מ ב ו א

1. לפני תביעה כספית להשבת כספי הלוואה על סך 391,471 ₪.

אין חולק כי התובע נתן לחברה – לנתבעת 1 סך של 350,000 ₪. המחלוקת בתיק מתמקדת בחבותם האישית של הנתבעים 2-4 להשיב לתובע את ההלוואה (ר' עמ' 7 לפר' הדיון מיום 13.2.13, שורות 19-20).

רקע עובדתי בתמצית

2. בעת הרלוונטית לתחילת הפרשה היו התובע והנתבע 2, מר אוהד כץ (להלן: "אוהד"), חברים באותה קהילה ובאותו בית הכנסת בישוב צור יגאל. במהלך היכרותם נוצרו בין השניים יחסי קרבה ושיתוף.

3. הנתבעת 1 חברת "נאות עמית" יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), כיום מצויה החברה בהליכי פירוק . במועד הרלוונטי, הייתה רשומה בבעלותו של הנתבע 2 ועסקה בתחום בניית פרויקטים למגורים. כנגד הנתבעת 1 נתן ביהמ"ש החלטה בדבר עיכוב הליכים ביום 13.2.13.

4. במהלך שנת 2007 פנה הנתבע 2 לתובע וביקש לעניין אותו ברכישת דירת מגורים, בפרויקט אשר נבנה, אותה עת, על ידי החברה בעפולה. הצעה זו נדחתה בשל חוסר תקציב.

בחלוף זמן לא רב, קיבל התובע החלטה לפרוש מעבודתו במערכת הביטחון ובעקבות כך ציפה לקבל כספי פרישה. עובדה זו גילה התובע באוזנו של אוהד וזה חזר וניסה לשכנעו להשקיע את כספי הפרישה בפרויקט המגורים אשר אמור היה להבנות ע"י החברה בקריית חיים, בשם "הנוטר 53".

5. אוהד שיווק את פרויקט המגורים החדש כהצלחה עתידית מרשימה ולא הסתיר מהתובע את העובדה כי על מנת להתחיל ולממש את הקמת הפרויקט, יהיה צורך בגיוס כספים רבים. עוד ציין אוהד כי השקעה זו תעלה תוך זמן קצר בעשרות מונים.

6. אוהד הפציר בתובע שזה יעמיד לחברה הלוואה בסך כולל של 350,000 ₪ אשר תשמש, כביכול, כמקדמה על חשבון רכישת הדירה בפרויקט.

7. ביום 18.2.09 הוסע התובע מביתו שבצור יגאל אל קריית חיים לבקר באתר בו עתיד היה להיות מוקם הפרויקט. על פי ההסבר שקיבל התובע בשטח, מדובר בקרקע שהוחכרה מהמנהל וכן שהפרויקט נמצא בהליך מתן אישורי הבנייה על ידי הרשויות.

8. בסיום הסיור בשטח, המשיכו התובע ואוהד לעפולה למשרדי החברה, שם המתין להם הנתבע 3, מר יהושע ברק (להלן: "שוקי").

9. לגרסתם של התובע והנתבע 2 – במעמד הפגישה במשרדי החברה, חתמו הצדדים על שני מסמכים "הסכם הלוואה" (אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה) וכן "זיכרון דברים" (צורף כנספח ג' ).

10. במעמד החתימה מסר התובע לנתבעים 100,000 ₪ מהם 75,000 ₪ בשיק ו25,000 ₪ במזומן.

11. על פי האמור בזיכרון הדברים, התחייב התובע להעביר את כספי ההלוואה, בהתאם לשלבי ביצוע הליך הבניה בפרויקט "הנוטר 53". בפועל ובשל לחץ מצד הנתבעים, הזדרז התובע וביום 7.3.09 סיים להעביר לידי החברה 350,000 ₪.

12. בגין כספי ההלוואה, הוציאה החברה חשבונית אחת ע"ס 75,000 ₪ (עליה צוין עבור "דירה בקריית חיים") וכן ארבע קבלות עליהן נרשם כי הכספים התקבלו "עבור: הלוואה".

