1. תביעה על סך 141,007 נכון למועד הגשתה, בגין חוב של הנתבעת 1 (להלן:"החברה") בחשבונה, בסניף נהריה של הבנק התובע.

הנתבעים 2 ו- 3 היו בעת פתיחת החשבון בעלי מניות בחברה. הנתבעת 4 היתה אשתו של הנתבע 2.

בעניינה של החברה ניתן צו הקפאת הליכים. נגד הנתבעים 2 ו- 4 ניתנו פסק דין בהסכמה.

פסק דין זה עוסק בתביעה נגד הנתבע 3 (להלן:"הנתבע").

רקע כללי:

1. החברה, העוסקת בניהול כפר נופש בחוף אכזיב, הוקמה על ידי הנתבעים 2 ו- 3 בשנת 1992.

בתאריך 5.3.2006 פתח התובע (להלן גם:"הבנק") לחברה, לבקשתה, חשבון עו"ש שמספרו 165168.

לצורך ניהול החשבון, מתן אשראי, הלוואות ושירותים אחרים, נחתמו על ידי הנתבעת, באמצעות הנתבע והנתבע 2 (להלן:"שמש"), בעלי מניותיה, טופס בקשה לפתיחת חשבון והסכם תנאים כללים, לרבות מסמכים נלווים המסדירים את פעילות החברה בחשבון.

1. לצורך פתיחת החשבון, המציאו הנתבעים 2 ו- 3 לתובע פרוטוקול ישיבת מועצת מנהלים של החברה, מיום 2.3.06, חתומה על ידי הנתבע ושמש. בפרוטוקול נקבע, כי לצורך ביצוע פעולות בחשבון, לרבות קבלת הלוואות, אשראי והגדלת התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, תחויב החברה בחתימה של כל אחד מהחותמים על פרוטוקול זה לחוד, היינו די בחתימתו של אחד מהם, שמש או הנתבע, על מנת לחייב את החברה. דוגמאות החתימות המחייבות היו של כל אחד מהם בנפרד (הפרוטוקול צורף כנספח ד' לתצהיר טרבלסי מטעם הבנק).
2. בתאריך 5.3.06 חתמו הנתבע ושמש על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לאבטחת כל חוב של החברה (נספח ז' לכתב התביעה).

עם החתימה על כתב הערבות, חתמו הנתבע ושמש על מסמך "הודעה לערב" המפרט את פרטי ערבותם, ומודיע להם כי לאור היותם בעלי מניות או בעלי עניין בחברה, אין הם זכאים להגנות הקיימות בחוק כלפי ערב יחיד או ערב מוגן, כמשמעם בחוק.

1. במסגרת השירותים הבנקאיים שניתנו לחברה בחשבון, ניתנה לה הלוואה בסך 150,000 ₪ בתאריך 15.3.06, אותה התחייבה לפרוע ב- 60 תשלומים חודשיים. החברה הפרה את תנאי ההלוואה.

בתאריך 16.12.09 הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים, במסגרתה ביקשה להחיל את הקפאת ההליכים גם על בעלי מניותיה ורעיותיהם.

בעקבות הודעת החברה לבנק כי היא חדלת פרעון, ונוכח אי עמידה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, הוגשה תביעה זו.

1. טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, העביר מניותיו בחברה בשנת 2008.

לטענתו, פעילות החברה בוצעה על ידי שמש בלבד, והבנק פעל בהתאם להנחיותיו של שמש בלבד, כולל העמדת ההלוואה.

בדיעבד התברר לנתבע כי שמש גלגל שיקים בחשבון החברה, והבנק ידע על כך או שהיה עליו לדעת.

לא נמסרו הודעות לנתבע כמתחייב.

הבנק הפר את חובותיו כלפי הנתבע כלקוח.

לטענת הנתבע, חתמה הנתבעת 4, רותי שמש, על כתב ערבות שאמור היה לחליף את כתב הערבות שלו, ולפיכך חל שינוי בחיוב הנערב, כמשמעו בסעיף 5(ג) לחוק הערבות תשכ"ז – 1967.

