוכרז כפושט רגל אך בסופו של דבר לא יינתן לו ההפטר מחמת שיצר חובות בחוסר תום לב תוך פגיעה מהותית בתקנת הציבור. אם זו התוצאה, עדיף שכבר בראשית הדרך, ולא יאוחר משלב ההכרזה, נורה על ביטול הליך פשיטת הרגל". סבורה אני כי באותם מקרים (והמקרה שבפניי אינו נמנה עליהן) בהם ברור ונהיר כי לא ניתן ליתן הפטר, טוב לנעול את שערי הליך פשיטת הרגל כבר בשלב הראשוני ביותר (ההכרזה, אם לא מתן צו הכינוס), וזאת בין היתר על מנת למנוע יצירת ציפיות ותקוות שווא.

40. סוף דבר, הנני מורה כי בעניינו של החייב ינתן הפטר המותנה בתוספת הסך של 10,000 ₪ תוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. עם ביצוע התוספת האמורה תוגש פסיקתא מתאימה לחתימה וינתן הפטר חלוט.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהיעדר הצדדים.