28.10.12

בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 4.7.07 במהלך עבודתו אצל הנתבעת.

התובע יליד שנת 1989.

התובע הועסק על ידי הנתבעת בפארק המים אותו היא מפעילה.

במועד האירוע הוצב התובע בראש מגלשת מים עליה גולשים המבקרים כאשר הם יושבים על אבוב.

בכתב התביעה מתואר כיצד אירעה התאונה.

"באחד המקרים "ברח" האבוב לאחד הגולשים, והתובע שניסה לתפוס את האבוב, החל להחליק ותפס, תוך כדי החלקתו, בצידי המסלול כמפורט בתמונה, אך בגין העוצמה פרק את כתף יד שמאל".

על פי החלטתי מיום 18.9.11 פוצל הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק, לפיכך יעסוק פסק הדין בשאלת החבות.

תצהירי הצדדים:

על פי האמור בתצהיר, תפקידו היה לשלח את הגולשים במגלשה באופן שימנע התנגשות בין הגולשים.

הגולשים היו אמורים לגלוש עם האבובים במגלשת מים מהירה.

העליה למתקן שבו הוצב התובע, מתבצעת באמצעות מדרגות המובילות לשטח שילוח הגולש.

התובע נמצא בשטח השילוח בראש המגלשה. קיים מפעיל נוסף שעומד במרכז המגלשה, על מנת לנתב את הגולשים לכוון הירידה למטה.

במקום שבו עמד התובע, קיימת זרימה חזקה של מים, ללא שקיימת ידית אחיזה בצדדים, או מתקן לצורך הנחת האבוב.

במהלך ביצוע התפקיד, נתקל התובע בסוגים שונים של גולשים, כולל כאלה שלא דיברו את השפה העברית, ולא ידעו כיצד להתיישב על האבוב.

כך מתאר התובע בתצהירו את האירוע שבמהלכו נפגע:

"במהלך הכניסה של אחד מהילדים למגלשה אל האבוב ובעקבות הזרם החזק כאשר לא היו ידיות אחיזה בצידי המתקן, ברח לי האבוב מידי. בניסיון לאחוז אותו ולמנוע את בריחתו למטה בזרם, נאחזתי במעקה המגלשה והחלקתי עם הזרימה החזקה במורד המגלשה ופרקתי את כתף יד שמאל שלי".

לטענת התובע, לא הודרך על ידי הנתבעת מה עליו לעשות במקרה שבו גולש לא מבין כיצד הוא אמור להכנס לתוך האבוב. לא הוסבר לתובע במה עליו לאחוז כאשר אבוב מחליק מידו.

מדובר במתקן מסוכן מאוד שבו נפצעו בעבר מפעילים נוספים.

מפעיל נוסף פרק את הכתף, ואחר נפצע בשיניו.

לא הופקו לקחים מהפגיעות, וגם כיום העבודה מתבצעת ללא כל הגנה ומיגון.

תצהיר נוסף שהוגש מטעם התובע הוא תצהירו של מר יאמין. המדובר במי ששימש כעובד בפארק המים. מצהיר זה מתאר את אופן הפעילות במגלשת המים. העד מתאר תאונה שאירעה לו באותו מתקן.

העד היה ממוקם במרכז המגלשה ולפתע הגיע גולש בתנופה והעיף אותו, וכתוצאה מכך נפגע בכתף.

במקרים מסוימים הוצב במעלה המגלשה, כאשר תפקידו היה לתפוס את האבובים על מנת שלא יברחו. לא היתה ידית שניתן לאחוז בה או מתקן שניתן לשים עליו את האבוב, על מנת שלא יחליק.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אפרים ראובן מנהל התפעול של פארק המים.

על פי תצהירו עבר התובע הדרכה מפורטת לגבי אופן העבודה במגלשה.

המצהיר מסביר כיצד בנוי המתקן.

במעלה המתקן מצוי שביל ורחבת התארגנות, שבה מסביר המפעיל לגולש כיצד יש לאחוז באבוב.

המפעיל מסדיר כניסה מבוקרת לרחבת ההתארגנות. המפעיל אינו אמור להיכנס למסלול הגלישה.