דיון והכרעה:

טענת הנתבע כי העביר מניותיו בחברה לשמש.

1. לטענת הנתבע, בשנת 2008 העביר את כל מניותיו בחברה לשמש.

למעשה, טוען הנתבע כי העביר מניותיו לשמש עוד בשנת 2006, בהסכם בעל פה, אך הדיווח לרשם החברות נעשה בחודש יולי 2008 (בעמ' 25 לפרוט' ש' 20).

הנתבע לא טען, וממילא לא הוכח, כי נמסרה לבנק הודעה בדבר העברת המניות שלו לשמש, בשנת 2008 או בכל מועד אחר. לטענת הבנק לא נמסרה לו כל הודעה על העברת המניות לשמש.

למעשה, אין מחלוקת, כי הנתבע לא הודיע לבנק על העברת המניות (עמ' 31 ש' 3).

כמו כן, אין חולק כי הנתבע, למרות שלטענתו העביר את כל מניותיו בחברה לשמש, לא ביקש לבטל את כתב הערבות, עליו חתם בשנת 2006.

1. הנתבע אישר, בחקירתו הנגדית, כי בחודש מרץ 2006 חתם בבנק על טופס פתיחת חשבון וכי במסמכי פתיחת החשבון נכתב כי כל אחד מבעלי המניות יוכל לחייב את החברה בחתימתו. הנתבע אישר כי הבין שמשמעות הדבר היא כי שמש יוכל ליטול בשם החברה הלוואה, בחתימתו בלבד, וכן להגדיל את מסגרת האשראי של החברה, ללא ידיעתו (בעמ' 25 ש' 1 ואילך).
2. הנתבע נשאל, האם פנה אל הבנק בבקשה לשחררו מערבותו לאור העובדה שאינו בעל מניות עוד, והשיב כי לא פנה אל הבנק עד אשר קרסה החברה (בעמ' 25 לפרוטוקול ש' 13-16).
3. לפיכך, משהודה הנתבע כי לא מסר כל הודעה לבנק על העברת המניות שלו לשמש, ברור כי הבנק לא ידע, ולא היה עליו לדעת, כי הנתבע אינו בעל מניות בחברה.

הנתבע הציג בפני הבנק מצג לפיו הוא בעל מניות בחברה, ועל סמך מצג זה פעל הבנק.

טענת הנתבע בדבר אי מתן הודעות לערב

1. לטענת הנתבע, לא נשלחו אליו הודעות לפחות אחת לשנתיים, בהתאם לסעיף 6 להוראת נוהל תקין מספר 453 וכן לא נשלחה הודעה תוך 90 יום מהיום שהיה על החברה לסלק את חובה בהתאם לסעיף 9 להוראת נוהל זו. בנסיבות אלה, יש לפטור אותו, לטענתו, מערבותו.
2. לטענת הבנק, היה הנתבע בעל מניות בחברה, ואף לאחר העברת המניות, ללא ידיעת הבנק, המשיך להיות ערב לחובותיה. לפיכך, לטענת הבנק, ידע הנתבע על מצבה הכלכלי של החברה, או לכל הפחות היה עליו לדעת. היה עליו לוודא ניהול תקין של החברה ולבקר את התנהלותה בחשבון, ולא להטיל את האחריות לפתחו של הבנק.
3. מכל מקום, עדי התובע העידו כי נשלחו הודעות לערב אל הנתבע, באופן אוטומטי (ראו עדותו של רדעי בעמ' 16 ש' 18-24).

כן העיד רדעי כי לפחות פעמיים התקשר טרבלסי אל הנתבע והבהיר לו מה קורה בחשבון, והנתבע השיב ששמש מטפל בחשבון (בעמ' 16 ש' 15). עדותו לא נסתרה.