13. לאחר שמסר התובע את הכספים, החלו להגיע לאוזניו שמועות על הסתבכות הנתבעים בבעיות כספיות שונות. התובע פנה וביקש לקבל את מלוא כספו בחזרה, תוך ביטול הכוונה לרכוש את הדירה בפרויקט ואילו הנתבעים הודיעו כי אין בידם האפשרות להשבת הכספים או לספק בטחונות בגינם.

14. התובע עתר בתביעתו להשבת הכספים אותם הלווה לנתבעים 350,000 ₪ (קרן) וכן לתשלום סך של 25,000 ₪ שבו עמד את נזקיו הכספיים כתוצאה ממתן ההלוואה. יצוין כבר כעת, כי ככל שמדובר בנזקים כספיים נלווים – לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה. הדיון לפיכך מתמקד בעתירה לחיוב הנתבעים בהשבת ההלוואה.

טענות התובע בקצירת האומר

15. הנתבע 2 והנתבע 3 הינם למעשה "צמד חברים" אשר הציגו עצמם כלפי התובע כבעלים משותפים של הנתבעת 1.

16. הן "הסכם ההלוואה" ו"זיכרון הדברים" נערכו על ידי הנתבעים 2 ו3, בכתב יד וכלאחר יד, שני המסמכים נחתמו בחופזה ובאופן לא ברור.

17. חוסר ההלימה בין הסכומים הנקובים בהסכם ההלוואה לאלו הנקובים בזיכרון הדברים יש בהם ללמד, כי לא היה בכוונת הנתבעים לעמוד בהתחייבויותיהם.

18. לשון "הסכם ההלוואה" מלמדת כי הנתבעים ערבים באופן אישי לכספי התובע.

19. הנתבע 3 הוסיף על דעת עצמו, מבלי שהתובע שת ליבו לכך, את חתימת בנו (הנתבע 4) וזאת מבלי שהנתבע 4 נכח כלל במעמד החתימה.

20. הלחץ שהופעל על התובע, להזדרז ולהביא את הכספים, הביא להפסדים ניכרים, שכן התובע נאלץ לפדות את כספי הפנסיה טרם המועד וכן נזקק להלוואה מבני משפחה.

21. מבדיקה שערך התובע התחוור לו, לתדהמתו, כי בעשותם את מעשיהם הנלוזים, ממשיכים הנתבעים בקו פעולה אותו נקטו גם בפעמים אחרות בעבר. התובע מפנה את בית המשפט לתיק ת"א 2168-09-08, אשר מתנהל כנגד הנתבעים בשל מסכת אירועים דומה למקרה דנן.

יש לציין כי כתב ההגנה הוגש תחילה מטעם ארבעת הנתבעים יחדיו ובו הובאה הכחשה גורפת כנגד כל אחת מטענות התביעה. בהמשך הוגשו תצהירי הנתבעים, כאשר תצהיר הנתבע 2 הוגש בנפרד. טענות הצדדים המובאות בפסק הדין נלמדות מהתצהירים עצמם.

טענות הנתבע 2 (מר אוהד כץ)

22. הנתבעת 1 חברת "נאות עמית" הוקמה על ידי הנתבע 2 ועל ידי הנתבע 3 , מר יהושע ברק, לטובת הקמת בניין ברחוב קרן היסוד 11 בעפולה.

23. שוקי ביקש כי נציגו בשותפות, יהיה בנו מר שי ברק (הנתבע 4). עוד סוכם בין הצדדים כי חלוקת המניות בחברה תהיה כזאת שהנתבע 2 יחזיק ב40% ושוקי (באמצעות בנו) ב60%.

24. לאחר תקופה התברר כי לנתבע 4 בעיות כספיות אשר בעטין התקשתה החברה להתנהל מול הבנקים. בשל האמור, סוכם בין הצדדים כי מבחינה פורמאלית כל מניות הנתבע 4 יועברו על שמו של הנתבע 2. בפועל חתם הנתבע 2 על ייפוי כוח בלתי חוזר, לעו"ד עודד גבעון, אשר אפשר לו את רישום המניות חזרה על שמו של הנתבע 4.