על המפעיל להסביר, כיצד להחזיק את האבוב באופן שהאבוב יימצא מאחורי הגולש, שמחזיק בידיות האבוב.

טכניקה זו נועדה למנוע בריחה של האבוב עם הזרם, שכן גופו של הגולש חוסם את האבוב.

הגולש אמור להתקדם, תוך כדי הליכה ברחבת ההתארגנות, לתחילת המגלשה, כאשר האבוב מאחוריו. בעת הגעתו לפס האדום שמסמן את תחילת הגלישה, הגולש מתיישב באבוב ומתחיל לגלוש.

ניתנה הדרכה למפעילים כי במקרה שבו בורח לגולש האבוב, אין לנסות להשיב אותו, והאבוב יעשה את דרכו במגלשה עד לסופה. במקרה כזה הגולש יורד במדרגות ומקבל אבוב אחר.

המצהיר מתייחס לאמור בסעיף 11 לתצהיר התובע.

בסעיף זה שצוטט קודם לכן הסביר התובע כיצד ארעה התאונה.

לדברי המצהיר אין כל סיבה שהתובע יחזיק אבוב בידו.

האבוב נמצא בידיו של הגולש מתחילת התור והוא מחזיק אותו בידיו עד לגלישה.

התובע פעל בניגוד לנוהל העבודה וההסבר שניתן לו, לפיו נאסר עליו להימצא במקום שבו מתחיל זרם המים, דווקא בשל הסכנה שהוא עלול להחליק בזרם.

למגלשה קיים תקן אירופאי וישראלי והמתקנים נבדקים מידי שנה על ידי מהנדס בטיחות.

הדיון:

במהלך ישיבת ההוכחות לאחר תום החקירה הנגדית של התובע לגבי נסיבות התאונה, לא הצלחתי לקבל תמונה ברורה של נסיבות אירוע התאונה והפניתי לתובע את השאלה הפשוטה, כיצד אירעה התאונה.

זאת תשובתו של התובע (עמוד 12 שורה 28 עד עמוד 13 שורה 20).

"ש. מה קרה.

ת. כרגיל, יום עבודה, נכנסתי למשמרת הגיעו מלא אנשים, הכנסתי את האנשים לסדר, חצי שעה לאחר שהתחלתי לעבוד היתה שם ילדה שהסתבכה עם האבוב, הגיעה למצב שהיא לא מצליחה לשבת, היא עברה את הפס האדום, כשהגיעה לשם אני ראיתי את זה וגם אנשים אמרו לי תסתכל היא נתקעה שם. הגעתי לשם לתת לה חילוץ, היא היתה במצב של גם אבוב ביד וגם בתוך המים, היא לא תוותר על האבוב אחרי שחיכתה, תפסתי את האבוב שלה ביד ימין, היא נאחזת בי...

ב"כ הנתבעת:

מתנגד להרחבת חזית.

המשך:

היא נאחזת בי ביד השניה, הצליחה לשבת על האבוב, ברגע שהצליחה לשבת, הצליחה להתגלש. ברגע שהתחילה להתגלש עפתי קדימה.

ש. האם לא שמת לב שאתה חותם על דבר ששונה ממה שאתה אומר לי.

ת. כשאתה צריך לנתח את הדברים כדי להראות איך זה קרה בפועל...

הערת בימ"ש:

אני מבקש מעו"ד אדרי לא להפריע לי להפנות שאלות לעד.

המשך:

ש. מדוע לא כתבת את זה בתצהיר.

העד חושב.

בתצהיר זה בצורה מתומצתת. שאלו אותי מה קרה ואמרתי שתפסתי באבוב והחלקתי. זה מה שקרה.

ש. יכול להיות שהאבוב ברח לילדה ואתה רצת על מנת לתפוס את האבוב.

ת. לא. אני סיפרתי בדיוק מה שהיה".

עיון מדוקדק בגרסאות מעלה שלוש גרסאות שונות.

בגרסה המתוארת בכתב התביעה האבוב "ברח" לגולש והתובע ניסה לתפוס את האבוב.

בתצהיר מופיעה גרסה לפיה ברח האבוב לתובע.