1. הנתבע נשאל, בחקירתו, האם קיבל את מכתב ההתראה לערב שנשלח אליו בינואר 2008 והכחיש קבלתו. עם זאת, אישר הנתבע כי כתובתו היא אותו תא דואר של כפר הנופש, היינו של החברה, במושב לימן (בעמ' 26 ש' 8). משכך, יש לראות את הנתבע כמי שקיבל הודעות אוטומטיות שנשלחו לו כערב, לכתובתו כפי שמסר עם פתיחת החשבון, כתובת הזהה לכתובתה של החברה.

מכל מקום, אף אם הייתי מגיעה למסקנה כי לא נשלחו אל הנתבע הודעות כלל, לא היה בכך טענת הגנה. אנמק;

1. לטענת הנתבע, לא שלח הבנק הודעות לנתבע בדבר מצב החשבון, ובכך הפר הבנק את הוראות המפקח על הבנקים בנושא.

אין חולק, כי הנתבע אינו ערב יחיד, כמשמעו בחוק הערבות, וכי תיקון תשנ"ח לחוק הערבות הטיל חובות גילוי נרחבות על הבנק רק ביחס לערב יחיד. בהוראת ניהול בנקאי תקין מספר 453 (ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי) כפי שעודכנה בחוזר 2096, החיל המפקח על הבנקים חלק מחובות הגילוי הקבועות בתיקון תשנ"ח גם על ערב שאינו ערב יחיד, אולם נפסק זה מכבר כי הפרת החובות שנקבעו על ידי בנק ישראל הינה במישור היחסים שבין הבנק לבנק ישראל בלבד, וכי התנאי להסתמכותו של צד ג' על הפרה כזו, הינו שמדובר בהפרה יסודית המביאה לבטלותה של העסקה.

ראו לעניין זה: ד"ר רוי בר-קהן ערבות (הוצאות שירז 2006) בעמוד 401-402 וע"א 250/89 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' שפוך פ"ד מז(1) 593 הנזכר שם.

בר קהן מפנה בספרו הנ"ל גם לע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ פ"ד נט (1) 799 שם קבע בית המשפט העליון כי אף שהוכח שהבנק לא פעל ברוח הוראות המפקח על הבנקים אין בכך להביא לביטול ערבותו של המערער שהיה בעל מניות בחברה. בית המשפט פסק, כי אף שהוכח שהמערער לא היה שותף בניהולה של החברה, לא הוכח כי הבנק ידע או שהיה עליו לדעת זאת, ולכן מושתק הערב מלהתנער מהמצג לו היה שותף. עוד נפסק, כי לא יהא זה נכון להטיל על הבנק את החובה לדאוג לאינטרסים של בעל מניות בחברה, מקום שהוא לא דואג לעצמו (ראו: בר-קהן, שם בעמ' 404).

1. הדברים יפים מקל וחומר לענייננו, שכן הוכח כי מעורבותו של הנתבע בענייני החברה היתה גבוהה, ואם לא היתה כזו, היה זה רק בשל עצימת עיניים מצדו.

הנתבע אישר, בחקירתו, כי במהלך חודש דצמבר 2009 הוגשה מטעם החברה בקשה להקפאת הליכים, במסגרתה התבקש לפטור גם אותו, כבעל מניות בחברה, מערבותו ל- 4 בנקים שונים.

מעיון בבקשה להקפאת הליכים עולה כי החברה שילמה עבור הנתבע הוצאות אחזקת רכב ביטוח ורישוי.

במסגרת עדותו בתביעה שהתנהלה נגדו בת.א. 15150-12-09 על ידי בנק איגוד, הסביר הנתבע כי היה מוציא חשבונית בגין הוצאות אחזקת הרכב למעסיקתו חברת מי רם בע"מ, בה הועסק החל משנת 2006 כיועץ, וכי את משכורתו מאותה חברה היה מפקיד בחשבון החברה ומושך אותה כמשכורת מטעם החברה, לצרכי מס.