25. שוקי היה הרוח החיה של החברה וראה עצמו כבעליה וכמנהלה, על אף אופן הרישום בפועל.

26. בתחילת שנת 2009 התחיל לעלות בלבו, של הנתבע 2, חשש כי דברים לא טובים מתרחשים בחברה וכן כי נעשים ניסיונות למשוך ממנה כספים. הנתבע גילה כי החברה בצעה עסקאות שונות מאחורי גבו וכן כי הנתבעים 2 ו3 מפעילים חברה נוספת. הנתבע פנה לשוקי ובקש לעזוב את החברה, אלא ששוקי החזיק אותו ולא נתן לו ללכת תוך הבטחה שהכול יסתדר. רק בשנת 2010 הצליח הנתבע לקבל הסכמתו של שוקי לביצוע העברת מלוא האחריות בחברה לידיהם.

27. התובע פנה לנתבע 2 וביקש להשקיע את כספי הפנסיה, שקיבל במסגרת סיום עבודתו. בשל העובדה כי אותה העת היה הנתבע מעורב בפרויקט הבנייה בעפולה, הציע זה כי יפנה וייפגש עם שוקי. התובע סרב להיכנס לפרויקט הבניה בעפולה.

28. לאחר זמן פנה שוקי אל התובע והציע לו להיכנס לפרויקט בקרית חיים. הנתבע מציין כי אומנם היה אותה עת שייך פורמאלית לחברה, אולם בפועל לא היה לו כל מושג לגבי פרויקט הבנייה בקרית חיים והפעם הראשונה שידע על הפרויקט, היה בסמוך מאוד למועד הביקור המשותף במקום.

29. לבקשת התובע הצטרף אליו הנתבע וכן מכר נוסף מהישוב בשם יצחק לוי לסיור בקרית חיים. לאחר הסיור נסעו השלושה למשרד המכירות בעפולה, שם המתין להם שוקי.

30. התובע התלהב ובקש להצטרף לפרויקט בקריית חיים, ואולם מאחר ובאותו מועד לא ניתן היה להתחייב לגביו, סוכם כי ההשקעה תחשב כהלוואה ולכן נחתם "מסמך ההלוואה". עוד יצוין כי אותה העת ידע התובע שכספו יושקע בבניין בעפולה וכן כי טרם נתקבלו האישורים לגבי הפרויקט בקריית חיים.

31. לתובע הוצע, הן על ידי הנתבע והן על ידי שוקי לרשום משכון על דירה בעפולה, לצורך הבטחת כספו, ואולם זה בחר שלא לעשות זאת, ככל הנראה בשל חוסר הבנה.

טענות הנתבעים 3 ו- 4

32. הנתבע 3 הנו בעל ניסיון של 35 שנים בענף הבניה והנתבע 2 ביקש לשכור את שירותיו כעובד.

33. בתקופה הרלבנטית לעריכת ההסכמים, החברה הייתה בבעלותו היחידה של הנתבע 2 והוא גם היחיד אשר חתם על המסמכים נשוא תביעה זו.

34. "הסכם ההלוואה" נכתב בכתב ידו של הנתבע 2. הנתבע 3 לא חתם על "מסמך ההלוואה" והחתימות המופיעות בו אינן בכתב ידו. דברים אלו יפים גם לגבי הנתבע 4 . עוד לעניין זה הוסיפו הנתבעים כי מדובר במסמך מזויף וחסר כל משמעות.

35. הואיל ואסור לקבל כסף על חשבון הבנייה, ללא רישום הערת אזהרה, הנתבע 2 קיבל את הכסף כ"הלוואה". בפועל אין המדובר בהלוואה, כי אם ברכישת דירה.

36. לעניין "זיכרון הדברים" מציין הנתבע בסעיף 3 לתצהירו "על ההסכם ועל זכרון הדברים אין חתימה שלי אלא רק של אוהד כץ". בהמשך, בסעיף 11 לאותו תצהיר, מציין הנתבע 3 "...נתבקשתי למלא פרטים בזכרון הדברים, וכך עשיתי, על הדברים אוהד כץ. אוהד ביקש שאני אחתום על זכרון הדברים גם וחתמתי על החותמת של החברה לפי דרידשת אוהד".