במסגרת החקירה נמסרה גרסה לפיה הגולשת מחזיקה את האבוב והתובע מצליח לאחוז בו ומסייע לגולשת להתיישב עליו. כאשר היא מצליחה, הוא עצמו מחליק.

במסגרת ההודעה על התאונה נמסרת הגרסה שפורטה בכתב התביעה.

"הנ"ל במהלך העבודה בשילוח האבובים במתקן נחלץ אלרן (התובע ד.ש) לתפוס את אחד האבובים אשר ברח לאחד הגולשים וכאשר עשה זאת החליק ותפס במעקה המגלשה מה שגרם לסיבוב היד..."

התובע נשאל ישירות האם יתכן שהאבוב ברח לילדה והוא רץ על מנת לתפוס את האבוב והשיב בשלילה.

התובע לא הצליח להסביר מדוע בכל אחת מהגרסאות מתואר, כי האבוב ברח ולא מתואר ניסיון העזרה לגולשת.

הדעת נותנת שאם האירוע ארע כפי שתיאר אותו התובע במהלך חקירתו בבית המשפט, היה מדווח על כך, כאשר הוא מתאר את ניסיון העזרה לגולשת שלשם חילוצה עזב את מקום השילוח.

על פי גרסתו בחקירה, לא נשמט האבוב מידיה של הגולשת. אם כן מדוע הוזכרה "בריחת" האבוב ולא הוזכר ניסיון העזרה לגולשת שבגללו עזב התובע את עמדת השילוח.

בכל אחת מהגרסאות מוזכרת בריחת האבוב, כך בכתב התביעה, כך בתצהיר וכך בהודעה למעביד.

רק בחקירתו בבית המשפט מודגשת העובדה ההפוכה, לפיה האבוב נותר בידי הגולשת, וזאת לא מצליחה להתיישב עליו.

אני מרשה לעצמי להניח שהתובע הסביר לב"כ כיצד אירע האירוע.

אם התובע היה מסביר לבא כוחו את מה שהעיד בדיון במהלך חקירתו, לא היו מנוסחים כתב התביעה והתצהיר כפי שנוסחו.

במסגרת ישיבת קדם משפט שנערכה ביום 18.9.11 תאר התובע את אופן התרחשות התאונה.

"ברגע שנמצאים באותה קומה יש תור, כניסה לאבובים, נמצאים בין האבוב למים, אמור האדם להיכנס עם האבוב, מתיישבים. באותו רגע שהילדה נכנסה לאבוב, האבוב ברח לה, במהלך הגלישה ניסיתי לתפוס לה את האבוב שלא יברח, אני תוך כדי זה החלקתי עם הזרם, נאחזתי במעקה והחלקתי ופרקתי את הכתף. זה קורה במהלך העבודה לפחות 100 פעם ביום".

חקירה זו נערכה בטרם הוגשו התצהירים.

לאחר קיום החקירה הוגש תצהיר שמתאר באופן שונה את האירוע.

במסגרת חקירה זו נאמר, שאירוע כזה של בריחת אבוב, מתרחש לפחות 100 פעמים ביום.

אם זהו המצב, לא ברור מדוע לא הובאה עדות כלשהי שתומכת בכך שמדובר באירוע נפוץ, ומתארת את ההתמודדות עם אירוע מעין זה.

ניתן ללמוד כי תצהירו של התובע מתייחס לנסיבות אחרות, גם מהמחדלים שמייחס התובע בתצהירו לנתבעת.

נאמר בתצהיר, כי הנתבעת לא דאגה להדריך את התובע, מה עליו לעשות במקרה שאבוב מחליק מידיו ובמה עליו לאחוז. מדובר בפעולה שחזרה על עצמה פעמים רבות במהלך שעות עבודתו.

אילו היתה התאונה מתרחשת כאשר ניסה התובע לעזור לגולש שנעצר במורד הזרם, היה על התובע לציין בתצהירו, כי לא הודרך כיצד לטפל במקרה כזה.

דברים אלה מחזקים את הרושם לפיו לא ארעה התאונה באופן שבו תוארה במסגרת חקירתו.

התובע תאר בחקירתו מציאות לפיה גולשים "נתקעו" בתחילת היציאה כמציאות שגרתית.

התובע תאר את המתקן כמתקן מסוכן שבו נפצעו בעבר מפעילים נוספים.