1. בסיכומיו מפנה הבנק לחקירתו הנגדית של הנתבע בת.א. 15150-12-09 אשר התברר אף הוא לפניי בין אותם צדדים ואותם מייצגים, ומצביע על כך שבחקירתו שם התבררה מעורבותו הרבה של הנתבע בניהול החברה. בהקשר זה מפנה הבנק לכך שהנתבע חתם על הסכם שכירות ביחס לכפר הנופש מול מושב לימן בחודש ספטמבר 2006 וכי רשויות רבות הפנו את מכתביהן בנושא כפר הנופש גם אל הנתבע.
2. אין חולק כי הנתבע ומשפחתו מתגוררים בכפר הנופש, וכי אשתו, שהינה אחותו של שמש, עבדה באותה עת, כמנהלת הקבלה בכפר.

משרד החברה בכפר הנופש ממוקם 10 מטרים מביתו של הנתבע.

הנתבע אישר, כי תיבת דואר אחת שימשה את החברה, וגם את שמש ואותו באופן אישי. עובדות אלה, מעידות על מעורבותו הרבה של הנתבע בחברה, גם לאחר העברת המניות בה לשמש ולאחר שחדל לכהן כמנהלה. חייו של הנתבע היו שזורים בחיי כפר הנופש שנוהל על ידי החברה, בראשותו של שמש.

1. אין חולק, כי עם פתיחת החשבון מסרו שמש והנתבע לבנק את פרוטוקול החברה בו נקבע כי כל אחד מהם יוכל לחייב בחתימתו את החברה.

כאשר החליט הנתבע לנתק עצמו מפעילותה של החברה, אף אם היה זה כטענתו, בשנת 2006, או לאחר מכן עם הדיווח על העברת המניות בשנת 2008, ידע כי מכח אותם מסמכי פתיחת חשבון ומכח הפרוטוקול המצוי בבנק, די בחתימתו של שמש על כל מסמך מול הבנק, כולל בקשות להקצאת אשראי.

למרות זאת, לא הודיע הנתבע לבנק על שינוי כלשהו, לא ביקש לבטל את כתב הערבות המתמדת עליו חתם, ואף לא יידע את הבנק, כי העביר מניותיו לשמש.

בנסיבות אלה, לא היתה לבנק כל סיבה להניח כי אין הוא מעורה בענייניה של החברה, וכי חלה עליה חובה לפנות אליו במישרין.

1. הבנק מפנה בעניין זה לע"א 6750/99 כלל אינבסטמנט האוס בע"מ נ' בנק מרכנתיל בע"מ (27.2.02) שם נפסק:

"ההשתק בו אנו עוסקים הוא השתק מחמת מצג, היינו, מקום שצד יוצר כלפי זולתו מצג בדבר קיומו של מצב עובדתי מסוים ובהסתמך על מצג זה משנה הזולת את מצבו לרעה, יוצר המצג יהיה מנוע מלהעלות טענות, אפילו הן נכונות, הסותרות את המצג שיצר"

הדברים אכן יפים לענייננו, ומלמדים כי הנתבע אינו יכול להלין על הבנק, כאשר הוא עצמו הציג עצמו כבעל מניות בחברה.

1. הוכח, אם כן, כי להחלטתו של הנתבע לפרוש מניהול החברה לא ניתן כל ביטוי חיצוני. הנתבע לא יידע את הבנק על העברת המניות לשמש בשנת 2008 ולא ביקש לשנות את זכויות החתימה בחשבון, למרות שידע כי לשמש זכות לפעול בחשבון ככל העולה על רוחו, לרבות בקשת אשראי. לבנק לא היתה כל סיבה לחשוב כי מרגע מסוים ואילך עליו לנהוג בנתבע כערב שאינו בעל מניות בחברה.
2. הנתבע הפקיד את גורלו בידי שמש – אחיה של אשתו, שהיא עצמה עבדה בתפקיד בכיר בחברה, ולא יידע את הבנק כי כך עשה.