37. התובע והנתבע 2 הנם חברים טובים, אשר עשו יד אחת להוציא מהנתבעים 3 ו4 כסף. ההתנהלות בין הצדדים לרבות ההתנהלות לגבי העסקה דנן הייתה בין התובע לנתבע 2 ולנתבעים לא היה בה צד ואין להם ידיעה לגביה.

38. בזיכרון הדברים נכתב שהעסקה כפופה לחתימת חוזה רכישה. החוזה אמור היה להיחתם בפני עו"ד בן ארי – והתובע לא שיתף פעולה בנדון.

39. צו הניהול שנרשם בטאבו, לא הוצא כנגד החברה, אלא כנגד המוכרים – "קדם מילניום בע"מ". החברה רכשה את הקרקע ורשמה על זכויותיה הערת אזהרה לפני רישום צו הכינוס על המוכרת.

40. לנתבע 3 אין כל מעמד בחברה, כמו כן הוא איננו מיופה כוחו של בנו, הנתבע 4.

דיון והכרעה

41. ראשית יש לאבחן את טיב ההסכם בין הצדדים – האם המדובר בהסכם הלוואה כטענת התובע, או שמא בהסכם לרכישת דירה כפי שטוען הנתבע 3 בתצהירו.

42. לאחר שבחנתי את הראיות ועיינתי בחומר שהוגש לתיק בית המשפט ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי נוסח ההסכם ופרטיו, כמו גם שאר נסיבות העניין, מתיישבים יותר עם טענת התובע לפיה מדובר בהסכם הלוואה ולא בהסכם לרכישת דירה. זאת ועוד, בחינת מכלול הראיות מביא למסקנה, כי "הסכם" מכירת הדירה היה לכל היותר הסכם למראית עין ותו לא ויפורט :

א. אין חולק כי התובע העביר לחברה כספים בסך כולל של 350,000 ₪. בגין הכספים הנ"ל הוצאו לתובע חשבונית אחת ע"ס 75,000 ₪ עליה צוין "עבור דירה בקרית- חיים" וכן וארבע קבלות עליהן נכתב "עבור: הלוואה".

ב. בפועל הכספים הועברו על ידי התובע, ללא כל קשר לקצב התקדמות הבנייה ואף מבלי שהבנייה כלל החלה.

ג. בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם לרכישת/מכר דירה.

ד. הצדדים, או מי מטעמם, לא דיווחו לרשויות המס על ביצוע עסקת רכישת דירה כנדרש על פי חוק.

ה. במועד ביצוע העסקה לא יכולה הייתה החברה להתחייב לגבי הפרויקט בקריית חיים. לעניין זה ר' סעיף 36 לתצהיר הנתבע 2, וכן נסח הטאבו שצורף כנספח ו' לכתב התביעה, שם מצוין כי על הקרקע בקריית חיים , נרשם צו ניהול ע"י כונס נכסים, וזאת כחמישה חודשים לאחר שנרשמה הערת האזהרה בקרקע לטובת הנתבעת 1.

ו. הן הנתבע 2 והן הנתבע 3 מציינים כי פנו אל התובע והציעו לו כבטוחה לכספו דירה בפרויקט הנבנה בעפולה. לעניין זה ר' סעיפים 37-38 ו49 לתצהיר הנתבע 2, וכן עדות הנתבע 3 כפי שהיא מופיעה בעמ' 25 ש' 21-23 לפרוטוקול הדיון מיום 13.2.13.

ז. כמו כן, בעמ' 30 לפר' מיום 12.2.13 ציין הנתבע 3 באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי "...החברה לקחה את הכסף. יש קבלות על זה. מודים שהוא שילם 350,000 ₪ בלבד. הוא הלווה אותם לחברה". (הדגשה איננה במקור - ד.ח)

43. כאמור, המסמך המרכזי נשוא המחלוקת נכתב בכתב יד, על דף לוגו נושא הכותרת "חברת נאות עמית יזמות והשקעות בע"מ" ותאריך 18.2.09.