אם אלה הם פני הדברים, קל היה לתובע להביא עדים נוספים שיעידו על מציאות זאת.

העד הנוסף שהובא על ידו שעבד אף הוא באותו תפקיד, לא הצהיר על כך שקיימת מציאות של בריחת אבובים, או לחילופין קיימת מציאות לפיה גולשים התחילו לגלוש "ונתקעו" בתחילת הגלישה. עד זה נפצע במקום אחר במגלשה.

העד לא הצהיר על העדר הדרכה.

העד העיד, שהמקום שבו ארעה התאונה הוא מקום "קלאסי" לפריקת הכתף, שכן גולשים יורדים בשיא הזרימה של המים.

עד הנתבעת העיד, שבאותו מקום לא יתכן שגולש לא הצליח לגלוש ונעצר, שכן המים גורמים לו לרדת במורד המגלשה.

ההכרעה

על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971, על בית המשפט הפוסק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע, לפרט בהחלטתו מה גרם לו להסתפק בעדות זאת.

במקרה זה מסר התובע מספר גרסאות.

בסופו של יום לא הצליח התובע להוכיח את האופן בו נפגע.

התובע הגיש תצהיר מפורט ביותר שיש בו כניסה לפרטי פרטים. רק בחלק העיקרי, שהוא פירוט האירוע, מצא לנכון לקצר ולמסור מידע שאינו משקף את המציאות כפי שהעיד עליה.

אין מדובר בשינויים סמנטיים כי אם בגרסאות שונות לגבי הגורם לפגיעה.

אין באפשרותי לתת אמון בדבריו, ואין באפשרותי לקבוע איזה מהגרסאות היא הנכונה.

השאלה שהופנתה על ידי נשאלה לאחר תום החקירה הנגדית. אילו לא הייתי מפנה שאלה כלשהי, היה מסתיים הדיון בכך שבפני בית המשפט היתה עומדת הגרסה המפורטת בתצהיר, שהתובע אמר לגביה שאינה משקפת את המציאות.

התובע הצהיר והעיד כי לא קיבל הדרכה כלשהי. (עמוד 6 שורה 6).

מנגד הצהיר והעיד מר ראובן אפרים המצהיר מטעם הנתבעת כי התובע קיבל הדרכה בעל פה.

לדבריו קיימות הדרכות כלליות והדרכות שבועיות (עמוד 2 לפרוטוקול בכתב יד בתחתית העמוד).

כאשר נאמר לעד במהלך החקירה מהו המקום שבו "נתקעה" הגולשת השיב שהדבר אינו אפשרי עקב זרם המים הקיים במקום. (עמוד 3 לפרוטוקול בכתב יד למטה).

העד העיד שהתובע לא אמור להימצא בתוך המגלשה (עמוד 4 לפרוטוקול בכתב יד באמצע העמוד).

התובע הצהיר על כך שבמקום בו עמד קיימת זרימה חזקה של מים.

עובדה זאת אינה מתיישבת אף היא עם הגרסה של התובע, לפיה עזב את המקום שבו הוצב כדי לשלח את הגולשים, ורק במקום זה איבד את שיווי משקלו כתוצאה מהזרם.

העד העיד כי לפארק קיים רישיון עסק והמתקנים מאושרים על ידי מכון התקנים.

התובע עבד באתר במשך שנים בתפקידים שונים. גרסתו הקיצונית לפיה מעולם לא הודרך באופן כלשהו אינה נשמעת לי סבירה.

כאשר נשאל התובע מה עליו לעשות כאשר האבוב בורח, ידע להשיב שעליו לאפשר לאבוב לרדת בזרם ולהנחות את הגולש להביא אבוב אחר. (עמוד 7 שורות 7 – 9).

התובע העיד כי אמרו לו להכניס את הגולשים בצורה מבוקרת אולם אינו יודע מי הסביר לו. (עמוד 8 שורות 25 – 26).

מר יאמין העד מטעם התובע לא הצהיר כי לא קיבל הדרכה, ולא הצהיר כי במקום שבו "נתקעה" הגולשת "נתקעו" גם גולשים רבים.