יפים לעניין זה דברים שנכתבו בבש"א 21072/06 (מחוזי ת"א) שושנה גורדו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. באותו מקרה, נדחתה טענת הערבה לפיה לא היתה קשורה לפעילות החברה, למרות שהיתה אשתו של בעל החברה ומנהלה. בית המשפט פסק כי:

"מאחר שהמבקשת אינה ערב יחיד, הרי שלא חלה בענייננו הוראת סעיף 26 לחוק הערבות, הקובע כי בהעדר הודעה על אי קיום חיובו של החייב יופטר הערב מערבותו. מעבר לכך, סביר להניח שלמבקשת היתה נגישות למידע בדבר מצב חובותיה של החברה, והיא אינה יכולה לתלות על המשיב האחריות לכך שהמידע לא נמסר לה, ככל שאכן לא נמסר."

בענייננו, היה המידע כל העת בהישג ידו של הנתבע. מניעת המידע מהנתבע התאפשרה בשל עצימת העיניים מצדו.

גלגול השיקים בחשבון החברה:

1. אחת מטענות ההגנה של הנתבע, הינה כי חובה של החברה נוצר עקב גלגולי שיקים בחשבון, אשר נעשו על ידי שמש, ללא ידיעתו. לטענת הנתבע, התרשלותו של הבנק היא שאפשרה את גלגולי השיקים.
2. שמש הודה בגלגול השיקים גם במהלך חקירתו בבית המשפט, כך שאין חולק על כך.
3. טל רדעי, מנהל הסניף, הצהיר כי במסגרת פגישה שהתקיימה בינו לבין שמש, הציג לפניו שמש חשבוניות בגין עסקאות אשר בגינן נטען על ידיו כי נמסרו לו השיקים שהופקדו בחשבון הניכיון. שמש סיפק הסבר לכל שיק שהופקד והתעקש כי מדובר בעסקאות לגיטימיות של בניית צימרים ללקוחות. לטענת רדעי, הניחו ההסברים את דעתו, ולא היתה לו סיבה לחשוד כי מדובר בגלגולי שיקים.

רדעי חזר על הדברים גם במהלך חקירתו הנגדית, והוסיף כי התקיימה פגישה בכפר הנופש, במהלכה הציג לפניו שמש שתי יחידות שהיו בבניה, ואמר לו שזו דוגמא לעסקאות שבמסגרתן הוא מקבל את השיקים, וכי עם סיום הבניה מועברות היחידות הללו ללקוחות (בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 24 ואילך).

1. סגן מנהל הסניף, רמי טרבלסי, העיד אף הוא, כי בשלב מסוים עצרו את הנכיונות, עד ששמש הגיע לפגישה אליה זומן על ידיהם, ובמהלכה סיפק שמש הסברים והציג חשבוניות מקוריות לעסקאות שמאחורי השיקים (בעמ' 21 לפרוטוקול).
2. עדויותיהם של העדים מטעם הבנק לא נסתרו והן מהימנות בעיני.

הוכח כי שמש הצליח לשטות בעובדי הבנק ולגרום להם להאמין כי השיקים שהופקדו בחשבון הנכיון הינם שיקים שמאחוריהם עסקות כשרות.

1. לא הוכח כי הבנק התרשל שעה שלא הבחין כי שמש עוסק בגלגול שיקים. ממכלול הראיות שהובאו לפניי, עולה כי שמש הטעה את עובדי הבנק, באופן שלא ניתן היה לצפות כי מי מעובדי הבנק יחשוד כי שמש מגלגל שיקים. עובדי הבנק נהגו כבנקאים סבירים וזהירים, שעה שביקשו לקבל הסברים לשיקים המופקדים בחשבון הניכיון, וההסברים שקיבלו עלו בקנה אחד עם העובדה שעד זמן לא רב לפני כן אמנם עסק הנתבע עצמו בבניית מבנים יבילים בתחומי הכפר ומכירתם לצדדים שלישיים – ממש כפי שטען שמש בפני עובדי הבנק.
2. בנסיבות אלה, אין בהתנהלות הבנק משום הפרת חובת זהירות כלפי הנתבע, ואין בה אף משום הפרת חובת האמון שחב כלפיו הבנק.

קיומה של חובת האמון, אין משמעה שחרור הלקוח מכל אחריות למעשיו, ולפיכך בנסיבות כאלה, בהן הניח הנתבע את גורלו בידי שמש, באופן עיוור ומוחלט כפי שעשה, אין הוא יכול להסתמך על חובת האמון שחב הבנק כלפיו.