להלן לשון המסמך:

" הסכם הלוואה

שנחתם בין נאות עמית יזמות והשקעות בע"מ מרח' קרן היסוד 11 עפולה לבין שמואל קיסוס מרחוב אילנות 28 צור יגאל.

חברת נאות עמית קיבלה הלוואה בסך 410,000 ₪ משמואל קיסוס

ההלוואה הזו תוחזר לפי התקדמות הבניה בדירה שרכש שמואל קיסוס בק. חיים רח' הנוטר 53 (דירה מס' 5 קומה 2 גוש 11576 חלק 22) ללא ריבית וללא הצמדה.

כמו כן אנו ערבים כלפי המלווה לכל סכום שישלם עבור הדירה ברח' הנוטר 53 ק. חיים.

הלוואה זו באה עפ"י זכרון הדברים שנחתם ביום 18/2/09."

על המסמך מופיעה חתימתו של התובע כמלווה, חתימות הנתבעים 2 ו-3, חתימת הנתבע 4 (עפ"י ייפוי כוח של הנתבע 3) וכן 2 חותמות החברה.

44. טרם אדרש לשאלת החבות, אדון תחילה בטענות אותן העלו הנתבעים 3 ו-4 כנגד המסמך עצמו:

א. מועד עריכת המסמך וחתימתו – כאמור, הן "הסכם ההלוואה" והן "זיכרון הדברים" נושאים את התאריך 18.2.09.

טענת הנתבע 3 לפיה הסכם ההלוואה, נערך אם בכלל, במועד אחר ממועד עריכת זיכרון הדברים לא מצאה תימוכין בחומר הראיות וטענה זו אף נסתרה הן ע"י התובע והן ע"י הנתבע 2. לגישתם "הסכם ההלוואה" ו"זיכרון הדברים" נערכו באותו מועד, קרי בביקורם המשותף במשרד המכירות בעפולה. יתרה מכך, הנתבע 2 העיד כי הסכם ההלוואה הוכתב לו על ידי הנתבע 3 וזה ,האחרון, אף חתם עליו בפניו. לעניין זה ר' עדות הנתבע 2 בעמ' 35 לפר' הדיון מיום 13.2.13 שורות 5-14 וכן בעמ' 29 שורות 23-25 .

אין חולק כי הנתבע 4 לא נכח במעמד עריכת המסמכים וחתימתם. כמו כן, לא הוצג אותו ייפוי הכוח מכוחו טוען הנתבע 3 כי חתם על הסכם ההלוואה בשם הנתבע 4. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע 4 לא חתום על הסכם ההלוואה בעצמו או על ידי מי מטעמו.

ב. סכום ההלוואה המופיע במסמך– על פי האמור בהסכם ההלוואה החברה לוותה מהתובע 410,000 ₪. אין מחלוקת כי התובע העביר לחברה 350,000 ₪ בלבד, והתובע אף לא טען אחרת. לעניין זה העיד הנתבע 2 כי הסכום נרשם מראש על כסף שעתיד היה להתקבל, ואילו התובע מבקש להצביע באמצעות חוסר ההלימה, על החיפזון בו נערכו ההסכמים, וכן לבסס טענתו לפיה הנתבעים מעולם לא התכוונו לכבד את האמור בהם ( ר' עמ' 40 לפר', ש' 2-4).

לאחר שבחנתי את כלל המסמכים והראיות אשר הובאו בפני , מצאתי לקבל את טענת התובע, לפיה הסכם ההלוואה וזיכרון הדברים, אשר נעשו ונוסחו כלאחר יד, נערכו באותו מועד ובנוכחותם ובחתימתם של התובע והנתבעים 2 ו3, כאשר הנתבע 3 חתם ראשון, בפני הנתבע 2, לאחריו חתם התובע ולבסוף הנתבע 2 בעצמו.