אם לגבי אופן אירוע התאונה ניתן לומר שקיימת אפשרות לפיה לא היו עדים לאירוע, הרי שלגבי העדר הדרכה יכול היה התובע בקלות רבה להביא עדים נוספים. הדבר לא נעשה.

כך גם לגבי היותו של המתקן מסוכן, מתקן שרבים נפגעו בו בעבר, וכך גם לגבי מידת שכיחותו של המקרה כמפורט בחקירתו של התובע.

כך נותרת גם הטענה בדבר העדר הדרכה בגדר עדות יחידה נעדרת סיוע.

על רקע הגרסאות הלא עקביות שהושמעו על ידי התובע וחוסר סבירות הטענה, איני יכול לתת בה אמון מלא ומוחלט.

אני מעדיף את גרסת העד מטעם הנתבעת, לגבי ההדרכה שניתנה.

כלל נוסף שעומד לחובתו של התובע, כלל שמבוסס על מדיניות משפטית, הוא הכלל לפיו תובע שמביא גרסה בדויה לבית המשפט, איננו זכאי לכך שבית המשפט יכריע את הדין לטובתו, על פי תשתית עובדתית אחרת שהתבררה מן הראיות. אמנם לעיתים הדבר אפשרי, ובידי בית המשפט נתון שיקול הדעת מתי לעשות כן, אלא שיש לאזן אפשרות זו, עם זכויות הצדדים האחרים ולנקוט בה, כאשר לא עלול להיגרם עוול או עיוות דין לנפגעים.

ראו ע"א 6380/05 מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) סעיף 4 לפסק הדין.

אינני סבור שיש מקום כי בית המשפט יתבסס על עדותו של התובע בדיון, כאשר בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו נמסרו גרסאות אחרות.

אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחור מתוך מספר גרסאות את הגרסה הנכונה.

במקרה זה התמודדה הנתבעת עם גרסת התובע כפי שהועלתה בתצהיר.

כך לדוגמא הצהיר מר אפרים ראובן כי נאסר על התובע "לרדוף" אחר אבוב שברח לגולש וכך הודרכו העובדים.

אילו היה התובע מצהיר מלכתחילה כי מדובר במציאות לפיה הגולשת לא הצליחה לרדת במורד הזרם והתובע נחלץ לסייע לה, לא מן הנמנע שהנתבעת היתה מביאה ראיות לכך שאפשרות כזאת אינה קיימת, כפי שהעיד בפועל העד מטעם הנתבעת.

התובע אישר בחקירתו קיומו של שלט הדרכה שקרא אותו שבו קיימות הוראות גלישה.

התובע הפנה תשומת לב הגולשים לשלט. (עמוד 11 שורות 14 – 19).

לא ניתן לומר איפוא שהתובע לא ידע כלל על קיומם של הוראות.

התובע מעלה רעיונות שלדעתו היה בהם בכדי למנוע את התאונה.

כך לגבי האפשרות להתקין על גבי המגלשה ידית להיאחז בה או מתקן שניתן להניח עליו את האבוב.

כתב התביעה אינו נתמך בחוות דעת בתחום הבטיחות. היה ניתן באמצעות חוות דעת בתחום זה לבחון את האפשרות מבחינה טכנית, ואת השאלה האם הוספת רכיבים נוספים לא תסכן גולשים אחרים. כך לדוגמא יתכן שגולש כלשהו היה נאחז בידיות במקום לגלוש קדימה, ופורק את הכתף עקב זרם המים.

בכל מקרה ספק בעיני, אם היה בקיום ידית אחיזה בכדי להועיל לתובע בתאונה, כפי שהיא מתוארת בחקירתו.

על פי מה שנקבע בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מ"ז(3) 345, חובתו של המעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח ועל מנת לחייב אותו בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו, כגון עילה של רשלנות.

עצם העובדה שהתובע נפגע אינה מלמדת כשלעצמה, כי הנתבעת נהגה באופן רשלני כלפי העובד.

התובע לא עמד בנטל זה.

על בסיס האמור לעיל אני קובע, שהתובע לא הצליח להוכיח את אופן הפגיעה ואת יסודות עוולת הרשלנות.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת.

אני מחייב את התובע בהוצאות התביעה ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.