יפים לעניין זה דברים שכתבה בנדון פרופ' פלאטו-שנער:

"...חובת האמון אין פירושה שחרור הלקוח מאחריות למעשיו, או הסתמכות באופן עיוור על הבנק. על הלקוח חלה במקביל חובה מינימאלית לדאוג לענייניו שלו. בתי המשפט קבעו סייג זה במקרים שונים".

רות פלאטו-שנער דיני בנקאות, חובת האמון הבנקאית (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2010) בעמוד 105-106.

במקרה אחר, בו נדונה טענה בדבר הפרת חובת האמון כלפי ערב, נקבע כי שומה על הערב לדאוג לענייניו ולעקוב אחר מצב החשבון לו הוא ערב:

"בפרשת בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' ירושלים תור חיפה (95) בע"מ (בפירוק) דובר באדם שהסכים לבקשת חברו להצטרף כבעל מניות עיקרי וכמנהל בחברה, ולחתום על ערבות בעלים להבטחת חובות החברה כלפי הבנק....גם כאן פסק בית המשפט כי בנקים חבים חובת אמון ללקוחותיהם. אולם, כל זה אינו מפחית מהחובה המינימלית שחלה על הלקוח לדאוג לעניינים שלו."

(ראו: פלאטו-שנער, שם בעמוד 106).

1. הוכח כי התנהלות הבנק בחשבון נעשתה בהתאם להוראות פתיחת החשבון ולהנחיות כפי שניתנו על ידי החברה, כאשר הנחיות אלה נחתמו על ידי הנתבע כיושב ראש מועצת המנהלים של החברה, ובהתאם לזכויות החתימה בחשבון.

ערבותה של נתבעת 4 והטענה בדבר שינוי תנאי הערבות

1. בתאריך 5.8.08 חתמה הנתבעת 4 (להלן:"רות") אשתו של שמש, על כתב ערבות מתמדת לחובות החברה. לטענת הנתבע, בהתאם לסיכום מוקדם בין שמש לבינו, היתה ערבותה של רות אמורה להחליף את ערבותו שלו, לאור העובדה שבשנת 2008 הושלמה העברת המניות מהנתבע לשמש.
2. לטענת הנתבע, ידע הבנק כי זו תכלית צירופה של רות כערבה בחשבון, אך למרות זאת לא שחרר את הנתבע מערבותו, ובכך הפר את חובת האמון שלו כלפי הנתבע, שכן העדיף את עניינו האישי בחיזוק הבטוחות על פני מסירת מלוא המידע לנתבע.
3. בסיכומים מטעמו, טוען הנתבע כי, אף על פי כן, ללא ידיעתו, הוחתמה רות כערבה נוספת לחובות החברה, וזאת במטרה לאפשר לחברה להגדיל את מסגרת האשראי שלה, וכפועל יוצא מכך להמשיך ולצבור חובות. למעשה, נעשה, לטענת הנתבע, שינוי בחיוב הנערב מבלי ליידע את הנתבע, ועל כן זכאי הוא לבטל ערבותו, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967.
4. טרבלסי הצהיר, בתצהיר עדותו הראשית, כי ההלוואה על סך 150,000 ₪ ניתנה לחברה עוד ביום 15.3.06 – טרם העברת המניות מהנתבע לשמש.

ביום 31.1.08 חתמה החברה על הסכם מסגרת לפיו חודשה מסגרת האשראי בחשבון והועמדה על 54,890 ₪ עד ליום 22.3.08. בשל פעילות זניחה בחשבון לא חודשה המסגרת אולם, בתאריך 14.7.08 התקיימה פגישה בסניף, בנוכחות רדעי, טרבלסי ושמש, ואז סוכם כי שמש יפעל להגדלת הפעילות בחשבון, כי מסגרת האשראי תעמוד שוב על 54,890 ₪ וכי מסגרת הנכיונות, שעמדה באותה עת על 150,000 ₪ תוקטן ל- 50,000 ₪ וכבטחון נוסף תתקבל ערבותו של ערב נוסף בחשבון.