45. מעמד הנתבעים וחבותם: הנתבע 2, מי שהיה, באופן פורמאלי, הבעלים היחידים של החברה, העיד כי הסכם ההלוואה הוקרא לו על ידי הנתבע 3 ונערך בכתב ידו. לטענתו מעולם לא ערב אישית לסכום ההלוואה ולפי הבנתו התחייב בשם החברה:

"ש. יהושע הקריא לך. אתה כתבת: "אנו ערבים". מי הערבים?

ת. יהושע, שי ואני.

ש. ברור לך לפי נספח ב' שאתם ערבים לכסף שהוא נתן לכם?

ת. כל הפעילות הייתה לחברה. הכסף הלך לחברה. "אנו ערבים" זה החברה. ככה אני הבנתי. היה צריך להיות פה משפטן." (עמ' 35 ש' 19-23 לפר' מיום 13.2.13)

בחינת לשון ההסכם וצורתו אין בהם לתמוך בטענת הנתבע:

א. בגוף ההסכם נרשם "אנו ערבים" בלשון רבים ולא בלשון יחיד.

ב. רישום החברה כערבה לחובותיה משוללת הגיון עסקי וכלכלי והדבר מעקר את משמעות כתב הערבות מעיקרו. כלל הוא כי אין אדם (או תאגיד) יכול לערוב לעצמו (ר' הגדרת "ערבות" בסעיף 1(א) לחוק הערבות).

ג. עיון בהסכם ההלוואה מחד ובזיכרון הדברים מאידך, שכאמור נכתבו ונחתמו באותו היום, מראה כי בעוד שעל גבי זיכרון הדברים חתמו הנתבעים 2 ו3 על חותמת החברה בלבד, בהסכם ההלוואה מופיעה חתימתם הן באופן עצמי, תחת ציון שמם המפורש, והן על גבי חותמת החברה. הדבר מלמד כי הנתבעים חתמו על ההסכם הן מכוח החברה והן באופן עצמאי, בין כלווים ובין כערבים.

46. בתצהיר הנתבע 3, שניתן כעדות ראשית מטעמו, טען הנתבע כי היה מנהל הביצוע מטעם החברה, בפרויקט המגורים בעפולה. כמו כן הצהיר כי לא היו לו או לבנו מניות או זכויות בחברה אותה עת. אולם, מן העדויות שנשמעו וכן מחקירתו נחשפו עובדות שונות, אשר אינן עולות בקנה אחד עם האמור בתצהיר ואף סותרות את האמור בו:

א. בסעיף 3 לתצהיר טען הנתבע כי לא חתם על גבי זיכרון הדברים והחתימות בו שייכות לאוהד בלבד. בסעיף 11 לאותו תצהיר ממש, גרסת הנתבע השתנתה ושם הצהיר כי חתם על זיכרון הדברים על פי דרישתו של אוהד.

ב. בחקירתו הודה הנתבע כי מניות הנתבע 4 הועברו לנתבע 3 רק למראית עין ומתוך רצון לנסות ולגייס כספים לחברה, כך שבפועל נותר הנתבע 4 בעל 50% מהמניות בעת ביצוע העסקה:

"ש. אתה אומר שאוהד כץ לא שותף שלך ולא שותף של הבן שלך?

ת. אז הוא היה שותף של הבן שלי. הוא אמר לו שהוא רוצה לקבל הלוואה של 1,000,000 ₪ מהבנק, והוא רוצה 100% מהמניות, אבל היה הסכם בניהם שהבן נשאר 50%, אבל המניות רשומות כל 100% על שם אוהד". (עמ' 29 ש' 19-22 לפר' הדיון מיום 13.2.13).

ג. הן בתצהיר והן בתחילת חקירתו ביקש הנתבע להצטייר כפועל פשוט בחברה, הפועל ללא כל תמורה, ומבצע הוראות של בעל המניות. עם התקדמות החקירה הצטיירה תמונה שונה, המעמידה את הנתבע כדמות מרכזית בחברה ובקבלת ההחלטות בה:

"ש. אני מבין ממה שנאמר שם שאתה היית בעל המקצוע, אבל מאחר שהיית פושט רגל, לא יכולת לנהל חברה ולפתוח חשבון בנק, עזרת לבן שלך. אני אומר לך שמאחר שהיית פושט רגל , היית צריך "לעזור להם".