זו היתה הסיבה, לטענת הבנק, שרות חתמה על ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב מוגבלת לסכום של 160,000 ₪.

1. טרבלסי הצהיר, כי היה ברור לכל, שערבותה של רות ניתנה בנוסף לבטוחות שהיו באותה עת בחשבון, ובנוסף לערבותו של הנתבע, וכי לא הוסכם בשום שלב שהנתבע יופטר מערבותו.

טרבלסי לא נחקר על תצהירו בנקודה זו, ועדותו לא נסתרה.

1. הנתבע, לעומת זאת, נשאל מפורשות, האם פנה לאחד הבנקים בהם היה חתום כערב בחשבון החברה, בבקשה לפטור אותו מערבותו, והשיב כי פנה לבנק לאומי אך סורב, בשל העובדה שהיה חוב בחשבון (בעמ' 29 ש' 25-31).

בתשובתו זו, אישר למעשה הנתבע, כי לא פנה את התובע בבקש לשחררו מערבותו, לא לפני חתימתה של רות על כתב הערבות ולא לאחר מכן.

טענת הנתבע לפיה, סוכם בינו לבין שמש כי רות תחתום כערבה במקומו לא הוכחה, וממילא לא יכלו השלושה להסכים כי רות תחליף את הנתבע בערבותה, ללא הסכמת הבנק. הסכמת הבנק לא ניתנה, כאמור, ועדי הבנק הדגישו כי ערבותה של רות התבקשה כערבות נוספת בחשבון.

1. טרבלסי העיד, כי ערבותה של רות הוגבלה לסכום של 160,000 ₪ משום שזה היה האובליגו באותו מועד בחשבון החברה (בעמ' 20 ש' 30).

הנתבע עומת עם עובדה זו, ונטען כלפיו כי במועד חתימתה של רות על כתב הערבות היה החוב בחשבון החברה כ- 160,000 ₪ ולפיכך אף לשיטתו, אין הוא יכול להיות מופטר מהחוב כפי שהיה בחשבון באותה עת. הנתבע אישר את הטענה (בעמ' 28 ש' 29).

1. הדיווח על העברת המניות מהנתבע לשמש בוצע רק בחודש יולי 2008, היינו מספר ימים לפני חתימתה של רות על כתב הערבות. אין חולק כי הנתבע לא עדכן את הבנק בדבר העברת המניות שלו לשמש, ולא ביקש מהבנק לפטור אותו מערבותו. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע לפיה היה תחת הרושם וההנחה (כלשונו, בסעיף 46 לסיכומיו) שערבותה של רות מיועדת להחליף את ערבותו שלו, שכן לא היה לנתבע כל יסוד להנחה זו, שלא היה לה על מה שתסמוך.

לו אכן זו היתה כוונת הצדדים, היה על הנתבע לפנות את הבנק ולברר, הלכה למעשה, אם די בערבותה של רות על מנת לפטור אותו מערבותו, אלא שהנתבע לא פנה, שכן חזקה עליו שהבין כי הבנק לא יסכים לפטור אותו מערבותו, שעה שחוב החברה בחשבון מסתכם בכ- 160,000 ש"ח.

במועד הגשת התביעה, הסתכם החוב ב- 141,000 ₪ היינו היה נמוך מסכום החוב במועד בו נחתמה ערבותה של רות, כך שממילא טענת הנתבע אינה יכולה להישמע.

1. מתקשה אני להבין את טענת הנתבע לפיה בעניינו קיימת תחולה לסעיף 5(ג) לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, שכן לא ברור לאיזה שינוי בחיוב הנערב מתכוון הנתבע.

החיוב הנערב היה חובה של החברה בחשבון, כאשר כתב הערבות הינו ללא הגבלה בסכום, לכל חוב של החברה.

הנתבע חתם על מסמכי פתיחת החשבון על פיהם מוסמך היה שמש, לבד, להתחייב בשם החברה ובכלל זה לבקש הגדלת מסגרת האשראי וליטול הלוואות בשם החברה.

ההלוואה בשם החברה ניטלה עוד טרם העברת המניות מהנתבע לשמש, בשנת 2006. דווקא בשנת 2008 צומצמה מסגרת הנכיונות בחשבון מ- 150,000 ₪ ל- 50,000 ₪ (סעיף 11 לתצהיר טרבלסי), בכך הוקטן הסיכון שלו כערב ולא הוגדל.

אם כוונת הנתבע הינה לכך שרות הוחתמה כערבה נוספת בחשבון, ברי כי אין בכך להרע את מצבו אלא רק להיטיב עמו, ולהקטין את הסיכון שלו כערב.

1. לטענת הנתבע, אילו היה יודע שהבנק לא החליף את ערבותו בערבותה של רות, היה פועל להשתחרר מערבותו. בחקירתו החוזרת נשאל, כיצד היה עושה זאת, והשיב כי כפר הנופש החזיק בכמיליון ₪ בנכסים ניידים באותה תקופה ולא היתה בעיה להיפרע מכל חובות

הבנקים (בעמ' 31 ש' 6). אין לקבל את הטענה, מכמה טעמים:

ראשית, הנתבע לא יכול היה להניח כי ערבותה של רות מחליפה את ערבותו שלו, שעה שאין חולק כי לא פנה אל הבנק בבקשה לאשר או לשלול את הנחתו זו, שלכל היותר התבססה על הבטחה של שמש כלפיו, ולא הוכח כי התקבלה הסכמת הבנק בנדון.

שנית, לא הוכח כי לחברה היו בחודש אוגוסט 2008 נכסים בכמיליון ₪ והטענה אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו לפניי, שכן אם היו נכסים בשווי כזה או אחר, ניתן היה לשעבדם כבטוחה לאבטחת חובות החברה לבנק באותה עת, ולא היתה נדרשת ממילא ערבותה של רות, שהתבקשה רק בשל מצבו המדאיג של החשבון.

נטל הבאת הראיות להוכחת טענתו זו של הנתבע מוטל עליו, והוא לא הרימו.

נטל ההוכחה

1. לטענת התובע, טענות הנתבע הינן מסוג של הודאה והדחה, שכן הנתבע אינו טען כנגד קיומו של החוב או גובהו, אלא שלטענתו, מחמת התנהלותו של הבנק, המהווה לטענתו התרשלות או הפרת חובת האמון, אין לחייב אותו בחוב החברה, למרות שאין חולק כי הוא ערב לחובותיה.

אין מדובר רק בהודאה והדחה, אלא בטענת קיזוז, שהיה על הנתבע להעלות.

ערב הטוען כי יש להפטיר אותו מערבותו בשל התרשלותו של הבנק, צריך להעלות טענת קיזוז, שכן אף אם ימצא בית המשפט כי הבנק התרשל, התוצאה לא תהיה ביטול הערבות, שהינה חיוב חוזי, אלא לכל היותר מתן אפשרות לקזז מול החוב שנוצר בגין הערבות את סכום הפיצוי שייפסק לטובת הנתבע בגין התרשלות הבנק.

ראו לעניין זה: ד"ר רוי בר-קהן ערבות (שירז הוצאה לאור, 2006) בעמוד 308.

במקרה הנדון, לא העלה הנתבע טענת קיזוז. למרות זאת, דנתי בטענת הרשלנות לגופה ומצאתי לדחותה.

הנתבע לא הוכיח כי הבנק התרשל או הפר את חובת האמון כלפיו, ולפיכך דין טענותיו להידחות.

1. סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה, במלואה, ומורה כדלקמן:

הנתבע 3 ישלם לתובע סך של 141,007 ₪ בצירוף תוספת ריבית בנקאית חריגה, החל מיום 28.12.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע 3 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪ והוצאות האגרה בסך 3,712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.5.12.

הסכום שנפסק כשכר טרחת עורך דין יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.