ת. אני בעל מקצוע. עזרתי להם לנהל את העסק. הם לא מבינים שום דבר.

ש. אתה אומר שהיית הרוח החיה בעסק.

ת. אני הייתי הרוח החיה. אני ניהלתי את העסק. אמרתי לשרון רז איך למכור את הדירות וכמה למכור, ועל כל זה אוהד קיבל את האינפורמציה כל ערב" (עמ' 32 ש' 7-13 לפר' הדיון מיום 13.2.13).

חיזוק לעדותו של הנתבע 3 נמצא בגוף עלון המידע אותו הוציאה החברה לשיווק "פרויקט הנוטר 53" (ר' נספח א' לכתב התביעה) ובו נכתב "לבעלי החברה ניסיון של עשרות שנים בתחום הבניה, המשקפות בניה של מאות דירות במספר רב של פרויקטים בארץ". אין ספק כי דברים אלו מתייחסים לנתבע 3, ולו בלבד, שכן הנתבע 2 היה קבלן שיפוצים והנתבע 4 סטודנט צעיר בראשית דרכו אותם תיאר הנתבע 3 "כלא מבינים שום דבר".

ד. מהאמור בתצהירים וכן בחקירת העדים עולה התמונה הבאה: הנתבע 3 , מי שהיה קבלן ובעל ניסיון עשיר בתחום הבניה נכנס להליך פשיטת רגל. בשל האמור, והיות ולא יכול היה להקים חברה על שמו, גייס לטובת העניין את בנו, הנתבע 4, שאותה עת היה סטודנט על מנת שזה יחבור ויקים חברה ביחד עם הנתבע 2, כאשר ברור ומוסכם על הצדדים כי הנתבע 3 הנו הבעלים ומי שמנהל בפועל את החברה ושהרישום נועד לעקוף את מגבלות חוק. גם העברת כלל המניות על שם הנתבע 2 הייתה למראית עיין בלבד, שכן בפועל הנתבע 3 דאג כי בידי עו"ד עודד גבעון יישאר ייפוי כוח בלתי חוזר, אשר יאפשר לו, בכל זמן שיבחר, להשיב את רישום המניות על שם הנתבע 4.

ה. זאת ועוד, במהלך חקירתו ביום 13.2.13 , אומת הנתבע 3, ע"י ב"כ התובע, עם דברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט:

"ש. אם אספר לך שמה שהיה בפגישה, זה הודאה מלאה שלך שאתה לקחת כסף מהזוג קיסוס יחד עם אוהד, ואתה תחזיר אותו?

ת. אני אמרתי שאני אדאג שהחברה תחזיר את הכסף. אני לא לקחתי ממנו שקל.

ש. יותר מזה, היות שזה היה שבועיים לפני יום כיפור, אתה גם התחייבת שם במקום שעד יום כיפור אמרת שתביא איזה סכום לשלם להם חזרה.

ת. הבן אדם שילם את הכסף, קנה דירה בקריית חיים. אני דאגתי לבן אדם שברגע שנוציא את המשכנתאות של הדיירים, החברה תחזיר לו את הכסף. (עמ' 25 ש' 24-30).

.......

ש. לא אמרת לי בטלפון באופן אישי: "תרדו מאוהד, הוא לא אשם. יש לכם עסק רק איתי, ואתה תחזיר את כל הכסף שלקחת"?

ת. בתור מנהל של הפרויקט, רציתי לדאוג שהבן אדם יקבל את הכסף שלו בחזרה. בשביל זה מגיע לי עונש?

ש. אתה הבנת בדיוק מה היה ואיך היה כיוון שהיית מעורב עד מעל לראשך בכל הנושא הזה, לא כמנהל פרויקט, אלא כמי שלקח את הכסף בפועל. לכן אמרתם: "תעזבו את אוהד" כי אוהד איזה נבך, "תתעסקו איתי". אני מבין שאין אדם משים עצמו רשע. אתה לקחת על עצמך את האחריות סתם?

ת. רציתי לעזור לבן אדם שיקבל את הכסף......" ( עמ' 26 ש' 27 עד עמ' 27 ש' 3).

הנתבע לא הכחיש את הדברים שאמר ולא חזר מהם, גם לא בתשובותיו.

לאור האמור, המסקנה המתבקשת הנה כי הנתבע 3 היה המנהל והבעלים של החברה בפועל ומי שחתם על הסכם הלוואה בשמו עצמו ובאורח אישי, בין כלווה ובין כערב, ובאופן המחייב אותו אישית.

47. גם טענת הנתבע 3, לפיה הנתבע 2 והתובע עשו יחד אחת כנגדו ובקשו להוציא ממנו כספים - אין בה ממש. בעת שהנתבע נחקר על טענתו, הוא כלל לא זכר שזו אכן נטענה (ר' עמ' 27 ש' 21-23 לפר' מיום 13.2.13). כמו כן, הנתבע לא הביא כל ראיה ממשית אשר יהא בה לתמוך בטענה ולפיכך דינה להידחות.

עוד אציין, כי עדותו של הנתבע 3 הייתה רוויה סתירות והותירה בפני בית המשפט רושם לא אמין.

48. הנתבע 4, הציג עצמו כמי שהחברה ועיסוקה היו זרים לו במועד ביצוע ההתקשרות וכאמור לא כך הדבר. בפועל במועד האמור, החזיק הנתבע 50% ממניות החברה עבור התובע 3. עם זאת, התובע לא הניח תשתית ראייתי מספקת שיהא מכוחה מקום להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע הנ"ל . לא למותר לציין כי הנתבע 4 לא נכח בעת עריכת ההסכמים ולא חתם על מי מהם.

הלכה היא כי הרמת מסך נעשית רק בנסיבות קיצוניות (ר' ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, פ"ד מח (5) 661, 700) וזהו צעד חריג הננקט במקרים קיצוניים בלבד, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ( ר' גם: רע"א 1158/04 א. מ. השבחת נכסים ואח' נ' רם דר חברה לבנין ואח' (נבו - 19.6.05)).

49. כדי להרים את המסך ולראות בחובות התאגיד חובות בעלי המניות שבו, צריך לבסס תשתית עובדתית שתצדיק הרמת מסך כזו (ר' ע"א 253/82 דן חושי נ' הטכניון, פ"ד לח (1) 640, 643). ביסוס תשתית עובדתית זו תעשה על ידי בית המשפט שבפניו מתנהל ההליך כנגד התאגיד ואשר במסגרת הליך זה התבקשה הרמת המסך. בעניינו לא עלה בידי התובע להוכיח בראיות של ממש כי התקיימו התנאים החריגים הנדרשים להרמת מסך וייחוס חובות החברה, מכוח ההלוואה, לנתבע 4 - בעל המניות .

התנהלות הנתבע אגב הסתרת עובדות מהותיות, תביא לכך כי התביעה כנגדו תדחה , אך זאת בלא צו להוצאות.

50. הסעד הנתבע בדבר אכיפת זיכרון הדברים, שנחתם בין הצדדים, איננו ריאלי וישים בנסיבות תובענה זאת ולאור המפורט בפסק הדין , ולכן נדחה ( ר' גם סע' 42 לעיל ).

סוף דבר

51. בהינתן האמור הנני פוסק בזאת כדלקמן:

א. התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית ובנסיבות תובענה זאת, יעשה הדבר בלא צו להוצאות.

ב. הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובע הסך של 391,471 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ג. כן ישלמו הנתבעים 2ו-3 לתובע, ביחד ולחוד , את אגרות המשפט אותן שילם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום.

ד. בנוסף , ישלמו הנתבעים 2ו-3 לתובע ,ביחד ולחוד , סך כולל של 40,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד .

52. כל התשלומים, כאמור בפסק דין זה, ישולמו לתובע עד ליום 1.2.14.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.